ספריית חב"ד ליובאוויטש
גדול אדונינו כו' שיעור קומה כו'
ד) וביאור הענין דהנה כתי' גדול אדונינו ורב כח58, ולתבונתו59 אין מספר, פי' ורב כח יובן ע"פ מ"ש בפרקי היכלות60 ששיעור קומה של יוצר בראשית רל"ו אלפים ריבוי רבבות פרסאות כחשבון גימ' ורב כח, וכ"ה במק"מ פ' בשלח דנ"ו ע"ב בשם נ"ב שהוא מהרח"ו ז"ל61 ובשם האוצ"ח הובא במק"מ שם רל"ו אלפים רבבות62 פרסאות, והפרסאות הם פרסאות שלמעלה*63 כמ"ש במק"מ שם גם שיעורם, ומ"מ הוא בחי' מספר רק שהוא מספר גדול, ופי' יוצר בראשית הוא בחי' ההארה המהוה כל התהוות הנבראי' שנבראו בששת ימי בראשית וכמ"ש מזה ג"כ בד"ה אני לדודי (ך"א63 ) וא"כ הרי גם שרש המהוה ומחי' בי"ע הוא בבחי' מספר, והיינו כנ"ל שבחי' הארת המל' שמתצמצם להיות שרש ומקור לבי"ע הוא ג"כ בבחי' מספר, ואפ"ל אפי' הארת ז"א שמאיר במל' לצורך התהוות העולמות הוא ג"כ בבחי' מספר, שהרי ענין המדות שייכי' לנבראי'64 כי א"א לומר
היותו חסדן או רחמן כ"א כשיש זולת על מי להתחסד או להתרחם, והגם כי מזה א"א להכריח כ"כ שהרי הזולת יקרא גם באצי' עצמו גבורה היא זולת החסד והת"ת וכן כל הספירות, אמנם באמת ענין הרחמי' והחסדי' אינו נופל כ"א על הנבראי' ולא על הנאצלי' שאינם שייכי' לזה כלל, ומקרא מלא דבר הכתוב זכור רחמיך וחסדיך כי מעולם המה65, שבחי' הרחמי' והחסדי' שייכי' לעולמות דוקא, ומ"ש במ"א שגם על עולמות עליוני' שייך בחי' רחמי'66, מאחר שנק' עולם יתכן עליו ענין הרחמי' והחסדי', וביאור ד"ז יתכן לפרש בשני אופנים67, הא' שענין הארת ז"א שמאיר במל' לצורך התהוות העולמות ענינו יובן ע"פ מה שנודע שבחי' המל' נאצלה בסוד שרש רק נקודה68 אחת לבדה, ובנקודה זו יש ב' דיעות אם הוא בחי' כתר מל' או בחי' מל' שבמל'69, אמנם לדעת שניהם נאצלה רק בחי' נקודה א' לבד, וכדי להיות בנין המל' בבחי' פרצוף שלם בע"ס שאז ראוי' לקבל ולהתייחד עם ז"א וכמ"ש ויבן את הצלע70 זהו ע"י שמקבלת מכל הע"ס שמבחי' מל' שבחכ'71 נעשה חכ' שבמל', ומבחי' מל' דבינה נעשה בינה שבמל' וכן מכל המדות כו' וזהו לצורך בינינה72 עצמה, וזהו שרש ענין ט' תקיעות73 וט' ברכות74 דר"ה שהם בכדי לעשות בנין המל', וא"כ בהארתה שמאיר מבחי' המל' להוות התהוות הנבראי' דבי"ע זהו ע"י הארת המדות בה לצורך בינינה שתהי' בבחי' פרצוף שלם להוות הנבראי' דבי"ע, והב' י"ל בעומק יותר שענין הארת המדות שמאירי' במל' זהו ע"י בחי' היחוד שאח"כ אחר היותה לפרצוף שלם בפ"ע, ע"ד שכל אור הלבנה הוא ממה שמתייחדת עם השמש ומקבלת אור מהשמש, וה"ז קרוב למשנת"ל שגם הארת בחי' איהו שמתייחד עם גרמוהי מאחר שעובר דרך בחי' גרמוהי גם בו שייך בחי' מספר כו', אבל לתבונתו אין מספר, פי' תבונה הוא
בן ובת75, והיינו בחי' ז"א ומל' כמו שהם באצי' ואינם בחי' מקור כלל לבי"ע אינם בגדר מספר כלל.
