ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע > תורת שמואל > תרל"ח > שלח לך אנשים כו' ועתה נבוא

שלח לך אנשים כו' ועתה נבוא

לה) ועתה1418 נבוא לענין ב' ברכות הראשונות של הנשואין1421 שהם יוצר האדם ואשר יצר1420 את האדם בצלמו1419, אשר הראשונה היא מטבע קצר שפותחת בברוך ואינה חותמת בברוך, והשני' היא מטבע ארוך פותחת בברוך וחותמת בברוך, והענין כי הנה בגמ' פ"ק דכתובות ד"ח ע"א אמרו אשר ב' ברכות אלו הם כנגד אדם וחוה, ומתחילה ר"ל דהיינו כמ"ד אדם וחוה נבראו בב' יצירות וע"ש בפי' רש"י ובשט"מ שיישב קושיית התוס' על פרש"י, גם מהרש"א בח"א יישב פרש"י, ואח"כ העלו בגמ' דהיינו גם כמ"ד חדא יצירה הואי, היינו כמ"ד פ"ב דערובין די"ח ע"א ע"פ ויבן את הצלע שמתחילת ברייתו נברא בשני פרצופים זכר מלפניו ונקיבה מאחור שזהו נק' יצירה אחת, וצלחו לשניים1422, ועשה מהנקיבה חוה וכדאיתא ג"כ פב"ת דברכות ד"ס1423 ע"א ואעפ"כ מברכין על אדם וחוה ב' ברכות משום דאזלינן בתר מח', ובמח' עלה לברוא אותם שנים כמ"ש זכר ונקבה בראם ולבסוף לא נברא אלא אחד היינו דו פרצופים שנק' יצירה א' לפרש"י כמ"ש כי בצלם אלקים1424 עשה את האדם, ולכן מ"ד דמברך1425 שני ברכות עליהם היינו משם דבתר מח' אזלינן מה שעלה במח' לברוא שנים, כן מתבאר1426 בגמ' שם, ולכאו' אינו מובן מדוע נעשה מהמח' עיקר יותר מהמעשה שלא נברא אלא אחד, ומצאתי בזה פי' אמיתי בספר הפלאה פ"ק דכתובות שם בד"ה שהכל ברא לכבודו, וז"ל וידוע כי צלם אלקים הוא בנשמה והיינו כדאיתא לקמן ששנים עלו במח' להבראות והוא בריאת הנשמות במח', אבל הגוף נברא אחד כו' עכ"ל לענינינו. והוא מדברי מהר"מ אלשיך בפ' בראשית כדלקמן, מבואר <סב>

ּ מדבריו שמה שעלה במחשבה לברוא שנים אף שלבסוף לא נברא אלא אחד, אין ר"ל שהמחשבה1427 לא נעשה דבר, כי אם נבראו שנים ממש דהיינו הנשמות שלהם שזהו עיקר בחי' בצלמינו כדמותינו, היו שנים ממש, אלא שלבסוף היינו בבריאת הגוף נברא אחד דו פרצופין ולכן אתי שפיר הא דבתר מחשבה אזלינן כי הרי

