ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע > תורת שמואל > תרל"ח > וכל מאמינים שהוא שופט צדק כו'

וכל מאמינים שהוא שופט צדק כו'

בס"ד מוצאי ר"ה ל"ט לפ"ק

מ"ה וב"ן

ר"ה

וכל מאמינים1 שהוא שופט צדק2, פי' שופט צדק עש"ה ישבת לכסא שופט צדק (תילי' ט' ה') וכתי' וה' צבאות שופט צדק בוחן כליות ולב (ירמי' י"א ך') וזהו שיסד השוה3 ומשוה כו' פי' השוה שהוא לא שניתי כמ"ש אני הוי' לא שניתי5, ומשוה קטן וגדול4 כמ"ש ולא נכר שוע לפני דל (איוב ל"ד6 ) ולהיותו משוה קטן וגדול כמ"ש אשר לא ישא פנים7 כו' לכן וכל מאמיני' שהוא שופט צדק, ובכדי להעלות לבחי' זו דשופט צדק שמשוה קטן וגדול צ"ל ההעלאה ג"כ עד"ז במה שכולם שוה, והיא התשובה שהיא שוה לכל נפש קטן וגדול, ויובן זה בשני דרכי' הא' שכשם שהקטן צריך לתשובה שפי' קטן הוא קטן המעלה כו' כן גם הגדול צריך לתשובה שהרי התשובה אינה על עבירות דוקא8 כ"א לשוב מבחי' שהוא עומד שם לבוא למדריגה היותר נעלה, ולכן מ'9 אתי לאתבא10 צדיקיי' בתיובתא שנמצא גם הצדיקים שלא חטאו כלל צריכים ג"כ לבחי' תשובה, ונמצא היא שוה לכל נפש מישראל, הב' שעיקר התשובה היא לבוא לבחי' בכל מאדך11 וכמשי"ת שבבחי' זו שוה קטן וגדול, שהרי זהו למעלה מהגבלת הכלי, שבזה אינו שייך כלל קטן וגדול,

שענין קטן וגדול זהו מצד הגבלת הכלים שזה משיג יותר ועובד יותר וזה פחות שכ"ז אינו שייך אלא בבחי' הגבלה אבל למעלה מהגבלת הכלי אינו שייך כלל חילוקי' אלו ונמצא כי קטן וגדול שוה בזה, ולכן ה"ז בחי' העלאות מ"ן לבחי' שופט צדק שמשוה קטן וגדול כו', וזהו דכתי' ממעמקי' קראתיך ה'12, שבעשי"ת טוב לומר מזמור זה, כי עומק בגימ' רי"ו14, שבכ"י מעשי"ת מתעורר עומק א'15 מעשרה עומקים הנז' בס"י16, כמ"ש בסידור האריז"ל13, והיינו ע"י התשובה מעומקא דליבא שז"ע ממעמקי' קראתיך מתוך עומק פנימיות נקודת לבבי משם קראתיך כו'.

ולהבין17 שרש ענין התשובה במ"ש ממעמקים קראתיך הוי' כו' שהוא תשוב ה"י18 במלוי יו"ד כו', הנה הה"י במילוי יו"ד הן בחי' ב' יסודות דאו"א כו', וידוע דיסוד אבא שהוא היו"ד גנוז ומלובש ביסוד אימא ע"כ הוא2119 ה"י במלוי יו"ד כו' והן ב' עומקים דממעמקים20 קראתיך כו' (שע"י בחי' ב' עומקים אלו מעוררי' ב"פ אנכי להיות הוא מוחה פשעיך, דפי' הוא י"ל שזהו עוד גבוה יותר מבחי' ב"פ אנכי, והיינו כמ"ש בשל"ה הוא ר"ת22 הוא ושמו אחד והיינו בחי' עד שנה"ע23 הי' הוא ושמו בלבד, ובעה"ק עד שלא נאצל אצי' העליון24 ופי' אצי' העליון י"ל שא"ק נק' אדם דבריאה25 דכלליות ואצי' דכלליות26 זהו כמ"ש בס' ק28 זהר הרקיע מהאריז"ל פ' בראשית דט"ו27 שיש כדוגמת עתיק לעילא מגלגלתא דא"ק וז"ע אצי' דכלליות, ועד שלא נאצל אצילות זו הי' הוא ושמו בלבד, והיינו ש'

הוי' במילוי אלפין29 כמו שהוא בעצמותו לפני הצמצום וכמשי"ת, ולכן ע"י ב' עומקים שמעוררים ב"פ אנכי, מתעלי' ב"פ אנכי בבחי' הוא ר"ת הוא ושמו אחד היינו מ"ה שלפני הצמצום והקו שהוא בחי' ב"ן כמשי"ת וזהו הוא להיות מוחה פשעיך כו').

