ספריית חב"ד ליובאוויטש
ואשא אתכם על כנפי נשרים כו'
בס"ד א' דחה"ש לח, אהת"פ
אלפי שנאן ג' פי' כו' השמים כסאי כו' דבר מתוך דבר
[חה"ש]
ואשא אתכם על כנפי נשרים1 ואביא אתכם אלי2, ות' לפולחני, וכ"פ רש"י. וצ"ל היכן מצינו שנשא אותם על כנפי נשרים, ומה שפי'3 כמו על כנפי נשרים, אינו על כנפי נשרים, וגם צ"ל לאיזה צורך הי' לשאת על כנפי נשרים בשביל לקבל
התורהא. הנה כתיב רכב אלקי' רבותים אלפי שנאן (תלים ס"ח4 ), ויש בפי' פסוק זה ג' פי', הא' כמארז"ל בפ"ק דע"ז5 בלילה מאי קעבד קוב"ה רוכב על כרוב קל שלו ושט בח"י אלף עלמין שנא' רכב אלקי' רבותים אלפי שנאן, קדרש אלפי אינם מהרבותים א"כ נשאר ח"י אלף, ובת"י6 פי' ך"ב אלף והיינו רבותים הם כף אלף, אלפי ב' אלפי', וכ"מ מהמד"ר משפטי'7 ע"פ הנה אנכי שולח מלאך8 נותן לו חצי מחנהו, שנא' יפול מצדך אלף ורבבה9, א"כ כל מחנהו הוא ך"ב אלףב, ורש"י פי'10 רבותים פעמים אלפי, והיינו ד' רבוי אלפי' ובמספרינו זהו מ' רבוי (מיליאן), שנאן פי' מלשון שנונין חדים, ע"ד ושננתם11, שארז"ל קדושין דל"א שיהי' ד"ת חדודי' בפיך, וכמו זה שינון וזה שינון גבי אין מפסיקי' לק"ש12. ולהבין כ"ז צ"ל מ"ש אתם ראיתם13 כי מן השמים דברתי עמכם, לא תעשון אתי14 אלקי כסף ואלקי זהבג, שלכאו' אין להם קישור וחיבור כלל וכי מ"ע15 עשיית אלקי כסף וזהב למה שדיבר עמם מן השמים, שאם הי' אומר לא תעשון כדמות מלאכי' המשמשי' במרום או דמות שמש וירח הי' מתיישב הטעם מה שדיבר עמנו מן השמים כו', והגם כי בדרשות רז"ל16 וכן פי' רש"י לא
תעשון אתי זהו מלאכים חמה ולבנה, אלקי כסף כ"א כרובי זהב, אלקי זהב שלא יוסיפו על ב', לא תעשון לכם בבתי כנסיות כ"א בבית עולמים, מ"מ פשטא דקרא צ"ל מוסב דע"ז.
אך הענין הוא דרבינו נ"ע פי' פסוק כי מן השמים דברתי18, שהתו' היא בחי' שמים אש19 ומים17 וכמשי"ת, כי השמים כסאי פי' על התו'20 שהתו' שהיא בחי' שמים היא כסאו כבי'. וי"ל שהוא מגמ' פסחי' ד"ן ע"ב רבא רמי כתי' כי גדול עד שמים חסדך (תלים נ"ז ) וכתי' כי גדול מעל שמים חסדך (שם ק"ח21 ) הא כיצד כאן בעושי' לשמה וכאן בעושי' שלא לשמה (עושי' לשמה מעל שמים ושלא לשמה עד שמים דמצוה מיהו קעביד כדרב יהודה, רש"י), וא"כ משמע קצת שהיא בחי' שמים רק שמי שעוסק לשמה מעל שמים, וכ"מ ממארז"ל למה נק' שמם שמים22 ששמי' מעשיהם של בריות, והשומא ודאי היא ע"פ דרכי התו' כו'. וכ"מ בזהר כמשי"ת לקמן בהג"ה23 מ"ש ע"פ השמים מספרי' כבוד אלד.
