ספריית חב"ד ליובאוויטש
שלח לך אנשים כו' ועתה נבוא
לה) ועתה1418 נבוא לענין ב' ברכות הראשונות של הנשואין1421 שהם יוצר האדם ואשר יצר1420 את האדם בצלמו1419, אשר הראשונה היא מטבע קצר שפותחת בברוך ואינה חותמת בברוך, והשני' היא מטבע ארוך פותחת בברוך וחותמת בברוך, והענין כי הנה בגמ' פ"ק דכתובות ד"ח ע"א אמרו אשר ב' ברכות אלו הם כנגד אדם וחוה, ומתחילה ר"ל דהיינו כמ"ד אדם וחוה נבראו בב' יצירות וע"ש בפי' רש"י ובשט"מ שיישב קושיית התוס' על פרש"י, גם מהרש"א בח"א יישב פרש"י, ואח"כ העלו בגמ' דהיינו גם כמ"ד חדא יצירה הואי, היינו כמ"ד פ"ב דערובין די"ח ע"א ע"פ ויבן את הצלע שמתחילת ברייתו נברא בשני פרצופים זכר מלפניו ונקיבה מאחור שזהו נק' יצירה אחת, וצלחו לשניים1422, ועשה מהנקיבה חוה וכדאיתא ג"כ פב"ת דברכות ד"ס1423 ע"א ואעפ"כ מברכין על אדם וחוה ב' ברכות משום דאזלינן בתר מח', ובמח' עלה לברוא אותם שנים כמ"ש זכר ונקבה בראם ולבסוף לא נברא אלא אחד היינו דו פרצופים שנק' יצירה א' לפרש"י כמ"ש כי בצלם אלקים1424 עשה את האדם, ולכן מ"ד דמברך1425 שני ברכות עליהם היינו משם דבתר מח' אזלינן מה שעלה במח' לברוא שנים, כן מתבאר1426 בגמ' שם, ולכאו' אינו מובן מדוע נעשה מהמח' עיקר יותר מהמעשה שלא נברא אלא אחד, ומצאתי בזה פי' אמיתי בספר הפלאה פ"ק דכתובות שם בד"ה שהכל ברא לכבודו, וז"ל וידוע כי צלם אלקים הוא בנשמה והיינו כדאיתא לקמן ששנים עלו במח' להבראות והוא בריאת הנשמות במח', אבל הגוף נברא אחד כו' עכ"ל לענינינו. והוא מדברי מהר"מ אלשיך בפ' בראשית כדלקמן, מבואר <סב>
ּ מדבריו שמה שעלה במחשבה לברוא שנים אף שלבסוף לא נברא אלא אחד, אין ר"ל שהמחשבה1427 לא נעשה דבר, כי אם נבראו שנים ממש דהיינו הנשמות שלהם שזהו עיקר בחי' בצלמינו כדמותינו, היו שנים ממש, אלא שלבסוף היינו בבריאת הגוף נברא אחד דו פרצופין ולכן אתי שפיר הא דבתר מחשבה אזלינן כי הרי
1418) ועתה: ברשימת המאמרים שמופיע בריש הבוך 1089 נרשם כאן מאמר (ט"ז מההמשך והוא) ד"ה: שלח לך אנשים (הכולל פרקים ל"ה — ל"ו). היינו שבעת אמירת הדרוש היתה פתיחא זו, ולע"ע אין ידוע אם גם פתיחה זו נרשמה בפ"ע ע"י כ"ק אדמו"ר מהר"ש.
מאמר זה — פל"ה — הוא לשון אוה"ת בראשית כאן כרך ג ע' תקסו ואילך. והקיצור שם ע' תקסז. לפל"ו — הוא לשון אוה"ת כאן ע' תקסז ואילך. והקיצור שם ע' תקסח.
חלק מפרק זה נכתב בגוכתי"ק. והמשך המאמר נכתב בכת"י הר"ש סופר, כמצויין לקמן במקומו.
1421) הראשונות של הנשואין: בלקו"ת לג"פ ובאוה"ת: הראשוני' של נשואין. בתו"א: ראשונות של נשואין.
1420) ב' ברכות הראשונות. . יוצר האדם ואשר יצר: ראה רש"י כתובות ח, א ד"ה שמח. ועוד.
1419) ועתה נבוא. . בצלמו: לשון התו"א כאן ו, ג.
1422) וצלחו לשניים: לשון רש"י ברכות סא, א ד"ה דו פרצופים.
1423) ד"ס: בלקו"ת לג"פ ובאוה"ת: דס"א.
1424) כי בצלם אלקים: נח ט, ו.
1425) דמברך: בלקו"ת לג"פ : המברך. ותיקן הר"ש סופר עה"ג כבפנים.
1426) מתבאר: באוה"ת: נתבאר. ובהשמטות ותיקונים בלקו"ת לג"פ כבפנים.
1427) שהמחשבה: וכ"ה באוה"ת. ובספר הליקוטים דא"ח ”צ"צ" מערכת ברכת חתנים ע' תרה בשולי היריעה מציין שבגוכתי"ק הצ"צ: שמהמחשבה. וכ"ה בב ובלקו"ת לג"פ.