ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע > תורת שמואל > תרל"ח > בשחר מברך שתים כו' ועוד אפ"ל

בשחר מברך שתים כו' ועוד אפ"ל

לא) ועוד1208 אפ"ל לבאר הדבר קצת יותר דבאמת מעיקרא לק"מ כ"כ דהנה ידוע שהא"ס ב"ה מרומם מהע"ס עד שהחכ' והעשייה גשמיות שוין לפניו ית', וכמובן מלשון א"ס כמשנ"ת1209 מזה בכ"ד, והדבר שיש מספר ה"ה ג"כ מוגבל בבחי' תחילה וסוף, (רק מצד כח הא"ס שבהם הנה החסד עד"מ הוא א"ס

להתפשטותו כמשנ"ת מזה בד"ה אם כסף תלוה את עמי1210 ע"ש, ואמנם מצד עצמם ה"ה מוגבלים כו') וגבול לגבי בלתי בע"ג ה"ה אינו בערך כלל וכנ"ל1211 כמו מספר לגבי בלי מספר ונמצא הע"ס אינם <נג>

ּ בערך הא"ס כלל עד ששוים הם ממש לבחי' העשייה כו', וע' באגה"ק ססי' ך"ה ד"ה להבין מ"ש בצואות1213 הריב"ש12121214, שאין לך גשמי כעפר הארץ, ואעפ"כ מתלבש1215 כו', כי באמת לגבי א"ס שוה הארץ הגשמי עם בחי' ח"ע כו' וקמי' כחשוכה1216 כאורה בשני כפין כמ"ש בפ' צו בד"ה מצה זו1217, ושממית בידים תתפש1218 כו', א"כ מה יוקשה לנו בריאות1219 הרע יותר מבריאת בע"ג דקדושה אפי' ג"ע העליון מאחר שהכל אין ערוך כו', שהרי ג"ע העליון אין ערוך אליו בהשוואה א' עם עפר הארץ הגשמיות כנ"ל, אע"כ צ"ל כמשנת"ל ונת' במ"א באורך שמצמצם א"ע להאיר בבחי' גבול ותכלית, ולכן מאיר גם בבחי' מדה"ד שממנה נמשך העונשים העצומים כו' כנ"ל1220 למי שעושה נגד צמצום רצון המוגבל זה דז"א כו', ולא יקשה לאיזה תועלת ברא הרע הנמשך ממדה"ד, ולא1221 לא עשה גם ההארה זו שבחי' גבול ג"כ הכל טוב לבד שאע"ג דקמי' כחשיכה כאורה מ"מ בערך הנבראים הרע שנאוי ובזוי ואינו ערוך להטוב, והרי גם אצלו מצד הארתו בע"ס ואפשר גם למעלה יותר הרי תכלית כוונתו הוא רק הטוב לבד ושונא הרע, כמ"ש ואוהב את יעקב כו' שנאתי1222, וכמה עונשים עצומי' לאין שיעור על העושה רע, א"כ לאיזה תועלת ברא התהוות הסט"א והמשכת הרע, והן אמת שארז"ל פ"ה דסוכה דנ"ב ע"ב ארבעה1223 הקב"ה מתחרט עליהם שבראם ואחד מהן הוא היצה"ר כו', מאמר זה צריך פירוש, אבל עכ"פ נראה שנברא כדי לבחון בו האדם, שהרי לכן לא ניתנה תורה למלאכים משום כלום יצה"ר יש1224

בניכם1225 כו', ועד"ז שאר מיני רע נבראו כדי לייסר בו הרשעים למען לא יפשעו בני אדם מעבודת ה', וכמארז"ל ברבות בראשית ס"פ י"ב1226, אמר הקב"ה אם בורא אני את העולם במדה"ר חטאין1227 סגיאין כו', או שאדרבה עי"ז יהי' בירור ועלי' כענין מי יתן טהור מטמא, וכמארז"ל טוב זה יצ"ט מאד זה יצה"ר, והיינו יצה"ר לאחר הבירור כמ"ש בכ"ד1228, ועמ"ש במ"א בענין שריפת הפרה1229 כו', אלא דמ"מ דברי הפרדס נכונים לענין לאיזה דרך נתהווה הרע שמ"מ הרי לא יגורך רע כתי', וע"ז1230 יצדק משלי' הנ"ל1231 מהתהוות שערות וצפרנים בולד כו', אבל לא לומר שזה נשתלשל ממילא כהתהוות הפרש באצטומכא אלא שזהו בריאה ממש בידי שמים רק שנברא ונשתלשל ממדריגה למדריגה ע"ד הנ"ל (וראי' לזה גם מלשון רז"ל הנז"ל מתחרט, שבראם כו') ומ"מ שרש התהוות הרע נמשך מקו השמאל בחי' גבורה, ולכן ביום ב' למע"ב לא נאמר בו כי טוב1232, וז"ע רקיע השני מכון שבו הי' מונחים כל דברים הרעים עד שבא דוד כו', וכבר נת'1233 שבחי' חו"ג שייך רק בז"א שהוא בחי' מה שמאיר בגבול משא"כ בע"ק מה שמאיר בבחי' א"ס אמרו לית שמאלא בהאי עתיקא, וז"ע אין רע יורד מלמעלה1234, ומ"ש ובורא רע היינו ע"י התלבשות בז"א ששם יש קו השמאל כו' כנ"ל, וע' מזה בזח"ג נשא דקל"ז ע"ב ע"פ וה' המטיר על סדום1235 כו' מאת ה' <נד>

