וזהו דכתיב אם בחוקותי תלכו

קנה

ךו) וזהו974 דכתיב אם בחוקתי תלכו975 ואת מצותיו976 כו' ונתתי גשמיכם977, ונתנה הארץ כו' ועץ השדה, ולכאו' יפלא מהו שמבטיח יעודי' הגשמי' ולא אמר שנזכה להתענג ולחזות בנועם ה'978 שהתענוג הזה אין ערוך נגד בחי' תענוג הגשמי וכנודע ממ"ש במ"א בענין מוטב דלידייני'979 כו', וגם צ"ל מה שפי' רש"י ז"ל980 אם בחוקתי תלכו כו' קיום המצות אמור, אלא אם תהיו עמלים בתו', שצ"ל לימוד התו' בעמל ויגיעה דוקא, וצ"ל מהו מעלת העמל הלזה, הנה כתיב תורה ציוה לנו משה מורשה981 כו', וארז"ל א"ת מורשה אלא מאורסה982, שהתו' היא מאורסה לאיש היינו נש"י, שנמצא נש"י הם בחי' חתן והתו' היא בחי' מאורסה983 בבחי' אירוסין עדיין כו', והענין הוא דהנה בתורה עצמה יש ג"כ ב' בחי' אלו דחתן וכלה והיינו בחי' תושב"כ984 ותושבע"פ נק' חתן וכלה985, תושב"כ היא בחי' חתן ותורה שבע"פ היא בחי' כלה986, ויובן זה מענין אדם וחוה שנק' ג"כ בחי' תושב"כ ותושבע"פ987, כי אדם הוא בחי' תושב"כ וכמ"ש זאת התורה אדם וכמו האדם הוא

קנו

שכלול מרמ"ח אברין ושס"ה גידין כן תושב"כ הוא רמ"ח מ"ע שהם רמ"ח אברין דמלכא, ושס"ה ל"ת הן שס"ה גידין988, וזהו יום ליום יביע אומר פי' יום ליום קאי על תושב"כ, ולכן משה כשהי' בהר מאין הי' יודע זמן יום ולילה כשלמדו עמו תושב"כ ידע שהוא יום וכשלמדו עמו תושבע"פ ידע שהוא לילה, כמ"ש בילקוט*990 ע"פ ארבעים כו'990 יום וארבעים לילה989, ופי' יביע כמשל נביעת המעיין שנובע גיד דק מהארץ שהוא בבחי' צמצום עצום שאינו מתפשט לכאן ולכאן כמו הנהר שמתפשט על כל גדודותיו991, ועכ"ז כל אורך ורוחב התפשטות הנהר הוא מהמעיין דוקא, כי אם993 היות <מד>

ּ שהנהר חלוק לענין טהרת הטומאה וכנ"ל994, מ"מ כל עיקר התהוותו הוא מהמעיין רק להיותו המשכת המעיין לכן אינו כמעיין כמובן ולכן מעיין שהעבירו ע"ג השוקת995 כו' ה"ה משתנה לגמרי כו', ועכ"ז אין זה סתירה כלל למה שכל אורך ורוחב הנהר הוא מהמעיין כו'992, וכ"ה בתושב"כ שכל מצותיה ש"ת נאמרו בקיצור נמרץ כמו המעיין דק, ובתושבע"פ נעשה אורך ורוחב מכל מצוה שבתורה כמו מס' שבת מפסוקי' שנאמר בהם ציווי השבת שהם מעטים ועכ"ז נעשה מזה מס' שלימה ועד"ז כל המצות כו' וזהו ולילה ללילה יחוה דעת, יחוה996 ל' גילוי שמגלה העלם המעיין דתושב"כ להיות גילוי נהר באורך ורוחב, ועכ"ז הוא הכל מתושב"כ כמארז"ל מנלן אמר קרא997, והיינו כי אדם וחוה הם בחי' ש' הוי' והמילוי דש' הוי', כי אדם בגימ' מה998 שהוא ש' הוי' במלוי אלפין999 וחוה הוא בגימט' י"ט שהוא בחי' מילוי דש' הוי'1000 שעולה מספרו י"ט, שזהו ג"כ העלם וגילוי כו' כמובן, והנה כמו שחוה נבנית מצלע דאדה"ר כמ"ש ויבן את הצלע1001, שבנה מצלע דאדה"ר בנין חוה כן תושבע"פ ג"כ נבנית מתושב"כ כמו כל פ' השואל שבמס' ב"מ נבנה על וא"ו דוכי ישאל1002, וא"ו מוסיף על ענין ראשון, והענין הוא כנ"ל שכל

קנז

ענין תושבע"פ הוא לפרש ולבאר כל הדברים הנאמרים בתושב"כ בקיצור נמרץ, ולכן נק' הת"ח בונים1003 להיות כי הם בונים תושבע"פ מתושב"כ, וז"ש והאתנים מוסדי ארץ1004 אתנים אותיות תנאים1005 והם הם המייסדים תושבע"פ שנק' ארץ, ועש"ז נק' תושבע"פ בשם כלה שמקבלת מחתן הוא בחי' תושב"כ, וזהו אמרם ז"ל א"ת מורשה אלא מאורסה שתושבע"פ היא מאורסה לתושב"כ שנק' חתן היינו בחי' השפעה שנשפע מהקב"ה שנק' בשם חתן כו', ואמנם1006 הנה מצינו בטו"ב סי' תרמ"ה1007 שפי' מארז"ל א"ת בנייך אלא בונייך1008, בונייך זה הוא1009 בכינוי ע"ד שאה"כ1010 גמלים מניקות ובניהם1011, והכוונה הוא ובנאיהם1013 היינו הזכרים ולפי1012 שהם צנועים כו' לכן לא פרסמם1014 הכתוב, והוא מהמד"ר שם פע"ו1015, ובנאיהם שלושי', מלשון1016 אולי אבנה ממנה1017, וכן מל'1018 והתקין לו ממנו1019 בנין עדי עד, וא"כ זהו לא ע"ד ויבן את הצלע כ"א ע"ד והאדם ידע, ויובן זה ע"פ מארז"ל פ"ט דברכות דנ"ז ע"א הבא על אמו בחלום1020 יצפה לבינה שנאמר כי אם לבינה תקרא (משלי סי' ב' פ"ג), ולכאורה אין זה חלום נכון, אמנם באמת הגדה יוצא מדי פשוטה לגמרי, והענין דהנה האריז"ל בזהר"ק1021 פ' משפטים1022 בפי' מאה"ז שם ד"ק1023 אמו של אדם היא המל' הנק' אימא תתאה ומטרוניתא1025 וכשנתעלה

קנח

האדם ע"י עסק התו' כו'1026 וזוכה להשיג רוח מת"ת עמוד"א כו' אז1027 הוא גדול מאימא1028 ומשפיע בה1024, וענין יצפה לבינה זהו ע"ד זו"נ בראם ויברך1029, ברכה בינה בהאי עמיקא עילאה כו' כנ"ל1030 באורך.

