ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע > תורת שמואל > תרל"ח > אנכי אנכי כו'

אנכי אנכי כו'

בס"ד, ישעי' מ"ג ך"ה

יום א' דר"ה ל"ט לפ"ק ליבאוויטש

תקון פגם העבירות כו' ב' בחי' במקיף

ר"ה תרל"ט

אנכי אנכי1 הוא מוחה פשעיך למעני וחטאתיך לא אזכור2, וצ"ל מהו שאומר למעני דמשמע שאם3 היות שבשביל המבקש מחיית הפשעים לא הי' ראוי שימחול עכ"ז למעני אני עושה זאת, וכמו שפרש"י לא בזכותך ולא בצדקת אבותיך, ולכאו' זהו כשלא אכשיר, אבל כשאכשיר דרא4 איך יתפרש אז מ"ש למעני, וגם לשון למעני פירושו לעצמותי כאדם האומר ע"ע בשבילי כך כבי' אומר למעני כו', והלא מקרא מלא א' הכתוב אם חטאת מה תפעל בו5 כו' אם צדקת6 כו', וגם צ"ל מאחר שמוחה פשעיך איך יעלה על הדעת שיזכיר החטאים שהם יותר קלים מפשע7 כידוע מארז"ל בזה, עד שמצטרך לומר וחטאתיך לא אזכור כו'. והענין יובן ע"פ מה שכפל לומר ב"פ אנכי, ולמה במ"ת שהי' גילוי אלקות וירד ה' על הר סיני ואמר עשה"ד, ועכדו"ד פרחה נשמתן8 והחזירן בטל שעתיד להחיות בו את המתים לע"ל, ועכ"ז לא אמר רק פ"א אנכי כמ"ש אנכי ה' אלקיך9, וכאן אומר אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך, וגם צ"ל דמשיעור הכתוב הוא כמו מי שמודיע שידעו מי הוא המוחה

פשעיך אומר לו אנכי אנכי הוא, אשר לכאו' יפלא הלא גם אחר הודעתו אותנו את כל אלה ג"כ אינו מושג כלל מי הוא, וא"כ מאי נפ"מ במה שאומר אנכי אנכי*10 כו', והענין דהנה נת' בד"ה כי המצוה10 שהפגם בחטא ועון הוא ב' דברים הא' במה שעי"ז מוסיף תוס' יניקה בסט"א יתר מכפי חוק הקצוב להם כו', הב' והוא העיקר שע"י פעולת הרע גורם לסילוק אוא"ס שיסתלקו האורות מהכלים, מפני כי לא יגורך רע כמשנת"ש באריכות. ונמצא דעת לנבון נקל שבכדי לתקן זה צ"ל ב' דברים הא' לברר ולהעביר תוס' היניקה שהשפיע להם, הב' להמשיך אוא"ס בחי' אורות בכלים כו')*11.

ואמנם11 ע"י מה ממשיכים12 ב' דברים הנ"ל הענין הוא כך, דבכדי להעביר יניקת החיצונים צריך תחלה להמשיך בחי' או"מ דוקא כי ידוע דאור המקיף הוא מסמא עיני החיצוני'13 כו' כי לעוצם רוממות מעלתו לא יוכלו להסתכל בו וכמ"ש במ"א, (ויובן זה ממה שאנו רואים שכאשר יסתכל האדם באור השמש14 יכהו עיניו ויתקלקלו מאור עיניו, שזהו מפני כי לפי ערך צמצום מאור אור עיניו הנה ריבוי האור המאיר מכדור השמש לארץ ולדרים עליה ג"כ כבד לקבלו כנראה בחוש כו' אבל להסתכל בגוף כדור השמש ששם אור בריבוי יותר, וגם חומו מרובה ביותר, ולכן ה"ה שורף ומכלה את חלק הגשם שהיא הצבת אשר בו נאחז אור הראי' הרוחניות עד שבריבוי הסתכלותו באור השמש מכלהו לגמרי עד שיוכל להיות סומא בשתי עיניו אם יתמיד להסתכל בשמש, ועד"ז יובן שכאשר מאיר האו"מ שהוא ריבוי אור לכן ממילא מסמא עיני החיצוני' שאינם יכולים להסתכל בו כו'. ולכאו' צ"ל מדוע כשפגם ובעוונותיו המשיך תוס' יניקה לסט"א לא די שלא סימא כו' אלא שנבלע בהם כו' כנ"ל, ומדוע המקיף מסמא עיני החיצוני' כו'. אך הענין הוא דהנה נת"ל שזה שנמשך תוס' יניקה זהו נחשב לדבר קטן עדיין, והיינו לפי שגם התוס' הוא מן מה שכבר מצומצם ע"פ קו המדה כמה יומשך בעולם זה, וע' בד"ה בך"ה בכסליו15 בענין מ"ש מי יקום יעקב16 כי קטן הוא, שמאחר שיש קצה וקצה ה"ז נק' קטן, וכמ"כ יובן שמה שכבר נמדד ה"ז קטן כו'. וא"כ לא יפלא כלל מדוע לא

