ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע > תורת שמואל > תרל"ח > היושבת בגנים כו' וענין התהות...

היושבת בגנים כו' וענין התהות מותרי

<לג>

ּך) וענין744 התהוות מותרי השפע ופסולת בעלמא דאתגלי' שלכאו' צ"ל מאין תמצא הפסולת בעלמא דאתגלי' יותר מבעלמא דאתכסיא, הלא נת"ל745 שכל מה שיש בעלמא דאתגלי' יש לו שרש ומקור למעלה בעלמא דאתכסי' וכמובן גם מפי' האלשיך746 כו' וא"כ מאין ימצא הפסולת בעלמא דאתגלי', ועוד יותר יקשה עפמ"ש וידעת כו' כי הוי' הוא האלקי' שש' הוי' דסוכ"ע בחי' עלמא דאתכסיא הוא עצמו בחי' האלקי' דממכ"ע בחי' עלמא דאתגלי', וא"כ כשם שבעלמא דאתכסי' אינו שייך בחי' ומשם יפרד כן בעלמא דאתגליא ג"כ מהראוי שלא יהי' שייך בחי' ומשם יפרד, שהרי באמת עלמא דאתגלי' מצד עצמה אינה דבר נפרד כלל, וכנ"ל בפי' כי הוי' הוא האלקי', וכמ"ש בזהר כולא חד747, ועמ"ש מזה בלק"ת פ' בלק בד"ה ביאור ע"פ מי מנה כו' ושם ספ"א, אך הענין הוא דצ"ל פי' עלמא דאתכסי' ועלמא דאתגליא, הנה לכאו' עלמא דאתכסי' הוא ב' תיבות כפולות עולם

הוא לשון העלם748 מל' זה שמי לעלם749, ואתכסי' הוא ג"כ דבר המכוסה שלא יתגלה למטה, וא"כ מהו עלמא דאתכסי', וזהו מלשון הפסוק מן העולם ועד העולם750, אלא שצ"ל שפי' עלמא דאתכסיא ששם בחי' ההעלם מכוסה פי' לפי שמאיר שם גילוי אלקות וא"כ בחי' ההעלם דזה שמי לעלם לא כמו שאני נכתב751 כו' שם בהעלם, לפי ששם מאיר ש' הוי' שזהו כפי הכתי' ולא הקרי, ובעלמא דאתגלי' בחי' עלמא הוא באתגלי' היינו הקרי בחי' ש' אד', ולפ"ז יתכן ענין פי' עלמא דאתכסי' גם לענין באשר הוא שם, ולא כמו לפנינו כו', ואמנם מ"מ מאחר ששניהם נקראים עליהם שם עולם בהכרח לומר שבענין א' עכ"פ הם שוים ממש, והיינו בענין קריאת שם עולם, אלא שההבדל שביניהם הוא שזה אתכסיא וזה אתגלי' פי' זהו העלם וזה גילוי, ומ"מ מה שנמצא בעלמא דאתגלי' בגילוי יש שורש לזה בעלמא דאתכסיא, וא"כ הדרא קושי' לדוכתי' מפני מה פי' רבינו ז"ל752 ומשם יפרד על עלמא דאתגלי' דוקא הלא גם בעלמא דאתכסי' כן הוא. אך הענין הוא שלהיות השרש שבעלמא דאתכסי' הוא בהעלם עצום מאד, שהרי כל ענין עלמא דאתכסי' ה"ה נעלם כנ"ל ושרש בחי' הפסולת שמתגלה בעלמא דאתגלי' ה"ה עוד מכוסה יותר מפני כי גם בעלמא דאתגלי' אינו ניכר מקודם וכמשי"ת לקמן בס"ד, ויובן זה ממשל זרע השדה שזרועי'753 חיטי' או שעורי' או שארי מיני צמחים הנזרעים כמו גרעיני הפירות, וכאשר צומחי' יהי' בתבואת השדה צומח קש ותבן ומוץ, ולא עוד אלא שצומחי' תחילה, והם חשובים בעיני עצמם למציאות אשר בשבילם נזרע השדה כמארז"ל במד"ר החיטים והתבן והקש מדיינים זע"ז754, אלו אומרים בשבילנו נזרע השדה, אמרו תבוא הגורן כו', וכל צמיחה זו באה מהגרעין הנזרע, שהרי מכח הצומח עצמו אשר בארץ לא תצמח התבן והמוץ, כ"א שחת שהוא מין אחר לגמרי, אלא ההכרח לומר שבאים ג"כ מכח גרעין התבואה, <לד>

