סימן ד

הערות לסדור תורה אור ושערי תפלה – תרמ"ז-ט

ברכות1 השחר:

כתוב בספר נהר שלום (בעץ חיים דפוס ירושלים, בסופו) די"ט ע"א הח"י לתקן2 כלים ואורות דז"א דעשי' שבאצילות ודעשי', ולהמשיך להם מוחין ונרנח"י דמ"ה וב"ן דאור ישר ואור חוזר. ברכת הנותן לשכוי ופוקח עורים באור ישר ואור חוזר דמ"ה וב"ן דעתיק דכורא הנק' חכמה כו', יעו"ש בפרטיות, מבואר הכוונה כהסדר שנסדרו מרבינו ז"ל.

הלכות ציצית:

האריז"ל הי' נוהג ללבוש הט"ק בביתו על חלוקו בלי הפסק שום מלבוש. סידור קול יעקב ממהרי"ק ז"ל יעו"ש הטעם על פי סוד.

הלכות תפילין:

ובענין הכריכות של התש"י3 למדני כ"ק אאמו"ר זצוקללה"ה4 לכרוך ז' כריכות עם הב' חצאין, והיינו חצי הכריכה העליונה וב' כריכות שלמות בקירוב זה אל זה, ואחר כך להניח מקום פנוי מעט ולעשות עוד ד' כריכות שלמות וחצי כריכה באלכסון ולכרוך פעם א' על פס היד (ונעשה כמין ד' הפוכה). ואחר כך לכרוך הג' כריכות על האצבע (ובענין כריכות אלו איך לעשות אינני זוכר בבירור. אך כמדומה לי ברור שראיתי שכרך תחלה5 כריכה אחת על הפרק התחתון הסמוך לכף היד, ואחר כך כריכה אחת על הפרק הב', ואחר כך עוד כריכה אחת על הפרק התחתון). ומותר הרצועה לכרוך על פס היד כנ"ל (ולא כאותן שעושין שין על היד).

סדר שחרית:

בפקודת ישועה ורחמים. הד' דבפקודת דגושה, כ"כ בפרי עץ חיים שער עולם העשי' פ"ב, וס' הכוונות, וס' נגיד ומצוה, וע' במשנת חסידים מסכת תפלת העשי' פ"ב מ"א.

ע' בסש"ב פרק ל"ב, וע"ש בפרקים הקודמים. ונראה שכל זה6 צריך להיות קודם התפלה והתפלה צריכה להיות בשמחה, היינו שמחת הנפש בה' עושה7 ואז בנקל לו8 לבא למצות ואהבת לרעך כמוך, כי הנפש ורוח מי יודע גדולתן ושרשן, ובשגם שכולן מתאימות ואב אחד לכולנה כו'. יעו"ש מן פרק כ"ה עד פרק ל"ו, וע' במשנת חסידים מסכת תפלת עשי' פ"א מ"א.

ובד"ה והחרים (רל"א)9 כתב דענין התפלה הוא הקרבת נפש הבהמית שמבחי' התהו, וכמו הקרבן צריכים להקדישו תחלה וגם לסמוך עליו, וכל זה ליתן כח שתתעלה כו' כמ"ש במ"א, כמו כן עכשו בעבודה שתפלה כנגד תמידין כו', זהו ענין קבלת מצות ואהבת לרעך כמוך10, רעך הם בחי' תהו ותקון (הלא אח עשו ליעקב11 כו' אלא שזה בחיצוניות וזה בפנימיות), וענין ואהבת לרע"ך כמו"ך לברר בחי' התהו שתתעלה כמו התקון כו' (וביאור הענין י"ל שיובן על פי מ"ש במ"א בדרוש לרוקע הארץ12 כו', וכמבואר אצלינו בד"ה וידבר כו' אחרי מות13 שני בני אהרן בקרבתם כו' והמבין יבין).

