ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע > תורת שמואל > תרל"ח > גדול יהי' כבוד כו' אי זה בית...

גדול יהי' כבוד כו' אי זה בית כו'

בס"ד ש"ח ל"ח, חגי ב' ט'

חצר כו' מאדך

שבת חזון

גדול יהי' כבוד הבית הזה1 האחרון מן הראשון2. הנה רז"ל בב"ב ד"ג ע"א פי' זה על ב"ש, וכן הוא פי' הפשוט3, אמנם בזהר בראשית דך"ח ע"א4 פי' על לע"ל

ע"ש. ובזה לא שייך פלוגתא דרב ושמואל5 אם בבנין או בשנים כי בשניהם יהי' גדול כמ"ש ביחזקאל6, ויהי' נצחי7 כו', והוא ע"י העבודה דעכשיו בבחי' השמים כסאי זו תורה, והארץ הוא מעהמ"צ הם הדום רגלי כמשנ"ת בד"ה ומקנה רב8 ע"ש. אבל בחורבן בהמ"ק כתי' השליך משמים ארץ9 תפארת ישראל ולא זכר הדום רגליו, פי' כי תפארת ישראל היא שהשמים כסאי והארץ הדום רגלי, וכמ"ש בת"א בד"ה כי עמך מקו"ח10 בפי' השקיפה כו' מן השמים וברך כו' שבבחי' זו אנו נתראים לדבר גדול כו' וה"ז תפארת ישראל, אמנם בחורבן הבית ארז"ל וויתר הקב"ה11 על כו' ולא וויתר על ביטול תורה כו', כמשנ"ת מזה בד"ה ושננתם12 באורך, ולכן השליך משמים ארץ, ולא זכר הדום רגליו כו'.

ולהבין זה צ"ל מ"ש בסיפא דקרא, אי זה בית13 כו', כי הכסא והשרפרף אין דרכן להעמידן בחוץ אלא בתוך הבית ובחי' בית היינו בכל מאדך14 שהוא בבחי' מקיף כמו עד"מ בית שהוא מקיף את האדם בגגו ובקירותיו [ועמ"ש בד"ה מזמור שיר חנוכת הבית15] (וכמו"כ בחי' בכל מאדך מאחר שהיא למעלה מהגבלת הכלי ה"ז יצא מכלל או"פ ונשאר בבחי' מקיף כו', ולמעלה בחי' בית בכלל נק' בית תפילה כמ"ש כי ביתי בית תפילה יקרא16 וכן בעבודת האדם) בית זה הוא בית תפלה שע"י התפלה ח"י פעמים ברוך אתה כו' היא המשכת מקיפי' מבחי' סוכ"ע [והיא בחי' רוחו ונשמתו אליו יאסוף כנ"ל]17 שהם נמשכין ע"י כריעות והשתחויות באבות ובהודאה תחלה וסוף שהם בחי' ביטול [ועמ"ש בד"ה יהודה אתה18], (והנה כדי לבוא לבחי' זו דבית תפלה, יש קודם ב' בחי' חצירים, כמ"ש אשרי תבחר ותקרב ישכון חצירך19, ל' רבים,