ּ ולכאורה יפלא הלא לא נראה כלל בהגרעין בחי' פסולת זה דתבן וקש, ומאין המצא תמצא אח"כ בצמיחתן, אלא שצ"ל שהם כ"כ בהעלם בהגרעין עד שאינו ניכר כלל וכלל לעין הרואה, ועכ"ז תמצא שם, וי"ל שזהו מפני שמהמאכל היותר נקי מתהוה פסולת ע"י כלי האצטומכא וכמשנ"ת במ"א בד"ה ונשב בגי755, וכמשי"ת לקמן בשם הפרד"ס756, אמנם בפרדס צ"ל שסובר בא"א כו', ומבחי' הפסולת שבמאכל קודם הפרדו כו' צומח הפסולת שהרי הרקבון שנעשה בארץ ה"ז כדוגמת העיכול בכלי האצטומכא, והענין הוא לפי שבכל משפיע ומקבל, הנה בשפע המשפיע עומד בהעלם כל בחי' גילוי הנעשה במקבל, רק בהשפע הוא

בהעלם מאד כו' ובהמקבל מצטייר בציור שלם, והיינו מלבד מה שיוצא מהעלם אל הגילוי מצטייר בציור שלם להיות נראה הפסולת לעין הרואה כו', וזהו שבהגרעין שהוא השפע הנשפע בארץ לצורך צמיחת התבואה או אילני הפרי אינו נראה כלל הפסולת כלל, ובצמיחת התבואה הוא שיוצא מהעלם אל הגילוי להצטייר בציור שלם בחי' הפסולת בפ"ע והפירי או התבואה בפ"ע כו', וזהו נעשה ע"י המקבל שהוא הארץ או הכח הצומח שבה כו'. וענין מה שנת' כאן שהרקבון הוא המשפיע אינו סותר כלל למ"ש במ"א שהוא העלאת מ"ן757 לכח הצומח, שבההעלאה זו ה"ה משפיע, ע"ד שנת' במ"א שמפני שהמשכת מ"ד תלוי בהעלאת מ"ן הרי בזה המ"ן משפיע והמ"ד מקבל758.

ויובן עוד יותר ממשל ציור הולד בבטן האם שמצטייר בבטן האם בהתחלקות עצמות וגידין ונודע מארז"ל אב מזריע לובן שממנו עצמות759 כו', שבהכרח יש בעצמות כח760 בחי' העצמות ולובן שבעין שמחולקי' הם בתכלית במהותם וממשם, אלא שבטפת האב לא הי' התחלקות עצמות וגידין בפועל ממש, רק שהי' בכח הטיפה ההיא בהעלם וע"י שהייתה761 בבטן האם ט' חדשים מצטייר ציור שלם ויוצא מהעלם אל הגילוי כו', וזהו משל רק לענין בחי' העלם וגילוי לבד, ואמנם כאשר נתגדל הולד ונגמר ציורו בכל פרטי האיברים בהיותו עדיין בבטן האם הנה הוא דוחה מעצמו שערות וציפרנים, וזהו עיקר סימן שנתגדל הולד כל צרכו והוא בר קיימא762 כנודע שאם היות שזהו מותרות ופסולת נגד איברי הגוף עכ"ז כשגמרו שערו וצפרניו דוקא ה"ז סימן לוולד שהוא בר קיימא, וכ"ז נעשה ע"י שהייתו בבטן האם יותר שנמצא בשהיותו בבטן נמצא בו הפסולת מה שלא ניכר כלל בטיפת הזרע, וזהו עדיין אינו פסולת גמור, אבל בצאתו לאויר העולם נמצא בו פסולת גמור ע"י פתיחת נקביו, כמארז"ל נפתח הסתום ונסתם הפתוח763, ובהכרח לומר שפסולת זו היתה בו תחילה ג"כ שהרי ארז"ל על עובר שאינו מטיל רעי שלא יהרוג את אמו764 שנמצא יש בו קודם ג"כ בחי' פסולת זו שלכאורה אין זה בטיפת האב כלל, שהרי אמרו שהולד נוצר מן הברור שבה765, אך י"ל שהברור יש בו ג"כ עדיין פסולת, אמנם באמת שם הוא בהעלם מאד, ובבטן האם שם הוא מתגלה ובצאתו מתגלה יותר, <לה>