קיצור. שיעור קומה של יוצר בראשית רל"ו כו' א"כ ה"ז כמשנ"ל שההארה המהוה בי"ע היא ג"כ בבחי' מספר, ואפ"ל גם הארת המדות שלצורך בנינה ואפשר גם מה שלצורך יחודה שייך ג"כ מספר, אבל תבונה בן ובת ז"א ומל' כמ"ש באצי' הם בלי מספר.
ה) וביאור ד"ז אפשר לבאר בשני אופנים, הא' ע"פ מ"ש בזהר"ק76 על מאמר כשושנה בין החוחי' ר"פ בראשית78, שיש ב' בחי' במל' הא' היא בחי' חיצוני' המל', והב' היא בחי' פנימיות המל'. שבחי' חיצוני' המל' דהיינו מה שיורדת לבי"ע להחיותן ז"ע שושנה בין החוחי', ובחי' פנימיות המל' שאינה יורדת כלל היא בחי' רעייתי77, ויובן זה*79 ע"פ מ"ש במ"ח דפי' כנס"י הגם שמתייחס לספי' המל', אינה בחי' המל' הנעשית פרצוף בפ"ע, אלא שהוא בחי' פרצוף המל' שבתוך פנימיות דז"א79 ושם הם שוים כי היא גדולה כמוהו ממש כו', וז"ע כלת משה, וע' בסה"מ סי' קנ"ו, וביאור הענין הנה נודע שכל ההשתלשלות הם פנימיות וחיצוני', וגם בי"ס יש פנימיות וחיצוני', כמו בבחי' חכ' שיש בה פנימיות והוא עד"מ עומק ותוכן המושכל שהוא למעלה מהתלבשות באותיות המחשבה ודבור וכמ"ש במ"א*, ויש בה חיצוני' והוא הארת השכל שמלובש במח' ודבור, וכן במדות חסד וגבורה שפנימיותם הוא בחי' עומק ותעלומות ההתפעלות שבבחי' חסד או גבורה שאינו יוכל להיות נגבל ולהתלבש*
באותיות הדבור, וכנודע שבעת גילוי תוקף המדה א"י לדבר כלל מתוקף התפעלות המדה שהיא בחי' הפנימיות, וחיצוניותם הוא הארת המדה המתלבשת בדבור שיפרשנה לזולתו כו', ועד"ז הוא בכל ההשתלשלות, והנה ידוע שבהשתלשלות עו"ע83 נעשה מחיצוני' העילה בחי' פנימיות בהעלול84 כי הפנימיות של העילה א"א להעלול לקבל אותה כלל מאחר שהוא רחוק בערך המעלה והמדריגה, וא"כ הרי בחי' חכ' שהיא ראשית הנאצלים והתחלת ההשתלשלות דאצי' כי מהחכ' נמשכה הבינה, ומבינה נמשכו המדות כו', מעולם לא נמשכה ממנה רק החיצוני', אבל הפנימיות הוא למעלה מהשתלשלות ואינו מתלבש בבינה עד"מ מהתלבשות השכל בהשגה שהחיצוני' לבד נתלבש ולא עמקותו כו'*, ועד"ז יובן שמה שנמשך מבחי' המל' להוות בי"ע זהו רק מבחי' פרצוף המל' שהוא בחי' חיצוני' המל', אבל בחי' פנימיות המל' הוא למעלה ממקור המהוה בי"ע בחי' כלת משה שזהו בלי מספר כו'.