קיצור. מהו ענין הבטחות הגשמי', וענין עמלים בתורה, חתן וכלה בתו' תושב"כ תושבע"פ אדם וחוה, ויבן את הצלע, אבל בונייך יחוד בנאיהם, הבא על אמו, אם לבינה ע"י יגיעה בתו' משפיע במל' הנק' אימא כו'.

<מה>

ּךז) והענין1031 הוא דהנה1032 בבחי' המשכה והשפעה שנשפע מתושב"כ לתושבע"פ נת'1033 שיש בזה ב' בחי' אירוסין ונשואין1034, דהנה ענין האירוסין הוא מה שהחתן נותן להכלה טבעת קדושין, ועי"ז אוסרה לכל העולם ושתהי' מופרשת ומובדלת לו1036, והיינו שהוא ממשיך לה חיות מועט משלו ע"י הקדושין שקידשה, אבל ע"י נשואין ה"ה משועבדת לגמרי לבעלה שלכן1037 פטורה ממ"ע שהזמן גרמה1038 מפני שבעלה מוציאה ידי חובתה1039, שהרי בזמן היא משועבדת לבעלה כמ"ש מזה בסידור1035, אבל אירוסין אין מע"י לבעלה1040 שהרי

קנט

אינו חייב במזונותיה1041, ורק מפני כי נשמתה מעלמא דנוק' והמל' משועבדת לז"א בעלה, ולכן גם בעודה נערה פטורה1042 ממ"ע שהזמן גרמה אבל אין לה מי שיפטור אותה עד הנשואין, ועכ"ז קצת חיות נותן לה משלו ע"י שאוסרה לכל העולם ומזמן אותה לו ע"י קדושין שקידשה כו', ועד"ז יובן בתושב"כ ותושבע"פ שנק' חתן וכלה, דהנה כל מה שנת"ל שהתושבע"פ הוא פי' וביאור דתושב"כ זהו רק מבחי' אותיות התורה לבד, וכמו שמצינו בגמ' מ"ט אמר קרא1043, וכן דברים הדברים אלה הדברים למדו מזה ל"ט מלאכות דשבת שזהו רק מאותיות לבד או פ' השואל מוא"ו דוכי ישאל שזהו רק אותיות, ועל כל דבר ודבר שבתושב"כ יש ס' ריבוי פירושים בפשט וכן בדרוש וכן ברמז וכן בסוד1044, וכ"ז הוא באותיות התורה, אמנם הנה נודע שיש טעמים נקודות תגין ואותיות1045 ומה שנתגלה הוא רק אותיות התורה לבד ונקודות ותגין מעט מן המעט אשר נתגלו כמארז"ל על ר"ע שהי' דורש1046 על כל קוץ תלי תלים של הלכות, אמנם מעט מהם אשר נתגלו, אבל טעמי1047 שבתורה לא נתגלו1048 כלל עדיין, והיינו נובלות חכ' שלמעלה תורה1049 שכל גילוי התורה שנתגלה הוא רק נובלות לבד, ולכן יש ך"ד ספרים שזהו בחי' כד לבד מים החכמה עד"מ השואב בכד מן הים או המעיין שאין ערוך כלל הנשאב בכד לגבי עצם הים או המעיין כך התורה היא רק נובלות חכ' שלמעלה, ואמנם ענין הנשואין הוא שיומשך המשכה עצמיות מעצם החכ' ולא הארת החכ' שהוא בחי' אותיות בחי' דבור שנמשך בתושבע"פ שנק' מל' פה תושבע"פ קרינן לה1050, אמנם ענין הנשואין הוא שיומשך המשכה עצמיות מבחי' החכ' וח"ס, כמו שע"י יחוד חתן וכלה נעשה הולדה שהיא הולדה בדומה לו ממש עם בחי' מוחין כמותו ושיהי' יכול להיות גם יפה

קס

כח הבן מהאב1052, וגם שיוליד הבן1051 בדומה לו כו', וז"ע מה שא' ונתתי גשמיכם בעיתם1053 וכן מה שאומרים בש"ע מוריד הגשם שהוא בחי' השפעת הטפה שנמשך המשכה עצמיות מהחתן הוא תושב"כ לכלה היא תושבע"פ, וכינו זה בשם גשם כי לע"ל והי' אור הלבנה1054 כאור החמה ואור החמה יהי' שבעתים כאור זה"י ופי' רש"י בפסחים1055 שאור שבעת הימים הם זפ"ז הם מ"ט וז"פ מ"ט הם שמ"ג שז"ע גשם1056, והענין הוא דאיתא במד"ר פ' בראשית ס"פ ך"ו כל אורה האמור באלי' בירידת גשמי' הכתוב מדבר1057 והיינו כי השפעת האורה שלמעלה שנמשכת למטה נק' בשם גשם ע"ש שמתגשמת בירידתה למטה, ונודע1058 שבשמע"צ הוא בחי' היחוד שנמשך מעצמיות ח"ס לכן תקנו אז לומר מוריד הגשם1059 ע"ש השפעת אור כשנשפע למטה נק' <מו>

ּ בשם גשם, וכפשוטו שמתחילים לבקש השפעת הגשם הוא כמארז"ל בזמן שאין ישראל עושים רצוש"מ הארץ שותת ממי אוקיינוס, ובזמן שעושים רצוש"מ שותים ממים עליונים1060 היינו ממים שמעל השמים, ופי' עושים רצוש"מ הוא בחי' קיום המצות שנק' רצוש"מ בחי' מקיפים ה"ז כמו אירוסין טבעת קדושין, ועי"ז הוא אח"כ נשואין בחי' השפעה פנימיות מבחי' ח"ס עצמה ועי"ז גם הארץ שלמטה שותה ממים עליונים ועי"ז נמשך שפע ברכה כמו שמצינו בדרז"ל שנעשו חטים ככליות1061 שהוא

קסא

בחי' ריבוי ברכה, וגם י"ל הארץ שהיא בחי' מל' פה תושבע"פ מקבלת מבחי' מים עליונים הוא מי החכמה עילאה היא בחי' ח"ס והיינו שלא יהי' הגילוי מבחי' אותיות לבד כ"א הארה מבחי' טעמי תורה כו', ע"ד1062 אור האמור1063 באלי' בן ברכאל ממשפחת רם1064, פי' רם היינו אברהם1065 כמ"ש המפרשים אדר"ז1066, והיינו כי אברם הוא שכל הנעלם מכל רעיון1068 כמ"ש בת"א1067, והיינו בחי' אור, ואברהם חסד1069 מים יורדים מבחי' האור להיות גשם כנ"ל, וכן בתורה כל המשמש1070 באור תורה היינו שמייגע א"ע שזהו כוונת רש"י עמלים בתורה, אור תו' מחייהו להיות גם גשם גשמי כו'.