וצריך להבין איך24 שייך עליו ית' לומר כסאי והדום רגלי, שהרי אין לו דמות הגוף25 ואינו בגדר מקום וכמ"ש הנה מקום אתי26 שהוא מקומו של עולם27 ואין העולם מקומו (כמארז"ל במד"ר ר"פ ויצא תוך פס"ח ע"פ ויפגע במקום28, וכ"ה בפ' תשא פמ"ה קרוב לס"פ ע"פ הנה מקום אתי, וכנוסח אין לו דמות הגוף ולא גוף, וידוע הקושיא ע"ז בשל"ה29 דכיון שאין לו דמות הגוף מכש"כ שאינו גוף, וכמ"ש מזה בכ"ד, וע' בד"ה אור אין סוף למעלה עד אין קץ ס"ס ד'30. אך הענין הוא כי האצי' נק' גופאה, ובי"ע הם בחי' דמות הגוף זה, וכנודע בעניןו כדמותנו31 ז, ולכן לא מיבעי שבי"ע אינם בערך כו' והיינו שאין לו בחי' דמות הגוף אלא גם אצי'ח כלא חשיב, והיינו ולא גוף, וכמא' אלי' בת"ז דלאו מכא"מ איהו32 כללט). אך להבין הענין כי הנה התורה היא מן השמים33 כמ"ש כי
מן השמים דברתי וגו' דהיינו שהוא בחי' שמים כי שמים אש ומים (וצ"ל הלא אורייתא מחכ' נפקת34 כמ"ש בזהר בכ"ד, וע' לקמן בד"ה כי עמך מקו"ח35 מפרש שמים בענין התו' שם מים שהכוונה על חכ', וכן לקמן במאמר זה36 פי' שמים תושב"כ שם מים, וכאן מפרש על חו"ג, ואו' שהתורה היא בחי' שמים, אך הענין דהלא נת' בכ"ד37 שאם*38 היות שאורייתא מחכ' נפקת זהו רק שיצאת מהחכ' אבל שרשה ומקורה היא בכתר (ומקור דברים אלו נא' מפי רבינו ז"ל שבועות תקנ"ה בד"ה ויהי קול מעל38 לרקיעי) וא"כ האיך מפרש על חכ' וחו"ג, אלא שבכ"מ שהתו' נמשכת, ומשם נמשכת למטה יותר נק' ע"ש בחי' ההוא עד"מ כי מן השמים דברתי עמכם שדבורו של הקב"ה חשיב מעשה ה"ה בבחי' שמיםיא, ובפי' שמים ב' הפי' אמת הם, ופי' זה דאש ומים הוא מהמד"ר בראשית ספ"ד נטל אש ומים ופתכן זב"ז ומהם נעשו שמים39, ולכן מפרש כאן כן, ופי' שם מים כ"ה ברש"י בחומש ע"פ לרקיע שמים40, שמפרש מ"ש במד"ר שא מים41 שם מים שזהו כמו טעון מים שפירשו המפרשים42, ולפ"ז צ"ל שירידת התו' הוא דרך התלבשות ולא דרך מעבר, וכ"מ מפי' האריז"ל בסידור שפי' ונתן לנו תורת אמת מבריאה43 וע' בלק"ת בפ' עקב בביאור ע"פ ואכלת ושבעת פ"ג בענין תורתך שלמדתנו תורתך כמ"ש באצי' שלמדתנו כמו שהיא תורת הבריאה כו', ואם רק דרך מעבר מאי נפ"מ בין תו'
שבאצי' לתורת הבריאהיב. אך לפ"ז צ"ל מ"ש לא בשמים היא44, דאם* היות שניתנה משמים לארץ עכ"ז מאחר שזהו דרך התלבשות, א"כ ישנה גם בשמים, אך זה לק"מ מאחר שכבר ניתנה לארץ א"כ אין לאמר ויקחה לנו וישמענו אותה45 כו'יג, אך אמרם ז"ל אין משגיחין בב"ק46 לא בשמים היא כו', לכאו' כפשוטו שלא בשמים היא, אמנם באמת ל"ק מידי שאין משגיחין בב"ק להכריע משם פסק ההלכה איך היא אלא העיקר כמו שנמשכה למטה, וכן לא בשמים היא כ"א נתנה לארץ דוקאיד ובכאן צ"ל פסק ההלכה, ולכן היושבת בגנים47 ג"ע התחתון והעליון48 חבירי' מלאכי'49 מקשיבים לקולך של לימוד התורה שלמדו בהיותם חי ע"פ האדמה דוקא כמ"ש בד"ה חייב אדם לברך50 מאה ברכותטו, וקצת ראי' לזה ממארז"ל קמיפלגי במתיבתא דרקיע51 כו' ואמרו מאן נוכח רבה ב"נ שאמר אני יחיד כו', והלא קוב"ה ודאי יחיד ומיוחד כו'טז, אלא כי העיקר הוא כמו שנמשכה למטה, וכן ארז"ל אלה מועדי כו' אתם אפי' מוטעים אתם שוגגי'52 כו', ובמד"ר אני (כבי') ואתם נשאל לב"ד שמ"ט53 כו', אבל מ"מ ישנה גם בשמים כנ"ל כו'). וכך גבי התו' כתי' מימינו אש דת למו54 [וע' בפ' ויחי דרי"ט ב' רמ"ג א' ובפ' וארא דכ"ז רע"א, ל"ב סע"א, יתרו פ"א א', פ"ב סע"א, פ"ד רע"א, תרומה קס"ו ב', ויקהל ר"ו סע"ב, קרח קע"ו א', חקת קפ"ב רע"א, וע' עוד מענין מן השמים דברתי ביתרו דפ"ה סע"א].