קדיש:

כתב בשמונה שערים שער הכוונות סוף כוונת הקדיש שאין צריך לקום מעומד בעניית אמן יהא שמיה רבא של הקדיש. אמנם בקדיש שאחר העמידה שחרית ומנחה וערבית, וכן בקדיש תתקבל של אחר החזרת הספר תורה להיכל הי' (האריז"ל) נשאר מעומד14 (כ"כ הלשון בשמונה שערים, ובפרי עץ חיים כתב הלשון15 ובשל תתקבל ושל החזרת הספר תורה16 להיכל הי' עונה מעומד. והנראה לומר שגם בשמונה שערים צ"ל ושל אחר כו' והוא טעות דמוכח. ובסידור האריז"ל של הרר"ש מראשקוב בתפלת חול בענין קריאת התורה כתב מנהג הרב ז"ל לישב בשעת קריאת התורה ולעמוד בעת הקדיש17 וחוזר ויושב עכ"ל. וכ"כ בפרי עץ חיים שער קריאת התורה פ"א, ובשמונה שערים דרוש הספר תורה דרוש א18, וע"ע לקמן שער כ"ב19). וגומר עניית הקדיש ואחר כך הי' יושב (וע' בשו"ע או"ח סי' נ"ו20). וכ"כ בפרי עץ חיים שער הקדישים ספ"ד (ושם יש שינוי קצת21, אך ידוע דהשמונה שערים מוסמך יותר ועליו סומכין). ושם הגהת הר"ר צמח שכמו כן הקדיש שאחר קבלת שבת צריך לענות מעומד ואחר כך ישב, יעו"ש.

ה' מלך ה' מלך:

פסוקים אלו היינו ה' מלך כו' והי' ה' למלך כו' צ"ל מעומד, ואם עומד בתפלה באיזה זמר אחר והצבור אומרים פסוקים אלו צריך גם כן לעמוד, אך לא יפסיק לומר עמהם הפסוקים (נראה שם שאפילו הוא עומד במקום שמותר להפסיק) אלא יאמר אתו הזמר שהוא עומד בו. שמונה שערים שער הכוונות22 בכוונת ה' מלך. פרי עץ חיים שער הזמירות פ"ג. סידור קול יעקב במקומו, וסידור הרש"[ר]23, ובמשנת חסידים מסכת תפלת העשי' פי"א מ"א. בעמק המלך ש"ו פע"ב24 כל דבר שהוא מעולם האצילות צריכים לומר מעומד ובפרט זה הוא אצילות שבאצילות עאכו"כ שצ"ל מעומד.

ברכת ישתבח:

בשבחים דישתבח נקודה קודם תיבת שיר, ונקודה אחר תיבת ומלכות, להורות שלא להפסיק בי"ג שבחים אלו, וכמ"ש בזח"ב דקל"ב ע"א. ובס' אור הישר למהר"מ פאפירש כתב לאומרם בנשימה אחת25 (ואפשר מפני שלהפסיק בדבור בלאו הכי אסור ע"פ הדין כמ"ש בשו"ע26, ולכן מפרש מ"ש בזה היינו שלא להפסיק בנשימה). ובעמוד העבודה פ"ז כתב עד מעתה ועד עולם27, אך בהנוסח28 כתוב עד ומלכות (ומ"ש שם הט"ו שבחים נראה שהוא ט"ס וצ"ל הי"ג כו'). ובכתבים איתא29 ענין הט"ו שבחים היינו (עד והודאות) נגד ט"ו תיבין דאת ה' האמרת30, והיינו להיות ע"ד ביום ההוא יהי' הוי' אחד31 ב"פ י"ה שגם ו"ה יהי' במדרי' י"ה. והענין דבהבראם32 היינו בחי' ה' זעירא ומזה נמשך כרחל לפני גוזזי'33, והיינו מחמת ריבוי הצמצומים, אבל ה' עילאה יובל עלמא דחירו34, וע"י הט"ו שבחים ממשיכים בחי' י"ה בו"ה, והוא שבחי' ה' זעירא גם במדריגות התחתונות, והיינו גם בהתלבשותה בעולם הזה הגשמי יאיר בו בחי' ה' עילאה בחי' החירו' כו', והיינו על ידי שיקבל מבחי' היו"ד עצמו.

והאופנים וחיות הקדש:

ע' במקדש מלך35 בראשית ד"ב ע"ב36 בענין טבא אנת יאות אנת כו', ובשבת אומרים37 שרפים וחיות ואופנים, י"ל מפני שבשבת עליות העולמות שעולם התחתון עולה בעולם העליון כו', וכמ"ש במ"א ההפרש38 בין התכללות להתלבשות כו' וד"ל.

למלך אל חי וקים:

וכן בהסידור39 של כ"ק אאמו"ר נ"ע זצוקללה"ה זיע"א הי' נדפס למלך בפתח, ונתקן למלך בקמץ.