ּ מן השמים יעו"ש, ובמד"ר בשלח ר"פ ך"ה ע"פ הנני ממטיר לכם1236 לחם מן השמים כו'.

קיצור. ועוד כי לגבי הא"ס שוה עדן העליון עם עשיי' הגשמיות כמו ששוה אצלו ריבוא רבבות עם מספר א', א"כ מה קשה על בריאות הרע הנמשך ממדה"ד כי אצלו כחשיכה כאורה שוין, רק לאיזה מכון1237 ברא הרע זהו כדי שיהפכו אותו ע"י העבודה לטוב ויהי' טוב מאד ומ"מ1238 שרש השתלשלות הרע הוא מקו השמאל בז"ת1239, משא"כ בע"ק כו'.

לב) ובכ"ז1240 יובן שרש ענין הברכות מה שיש ברכות שהם רק פותח בברוך ואינו חותם בברוך שזהו מטבע קצר, ויש שחותם ג"כ בברוך שזהו מטבע ארוך כנ"ל1241 בשם הירושלמי, דהנה מטבע קצר רומז לעלמא דאתכסיא1243 שהוא בחי' טפה בלבד1244, בהתכללות בהעלם1245 ובכח, ולכן הוא מטבע קצר1246 שכולל הכל בלשון קצר, אבל מטבע ארוך רומז לעלמא דאתגלי' שהיא1247 בחי' גילוי ההתהוות לפרטי פרטים בהתחלקות רבות ועצומות, וכך הוא מטבע ארוך באריכות הדברים בפרטי פרטיות הדברים רבים שנאמרו ונשנו בה1242, וזהו כפרש"י ספ"ק דברכות די"א סע"א דפי' אחת ארוכה אמת ואמונה נקרא ארוכה מפני שיש בה אריכות דברים יותר מבברכת השכיבנו1248 ודלא כמ"ש הרמב"ם בפי' המשניות1249 וז"ל והברכה הארוכה היא יוצ"א ומעריב ערבים, והקצרה היא אהבת עולם, ונקראת ברכת יוצ"א ארוכה ואהבת עולם קצרה מפני שכל ברכה שיש בתחילתה ברוך ובסופה ברוך נק' ארוכה ושאינה כן נק' קצרה (וצ"ע להרמב"ם ברכת אה"ע נק' קצרה מפני שאינה פותחת בברוך הלא היא ברכה הסמוכה לחברתה, וגם זהו לא כפי הירושלמי דלעיל1250 שא' מטבע קצר פותח בהם בברוך ואינו חותם בברוך, וא"כ ברכת אה"ע הלא היא חותמת בברוך ופתיחה א"צ מטעם שסמוכה לחברתה, וע' בתוספת רע"א (נדפס במשניות ד' ווארשאוו1252 ) נראה שמפרש שלהיותה סמוכה לחברתה א"צ לפתוח בברוך ולכן היא קצרה, ולפענ"ד נראה להיפך שבכ"מ שא"צ ה"ז כמו דאיתא, וכ"ש לפי מש"כ הגרע"א עצמו שברוך שבתחלת יוצ"א וכן תחילת מעריב ערבים קאי על כולם א"כ ה"ה כולם פותחים בברוך, וצ"ע1251. וגם בלתי טעם זה היינו גם אם לא היתה סמוכה לחברתה היא1253 כשאינה פותחת בברוך לא א' בירושלמי שנק' מטבע קצר, דלפי פי' רש"י שמפרש בענין אריכות דברים וקיצור דברים זהו פי' אחר דלא כהירושלמי כ"א פשטא דלשנא קצר וארוך אבל הרמב"ם שמפרש כדברי הירושלמי, ומ"מ סובר שתלוי גם בפתיחה כו', ובתוספתא פ"ק דברכות1254 (הובא בכ"מ הלכות ק"ש פ"א מ"ז1255 ), מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר, לקצר אינו רשאי להאריך, לחתום אינו רשאי שלא

