ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע > תורת שמואל > תרל"ח > ושמרתם את חוקותי כו' ואח"כ...

ושמרתם את חוקותי כו' ואח"כ מלך העולם

יג) ואח"כ468 מלך העולם שעל העולם הוא גילוי מלכותו ית' בלבד שאין מלך בלא עם כו'469, אך ע"י שממשיכים תחלה בחי' גילוי ממדריגה עליונה בחי' בא"י אלקינו כנ"ל470, ונק' עושין רצוש"מ כנ"ל471 לכן עי"ז ממשיכים בבחי' מלך העולם תוקף וריבוי האור, וכענין הנזכר במד"ר פ' בשלח ר"פ ך"ג בענין אז ישיר472 משאמרנו שירה לפניך באז נתיישבה מלכותך כו' וכמ"ש במ"א, ועמ"ש בד"ה כי תצא דרוש הראשון בלק"ת473 בפי' ישתבח שמך לעד מלכינו474, וסד"ה שובה ישראל475 עד, דרוש השני שהוא ע"ד לעדי עד ימלוך476 כו', ועמ"ש במ"א ע"פ והי' הוי' למלך477 על כל הארץ כו', וע' מזה בזח"א פ' נח דע"ו ע"ב, ואפ"ל ע"ד הנז' בד"ה ושבתי בשלום478 בפי' והי' הוי' לי לאלקים, והיינו ענין והיה הוי' למלך.

והנה נת"ל שע"י הברכה ממשיך ברכה והמשכה להיות גילוי אא"ס בנפש כלל ישראל שתתחזק אמונת ה' בלבם בבחי' גילוי כאילו רואה כו', ועמ"ש לעיל479 מזה, ובד"ה להבין ענין לחם משנה480, גבי ברכת הארץ שאומרים נודה לך לשון הודאה כו' שאנחנו מודים שהגשמיות בטל, והאמת הוא כמו שהוא קמיה כו', וענין ומברכים אותך הוא כי ההפרש בין ברכה להודאה, כי הודאה הגם שמודים שהאמת הוא כמו שהוא קמיה, מ"מ אינו בגילוי ממש, וענין ברכה הוא שתהי' ההמשכה בגילוי ממש כמו שהוא למעלה481 כו' עכ"ל. ומעתה יובן כי האמונה ענין א' הוא עם הודאה, שמאמינים שהאמת כן הוא, ומ"מ הוא רק בבחי' מקיף, ונק' עטרה, אבל ע"י הברכות שהם המשכה בבחי' גילוי ממש, לכן נעשה עי"ז האמונה וההודאה כאילו רואה כו'. ועוד נת' ענין זה בלק"ת פ' עקב בד"ה ואכלת ושבעת וברכת, ושם פ"ב שבחי' הודאה ז"ע יחו"ת ביטול היש, וברכה הו"ע גילוי יחו"ע ביטול אמיתי,

וכדי שיהי' בחי'482 ביטול היש צריך לזה ג"כ ברכה והמשכה מבחי' יחו"ע, ועוד נת' זה יותר שם בד"ה ולהבין שרש טעם פ"ב <כב>

ּ יעו"ש שענין ברכה והודאה ז"ע אמת ואמונה, ומכ"ז מובן מש"כ שע"י הברכות ממשיכים שתתחזק האמונה כאילו רואה כו'.

קיצור. ענין שאח"כ אומרים מלך העולם, וע"י הברכה ממשיך תוקף בהאמונה, כי האמונה היא כמו הודאה, ובחי' יחו"ת ואמונתך בלילות483, והברכה המשכה וגילוי מבחי' יחו"ע, וכענין אמת ואמונה, ולכן בלילה אומרים המלאכים ברוך484 להמשיך ברוך בבחי' אמונה, ואמונתך בלילות.