וביאור הדברים וגם להבין איך שב' עומקים דאו"א הן שיקראו לשם הוי' כו', הנה תחלה יש להקדים כלל אחד והוא כלל גדול כולל30 כל פרטי השתל' דכל הפרצופי' כו' והוא אשר בתחלת וראש לפני כל ההשתל' דא"ק עד רגלי העשי' לא31 הי' מעצמו' אור א"ס בבחי' התחלקות כלל כ"א32 ב' שמות מ"ה וב"ן33 בלבד שיצאו מעצמיות אוא"ס והוא מה שלפני הצמצום דקו וחוט כו' נק' שם מ"ה כמאמר הי' הוא ושמו בלבד כו' (וגם זה הוא שאנו קוראי' כן זהו לפי מה שנמשך אח"כ לאחר הצמצום בחי' מ"ה כו' אנו מכנים בחי' מ"ה גם לפני בחי' הצמצום כו') וצמצום הקו וחוט כו' נק' בשם ב"ן בכלל, ועדיין אין מציאת בחי' השתלשלו' ממש בבחי' התחלקות ממש להיות בבחי' פרצופי' מחולקי' כו', עד שבחי' עתיק וא"א הוא שנתחלקו ב' שמות הנ"ל דמ"ה וב"ן להיות נקראי' בשם ב' פרצופי' והוא פרצוף עתיק בשם מ"ה בכלל וא"א בשם ב"ן בכלל וכנ"ל ועדיין אין זה בחי' התחלקות גמור שהרי ע"י וא"א בפרצוף א' נחשבים רק שזה מבחי' התחתונה שבמאציל וזה נעשה ראש לנאצלים כנ"ל34, אבל כללות שניהם ענין א' והוא בבחי' כתר בכלל והוא בחי' ממוצע בין עולם הא"ס לעולם הנאצלי'35 כידוע, אבל כשירד עוד האור מעצמות אוא"ס למטה יותר והוא בבחי' או"א שיונקי' ממזלות דא"א וכנ"ל36 שם נתחלק האור להיות בבחי' ב' פרצופי' שלימים ונפרדים לגמרי כו' עד שנקראו בשם תרין ריעין37 וכנ"ל38 והגם שהן תרדל"מ וכחדא שריין39 וכחדא נפקין כו' כידוע, מ"מ תרין ריעין הם בבחי' התחלקות ממש לשני פרצופי' וכו' רק שהן תמיד בתכלית היחוד כו' ואמנם מ"מ הרי הן ביחוד תמידי כאלו הן אחדות א' ממש כמאמר כחדא שריין כו'. אבל בירידת האור עוד40 למטה יותר והוא בבחי' זו"נ דאצי' שם נעשו ב' שמות הנ"ל ב' פרצופים ונפרדים ממש ולא יש יחוד ביניהם כ"א לפרקים ועתים ידועים כידוע

כמו בג' רגלים שיש יחוד זו"נ שהוא יחוד מ"ה וב"ן כידוע אבל ברוב העתים שם מ"ה דז"א פרצוף בפ"ע ושם ב"ן דנוק' פרצוף נפרד לעצמו כו' כידוע.

