ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע > תורת שמואל > תרל"ח > הי' רמ"א חייב אדם לברך כו'...

הי' רמ"א חייב אדם לברך כו' ועתה יש להבין

מם) ועתה1760 יש להבין ענין ברכות התפלה מ"ש בזהר שהם מתתא לעילא1761, ומתחלה1762 יש לבאר1763 שגם בברכת הנהנין והמצות יש המשכה והעלאה והמשכה, כמש"כ בבמאה"ז1764 בפי' בא"י אלקינו הוא המשכה מחו"ב הנקרא ברוך לחג"ת המרומזים בתיבות אתה הוי' אלקינו, ואחר1765 שקבלו המשכה זו עולים לבינה ואז1766 נק' הבינה מלך העולם, ואזי מקבלים שם חג"ת עיקר הברכה והשפע הפנימית, כמ"ש הרמ"ז ר"פ עקב1767 בד"ה לנחתא אחרנין מלעילא, וסד"ה ומתמן שירותא, וז"ל וכבר הזכרתי1768 למעלה כי ב' מיני שפע הם א' המשפיע כח בתחתון להתעלות אל העליון ואחר שנתעלו שם מקבלים השפע האמיתי למזון העולמות והנה בברוך שם הוא1769 כוונת קיבול שפע הראשון, ואח"כ אומרים אתה הוי' אלקינו שהם חסד ת"ת וגבורה שעולים אל הבינה שהיא מלך העולם ושם מקבלים השפע והוא גמר הברכה וכמשי"ת לקמן בפרטות עכ"ל*. ויש לבאר ע"פ מ"ש בענין מי ברא

אלה1774 שבחי' מי זהו בינה, אלה היינו ו"ק1775 ונקרא ברא אלה שכמו שבין אצילות לבריאה יש פרסא המפסקת כו' כך מה שת"ת דבינה נעשה כתר לז"א1776 זהו כענין פרסא המפסקת וזהו מבטן מי יצא הקרח וזהו ועל ראשי החיות חיון עילאין חג"ת1777 רקיע כעין הקרח כמ"ש בסידור1778 בד"ה הנותן שלג כצמר, ולכן נק' הבינה מלך העולם על חג"ת, ועמ"ש בפירוש הפסוק כי אמרתי עולם חסד יבנה1779, גם כי כערך המ' הנק' שכינה1780 לגבי בי"ע כן הבינה לגבי חג"ת שהרי לכן נק' ג"כ שכינה היינו שכינתא עילאה1781 וזהו ענין נובלות בינה שכינה1782 ולכן כל עיקר בחי' יוהכ"פ זהו ענין התגלות אימא עילאה1783 כו', וע"כ עלייתם לבינה זהו עילוי גדול ע"ד עילוי הבריאה באצי' ולכן נצרך לזה תחלה המשכה מלמעלה (וגם יצ"מ מצר מי1784 שזהו שיאיר מי בבחי' אלה1785 כמ"ש במ"א) וכמ"ש בפע"ח פ"א משער הברכות שההעלאה הוא ע"י ג' ידות שם מ"ב כו', וכן נת' בד"ה תלתא אינון זמינין מקדש1786 שהזימון ע"י סנהדרין עיני העדה שהם מבחי' חכ'1787 ע"כ הם שלוחו של אדם העליון חכמה עילאה להזמין ולהעלות חג"ת לחו"ב כו', ועוד יובן ענין עלייה זו ע"ד הנזכר בלק"ת ס"פ ואתחנן בד"ה ואהבת את פ"א, וז"ל כי שמע שם ע' עין רבתי הוא מקור המדות דהיינו כשהמדות הם בשכל* שאז הן בבחי' גדלות משא"כ כשנעשות מדות גמורות אחר שנמשכו ללב להיות התפעלות האהבה