לחתום, שלא לחתום אינו רשאי <נה>

ּ לחתום, לפתוח בברוך אינו רשאי שלא לפתוח1256, שלא לפתוח אינו רשאי לפתוח, וזהו שלא כדברי הירושלמי שאריכות וקיצור תלוי בחתימה שהרי תני בבא בבא, ותנא בפירוש להאריך ולקצר בפ"ע, וחתימה בפ"ע, וע' בתוי"ט שכ' שלפי' הרמב"ם כללן בחד וצ"ע1257. והנראה לפענ"ד לומר, שמברייתא זו לקחו שניהם רש"י והרמב"ם בפי' משנתינו שרש"י ס"ל שמה שא' במשנתינו להאריך אינו קאי לא אפתי' כדברי הרמב"ם ולא אחתימה כמ"ש בירושלמי שהרי חלקם לג' בבות, ובחר לו לפרש פי' המשנה כפי' התוס' להאריך בבא בפ"ע ולכן לא מצא כ"א בברכת השכיבנו שהיא קצרה יותר, אבל אהבת דשחרית ה"ה ג"כ ארוכה, וגם אה"ע דערבי' נגד אריכות דמעריב ערבי' ה"ה ג"כ ארוכה ומה שאינם פותחים בברוך אינו שייך כלל לענין האריכות שהרי ב' בבות הן, או דס"ל שברכה ראשונה קאי על כל הברכות כמ"ש הגרע"א כנ"ל, וחתימתן ה"ז בבא שלישית כו', והרמב"ם ס"ל דהברייתא היא רק מפרש ואינה מוספת כלל על משנתינו ולכן מאין אמרו בברייתא לפתוח בברוך אינו רשאי שלא לפתוח שלא לפתוח כו' א"ל1258 שהברייתא מפרש שמ"ש במשנתינו להאריך זהו מה שפותח בברוך והיא היא, ודלא כמ"ש הגרע"א ז"ל, ולכן פי' כן שארוכה זהו מה שפותחת בברוך ודלא כהירולשמי דס"ל שתלוי בחתימה כ"א כפי' הברייתא במשנתינו, ואפשר מצד שהי' קשה לו על פי' רש"י כקושי' ר"ת בתוספת ואם כי לא ס"ל כר"ת דקאי על אמת ואמונה לבד, מ"מ פי' כנ"ל שהברייתא בתוספתא מפרש מתניתין דקתני להאריך על פתיחה כו', וע' בפי' הרמ"ז על משניות מפרש כר"ת, וכן פי' בספר בית דוד1259 על משניות, אמנם הרשב"א בחידושיו דוחה לגמרי פי' ר"ת, ונוטה לפי' הרמב"ם, ומ"מ הביא ראי' ברורה מהתוספתא לפרש"י, ואין תח"י כעת חידושי הרשב"א חלק הנ"ל לעיין בו, שוב בא לידי חידושי הרשב"א מס' ברכות ונסתייעתי ממנו הרבה, וע' שם בחידושי הרשב"א בענין אם ברכות ק"ש הם סמוכות א"ל ולא כמ"ש הגרע"א בפשיטות1260, והנה גם לפי' ר"ת שחלק על פי' רש"י מ"מ פירושו בענין להאריך ולקצר כמ"ש רש"י דהאריכות של הברכה גורם שצריך ג"כ חתימה כמו שביאר דבריו הר"ר יונה, והרע"ו נמשך אחר פי' הרמב"ם, שסובר מה שנק' ארוכה זהו מפני שיש בה ג"כ פותח וחותם בברוך1261, וכאן משמע הפי' בהיפך דמה שחותם בה בברוך זהו מפני שהיא ארוכה שהיא מעלמא דאתגלי', א"כ ענין שחותם בה בברוך לא זהו ענין האריכות, אלא זה נמשך שמצד שהיא ארוכה בעצמה באריכות דברים ע"כ צריך לחתום בה בברוך וזהו כפירש"י.

ונבוא לענינינו הנה עלמא דאתכסיא ועלמא דאתגלי' פי' רבינו נ"ע בד"ה המגיד מראשית אחרית1262 שהם דכר ונוק', ונק' ראשית ואחרית, וזהו המגיד לשון המשכה1263 כמו נהר1264 <נו>

