ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע > תורת שמואל > תרל"ח > להבין ענין הנוסח כו' באש הצתה...

להבין ענין הנוסח כו' באש הצתה כו'

בס"ד

להבין ענין הנוסח1 שתיקנו אנשי כנה"ג2 כי אתה ה' באש הצתה ובאש אתה עתיד לבנותה כאמור ואני אהי' לה3 חומת אש סביב, ולכבוד כו'. וגם צ"ל הלא בקרא נא' רק שיהי' חומת אש סביב ולא שהבנין יהי' מאש, או שיבנה באש כו'. דלכאו' נא' כאן רק שסביב יהי' אש, וכבוד יהי' בתוכה, אבל מה תהי' העיר ובמה תבנה לא נא' כלל, וא"כ מאין לקחו אכה"ג לתקן נוסח הנ"ל ואיזהו פי' פירשו בפסוק זה כו'. אך הענין הוא דהנה עיקר הבנין הוא המקיים את הדבר ומחזקו ומשמרו כי בלתי זה איננו שוה כלום כו', וכמו ואתה משמרה בקרבי4 שזהו עיקר יסוד קיום

הנפש כנודע ממ"ש במ"א באריכות וכן יובן בבנין בית ועיר אלקינו, הנה כתי' אם ה' לא יבנה בית5 שוא עמלו כו' להיות כי עיקר קיום הדבר הוא ע"י מה שה' בונה, והיינו ע"י שמקיימו ומשמרו שזהו עיקר דבר הבנין ומאחר שאמר אהי' לה חומת אש, המובן מזה שמלבד מה שישמור בנינה הנה השמירה תהי' בחומת אש כו', ולכן למדו אכנסה"ג ואמרו ובאש אתה עתיד לבנותה כלומר לשמור ולחזק בנינה כו'.

אך עדיין צ"ל מהו מעלתה שיהי' לה חומת אש, ולכאו' ע"ד הפשוט י"ל שכאשר יהי' לה חומת אש הגם כי לא נא' ממה תהי' עצם העיר, אמנם מובן שאיננה יריאה מן האש עכ"פ א"כ לא תהרוס ע"י האש כמו בחורבן בהמק"ד, אך הנה באמת יש מעלה יתירה בזה שתהי' בנינה ע"י האש דוקא, דהנה ארז"ל בספ"ק דיומא דך"א ע"ב ששה אישות הן כו' אש אוכלה אש דשכינה, וא"כ כשאומר באש אתה עתיד כו' היינו באש שלו שאש אוכלה אש כו'. ויובן זה מענין אשא תכלה6 דתכלת דאכיל ושצי, והיינו בחי' בירור הבירורי' שע"י אכילת אש זה אוכל ושורף את בחי' האש זרה כו', ועד"ז יובן בדקות יותר ענין בחי' אש אוכלה אש דשכינה כו'. אך עדיין צ"ל הלא לע"ל הכוונה היא לכאו' בגמר שלימות הבירורים, והגם שבימוהמ"ש תהי' עיקר עשיית המצות כמ"ש ושם נעשה לפניך כמצות רצונך7 עכ"ז לא תהי' ע"ד בירור דעכשיו כמ"ש בלק"ת8 בביאור דכי ע"כ כבוד חופה בסופו, וא"כ אינו שייך לומר על בחי' האש ע"ד דאכיל ושצי דתכלת. אך הענין הוא דהנה אנו רואים שטבע האש חלוק מכל הג' יסודות דעמ"ר שג"י עמ"ר הנה ע"מ הם כל השפעתם בדרך ירידה מלמעלמ"ט כי מים יורדים מגבוה לנמוך9, וכ"ש עפר כו', וגם רוח ישנן10 בדרך עלי' ובדרך ירידה כטבע הרוח להעלות ולהוריד11 וכמ"ש ורוח ה' ישאך12, וכתי' ויעל אלי' בסערה13 כו', וכן הנה ירידת גשמי' הוא ע"י הרוח14 כו', וכמאמר רז"ל זיקא דמקמי מיטרא ובתר מיטרא15, אבל יסוד האש הנה הוא רק עולה16 לבד ואינו יורד כלל, וגם הוא הדק יותר מכל היסודות כו', ולכן פי' רבינו ז"ל במ"א