גמורה ויראה גמורה הן בבחי' קטנות ואין להם1788 ערך לכשהם בשכל שאז האוי"ר הם גדולים ביתר שאת כו' ולכן נקרא1789 המדות בשם זעיר אנפין שנתקטנו ונעשו זעיר לשון מועט עכ"ל, ומשם יובן ג"כ שכדי להעלות חג"ת בבינה זהו ע"י שהאדם מעלה המדות שלו אהוי"ר ורחמים <עה>

ּ בהשכל וההתבוננות ע"ד וראו מי ברא אלה כו'. עוד יובן העלאה זו ע"ד הנז' בזהר פ' יתרו דפ"ח1790 בענין השבת שאז עולין ו"ק שהם שרש שיתא יומין דחול לגבי יומא שביעאה בינה שהוא יום השבת ומקבלין שם שפע מן הנמשך מטלא דבדולחא מו"ס ולכן לא ירד מן בשבת1791 כו' כמ"ש במ"א, נמצא עליות ו"ק לגבי בינה זהו מעלת יום השבת שהוא שבת להוי' בד"ה לבאר ענין יוהכ"פ1792, ועד"ז יובן מה שע"י הברכה הוא עליית חג"ת לבינה כו'. וענין שנקרא הבינה מלך העולם יובן ע"ד הנזכר בזח"ב ר"פ יתרו דס"ז ב' דאית מלך לעילא ברזא1793 דקה"ק כו', ובמ"א נת' ע"ד ההפרש בין מלכות דוד שהי' מרכבה למדת1797 המל'1795 ח"ת1796, למלך המשיח1794, כמו המלוכה על החכמה כו', וע' בענין אז ישיר1798 כו' המלך עומד אגוסטוס שהוא מלך אדיר1800 יושב1799 כו', גם ע"ד מ"ש בד"ה קול דודי בפי' עד שנגלה עליהם1802 מלך מלכי המלכים כו' בלק"ת בשה"ש1801, ובפ' צו בד"ה מצה זו פ"ג פי' המלכים נה"י, ומלכי חג"ת, ומלך מלכי היינו חב"ד כו' ע"ש*.

קיצור. ואחר שחג"ת קבלו מברוך יסוד או"א אזי עולים לבינה ונקרא אז הבינה מלך העולם, הנה מי בינה ברא אלה חג"ת, ויש פרסא מפסיק ביניהם, רקיע כעין הקרח, שע"ג חיון עילאין, מבטן מי יצא הקרח, ולכן נק' הבינה מלך על חג"ת הנק' עולם, ולכן עלייתם לבינה זהו ע"ד ומעין עליית הבריאה באצי', וכענין יצ"מ ממצר מי, היינו כאשר אין מי מאיר בבחי' אלה, ויצ"מ בחי' גילוי מי ברא אלה, ואזי נעשה גילוי מלך העולם, אית מלך לעילא רזא דקדה"ק, וגם יש לפרש מלך העולם להיות עולם חסד יבנה ר"ל עולם שלא יופסק החסד.

מא) ועתה1807 יש להבין החילוק שבין ברכת הנהנין שהיא מעילא לתתא ובין ברכת התפלה שהיא מתתא לעילא כו', והענין הוא דהנה החילוק שבין ברכת הנהנין לברכת התפלה הוא דברכת הנהנין הוא ע"ד מאכל דוקא וכיוצא, אבל בלא מאכל אסור לברך, וברכת התפלה הוא להיפך שאסור לאכול קודם התפלה1808 וכן שכור אסור להתפלל1809, משא"כ בברכת הנהנין שגם שכור יכול לברך1810. ולהבין זה, הנה ידוע שיש ב' בחי' השפעות1811 הא' היא השפעת חיות לכל העולמות להחיותן ולקיימן והוא הנקרא בחי' מזון שאינו רק לחדש הישינות ולא חדש מעיקרו, והב' הוא השפעה והמשכה חדשה ממש כמ"ש אור חדש על ציון תאיר1812. וביאור הענין דהנה כתי' ובטובו מחדש בכי"ת מע"ב1813 שבכל יום נתחדש החיות, והיינו שגם לאחר שכבר נתהוו מאין ליש בעיקר מציאותם אין להם קיום המציאות בבחי' אור וחיות תמידי בלתי השפעת אור וחיות מלמעלה להחיותן תמיד בבחי' מזון, ובלתי זה לא הי' קיום למציאותן כלל והיו חוזרי' ומתבטלי' לאין כמקדם, וכמ"ש עיני כל אליך ישברו1814 ואתה נותן להם את אכלם בעתו כו', ומ"מ אין זה חידוש גמור אלא הכל על אופן אחד ואינו רק לחדש הישינות <עו>