ּ שאליבא דאמת בהיותו בבטן האם, ה"ז משל לבחי' אתכסיא נגד

הלידה שזהו בחי' אתגלי' ממש וכמ"ש במ"א, נמצא ממשלים אלו יובן שמ"ש רבינו ז"ל שמשם יפרד שייך על בחי' עלמא דאתגלי' אבל לא בבחי' עלמא דאתכסי' משום שבההמשכה לעלמא שם766 מתהוה להראות בחי' הפסולת כו', כמו שמצד הצמיחה והגידול מתראה ומצטייר הפסולת אף שלא הי' פסולת זה נראה בהמקור, היינו טפת הדכר וחטה הנזרעת בארץ כו'.

קיצור. ענין התהוות מותרי השפע ופסולת בעלמא דאתגלי' הוא כמו בהולד בבטן האם מתהוים צפרניים ושערות, אף שהולד נולד מהברור שבה, וכמ"כ מזריעת הגרעינים תבואה ופירות גדל השבולת תבן ומוץ, וענפי' ועלין כו'.

ךא) וקרוב767 לזה768 י"ל ג"כ בענין הנהר המתהוה מן המעיין, שהמעיין הנה הוא מים חיים769 ומטהר בכ"ש770, משא"כ הנהר הנמשך ממנו ומתגדל הרבה י"ל שאינו נק' מים חיים771 (ועמ"ש מזה בלק"ת772 בד"ה ששים המה בענין נהרא מכיפי' מבריך), ובהרבה פרטים הנהר אינו דומה למעיין לענין טהרה כו' כידוע, והיינו מפני כי מצד הריבוי והגילוי נתערב בו בחי' פסולת נגד בחי' מים חיים של המעיין ולכן אינו נק' מים חיים, ועד"ז יובן שבהגלות נגלות סדר ההשתלשלות בעלמא דאתגלי' מהעלם אל הגילוי בריבוי התחלקות המדריגות להיות ציור פרטי העולמות במזגם ותכונתם אזי נעשה בחי' מותרי שפע ופסולת שדוחה לחוץ, והוא מעבר השפע להיות יניקה ואחיזה לסט"א773, משא"כ בבחי' עלמא דאתכסי' שהוא בבחי' ההתכללות כו' ושם חביון עוזו ואין שטן ופ"ר774 ח"ו, וכנודע שבאצי' לא יגורך רע וכמ"ש בלק"ת775 בד"ה ויעש משה נחש נחושת776 וז"ל ושרשם למעלה הוא טוב וכשיורד למטה ע"ד ההשתלשלות המדרי'777 נעשה באמת רע גמור ודינים גמורים כו' וכמו משל הדיין הפוסק הדין הוא טוב שמכוון לתיקון העולם, והשוטר המכה הוא גבורות קשות, וזהו ע"ד