שיסוד האש הוא נגד בחי' מדבר17 כו', וכנודע שיסוד האש הוא תחת גלגל הירח18, ויובן ביאור הענין דהנה ארז"ל בסנהדרין דל"ח ע"א19 אלקיכם כהן הוא, כד20 קברי21 למשה במאי טביל כו' אלא בנורא, כי עיקר הטבילה היא בנורא כמ"ש וכל דבר אשר לא יבא באש22 תעבירו במים, הרי עיקר הטבילה הוא בנורא, וכן זיכוך הנשמות הוא טבילה בנהר דינור23 לשכוח על השגתה הראשונה בכדי שתוכל להנות מנופת צוף טעם בחי' הגבוה יותר כו', ולכן בין כל עלי' צ"ל טבילה בנהר דינור. והענין הוא דהנה אנו רואי' פעולת האש הוא לכלות כל דבר אשר תאחז בה, להיות כי כ"ד מורכב הוא מד"י24, וע"י האש יוצאים ג' יסודות דאמ"ר בעשן זולת יסוד העפר25 שנשאר ממנו אפר שהוא כמו העפר26, ועכ"ז ה"ה משתנה ממהות למהות ג"כ שלכן צ"ל שאפר כשר לכיסוי הדם27 נשמע שהי' באפשר לומר שאינו כשר, ונמצא מובן שחילוק יסודות המורכבים הוא ע"י יסוד האש דוקא. וכתי' גם את העולם נתן בלבם28 שבירר*29 כל ד"י שבעולם תלוי באדם דוקא והיינו ע"י בחי' בירור ד"י שבאדם עצמו29 כו', והוא כי עיקר סיבת נפילת האדם בעברו על אחת ממצות ה' אשר לא תעשינה ואשם30, או העדר עשיית מ"ע זהו מצד חומר גופו הגס והגשמי הניזון מדברים הגשמיי' הגסים, אשר עי"ז שולט בו יותר תאוות ומזימת לב יצרו הרע המסיתו ומדיחו מדרך הטוב והישר דרכי הוי' לילך דרך עקלתון שבור כרה לו ויחפרהו31 בו, ואם32 כי באמת עיקר מכון33 יצרו הרע הוא שלא יאבה ולא יומשך

אחר מזימותיו וכמ"ש בזהר ממשל הזונה עם בן המלך34, עכ"ז זהו כמו שהוא בשרשה ששט"ן ופנינה לש"ש נתכוונו35, וגם למטה עיקר פנימיותו היינו הטוב שמחי' אותו הוא ג"כ בחי' טוב והיינו שלא יציית אותו, אך בחי' חיצונותו הנראה ונגלה לעין כל הנה הוא מסית ומדיח בכל מיני הסתות להראות לו איך שטוב לו מאד כן, וכן איך שפלוני עושה כל זה וה' מצליח לו, ואינו מראה לו שיבין שמשלם לו הטוב בעוה"ז כמ"ש ומשלם לשונאיו36 כו', עד שע"י הססותיו הרבים הנה מי שגופו גס יותר, במהרה יותר ילכד במצודתו הפרושה על דרכי חיי בני האדם הרוחני' והגשמיי', כי יורד ומסטין ועולה ומקטרג37, וכמ"ש תיסרך רעתך38 שהרע בעצמו הוא המייסר את האדם ונוקם נקמתו בו ר"ל על אשר הטה מעומק פנימיות כוונתו לאחוז בחיצוניותו ולצייר ציור רע בכח המתאווה שבו שהוא בעצם רק כח המתאוה לבד כמ"ש מזה במ"א ע' בדרושי פרה אדומה39, ולכן ציור הרע שצייר בכח המתאוה שבו הנה גם הוא נוסף על שונאו הוא יצרו הרע, וזהו שאמר רעתך היינו רע שלך שאתה עשיתו רע, הן ביצה"ר והן בכח המתאוה כו', ולכן הם הם המה המיסרים אותו ונוקמי' נקמתו בו כו'. ולכן עיקר הטהרה הוא באש דוקא, להיות כי הוא עיקר המצרף ומלבן, כי זהו מדה במדה כו', כי הרי עיקר החטא הוא בבחי' האש זרה שבו שבוער בקרבו להבת שלהבת עד שגומר מעשה הרע, ולכן בצדיקים וחסידים שבעולם מצינו שצווח נורא בי' עמרם40 בכדי להציל א"ע מזה כו', הרי שכינה את הרע בשם אש שהוא הוא הבוער בקרבו לכלותו ולהאבידו מדרך הטוב כו'. ולאו דוקא בכגון דא במעשה שהי' שם כ"א בכל עניני ציור הרע המקור הוא יסוד האש שבו שהרי גם בפגמי המוח כמו הגסות שהוא רמות רוחא שעיקר הוא מטמא המוח ורוח החיים שבו, שלכן נק' בשם רמות רוחא, גבה עינים ורחב לבב41 שזהו חב"ד בכלל, ולכן נק' אבי אבות הטומאה42 כו' כמ"ש מזה במ"א באריכות, הנה גם בזה המביאו לידי זה הוא בחי' האש בו שמצייר בו ציור רע, והיינו בקנאו את קנאתו43 מדוע גם לו לא ינהגו כבוד כמו לאיש החכם והמצוין במעשיו, הלא גם הוא ביכולתו כמו הנ"ל וכאשר תבעור בו אש הקנאה ורמות רוחו נקט לו הנה יצא גם לפועל שיכעס ויריב אם זולתו שמלבד האש הבוער בקרבו הנה תצא ממנו אש זרה זו לאכול מכעיסיו, מפני אשר לפי היקוד אש שבקרבו גוזל זולתו אותו במה שניתן הכבוד או שא"ד לזולתו אשר לפ"ד שלו הוא כו'.

