גדול העונה אמן כו' ולבאר הענין קצת

קעח

לג) ולבאר1298 הענין1299 יותר קצת י"ל ע"פ מ"ש רבינו אדמו"ר נ"ע עוד פ"א ע"פ המגיד מראשית אחרית1300 (כמדומה תקס"ד בערך1301 ), שהוא ע"ד ואהי' אצלו אמון, אומן לוח ופנקס ברבות ר"פ בראשית, וזח"ב תרומה קס"א1302, שעל הלוח יש הכל רק בקיצור, ומזה עושה אח"כ אריכות הבנין, אמנם למטה על הלוח רק דמיון ולא המהות, אבל למעלה עד"מ כשעלה ברצונו עי"ז נתהוו העולמות1303 רק שהיו רוחנים וזהו עד"מ התורה לוח ואומן, ואח"כ נמשכו בד"פ ועמ"ש באלשיך ר"פ בראשית שביאר ענין המדרש ג"כ עד"ז יעו"ש הובא קצתו לעיל, וז"ע עלמא דאתכסי' ועלמא דאתגלי', וזהו ענין ראשית ואחרית, ובהביאור שם עשה מזה ג' מדריגות הא' כשעלה ברצונו, שם ענין שמים וארץ כא' נבראו1305, הב' כשנמשך מזה להיות לוח עד"מ מאמר דבראשית1306, במאמר א' יכול להבראות1307, וזהו עלמא דאתכסי', הג' כשנמשך ע"י עלמא דאתגלי', וזהו המגיד ממשיך מראשית באחרית1304, וז"ע מטבע קצר ומטבע ארוך. וג"כ ענין כלל ופרט וע' בבה"ז שמות1308 ד"ג ע"א ע"פ אתי מלבנון כלה1309, קול איהו כלל דבור איהו פרט, ועמ"ש מענין קול ודבור בסידור שער ר"ה1310 בד"ה אד' שפתי תפתח, בפי' בקול

קעט

דברי אלקים חיים, ובמא"א ך' מ"ז כלל ופרט הם זו"נ, והוא מהזח"ב תרומה קס"א סע"ב ואתחנן רס"ד ע"א, שהם תושב"כ ותשבע"פ, וכ"מ ממארז"ל ע"פ ויהי ככלותו לדבר אתו1311, שארז"ל בפי' ככלותו כללי' מסר לו1312 כמ"ש מזה בשל"ה גבי חה"ש1313 וכמ"ש במ"א ע"פ ויהי ככלותו1314, ויש להעיר ממ"ש בסידור בד"ה הקל קול יעקב1315 וז"ל ובתחלת שי"ב כשעלה ברצונו לברא את1316 העולם במח' אחת נבראו כל העולמות1317 בדרך כלל, ונפרטו אח"כ בט' מאמרות כו' ע"ש נמצא המחשבה היא כלל והוא1318 עלמא דאתכסי' והדבור הוא פרט והוא עלמא דאתגלי', ובד"ה כי תצא1319 דרוש הראשון פ"ג המחשבה שהוא מקור ושרש לעלמא דאתגלי' כו' ד' רבתי דאחד1320 שהוא המאמר האחד1321 שבו נכללו כל העשרה מאמרות כו' ע"ש. וכן ענין הוי' הוא האלקים1322 כדפרי'1323 בת"א וארא1324 בד"ה וידבר אלקים כו' אני הוי'1325 בפי' אימת1326 גדול1327 הוי' כשהוא בעיר אלקינו, עיר ובתים צירופי אותיות הדבור המחלקים השפעת ש' הוי' לריבוי בחי' פרטים אז נודע הגדולה כו' ע"ש מובן שההשפעה הבאה מש' הוי' זהו כלל ובחי' עיר אלקינו זהו פרט, ועמ"ש בשם האו"ת מהמגיד1328 בענין תפילה קצרה שהוא עקודים אשר כל הע"ס עקודים בכלי <נח>

ּ אחד מה שאח"כ נעשו ה' פרצופי'1329 וכו', והיינו כי שם הכלי שהוא האותיות מועט והאור הוא רב, ובאצי' ההיפך רבוי1330 הכלי ומיעוט האור, וכמו הראש לגבי הגוף שבהראש רבוי האור ועיקר השכל, והכלי קטן, וההיפוך בהגוף וכש"כ בהרגלים כו', וכן המעיין קטן והוא מים חיים, משא"כ רחובות הנהר, ועמ"ש בת"א בביאור ע"פ מים רבים שבפ' נח1331 בענין אחות לנו קטנה, וכן היו"ד דש' הוי' לגבי הה"א וכן לגבי הוא"ו כו', אך לפעמים נמצא להיפוך1332 שפי' ארוך רומז לבחי' גבוה