ובא לציון:

וקרא כו' ומקבלין כו', בתורה אור פ' כי תשא בד"ה שמאלו40 כתוב שהמלאכים הם רק שלוחים שעל ידם נמשך ההשפעה למטה, והמשכה והשפעה זו היא דרך השתלשלות כמ"ש וקרא זה אל זה ואמר קדוש41, ומתרגמינן ומקבלין דין מן דין, אלא שבלשון המקרא נאמר על המשפיעים שקורא וממשיך שפע זה לזה, ובלשון התרגום נאמר על המקבל בחי' נוקבא ע"כ.

קבלת שבת:

כתוב במשנת חסידים מסכת ליל יום טוב פ"א מ"ב, ואם הוא שבת ויום טוב יאמר בפזמון לכה דודי גם בשמחה במקום אמרו גם ברנה עכ"ל, ונמצא דאין צריך לומר שניהם רק גם בשמחה לבד.

בכתבי כ"ק אדמו"ר42 האמצעי זצוקללה"ה בד"ה לכה דודי43 כתוב וז"ל, נוסח קבלת שבת (שייסדו הר"ש אלקבץ ע"פ קבלת הרמ"ק ז"ל, ואין הפרש בינו לקבלת האריז"ל, אלא שזהו בסוד נקודות לבד דהיינו רק י' ספירות, ולא שתחלק הנקודה לי' ספירות כמו כתר שבחכמה וחסד שבחכמה כו', שאז נקראים ספירות וכשכלולים מבי"ע נקראים פרצוף כו', שזהו עיקר קבלת האריז"ל, אבל בכלל מאתים מנה, דממילא יש בו כוונת האריז"ל וד"ל) הוא על פי סדר פסוקי שיר השירים כו' עכ"ל.

תפלת ערבית:

בחכמה פותח שערים, ידוע דבבחי' בינה יש נ' שערים כמארז"ל חמשים שערי בינה נבראו בעולם (ר"ה כ"א ב), והטעם שנקראו שערים ידוע44 דכמו השער רחב שמשמש כניסה ויציאה, כמו כן בחי' בינה השגה באורך ורוחב, ועל ידי השערים נמשך במדות, וכן על ידם העלאות המדות וכידוע בענין נודע בשערים בעלה45, ובענין לך ה' הגדולה46 כו'. והנה ידוע דההשגה דבינה נמשך מבחי' החכמה שהוא נקודה חדא, וזהו דחכמה ובינה נקראים אבא ואמא, שהבינה מקבלת טפת החכמה ומצטיירת באורך ורוחב כו'. אמנם באמת יש לבינה מקור בפני עצמו, וכידוע דבינה יונק ממזל ונקה47, דכשם שיש לחכמה מקור בא"ס כמו כן יש לבינה מקור בא"ס (וכמ"ש בעץ חיים בתחלתו בענין אבא ואמא כחדא נפקין48). אלא שההמשכה בהתגלות בבינה הוא על ידי החכמה (עמ"ש בפרד"ס שער ח' פי"ז). וזהו בחכמה פותח שערים, דפתיחת שערי בינה הם בכח הא"ס דוקא, וזהו שאמר פותח סתם ולא אמר מי הוא הפותח, דקאי על בחי' א"ס הנעלם (עמ"ש בזח"א בתחילתו, ובמקדש מלך בענין ברא סתם), אלא שנמשך על ידי החכמה, וזהו בחכמה על ידי החכמה פותח הא"ס ב"ה שערים דבינה כו'.

ופרוש:

בגוף כ"י הק'49 בעצמו וע' כו' (כ"ה בכי"ק אאמו"ר זצוקללה"ה, ולפי הנראה ודאי הכוונה על רבינו אדמו"ר זצוקללה"ה).

קידוש לשבת:

שם50 רק מ"א תיבות, כי לא גרס תיבת וברצון הא'.