וא"כ נמצא מובן שהגם שהתחלת אור הראשון הפשוט מעצמות אור הא"ס לא הי' רק בבחי' חילוק ב' שמות מ"ה וב"ן בלבד מ"מ ע"י ירידת האור וריחוקו מעצמות אור הא"ס נעשה בו בחי' פירוד והתחלקות מעט מעט עד שנבדלו ונעשו בחי' מפורדים לגמרי בזו"נ כו'. ואמנם מ"מ מובן מתוך כ"ז דהיא הנותנת לומר שאין כל חדש בכל ריבוי ההשתל' דא"א וע"י ואו"א וזו"נ שהרי כולם בכלל ענין ודבר א' בלבד והוא ב' שמות מחולקים בלבד והיינו מ"ה וב"ן שבמאציל עצמו רק שבע"י וא"א התחלקותם באופן גבוה יותר ובאו"א נתחלקו יותר בירידות המדרגות ובזו"נ ירדו עוד יותר41 כנ"ל, אבל מ"מ עדיין אינם רק ב' שמות בלבד לפני עצמות המאציל דהגם שלפי סדר ההשתל' נתרחקו ונבדלו הרבה אבל לפני עצמות המאציל ששוה ומשוה קטן וגדול וכמ"ש קטן וגדול שם הוא42 (ונק'43 אלוה44 הראשוני' והאחרונים45 וכמ"ש שאל נא לימים ראשונים46 ) הרי גם עתה עדיין זו"נ הם רק בחי' ב' שמות מ"ה וב"ן בלבד כמו שהיו במאציל עצמו לפני ההשתל' מאחר שאין שינוי לפני עצמות המאציל בין קודם כל ההשתלשלות לאחר כל ההשתל' כו'.

ובכ"ז יובן שכאשר בחי' ממעמקים שהוא ב' עומקים דאו"א הנ"ל מעלין מ"ן למעלה בא"א וע"י אז ממילא נמשך מן העצמות להיות בחי' ע"י וא"א מאירים אורם ושפעם בנאצלים כנ"ל מאחר ששרשם וכללותם של ענין א"א וע"י47 עם או"א הכל ענין א' והוא רק בחי' ב' שמות מ"ה וב"ן בלבד כנ"ל רק שנתחלקו יותר באו"א להיות נקראים תרין ריעין כנ"ל. אבל מ"מ כשאו"א מעלים מ"ן חוזרים להיות ממש בבחי' ע"י וא"א עצמן והוא מפני ששרשן א' כנ"ל וא"כ ע"י העלאת מ"ן דיסוד אבא נמשך מ"ה דע"י וע"י מ"ן דאימא נמשך שם ב"ן דא"א כו' ועד"ז עד רום המעלות גם מע"י וא"א למעלה כו' (והיינו בבחי' הוא הנ"ל שזהו בחי' מ"ה שלפני הצמצום והקו שנק' ב"ן בכלל כו'). וזהו פי' תשובה תשוב ה"י במלוי יו"ד שהן מילוי דיסוד אבא ביסוד אימא שנק' שניהם מעמקים ב' עומקים שישובו לחזור למקור חוצבם בע"י וא"א להיות ממשיכים אנכי אנכי ב"פ כנ"ל. ולהבין זה בנה"א ידוע שבחי' דממעמקים זהו ב' האהבות דבכל נפשך48 ובכל מאדך בכל נפשך מבחי' התבוננו' דבינה כו' ובכל מאדך בחי' ביטול במציאות לגמרי שהוא ע"י בחי' אור אבא כידוע, והנה מבואר למעלה49 שנפש האדם כלולה היא מכל הפרצופי' העליוני'

דע"י וא"א ואו"א וזו"נ כו' ע"כ יש ביכולתה באתעדל"ת בב' עומקי' הנ"ל דבכל נפשך ובכל מאדך לעורר למעלה שיהי' ג"כ העלא' מ"ן דאו"א למעלה בע"י וא"א ויהי' נמשך אח"כ מ"ה וב"ן דע"י שהן ב"פ אנכי כנ"ל.