וכתי' כלתה נפשי לחצרות הוי'20 ג"כ לשון רבים, והענין הוא כנודע שיש ב' בחי' חצר, היינו חצר החיצונה וחצר הפנימית אשר בו בית המלך, ולכן לא יבא איש בתוכו אשר לא יקרא ואחת דתו21 כו' כמ"ש במג"א, משא"כ בחצר החיצונה שהכל יכולים לכנוס בו כו', וגם מובן אשר ליכנס בבית המלך א"א כ"א ע"י ב' חצרים הנ"ל, ויובן ד"ז בעבודה בנפש האדם ע"פ מ"ש בפ' ראה22 בד"ה כי תשמע בקול פ"ב, דחצר החיצונה הוא בחי' פסוד"ז, וחצר הפנימיות הוא ק"ש, כי בפסוד"ז נז' גדולתו ית' שהוא מחי' ומהוה עולמות ומלאכי' כמ"ש הללו את ה' מן השמים23 כו' מן הארץ24 כו', הללוהו ברקיע עוזו25, וקרי"ס נס נפלא בעוה"ז כו', אשר מקור חיותן נק' חצר החיצונה כו', אבל ק"ש קבעומ"ש ועול מצות זהו בחי' חצר הפנימיות הפונה קדים26, קדמונו של עולם27, והמלך ישב על כסא מל' בבית המ'28 הוא שמו"ע ביטול, ומשם ויושט המלך את שרביט הזהב29 רשפי אש האהבה, כמעלת הזהב כו' לבחי' חצר הפנימיות שיתגלה גם בק"ש בקיום ואהבת30, וזהו אשרי תבחר כו' חצירך ב' חצירות הנ"ל והדר נשבעה בטוב ביתך כו', וזהו בדרך פרט בתפלה, ואמנם בעבודת האדם בכלל ההפרש בין בית לחצר31 כי אם32 היות ששניהם נעשו מאבנים, שגדר החצר הוא ג"כ מאבנים כמו בית, עכ"ז יש הפרש גדול ביניהם, והוא שהבית הוא מקורה בגג, והחצר הוא בלתי מקורה, והנה כמו בחצר שבלתי מקורה הוא יורדי' גשמי' בתוכו, ועוף הפורח שוכן בתוכו כו', כן עד"ז יובן בעבודת האדם בעסקו בתפלה ותו' יש מי שמשים שכלו רק לבחי' האותיות לבד, ואם היות כי גם זו דרך ישרה, שיראה שיאמר הצירופי תיבות כמו שהם באותיותיהם ודקדוקיהם וכמ"ש בטור ובש"ע או"ח33 בפרטי דקדוקי ק"ש ושאר התפלה שלפני' ולאחרי', עכ"ז א"ז עבודה תמה, כי להיות שבזה מלובש רק כח המחשבה לבד בלתי כח השכל והשכל פנוי, הרי יכול ליפול בשכלו מחשבות זרות רבות ורעות הטורדות ומבלבלות מוחו עד שנעשה מוחו ולבו בל עמו כו', וה"ז כמו החצר הבלתי מקורה שהגשמי' יורדי' לתוכו והעופות שוכנים שם, ולכן מי שהוא בר שכל יעמיק דעתו ושכלו עד מקום

שיד שכלו ועמקות תבונתו מגיע לפי' המלות שבתפלה ונושא הענין אחר העיון היטב בבחי' התקשרות והתלהטות היטב מתוך תוך פנימיות נקודת לבבו כו', ובחי' זו נק' בית שכמו שהבית הוא פנימי וגם מקורה היטב שלא יכנסו גשמי' בתוכו וכן העופות עד"מ לא ישכנו שמה בלתי רשות בעה"ב, כן לא יכנסו מחשבות זרות ולא יעלה על לבו שום דבר המתאוה כ"א יהי' קשור ודבוק באלקים חיים ומלך עולם34 ע"י התפלה שהיא מל' התופל כלי חרס35, או צמיד פתיל36, והיינו דבוק וקשור כו', וגם פי' המלות בתפלה כפי פשוטו נק' בתי' והיכלות דעשייה, כמ"ש בפ' במדבר37 בד"ה וארשתיך לי ספ"ב, וזהו כלתה נפשי לחצרות ה' הם ב' בחי' חצרות הנ"ל שדרך בם יוכל לכנוס לבית תפלה ששם בית המ' מש"ע38, ע"י בחי' הביטול בכריעות והשתחואות וע' בד"ה ועשו לי מקדש39 בענין השתחואות דתפילה באורך כו'.

ואמנם עדיין צ"ל הלא גם חצר הפנימיות איננו מקורה ולפי משל הנ"ל הרי הגשמי' יורדים בתוכו כו' וא"כ מה יועיל בחי' עמקות דעתו ופנימיותו מאחר שאינו מקורה כו'. אך הענין יובן ממ"ש במג"א אשר יבא אל המ'40 אל החצר הפנימי' כו' אחת דתו כו', וא"כ שוה חצר הפנימיות לבית, דהא בבית יש ג"כ דלתות המשמשי' כניסה ויציאה, ועכ"ז לא יכנס למלך בלתי רשות שהוא מחמת פחד וביטול מהמלך וכן חצר הפנימיות היא ג"כ שוה לענין זה, ולכן אם היותו בלתי מקורה עכ"ז אין רשות להמפילים מחשבות זרות והרהורי' רעים לכנוס שם כלל וממילא לא יבלבלוהו מעסק התדבקות באלקים חיים באמרו ק"ש שוה כמו ביטול דתפלה כו', וה"ז כמו ממוצע בין חצר החיצונה ובין בית, וכח חצר זה נמשך מתפלה שנק' בית כנ"ל, וכמובן ממ"ש במג"א, והמ' יושב כו' בבית כו' נוכח פתח הבית41, שלכאו' לל"ל נוכח פתח כו' אלא להגיד לנו מאין נמשך כח זה בחצר הפנימיות הלא איננו מקורה כו' אלא שזהו מפני שהמל' מלכו ש"ע יושב נגד הפתח שפתוחה לחצר הפנימי' שהיא פונה קדים כנ"ל כו').