כי בנו בחרת51 וגו', נמצא בכתבי כ"ק אאזמו"ר זצוקללה"ה52 וז"ל, מפה"ש53 בענין כי בנו בחרת, לפי שאנו אומרים זכר ליציאת מצרים (ואומרים אפילו בראש השנה ויום הכפורים שבזה אין שייך לכאורה יציאת מצרים), והענין כי שבת ומועדים הכל יש למעלה אלא שהשם יתברך נתנם לנו, ומפני מה זכינו לזה היינו על ידי גלות מצרים, וזהו זכר ליציאת מצרים שאז בנו בחר, על כן צריך לומר כי בנו בחרת אחר זכר ליציאת מצרים, כך שמעתי מפי אחד ששמע איך שהשיב רבינו ז"ל למחותנו הגאון דבארדיצוב ז"ל, ששאלו על ענין כי בנו בחרת כו'. עכ"ל.

הטעם מה שאין אומרים בנוסח ברכת קדוש היום דשבת וצונו כמו בכל הברכות, י"ל על פי מה דאיתא בכתבים בפירוש נוסח הברכה אשר קדשנו במצותיו וצונו, אשר קדשנו הוא בחי' אוא"ס שמובדל מן העולם, והיינו בחי' עצמות אוא"ס כמו שהי' קודם שנברא העולם, והוא ענין אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלקים54 כו', וזה ממשיכים על ידי המצות (וי"ל דזהו אשר אותיות ראש55). וסדר ההמשכה תחלה נמשך במצותיו, הקב"ה מניח תפילין הקב"ה מתעטף בצצית56 כו', והיינו בחי' ספירות העליונות, ואחר כך נמשך למטה. אך בכדי להמשיך במצותיו זהו על ידי וצונו, דהיינו המצות שאנו עושין למטה, על ידם אנו גורמים המצות העליונות עד שיומשך האור למטה גם כן כו'. ועפ"ז י"ל דמצות שבת ה"ה מיקדשי וקיימא57, דבו שבת58 כו' (ולכן חותמין מקדש השבת59 ולא מקדש ישראל והשבת כמו ביום טוב כידוע), ולא על ידי שצונו, ולכן אין אומרים וצונו. וביום טוב י"ל, דמ"ש אשר בחר בנו היינו שנקיים תורה ומצות כמו ובנו בחרת (דברכת קריאת שמע דקאי על מתן תורה60), ואומרים זה קודם וקדשנו במצותיו, דהיינו שעל ידי הבחירה בנו על ידי זה קדשנו במצותיו כו' כנ"ל. ועל פי זה י"ל הטעם מה שלא נתקן בקידוש יום טוב הנוסח אשר קדשנו במצותיו (כמו בכל מצות דרבנן. ע' במצות השם במצות עשה דרבנן61), כי אם אשר בחר בנו תחלה62 ואחר כך וקדשנו במצותיו כו', וצ"ע.

מה רבו מעשיך:

בנוסח אשכנו ליתא זה בברכת יוצר דשבת. וכן בסידור רב עמרם ליתא. והטעם דמ"ש מה רבו מעשי"ך63 היינו שהעולמות נתהוו מהדבור של הקב"ה כמ"ש בדבר הוי' שמים נעשו64, ודבורו של הקב"ה חשיב מעשה65 כו', והמחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית שבכל עת בחי' דבר הוי' מחי' ומהווה העולמות מאין ליש66. והנה ידוע דבשבת אין העולמות מקבלים מבחי' הדבור, דכתיב כי בו שבת67 כו', ששבת מדבור ועשי', שהדבור נתעלה למעלה והעולמות מקבלים בשבת מבחי' החכמה, ולכן נקראת שבת בראשית, דחכמה הוא בחי' ראשית68 כמ"ש ראשית חכמה69. ולכן השמיטו ענין מה רבו מעשיך, ושינו מהנוסח דחול כו'. ורבינו70 לא שינה את הנוסח, כי אם גם בשבת לומר מה רבו מעשיך, והיא הנוסחא האמיתית (וכ"ה בסדור האריז"ל), והוא מפני שבאמת גם בחי' חכמה היא כעשי' גופנית71 לגבי', דלגבי עצמות אוא"ס שלמעלה מסדר השתלשלות הרי החכמה והדבור שוין. וז"ש ברוך עושה בראשית שהוא עושה בחי' ראשית חכמה. וזהו כלם בחכמה עשית72, שהחכ' היא בחי' עשי'. ולזאת גם בשבת שהעולמות מקבלים מבחי' חכמה שייך לומר מה רבו מעשיך כו' (כתבים73).