יד) אך485 המוקדם*486 לברכה והמשכת השראת גילוי זה הוא המברך שהוא הוא העושה המצוה לפי שהמצות הם כלים להשראת אוא"ס ממש כו' ובהם וע"י ממשיך אא"ס למטה וזהו אשר קדשנו במצותיו, אשר מלשון דהא486 שהוא נתינת טעם לדבר כלומר לפי שקדשנו במצותיו, וציונו מל' צוותא והתקשרות באוא"ס ב"ה שרש המצות למעלה, לכך יש לנו כח להמשיך גילוי אא"ס ב"ה בברכה זו*, כי הנה פי' אשר קדשנו במצותיו מבואר בלק"ת בד"ה ראשי המטות כי חיות כל העולמות הוא רק מבחי' מל' ית', אבל במהותו ועצמותו לית מחשבה תפיסא בי' כלל, וזהו ענין קדוש ומובדל487, ועז"נ ישת חשך סתרו488, וע"י התומ"צ נמשך מקדושה זו ממש, ונק' לכו לחמו בלחמי489, והיינו לפי שכל המצוות מעשיות הם בירור בחי' נוגה ששרשו מעולם התהו, וממשיך עי"ז בחי' רצון עליון שהוא בחי' כתר עליון כו' ע"ש. אך עדיין אינו מובן כי זהו שחיות כל העולמות הוא מבחי' מלכותו ית' לבד, היינו המלאכים ושאר העולמות, אבל הנשמות מצד עצמן ג"כ שרשן מבחי' כי חלק ה' עמו כנ"ל490, וא"כ מהו העלייה ע"י המצות, וזה נת' בד"ה כי כארץ491 תוציא צמחה ובהביאור שם פ"א כי שרש נש"י נמשכים מבחי' חכ' ונק' בנים למקום492 עד"מ הטיפה שנמשכה ממוח האב, וע"י קיום המצות יתעלו בבחי' כתר, כי תרי"ג מצות דאורייתא493 עם ז'496

מצות דרבנן495 הם תר"ך494 עמודי אור497 כו', ע"ש. וכמ"ש בסש"ב פי"ח, שאפי' מי שנפשו מבחי' נפש דנפש דעשייה עכ"ז כו' שבתוכה חכ' דאצי' שבה שורה א"ס, ע"ש. וכ"מ בסש"ב פ"ב ופ"ד, שהרי בפ"ב כ' שהנשמות נמשכים ממחשבתו וחכמתו ית', ובפ"ד כ' שהשלשה לבושים דמח' דו"מ שע"י המצות גדלה וגבהה מעלתן לאין קץ על מעלת נר"נ עצמן כו', והטעם י"ל כנ"ל, וכ"מ באגה"ק סי' ך"ט ד"ה אחע"ב, גבי ודרך עמודים אלו עולים498 הנר"נ שלו לצרור499 בצרור החיים את הוי' פי' להיות צרורות ומלובשות באור הכתר הוא רצון העליון ב"ה כו' ע"ש. ובד"ה שבת שבתון500 ובהביאור משמע כי שרש הנשמה מנר"נ דאצי' שהוא מהבינה וע"י תומ"צ מתעלים בבחי' חכ' כו', וקרובים הדברים זל"ז כי בחכ' שורה אוא"ס ע"י הכתר כו'.

ופי' במצותיו פי' בד"ה וירא ישראל את היד הגדולה דתקס"ד שלא נדפס בת"א501 כי מצוה <כג>

ּ לשון צותא וחיבור502, והיינו חיבור אור המאציל א"ס ב"ה בע"ס דאצי', חיבור זה נק' מצותיו כמו ענין הקב"ה מניח תפילין503, היינו מה שמאיר אא"ס בחב"ד ובפרט הם ד' מוחין504, וכמ"ש בת"א בד"ה משה ידבר בפ' יתרו505, ושם נת' שז"ע לאתקנא רזא דשמי'506 כו' יעו"ש. ואשר קדשנו במצותיו, שנתן לנו הכח הזה שבמעשה המצות הגשמיים נוכל להמשיך מצותיו המשכת אוא"ס בע"ס דאצי' כו' וזהו ועשיתם אתם כאילו עשאוני, וכמ"ש מזה ג"כ ד"ה507 אני ישינה פ"ג גבי תמתי508, ועד"ז פי' בד"ה זכור ושמור בדיבור אחד