העיקר הוא בריאת הנשמה, והגוף הוא טפל להנשמה, וכיוצא בזה פי' בשל"ה1428 בענין מארז"ל בתחלה עלה במחשבה1429 לברוא את העולם במדה"ד ראה שאין העולם מתקיים כו' דאין ר"ל שהמחשבה היה לבטלה כו' יעו"ש, ואם נעמיק בהדברים יותר לפמ"ש בזהר ובכהאריז"ל שגם זו"נ למעלה שהם מקור כל הנשמות דאבי"ע נבראו ג"כ דו פרצופין דהיינו יצירה אחת, וכמבואר באריכות בפע"ח גבי ר"ה בדרוש הנסירה1430, ובע"ח שכ"ח שער הנסירה1431, ובזח"ג פ' אחרי דע"ז ב' וח"א בראשית דל"ה ע"א, א"כ לפ"ז צריך לפרש ענין שבמחשבה עלה לברוא שתים שהנשמות היו שתים ורק הגוף היה אחד, עכצ"ל דפי' הגוף היינו הכלים דע"ס דזו"נ שהם הנקראים גופין כמ"ש בת"ז במאמר דפתח אליהו וכמה גופין תקינת לון כו' חסד דרועא ימינא כו' ועיין הפי' מזה באג"ה סי' ג' בד"ה וילבש צדקה כשריון, והנשמות דזו"נ הם האורות דע"ס, בחי' ע"ס בלי מה1432, למעלה ממהות הכלים, והם נבראו שתים, והיינו כמו חו"ב שהם שנים, רק שהן תרין ריעין, וזהו ענין שעלה במחשבה לברוא שתים כי מחשבה היינו חו"ב1433 או כתר, ועיין בלק"ת בשה"ש1434 ע"פ יונתי בחגוי1435 בהביאור בענין כי לא מחשבותי מחשבותיכם יעו"ש. ומה שנבראו גוף אחד פי' מהרש"א בחידושי אגדות פ"ק דכתובות כדי שיהי' שלום ביניהם יותר כיון שהיו יצירה אחת ממש, וכן למעלה בזו"נ דאצי' כי המ' יורדת בבי"ע ומתרחקת כו', ולכן מבקשת שימני כחותם1436 כו', ע' זח"ב משפטים קי"ד א', ולולי שנבראו גוף אחד ממש לא הי' חושש כ"כ על תיקונה כו' ע"כ נבראו גוף אחד שיחוש עליה ועל תיקונה כמו על עצמו משא"כ באו"א א"צ לזה כי הם תרין ריעין דלא מתפרשין, ועיין במהרמ"א פ' בראשית ע"פ ויפל ה' אלקים תרדמה1437 כו' וע"פ זאת הפעם1438 עצם מעצמי, מבואר כעין מ"ש בספר הפלאה הנ"ל וכעין מ"ש במהרש"א, וכעין מ"ש בביאור דיונתי הנ"ל בפי' כי לא מחשבותי מחשבותיכם.

קיצור. ענין ב' ברכות דנשואין יוצר ואשר יצר מטבע קצר ומטבע ארוך הם נגד אדם וחוה, ואף שנבראו ביצירה אחת ד"ו פרצופים אעפ"כ מברכין שני ברכות דיוצר משום דעלה במחשבה לברוא אותם שנים ולבסוף לא נברא אלא אחד, ואזלינן בתר מחשבה כי לא מחשבותי מחשבותיכם והיינו שממחשבה זו נבראו הנשמות שנים רק שהגוף היה אחד וכן למעלה בזו"נ שנבראו ד"ו פרצופין ואח"כ צ"ל נסירה כנודע <סג>

ּ בכוונת ר"ה זהו רק בהכלים דע"ס שלהם, אבל האור והנשמה שלהם הם שנים כמו או"א, ונבראו בגוף אחד כי להיותן דודים ולא ריעים דלא

מתפרשין ע"כ עי"ז שהם בהתהוות גוף אחד יהי' עזה כמות אהבה1439 כו', ולכן שימני כחותם כו'.

לו) והנה1440 אדם וחוה רומזים לתשב"כ ותשבע"פ1441, כי אדם הראשון פי' במא"א א' ל"ב שהוא אבא עילאה פרצוף ראשון שניכר באצילות, ופי' אבא עילאה היינו עצמיות החכמה שלמעלה מבחי' נה"י דאבא השפעת החכמה הנק' בע"ח ישראל סבא1442 כו' ומשארז"ל1443 בב"ב ס"פ חז"ה דף נ"ח ע"א במאמר ר' בנאה הוה מציין מערתא שהיה במערה דאברהם ושרה1444, כי מטא למערתא דאדם הראשון יצתה ב"ק ואמ"ל1445 נסתכלת בדמות דיוקני (ופרש"י1446 יעקב דאמרינן בסמוך שופריה דיעקב מעין שופריה דאדה"ר) בדיוקני עצמה (דהיינו אדם הראשון דכתיב גביה1447 בצלם אלקים ברא אותו1448 ) אל תסתכל, הרי יעקב נק' רק דמות דיוקני לגבי אדה"ר ובעה"ק ח"א פי"ז פי' שנק' דיוקני כי הוא בדמות קונו כו', אך בצלם1449 תרגום ברם בדיוקנא, ופי' וענין קנין הוא אצילות כמ"ש בד"ה ואלה המשפטים1450 גבי כי תקנה עבד עברי ההפרש בין קנין לבריאה וזהו ענין כל הנקרא בשמי1451 כו', ונמצא דיוקני היינו בחי' בצלמנו וענין דמות דיוקני זהו בחי' כדמותינו שאינו העצם, ועד"ז אפי' יעקב שהוא בחי' ת"ת1452 אינו רק דמות לגבי חכמה עילאה כי עיקר השראת אור א"ס הוא בחכמה1453, וזהו ענין וארא אל אברהם כו' ושמי הוי' לא נודעתי להם1454 שהוא השראת אור א"ס שבחכמה עילאה זה לא נתגלה האבות1455 שהם בחי' חג"ת1456