קיצור. אירוסין ונשואין, אירוסין תושבע"פ הנמשך מאותיות התו', ופרד"ס שמהם כו', נשואין יחוד פנימי להוליד בדומה לו, אור גשם, כל אורה שבאלי', להיותו ממשפחת רם, ועד"ז בתו' ע"י עמלים בתו' המשכה להיות אור תורה שמחייהו נמשך בבחי' גשם כו'.

ךח) והענין1071 הוא1072 דהנה יש ג' בחי' אור מים רקיע1073, פי' רקיע הוא כמו שאגלידו מיא ונעשה מהם בחי' רקיע וז"ע מתיבתא דרקיע שהוא מה שלומדים שם רוחניות ההלכות1074 הערוכות לפנינו בדיני ההלכות שנמשכו מבחי' אותיות התו' שהרי שם לא שייך גשם ההלכה כמו המחליף פרה בחמור1075 או שנים אוחזין בטלית1076 שהרי לא יש גשם פרה וחמור וטלית הגשמי אלא שלומדים שם רוחניות דבר ההלכה וענינה מה היא ברוחניות, והענין הוא דהנה

קסב

ממ"ש במ"א באריכות1077 בענין מ"ש ויקרא האדם שמות1078 שארז"ל חכמתו גדולה משלכם1079 ואם זהו רק הסכם לבד אין שייך לומר חכ' גדולה מהו החכ' בזה אלא עכצ"ל שכל שם של כל בהמה וחי' בפרט שייך דוקא לנברא זו וכמ"ש בבחיי1080 שמקריאת האדם שמות מובן כי ידע סוד המרכבה העליונה, והיינו לזה נאה לקרות שור להיות כי אותיות שור מחיים אותו1082 וכן לזה חמור1081 וכן כולם עד אני מה שמי הוי'1083 שאתה אדון, והיינו כי ש' הוי' נכתב בש' הוי' ונקרא בש' אד', או כי כל ההתהוות הוא מש' הוי' כמ"ש יהללו את ש' הוי'1084 כי הוא צוה ונבראו, וכתי'1085 אני ה' עושה כל1086, וא"כ פרה אותיות פרה מחיים אותה וכמ"ש במ"א ענין פרה פר ה'1087 והיא בהמה טהורה שיכולה ליכלל בקדושה, ואמנם חמור הוא בהמה טמאה וא"א לבררה, רק מ"מ כתי' ביששכר נא'1088 חמור גרם1089 היינו ע"י שויט שכמו היינו גם בחי' אחוריים שכם כתפין כו'1091 לסבול1090 עול תורה שמייגעת ונוטלת כח האדם כנודע מר"ל1092, דהנה נת' בת"א בד"ה לא תהי' משכלה1094 <מז>

ּ שהעיקר צ"ל בתו' ועבודה, וכל ענינים הגשמי' בלא לב ולב1095, היינו בבחי' אחורי', ואמנם בבחי'

קסג

חיצוני' צ"ל גם בענינים גשמי' אך ישכר גם שכמו בחי' האחורי' ג"כ הטה לסבול עול תו' שלא עשה פרגמטיא כלל כ"א זבולון1096 עשה בשבילו1093 לכן עי"ז בירר גם בחי' חמור שיוכלל בקדושה והיינו1097 ע"י היותו כחמור למשא, וזהו1098 הלימוד שבג"ע כשמחליף פרה בחמור אם בירור החמור היא כמו הפרה שהיא ק"ן או באו"א להיות כי הוא מג"ק1099 לכן צ"ל יתרון אור ע"י החשך דחמור, והגם כי נת' במ"א שמגקה"ט א"א לברר1101 כ"א בדרך דחי' דלא דוקא, עכ"ז בירור זה הוא שסובל בנפשו כדוגמת משא החמור כו'1100. וענין החליפין שמחליף נפשו הבהמי' שנק' פרה שנת' במ"א בענין שריפת הפרה הוא ציור הרע שבכח המתאוה ועצם כח המתאוה יכולים להפכו1103 כו'1102, שיסבול כמו חמור כו', ואיך הוא החליפין בכל דרכי החליפין וזהו ענין הלימוד בג"ע התחתון ועד"ז יובן בג"ע1104 עוד בדקות יותר ע"ד דקות המחשבה ושייכותה והתאחדותה להאדם יותר מדבור ומעשה ולכן מכוונה שהיא בכלל בחי' מח'1105 נעשים לבושים לג"ע העליון1106, ועד"ז יובן במתיבתא דרקיע ומתיבתא דמט"ט שהם נגד ב' בחי' ג"ע1107, ועד"ז הוא לימוד הלכה דשנים אוחזין וכן עד"ז כל ההלכות שבתורה, ומבחי' רקיע זה נעשה רקיע ע"ג חיון עילאין1108 כמ"ש ועל ראשי החיות רקיע1109 כעין הקרח הנורא, והגם שנת' בד"ה ושאבתם מים1110 (ל"ה)1111 שרקיע הוא מה שאגלידו מיא שהוא למעלה מן המים כו', באמת כן הוא לגבי חכ' שבחיות דחיון עילאין הנה רקיע זה הוא למעלה מן המים שלהם הוא בחי' חכ' שלהם, ומ"מ לגבי בחי' עצם החכ' דאצי' הנה רקיע זה

קסד

הוא למטה שהרי זהו מה שמהמים נעשה כפור וקרח, וכנודע שיש ב' בחי' מים הא' קודם שנגלדו הב' לאחר שנגלדו ונמס והי' למים כו', ורקיע זה הוא כעין הקרח הנורא והיינו שכמו שהוא באצי' שמבחי' מים דחכ' דאצי' נעשה קרח ורקיע דבינה כמ"ש מבטן מי יצא הקרח1112 פי' מי הוא בינה1113 כנודע, כ"ה בח"ס שבחי' חכ' שבכתר הוא בחי' חכ' דא"א בחי' מו"ס הוא מים ובחי' בינה דא"א הוא בחי' קרח והוא בחי' קרח הנורא, ורקיע דבינה הוא כעין בחי' הקרח הנורא דא"א1114, ונמצא כי יש ב' בחי' רקיע הא' כמו שהוא בא בהשגה דבינה שאגלידו מיא להיות בחי' כפור וקרח, הב' מה שהמשפיע הוא בחי' חכ' נעשה מקבל לקבל מבחי' משכיל, כי ענין הרקיע יש בו מפעולת המקבל כמובן ממשנת"ל1115 בענין הטפה כשבא בבטן הנוק' נעשה ציור רמ"ח אברים וא"כ נגע בה גם סיוע הנוק' בחי' מקבל דאל"כ לא נעשה מהטפה ציור רמ"ח אברים שהרי במבול נא' כי1116 השחית כל בשר דרכו על1117 הארץ1118, וכ"ז הוא בחי' רקיע בכלל, ובחי' מים זהו בחי' חכ'1119 בכ"מ שנתבאר בחי' רקיע הנ"ל בכל בחי' לפי ערכה, ובחי' אור הוא למעלה מבחי' מים ג"כ עדיין עד שבחי' מים נחשב לתבנית איזה גשם <מח>