מזיעתן של חיות778 הקדש779 נהר דינור יוצא כמשנ"ת מזה בד"ה בפ' נסכים780, שז"ע וחרה אף781 הנא' בפ' שני' של ק"ש ע"ש. ומבואר יותר בבה"ז בענין תרתין אחתין782 ביאור רחב ממשל השופט והשוטר הנ"ל783, וע"ד שנמצא הרבה בנ"א שמראים אף וחימה על אשר עבר על ציוי ופקודי התו' ומדמים בפני הבריות אשר קנאת ה' צבאות נגע בלבם להכות באגרוף העושה מעשה רע, או גם בשביל שיודה א"ע כו', ובאמת זהו מפני היותם בשרשם בחי' הגבורה, ועם היות כי הגבורה בשרשה אין בה שום רע ח"ו כי לא יגורך רע784 כתי' מ"מ בהשתלשלות, וכ"ש בנשמות דבריאה יצי' עשי', בירידתם למטה נעשה מזה רע גמור כו', וע"ש785 מענין לאו דלא תרצח786 כו'.

ובפרדס שער ך"ה פ"א האריך ג"כ בביאור ענין זה וז"ל ויש שואלין מאחר שהקדושה והטהרה והדקות הוא באצילות באין תכלית והוא מובדל מהמדות האלו787 תכלית ההבדל א"כ מהיכן יצאו הקליפות והטומאות והיכן היו קודם יצירתן, ולכאו' היא שאלה עצומה וישתומם המשכיל עלי', וקבלנו בזה ממורינו תירוץ נאה והוא משל אל הדגן המנוקה מכל פסולת תכלית <לו>

ּ הנקיון והטהרה, הנה עכ"פ שיאכל האדם אותו ויתעכל המזון ההוא במעיו ישאר שם פסולת הרבה ופרש, והנה הנאמר שבשעת אכילתם788 אכל הזוהמא והפרש ההוא, לא, אלא לפי מציאת המזון קודם אכילתו הי' הדבר הנאכל ההוא יותר נקי שהי' יכול להיות במציאות מובדל מכל פרש ומכל זוהמא, אמנם אחרי789 האכילה והבדלת הדבר המובחר ממנו ישאר הפרש ההוא מה שלא הי' עד עתה (ור"ל נמצא האצטומכא גרמה התהוות הפרש והפסולת), וכן הדבר באצי'790 האמת הוא, כי למעלה במקום האצי' אין דבר רע יורד מן השמים791, כי למעלה הדברים דקים תכלית הדקות, אמנם בהתעבות הדברים וירידתן בסדר792 מדריגות הנאצלים793 הוכרח היות הדבר נפרד אוכל מתוך אוכל ויתהוה שם פסולת.

עוד משל נאה ויתיישב794 יותר להמשיל795 אל זרע האדם אשר הוא המובחר המתהוה בגוף האדם והוא היוצא מן המוח796 דרך האשדות797 אל הגיד798, ואותה הטיפה בבטן המליאה יתהוה ממנה799 הולד ודברים אחרים מזוהמים מזולת הולד, וכי יעלה על הדעת שבמוח האדם שהוא מובחר הגוף יתהוה בו מציאת הזוהמא800, לא ודאי שא"כ יספה כרגע, אבל הזוהמא ההוא מתהוה בהמשכת הטיפה זרעית ממקום למקום וממדריגה למדריגה יתהוה הזוהמא, בהבדלת801 המובחר יתהוה802 ממנו הולד, ומהשאר מתהוה הזוהמא, וכן הדרך803 באצי' למעלה במקומם804 אין דבר רע אמנם בהמשכתם למטה יתהוה805 בהבדלת הטהר806 והקדושה דבר טמא שהיא הפסולת סיגי הזהב עכ"ל. ולפמ"ש הפרדס בשם זח"ב תרומה קס"ז807 בענין אור מים רקיע, ובבחי' רקיע מתהוה הפסולת כו'.