ּ וכמו למשל בחי' מזון שלמטה שע"י המאכל שאדם

אוכל נתחדש חיותו שהמאכל מחבר את הנפש עם הגוף להחיותו ולקיימו, ובלתי המאכל הי' נפרד הנפש מהגוף וא"כ ע"י המאכל נתחדש חיותו וקיומו שממשיך אור וחיות של הנפש לתוך הגוף מ"מ אין זה דבר חדש וכמשארז"ל בכל יום נעשה האדם ברי' חדשה1815 שהוא הכל על אופן אחד היום כמו אתמול כו', וכך למעלה אעפ"י שמתחדש תמיד מאין ליש וכמ"ש ונהר יוצא מעדן שתמיד יוצא בלי הפסק וכמ"ש בכ"ד1816 שאו"א שהוא בחי' אין ויש כנודע זיווגייהו תדיר לצורך קיום מציאות העולם, והיינו יחוד חיצוני דאו"א כמ"ש בע"ח מ"מ אין זה חידוש גמור רק לחדש את הישינות, וזהו ענין ברכת הנהנין והמצות שהוא ברכה והמשכה בתוס' וריבוי מבחי' סוכ"ע לבחי' ממכ"ע שהוא רק מן ההעלם אל הגילוי כמ"ש ברוך הוי' מן העולם ועד העולם מעלמא דאתכסי' לעלמא דאתגלי', אבל לא הולדת אור המשכה חדשה לגמרי, שיהי' הגילוי בבריאה כמו באצי', וזהו שהשיב יעקב ליוסף ידעתי בני ידעתי1817 גם הוא יהי' לעם וגם הוא יגדל ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו ולכן שכל את ידיו1818, דלכאו' אינו מובן כי הרי יוסף ביקש שיברך למנשה ביד ימינו ויהי' באמת מנשה הגדול יותר מאחר שבברכת יעקב הדבר תלוי ואם באמת אינו תלוי בברכתו למה הי' צריך לברך כלל, אלא ודאי שענין הברכה הוא רק להמשיך מן ההעלם לגילוי, וזהו איש אשר כברכתו1819 בירך אותם דהיינו כמו שהוא במקורו בירך אותם למטה להיות בגילוי, אבל אין בכח הברכה לשנות הסדר ולהוליד אור חדש ממש כנ"ל רק בכח הברכה להמשיך שלא ישאר בהעלם ולהמשיך לגילוי כו', ולכן אמר ידעתי כו', והיינו שבשרש אפרים גדול יותר ממנשה וא"א לשנות המקור רק להמשיך המקור כמו שהוא מהעלם לגילוי ולכן שכל את ידיו לתת יד ימינו על אפרים שכדי להמשיך מקורו שהוא יותר גדול צריך יד ימין, וזהו עד"מ הזריעה שאם זורעין חטים לא יצמיח שעורי' או משעורים לא יצמיח חטים אלא ע"י הזריעה הוא מתברך בתוס' וריבוי, אבל ענין ברכת התפלה הוא להמשיך אור חדש לגמרי וכמו שאומרים בתפלה אור חדש על ציון תאיר, שענין התפלה הוא בקשת רפואת החולים וברכת השנים, שהוא אע"פ שנפסק בר"ה עפ"י הרצון שבסדר השתלשלו' שימות ח"ו או שלא יהי' ברכה ח"ו מבקשי' יהי רצון שיהא המשכת רצון מבעל הרצון1820 שהוא המשכת אור חדש ממש, וכמו התפלה דאבות ששרה היתה עקרה שאפי' בית ולד1821 לא הי' לה וע"י תפלתן המשיכו שיהי' לה

בנים1822, שזהו אור חדש לגמרי ולא נמצא לזה משל בגשמיות כ"א מכח ההולדה שהוא בחי' המשכה חדשה ממש ממוח האב להוליד ולד שלם בצלמו כדמותו בחכ' ושכל כו', ועיין בבה"ז פ' פנחס1823 ובלק"ת פ' אמור1824 בביאור ע"פ ונקדשתי כו'.