וביאור הענין דהנה בע"מ נברה"ע85 שהם המאמרות יהי אור יהי רקיע86 הנה מלבד מה שהדבור87 הוא מעלים ומכסה על אור ההמשכה כמו עד"מ באדם הנה אותיות הדבור הם כלים להשכל ומדות88 שהם נמשכים ומתלבשים בו, אך מ"מ האותיות הם מעלימים שבתוכן89 ומצפינים אותו בתוכן שהרי הקטן אף שמבין כל האותיות והתיבות ואומרן היטיב, עכ"ז אינו מבין כלל ההשכלה שבתוך האותיות, רק מי שהוא חכם עצמו90 מקודם אזי מבין מתוך האותיות כו' אבל מהות האותיות עצמן הוא בחי' העלם לגבי מהות השכל והמדות, ולכן למעלה שהתהוות החכ' דבי"ע הוא רק מן הדבור עליון ולא כמו במשל שלומד91 הוא חכם מקודם, שבענין הבריאה בחי' התהוות חכ' דבריאה לא הי' כלל מקודם מאומה92, הרי א"כ הדבור והאותיות דמל' דאצי' הם מעלימי' ומצפינים על החב"ד והמדות דאצי' המתלבשים בהדבור שלא יתגלה כלל בבריאה, כ"א איזה הארה מועטת מאד כמו בחי' האור הנמשך ע"י שערות כו', ומלבד זה מה שהדבור מעלים הנה כל ההמשכה שנמשך מהשכל ומתלבש בהדבור זהו רק חיצוני' השכל, אבל פנימיות השכל א"א להתגלות כלל באותיות ודבור כו'93, כי הנה עד"מ94 האותיות המלבישים את השכל שאע"פ שע"י האותיות מתגלה השכל שהרב מסביר לתלמידו השכל ע"י האותיות היינו פשוטו של השכל, אבל פנימיות
ועומק השכל אינו מתגלה ממש בהאותיות כ"א מוסתר ונעלם בהם בבחי' הסתר והעלם, ולכן ארז"ל דלא קאים אינש אדעתי' דרבי'95 עד ארבעים שנין והיינו מפני שעומק השכל של השפעת הרב הי' עדיין בבחי' הסתר והעלם ממנו, אלא שאעפ"כ לאחר ארבעים שנין קאים לפי שמ"מ הי' דעתי' דרביה בבחי' מקיף עליו שמוסתר ומלובש בתוך האותיות שקיבל מרבו בבחי' הסתר והעלם, ואחר מ' שנין נמשך מהעלם אל הגילוי, נמצא מובן96 שהאותיות שהם לבושי' היינו שמסתירי' שהפנימיות לא יתגלה רק החיצוני' נמשך ומתגלה, ומ"מ בהעלם יש בהם גם הפנימיות, מפני כי החיצוני' שמאיר בהם מוכרח להיות חיצונית מן בחי' הפנימיות, ולכן לאחר מ' שנין קאים97, ויובן זה עוד מענין98 מארז"ל בסנהדרין דל"ה הטעם שאין דנין בע"ש וגומרים באחד בשבת משום דמנשי טעמייהו, ואע"ג דשני סופרי הדיינים עומדים לפניהם וכותבי' דברי המזכים ודברי המחייבין, פי' רש"י דמ"מ לבא דאינשי לא כתבי כו' ונשכח מלבו ישובו לטעמי'99 כו' והיינו מפני100 שפנימיות הסברא אינו מתגלה כלל מתוך האותיות כ"א מוסתר ונעלם, והענין הוא דהנה בהשגת השכל יש ב' בחי' הא' מה שיכול לפרש ולהביא השכל בדבור או בכתב, הב'102 הוא עצם השכל ועומק המושג מה שאינו יכול להסביר כלל בדבור, ויובן זה103 ע"ד מ"ש בפע"ח שעט"ז פ"א שהשיג האריז"ל בשעת השינה בשבת רזין עילאין מה שלא יספיק לדרוש זה בשמונים שנה101, והיינו לפי שהשגתו הי' בבחי' ראי' עצם החכ', ולא בבחי' שמיעה והבנה ולכן במעט רגע יוכל להשיג ולראות מה שיצטרך זמן רב לפרש בדבור כו', וכעין זה עד"מ הוא לחכימא ברמיזא105 שא"צ לזה הקדמת דברים והסבר כ"א ע"י הרמיזה משיג עצם השכל ושרשו, ועד"ז הוא ענין הטעמי' והנגינות שבתושב"כ שהם כמו רמיזות עד"מ שעי"ז מתגלה אפס קצה מח"ע מה שלא יוכל לבוא ולהתגלות באותיות התורה דהיינו מה שא"א להתגלות בדבור, שמה שנמשך בדבור ואותיות זהו רק חיצוני' ח"ע נובלות חכמה שלמעלה תורה106 זהו המתגלה באותיות התורה107, אבל הגילוי מפנימי' ועצמיות ח"ע א"א להתגלות בדבור ואותיות
וכענין מעשה דהאריז"ל הנ"ל שלא יספיק דבור שמונים שנה כו'104, ונמצא כי מה שמתגלה בע"מ זהו רק בחי' חיצוני' המל' כו', אבל בחי' פנימיות המל' כלת משה א"א להתגלות בדבור, וה"ז בלי מספר כו'.