קריאת התורה:

ע' בדרך החיים74 סי' ע"ו סעי' א' אם צריכים לעמוד בשעת קה"ת. ובשמונה שערים75 שער הכוונות דרושי הספר תורה דרוש א' כתב, שהאריז"ל הי' מנשק הספר תורה ומלווה עד התיבה שקורין שם, ואחר כך חוזר למקומו הראשון ויושב מיושב עד סיום קריאת הפרשה, לא כאותן הנוהגים לעמוד עכ"ל. וכן כתב בפרי עץ חיים שער קריאת התורה פ"א. וכ"כ בסדור האריז"ל הרש"[ר]76 ז"ל, אך שם הוסיף וז"ל, וזהו כשיש אלממרא (נראה בימה) בבית הכנסת דהוי רשות בפני עצמו, אבל כשקורין על השלחן בלא אלממרא צריכים לעמוד, ולישב בין גברא לגברא עכ"ל (ומ"ש באשל אברהם בסי' קמ"ט סק"א77, נראה לי שזהו שלא בשעת הקריאה יעו"ש). ובס' שלחן הקריאה סי' ט' במסגרת השלחן סק"ה הביא בשם שערי אפרים78, שאם הוא חלש ואי אפשר לו לכוון היטב כשהוא עומד יש לו לישב, אך לא ישב נגד השלחן שקורין עליו כו' ע"כ. ולפי זה יש לומר דאף מי שאינו נזהר לשמוע קריאת התורה, ומתפלל בשעת קריאת התורה, והוא חלש, ועל ידי העמידה אי אפשר לו לכוון בתפלתו מותר לו לישב כו'.

מ"ש בשלחן הקריאה שם, שלא ישב נוכח השלחן נוכח פני העולה79, נראה לי פשוט דזהו כשאין מפסיקין אנשים בינו לבין העולה, ואז אפילו רחוק מהשלחן אסור לישב נוכח פני העולה, אבל אם עומדין אנשים אצל השלחן נוכח העולה נראה לי שמותר. ומכל מקום נכון לצדד קצת, שלא ישב נוכח פני העולה ממש.

הפטרה:

וכ"ק אאמו"ר זצוקללה"ה הי' אומר רוב ההפטרות כמנהג ספרדים80, וארשום אותן הרשומות בזכרוני. פ' נח עד מרחמך ה'. פ' וירא (כמדומה לי) עד ותשא את בנה ותצא. פ' ויצא81 ועמי תלואים עד על תלמי שדי, ואחר כך ויברח יעקב עד ובנביא נשמר (היינו ב' פסוקים הראשונים). וישלח חזון עובדי'. שמות הבאים ישרש. יתרו ער זרע קדש מצבתה. תשא מן וישלח אחאב. ויקהל (כמדומה לי ברור) וישלח המלך שלמה. פקודי אינני זוכר. צו82 עד ונכרתה מפיהם, ואחר כך כה אמר הוי' אל יתהלל (וזה אינו שייך להנוסחאות הנ"ל). אחרי מות הלא כבני כושיים. כשחל ר"ח ביום ש"ק וביום א' הי' אומר אחר הפטרת שבת ר"ח, פסוק ראשון ואחרון מהפטרת מחר חדש.

ברכות הפטרה:

שמעתי83 בשם כ"ק אאזמו"ר זצוקללה"ה וכ"ק אאמו"ר זצוקללה"ה שהיו חותמין בשבת חול המועד סוכות מקדש השבת וישראל והזמנים, ובהברכה לא היו מזכירים של יום טוב, כי אם בהחתימה, כנ"ל.

מוסף לשבת:

רצה ומודים וכו' תמצא בשחרית84. בהסידור עם ההגהות85 נדפס שם כל הנוסח רצה ומודים כו' עד גמירא (כמו בהסידור הזה), והגי' שם רצה ומודים כו' תמצא בשחרית. ונראה שדקדק שלא יהי' שום שינוי מהסידור של רבינו הגדול ז"ל אף בדבר כזה שאינו נוגע לשום דבר בעצם הנוסחא (וכן הגהתי כאן כמ"ש בהסידור הנ"ל). ולפי זה לא טוב עשה המו"ל הזה מה ששינה בענינים האלו בהסידור הזה בכמה מקומות, כמו אשרי קודם ובא לציון גואל, וברוך שאמר, ופסוקי דזמרה בשחרית דשבת, וכן אשרי קודם מוסף וקוה ועלינו כו' וכדומה, דהגם שאינו נונע בעצם הנוסח, מכל מקום אין לשנות, ועל דרך חייב אדם לומר בלשון רבו. וגם שאפשר שיש בזה איזה כוונה, כי גבהו דרכיו כו', וכאשר מקובל איש מפי איש שההגהות בהסידור הנ"ל הועתקו מההגהות של רבינו הגדול ז"ל שהגי' בעצמו, בוודאי יש בזה כוונה מיוחדת.