וביאור808 ענין809 אור מים רקיע יובן עד"מ הטפה810 אשר מתהוה במוח האדם קודם ירידתה בשדרה היינו קודם שמתגשמת להיות טפה זרעית בחוהש"ד היא רק כח רוחני עדיין, ואח"כ בבוא הכח הרוחני בחוט השדרה מתהוה ממנה טפה זרעית שמתגלמת ומתגשמת בערך היותה קודם טפה רוחנית, ואח"כ בצאתה מגוף האדם להוליד בדומה לו שהוא ע"י התפשטות הטפה במעי הנוק' היא עוד ירידה והגשמה עד שמצטייר ממנה ציור הולד ברמ"ח אברים שלא הי' ציורם ניכר בהטפה כלל811 ע"ד כמו שבגרעין זרע פרי העץ או האדמה אינו ניכר תמונת הפרי כלל812, ונמצא יש כאן ג' מדריגות הא' כח הטיפה ברוחניות קודם שמתגשמת להיות טפה גשמית במוח שבחוה"ש, ואח"כ כמו שמתגלית להיות בחי' טפה גשמי' שיש בה בכח לבד על כל ציור הרמ"ח אברים ושס"ה גידים אבל לא בפועל, וע"י שיצאת למעי הנוק' בהרגש דוקא עי"ז מצטיירים להיות רמ"ח אברים בפו"מ בהבדל

בין אבר לחבירו כו', וזהו משל להבין בחי' אור מים רקיע למעלה בבחי' טיפת אור אבא דהיינו בחי' האור הוא שרש ומקור בלבד למציאת התהוות אור חכ' דאצי' הנק' מים, ובחי' החכ' דאצי' עצמה נק' מים והוא כדמיון גשמיות הטפה, והתפשטות החכמה להיות מאין ליש בבינה הוא הנק' רקיע כמו שהמים עליונים שמעל לרקיע אינם עדיין עומדים ממש בבחי' התפשטות נגלית כ"כ ממש כמו הרקיע שנגלה להתפשטות יש ממשי כו', והוא כדמיון הולד שנמשך מהתפשטות הטפה.

<לז>

ּקיצור813. וקרוב לזה הוא הנהר לגבי המעיין שנק' מיים חיים, והיינו מצד ירידת השתלשלות המדריגות, וכמו מלחם הסולת מתהוה פסולת בהאצטומכא, גם ע"ד אור מים רקיע, ומשל ע"ז רוחני' הטיפה, וגשם הטיפה, והתפשטות הטיפה, אור מקור החכ' מי' חכ' רקיע בחי' יש דבינה כו'.

ךב) ולהבין814 בתוס' ביאור815 ג' מדרגות אלו דאור מים רקיע, הנה יובן בשכל האדם עצמו ע"ד שאנו רואים בכח הטפה שיש בה ג' מדרגות כנ"ל. הנה גופו ומהותו של מציאות השכל הוא נמשך מלמעלה מן השכל כידוע והוא הנק' משכיל וכנראה בחוש בהולד לאדם במוחו איזהו שכל וסברא שזהו בא לו בבחי' שפע מלמעלה והיינו מבחי' הכתר שהוא נק' אין ומושלל הוא לגמרי ממציאות ומהות שכל הנראה במוח כידוע, אלא רק שממנו נמצא מציאות השכל ואופן ההמשכה מאתו הוא כדמיון הטל שממנו מתהוה גשם המים אח"כ, כך בחי' המשכיל*816 הוא דק מאד נבדל בערך לגמרי מן גשם השכל אלא שממנו נמצא הגשמת מהות השכל כמים שמתגלמי' מן הטל והוא בחי' יסוד לחלוחיות הרוחניות שבמוח שמוליד שכל וסברא816 כמ"ש במ"א. והנה לאחר שנמצא מציאת הגשמת השכל הגם שהוא גשם בערך דקות בחי' כח המשכיל הרוחני הנה מ"מ עדיין גם הוא נק' בחי' כח הרוחני לגבי בחי' הבנת השכל817 והשגתו בבינה שהרי שם הסברא באה בבחי' יש ודבר מושג ממש, אבל כמו שהסברא בכח ההשכלה עדיין הנק' חכמה הרי היא בחי' כח היולי עדיין וכידוע, והרי יכולים להסביר אותה בכמה מיני אופנים שונים, וזהו עיקר ההפרש אשר בין חכ' לבינה דבחכמה שנק' כח היולי יכולים להטותה עדיין ככל מה שירצו משא"כ כשבא השכל לידי השגה ממש א"א להם להטותה לאופן אחר מכמו שכבר הושג כו', ויובן כדוגמא זאת ממש בטפת המוח הגשמיות שכאשר עדיין לא נתפשטה במעי הנוק' יכול להצטייר הולד באופן אחר, וכמו שקודם ארבעים יום מועיל תפלה818 לשנות מזכר לנקבה משא"כ כאשר כבר