קפ

יותר מבחי' קצר כמו הכתר נק' ארך אפים וז"א נק' זעיר אנפין, ולע"ל יהי' יום שכולו ארוך1333, כסא דמלכא משיחא מחזיק אר"ך לוגין1334, ובמא"א א' קכ"ד א"א פרצוף היותר ארוך שבאצי'1335, וע' בת"א סד"ה לך לך1336 בענין עגולי אריך כו', גם ע"ד יסו"א ארוך1337 ויסוד אימא קצר כו', וע' פרדס1338 ערך עולם, ובמאו"א ע' י"ב, עולם ז"א ועלמא אריכא בינה כו', וכן בענין חד אריך וחד קציר1339 כו', אך המכוון מכ"ז שההשפעות א"א נמשך ומתפשט למטה יותר, וגם בקיום לעולמי עד, כענין מאריכין לו ימיו ושנותיו1340, וכמו דורות הראשונים האריכו ימים ושנים מחמת שבאה שרש ההשפעה מא"א1341, משא"כ בימי דוד אימעוט1342 שני'1343, שבא ההשפעה מז"א, וגם ע"י ההתלבשות בנער מט"ט1344 כו', אך י"ל דלא סתרי כי בא"א הוא ריבוי האור ומיעוט הכלי, ובז"א הוא להיפך, ע"כ מה שא"א1345 נק' א"א י"ל מצד ריבוי האור, ומצד זה בא האריכות ימי' כו', שזהו הכל מכח ריבוי האור והחיות כו', ועמ"ש בד"ה להבין מ"ש באוצ"ח1346 שבחי' התענוג מתפשט באריכות יותר מכל כוחות הנפש.

קיצור. עוי"ל ענין מטבע קצר ומטבע ארוך, ע"ד ואהי' אצלו אמון, וענין כלל ופרט קול ודבור גם מח' ודבור, תושב"כ ותושבע"פ, ה' הוא האלקי' תפלה קצרה עקודים בכלי אחד, ומעיין לגבי רחובות הנהר, ראש לגבי רגל, אך לכאורה א"מ מענין א"א וז"א מאריכין לו ימיו, וי"ל דלא סתרי כי זהו האריכות וריבוי האור, ועד"ז עולם התענוג מתפשט באריכות יותר כו'1347.

קפא

לד) ועפ"ז1348 יובן מה שבמטבע קצר שהוא עלמא דאתכסיא א"צ אלא לפתוח בברוך להיות ברכה והמשכה מאא"ס ב"ה עצמו, שהברכה הוא להיות המשכה וגילוי מעצמיות אא"ס ב"ה שאינו בגדר עלמין כלל, ועמ"ש בפי' שאו ידיכם קדש וברכו את הוי' בלק"ת בשה"ש1350 בד"ה צאינה וראינה הראשון, ומאחר שתמשך שם ברכה והמשכה זו היא בל תמוט עולם ועד כי אין שם יניקה ח"ו כנודע מענין לא יגורך רע דהיינו בעולם האצי' וכנ"ל1351, לפי שבכל עולם האצי' מאיר חכ'1352, וחכמה היא הדוחה יניקת החיצונים, כמ"ש בלק"ת פ' תזריע1353 בד"ה קא מיפלגי במתיבתא דרקיע כו'1349, אבל במטבע ארוך1354 שהוא עלמא דאתגלי' אחר שמשם יפרד בבחי' התחלקות הפרטי' <נט>