יתבטלו הסט"א מצד הלא זהו17 מן מה שכבר מצומצם ולכן יכולים לקבל ואדרבה בולעי' כו', אבל בחי' המקיף הנה מאחר שהוא בחי' המקיף ה"ז הוראה שא"א לו להתלבש בבחי' פנימיות כ"א נשאר בבחי' מקיף, כמ"ש בלק"ת18 בד"ה מי אל כמוך בסופו בפי' לשארית נחלתו, שיריים כו', ולכן בהאיר אור המקיף שהוא אור הבלתי מצומצם ע"ד בחי' האו"פ אינם יכולים לקבל זאת, וממילא מתבטלים שז"ע מה שמסמא עיניהם שהסומא חשוב כמת19 שעבר ובטל כו', ועדיין צ"ל הלא ארז"ל במלאכי' שקטרגו על בריאת האדם ואמרו מה אנוש20 כי תזכרנו שנענשו במה שהושיט הקב"ה אצבעו21 הקטנה ביניהם ושרפם, שע"י שנתגלה בהם אור יתר מכפי המדה נתבטלו הגם כי נק' אצבעו הקטנה שמורה על היותו מצומצם שהרי נק' אצבעו הקטנה, שאצבע מורה על צמצום, הקטנה צמצום שני היותר מצומצם, ומ"מ נתבטלו, ומכ"ש בסט"א כשמאיר עליהם יתר מכפי חוק הקצוב אם היותו מצומצם ה"צ להבטל כו'. אמנם באמת אינו ענין לזה כלל שפי' אצבעו הקטנה היינו בחי' מל'22 המהוה היש דבי"ע שנק' אצבעו ע"ד אצבע אלקי' היא23, הקטנה ע"ש צמצום מדת המל' יתר24 מכפי כל הט"ס שלמעלה ממנה. או י"ל שיש בבחי' מל' ב' בחי' ים וארץ25, כמ"ש ביאור ד"ז במ"א והמל' בכלל נק' אצבע, והבחי' שנק' ארץ ה"ז נק' אצבעו הקטנה, ונודע כי בריאת יש מאין ה"ה בדרך העלם והסתר הבורא מהנברא, ולכן בהגלות נגלות עליהם בחי' אצבעו הקטנה היא שרש בחי' המל' שנק' ארץ בלתי העלם הנ"ל נתבטלו הנבראי', אבל אם26 הי' מתגלה ע"ד כל הגילוי' שהצמצום הוא בשביל הגילוי ע"ד שנא' וידבר אלקי'27 בעשה"ד לא היו מתבטלים כלל, וא"כ גם בענין התוס' יניקה הנמשך לסט"א ה"ה נמשך ע"י חטא ועון שבודאי ההעלם גדול מאד ע"ד ג'28 השכינה כו'. א"כ מובן מה שאינם מתבטלים עי"ז כו').

וידוע ג"כ בע"ח דאור המקיף מזכך חצי הכלי מבחוץ29 כו' וזהו העיקר בענין דחיית הסט"א שהרי קבלתם מאחורי העור כנ"ל, וי"ל שגם מה שנמשך