<עז>

ּ

קיצור. שיש ב' בחי' בהשפעה הא' בחי' חידוש הישינות ובחי' או"ח, ובהמ"צ והנהנין זהו ע"ד חידוש הישינות אבל תפלה היא המשכת או"ח, יהי רצון כו'.

מב) וזהו1825 שתפלה כנגד תמידין תקנום1826 וכן כנגד קטרת1827 כמ"ש תכון תפלתי קטרת לפניך1828 שהוא ענין בחי' ריח וכמ"ש ריח ניחוח להוי'1829, והנה ריח הוא דבר שהנשמה נהנית1830 ממנו ולא הגוף, וענין אכילה הוא לחבר הנשמה עם הגוף דהיינו המשכת אורות בכלים, והנה למעלה ענין האכילה הוא המשכת אורות בכלים, כי כמה גופין תקינת לון חסד דרועא ימינא גבורה דרועא שמאלא, וכדי להמשיך אורות בכלים הוא ע"י ברכת הנהנין והמצות שע"י השבח וההילול שברא מאין ליש מעורר התחברות אין ויש שהוא ענין המשכת אורות בכלים וכן ע"י המצות כי רמ"ח פקודין הם רמ"ח אברי' דמלכא שהם בחי' כלים להשראת אוא"ס כמו האברים שהם כלים לחיות הנפש, וענין ריח הוא דבר שהנשמה נהנית ולא הגוף שהוא המשכה למעלה מבחי' אורות בכלים שהוא בחי' המשכת אור חדש לגמרי, פי' שע"י הקרבנות והקטרת ממשיכים רצון חדש שיתכפר העון אף שפגם ברצון שבתו"מ, וזהו ג"כ ענין התפלה, דהנה כדי להמשיך אור חדש והמשכה חדשה ממש מאוא"ס ב"ה שהוא למעלה מעלה מבחי' אורות בכלים צריך להיות העלאת מ"ן במס"נ דוקא שהוא בנפש ג"כ למעלה מבחי' אורות בכלים שהוא למעלה מהשכל, וכן התפלה1831 כחה גדול יותר לפקוד עקרות אף שלא הי' בהם כח הלידה כנ"ל1832, והיינו לפי שהתפלה באה ממקום גבוה יותר כו', וזהו ענין הקב"ה מתפלל1833 כו', וא"כ צ"ל מה שברוך דצלותא במ' וברוך דבה"נ למעלה יותר. אך הענין כמ"ש במ"א עד"מ ב' בנ"א1834 א' עומד

למעלה וא' למטה יש ב' אופנים שיתייחדו הא' שהעליון יורד ע"ד וירד ה' על הר סיני1835 הב' שהתחתון עולה כמו שיהי' לע"ל הזדככו' החומר כמ"ש בסידור1836 סד"ה אד' שפתי תפתח שזהו ענין כורע בברוך1837 וענין זוקף בשם יעו"ש, וא"כ הבחי' הב' גבוה יותר ועד"ז ההפרש בין ברהמ"ז שהעליון יורד כו' ובין צלותא שהתחתון עולה וצ"ל הזדככות החומר ע"כ אסור לאכול קודם התפלה שיהי' הזדככות החומר כו', ואפשר מה"ט ג"כ קודם הלימוד מותר לאכול אף שת"ת כנגד כולם1838 כי הוא ג"כ המשכה מלמעלה למטה ועוד כי נק' לכו לחמו בלחמי אכלו ריעים לעילא1839, משא"כ תפלה היא מגעת בבחי' שלמעלה מחו"ב הנק' אכלו רעים ועמ"ש בד"ה ששת ימים1840 תאכל מצות דרוש השני פרק שני בענין שש"פ לעתיד שאין שייך בו אוכל נפש לפי שהוא למעלה מבחי' אכלו רעים חו"ב כו', וכן התפלה נק' ריח כמו קרבן או אפילו כמו קטרת וזהו לבעל החוטם אני מתחנן1841 ותהלתי אחטם לך, ולכן קודם התפלה הנשמה באפו שלא נמשך עדיין בחי' אחטם <עח>