והנה כתיב ושמרתם את חוקתי ועשיתם אתם55 אתם כתיב שהאדם הוא העושה את התורה [עמ"ש בפ' מקץ56 סד"ה רני ושמחי בת הראשון] (ועמ"ש57 בשה"ש בד"ה צאינה וראינה ס"ב וס"ג בפי' שאו ידיכם קדש58 וברכו את הוי'יז וז"ל סס"ב וזהו לא זז59 מחבבהיח עד שקראה אמייט, שכמו שהאם מברכת את בנהכ עד"מ כך ישראל מברכין לאביהם שבשמים כבי' שהם הם הממשיכים בחי' קדוש להיות ה' צבאותכא מקדש העליון ע"י נשיאות ידיהם ביחו"ע ויחו"תכב, ובפ"ג ביאר ענין כאלו עשאוני בכלל בפ' ק"ש והיו הדברים האלה60 שבד"ת הכתוב מדבר, ובד"פ באריכות ענין כאלו עשאוני כו' בבחי' תורה ומצות ולכן קראה אמי) וכך אנו מבקשים בברכת אהבת עולם אהבתנו כו' לשמור ולעשות ולקיים תחלה לעשותה ואח"כ לקיימה והיינו ע"י אב הרחמן רחם עלינו ותן בלבינו בינה שמבחי' רחמים עליונים נמשך בינה והתבוננות בלב להיות בה ועל ידה עשיית והתהוות התורה [ועיין בתניא פמ"ה (שם נת' שדרך ישר לעסוק בתומ"צ לשמן ע"י מדה"ר מדתו של יעקב61 לעורר ר"ר על ירידת ניצוץ נפשו ממקורו חיי החיים במשכא דחויא62 ובפרט ע"י מחדו"מ שלו הנה מלך אסור ברהטים ברהיטי מוחא63, ושז"ע גלות השכינה, וזשאה"כ וישק כו' וישא את קולו ויבך64 שיעקב מדה"ר דאצי' מעורר ר"ר וישא את קולו (ע' בסידור בהקדמה בד"ה הקל קול יעקב) למקור הרחמים העליונים בחי' אב הרחמים (וע' בלק"ת בד"ה שיר המעלות
ממעמקי' פ"ב מענין ב' בחי' רחמים אלו) ומקורם ויבך לעורר משם ר"ר על כנס"י ונש"י להעלותם ולייחדם באוא"ס ב"ה בבחי' יחוד עליון בבחי' נשיקין65 אתדבקות רוחא ברוחא66 כמ"ש ישקני מנשיקות פיהו67 דהיינו התקשרות דבור האדם בדבר ה' זו הלכה68 כו' ומח' במח' ומעשה במעהמ"צ, ועסק התו' בדבור ומחשבת העיון הם בחי' נשיקין ממש, (ע' בפירש"י ע"פ זה בשה"ש משמע דקאי על בחי' פנימיות התורה שנק' במד"ר שמיני פי"ג70 תורה חדשה כמשנ"ת מזה בלק"ת69 שה"ש בביאור ע"פ כי על כל כבוד חופה פ"ג ע"ש, ולכן כתי' לע"ל בבכי יבואו71 שזהו ההמשכה מבחי' רחמים גדולים שיהי' לע"ל, משא"כ נשיאת הקול על התעוררות זהו עכשיו בהיום לעשותם72 היום אם בקולו תשמעו73, וע' בד"ה ראה אנכי נותן שלא נדפס74 ), וגם כמו יוהכ"פ שהוא התגלות הבינה75 (שנק' שבת76 שבתון*77 ) הרי זהו ע"י שמעוררי' רחמים וע'77 בפ' ויקרא דט"ו ע"ב, והיינו לפי שבחי' רחמים זהו קו האמצעי בריח התיכון כו'], (ויש לחבר זה עם משנ"ת בסש"ב שהרי לוחות האחרונות שנתקיימו ניתנו ביוהכ"פ78, וא"כ ענינם וסדרן אחד הוא כו', וזהו ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי לפולחני שבכדי לבוא לפולחני לעשות התורה צ"ל בחי' התעוררות רחמים שזהו כנפי נשרים שהנשר הוא רחמני79 כמ"ש בלק"ת בד"ה כנשר יעיר ובביאור והניף80 ).