ּ יש יניקה לסט"א ח"ו, וצריך להפריד שלא ינקו מעיקר הקדושה ח"ו, רק דרך מעבר השפע ממותרות ופסולת1356 כו'1355 לכן צ"ל ג"כ חותם בברוך, עמ"ש בד"ה אם בהרת קדמה1357 בענין שני פי' שיש בתיבת ברוך, ועמ"ש בד"ה ביום השמיני שלח1358 בפי' ויברכו את המלך1359, וע' ברבות פ' נשא1360 ע"פ יברכך ה' וישמרך1361, שאע"פ שכבר נמשכה הברכה צריך שמירה עדיין עד"מ שלא יבואו לסטים כו' ושמירה זו ז"ע החותם, וענין החותם הוא כמו לשון חותם שעל האגרת1363 מבחוץ כדי שלא יקרא באגרת הזאת איש זר, אשר אין רצונו שיודע1364 הכתוב שם, כך הוא החותם הזה מן הברכה וההמשכה אשר ימשיך1365 עוד אחר המטבע הארוך, שהמשכה זו שהיא1366 גילוי ההעלם תהי' רק בבחי' הקדושה לבדה ואין לזרים אתה חלק ונחלה1362, ובדרוש והנצח זו ירושלים1367

קפב

נת' חותם אותיות חומת תחום שכמו החומה היא שמירה סביב העיר כמ"כ ענין החותם, והו"ע תחום ע"כ יומשך השפע ולא יותר, והנה החומה עושי' מאבנים שהם אותיות1368, היינו ע"י אותיות התו' נעשה חומה, וכמ"ש אני חומה וארז"ל אני חומה זו תורה1369 כו', והיינו תושבע"פ נק' חומה ע"ד נקבה תסובב גבר1370, והנה החשמל ג"כ מגין מיניקת החיצונים והמסך שבין אצי' לבריאה זהו מבחי' החשמל, ואפ"ל שז"ע החומה והחותם בברוך כו', והוא מבחי' אותיות כו' וע' בזהר בלק דקפ"ז ע"פ המלאך הגואל1371 בענין נטורי1372 לביתך שהוא ע"י המשכת אור מקיף וע"ש בהרמ"ז, וזהו ההפרש בין1374 פתיחת הברכה לחתימתה כי פתיחת הברכה הוא המשכת הגילוי לבד להיות ברוך ונמשך ה' אלקי ישראל מעולם1375 ועד1376 עולם, אבל החתימה הוא1377 שתהי' המשכה זו בקדושה דוקא הבוחר בעמו ישראל1378 באהבה1373, וכמ"ש כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגולתו1379, ואיתא במדרש הרבה דברים ברא הקב"ה ובירר לו אחד מהם כמו שבת מימי החול, אח"פ1381 משאר ארצות, שביעית משאר שנים, ובחר בישראל כמ"ש ברבות במדבר פ"ג1382 דרט"ו ע"ב1380, וע' קצת מזה בפ' אמור ס"פ ך"ט, וזהו דכתיב ואוהב את יעקב ואת כו'1383 יבחר לנו את נחלתינו1384, והנה בזהר ר"פ ויגש כד ברא קב"ה עלמא כו' באות1385 ב' כו' ואי תימא אלף כו' אלא בגין דאקרי1386 בי' ארור כו' היינו כי אלף רישא דאתוין1387 הוא כתר, וחכ' הוא בית, ומבחי' כתר להיותו בחי' א"ס שם נאמר כחשוכה1388 כאורה כנ"ל וכמ"ש בפ' בשלח בד"ה ויהי בשלח פרעה בענין

קפג

כמה א"א לפניו1389 ובד"ה וארא אל אברהם בפי' קוב"ה בגלותא סליק לעילא ולעילא כו' ובד"ה כי עמך מקו"ח1390 בפי' רם על כל גוים הוי' ובד"ה ויאבק איש עמו בפי' אם תגביהי כנשר, וזהו שמבחי' אלף יכול להיות יניקה גם לבחי' ארור, ועד"ז ארז"ל ברבות בראשית ס"פ י"ב ע"פ ביום עשות ה' אלקים1391 שאלמלא הי' נבה"ע במדת החסד לבד בלי שיתוף מדה"ד הי' חטאין סגיאין וכנ"ל, <ס>