נתפשטה בציור צורת הולד א"א שישונה באופן אחר מכמו שהוא אחר שכבר נתפשטה בכל חלקיו כו', וכך יובן ג' מדרגות אלו בג' מדרגות אור מים רקיע בגשמיות, דבחי' האור הוא כח התהוות הגשמת המים819, ועדיין מושלל הוא מבחי' הגשמת ממשות המים ממש, אבל גם המים נק' כח רוחני לגבי התהוות הרקיע שהרקיע הוא עומד במעמד ומצב להיותו קדוש וגלוד מן המים כמו מי היאור כשנקרשים ונגלדים בחורף, משא"כ המים הם מתנענעי'820 לכאן ולכאן ויכולים להמשיכם לאיזה צד שירצו, אבל הרקיע עומד מבלי הטיה כלל והיינו להיותו כמו הקרח והכפור שהמים בהם גלודים וקרושים מבלי הטיה כלל והוא מורה למעלה בחי' הגשמת המים ביותר כדמיון הולד שנתהוה מן הטפה כו' וכמו מציאות ההשגה שנמשך ומתגלם מן כח ההיולי שבשכל, וע"כ המים אין בהם גוון821 מצד עצמם רק לפי מראה הכלי אבל הרקיע יש בו <לח>

ּ מראות וגוונין822 כידוע, ואחר שנת' ענין הג' מדרגות דאור מים רקיע יובן ענינם ברוחניות האצי' דבחי' אור הוא ח"ס דא"א בכלל שממנו נמצא מציאות חכ' דאצי' שנק' מים, ואמנם גם בחי' המים דחכ' עדיין הם נחשבים לבחי' אין ואין להם גוון כו' לגבי ההשגה דבינה שנק' רקיע, והוא בחי' רקיע דאגלידו מיא שלמטה מן המים כנ"ל, וכן יובן בפרטיות בא"א עצמו שבחי' כתר דא"א הוא בחי' אין העצמי שמהוה בחי' מים הוא בחי' חכ' דח"ס דא"א שנק' מים בערך האור דכתר, ועדיין הוא בחי' אין לגבי רקיע דבינה דח"ס דא"א כו', שהוא בחי' השגה שבמשכיל מקור השכל דאצי' כו', וכן יובן ענין אור מים רקיע גם בבחי' ע"י שז"ע מה ששלש שעות ראשונות823 הקב"ה יושב ועוסק בתורה זהו ג' בחי' אור מים רקיע, או י"ל שזהו ג' ראשי ראשים אור צח אור מצוחצח אור קדמון824 רק ששם כולם נק' אור אפי' בחי' רקיע, וכ"ז הוא בכלל רצון שהוא בחי' מה שעלה ברצונו כו', אך לפ"ז יובן עד"מ למטה אינו שייך שירצה האדם איזה דבר מה שלא יש בעולם וא"כ יובן מאחר שעלה ברצונו עד"ז דוקא מוכרח להיות שישנו תחלה והיינו כמ"ש בדרושי אאזמו"ר זצלל"ה825 זיע"א שיער עצמו בכח826 מה שעשה בפועל שענין מה שעלה ברצונו זהו שעשה בפועל כי מיד שעלה ברצונו עי"ז נתאוה827 ואיך עלה זה דוקא ברצונו ע"י שישנו תחלה בעצמותו ששיער עצמו בכח א"כ גם שם יש ג' בחי' אלו דאור מים רקיע כו'.