ּ כמו בריקת וסקירת השכל שהוא הרגש במוחו פרט הסברא, ולכן אמר ר"ע לכשתגיעו לאבני שיש טהור א"ת מים מים כפשוטו אלא זהו בחי' אור כו'. וכמו1120 שכל אורה האמור באלי' בירידת גשמי' הכתוב מדבר כן הוא בתו' כנ"ל, וזהו שפי' רש"י אם תהי' עמלים בתורה כו' עי"ז יושפע גשמי' בעתם עד שתתן הארץ יבולה, ע"ד שארז"ל לע"ל עתידה ארץ שתוציא גלוסקאות וכלי מילת שלא יצטרכו לעבודה כלל כו', ואם זהו לע"ל עכ"ז מעין זה יכול להיות גם עכשיו הברכה שלא יצטרך לעבודה הגשמי' כ"כ וכמשנ"ת מזה במ"א בענין כל המקבל עליו עול תורה1121 מעבירים ממנו עול דרך ארץ, ממאמר יפה ת"ת עם ד"א1122, שההפרש הוא בענין העול כו', וזהו שמבטיח יעודי' גשמיים דוקא, שאם הי' ההבטחה בענינים רוחנים יכול להיות שבגשמי' לא ירד הברכה, אבל כשההבטחה היא בגשמיות ממילא שיש בחי' רוחניות הקדום לה כו'.

קסה

קיצור. רקיע מתיבתא דרקיע, הלימוד רוחני' ההלכה המחליף בירור פרה דקבילת משמאלא ציור הרע כו' בחמור שמגק"ה לכאו' צ"ל יתרון אור מחשך דקלי' החמור, ע' בד"ה לא תחרוש בשור וחמור1123, רקיע כעין הקרח הנורא דא"א, ובכ"מ שנת' רקיע יש בחי' מי החכ' ואור שדק יותר כו', וע"י עמל תורה ממשיכים מבחי' אור שיומשך בגשם כו', ויש להעיר מענין עמלא דאורייתא שלעילא מן שמשא1124 ע"ד ולא יהי' לך השמש לאור כו' הוי' לאור עולם, וי"ל ג"כ בחי' אור שיומשך בעולם כו'.


974) וזהו: ברשימת המאמרים שמופיע בריש הבוך 1089 נרשם כאן מאמר (י"ב מההמשך והוא) ד"ה: אם בחוקותי תלכו — ש"פ בחוקותי (הכולל פרקים כ"ו — כ"ח). היינו שבעת אמירת הדרוש היתה פתיחא זו. אלא שניתוסף בתחלתו ”וזהו דכתיב" בכדי לקשרו עם המאמרים שלפניו. וראה לקמן בחלק ההנחות הנחה מדרוש זה מכ"ק אדמו"ר מהורש"ב.

למאמר זה פכ"ו לאחר הפתיחא — לשון סה"מ תרל"ה ח"ב ס"ע תמז ואילך בשינוים קלים ועם הוספה. ראה מאמר ד"ה תורה צוה תשי"ט [סה"מ תשי"ט ע' 557). לסיום הפרק ראה אוה"ת ישעי' ע' תתלז. פרק זה נכתב חלקו בגוכתי"ק וחלק בכת"י ר"ש סופר עם הוספות בגוכתי"ק כמצויין להלן. פכ"ז — לשון סה"מ תרל"ה ח"ב ע' תמט ואילך בשינוים קלים ועם הוספה. פרק זה נכתב סיומו בגוכתי"ק והשאר בכת"י ר"ש סופר עם הוספות בגוכתי"ק כמצויין להלן. ראה סה"מ תשי"ט ע' 558-9. פכ"ח — לשון סה"מ תרל"ה ע' תנא ואילך בשינויים והוספות. ראה סה"מ תשי"ט ע' 560 ואילך. פרק זה נכתב סיומו בגוכתי"ק והשאר בכת"י ר"ש סופר עם הוספות בגוכתי"ק כמצויין להלן.

975) אם בחוקתי תלכו: בחוקותי כו, ג.

976) מצותיו: ב: מצותי.

977) ונתתי גשמיכם: בחוקותי כו, ד.

978) ולחזות בנועם ה': ע"פ תהלים כז, ד.

979) מוטב דלידייני': חגיגה טו, ב. ראה מאמרי אדה"ז תקס"ה ח"ב ע' תערב ובהנסמן במ"מ לשם. תקס"ז ע' שכ. מאמרי אדה"א שמות ח"ב ע' שטז. דברים ח"א ע' נט.

980) שפי' רש"י ז"ל: בשינוי לשון.

981) תורה ציוה. . מורשה: ברכה לג, ד.

982) א"ת מורשה אלא מאורסה: ברכות נז, א.

983) והתורה. . מאורסה: ראה גם לקמן מאמר ד"ה גדול יהי' ובהערה 81. שער האמונה סט, א הערה 12.

984) תושב"כ : מכאן ועד לקמן על יד הערה 1066 הוא כת"י ר"ש סופר, והוא העתק מסה"מ תרל"ה ח"ב ס"ע תמז ואילך.

985) תושב"כ ותושבע"פ נק' חתן וכלה: ראה ערכי הכנויים לבעל סדה"ד מערכת חתן. לקו"ת ברכה צד, ג. צה, ד. מאמרי אדה"א דרושי חתונה ח"א ע' טו ובהערה לשם. המשך מצה זו תר"ם ע' ב: תושבע"פ. . כן פי' רבינו בד"ה ומשוש חתן על כלה, ויצא תקס"ח. לקמן ד"ה גדול יהי' על יד הערה 80. ו(בחלק ההנחות) בהנחה שם על יד הערה 130.

986) תושב"כ היא. . כלה: ניתוסף בין השיטין בגוכתי"ק.

987) אדם וחוה. . תושב"כ ותושבע"פ: ראה תו"א בראשית כאן ו, ג. אוה"ת בראשית כרך ג ע' תעד. כאן ע' תקסז ואילך. לקמן פל"ו. מאמר ד"ה ישמח משה על יד הערה 102. ד"ה מה יפו על יד הערה 44. ו(בחלק ההנחות) הנחה ד"ה אם בחוקותי על יד הערה 15. הנחה ד"ה ישמח משה על יד הערה 93.

988) ושס"ה ל"ת הן שס"ה גידין: זהר וישלח קע, ב.