ּ והיינו כי מצד ורב חסד יוכל להשפיע חיות גם במקום שאין בו הביטול כו' ולכן כדי שיהי' העולם צדיקים הוצרך להיות שיתוף מדה"ד, וז"ע החכ' שיש בה ג"כ קצת דין1392 כו' להיות ואוהב את יעקב, ושונא את הרשעים, ולכן בית הוא סימן ברכה, וז"ע פותח בברוך שהוא שיומשך ע"י צינור מהכתר בחכ' במקום הביטול כו', ואחר שנמשך בחכ' שוב לא יוכלו החיצונים לקבל כי אור אבא דוחה החיצוני' כמבואר בדרוש הנגעים הנ"ל1393, ולכן א"צ לחותם, אך אור אבא מאיר רק עד האצי' משא"כ בבריאה אינו מאיר אור אבא, ולכן ומשם יפרד, וע"כ יוכל להיות יניקה גם לטורי דפרודא ממש, ולזה צ"ל חותם בברוך שעם היות שבבי"ע יש חיצוני' וצריך ליתן להם חיות ויניקה, מ"מ יומשך רק כפי המדה מבחי' מותרות ולא מעיקר השפע, ועמ"ש ע"פ אם בן הוא1394 והמתן אותו ואם בת היא וחיה שיניקת החיצונים מעלמא דאתגלי' הנק' עלמא דנוק' ולכן שם צ"ל חותם, ועמ"ש מזה בביאור ע"פ וכל בניך1395 בענין א"ת בניך אלא בונייך, וז"ע חייב אינש לבסומי בפורי'1396 עד דלא ידעי בין ארור המן לברוך מרדכי, כי הנה המן שהפיל פור הוא הגורל1397 היינו לבחי' כחשוכה1398 כאורה ששם כעין עד דלא ידעי בין ארור המן לברוך מרדכי, ר"ל ששם המן יוכל להיות לו השפעה כי שממית בידים תתפש כו' ורבו פשעיך מה תעשה לו1399 כו', כי בחכ' דוקא הוא בחי' ברוך מרדכי, משא"כ בבחי' דכחשיכה כאורה משם גם ארור יש לו יניקה, וז"ע האלף כו' כנ"ל, והנס דפורים זהו ע"ד פותח בברוך שמשם דוקא היינו מבחי' עד דלא ידעי כו' המשיכו להיות ברוך מרדכי ושיהי' ארור המן ולא יהי' לו יניקה כו', וכמ"כ חותם בברוך כי הטבעת וחותם המלך ניטלה מהמן וניתן למרדכי, וע' בזח"א ס"פ תולדות קמ"ה א' ע"פ פיה פתחה בחכ'1400 דא ב' דבראשית כו', ד"א דא ה' בתראה ועמ"ש מזה

קפד

בסידור ע"פ מזמור לתודה1401, ועכ"ז יובן ענין פותח בברוך, ועמ"ש מענין קמץ בכתר ופתח בחכ'1402, ובענין פי' פותח את ידיך1403 א"ת ידיך אלא יודיך1404 בד"ה כי ההרים ימושו1405, ומ"ש ע"פ ופתחת עליו פתוחי חותם1406 בד"ה ועשית ציץ1407, ולפ"ז פותח בברוך היינו שלא יהי' יניקה מצד ריבוי החסד וחותם בברוך שלא יהי' רבוי היניקה מצד ההשתלשלות1408 ממה"ד מסטרא דשמאלא, וז"ע1409 גדול העונה אמן יותר מן המברך, כי הברכה מתחיל בבית ואמן באלף, והיינו כי אחר שהתחיל בברוך אזי גם מהאלף נמשך ג"כ בבחי' זו, ולכן עשה"ד מתחילין באלף, כי אחר שהתחיל התו' בבית שהוא סימן ברכה, כמו"כ מבחי' הכתר עליון יומשך בחי' זו כו', וענין עניית אמן זהו קיום הברכה וכמ"ש ברע"מ ר"פ עקב דרע"א ע"א דא <סא>

ּ איהו1410 דורנא1411 בקיומא כדקא יאות, ומאן איהו דא ברכה דאתיבו עלה1412 אמן וכנ"ל, והיינו כי אמן גימ' הוי' אד' יחו"ע ויחו"ת1413, שגם ביחו"ת מקיים ברכה וגילוי זה להיות ביטול היש כמ"ש סד"ה משה ידבר1414 בפי' והאלקי' יעננו בקול, וקיום זה זהו כענין חותם בברוך, והחותם עיקרו ע"י המקיף עליון שהוא הכתר, ולכן ארז"ל חותמו של הקב"ה אמת1415, נמצא מתחיל החותם באות אלף והסיום עד תיו ע"ש אני ראשון ואני אחרון1416 כמ"ש במד"ר וישלח פ' פ"א1417.