1) ואשא אתכם על כנפי נשרים: מכאן מתחיל סדרה של י"ב מאמרים (שנאמרו בהפסקות דרושים אחרים), שחלק מהם נאמרו בש. ז. (תרל"ח), וחלק מהם נאמרו בשנה שלאח"ז (שנת תרל"ט), כמו שיצויין לקמן במקומם. במאמרים אלו נתבארו הדרושים דהשמים כסאי וביאוריו שנאמרו בשנת תקס"ה. דרושים אלו נכתבו בבוך 1162* ומשם הועתקו בבוך זה (1089 שהוא הכולל מאמרי תרל"ח) בכת"י הר"ש סופר ומעט מזעיר בגוכתי"ק כמצויין להלן בריש כל מאמר ובמקומו.
מאמר זה מבאר פסקא ראשונה מד"ה השמים כסאי שבתו"א בראשית א, א. ונדפס גם (מלבד הפתיחה והסיום) בלקו"ת לג"פ א, א. אוה"ת בראשית כרך ו ס"ע תתרכג ואילך.
כאמור לעיל הנה כאן (ובלקו"ת לג"פ) באו דרושי אדה"ז (הן ההנחה שבתו"א והן הנחותיו של כ"ק אדמו"ר האמצעי) עם הגהות מכ"ק אדמו"ר הצ"צ ואדמו"ר מהר"ש, וכדי להפריד ביניהם, היינו לידע איזה חצאי עיגול הם מאדמו"ר האמצעי שבאה בתוך הנחותיו, ואיזה היא הגהת הצ"צ, ואיזה היא הגהת אדמו"ר מהר"ש, לזה באים ג' סימנים והם: כל הבא בתוך חצאי עיגול ( ) הם מכ"ק אדמו"ר מהר"ש. הבא בחצאי ריבוע [] הם מכ"ק אדמו"ר הצ"צ. ודברים המובאים בתוך חצאי עיגול שהם בתוך חצאי מרובע [( )] הם מכ"ק אדמו"ר האמצעי.
המאמר שלפנינו נעתק מבוך 1089 שהוא משנת תרל"ח כנ"ל, הוא כת"י ר"ש סופר. התאריך שבראשיתו: ”בס"ד א' דחה"ש לח, אהת"פ" [ אחר התפלה]. לא העתיקה הנ"ל, ונעתק כאן מגוכתי"ק כ"ק אדמו"ר מהר"ש שנמצא בבוך 1162.
דרוש זה שנרשם כמאמר אחד ולא צויין (במפתח של בוך 1089) שהי' עוד פתיחה, הנה מהנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב [שנדפס לקמן בחלק ההנחות] אנו יודעים שנאמר בשני פעמים, היינו פעם הראשון בפתיחה זו עד להלן ד"ה וכיצד שעל יד הערה *81 שנאמר ביום א' דחה"ש. ובפעם השני מד"ה וכיצד (שעל יד הערה *81) ובפתיחה ואהי' אצלו אמון ונאמר ביום השבת ב' דחה"ש.
לקמן (בחלק ההנחות) בהנחה ד"ה ומקנה רב על יד הערה 136 מציין למאמר דידן בשם: ”משנת"ל בד"ה השמים כסאי". בסה"מ תרמ"ג ע' כב מציין למאמר זה: ובד"ה ואשא אתכם על כנפי נשרים (ל"ח שהוא השמים כסאי שבתו"א). ושם ע' לא בשולי הגליון: ואשא, השמים, ומקנה רב (ל"ח). ונזכר גם לקמן במאמר ד"ה פי' פתחה בחכ' על יד הערה 9.