*990) כמ"ש בילקוט: מובא לקמן פל"ו על יד הערה 1498 וכן באוה"ת בראשית שם ע' 1134 בשם המדרש תהלים. וראה גם לעיל המשך וידבר וגו' ויצוום על יד הערה *142.

990) כו': ב: ליתא.

989) כמ"ש. . לילה: ניתוסף בין השיטין בגוכתי"ק.

991) גדודותיו: ב ובסה"מ תרל"ה: גדותיו.

993) אם: ראה לעיל הערה 705.

994) וכנ"ל: פכ"א.

995) מעיין שהעבירו ע"ג השוקת: מקואות רפ"ה.

992) כי. . כו': נכתב בגכתי"ק בצד הימיני של העמוד.

996) יחוה: ניתוסף בין השיטין בגוכתי"ק.

997) מנלן אמר קרא: ראה פסחים סא, סע"א. סה, רע"א. ועוד.

998) אדם בגימ' מה: ראה ע"ח שער התיקון ש"י, פ"ג. לקו"ת ושער הפסוקים להאריז"ל בראשית ג, כ. מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"ב ע' תקסז ובהנסמן במ"מ לשם. תו"ח בראשית ט, א הערה 14.

999) מה. . הוי' במלוי אלפין: ראה ע"ח שער לאה ורחל של"ח, פ"א. פ"ב. לקו"ת ושער הפסוקים שם. מאמרי אדה"א שמות ח"ב ע' תמה. וש"נ.

1000) וחוה. . י"ט. . מילוי דש' הוי': ראה ע"ח שער התיקון ש"י, פ"ג. לקו"ת ושער הפסוקים בראשית ג, כ. תו"א כאן ו, ג. תו"ח בא ח"א קיג, ד. וש"נ.

1001) ויבן את הצלע: בראשית ב, כב בדילוג השמות.

1002) כל פ' השואל. . וא"ו דוכי ישאל: ראה גם לקו"ת ברכה צה, ד. לעיל הערה 878.

1003) נק' הת"ח בונים: ראה ברכות סד, א. שבת קיד, א. סידור שער הת"ת צח, ד. מאמרי אדה"א דברים ח"ד ע' א'תכו. וש"נ.

1004) והאתנים מוסדי ארץ: מיכה ו, ב. ראה תו"א שמות מט, סע"ב ואילך. תו"ח שמות ח"א יב, א ואילך. אוה"ת שמות ע' טו.

1005) אתנים אותיות תנאים: זהר סבא משפטים קי, ב. רע"מ תצא רעח ב. ת"ז תכ"א מג, סע"ב.

1006) ואמנם: מכאן עד סיום הקיצור נכתב בגוכתי"ק.

1007) בטו"ב סי' תרמ"ה: בטור ברקת לר' חיים כהן הל' לולב ד"ה שבתי צא, א. ראה אוה"ת ראה כרך ו' ע' ב'שדמ ואילך. ישעי' כרך ב' ע' תתלז.

1008) א"ת בנייך אלא בוניך: ישעי' נד, יג. ברכות סד, א.

1009) בונייך זה הוא: בטו"ב: כלומר בניך אלו הם. וכ"ה באוה"ת ישעי'. ועד"ז באוה"ת ראה.

1010) שאה"כ: בטו"ב ובאוה"ת: ליתא.

1011) גמלים מניקות ובניהם: וישלח לב, טז.

1013) ובנאיהם: לשון המד"ר המובא בסמוך בפנים.

1012) והכוונה. . ולפי: בטו"ב ובאוה"ת: לפי.

1014) כו'. . פרסמם: בטו"ב ובאוה"ת: כסה עליהם.

1015) מהמד"ר שם פע"ו: בראשית רבה פ' וישלח פע"ו, ז. ראה אוה"ת הנ"ל. ובמשלי כרך א ע' תקמט.

1016) מלשון: באוה"ת משלי: ע"ד. ובאוה"ת ראה וישעי' כבפנים.

1017) אולי אבנה ממנה: לך טז, ב.

1018) וכן מל': באוה"ת ראה: ליתא. באוה"ת ישעי': וכן מענין. ובאוה"ת משלי (וכן ההמשך) ליתא.

1019) והתקין לו ממנו: נוסח ברכת נשואין. באוה"ת ראה ע' ב'שמה: ממנה.

1020) הבא על אמו בחלום: ראה אוה"ת ראה ע' ב'שמה. ישעי' כרך ב ע' תתלז. ע' תתסט. משלי כרך א ע' תקמח.

1021) בזהר"ק: בזהר הרקיע.

1022) בזהר"ק פ' משפטים: פז, א. באוה"ת ישעי' ומשלי: דפ"ו ע"א.

1023) בפי' מאה"ז שם ד"ק: באוה"ת ישעי' ע' תתלז: ד"ק ב'. ובמשלי: דף קוף סע"ב ע"פ בעטרה שעטרה לו אמו כ' בענין. קא, א.

1025) המל' הנק' אימא תתאה ומטרוניתא: ראה תניא רפנ"ב. אגה"ק סכ"ה (קלט, א). הנסמן במ"מ ללקו"ת שה"ש יח, ב.

1026) כו': באוה"ת ראה ע' ב'שמה וישעי' ע' תתלז: וכו'.

1027) אז: בזהר"ק ואוה"ת ישעי': ואז.

1028) מאימא: בזהר"ק ואוה"ת ישעי': מאמו.

1024) אמו. . בה: לשון אוה"ת (ראה ו) ישעי' ע' תתלז. לשון הזהר"ק עם הגהות באוה"ת ישעי' ע' תתסט. ומשלי.

1029) זו"נ בראם ויברך: בראשית ה, ב.

1030) כנ"ל: פ"ב.

1031) והענין: פרק זה הוא לשון סה"מ תרל"ה ח"ב ע' תמט ואילך בשינוים קלים ובסופו הוספה. ראה מאמר ד"ה תורה צוה תשי"ט [סה"מ תשי"ט ע' 558-9).

1032) והענין הוא דהנה: בסה"מ תרל"ה ההתחלה היא: והנה, וכן העתיקה ר"ש סופר כאן, ונמחקה בגוכתי"ק ובמקומה הוסיף תיבות אלו. המשך הפרק נכתב בכת"י ר"ש סופר עם הוספות בגוכתי"ק כנרשם במקומם.

1033) נת': ניתוסף בגוכתי"ק. ראה פרק שלפנ"ז.

1034) אירוסין ונשואין: ראה לקו"ת ברכה צד, א ואילך. צה, ד.

1036) קדושין. . אוסרה. . ומובדלת לו: ראה תוד"ה דאסר קדושין ב, ב. וראה גם לקו"ש ויחי כרך ל ע' 247 ובהנסמן שם.

1037) משועבדת. . שלכן: ראה אבודרהם סדר תפלות של חול (ירושלים תשכ"ג ע' כה ד"ה כל. ובהערת המו"ל שם תה, א).