והענין כי א"א להיות גילוי אור א"ס ב"ה דלית מח' תב"כ42 ולאו מכל מדות43 וכו' בבחי' פנימיות הלב רק מעט מזעיר הארה בעלמא, ואפילו גילוי במוח והשגה דלית44 מחשבה כו' (וכנ"ל שבחצר הפנימיות מאיר הארת המ' היושב בבית המל', ומ"מ הוא רק הארה לבד כו') רק בבחי' מקיף וסובב לבד וע"ז נא' ואל זה אביט45 שרומז על בחי' תפלה, ופי' הפסוק ואת כל אלה ידי עשתה46 בחי' עשיה היינו מעשה המצות, ויהיו כל אלה נאם ה' היא בחי' תושבע"פ שהיא נאם ודבר ה' בחי' דבור, משא"כ אל זה אביט הוא בחי' תפלה אביט הוא בחי' הבטה הוא47 הסתכלות בבחי' עיניך יונים48 שהיא בחי' המח' לבד והיא היא בחי' מקיף וסובב כמו עד"מ מחשבה שמקפת מחשבתו את הדבר שחושב עליו וכן הראי' והסתכלות כו', משא"כ דבור ומעשה הם פנימיים כו', והבטה זו היא אל עני ונכה רוח בחי' ביטול דלית לי' מגרמי' כלום אפי' תורה ומצות (פי' שאינו מחזיק טובה לעצמו במה שמקיים תומ"צ כי לכך נוצרת כמארז"ל במשנה דאבות49 ), לפי שהמשכה זו א"א להשיג ע"י התומ"צ שהם פנימי' רק ע"י ביטול בתפלה וכריעות והשתחוואות כמשל המלך שכורעים ומשתחוים לו מפני שא"א להתקרב אליו מגודל מעלתו (דהנה בעשיית דבר מצוה, ע"י שמקיים רצה"ע הרי עי"ז נעשה קצת קירוב בין האדם המצווה ועושה בין הפרט רצון שבציוי, ואפי' עם בעל הרצון50 מקור כל רצונות הפרטיים, משא"כ כריעות והשתחואות מלבד מה שמורה על ביטולו לגמרי כמ"ש בד"ה ועשו לי מקדש (תרט"ו)51 שה"ע ביטול ע"י כפיפת כל קומתו שמשפיל ראשו שוה לגופו ע"פ שטח הארץ, הנה בד"ז הכל שוין קטן וגדול והיינו מפני העדר תפיסתו כו', ואינו דומה לעשיית מצוה שזהו קירוב והתראותו לדבר חשוב שהוא מקיים רצון בוראו, רק שבחי' קבעמ"ש שקדם כמשנ"ת בד"ה ומקנה רב52 לכאו' י"ל ששוה להשתחואה דשמו"ע, ומ"מ אינו דומה שזהו במוח, וזה בכל גופו בפועל כמשרז"ל עד שיראה איסר53, וגם עד שיתפקקו חוליותיו54 כו') אזי ממילא נמשך אליו בחינה זו, וזהו ברוך אתה כלומר ברוך מעצמך ומאיליך55 [ועמ"ש בד"ה שימני כחותם56].