בבוך 701 ע' תקג נמצא המאמר ובתוכו רשום הגהות (ששילב ממה ששמע בשעת מעשה — מוסגרים בשני חצאי לבנה) מא' השומעים בכותרת: בס"ד חגה"ש תרל"ח כפי מה ששמעתי רשמתי בזכרוני הגהות וח"ו להשען ע"ז. ונמצא רק ארבעה עמודים. הגהות אלו נעתקו כאן בשולי היריעה בסימון א ב וכו'.
3) ומה שפי': ראה ת"א ומפרשים שם.
*) בבוך 1162 בתחלתו באה רשימה בגוכתי"ק של כ"ק אדמו"ר מהר"ש איך לסדר ספר לקו"ת לג"פ [ לג' פרשיות, בראשית נח לך לך]. בסוף הספר מונח דרוש השמים כסאי כת"י הר"ש סופר [שבראשיתו נרשם בגוכתי"ק כ"ק אדמו"ר מהר"ש: ”שר"ח מנ"א תקס"ה"], ונעתקה ההנחה שנדפסה בתו"א בתחילתו, ושני ביאוריו שנדפסו במאמרי אדה"ז תקס"ה ח"ב (שהם הנחותיו של כ"ק אדמו"ר האמצעי) ע' תשטו ואילך, ע' תשנט ואילך מש"פ עקב וניתוספו בה הגהות הצ"צ. בראשית הבוך באים הגהות־ הפתיחות־ וסיומים של כ"ק אדמו"ר מהר"ש.
דרושים הנ"ל בבוך 1162 נכתבו בגוכתי"ק בנייר גודל שונה (מוקטן) מהדרושים שנכתבו בבוך זה 1089. מתחלה נרשמו ההגהות על המאמר (ואולי נכתבו שני פעמים, היינו שבפעם השני באו הוספות וכו' בעט אחר) ובראשו בצד השמאלי שבע' נרשם: ”בס"ד בל"ח ג' מלב"י" [ פ' במדבר תרל"ח יום ג' מ' לספירה למנין בני ישראל] ובשורה שלאח"ז באמצע העמוד נרשם: ”הגהות לד"ה השמי' כסאי," ואחר ההגהות נרשם הפתיחה והסיום (דהמאמר דתרל"ח, וכן לאח"ז על ביאוריו). אמנם בבוך זה 1089 בחלק המאמרים באו הפתיחה־ הסיום־ הגהות כנרשם להלן בריש כל מאמר במקומו. וכנראה שכוונתו הק' היתה שדרושים אלו הנה חלק הפתיחות וכו' יועתקו בבוך זה 1089, ואילו חלק ההגהות ישמשו לשני המקומות היינו הן להדרושים שיבואו בבוך זה דשנת תרל"ח. וכן בספר לקו"ת לג"פ כשיבא זמנו להדפיסו, ולא יצטרך לערכו עוה"פ.
6) ובת"י: לתהלים כאן. ועד"ז הובא לקמן בההנחה. וכ"ה (ת"י על תהלים) גם באוה"ת (יהל אור) תהלים עה"פ ע' רלו. ועוד. ראה מגילה ג, א. שו"ת זכר יהוסף — לר' יוסף זכרי' שאוועל — סקכ"א.
12) זה שינון. . אין מפסיקי' לק"ש: ברכות פ"א, סה"ב. ירושלמי שבת פ"א, סה"ב. ראה לקו"ש אבות כרך יז ע' 358 הערה 24.
א) והמדרש מפרש דקאי על קיבוץ של רעמסס שנתקבצו ביום א'. וצ"ל שזה הי' הכנה למ"ת ע"ד יציאת מצרים שהי' הכנה למ"ת. ורש"י מפרש דרך אהבה וחיבה. עכ"פ לא היו נשרים ממש. והגם שמפרשים וכן התרגום פי' כמו על כנפי נשרים, מ"מ אין מקרא יוצא מפשוטו. ומשמע שהי' נשרים ממש, והיכן מצינו נשרים ממש.
ב) וצ"ל לפי פי' הגמ' כיון שחסר ב' אלפים, למה חשיב אותם מתחילה לכתוב ריבותיים, הי' לכתוב רק י"ח אלף. וגם לפי' הת"י צ"ל פי' שנאן.
ג) הא כתיב וירד הוי' על הר סיני. אך ע"פ פשוט י"ל, דהנה מן השמים השמיעך את קולו ליסרך ועל הארץ הראך, ודרשו ע"ז שהי' חיבור שמים וארץ שהרכין שמים על הארץ.