1038) פטורה ממ"ע שהזמן גרמה: קדושין כט, א במשנה. ראה גם שו"ע אדה"ז הל' ציצית רסי"ז. מכתב י"א ניסן תשכ"ח (נדפס גם בהגדה עם לקוטי טעמים, מנהגים וביאורים מהדורת תשל"ג ע' רלז ואילך. אג"ק שלו כרך כה ע' קא. אגרות מלך כרך ב ע' סו). מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"א ע' קלה ובהנסמן במ"מ לשם. אוה"ת פינחס ע' א'קצט ואילך. תו"ח בשלח ח"א רמב, ד. וש"נ. סה"מ תרכ"ז ע' שלו. תרכ"ט ע' רמח וע' שלג.

1039) שבעלה מוציאה ידי חובתה: ראה מערכת האלקות שער האדם שער י קלו, ב ובפי' פ"ז והחייט שם. הקדמה לטעמי המצות להאריז"ל פ' בראשית. שער מאמרי רשב"י לת"ז תס"ט (במהדורת ת"א תשכ"א ט, סע"א ואילך). כנפי יונה ח"א פע"א. מקדש מלך לזהר בראשית כד, א (ע' מה). אוה"ת פינחס שם. סה"מ תרכ"ז שם. תרכ"ט ע' רמח. תרל"ב ח"ב ע' תקמה.

1035) האירוסין. . טבעת קדושין. . בסידור: ראה שם ברכת נשואין קלח, ד. שו"ע אבה"ז רסכ"ז ברמ"א. סל"א, ס"ב. מאמרי אדה"ז תקס"ב ח"ב ע' של. מאמרי אדה"א בראשית ע' ריט. וש"נ. אוה"ת ברכה ע' א'תתמה. סה"מ תרכ"ט ע' נה. וש"נ.

1040) אירוסין אין מע"י לבעלה: ראה כתובות מו, ב במשנה. מז, א. ב.

1041) אירוסין. . אינו חייב במזונותיה: ראה כתובות נג, ב. מו, ב במשנה.

1042) גם בעודה נערה פטורה: ראה קונט' צדי"ק למלך חוב' ב (ע' 169-170) ושם: ולא נחית — לבאר בד"ה זה — מה נעשה לה בנוגע לחיי' עד הנישואין. ודוחק גדול לומר דבעלה פוטרה למפרע (אף שעצמו אינו פוטר), או שחסרה היא (אף שישנה הטענה דלמה נגרע), או שאונס רחמנא פטרי' (אף דכמאן דעביד לא אמרינן) וכיו"ב. ולכן נלפענ"ד דישנם כמה סוגים ובד"ה זה לא רצה להכנס לאריכות דאכ"מ. ומהסוגים: א) נשמות שירדו למטה בגלגול להשלים מצות מסוימות בלבד ( ), כי שאר המצות קיימו כבר ומק[י]ימין אותן ”דרך אגב". וראה גם לקו"ש יתרו כרך לא ע' 96 ואילך.

1043) מ"ט אמר קרא: ר"ה ט, ב. ועוד.

1044) שבתושב"כ יש ס' ריבוי פירושים. . בסוד: ראה הנסמן ללקו"ת ברכה צד, א. לקו"ש עשרה בטבת כרך כ ע' 363 הערה 29.

1045) טעמים נקודות תגין ואותיות: ראה גם מאמרי אדה"א שמות ח"א ע' כט ואילך. דברים ח"ד ע' א'תסט ואילך.

1046) ותגין. . ר"ע שהי' דורש: ראה מנחות כט, ב. מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"ב ע' תקפב. אוה"ת וארא כרך ז ע' ב'תקנח. סה"מ תרכ"ז ע' קכח. וש"נ.

1047) טעמי: כ"ה גם בסה"מ תרל"ה־ בוך 2083 (כת"י הר"ש סופר). ב: טעמים.

1048) טעמי שבתורה לא נתגלו: ראה גם מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' קה. ח"ד ע' א'תע. ובהנסמן בהנ"ל. שמות ח"א ע' לב וע' ע.

1049) נובלות חכ' שלמעלה תורה: ב"ר פי"ז, ה. פמ"ד, יז.

1050) מל' פה תושבע"פ קרינן לה: ת"ז בהקדמה יז, א.

1052) יפה כח הבן מהאב: ראה שבועות מח, סע"א. ראה גם סה"מ תרנ"ז ע' רסט ואילך.

1051) ושיהי'. . הבן: בכת"י הר"ש סופר העתיק: וגם להיות יכול להוליד. ומחקו בגוכי"ק וניתוסף בין השיטין תיבות אלו.

1053) שא'. . בעיתם: ניתוסף בגוכתי"ק בין השיטין.

1054) והי' אור הלבנה: ישעי' ל, כו.

1055) ופי' רש"י בפסחים: בסה"מ עטר"ת שהובא לקמן בהערה 1057: ספ"ד. אבל בסה"מ תרכ"ו (שבהערה הנ"ל) דס"ח (א ד"ה יהי'). ראה בהדרושים שבהערה 1057. וראה גם רש"י ישעי' עה"פ (ובאוה"ת שם ע' רטז ס"א). בספר שופטים ה, לא (ובאוה"ת שם ע' כא). זכרי' ד, ג (ובאוה"ת מטות ע' א'רעב).

1056) שמ"ג שז"ע גשם: ראה גם אוה"ת ישעי' כרך א ס"ע קכב. דרושים שבהערה 1057. סה"מ תשי"ט כאן ע' 559.

1057) כל אורה האמור באלי'. . הכתוב מדבר: בב"ר שם: כל אורה שנאמר באליהוא אינה אלא בירידת גשמים. אבל עד"ז מובא בכ"מ ומהם: סה"מ תרכ"ו ע' קא (מהדורת תשמ"ט) ושם: אור. . באיוב (ראה בהערת המו"ל שם). תר"ל ע' קמו וע' קנד ושם: אליהו (מובא גם באיוב לב, ד. לה, א). המשך והחרים תרל"א ע' סג. סה"מ תרל"ה ח"ב כאן ע' תנ. ע' תנו ושם: אור. . הגשמי'. תרל"ו ח"ב ע' רצד. המשך וככה תרל"ז ספס"ז ושם: ס"פ ך' [אבל בגוכתי"ק: ך"ו]. . באליהו. סה"מ תרמ"ד ע' קנו. תרמ"ו ע' תיז (הנחה) ושם: בעלי' (!) בן ברכאל. תרנ"ז ע' קכד ושם: אור. תער"ב ח"ב ע' א'ע ושם: האמורה באליהו בן ברכאל (וע"ש שמציין לתענית ז, ב). תרע"ח ר"ע מג. עטר"ת ע' תכט ושם: באלי' בן ברכאל. וראה גם בסמוך בפנים (ובהנחה כאן). לקמן ספכ"ח. רפכ"ט.