בת"א פ' יתרו509 גבי ובהם וע"י יומשך גילוי אלקות ואא"ס ב"ה שלמעלה מבחי' אדם, בעסק תורתם ועבודתם בקיום המצות שבבחי' אדם, וז"ע וישמחו בך ישראל510 מקדשי שמך כמ"ש בת"א בד"ה אוסרי לגפן511 והיינו לאתקנא רזא דשמי' ע"י המצות כנ"ל, וע' בד"ה לבאר ענין יוהכ"פ512 פ"א גבי ביני ובין בנ"י אות היא513, וצ"ע בלקו"ת פ' שלח בד"ה והי' לכם לציצית, דרוש השני, ולפ"ז פי' וציונו שהוא ג"כ לשון צותא וחיבור, היינו שהעלה אותנו לחבר אותנו אל מצותיו ממש, והיינו כמ"ש בד"ה הבאים ישרש יעקב514, שהמצות נק' זריעה זורע צדקות515, והזריעה בתוך ארץ חפץ שהם כנס"י516, והיינו כענין יסוד הנק' אור זרוע לצדיק517 ובחי' מל' הנק' ארץ518, ובשרשן הם בחי' יסוד ומל' דא"ק כו' ע"ש וא"כ וציונו היינו צותא חיבור519 מל' דאצי' עם ז"א וכמ"ש במ"א בענין ויצום דמשה ואהרן520 שיהיו בבחי' תרין ריעין521 אהל בל יצען522 כו' כמ"ש סד"ה שובה ישראל עד, דרוש השני523 וזהו וצונו.

קיצור. והמוקדם הוא המברך והעושה המצוה, וזהו אקב"ו, ופי' קדשנו הוא גילוי אור הכתר וחכ', ובמצותיו ל' צותא וחיבור של אור א"ס ב"ה בנאצלים, ונק' לאתקנא רזא דשמי', אק"ב שנתן לנו הכח להמשיך בחי' זו וציונו ג"כ מלשון צותא וחיבור, חיבור ארץ חפץ עם רמ"ח איברין דמלכא, וצדיק יסוד עולם524.

טו) אמנם*525 בד"ה ושבתה הארץ דתקס"ב525 פי' כי המצות נשפלו בענינים גשמיים שנלקחו מק"נ מה שנפל בשה"כ מעולם התהו, ונש"י

שרשם מש' מ"ה דתיקון ע"כ וציונו לשון צותא וחיבור מ"ה וב"ן שבחי' מ"ה526 שיש בנש"י יברר ב"ן, ועמ"ש ע"פ והנה אנחנו מאלמים אלומים527 כו', וענין שם מ"ה בנש"י מאיר ע"י ח"י ברכאן דצלותא528, קול דממה דקה529, לכן ע"י התפילה מתעלים מעשה המצות כו', אך לאחר שנתבררו הנצוצים דב"ן עולים בשרשם בס"ג530 שלמעלה מש' מ"ה531, ולכן ממשיכים אור הכתר תר"ך עמודי אור, ואזי אחעט"ב, וא"כ לפ"ז ג"כ פי' וצונו שחיבר ש' מ"ה עם ש' ס"ג שלמעלה ממנו, דהיינו חיבור האו"פ עם האור מקיף עליון דתהו כו', ועמ"ש בת"א פ' וישלח532 בד"ה ויקח מן הבא בידו מנחה, והוא דרך כלל חיבור האצי' עם הכתר עליון הממשיך אור המאציל א"ס בנאצלים כו'.