והנה כ"ז הוא עבודת האדם לגרש הרע שבו ולבררו, וצא יאמר לו והוא ע"י שמעורר בקרבו אהבה ברשפי אש השלהבת לאלקות כמ"ש רשפיה רשפי אש44 שלהבת יה, ולהיות קשור ודבוק לאלקות כשלהבת הקשורה בגחלת45 שבעבודה היא בחי' רשפי אש התשוקה מקרב ולב עמוק בבחי' פנימיות נקודת נפשו בבחי' רעו"ד46 מעומק נקודת הלב ועי"ז אש אוכלה אש47 היינו בחי' האש זרה הנ"ל שהיא היא בחי' מקור משחת לכל הבחי' עד שמעיינו נרפש ר"ל, ולכן בהסיר הגורם הציור הנ"ל ממילא נהרס הרע עד היסוד שבו הוא48 שתכליתו שטוב הוא כנ"ל והוא ע"י התבוננות שיתבונן בעצמו בענין תאותו שנצטייר בה ציור רע ע"י חמימות האש שבו, הנה הוא צריך לכבוש את יצרו רע49 ברגע ההוה לבד, שהרי מה שעבר אין ועל להבא עדיין אינו ידוע לו מה יהי' עמו וז"ע יזכיר לו יום המיתה50 שאבדו כל עשתונותיו51 ונפסק חום הטבעי שבדם שגם הוא מיסוד האש כו', וא"כ כל יגיעותיו צ"ל רק ברגע זו דהוה לבד, וגם איך יהי' כפוי טובה כ"כ הלא גם בעת שפועל פעולת הרע הנה הוא ית' המחי' אותו ונותן לו כח כמ"ש ואתה מחי' את כולם52 אפי' רע גמור ג"כ בכלל הוא, ורק הוא ית' היותו כל יכול, יכול הוא לסבול מעשה כזה להחיות שונאו העובר רצונו, אמנם יהי'53 כפוי טובה כ"כ, ומה גם כשיתבונן שאם מעשה הרע שהיא בדבר גשמי יש בה ענג כ"כ, שכל הענג שבעוה"ז הוא מהתענוג שנפל54 כו' כמ"ש במ"א, וכ"ש ענג הרוחני שבתורה וקיום המצות ואהבת הקב"ה ודבקותו בו שאין ערוך לו כלל, וע' באה"ח ע"פ ואהבת55 את הוי' אלקי', הובא בד"ה וספרתם לכם מאה"ז דספירת ז"נ וטבילה דחה"ש (ט"ז56 ), אשר ע"י כ"ז יתעורר ברשפי אש התשוקה לאלקות עד שאש אוכלה אש התאוה וציור הרע להיות נהפך לקדושה להיות בבחי' ואהבת בכל לבבך בשני יצריך57 שגם היצה"ר ישוב לאהבת ה', והיינו כנ"ל שבעצם הוא טוב, וגם כח המתאוה שבו הוא רק כח לתאות תאוה, אבל יכול להיות בבחי' תאוה לאלקות כו' כנ"ל וכמ"ש במ"א באריכות59, ובחי' זו מתהפך ע"י בחי' האש דקדושה שאש אוכלה אש כו'.