19) שמים אש ומים: בפיסקא הבאה מציין: מהמד"ר בראשית ספ"ד. ראה גם חגיגה יב, סע"א. רש"י בראשית א, ח. סה"מ תרל"ג ח"ב ר"ע שסו.
ד) [במקום התיבות המובאות בפנים: ”וכ"מ בזהר. . כבוד אל" כתב]
וכ"מ מהזהר בראשית ד"ח ע"א פי' השמים מספרים דא חתן דעאל לחופה, [מכאן מתחיל הערתו] דהנה חמשה דמים טמאים באשה, וצריכה בדיקה ופסיקת טהרה ושבעה נקיים. כן יובן בנש"י, דה"א דמים טמאים היינו הרע, ששרשו אינו רע, רק מה' גבורות קדושות, ובירידת ההשתלשלות נעשה רע ודמים טמאים. וצריכים בדיקה היינו בדיקת חמץ, [כאן נחתך הגליון, ואולי חסר ב' או ג' תיבות] היינו גסות, ושאור הוא היצה"ר כמארז"ל מי מעכב שאור שבעיסה מעכב. וכמו בפרט ז' נקיים, כן בכלל שבע שבתות. וכשם שבפרט פוסקת טהרה מבע"י, כך בכלל שבע שבתות תמימות דוקא. ואח"כ ראוי' ליחוד [הבא לקמן נרשם עה"ג ולא צויין לאיפה שייך — ”(ופעמים נמצא בזוהר, שהשמים מספרים על טבילה, וקאי ג"כ על מ"ת כי טבילה במים. ומים נמשכים מנהר. ומה שמו של נהר יובל שמו. וזהו שער הנו"ן דבינה כו')"]. וזהו דא חתן דעאל לחופא דקאי על מ"ת שנק' ביום חתונתו במשנה סוף תענית.
והגם ששם משמע דקאי על לוחות אחרונות, דקאמר שם, לא הי' י"ט כט"ו באב וכיוהכ"פ, שזהו זמן לוחות אחרונות ביוהכ"פ. מ"מ על לוחות הראשונות וודאי קאי נמי ביום חתונתו. דאם לא הי' חטא העגל לא הי' השבירה והי' רק לוחות ראשונות. ורק המשנה מדברת כמו עתה שאין לנו רק לוחות אחרונות קאמר התם יוהכ"פ.
ופי' מפרשי הזהר דעאל לחופה, היינו שז"א עולה בכתר לקבל כתר דז"א. וברמ"ז שם, להמשיך כתר לנוק'. ולכן כתוב בספרים, שבליל שבועות צריך להיות ניעור כל הלילה, משום שבלילה אין שום יחוד למע'. ורק תומ"י בכלות הלילה ויתחיל יום, אז עיקר היחוד. ולכן צריך להיות ניעור כל הלילה, להכין א"ע לקבל יחוד זה. ונמצא דהזוהר מפרש השמים מספרים על תורה, ולפי"ז כ"ש השמים דברתי והשמים כסאי קאי על תורה, וכפי' רבינו נ"ע.
25) אין לו דמות הגוף: פיוט יגדל. ראה המובא בסמוך בהחצ"ע. רמב"ם פיה"מ סנהדרין פ"י היסוד הג'. שהיחוה"א ספ"ב ובמ"מ, הגהות והע"ק מציין ללקו"ת לג"פ כאן. מאמר ד"ה כה. . השמים כסאי ש"פ נח תשמ"ה.
29) הקושיא ע"ז בשל"ה: ראה בית נאמן י, ב. מובא גם בהמשך תער"ב ח"א ע' ח. ראה גם אוה"ת בלק ע' תתקעו [נדפס גם באוה"ת על ענינים ס"ע צב].
ה) כמאמר אליהו גופין תקינת לון.
ו) בצלמינו שקאי [על] עצם הדבר.
ז) שקאי על בי"ע, ולכן כתיב וביד הנביאים אדמה, שכל השגת נבואתם הי' רק מבי"ע. ישעי' ראה מרכבה דבריאה, ויחזקאל מרכבה דיצירה, ולכן ארז"ל ע"ז, אינו דומה לבן כרך שראה את המלך לבן כפר. זכרי' ראה מרכבה דעשי', מרכבה דסוסים ע' בד"ה לסוסתי ברכבי פרעה הא' [לקו"ת שה"ש יא, סע"ב]. לבד במשה כתיב במראה ולא בחידות, כי כל הנביאים נתנבאו בכה, מוסיף עליהם משה נתנבא בזה הדבר, והיינו כמו שמראה באצבע ואומר זה.