אלא זה נמשך ע"י התורה שהיא1458 הנק' משל הקדמוני1457, והחכמה נק' אמת שגבוה גם מהחסד וכמ"ש בד"ה אלה מסעי1459 דרוש השלישי בהביאור1460 גבי ויכתוב משה1461, ומ"ש בד"ה ביום השמע"צ1462 בפי' תתן אמת ליעקב1463 כו' כי אל דיעות1464 כו' ע"ש, ועל חכמה עילאה אמר שלמה אחכמה והיא רחוקה ממני1465, ולכן נאמר ותתצב אחותו מרחוק1466, ע"ש מרחוק ה' נראה לי1467, ולכן אדה"ר שהוא אבא עילאה נק' האבות אצלו דמות דיוקני כו', וזהו ענין מ"ה שמו ומה שם בנו1468 כמ"ש1469 בפ' יתרו בד"ה ענין האבות הן הן המרכבה1470, מה שמו היינו חכמה כח מה1471, הוא אדם הראשון בחי' תורה, ועמ"ש בפי' כמראה אדם1472 בד"ה ותחת רגליו1473 כמעשה לבנת הספיר, ומה שם בנו אדם תתאה הוא ז"א1474 והוא ענין האבות שהם חג"ת והם בחי' מרכבה לגבי אדם עילאה שהוא החכמה, אלא שיפה כח הבן והמרכבה להעלות את בחי' האדם שהוא חכמה לקשרה ולחברה באור א"ס שלמעלה מהחכמה כו' וכיון שהם בחי' מרכבה לכן נק' דמות דיוקני, דוגמת פני אדם שבמרכבה לגבי בחי' כמראה אדם שעל הכסא כו' שאינו אלא <סד>

ּ דמות כמ"ש ודמות החיות1475 כו' כך עד"ז במרכבתא עילאה דאצי' בחי' אדם תתאה ז"א לגבי אדם הראשון אבא עילאה ולכן אדה"ר הי' לו אלף שנה1476 כי אלף בחכמה1477 ע"ד אאלפך חכמה1478, ומזה נתן ע' שנה לדוד1479, דהיינו ז' מדות שבמ' דאבא כו', ועכ"פ מזה מובן איך אדם הראשון זהו תשב"כ שהיא ח"ע ולכן כמו שבחכמה נאמר אחכמה

והיא רחוקה שמאירה רק מרחוק כמ"כ בתשב"כ נרמזות ההלכות רק ברמז בעלמא ביתור אות ובתשבע"פ הן מתבארות יפה כו' כי היא בחי' בינה1481 רחובות הנהר בחי' אות הא1482 שיש לה אורך ורוחב וכמ"ש מזה בד"ה ביום השמע"צ1480, ות"א כנישין תהי לכון, ושם פ"ג, אבל החכמה היא אות יוד שהיא רק נקודה א' שכל הנעלם ועמ"ש מזה בבה"ז פ' אחרי1483 דע"ט ע"ב במאמר הביאו עלי כפרה כו' יעו"ש מענין אות יוד דשם, ותושבע"פ זהו ענין חוה, ולכן ארז"ל בפרק חזקת שם שרה לגבי חוה כקוף בפני אדם, כי שרה היא מלשון שררה1485 בחי' מל'1486 ולגבי בינה1484 נק' כקוף כו', ועד"ז נק' מ' לגבי בינה כנר בפני האבוקה1487 כי בבינה גילוי ש"ע1488 נהורין1489 דא"א וזהו ענין האבוקה כמ"ש במ"א*1490, והנה בחי' חוה היינו גילוי כי תרגום ויגד וחוי1490, והתרגום ענינו גילוי וביאור1491 כמו מאן דמתרגם לי חבית אליבא דחד תנא כו' בב"מ פרק המפקיד דמ"א ע"א, ומבואר בזהר ויחי דף רל"ד ב' בכל1492 לשון ויגד אגידה הוא בחי' חכמה יעו"ש הטעם, וא"כ וחוי שהוא תרגום ויגד היינו גילוי החכמה והוא בחי' בינה, וזהו ענין תשבע"פ כמ"ש1493 בפ' וארא בביאור ע"פ לכן אמור לבנ"י1494, בענין ארץ טובה ורחבה, וזהו יום ליום יביע אומר1495, כי אמר ודעת י"ל ג"כ ע"ד תשב"כ ותשבע"פ, אמר ע"ד וידבר ה' אל משה לאמר1496, יביע אמר כמו מעיין הנובע נביעת האמר דרך כלל ועשו להם ציצית1497 כו' והדעת זהו ביאור הדברים לאשורן ולכן הוא בלילה שאז למד משה