להם ע"י החטא ועון נמשך ג"כ דרך אחורי העור להיות כי נמשך ע"ד בחי' ג' כנ"ל לכן זהו העיקר להיות כי עי"ז30 אין לחיצוני' יניקה שם באחוריי' דכלים כי יאבדו ויפלו למטה מחמת מאור אור31 המקיף שמאיר עליהם מלמעלה כו' וכמ"ש ביאור דבר זה במ"א32, ואחר שנמשך המקיף להעביר חיצוני' מחיצוניות הכלים אזי מאור מקיף זה נמשך לאורות עליונים בבחי' או"פ להיות יורדין ונמשכין למטה בכלים ולא יסתלקו עוד כמבראשונה כנ"ל, וא"כ מובן שהמקיף הזה נחלק לב' חלקים חלק העליון ממנו הוא שיורד להאיר למטה על החיצוני' דכלים לבטל ולבער את החיצוני' וחלק השני התחתון ממנו יורד להיות בבחי' א"פ לאורות עליונים כו' (וצ"ל מדוע בשביל לבטל ולבער את הסט"א נמשך מחלק העליון דוקא, והמשכת אורות בכלים זהו מחלק השני התחתון דוקא, דלכאו' הי' מהראוי להיות בהיפך שבשביל דחיית וביטול הסט"א הי' מספיק גם חלק התחתון ג"כ להיותו אור מקיף הבלתי מצומצם ע"ד האו"פ כנ"ל, ולצורך המשכת אורות בכלים הנה אם הי' נמשך מחלק העליון הי' נמשך בבחי' תוס' מרובה כו', אמנם הנה קושי' זו היא ג"כ בענין ההפרש שבין מ"ע למצות ל"ת33, שנודע שענין השס"ה ל"ת הוא בחי' דחיית הסט"א לא תאכלו נבלה34 או לא תלבש שעטנז35 וכדומה שהוא בשביל שלא יומשך תוס' יניקה לסט"א כנ"ל, וענין מ"ע הוא בשביל המשכת אורות בכלים מכלים שונים כנ"ל וכמ"ש בכ"ד באריכות, וא"כ יפלא מדוע מ"ע בו"ה36 דש' הוי' ומל"ת בי"ה דש' הוי' שנודע מעלת י"ה שה"ע מעלת המוחין על המדות כו', וכמ"ש בת"ז שמי עם י"ה שס"ה ל"ת זכרי עם ו"ה רמ"ח מ"ע37. אך הענין הוא דהיא הנותנת דלהיות שמל"ת היא בשביל דחיות סט"א והגבלתה בבחי' צמצום כמו שהי' בתחילת הבריאה קודם חטא עה"ד וע' בביאור כי עכ"כ חופה38, לכן צ"ל ע"י בחי' היותר גבוה, והוא בכדי להעלות הניצוצות שנבלעו בסט"א שיוכללו ע"ד הנר שנמשך להאבוקה, וכל שהאבוקה גדולה יותר נמשכת הנר במהירות יותר להאבוקה כו', ולכן מל"ת שהן למכוון העלאת הניצוצות, וכן לסמא עיני החיצוני' זהו דוקא מבחי' העליונה שבבחי' מקיף כו', ובשביל המשכת אורות

בכלים די גם חלק התחתון ג"כ, ומה גם כי לצורך צמצום באו"פ ה"ז מתיישב בכלי יותר כו'.

ואמנם עדיין צ"ל מהו שייך בחי' עליון ותחתון בבחי' או"מ, הלא בכ"ד נת' שענין המקיף הוא מבחי' עגולים39 שאינו שייך כלל מעלה ומטה40 כו', ומ"ע41 חלק העליון וחלק התחתון כו', אך המעיין בע"ח שער עגולי' ויושר42 ובמ"ח בתחלתו43, יראה שבאמת הגם שהם עיגולי' שייך בהם מעלה ומטה, והוא מפני שיוצאי' דרך הקו, וע' בע"ח שביאר שיש מעלה לעיגול הראשון נגד עיגול השני מפני שהוא בבחי' היותר עליונה מהקו דהיינו סמוך לראשית הקו יותר (שבקו בודאי שייך לומר מעלה על ראשיתו שהוא דבוקו לא"ס כו' ע"ש), וא"כ כמ"כ נא' שבעיגול הראשון עצמו ג"כ ראשיתו שמקבל מהקו הוא עליון, והתפשטות עיגולו סביב זהו תחתון בערך ראשיתו, ועכ"ז נק' עיגול שאין בו מעלה ומטה חלוקי', ע"ש בע"ח שיש לומר בהם גם ימין ושמאל מצד הע"ס שבהם. ועוי"ל ע"פ משית"ל שהמקיף הוא לפ"ע כל עולם, וא"כ גם בו יש חילוקי מדריגות, וכמשנ"ת במ"א שזהו כמו הלבושים44 שהם מקיפי', ועכ"ז צ"ל כפי מדת הגוף שהרי לבוש הקטן אם היותו מקיף מ"מ לא יצדק להיות מקיף לגדול וכן לבוש הגדול לקטן, ועד"ז נוכל לומר בלבוש המקיף בגדול עצמו ג"כ עליון ותחתון שהוא עד"מ מה שמקיף הראש והכתפי' זהו עליון, והמקיף לשאר אברי הגוף הוא תחתון שלפ"ז י"ל שההתחלקות אינו רק מצד המקיף כ"א מצד הניקף, ואפ"ל שגם לפ"ז יש חילוקי מדריגות במקיף עצמו, וצ"ע. ועוי"ל שיש במקיף ב' בחי' הא' מה שא"א שיתהוה ממנו בחי' עולם שהוא מקיף, והב' מה שהוא בערך עולם הניקף, ועכ"ז הוא מקיף ולא או"פ כו', וכמשי"ת. ועכ"פ מובן איך ששייך לומר עליון ותחתון גם בבחי' המקיף, ועכ"ז הנה מקיף שבכלל אין בו התחלקות). ולפ"ז אור מקיף זה שמעביר החיצוני' ירד תחלה קודם שירד חצי השני באורות כו' דאם הי' יורד חצי השני קודם להיות בבחי' א"פ כו' הרי עדיין היו החיצוני' ג"כ מקבלי' יניקה בתוס' כמקודם והי' בהכרח להם להסתלק למעלה אלא מטעם זה ירד אור מקיף העליון תחלה כדי לעשות למטה העברת החיצוני' מן הכלים תחלה בכדי שיהיו ראוים אח"כ לקבל המשכות האורות בהן ולא יסתלקו האורות עוד מהם ואחר שנתקנו הכלים למטה אח"כ ירד חצי השני מהמקיף להיות על ידו המשכת האורות בכלים גם בבחי' א"פ ויתקיימו שם כי כבר נתבער הרע דחיצוני' כו'.