ח) שנק' גוף.
ט) לפי פי' זה קאי על עצמו' ומהותו ית' שמושלל מגדר ספי' דאצי'. ועוד יש לפרש שקאי על הארה שמאיר בכלים דאצילות הנק' חיוהי, שגם זה מושלל ואינו בערך הכלים. כי ההפרש בין אצי' לבי"ע, רק שבאצי' היחוד כגוף עם הנשמה, שאינו יכול לפשוט וללבוש. ובי"ע הם נקראין לבושין, שהלבוש למשל יכול לפשוט וללבוש אחר. ונמצא שאפילו באצי' מושלל האור ואינו בערך הכלי. ולכן כתיב בתיקונים איהו וגרמוהי מתייחד בהם וע"י לברוא יש מאין. ונמצא שהמה רק כלים שע"י נבראו יש מאין. ולא הם בוראים היש. ועד"מ האומן שעושה כלי ע"י כלי אומנתו הטובים למלאכה, היתכן שישבחו את הכלים. רק משבחים את האומן. כי הנ"מ בין כלי אומנות טובים או לא תלוי רק בשיהוי זמן. וכמו"כ למעלה הספי' המה רק כלים לברוא בהם יש מאין, ולא הם בוראים. והגם כי ע"ס דאצי' נק' אלקות (פי' געטלעך בל"א) ולא אלוקה, כי אלקות מאלוקה רחוק מאד. ונמצא לפי"ז אין לו דמות הגוף היינו בי"ע, ואפי' גוף כלים דאצילות, אינו בערך לגבי אור שמאיר בהם. וכיון ששללנו אור א"ס כ"כ, א"כ תיגדל הקושיא איך שייך לומר כסאי והדום רגלי.
34) אורייתא מחכ' נפקת: זהר בשלח סב, א. יתרו פה, א. רע"מ משפטים קכא, א. קדושים פא, א. חוקת קפב, א. ואתחנן רסא, א.
39) מהמד"ר. . נטל. . שמים: ראה שם. וראה גם לקמן (בחלק ההנחות) הנחה ד"ה ב"ה אלקי ישראל על יד הערה 40. סה"מ תרל"ג שבהערה 19. המשך תער"ב ח"א ס"ע תקעד.
43) מפי' האריז"ל בסידור שפי' ונתן לנו תורת אמת מבריאה: במקומו (ובא לציון). ראה גם לעיל המשך חייב אדם לברך פכ"ה על יד הערה 947 ואילך. וש"נ.
י) שרקיע הוא כמ"ש ועל ראשי החיות רקיע כעין הקרח הנורא, ופי' שראשי החיות הוא חיוון עילאין חג"ת דאצי'. רקיע כעין הקרח בחי' בינה, כמ"ש מבטן מי יצא הקרח, ומי עולה נו"ן, נ' שע"ב. והנורא קאי על א"א, וקול התורה הוא מעל הרקיע הזה במעלה ומדריגה. כי קול מורכב מג' יסודות, אש רוח מים. מים הוא בחי' חכמה. אש הוא תולדות אור, כי במקום אור נוטלים אש. והגם כי שרגא בטיהרא למאי מהני. אבל עכ"פ הוא תולדות אור. רוח הוא אויר אור יו"ד, אוירא דכיא. ובשלג הוא קאי על ג"ר דע"ק.
יא) וא"כ ניחא הכל, כי המשכת התורה מכתר נק' ע"ש הכתר, וכמ"ש ויהי קול מעל לרקיע. וכשנמשכת מחכ' למדות נק' אורייתא מחכ' נפקת ע"ש החכ'. וכשנמשכת למטה נק' שמים אש ומים.
53) ובמד"ר אני. . שמ"ט: ראה דב"ר פ"ב, יד (ר"ה ויו"כ). שמו"ר פט"ו, ב (מועדות) ובהנסמן שם. הלשון שבפנים פסיקתא פ' החודש (נג, ב). שוח"ט פא, ו.
יב) כי ההפרש בין מעבר להתלבשות, יש ע"ז כמה משלים. אך בקצרה הוא זה, דאם דרך התלבשות, אז נתלבש ונשתנה לפי המקום שנתלבש. אבל דרך מעבר, עובר עצם הדבר כמו שהוא, רק נשאר רושם, כי אין דבר שבקדושה נעקר לגמרי.