וזהו50 פי' הפסוק כי המצוה הזאת51 אשר אנכי מצוך היום כו' אשר אנכי מי53 שאנכי54 שהוא בחי' עתיק55 כו' וזהו דוקא ע"י מצות התשובה52 תשוב ה"י כו' וכמבואר הטעם מכל הנ"ל שבתשובה דוקא תלוי המשכה אנכי מי שאנכי כו', ומ"ש עוד אשר אנכי מצוך היום דוקא ולא למחר כו' יובן עפ"י ענין הנ"ל56 בפסוק נעשה אדם57 כו' דנפש האדם הנה היא כלולה מכל ההשתל' העליונה ולכך נא' בו נעשה לשון רבים58 כו' ולהיות כן הרי נעוץ על ידו תחב"ס וסוב"ת דמזה מוכרח לומר שיש בחי' הארה כוללת את הכל ולמעלה מכולם שעל ידה יהי' נעוץ תחב"ס וסוב"ת59 דאל"כ הי' כ"א על מקומו יבא ולא הי' הראש מצטרך לסוף כו', ומה60 שהראש מצטרך לסוף מזה הוראה שיש דבר שלמעלה מהראש והסוף כו' שלטעם זה יוכל להיות נעוץ תחב"ס כו' שהוא בחי' ההתכללו' מבלתי ימצא ראש וסוף61 כלל כו'. וכ"ז נמצא באדם, וי"ל שזה"ע אדם אדמה לעליון63 שלמעלה מבחי' השתלשלות כו', ובחי' אדם זהו דוקא כשהנשמה מלובשת בגוף64 כו' כמ"ש מזה במ"א62. ולזה הטעם אין התשובה אלא עכשיו65 ולא למחר בעוה"ב שהרי גם עכשיו בגיהנם אין רשעים עושין תשובה וכמארז"ל ברשעים דאפי' על פתחו של גיהנם66

אינן חוזרין כו' והוא מטעם שא"א לו לעשות תשובה שם ובכאן בהיות הנפש בגוף יכולה לשוב בתשובה שלימה וכמו ראב"ד שיצא נשמתו67 כו' והרי הי' ביכולתו להתהפך ולעלות מקצה התחתון שהי' רועה זונו' ולהתקשר בקצה העליון במעלה ומדרגה גבוה כ"כ עד שגם ר' בכה עליו ואמר יש קונה עולמו בשעה א' כו' ואין זה הכח לנפש אלא כאן בזה העולם, והעיקר לכ"ז הו"ע הנ"ל לפי שע"י האדם בגופו הנה להיותו כולל כל ההשתל' כנ"ל יהי' ביכולת על ידו להיות נעוץ תחב"ס כו' כנ"ל וע"כ ביכולתו ג"כ להיות עולה מן הקצה לקצה ממש כי נעוץ סוב"ת כו' ולא נחלק ונבדל אצלו כל הדרגות עד שיהי' כ"א על מקומו דוקא ולא יתערב בשל זולתו אלא אדרבה יהי' במדריגת בחי' ההתכללות של זה בזה כו' מטעם נעוץ תחלתן כו' וא"כ גם יהפוך מרע לטוב בתשו' ובהיפך בבחירה שלו יהפוך מטוב לרע כו', אבל בעוה"ב שאינו אלא מדרגה פרטי' ולא כללית כמו האדם כאן לכך הנה שם כאו"א על מקומו דוקא ולא יוכל איש לשנות מדרגתו לא מטוב לרע ולא מרע לטוב כלל כו' וע"כ רשעים אפי' על פתחו של גיהנם אינן חוזרין כי בלתי אפשר להם לחזור מטעם זה, משא"כ האדם בזה העולם שהוא כלול מכללות כל ההשתל' כמ"ש נעשה אדם כו' ע"כ ביכולתו להפוך ממדרגה למדרגה כו'.

וזהו שאמר אשר אנכי מצוך היום, היום דוקא ולא למחר בעוה"ב כו' כי היום דוקא נעוץ תחב"ס כו' ולא למחר בעוה"ב מטעם הנ"ל. וע"י68 בחי' זו דתשו' שהיא שוה לכנ"פ69 כנ"ל עי"ז מעוררי' שמבחי' שהוא שוה, שאם70 היותו משוה קטן וגדול, י"ל בחי' בנה הגדול ובנה הקטן71 עכ"ז יהי' נמשך בחי' משפט צדק, והיינו כמו שהי' בתחילת הבריאה שהי' שומר לפרי72 כו', כי מה שנעשה מנגד לפירי זהו ע"י העול דחטא עה"ד, אבל ע"י התשובה נמשך מבחי' שופט צדק להיות משפט צדק כמו קודם החטא שתהי' שומר לפרי כו'.