קיצור. ולכן במטבע קצר א"צ אלא לפתוח בברוך, ואזי בל תמוט, כי לא יגורך רע אבל במטבע ארוך עלמא דאתגלי', ומשם יפרד צ"ל חותם, אותיות חומת אני חומה זו תו', חשמל מגין, ענין שבריאת העולמות מתחיל באות ב' סימן ברכה אע"פ שאות אלף גבוה יותר, אלא כי פי' פתחה בחכ' ע"ד פותח בברוך, ולכן גדול העונה אמן שמתחיל באלף ע"ד חותמו של הקב"ה אמת כו'.


1298) ולבאר: ברשימת המאמרים שמופיע בריש הבוך 1089 נרשם כאן מאמר (ט"ו מההמשך והוא) ד"ה: גדול העונה אמן (הכולל פרקים ל"ג — ל"ד). היינו שבעת אמירת הדרוש היתה פתיחא זו, ולע"ע אין ידוע אם גם פתיחה זו נרשמה בפ"ע ע"י כ"ק אדמו"ר מהר"ש.

מאמר זה פל"ג — הוא לשון אוה"ת בראשית כאן כרך ג ע' תקסד ואילך בשינוים והוספות. והקיצור שם ע' 1127 בשינויים קלים. לפל"ד — ראה תו"א בראשית כאן ו, ג. אוה"ת בראשית כאן ע' 1128 ואילך בשינוים והוספות. והקיצור שם ע' תקסו בהוספה.

1299) ולבאר הענין: יש לציין שפרק זה לא נסמן באות בלקו"ת לג"פ ובאוה"ת.

1300) המגיד מראשית אחרית: נוסח שטר תנאים — ע"פ ישעי' מו, י. מאמרי אדה"ז תקס"ב ח"ב ע' שמג.

1301) כמדומה תקס"ד בערך: בלקו"ת לג"פ כאן: ועמ"ש ע"פ כי חזק בריחי. באוה"ת כאן: ביכל פערטיל אוסרי ועמ"ש ע"פ כי חזק בריחי. אודות ”ביכל פערטיל אוסרי" ראה מאמרי אדה"ז תקס"ד ע' שמא-ב. תקס"ב ח"ב ע' תרסד-ה ובהערת 15-17.

1302) קס"א: ע"א.

1303) כשעלה. . נתהוו העולמות: ראה פרדס שער הצחצחות שי"א, פ"ג. לקו"ת שה"ש יז, ג ואילך.

1305) שמים וארץ כא' נבראו: ראה חגיגה יב, א.

1306) מאמר דבראשית: בראשית א, א. ר"ה לב, א.

1307) דבראשית במאמר. . להבראות: אבות רפ"ה. ראה מאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' תעז. וש"נ. תו"ח וארא ח"א פא, ג והערה 634.

1304) ובהביאור. . מראשית באחרית: באוה"ת כאן ליתא. ואולי נשמט מפני תיבות הדומות: ראשית ואחרית. . מראשית באחרית.

1308) בבה"ז שמות: לו, סע"ב ואילך.

1309) אתי מלבנון כלה: שה"ש ד, ח.

1310) בסידור שער ר"ה: ראה שם תפלת ר"ה רלז, א.

1311) ויהי ככלותו לדבר אתו: תשא לא, יח [ושם: ויתן אל משה ככלתו].

1312) כללי' מסר לו: ראה שמו"ר פמ"א, ו.

1313) בשל"ה גבי חה"ש: קצב, רע"ב.

1314) וכמ"ש במ"א ע"פ ויהי ככלותו: [ראה לעיל הערה 1311] ראה אוה"ת תשא ע' א'תתקעב. ע' א'תתקפ-א-ב.

1315) בסידור בד"ה הקל קול יעקב: שער התפלה יח, ד.

1316) את: בסידור־ לקו"ת לג"פ ואוה"ת: ליתא.

1317) במח'. . כל העולמות: ראה זהר שמות כ, א. תוספות שם רעו, סע"ב. מאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' תד. וש"נ. קונטרסים ע' תלא. וש"נ.

1318) והוא: בלקו"ת לג"פ ואוה"ת כאן ע' 1128: והיא.

1319) ובד"ה כי תצא: לקו"ת תצא לה, א.

1320) ד' רבתי דאחד: ראה מאמר ד"ה זה במאמרי אדה"א דברים ח"א ע' רפג. וש"נ.