ואמנם הנה כ"ז הוא כשמהפך האש זרה להיות בבחי' רשפי אש התשוקה לאלקות כו', אבל אם עדיין עומד במרדו לילך אחר מזימות יצרו הרע המסיתו ומדיחו כנ"ל, הנה הקב"ה ממתין לו אולי ישוב מדרכו, ובא"ל חכ'*60 כאשר מתמלא סאתו, או קודם מעט שמתמלא כל סאתו (ע"ד חורבן בהמק"ד ב' שני' קודם60 כמ"ש במ"א) שולח הקב"ה אש לטהרו ולזככו כו', כי עיקר הטהרה הוא באש כנ"ל, והיינו יסוד הדק יותר מכל היסודות, ולכן כשפגם ע"י עובי וגסות יסודותיו דרמ"ע, והעיקר מיסוד העפר שהוא היותר גס שבהם, הנה טהרתו וזיכוכו הוא באש, אלא שמחסד ה' עלינו שולח חמתו על העצים והאבנים61 ומכלה חמתו בהם ר"י62, תמורת אש נוקמת שג"כ אוכלה אש דחום הטבעי ויצה"ר כמ"ש ותבער בם אש ה' ותאכל63, וכתי' כי בערה בם אש ה'64, אלא להיותו טוב וישר ה'65 ומרבה להיטיב שופך חמתו על העצים כו', אשר עי"ז כאשר מכלה ר"ל ביתו ובניניו, נוטל ממנו כל בחי' מקיפי' שלו, והעיקר הוא המקיף שבירור זו הוא עוד חזק וגרוע מכור עוני, שהפנימי' ומקיפי' שלו הם אינם טובים, ומ"מ ישנם כפי ההכרח כו' משא"כ שריפה ר"י אוכלת הכל, ולא עוד שגורם פחד הלב שמתפחד עד שמתלבן דאזיל סומקי66 כו', והוא ע"י חלישות העורקי' שנחלשי' מהפחד, וממילא מתעורר התפעלות החום שבו לגרש את רוח החיוני שבו עד שיכול לבוא לידי התעלפות גמורה, והיא מדה כנגד מדה67, וכמארז"ל שמדה במדה לא בטלה68 ובמדה שאדם מודד69 מודדין לו, הוא הסית בנפשו חום הטבעי ולא גדר בעדו להסתפק במה שהותר לנו כל הדברים שאסר לנו כמארז"ל אסר לנו בשר בחלב והיתיר לנו70 כחל, ועד"ז רבות שם, כ"א נמשך אחר דברים האסורים כו', וגם אינו פועל בנפשו לעורר את האהבה לאלקות עד שאש אוכלה אש כו', לכן מדה במדה תייסריך רעתך ושולט האש הגשמי המכלה כו' שהוא מד' אבות נזיקין71 כו', עד שפועל כנ"ל כו', וג"ז הוא תכלית הטוב בשביל לנקותו להצטרף ולהתלבן כו', ויובן גודל עונש הפחדי' ממארז"ל שהמלבין פני חבירו ברבים72 אין לו חלק לעוה"ב, והיינו דאזיל סומקא ואתי חיורא73 וא"כ מובן גודל עונש הפחדי' ואיך שמזדכך עי"ז, ונודע כי הילוך השמש בארץ טפח הנה ברקיע היא מהלכת אלפי' מילין כמ"ש

באגה"ת בסופו74 בש' הרמב"ן ז"ל75 מובן שזיכוך זה הוא זיכוך גדול מאד עד שעי"ז נעשה כלי לקבל הגילוי דלע"ל מה שאני אהי' לה חומת אש סביב, והענין הוא דהנה נת' לעיל שטבע יסוד האש הוא לעלות למעלה ובזה הוא חלוק מכל היסודות, ולע"ל תהי' התחדשות שהאש יהי' בדרך ירידה כו', דהנה במ"ת כתי' ודבריו שמענו מתוך האש76, וכן והר סיני כו' ירד עליו ה' באש77, ונמצא אם היות שמצינו שירד האש מלמעלמ"ט, מ"מ לא הי' הגילוי מבחי' אש כ"א קול דברים אתם שומעים78 שהקול מורכב מג' יסודות אמ"ר79 כידוע כו', וכן מה שמצינו שאש ירדה מלמעלה ותאכל העולה80, ואש שלמעלה הי' יורד בבהמק"ד81 וכן באלי' ותרד אש82, עכ"ז הי' פעולתו להעלות וגם הוא הי' עולה, ועמוד האש שהי' הולך לפניהם לילה83 י"ל ג"כ שהי' דרך עלי' מלמטלמ"ע רק שהי' נאחז למטה ע"ד כמו האש שנאחז בעצים ובפתילה כו', וכן עמוד הענן84 הי' נאחז בדבורו של הקב"ה, אבל שיהי' חומת אש סביב תמיד זהו ע"ד או"מ דעכשיו זהו דבר שיהי' לע"ל כו'. ואפ"ל מפני כי לע"ל תהי' אחע"ב85, ובחי' מ"ח יצאו מירושלים86 אל הים הקדמוני כו', לכן גם האש ישונה תנועתו כו' ובכדי שיוכלו לקבל גילוי אור גדול כזה, זהו ע"י זיכוך דאש כו', ואמנם העצה להנצל מעונש המר הלזה הוא כנ"ל לעורר את רשפי אש האהבה עד שתחפץ לדבקה בו א"ס חיי החיים87, וזהו בכל השנה ובאלול ור"ה ויוהכ"פ שהוא זמן התשובה הרי עוד בנקל יותר לבוא לבחי' זו ע"י התשובה מעומקא דליבא בבחי' צעקה בקול פשוט בלתי88