ּ כו', וע' מענין1842 ריח שהוא דבר שהנשמה נהנה ממנו ולא הגוף ואכילה הגוף נהנה, ועמ"ש בלק"ת בשה"ש בביאור ע"פ באתי לגני פ"ב בענין אריתי מורי כו' ובפ' נשא סד"ה זאת חנוכת המזבח, ובד"ה אלה מסעי דרוש השני בסופו ובהביאור שם בסופו.

ועפ"ז1843 יובן ענין חייב אדם לברך מאה ברכות שנא' מה ה' אלקי', ופירש"י קרי בי' מאה, ופי' התוס' בדברי רש"י כמו א"ת מ"ה אלא מאה (וע' בחא"ג פי' בא"א), ולכאו' הלא כתי' מה ואיך אמר קרי בי' מאה. אך הענין הוא דפי' מ"ה הוא ש' הוי' במילוי אלפין דאיהו אורח אצי' שנת' בפתח אלי'1844 דאיהו חיים לגופא, ונמצא זהו כמו ברכת המצות והנהנין, ופי' קרי בי' מאה היינו לקרות ולהמשיך בי' האלף ע"ד קורא בתורה1845, או קורא ושונה1846, והיינו ע"י

התפילה שממשיך יהי רצון מבעהר"צ להיות רצון חדש שזהו בחי' אלף אלופו ש"ע כו', ולכן לא נא' בפירוש מאה, כי אם הי' נא' בפירוש ה"ז בחי' אורות המתיישבים בכלים כו' והמשכה זו היא מלמעלה מאורות בכלים כו', ולכן כתי' מה רק רש"י פי' קרי הוי ממשיך בי' ע"י התפילה בחי' האלף להיות מאה, והתו' פי' א"ת מ"ה כו' פי' כי יש קרי וכתי' שהם העלם וגילוי1847 ע"ד שפי' בכ"ד מארז"ל לא כמו שאני נכתב אני נקרא, ולכן אמרו א"ת מה שלא יהי' הגילוי רק בחי' מה לבד דאיהו אורח אצי' אורות בכלי', אלא מאה המשכת האלף ע"י התפילה כו'. ומאמר זה א' ר"מ דוקא כי מאיר הוא ל' מאור1848 שלמעלה מבחי' אור, וכמארז"ל מנהיר עיני חכמי'1849 מקור האור בחי' מאור לכן הי' יכול לגלות מפסוק מה ה' אלקי' שהמכוון שימשיכו בחי' האלף ג"כ ע"י התפילה. ואומרו לשון חייב כי יש רשות וחובה, רשות בחי' היותר גבוה וכמשנ"ת בענין תפילת ערבית רשות1850, ובענין שש"פ מה שביעי רשות1851, והמכוון כאן להמשיך מבחי' רשות בבחי' חובה אורות בכלים ע"י מאה ברכות כו'.

קיצור. תפילה ריח, אורות בכלי', ולמעלה מבחי' אורות בכלי', ועכ"ז זהו מתתא לעילא, ע"ד לע"ל הזדככות, לבעל החוטם אני מתפלל, וזהו א"ת מ"ה אורות בכלים אלא מאה אלף שלמעלה מאורות בכלים, להמשיך בחובה אורות בכלים מבחי' רשות היינו מלמעלה מאורות בכלים.