הב' יכולי' להבין ד"ז ממ"ש במ"א שיש ב' בחי' במל' ונק' ים ויבשה108, יבשה זהו מה שנעשה מקור לבי"ע, אבל בחי' ים זהו למעלה ממקור המהוה בי"ע, ונק' ים סוף סופא דכ"ד דאצי', גם פי' ים ע"ש שמעלים אורות דאצי' בתוכו ע"ד כמו הים שמכסה על הנבראי' שבו ובחי' זו דמל' אינו שייך בחי' מספר כלל. ומ"מ י"ל ששני הדרכים ענין אחד הם שהרי בד"ה והניף ידו בלק"ת109 פי' שענין קרי"ס שלא יסתיר הדבור עליון על האורות העליוני' שבו, שי"ל גם על בחי' אורות הנעלמי' ז"ע שמים נעשה יבשה, ועד"ז יובן בבחי' המדות שכל ענין מה שהמדות הם מקור לעולמות זהו מפני היותם מוגבל זה חסד וזה גבורה שנת"ל שזהו מצד הכלים לבד שהם בחי' חיצוני' בכלל ועל כלליות ההתהוות שנמשך מבחי' המדות נת' במ"א שע"ז נא' כי הוא ציוה ונבראו110 מאיליו וממילא ולא בבחי' כח הפועל בנפעל, שזה קאי על ש' הוי' דז"א שמאיר דרך הכלים להיות ההתהוות ממילא ומאיליו וכבר נת"ל שכל המשכה הוא רק חיצוני' לבד, אמנם בבחי' פנימיותם אינו שייך כלל בחי' מספר, וכמשנת"ל שגם מצד הכלים שמגבילי' שזה חסד וזה גבורה עכ"ז יכול להיות התפשטות החסד בלי גבול ממש כו', ולכן תבונה בן ז"א ובת מל' כלת משה כמו שהם באצי' הם בלי מספר.
קיצור. בבחי' פרצוף המל' יש ב' בחי' פנימיות וחיצוני', והתהוות בי"ע זהו רק מבחי' חיצוני' לבד, וכ"ש מז"א אבל פנימיותם הם בלי מספר וזהו ולתבונתו אין מספר.
וא"ו) ועפ"ז יובן מאמר הזהר הנ"ל בענין הדודאים שהיחוד הוא ע"י המלאך וכמ"ש במק"מ בשם האריז"ל111, כמו שכדי שיתהוה העולם ליש ודבר מוגבל מן הארץ לרקיע מהלך ת"ק שנה דוקא זהו ע"י הנעל כנ"ל שהוא ע"י מלאך כו' כמ"ש בלקו"ת בד"ה מה יפו פעמייך הנ"ל, כן הוא בענין הדודאים כו', ועפ"ז יובן ג"כ מה שמפרשי' לפעמי' מט"ט על בחי' מל'112, ולכאו' הלא הוא מלאך
נברא113, אלא שיש הפרש בין מט"ט ובין כשמחברי' יו"ד במט"ט שאז רומז על בחי' המל', ואפ"ל שכאשר הארת ז"א ומל' דאצי' נמשך להיות מזה התהוות בי"ע שגם בההארה זו שייך בחי' מספר, לכן יכולה הארה זו להתלבש במלאך מט"ט בחי' שרו ש"ע114 שאז הוא מט"ט ביו"ד מיט"ט, ע"ש הארת המל' שמאיר בו ועש"ז מפרשים מט"ט מל', וע' בד"ה מה יפו פעמי' בנעלי' שלא נדפס115 ובהגהות לשם בספר תרי"ט116 ובד"ה קול מצהלות חתנים117 מחופתם בענין נערי' ממשתה נגינתם.