1321) האחד: בלקו"ת שם: א'. אבל כ"ה גם בלקו"ת לג"פ ואוה"ת.

1322) הוי' הוא האלקים: ואתחנן ד, לה. לט.

1323) כדפרי': ב: כדפי'.

1324) בת"א וארא: נו, ב.

1325) אני הוי': וכ"ה בהשמטות ותיקונים בלקו"ת לג"פ.

1326) אימת: ב: אימתי.

1327) אימתי גדול: ראה זהר פקודי רלה, א. ויקרא ה, א. מאמרי אדה"א נ"ך ע' פ. וש"נ. סה"מ תרכ"ז ס"ע ר. וש"נ.

1328) בשם האו"ת מהמגיד: מהדורת קה"ת קז, א. ג. לקו"א סקל"ט (לג, ב. ד). ראה אוה"ת בהעלותך ע' תב-ג. ע' תכז.

1329) ה' פרצופי': ראה גם ע"ח שער הכללים פ"ב. שער המלכים שי"א, פ"ה. שער ההקדמות דרוש ב בתיקון המלכים (קנט, סע"ב ואילך). כנפי יונה ח"א, פ"ו.

1330) רבוי: ב: ריבוי.

1331) בת"א. . שבפ' נח: י, ב.

1332) אך לפעמים נמצא להיפוך: ראה גם אוה"ת בהעלותך ע' תא. ע' תג.

1333) יום שכולו ארוך: ראה קדושין לט, ב. מאמרי אדה"ז תקס"ג ח"א ע' קעג. הנסמן במאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תתקי. תו"ח בשלח ח"א רט, ג.

1334) כסא. . אר"ך לוגין: ראה יומא עו, א. הנסמן במאמרי אדה"א דברים ח"א ע' כג. תו"ח בשלח ח"א קנד, ד.

1335) א"א. . שבאצי': וכ"ה באוה"ת כאן ע' 1128. במאו"א: אריך. . מכל האצילות.

1336) ת"א סד"ה לך לך: יא, ד ד"ה אך. וראה לקמן (בחלק ההנחות) מאמר ד"ה בנים אתם על יד הערה 40 בנוגע לתו"א זה.

1337) יסו"א ארוך: ראה ע"ח שער הכללים פ"י. מאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' שעח. וש"נ. תו"ח תצוה ח"ב של, א. וש"נ.

1338) פרדס: שער ערה"כ שכ"ג, פט"ז.

1339) חד אריך וחד קציר: ת"ז בהקדמה יז, א. ראה תו"א וירא יד, ג. טו, ג ואילך. אוה"ת (יהל אור) תהלים ע' שטז ס"ח.

1340) מאריכין לו ימיו ושנותיו: ברכות יג, ב. ראה מאמרי אדה"ז תקס"ג ח"א ע' קעג. אמ"ב פתח השער ד, ג. ו, סע"ד ואילך. שער הק"ש כא, רע"א. אוה"ת ויקרא כרך ב ע' תרמד. ע' תרנז. סה"מ תר"ל ע' קכב. תרל"ב ח"א ע' קמ. וש"נ.

1341) דורות הראשונים האריכו ימים. . מא"א: ראה לקו"ת ברכה צג, ד ומציין לזהר בראשית לז, ב. ראה גם במק"מ שם בסופו שמציין לתיקונים — ת"ז סוף ת"ע קלח, ב.

1342) בימי דוד אימעוט שני': יבמות סד, ב.

1343) שני': ב: שני.

1344) בנער מט"ט: ראה יבמות טז, ב ובתוס' שם. מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' תשפט. וש"נ. תו"ח בשלח ח"א רא, ד. וש"נ. לעיל הערה 162.

1345) א"א: באוה"ת כאן: ארך אפים.

1346) בד"ה להבין מ"ש באוצ"ח: לקו"ת ויקרא בהוספות נב, א.

1347) כו': בלקו"ת לג"פ: כו') — ראה לעיל הערה 1261.

1348) ועפ"ז: להבא לקמן ראה תו"א בראשית כאן ו, ג. אוה"ת בראשית כאן ע' 1128 ואילך בשינויים והוספות.

1350) בלק"ת בשה"ש: כא, סע"ב ואילך.

1351) וכנ"ל: בפכ"א.

1352) שבכל עולם האצי' מאיר חכ': בלקו"ת שבהערה הבאה מציין לע"ח שמ"ז, פ"ג [ובדפו"א פ"ב]. ראה הנסמן במאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"ב לע' תקי.