תשבע"פ כמ"ש במדרש תלים ע"פ זה1498 והוא1499 המברר עה"ד טו"ר וזהו יחוה דעת, והנה מבואר במ"א בד"ה לך לך מארצך1500 שיש בבחי' בינה מעלה יתירה מבחכמה כו' כי התגלות עתיק הוא בבינה כו' שכדי להיות כח הגילוי למטה נמשך מבחי' עליונה יותר, וכן בתשבע"פ שהיא1501 מבינה יש בה מה"ט ג"כ מעלה יתירה מבחכמה וזהו בינה יתירה ניתנה באשה שהיא תשבע"פ1502, וזהו כתר לי זעיר ואחוך באיוב רסי' ל"ו, כתר הוא ענין המתנה ושתיקה1503 כי סייג לחכמה שתיקה1504, סייג היינו גדר שהוא מקיף על הדבר כמ"כ פי' סייג לחכמה, כי השתיקה הוא מה שא"א להתגלות בשכל, כמו שתוק כך עלה במחשבה1505 שהוא מה שלמעלה מההשגה, וכן בקי"ס נא' ואתם תחרישון1506 כו', ועמ"ש בביאור ע"פ אלה פקודי המשכן1507 בענין מ"ע ומל"ת בחי' לא הוא כענין שתיקה כו', ומבואר לעיל אשר בחי' הבינה שהוא להיות גלוי החכמה צ"ל <סה>

ּ המשכה לזה מבחי' עתיקא וזהו כתר לי זעיר ואחוך שמבחי' כתר נמשך בחי' ואחוך יחוה דעת כו', גם חוה פי' ברבות פ' בראשית פ' ך' לשון חויא1508 ויש בחי' זו בתשבע"פ, כי הנה את התנינים הגדולים1509 פי' בבחיי פ' בראשית1510 שהם1511 ד' מחנות שכינה שהן מחול לשכינתו של הקב"ה לקלסו ולרוממו מלשון שירות1512 ותשבחות מלשון שם יתנו צדקות הוי', שופטי' סי' ה' י"א, ובמ"צ1513 שם כי1514 יתנו ענין דבור כי ושננתם לבניך1515 תרגומו ותתננון, וזהו ג"כ ענין לימוד המשניות כמשארז"ל פ"ק דב"ב ד"ח ע"פ כי יתנו בגוים1517 עתה אקבצם שהוא ענין לימוד המשניות1516, וע"כ נקראו מארי משנה תנינים מלשון תנינא, תנן, הנזכר בגמרא

כ"כ בספר עה"כ1518 בשם אורי וישעי1519, כי כמו שבנחש דקליפה בעל לה"ר נק' נחש, כמ"כ1520 בקדושה כח הדבור בד"ת ואשים דברי בפיך1521 כו', וזהו חשן המשפט חשן אותיות נחש1523 כו', ולכן ארז"ל יומא פ"ב דך"ג1524 כל ת"ח שאינו נוקם ונוטר כנחש כו', וזהו ענין חוה לשון חויא, שיש בחי' זו בקדושה1522.

קיצור. ענין אדם וחוה הם תשב"כ ותשבע"פ, אדה"ר אבא עילאה מה שמו, ובחי' יעקב נק' ומה שם בנו ז"א הוא דמות דיוקני לגבי אבא, וזהו ושמי הוי' לא נודעתי להם כ"א זה נמשך ע"י עסק התורה, וזהו ענין האבות הן הן המרכבה לבחי' תורה, אך אור אבא תושב"כ מאיר מרחוק אחכמה והיא רחוקה ממני רק ברמיזא, והגילוי הוא ע"י תשבע"פ בינה רחובות הנהר והוא חוה תרגום ויגד וחוי, וזהו ולילה ללילה יחוה דעת, ובינה יתירה ניתנה באשה תשבע"פ, כתר לי זעיר ואחוך, גם חוה לשון חויא, ושננתם תרגום ותתננון, כי יתנו בגוים בחי' התנינים הגדולים, תנינא תנן1525, ואשים דברי בפיך.