אך הנה על שיטה זו קשה מהמד"ר פ' בראשית פ"א118 בענין המלאכי' שאפלגו אם נבראו בשני או בחמישי, ר' לולינא בר טברין אמר בשם ר' יצחק בין ע"ד דר"ח ובין119 ע"ד דר"י הכל מודי' שלא נברא ביום ראשון כלום שלא יאמרו מיכאל120 מותח בדרומו כו' שנא'121 אנכי ה' עושה כל כו' מאתי מי אתי122 כתי' מי הי' איתי שותף במע"ב123, ולפ"ז האיך יתפרש דרוש דמה יפו הנ"ל, אך באמת הוא לפי פי' הזהר והאריז"ל בענין הדודאים, ודיעות חלוקות הם, וליישב פסוק מי אתי מי הי' שותף י"ל שגם הנעל הנ"ל הוא ית' בראו א"כ מי אתי שאינו שייך כלל לקרותו שותף, וכמו האומן שעושה כלי שע"י כלי זו יצא מלאכתו שרצונו לעשות האם נא' שהכלי שותף עמו, ובאמת ב' דיעות הם.
קיצור. יתורץ ענין הדודאי', וענין מט"ט מל', ושבמד"ר הוא שיטה אחרת, ומ"מ לא יקשה על פי' רבינו ז"ל ע"פ הזהר והאריז"ל.
58) וביאור. . גדול אדונינו ורב כח: תהלים קמז, ה. ברשימת המאמרים שמופיע בריש הבוך 1089 נרשם כאן מאמר (ב' מההמשך) והוא ד"ה: ד"ה ”גדול אדונינו ורב כח" (הכולל פרקים ד-ו). היינו שבעת אמירת הדרוש היתה פתיחא זו, ולע"ע אין ידוע אם גם פתיחה זו נרשמה בפ"ע ע"י כ"ק אדמו"ר מהר"ש. וראה לקמן הנחה מדרוש זה מכ"ק אדמו"ר מהורש"ב פ' בא.
דרוש זה נזכר בסה"מ תרמ"ח ע' רכה בשולי היריעה. תר"ן ע' רפז בשולי היריעה. ע' שיח. תרס"ט ע' קנד.
59) ולתבונתו: בתהלים שם: לתבונתו. אבל כ"ה גם בזהר תרומה קעא, ב. בחיי דברים כב, ז. לקמן בקיצור לפ"ה. רפ"ז. המשך כי תשא על יד הערה 140. בין הערות 358-9. 208-209. ובחלק ההנחות בהנחה כאן על יד הערה 2. לקו"ת ברכה צג, ד. סה"מ תרכ"ז כאן ע' צו. תרכ"ח ע' קמה. תרכ"ט ע' צז. מים רבים תרל"ו פקפ"ג ע' רו. אוה"ת כאן ע' ריט. תשא ע' א'תתכג. ע' א'תתכד. ע' א'תתכט. מאמרי אדה"א בראשית ע' עח. וש"נ. תו"ח בא ח"א קיב, ג הערה 59.
60) בפרקי היכלות: וכ"ה לקמן בהנחה כאן על יד הערה 3. מובא גם בשם: ס' היכלות־ ס"י־ במ"ר — ראה הנסמן באוה"ת ואתחנן כרך ו ע' ב'רלג. שערי אורה לו, ב הערה 48. מאמרי אדה"א נ"ך ע' רס. וראה גם אוה"ת על ענינים ע' ערב ואילך.