1058) ונודע: בסה"מ תרל"ה כאן: ונת"ל, וכן העתיק הר"ש סופר. ובגוכתי"ק מחקו ותיקן ונודע. ראה גם בסה"מ שם ע' תנו.

1059) שבשמע"צ. . תקנו. . מוריד הגשם: משנה ריש תענית. שו"ע אדה"ז הל' תפלה ר"ס קיד.

1060) ובזמן. . ממים עליונים: ראה המשך מים רבים פקכ"ח ופקכ"ט בשם הפדר"א ובהערה לשם: ”לע"ע לא מצאתיו. וראה פדר"א ספ"ה. ב"ב כ"ה, ב". ראה גם בשם הפדר"א במק"מ לזהר בראשית ו, א הובא באוה"ת בחוקותי כרך ב ע' תרסד (ע' תרעה) וע' תרפב [בב' מקומות אלו מובא בשם הרמ"ז]. ע' תרצז3 [במהדורת תשנ"ג]. בהעלותך ע' שצו (ושם בפנים צויין לאוה"ת בחוקותי). מאמרי אדמו"ר הצ"צ תרט"ו ע' קי. סה"מ תר"ל ע' קנג. הנסמן בסה"מ כאן ע' תנ. סה"מ עטר"ת ע' תכט. מאמר ד"ה אם בחוקותי תר"י בפלח הרמון ויקרא (ד"ה ואח"כ א').

1061) חטים ככליות: תו"כ בחוקותי כו, ד. תענית כג, א.

1062) ע"ד: מכאן עד סיום הקיצור נכתב בגוכתי"ק.

1063) אור האמור: איוב לו, לב. לז, יא. הובא באה"ת חנוכה כרך ב ע' שח.

1064) באלי'. . רם: איוב לב, ב [בדילוג]. ראה אודותיו תו"ח וארא ח"א סד, א הערה 210.

1065) רם היינו אברהם: רש"י שם. ירושלמי סוטה ספ"ה. זהר תרומה קסו, א.

1066) אדר"ז: ב: מדרז"ל.

1068) שכל הנעלם מכל רעיון: ראה פיוט אל מסתתר. מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"ב ע' עתר ובהנסמן במ"מ לשם. מאמרי אדה"א בראשית ע' ח. וש"נ.

1067) אברם הוא שכל. . בת"א: ר"פ לך. ראה גם תו"ח שם. אוה"ת לך כרך ד ע' תרפה.

1069) ואברהם חסד: ראה גם תו"א ותו"ח שבהערה 1067. לעיל המשך וידבר וגו' ויצוום הערה 56.

1070) כל המשמש [ב: המשתמש] באור תורה: כתובות קיא, ב.

1071) והענין: הבא לקמן הוא לשון סה"מ תרל"ה ע' תנא ואילך בשינויים והוספות. ראה סה"מ תשי"ט ע' 560 ואילך.

1072) הוא: פרק זה נכתב סיומו בגוכתי"ק והשאר בכת"י ר"ש סופר עם הוספות בגוכתי"ק כמצויין להלן.

1073) אור מים רקיע: ראה גם לעיל ספכ"א (ובהערות שם) ואילך. הנסמן בסה"מ תרל"ה ח"ב ע' תנד הערה 87.

1074) שלומדים שם רוחניות ההלכות: ראה לעיל הערה 840.

1075) המחליף פרה בחמור: משנה ב"מ ק, רע"א. ראה המובא בסמוך בפנים. סה"מ תרל"ה כאן ע' תנב הערה 69. וככה תרל"ז פ"ו. פ"ז.

1076) שנים אוחזין בטלית: משנה ב"מ ב, א. ראה בסמוך בפנים. סה"מ תרפ"ט ע' 157 הערה 84. לקוטי לו"י הערות לזהר בלק ע' תג ואילך. מאמרי אדה"ז תקס"ב ח"א ע' קפו (אוה"ת בהר כרך ג ע' תתפא). מאמרי אדה"א הנחות תקע"ז ע' פו.

1077) במ"א באריכות: ראה סה"מ תרכ"ט ע' קלו ואילך. וש"נ. תר"ל ע' רלו. תרל"ה ח"א ע' ערב ואילך. ח"ב כאן ע' תנא ובהערה 62. ע' תפז ואילך. וככה תרל"ז פ"ו. לעיל המשך כי תשא הערה 101.

1078) ויקרא האדם שמות: בראשית ב, כ.

1079) שארז"ל חכמתו גדולה משלכם: באוה"ת בראשית כרך ג' ע' 1082־ ובסה"מ תרכ"ט שבהערה הבאה מציין: במד"ר בראשית פי"ז דף ך' ע"א [והוא ע"פ דפוס אמשטרדם שנת ת"א-ב. ולפנינו ס"ד]. ועד"ז באוה"ת יתרו־ ויקהל דלקמן.

1080) בבחיי: כ"ה גם בסה"מ תרל"ה ח"א ע' ערב. ח"ב כאן. וככה תרל"ז פ"ו. ראה בחיי בראשית ב, יט. אמנם בסה"מ תרכ"ט ע' קלז־ תרל"ד ע' עז־ תרל"ו ע' כט מובא זה בשם השל"ה (בית אחרון) יד, א.

1082) שור. . אותיות שור מחיים אותו: ראה המשך וככה תרל"ז פ"ו ע' ט.

1081) לזה נאה לקרות שור. . לזה חמור: במדב"ר פי"ט, ג. תנחומא חוקת ו. ב"ר כאן.

1083) הוי': בבר"ר שבהערה 1079: ה'. וכ"ה בתנחומא שמיני ו. חוקת ובמדב"ר שבהערה 1081. יל"ש בראשית יט, ב (רמז כג)־ מלכים-א ה, יא (רמז קעח): ה'. וראה יפה תואר לב"ר שם. מת"כ לבמדב"ר שבהערה 1081: בקריאתו לשון אדנות. בב"ר בדפוסים הנפוצים: אדני. של"ה בעשרה מאמרות לט, ב בהג"ה: אדני. (וראה גם בחיי בראשית יט, ב בסופו). סה"מ תש"ח ר"ע 156 (אד'). אלשיך בראשית ב, יט. מאמרי אדה"ז כתובים ח"ב ע' צא וע' קא (הוי' ומפרשו). אוה"ת יתרו ע' א'מא: ה', ונתבאר שם ע' א'מה. ע' ב'תשכא. ש"ש א'תצד (ומציין שם לאוה"ת יתרו). ויקהל ב'קפג. ואתחנן ע' שעו (שאותיות שם הוי'). המשך תער"ב ח"ב ע' א'קעא. סה"מ תרח"ץ ע' קח. ע' קט. אוה"ת בהר כרך ב' ע' תרכו. סה"מ תרל"ב ח"ב ס"ע שסו ואילך (נכתב בשם ה' ונקרא בשם אד'). תרל"ה ח"א ע' עדר. וככה תרל"ז פ"ו. תרס"ו ע' תיד, תש"ב ע' 75. תש"י ע' 96 ואילך. פלח הרמון ויצא פח, ב (הוי').