1353) בלק"ת פ' תזריע: ראה שם כב, ב ואילך. ד.

1349) ועמ"ש. . כו': ראה גם השמטות ותיקונים בלקו"ת לג"פ (עם החצע"ג כפי שנדפס באוה"ת כאן).

1354) ארוך: וכ"ה בהשמטות ותיקונים בלקו"ת לג"פ.

1356) בבחי'. . ופסולת כו': בלקו"ת לג"פ: ליתא. והוסיף את זה הר"ש סופר עה"ג.

1355) אחר. . כו': לשון התו"א כאן ו, ג.

1357) בד"ה אם בהרת קדמה: לקו"ת תזריע כב, ג.

1358) בד"ה ביום השמיני שלח: ראה לקו"ת שמ"ע פז, ג. ד. פח, ב.

1359) ויברכו את המלך: מל"א ח, סו.

1360) ברבות פ' נשא: פי"א, ה.

1361) יברכך ה' וישמרך: נשא ו, כד.

1363) שעל האגרת: באוה"ת: של האיגרות. בתו"א ובהשמטות ותיקונים בלקו"ת לג"פ כבפנים.

1364) שיודע: בתו"א: שידע. בלקו"ת לג"פ ובאוה"ת כבפנים.

1365) ימשיך: בלקו"ת לג"פ ובאוה"ת: ימשוך. בתו"א כבפנים.

1366) שהיא: בלקו"ת לג"פ: שהוא. בתו"א ואוה"ת כבפנים.

1362) וענין החותם. . ונחלה: לשון תו"א כאן ו, ג.

1367) ובדרוש והנצח זו ירושלים: מאמרי אדה"ז תקס"ה ח"ב ע' תתקצח. מאמרי אדה"א נ"ך ע' תסד. שע"ת פב, ג. תו"ח בשלח ח"א רלג, א. ובהנסמן בהנ"ל.

1368) מאבנים שהם אותיות: ראה ס"י פ"ד, מי"ב. ראה מאמרי אדה"א נ"ך ע' תקלב.

1369) אני חומה. . זו תורה: שה"ש ח, י. פסחים פז, א. ראה מאמרי אדה"ז תקס"ה ח"ב ע' א' ואילך. לקו"ת ואתחנן י, א. מאמרי אדה"א נ"ך ע' פא. שע"ת פג, ד. תו"ח בשלח ח"א רלה, ד ואילך. סה"מ תרכ"ט ע' פד. וש"נ.

1370) נקבה תסובב גבר: ירמי' לא, כא.

1371) בזהר. . דקפ"ז ע"פ המלאך הגואל: קפז, ע"א. ויחי מח, טז.

1372) נטורי: בלקו"ת לג"פ ובאוה"ת כאן: נטירי. ובזהר כבפנים.

1374) בין: בתו"א לקו"ת לג"פ ובאוה"ת: שבין.

1375) מעולם ועד עולם: בלקו"ת לג"פ ובאוה"ת: מן העולם ועד העולם — ראה לעיל בפנים על יד הערה 40. בתו"א כבפנים, וראה הערה הבאה.

1376) ועד: בתו"א: עד. וראה הערה שלפנ"ז.

1377) הוא: וכ"ה בלקו"ת לג"פ ובאוה"ת. ובתו"א: היא.

1378) הבוחר בעמו ישראל באהבה: נוסח ברכת ק"ש של שחרית.

1373) וזהו. . באהבה: לשון התו"א כאן ו, ג.

1379) כי יעקב. . לסגולתו: תהלים קלה, ד.

1381) אח"פ: ארץ חפץ. בלקו"ת לג"פ ובאוה"ת וכן במדרש: א"י.

1382) פ"ג: בלקו"ת לג"פ ובאוה"ת: פ"ב. ראה לעיל הערה 1380.

1380) במדרש. . דרט"ו ע"ב: דפוס אמשטרדם שנת ת"א-ב. ולפנינו במד"ר פ"ג, ח בשינויים.

1383) כו': בתו"א־ לקו"ת לג"פ ובאוה"ת הובא סיום הכתוב. בתו"א ולקו"ת לג"פ צויין מקומו.