ולהבין ביאור ענין אור מקיף זה שנחלק לשנים כו', יובן ע"פ הקדמה45 שיש בחי' או"פ ואו"מ בכל עולם ועולם לפי ערכו46 דהיינו כמו בעולם הבריאה האור המקיף דבריאה הוא רק לפ"ע עולם האו"פ דבריאה כו', ועד"ז בעולם האצי' ג"כ בחי' המקיף דאצי' הוא לפ"ע האצי' כו', ובכל מקום פי' המקיף הוא ענין אותה ההארה שאינה מתלבשת בכלים כלל47, וגם לא בא בהשגה שהוא בחי' א"פ כידוע אלא נשאר למעלה כו' וכמ"ש במ"א, וע' בדרושי ר"ה בד"ה מי אל כמוך48 בסופו בפי' לשארית נחלתו, והנה בחי' או"מ דאצי' הכללי ידוע שהוא בחי' עתיק, וגם בחי' א"א והוא הנק' אנכי מי שאנכי49 כו', ויש בזה אור המקיף ב' מדרגות ע"ד הנ"ל והוא שנחלק לשנים, חצי העליון ממנו הוא בחי' עתיק שהוא בחי' תחתונה שבמאציל והחצי השני הוא בחי' א"א שהוא שרש וראש כל הנאצלי' (וכמבואר50 בע"ח בהיכל הז'51 דמה שבחי' כתר לפעמים נמנה עם ע"ס ולפעמים לא הוא לפי שב' מדרגות יש בו והוא בחי' ע"י וא"א ובחי' ע"י אינו נמנה כו' ע"ש) והיינו בחי' כתר עליון בכלל אך שנחלק לב' פרצופי' ע"י וא"א כנ"ל. והנה ביאור הדברים ידוע דפי' עתיק הוא מלשון נעתק כמו המעתיק הרים52 כו', וענין פי' מלת מעתיק53 ידוע עד"מ שקורין למעתיק איזה ספר54 מכתב לכתב אחר בשם מעתיק שהוא פי'55 שנעתק הספר ממקומו הראשון ובא לכתב אחר כי ענין ההעתק הוא ע"ד ענין העברה והסרה ממקום למקום כמו אילן שהעבירוהו ממקומו56 למקום אחר יקרא גם בשם נעתק שנעתק ממקומו כך גם בהעתקת ספר לפי שהעביר הדבר הכתוב מכתבו הראשון לכתב אחר כו' נק' מעתיק וכן ענין המעתיק הרים שנעתקו ממקומם כו', וכך יובן למעלה דלהיות שבחי' עתיק הוא בחי' התחתונה שבעצמות המאציל עדיין ע"כ לא נחשב בערך א' עם ענין האצי' גם להיות להן לבחי' מקור ושרש אלא מובדל הוא בערך לגמרי וכאלו נעתק והועבר מהם לגמרי לעוצם בחי' ההבדל הגדול בערך כו' ולכך נק' עת"י פי' יומין הוא