1084) יהללו את שם הוי': תהלים קמח, ה.

1085) וכתי': בסה"מ תרל"ה כאן ע' תנב: כמ"ש.

1086) אני הוי' עושה כל: ישעי' מה, ז.

1087) פרה פר ה': ראה גם טעמי המצות להאריז"ל פ' חוקת. לקו"ת חוקת נח, ד. ס, א. מאמרי אדה"א קונטרסים ע' שצה. וש"נ.

1088) נא': ניתוסף בין השיטין בגוכתי"ק.

1089) חמור גרם: ויחי מט, יד.

1091) היינו גם. . כו': ניתוסף בין השיטין בגוכתי"ק.

1090) שויט שכמו. . לסבול: ויחי שם, טו.

1092) מר"ל: ב"מ פד, א וברש"י.

1094) בת"א בד"ה לא תהי' משכלה: ראה שם משפטים עט, א.

1095) בלא לב ולב: דהי"א יב, לג.

1096) ישכר. . שלא עשה פרגמטיא. . זבולון: ראה ב"ר פע"ב, ה. וש"נ. לקמן (בחלק ההנחות) הנחה ד"ה ומקנה רב ובהערה 74.

1093) דהנה. . בשבילו: בין השיטין צויין בגוכתי"ק אות א ועה"ג נרשם כ"ז.

1097) שיוכלל בקדושה והיינו: ניתוסף בין השיטין בגוכתי"ק.

1098) וזהו: בסה"מ תרל"ה כאן (וכן העתיק הר"ש סופר): ולכן. ובגוכתי"ק מחקו וכתב בין השיטין: וזהו.

1099) החמור. . הפרה שהיא ק"ן. . מג"ק: תניא פ"ו. פ"ז.

1101) שמגקה"ט א"א לברר: ראה גם אוה"ת תצוה כרך ח ע' ג'פא. לקו"ת שה"ש ו, ד. סהמ"צ להצ"צ ע' קצא ואילך. לקו"ש ז ע' 299.

1100) והגם. . כו': בין השיטין צויין בגוכתי"ק אות א ועה"ג נרשם כ"ז.

1103) כח המתאוה יכולים להפכו: ראה לקו"ת חוקת נו, סע"ג ואילך. סה"מ תרכ"ט ע' קא ואילך. וש"נ. ע' קכח ואילך. ע' רסג. ע' רסז. לקמן מאמר ד"ה לה"ע הנוסח כו' באש הצתה על יד הערה 39.

1102) שנת'. . כו': בסוף השיטה צויין בגוכתי"ק אות ב ועה"ג נרשם כ"ז.

1104) בג"ע: כ"ה גם בסה"מ תרל"ה כאן. וכנראה שצ"ל: בגעה"ע — ראה המשך וככה תרל"ז פ"ז ע' י.

1105) ולכן. . מח': בסה"מ תרל"ה כאן (וכן העתיק הר"ש סופר): ממח' היא כוונה. ובגוכתי"ק מחקו ותיקן בין השיטין: ולכן. . מח'.

1106) מכוונה. . לבושים לג"ע העליון: ראה אגה"ק סכ"ט (קנ, ב).

1107) במתיבתא דרקיע ומתיבתא דמט"ט. . ג"ע: ראה גם סה"מ תרל"ה ח"א ס"ע רכו ואילך ובהנסמן שם. עזר"ת ע' קפ.

1108) רקיע ע"ג חיון עילאין: ראה זהר ויקהל ריא, א. ריג, א.

1109) ועל ראשי החיות רקיע: יחזקאל א, כב [ושם: ודמות על ראשי החי' — ראה לקמן ספכ"ט. פ"מ. הנחה ד"ה ואשא אתכם — בחלק ההנחות — על יד הערה 92. סה"מ תרכ"ז ע' שו וע' שמז. תרכ"ט ע' קכה. תרל"ה ח"ב כאן ע' תנב. תרל"ו ח"ב ע' רמ. מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' תתקלח. וש"נ. תו"ח בא ח"א צז, ד. וש"נ].

1110) ושאבתם מים (ל"ה): סה"מ תרל"ה ח"ב ע' תמג (והוא מחגה"ס תרל"ו). וראה הנסמן שם.

1111) (ל"ה): ניתוסף בגוכתי"ק בין השיטין.

1112) מבטן מי יצא הקרח: איוב לח, כט.

1113) מי הוא בינה: זהר משפטים קיז, ב. לקו"ת פקודי ד, ג. תו"ח פקודי ח"ב תמג, ד ובהערה 78.

1114) דא"א: בסה"מ תרל"ה כאן יש קטע נוסף שהעתיקו הר"ש סופר כאן ונמחק בגוכתי"ק.

1115) ממשנת"ל: בסה"מ תרל"ה כאן: ממשי"ת לקמן וכן העתיקו הר"ש סופר, ותוקן בגוכתי"ק: ממשנת"ל — ראה לעיל ספכ"א.

1116) במבול נא' כי: בסה"מ תרל"ה כאן: נק' וכן העתיקו הר"ש סופר, ותוקן בגוכתי"ק כבפנים.

1117) כי. . דרכו על הארץ: נח ו, יב.

1118) הארץ: בסה"מ תרל"ה כאן יש קטע נוסף שהעתיקו הר"ש סופר כאן ונמחק בגוכתי"ק.

1119) מים. . חכ': ראה גם תניא פ"ג ובמ"מ הגהות והע"ק שם. תו"ח בשלח ח"א קמג, ב ובהערה 91. לעיל המשך אם כסף תלוה פ"ב על יד הערה 44.

1120) וכמו: מכאן ועד סיום הקיצור נכתב בגוכתי"ק.

1121) כל המקבל עליו עול תורה: אבות פ"ג, ה (בדילוג). ראה גם מאמרי אדה"א נ"ך ס"ע תכח ואילך.

1122) יפה ת"ת עם ד"א: אבות פ"ב, מ"ב. ראה גם מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' א'רכה. וש"נ. תו"ח שמות ח"א ד, ב. אוה"ת פינחס ע' א'סה ושם מציין בד"ה השלך על ה' יהבך באורך. — ראה דרוש זה בבוך 94 ע' רפא. סה"מ תרכ"ט ע' כז. בהערה שלפנ"ז.

1123) בד"ה לא תחרוש בשור וחמור: סה"מ תרכ"ז ע' שצח ואילך.

1124) עמלא דאורייתא שלעילא מן שמשא: זהר ויחי רכג, ב.