1384) יבחר לנו את נחלתינו: תהלים מז, ה. בתו"א ניתוסף: את גאון יעקב אשר אהב כו'. בלקו"ת לג"פ ובאוה"ת ניתוסף: כו'. בתו"א ולקו"ת לג"פ צויין מקומו.

1385) באות: בזהר: באת.

1386) דאקרי: בזהר: דאתקרי.

1387) דאתוין: בלקו"ת לג"פ ובאוה"ת ובזהר: דאתוון.

1388) כחשוכה: ב: כחשיכה.

1389) בפ' בשלח. . לפניו: תו"א בשלח סא, א.

1390) ובד"ה כי עמך מקו"ח: תו"א מקץ לד, ד ואילך.

1391) ביום עשות ה' אלקים: בראשית ב, ד.

1392) החכ'. . קצת דין: ראה שערי אורה שער ט צב, ב. מערכת אלקות פ"ד מערכת שמות המדות ד"ה השני' בסופה ובפי' החייט שם. פרדס שער מהות והנהגה ש"ח, פ"ה. פ"ו. שער המכריעין ש"ט, פ"ה. ע"ח שער א"א שי"ג, פ"ו. מבו"ש ש"ג ח"ב פ"ו בשם המערכת. מאמרי אדה"א נ"ך ע' שיג. וש"נ. תו"ח בראשית לא, ד ובהערה 40.

1393) בדרוש הנגעים הנ"ל: ע"ח שהובא בלקו"ת בהערה 1353.

1394) אם בן הוא: שמות א, טז. ראה גם תו"ח שמות ח"א כו, ב. לד, סע"ב ואילך. אוה"ת שמות כרך ז ע' ב'תקט ואילך. כרך ח ע' ב'תתמו. אוה"ת כאן ע' 1130.

1395) ע"פ וכל בניך: לקו"ת ראה לא, א.

1396) חייב אינש לבסומי בפורי': ראה מגילה ז, ב. לקו"ש ויקרא כרך ז ע' 20 הערה 2.

1397) שהפיל פור הוא הגורל: אסתר ג, ז.

1398) כחשוכה: ב: כחשיכה. בלקו"ת לג"פ ובאוה"ת: דכחשיכא.

1399) ורבו פשעיך מה תעשה לו: איוב לה, ו.

1400) פיה פתחה בחכ': משלי לא, כו.

1401) בסידור ע"פ מזמור לתודה: שחרית מה, ב.

1402) קמץ בכתר ופתח בחכ': ראה ת"ז ת"ע קכט, ב. סידור שער הק"ש פה, סע"ג, ואילך. מאמרי אדה"ז תקס"ב ח"ב ע' שמב. מאמרי אדה"א במדבר ח"ב ע' תקפה. אוה"ת ואתחנן ע' שפב.

1403) פותח את ידיך: תהלים קמה, טז.

1404) א"ת ידיך אלא יודיך: ראה ת"ז בהקדמה ז, ב. תס"ט קו, א. הנסמן במאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' תרעט.

1405) בד"ה כי ההרים ימושו: לקו"ת תצא מ, ג. מאמרי אדה"ז ענינים ע' לד. תו"ח ויחי רמא, ג. ובהערה 40.

1406) ופתחת עליו פתוחי חותם: תצוה כח, לו.

1407) בד"ה ועשית ציץ: תו"א תצוה פג, ג. פד, א. אוה"ת שם ע' א'תשנב ואילך.

1408) ההשתלשלות: וכ"ה בהשמטות ותיקונים בלקו"ת לג"פ.

1409) וז"ע. . פ"א: לשון הקיצור כאן ע' תקסו.

1410) איהו: כ"ה גם בלקו"ת לג"פ ובאוה"ת. ובזהר: הוא.

1411) דורנא: כ"ה גם בלקו"ת לג"פ. ובאוה"ת: דרונא. ראה לעיל הערה 599.

1412) עלה: כ"ה גם בלקו"ת לג"פ ובאוה"ת. ובזהר: עליה.

1413) גימ'. . ויחו"ת: בלקו"ת לג"פ ובאוה"ת מובא זה בשורה שלאח"ז, בהשמטת ב' תיבות האחרונות.

1414) סד"ה משה ידבר: יתרו יט, יט. תו"א שם סח, ג.

1415) חותמו של הקב"ה אמת: שבת נה, א.

1416) אני ראשון ואני אחרון: ישעי' מד, ו.

1417) פ' פ"א: ס"ב.