בחי' האצי' בכללות ובחי' עתיק הוא אור שמובדל ומרומם מבחי' יומין דאצי'57 בתכלית וכמ"ש המתנשא מימות עולם58 פי' מתנשא ומובדל ומועתק מהם וזהו עתיק יומין כלומר שנעתק ונבדל מבחי' יומין לעוצם הרוממות כו', והנה בחי' זו דעתיק הוא בחי' פנימיות כתר עליון והוא חלק העליון מאור מקיף הכללי דאצי' אשר איננו מתלבש כלל וכלל באצי' ולכך נק' עתיק יומין כנ"ל, מפני שאינו מתלבש כלל ביומין דאצי' רק הוא היורד להאיר מלמעלה מרחוק על בחי' חיצוניות הכלים לזככם מיניקת החיצוני' כנ"ל, אבל בחי' אריך הוא חצי השני ממנו שנכנס באצי' קצת והוא להיות להם לראש ומקור כנ"ל ואינו נק' עתיק יומין לגמרי להיותו רחוק יותר מעצמיות המאציל כו' (וכנ"ל בשם הע"ח שהעיגול הראשון שמתעגל מהקו יש לו יתרון על השני, מפני שקרוב יותר לראשית הקו הדבוק בא"ס, וא"כ מובן שבו עצמו מה שנק' ע"י וא"א, ע"י היינו ראשית העיגול כשמתחיל להתעגל מהקו ה"ה קרוב לא"ס עצמיות המאציל של הקו, והבחי' שבו עצמו הנק' בש' א"א להיותו מקור לאצי' ה"ז עצמו הוראה שהוא רחוק מעט יותר מחלק העליון שהוא נק' ע"י כו').

וזהו שרש האצי' מתחיל שרשו מהארות והשפעות59 א"א דוקא וכידוע המאמר דאור אבא שהוא אור הראשון דאצי' יונק60 מן בחי' מזל השמיני דא"א והוא מזל ונוצר חסד ונק' בשם מזל העליון ומדרגה השני' דאצי' והוא אור אימא יונק ממזל הי"ג דא"א והוא מזל ונקה ונק' בשם מזל התחתון כידוע והארות הללו דאו"א שמקבלים ממזלות דא"א הן הן שרשי כל האצי' כידוע. והנה פי' יונק הוא בבחי' א"פ כמשל היונק שמקבל לפ"ע ע"י צמצום כו' והאור והשפע מתלבש בתוכו ממש ולא בהעלם עליו כו', וגם כאן שאור אבא יונק ממזל הח' ענינו הוא שמקבל בבחי' א"פ בגילוי השפע וזהו דוקא מבחי' א"א הוא שמקבל כך, אבל מבחי' ע"י לא יוכל לקבל להיותו נק' עת"י שנעתק ומובדל בערך כנ"ל. וא"כ מובן דמה שע"י התשובה ומע"ט בכלל ניתקנו ב' דברים הנ"ל הענין הוא כך דע"י התשו' מעומקא דלבא כמ"ש ממעמקים61 כו' וכמשי"ת בסמוך62 מעורר למעלה בחי' המשכת אור המקיף דאנכי מי שאנכי כו' שהוא בחי' עתיק הנ"ל להיות יורד למטה להעביר החיצוני' ואח"כ יורד חצי השני והוא בחי' א"א להיות שרש וראש לנאצלים בבחי' יניקה ממש כמו או"א שמקבלים ממזלות דא"א וכיוצא ונמשך האור והשפע עד"ז לכל האורות והכלים דאצי' וישכנו שם בלתי הסתלקות וגרעון אור ח"ו והוא ע"י המצות מעשיות כנ"ל.