61) רל"ו אלפים ריבוי רבבות. . במק"מ. . נ"ב שהוא מהרח"ו ז"ל: וכ"ה בהגהות מהרח"ו אות ג בזהר בשלח נו, ב.
62) ובשם האוצ"ח. . רל"ו אלפים רבבות: וכ"ה בע"ח שמ"ב [שער דרושי אבי"ע), פ"ב. וראה גם מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' תתיט בהערה. אוה"ת ח"ש ע' קז (ביאוה"ז להצ"צ כרך א ע' עא).
63) ופי' יוצר בראשית. . אני לדודי (ך"א): אוה"ת שה"ש כרך ב ע' תקנ. סה"מ תרכ"ו ס"ע רכב ואילך. תר"ל ע' רסז.
64) המדות שייכי' לנבראי': ראה אוצרות חיים בתחלתו. הובא בלקו"ת מסעי צג, רע"א. לקמן (בחלק ההנחות) הנחה ד"ה ב"ה אלקי ישראל ובהערה 20.
66) על עולמות עליוני'. . רחמי': ראה מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' צג. וש"נ. תו"ח בשלח ח"א קעא, ב ואילך. רלה, ד ואילך. המשך מים רבים תרל"ו פנ"א ע' נח.
68) המל' נאצלה. . נקודה: ראה ע"ח (שער מיעוט הירח) של"ו, פ"א. פ"ב. לקו"ת צו יא, ב. לקמן (בחלק ההנחות) הנחה ד"ה שיר המעלות ממעמקים על יד הערה 36.
69) המל'. . נקודה. . כתר מל' או בחי' מל' שבמל': בסה"מ תרנ"ט כאן ע' צב מציין: ”ועמ"ש בפע"ח ובשעה"כ שער העמידה בכוונת ברכת דולמלשינים". ראה גם סה"מ תרכ"ו ס"ע כד.
71) שמבחי' מל' שבחכ': וכ"ה לקמן בחלק ההנחות בההנחה כאן על יד הערה 13. בסה"מ תרנ"ט כאן: מל' דז"א שבחכמה — ראה ע"ח שער מיעוט הירח (של"ו, פ"א). מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תשצה. שעה"י קמא, ב ובהערה 41. תו"ח יתרו ח"ב רסח, ג.
73) ט' תקיעות: ראה ר"ה לג, ב (במשנה). שו"ע אדה"ז הל' ר"ה סתק"צ, ס"א. לקמן (בחלק ההנחות) בהנחה כאן על יד הערה 11. ד"ה שיר המעלות ממעמקים על יד הערה 37.
74) וט' ברכות: ראה רמב"ם הל' תפלה פ"ב, ה"ו. שו"ע אדה"ז שם סתקצ"א, ס"א. ד"ה שיר המעלות שם על יד הערה 38.
75) תבונה הוא בן ובת: ראה זהר (אד"ז) האזינו רצ, ב. רצא, א. תניא פט"ז ובמ"מ הגהות והע"ק לשם. מאמרי אדה"ז תקס"ה ח"ב ע' תרכג. פרשיות התורה ח"א ע' לג. שעה"י קי, ב. תו"ח בראשית כח, ד ובהערה 26.
78) ר"פ בראשית: על מאמר הראשון שבהקדמת הזהר א, א. בזהר"ק ”שכינתא עילאה שכינתא תתאה" — ראה ביאוה"ז להצ"צ כרך ב ע' תקפו (פ"ב) וע' תקפח (פ"ד). לקו"ת שה"ש שבהערה הבאה.
79) במ"ח דפי' כנס"י. . פרצוף המל'. . דז"א: בלקו"ת סוכות פב, ג מציין: ”מסכת אורות ז"א פ"ג משנה ז' ובפנימיותו". וראה הוספות להערות וציונים ללקו"ת שם מ, א.