<כד>

ּומכ"ז מובן מה שע"י קיום המצות יש כח להמשיך ברכה, כי הברכה ענינה המשכת מ"ד וכמ"ש בד"ה להבין ענין לחם משנה533 הנז"ל, ויסוד אבא נק' ברוך534 כו', ופי' המשכת מ"ד מבחי' יחודא עילאה, ועמ"ש בענין מים בד"ה וכל העם רואים535 את הקולות בענין ה' קולות536, קול ה' על המים537, והרי במעשה המצות יש מ"ן ומ"ד, וכנז' בד"ה ראשי המטות הנז"ל538, ובהביאור פי' לכו לחמו בלחמי, וע"כ עי"ז יש כח להמשיך הברכה כו', וגם לפי המבואר במ"א שכדי להמשיך האור מהחכ' צ"ל מקור לזה מלמעלה מן החכ' כמ"ש בד"ה והי' לכם לציצית539 ובד"ה באתי לגני540 גבי אריתי מורי, כמ"כ ענין המצות ע"י העלאת מ"ן מעוררים תר"ך עמודי אור דכתר שלמעלה מן החכ', ולכן עי"ז יש כח להמשיך מבחי' החכ' וזהו ברוך יסוד אבא המקבל מהכתר כו', וזהו בא"י אקב"ו אשר הוא נתינת טעם שאיך אנו יכולים להמשיך בחי' הברכה וגילוי ש' הוי' זהו ע"י שקדשנו במצותיו וציונו כו' וכנ"ל, והקדושה גבוה מהברכה, וכמ"ש ג"כ במדרש תלים סי' י"ט ע"פ יום ליום יביע אומר541, כל זמן שהמלאכים מקדשים542

להקב"ה בקדושה הי' יודע מרע"ה543 שהוא יום ובשעה שרואה אותם מקלסים544 בברוך יודע שהוא לילה כו', וכ"ה בילקוט תשא545 ע"פ ויהי שם עם ה' ארבעים יום546, ועמ"ש בפי' קדוש וברוך בלק"ת פ' תזריע547 בד"ה קמפלגי במתיבתא דרקיע דקדוש הוא בכתר וברוך בחכ', וע"י548 ע"י שקדשנו במצותיו נוכל להמשיך בחי' ברוך וגילוי כו', ועמ"ש עוד מענין וצונו בביאור ע"פ אלה מסעי549 דרוש השלישי, ומ"ש בד"ה אם בחקתי תלכו550, ובד"ה כי תשמע בקול551, גבי לשמור את כל מצותי, ועמ"ש בד"ה וידעת היום552 בפי' וצדיק באמונתו יחי' צדיק המקיים המצות באמונתו יחי' שע"י המצות נמשך חיות בהאמונה כו', ולכן המברך העושה המצוה הוא מוקדם לברכה, וע' באגה"ת פ"ו ומפני שהוא553 הממשיך להם ההשפעה לכן הוא נוטל חלק בראש, ואם בעוברי רצונו554 כך לעושי רצונו עאכו"כ, שהממשיך וגורם ההמשכה הוא נוטל חלק בראש, וכמו גבי כה"ג שאמרו ונוטל חלק בראש555 כו'.

קיצור. וציונו חיבור מ"ה, ומ"ה שם בנו בני בכורי ישראל556 עם ב"ן המתברר ע"י מעהמ"צ, ואח"כ מתחברים בס"ג, וזהו חיבור מ"ן ומ"ד, ולכן עי"ז יש כח לברך ולהמשיך ברוך כו', וגם כי ברוך המשכת יסוד אבא, וע"י המצות מעוררים תר"ך עמודי אור דא"א והם מאירים בחו"ב, כנודע מענין קנה חכ' קנה בינה558 כו', לכן עי"ז ממילא נשפע הברכה מיסוד אבא כו', ועמ"ש ע"פ ראה אנכי נותן559 לפניכם היום ברכה כו' אשר תשמעו אל560 כו' ושם נת' ענין נותן ע"ד הקב"ה נותן מלא עומסו561, וע"ש מענין ברכה557.