וזהו אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך, פי' ב"פ אנכי אנכי הראשון בחי' אור דעתיק שמובדל לגמרי ונק' אנכי מי שאנכי והוא שיורד ע"י התשו' למחות העוונות ולהעביר הפשעים שלא יקבלו החיצוני' יניקה מהם כו'63 מטעם הנ"ל. ואח"כ יורד האור מבחי' א"א להאיר את האורות דאצי' כנ"ל והוא בחי' אנכי השני וע"י אמצעית שניהם נמחל העון, וזהו שמסיים למעני למען שם הוי' דאצי' בכלל שמקבל מא"א וגם למען העברת החיצוני' לזה ירדו ב' בחי' אנכי כו', משא"כ בשעת מ"ת שלא הי' צריך שם אלא ענין א' בלבד והוא כדי שיאיר אור כתר עליון דא"א בנאצלים כו' ע"י המצות שנק' בש' הוי' כמ"ש ארחות הוי'64 כו' לכך לא נא' שם אלא אנכי א' והוא אנכי הוי' אלקיך כו', פי' בחי' א"א שמאיר בחו"ב שנק' ה' אלקיך ע"י ב' מזלות הנ"ל אבל א"צ לאנכי דבחי' עתיק אלא למצות התשובה דוקא מטעם העברת החיצוני' וכנ"ל (ובא"א65 עצמו יש הבדל ב' מדרגות הללו והוא בחי' י"ג חוורתי66 כו' שהוא בחי' הלבנונית כו' ונק' תליסר ארחין67 כו' שהוא ממדריגת בחי' עתיק למעלה משרש המצות ובחי' השערות דא"א מהן מתחיל שרש המצות68 והוא באנכי דמ"ת כידוע), ועוי"ל69 בפי' למעני, כי הנה יש ב' שמות הוי' כמ"ש ויקרא ה' ה'70, ונודע כי ש' הוי' הא' הוא לפני האצי', והב' הוא ש' הוי' שבסדר השתל' והיינו בע"ס או בז"א דאצי', וכאן שאומר למעני היינו למען בחי' ש' הוי' שלפני האצי', שממשיכים ע"י התשובה ומעש"ט שאחר התשובה, וזהו יפה שעה א'71 בתשומע"ט פי' שעה הוא מל' וישע72 ה' אל הבל73, שפונה כבי' א"ע לקבל מנחת הבל, וכן כאן מה שפונה א"ע לשוב מדרכו הרעה להדבק ביוצרו חיי החיים74 זהו בחי' תשו' ואז אח"כ המעשים75 הם טובים ומאירים יותר76 כו', וכ"מ ממה שא' אנכי אנכי ב"פ וע"ז הוא שאומר למעני, א"כ מובן שהכוונה הוא על ש' הוי' דלעילא כו', ונמצא שהכוונה במה שאו' למעני לא כדיוק הפשוט ולא למענכם ולא מפני שאינכם ראוים ח"ו אלא כנ"ל בשביל ש' הוי' דלעילא, ואם היות שבשם אם חטאת כו' אם

צדקת כו' כנ"ל, עכ"ז הלא פי' בזהר ע"פ בכל צרתם לא צר77 שגם להתם מגיע עקתא דישראל כו', וע"ד ונפלינו אני ועמך78 כמ"ש בפ' צו בד"ה מצה זו79 ע"ש.

אמנם מהו שא' וחטאתיך לא אזכור מאחר שימחה הפשעי' האיך יעלה עה"ד שיזכור החטאי' שהם יותר קלים, ויש לפרש בב' דרכי' שלהיות כי חטאתיך הם קלים מפשעים לכן לא יהי' מהם שום זכר כלל, משא"כ מחיית הפשע אם כי מוחלים עכ"ז י"ל שמקום המחי' ניכר או י"ל שהפשעים צריכים מחיה עכ"פ, ומ"מ ע"י התשובה אמחה אותם שלא יהי' רישומם ניכר כלל, אבל חטאתיך לא יעלו על זכרוני כלל וא"כ א"צ למחיה כלל, וע"ד עבר על מ"ע ושב80 אינו זז משם עד שמוחלי' לו כו', ואמנם עדיין צ"ל מה שאו' אנכי אנכי דמשמע שידוע מי הוא כו' ובאמת אינו מושג כלל. אך הענין הוא ע"ד שאו' בהרבה מצות אני הוי' שגם בשם צ"ל הלא אינו מושג כו' אלא שזהו בכדי להודיע לנו שכל מצותיו שהם מצות המ'81 ה"ה בחי' רצונו העליון א"ס ב"ה ולכן אני היינו עצמותו ית' כו' ועד"ז א' כאן אנכי אנכי היינו אנכי מי שאנכי שאינו מושג ורק הידוע מציאותו ועכ"פ מציאותו ידוע שהרי גם התינוקות וע"ה ש"ש שגור כמ"ש בסש"ב82, ולא מהותו הוא רומז על בחי' ההעלם היינו שאינו מושג הנה אני הוא המוחה הפשעי' וחטאתיך לא יעלו על זכרוני כלל וכלל כו'.