והנה בבחינה זו של המשכת המקיף כתיב לא הביט און ביעקב57, שבבחי' פנימיות כתיב בוחן לבות וכליות58 דהיינו להבחין התשוקה המורגשת אם הוא מקרב איש ולב עמוק59 באמת לאמתו, משא"כ בבחי' מקיף לא הביט און וגו' רק ה' אלהיו עמו שנמשך מאליו תמיד [ועמ"ש מזה בד"ה ארדה נא ואראה60 (הכוונה על ד"ע שאינו מכריח הבחירה ע"ש, ולכאו' צ"ל הלא חו"ב הם פנימי', ונמצא כי בהם בוחן דוקא, ובד"ע שבכלל זהו דעת המחבר חו"ב שם לא הביט, אך המעיין בד"ה וככה61 בענין דעת ידיעה דע וידעת שנת' שם לק"מ שבאמת דעת זה הוא מבחי' גבוה שבכתר, שלמעלה משרש חו"ב ג"כ ע"ש באורך), ובביאור ע"פ לבבתיני62. והנה עד"ז יובן מה שבחורבן בהמ"ק נאמר השליך משמים ארץ כו' ולא זכר הדום רגליו כו'. וע' מזה בפ' ויחי דרי"ט סע"א וכד האי ארץ אתרחקא משמים דלעילא כו', ודרל"ח א' ע"פ הבט משמים63 כו', ודרמ"ב ב' ע"פ עד די64 כרסוון רמיו כו' תרין כורסוון65 ירושלים66 ואינון מארי דאורייתא, ירושלים יראה שלם67 שהיראה עכשיו בגלות כמ"ש בהערה לתיקון חצות68, וכולהו לא נפלו אלא מעלבונה דאוריי'69, והיינו משארז"ל ולא ויתר על ביטול תורה, והיינו כי כשעוסקי' בתורה ממשיכים להיות השמים בחי' כסא לאור א"ס ב"ה ממש ומאירי' בהן מוחין דגדלות השמים מספרים70 כו' ועי"ז והארץ הדום כו' וכמ"ש בפ'71 יתרו דפ"ה סע"ב ע"פ אני אענה את השמים72 ועי"ז והם יענו את הארץ כו', משא"כ כשאין עוסקי' בתורה ואין מאירים מוחין דגדלות בהמדות אזי אין מתקיים מ"ש אני אענה את השמים וממילא השליך משמים ארץ וכ74מ"ש באדר"ז דרצ"ג סע"ב מ"ט השליך משמים ארץ משום דכתי' אלביש שמים קדרות73 כו' בלא אלף*74 כו' שאין מאיר בחי' אלפים דאאלפך חו"ב

בהמדות כו', ועמ"ש במ"א ע"פ מ"ש בפ' בלק דקצ"א א' ע"פ שחורה אני75 כו' נפיק דודה כו', וע' עוד מענין כורסוון רמיו בפ' ויקרא דט"ו ב' וע' באד"ר דקל"ז סע"ב, וע' עוד מענין השליך משמים ארץ בפ' יתרו פ"ה א' משפטים קי"ו76 א' דמאן יהיב ארץ בשמים דכתי'77 השליך משמים ארץ אלא ודאי כו' ע"ש. ומשם יובן מאמר רבה בב"ח בפרק הספינה דף ע"ד בענין היכא דנשקי ארעא ורקיעא בהדי הדדי והוא בחי' כי כל בשמים וארץ דאחיד78 בשמיא וארעא כו'. וע' עוד מענין השליך ס"פ תרומה דקע"ה סע"א וזהו ולא זכר הדום רגליו בחי' והארץ הדום כו'.

ועוי"ל עפמש"ל79 כי הכסא והשרפרף אין דרכן להעמידן בחוץ אלא בתוך הבית כו', והנה הכסא הוא בחי' שמים בחי' תורה שנק' חתן והשרפרף תשבע"פ שנק' כלה וכן כנס"י81, והבית הוא המקיף לשניהן כמו חופה שעי"ז דוקא נעשה יחוד חתן וכלה וכמ"ש מזה בד"ה תורה צוה80, ולכן בחורבן בהמ"ק שנסתלק בחי' מקיף עליון דבחי' בית אזי השליך משמים ארץ כו', ופי' גלות זו לבחי' ארץ תשבע"פ יובן ע"פ מ"ש בד"ה להבין ענין הברכות82 בענין חותם בברוך כו'. ומכ"ז יובן מארז"ל אם ישראל עושין תשובה נגאלין83 כי תשובה בכל מאדך היינו המשכת מקיף עליון דבחי' בית כו' ועמ"ש סד"ה כי ההרים ימושו84. והנה לע"ל כתיב ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזתים85, כי לע"ל יהי' עליות העולמות86 כנודע מענין וישם מדברה כעדן87 ועשיי' יהי' כמו אצי' א"כ מה שעכשיו הדום רגליו הוא בחי' היכל קדה"ק דיצירה ועשיי' לע"ל יהי' זה בחי' הר הזתים שהוא כתר דאצי' כו', והיינו כי עכשיו והארץ היא הדום שהיא בחי' מל'88 ולע"ל יהי' עליי' המל' בכתר89 כו' כנודע.

וזהו ג"כ מ"ש גדול יהי' כבוד הבית האחרון כו' כי לפי ערך זה גם הבית והמקיף יהי' מבחי' עליונה יותר ממה שהוא עכשיו וכמ"ש וגבה מאד90 שבחי' בכל מאדך יהי' מבחי' עליונה יותר ועמ"ש בד"ה מזמור שיר חנוכת הבית].