ועפ"ז828 יובן מ"ש ויהי קול מעל לרקיע בעמדם829 כו' ופי' רבינו ז"ל (שבועות תקנ"ה830 ) על התורה, קול הוא המשכה831, והמשכת התורה הוא מעל בחי' רקיע, ובאמת הוא גם למעלה מן המים וכמ"ש קול ה' על833 המים832, הכוונה על בחי' המ"ע שמעל לרקיע כנודע ממ"ש במ"א בענין יהי רקיע834, וכנ"ל, כי היות שאורייתא מחכ' נפקת835 היינו שיצאת לידי גילוי מן החכ', אבל שרשה הוא בכתר836, ולכן בעמדם בבחי' הביטול בקבלת התו' תרפינה כנפיהם הם בחי' אהוי"ר837 להיותם שלא בערך לגבי הביטול דמ"ה דתורה, כי אהוי"ר הוא בחי' יש מי שאוהב כו' וזהו שאמר להם משה אל תיראו838, ולכאו' האיך משה רבן של כל הנביאים אשר המשיך המשכת הדעת בנש"י ע"י למודו לדעת את הוי' יאמר להם אל תיראו אלא זה כנ"ל כ"פ רבינו ז"ל שם839, ועכ"פ גם לימוד התו' שבבחי' רקיע שהוא מתיבתא דרקיע841 בכלל ה"ה ג"כ בדקות מאד840, ולכן החבירים שהם המלאכים843 מקשיבים לקולך, וזהו היושבת בגנים842 היינו נש"י הלומדים תורה רוחנית ההלכה בגנים ב' בחי' ג"ע844 כו' שבכלל הוא בחי' מתיבתא דרקיע כו' החברים שהם המלאכים מקשיבים לקולך פי' לקולך היינו הקול שלמד תורה בארץ

בהיותו חי ע"פ האדמה שזהו הגורם שילמוד אח"כ רוחניות ההלכה בג"ע כו', וע"י הקשבה זו משתני' החבירים ג"כ דהנה נת"ל845 שע"י המלאכים נמשך למטה <לט>

ּ מטה עד שע"י ומשם יפרד נמשך ד' נהרות בלעו"ז, שז"ע אל גינת אגוז ירדתי כו' ד"מ וד"ק כמ"ש לעיל846, אמנם ע"י בחי' הקשבה הנ"ל שהחבירים הנ"ל מקשיבים עי"ז הוא נעשה החותם שיומשך רק למקום הראוי כו', וכמשי"ת בס"ד שעיקר החותם הוא בתושבע"פ כו'.

קיצור. ביאור אמ"ר, כח השכל, ברק המבריק, השגה והבנה, חכ' דא"א, וחכ' דאצי', ובינה, או כח"ב דא"א, או כח"ב דע"י ג' שעות ראשונות, א"נ ג' ראשי ראשי' רק שכולם הם אור, ומצינו שכ"ד אשר לא יבא באש848, קוב"ה במאי טביל בנורא849, למעלה מהגבלת מי כו' בשעלו850 מי'847, שיער עצמו בכח, קול מעל לרקיע וגם מעל המ"ע, ולכן מתרפה האוי"ר, והיושבי' בב' בחי' ג"ע חבירים מלאכים מקשיבים אשר עי"ז נעשה החותם כו'.