*) בגוכתי"ק נרשם הבא להלן בפנים וממעל לשורה נרשם: (מן וע' עד יכפר אצ"ל)
וע' בביאור ע"פ והניף הכהן אותם בסופו[ftnref_4706_80], ובד"ה הנה ים סוף שהוא דרוש והניף יד[ftnref_4707_81]ו, ובביאור ע"פ כי ביום הזה יכפר[ftnref_4708_82]
83) עו"ע: בלקו"ת ברכה צה, ב: הנזכר בספרים. שה"ש א, ב: כמ"ש בספרים. ראה גם רמב"ם הל' יסוה"ת פ"ב, ה"ו.
95) דלא קאים אינש אדעתי' דרבי': ראה ע"ז ה, ב. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תמד. וש"נ. תו"ח בשלח ח"א ריז, ג הערה 418. המשך וככה תרל"ז ספל"ה.
105) לחכימא ברמיזא: ראה מדרש משלי כב, טו. מאמרי אדה"א שמות ח"א ע' סט. הנסמן במאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"ב לע' תשנב. לקמן ד"ה על חומותיך על יד הערה 34.
104) האריז"ל. . בשמונים שנה: ראה גם מאמרי אדה"ז תקס"ה ח"ב ע' תשס הובא לקמן במאמר ד"ה פי' פתחה בחכמה על יד הערה 81 ושם: בס' שנים. שער האמונה צג, א הערה 9. צג, ב הערה 12. תו"ח בא ח"א קג, א הערה 298. אוה"ת ויקהל ע' ב'קכו: ס' או ע' שנה.
108) ב' בחי' במל' ונק' ים ויבשה: ראה גם לקו"ת צו יד, ב. מאמרי אדה"ז תק"ע ע' ע' וע' עו. מאמר ד"ה ואתה הרם את מטך תקס"ג בתו"ח בשלח ח"א קלט, ב. אוה"ת בשלח ע' תקסט. המשך והחרים תרל"א ע' מ ואילך. סה"מ תרל"ה ח"א ע' רנט.
110) כי הוא ציוה ונבראו: תהלים קמח, ה. ראה לקו"ת שה"ש יד, ג. בונה ירושלים סנ"ג (ע' נח). מאמרי אדה"ז אתהלך לאזניא ע' קיח. סה"מ תרל"ב ח"ב ע' שפד. תרל"ג ח"א ע' כב. תרכ"ז ע' קעה. ס"ע שנט ואילך ובהנסמן בהנ"ל. לקמן המשך חייב אדם לברך פ"ד על יד הערה 101.
114) מט"ט בחי' שרו ש"ע: ראה יבמות טז, ב ובתוס' שם. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תתעא. במדבר ח"ב ע' תשצ. דברים ח"ג ע' תשצד.
115) מה יפו. . שלא נדפס: בלקו"ת. ונדפס במאמרי אדה"ז תקס"ג ח"א ע' רנא נוסח א (הנחת כ"ק אדמו"ר האמצעי) ונוסחא שני' (שם הנחת הר"מ בן כ"ק אדה"ז).
117) קול מצהלות חתנים: בסה"מ תרכ"ז ע' צז־ תרכ"ח ע' קמו ניתוסף: ”דתרי"ד. וצ"ע" — הנחת כ"ק אדמו"ר מהר"ש נדפסה בס' מאמרי אדמו"ר הצ"צ תרי"ד ע' כד ואילך. מאמרי אדה"ז תקס"ח ח"ב ע' תרכב ואילך. ובהגהות וכו' לשם מכ"ק אדמו"ר הצ"צ ע' תשל ואילך [נדפסו גם באוה"ת סידור ע' רצו ואילך]. מאמרי אדה"א דרושי חתונה ח"ב ע' תרט ואילך.
118) מהמד"ר פ' בראשית פ"א: ס"ג (בשינויים קלים כדלהלן). ועד"ז בסה"מ תרכ"ז ותרכ"ח. תרל"ב ח"א ע' רג. וראה גם לקמן (בחלק ההנחות) מאמר ד"ה כי המצוה על יד הערה 57.
123) איתי שותף במע"ב: שם: שותף עמי בברייתו של עולם. ראה לקמן מאמר ד"ה להבין וכו' כי המצוה על יד הערה 59. ובחלק ההנחות שם ובהערה 13.