יג) עד"מ א' שיש לו חפץ ולחבירו יש ג"כ חפץ זה, א"כ א"צ ליקח אצל חבירו.
יד) כמו שאנו מברכין נותן התורה בחי' מתנה, עד"מ הנותן מתנה לחבירו נותן לו בעין יפה, שיתנהג בה כחפצו ורצונו. גם התורה ניתן לנו לפסוק הלכה עפ"י דרכי התורה.
טו) אבל לימוד התורה שלמעלה אינם מתאוים לשמוע, רק לימוד של מטה, מפני שזהו ענין בירורים. אשר גם המה שייכים לזה.
טז) ועוד דרבה אמר טהור, משום דכתיב לטהרו פתח הכתוב כו', והלא התורה ישנו ג"כ למעלה שכתוב בה לטהרו.
55) ושמרתם את חוקתי ועשיתם אתם: קדושים כ, ח. במאמרי אדה"ז תקס"ה ח"ב כאן ע' תשה מביא: ”עד"מ מארז"ל ע"פ ועשיתם אותם אתם כתיב". ואולי גם כאן ההמשך ”ועשיתם אתם" הכוונה לבחוקותי כו, ג (וע"ז מביא בפנים ”אתם כתיב") ראה זהר בחוקותי קיג, סע"א. ויק"ר פל"ה, ז. וראה הערה הבאה. ולהעיר מתו"א בשלח סג, ג. לקו"ת ר"ה סא, סע"א (ובהנסמן במ"מ לשם].
63) מלך. . ברהיטי מוחא: שה"ש ו, ז. ת"ז תקונא שתיאה קמד, ב. ראה גם מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' לב. וש"נ. פיה"מ נח, א. אוה"ת נצבים ר"ע א'קצו.
יז) והאיך שייך לברך את הוי'. וכן בתפלה אומרים ברוך אתה הוי'. וכי כלום חסר ח"ו שצריך לברכו.
יח) עד שקראה בתי (בחי' מקבל), לא זז מחבבה עד שקראה אחותי (שווין בקומתן), לא זז מחבבה.
יט) בחי' משפיע.
כ) נושאת ידי' על הראש ומברכת.
כא) אות הוא בצבא דילי', שזה השם שייך לנבראים שחנה אמרה זה השם.
כב) שהם ב' הפסוקים שבק"ש שמע וב"ש, שמע הוא יחו"ע, הוי' אחד פי' הגם שנתהוו ז' רקיעים וארץ וד' רוחות, שזה מורה הח' והד', מ"מ המה בטלים ונכללים באלופו ש"ע באל"ף. כי כולא קמי' כלא חשיבא. ונמשך מזה התשוקה מי לי בשמים ועמך לא חפצתי, שלא יחפוץ לא בג"ע העליון שנק' שמים, ולא בגעה"ת שנק' ארץ, אפי' עמך זה שנאמר כי עמך מקור חיים, ג"כ לא יחפוץ. וברוך שם הוא יחו"ת, התבוננות ביטול היש לאין, שם הארה בעלמא. וכבוד הוא ג"כ הארה. ונמצא שהוא הארה דהארה, ומלכותו הוא ג"כ הארה, כמו שם המלכות, שהוא רק הארה ולא עצמיות המלך. ונמצא שהוא הארה דהארה דהארה. ומזה נמשך לעולם ועד נצחיות, עלמות אין מספר עולמות אין מספר וע"י התבוננות זו יוכל לברך את הוי'.
74) בד"ה ראה. . שלא נדפס: ראה גם מאמרי אדה"ז תקס"ח ח"א ע' שעט. אוה"ת פ' ראה ע' תרמא ואילך (סה"מ תרכ"ו ע' ריד). ע' תרנח. סה"מ תרל"ג ח"ב ע' תנ וע' תס.
78) לוחות האחרונות. . ביוהכ"פ: ראה תענית ל, ב. רש"י תשא לד, כט. הוספות לשו"ע אדה"ז חאו"ח רסתקפ"א (ע' תרפב).
79) שהנשר הוא רחמני: ראה (בנוסף להערה הבאה) ירושלמי פאה פ"א, ה"א. תנחומא עקב ב. מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' תתעט. וש"נ. תו"ח בשלח ח"א ריג, ב ובהערה 213.