ּ דנגיד ונפיק1265, והמשכה זו היא מבחי' ראשית שהיא עלמא דאתכסיא הנק' דכר לעלמא דאתגלי' הנק' נוק' ע"ש שהוא מקבל1266, ויש בהמשכה זו ג' בחי' שארה כסותה ועונתה1267 כו', ומבואר שם ענין ב' בחי' אלו שהם זו"נ דאצי' הנה הם בחי' ממוצעי' בין המאציל אוא"ס ב"ה לבי"ע שהם בע"ג, דהנה נת' בכ"ד וע' בד"ה ענין קרי"ס1268, שבכדי שיומשך השפע מאוא"ס לבי"ע זהו ע"י ממוצע, והממוצע צ"ל כלול מב' הבחי' דוקא, ובד"פ גם אצי' העליון הנה אם היותו אלקות (בל"א1269 געטליך) כמ"ש מזה בד"ה וככה1270, ובד"ה תקעו1271, מ"מ להיותו עכ"פ עולם האצי' כו' צ"ל ג"כ בחי' ממוצע בין הא"ס שלפני האצי' ובין בחי' אצילות הנאצל כו', ונמצא מובן היטיב שלהיות נמשך ההמשכה מאוא"ס הבבע"ג ובעת"כ לבי"ע עולמות הנבראים ומוגבלים צ"ל ממוצע, והממוצע מוכרח להיות כלול משניהם, דאל"כ לא הי' באפשרו לחבר ב' הבחי' יחד, וז"ע ב' בחי' דעלמא דאתכסיא ועלמא דאתגליא הנק' דו"נ, כי עלמא דאתכסיא בו נמשך השפע מהא"ס ב"ה, ועדיין מבחי' זו א"א להיות נמשך הגילוי בבי"ע מרוב הביטול לאור א"ס א"א שיומשך מבחי' זו ההשפעה למטה בבחי' יש ונפרדים לכן צ"ל נמשך תחילה בבחי' עלמא דאתגלי' ומשם יומשך לבי"ע כו', וכמ"ש מזה ע"פ ביאור מאה"ז פ' בחקתי דף קי"ד ע"ב1272, ע"פ דומה דודי1273 בענין ונתתי משכני בתוככם1274, ודוגמא לדבר כמו ענין יצ"מ שהי' רק מהקב"ה כמ"ש אני ה' אלקיכם1275 אשר

הוצאתי אתכם מאמ"צ, ועיקר הגאולה ע"י מ"ב1276 שנאמר בה ועברתי אני1277, אני ולא מלאך1278 כו' ולא שליח, ואעפ"כ הי' זה ג"כ ע"י ב' ממוצעים משה ואהרן, אשר משה קיבל המאמר מהקב"ה, והוא לגודל ביטולו שנק' כבד פה1279 כו' היינו למעלה מעלה מבחי' עלמא דאתגלי' כ"א כי מן המים משיתיהו1280 בחי' עלמא דאתכסיא, כמ"ש בת"א פ' בשלח1281 בד"ה אז ישיר משה ובנ"י, וע"כ ה"צ1282 לימשך גם ע"י אהרן שנא' בו ואהרן אחיך יהי' נביאך1283 מלשון ניב שפתים1284 היינו שבו וע"י יבוא הדבור בגילוי לכל ישראל ולפרעה כו', ועד"ז יובן הנמשל למעלה בענין זו"נ דאצי' שהם בחי' אצי' שהאציל אור א"ס תחילה ב' בחי' אלו כדי שבהם וע"י יומשך גילוי אורו לבי"ע כו', ועיין בלק"ת פ' שלח1285 בד"ה והי' לכם לציצית, השני ושם פ"א בענין אשה אש ה'1286 הנלקח מבחי' איש אש יו"ד דהיינו זו"נ אשר ע"י ב' בחי אלו נשפע ונמשך שפע ואור המאציל בבי"ע כו' ע"ש, וזהו הוא אהרן ומשה1288 כו' הוציאו כו' הוא משה ואהרן1289 וארז"ל ברבות בראשית ספ"א פעמים מקדים1290 משה לאהרן כו' דוגמא כמו בשמים וארץ זו"נ1291 פעמים מקדים ללמד1292 ששניהם שוים, ובר"פ יו"ד ויכולו השמים והארץ1293 שני כלים נאים1294 כו' ענין כלים נאים היינו כנ"ל שהם הכלים שבהם וע"י דוקא יוכל להיות נמשך ההמשכה מאוא"ס ב"ה לנבראים וכמ"ש אני אענה את השמים1295 והם יענו את הארץ, וכמ"ש מזה בזח"ב פ' יתרו דף פ"ה1296.

<נז>

ּ

קיצור. הפי' באחת ארוכה כרש"י ולא כהרמב"ם וכ"מ בתוספתא, עלדאת"כ ועלמא דאתגלי' הם כלים שבהם וע"י נמשך שפע הא"ס בבי"ע ודוגמת יצ"מ מהקב"ה ע"י משה ואהרן כמ"ש ויצוום אל בנ"י1297 כו' וזהו הוא משה ואהרן כו' ועד"ז שמים וארץ שהם זו"נ הם ב' כלים נאים כו'.