זמירות לשבת:

ומכ"ק אאמו"ר זצוקללה"ה (בשם כ"ק אאזמו"ר זצוקללה"ה) שמעתי, שאמר רבינו הגדול זצוקללה"ה, שמה שלא העמיד בהסדור זמירות הוא שחשב שישירו בתוך הסעודה, ושיר למעלה מזמרה. ופעם אמר שמה שלא כו' הוא שחשב שידברו חסידות בתוך הסעודה ע"כ (ואינני יודע אם הכוונה על הפזמונים אזמר בשבחין, אסדר, בני, הרי כתובים בהסדור. אך זה ידוע שהם לא אמרו הפזמונים הנ"ל, וכמה פעמים הייתי בעת הסעודה ולא ראיתיו שיאמר הפזמונים הנ"ל, ופעם אחד (בהזמן שאכלנו אתו על השלחן) צוה לנו שנאמר הפזמונים86 הנ"ל, אך זה נמשך זמן קצר, רק איזה שבתים, ולא אמר לנו עוד שנאמר כו').

קידוש לבנה:

וכן ראינו מכ"ק אאמו"ר זצוקללה"ה87, אך לא קודם ג' ימים (מה שאומרים העולם בשם כ"ק אאזמו"ר זצוקללה"ה שאינו יודע אי' נמצא הקבלה88 מז' ימים אלו כו', אינני יודע אם אמר כן, שהרי בההוספות לתו"א פ' יתרו בהביאור לד"ה בחדש השלישי89 כתיב טעם על זה על דרך הקבלה והחסידות, ובמשנת חסידים מסכת מוצאי שבת פ"א מ"ב כתב גם כן טעם על זה באופן אחר ע"ש. וע' בפרי עץ חיים שער ר"ח פ"ג בענין ברכת לבנה כתב, ואנו מברכין ברכה זו בר"ח מפני שאז היא מתחדשת כו' וצ"ע90. ובההגהות כ"ק אאזמו"ר זצוקללה"ה לדרוש הנ"ל העיר מרע"מ כי תשא91 פקודא בתר דא לקדש החדש כו' ולבתר דיאותה לאורה מברך כו', והרמ"ז שם פי' דהיינו לאחר ז' ימים. וכן בביאורי הזהר92 כתב דהיינו לאחר ז' ימים, והאריך בזה. ובדרוש בחדש השלישי93 (מכ"ק אדמו"ר האמצעי זצוקללה"ה) כתב בשם פרי עץ חיים94 דקידוש לבנה צ"ל אחר ז' ימים דווקא, וכתב מה שמתן תורה הי' בששי בחדש, ולכאורה הי' צ"ל בז', מפני שז' שבועות של ספירת העומר הם במקום הז' ימים כו' יעו"ש. ומכל מקום למעשה ראינו כנ"ל, והיינו מפני שאצלינו על פי הרוב השמים מכוסים מעננים, ואם נראית אי אפשר לדקדק בהזמן כל כך. ובאור החמה כתב על רע"מ הנ"ל בשם הרמ"ק דהיינו לאחר ג' ד' ימים כו'.

ברכת המזון:

כי אל מלך חנון כו'95. הגהתי כן על פי מה שהעיד ל' ר' שמואל הורוויץ שי', שעמד אצל כ"ק אאזמו"ר זצוקללה"ה96 בעת הסדר בליל פסח ואמר בברכת המזון כי אל מלך כו'. וכן הוא בשו"ע אדמו"ר זצוקללה"ה סי' קפ"ח ס"ג דצ"ל מלך חנון. ולפי דעתי בודאי בהסידור הראשון מרבינו הגדול ז"ל לא הי' נוסח יעלה ויבא בפירוש, כי אם ביום טוב אומר יעלה ויבא. ואף דבהסידור הנדפס, כמו סי' הר"ל ז"ל97, נדפס גם כן נוסח יעלה ויבא בפירוש כמו כאן, אך בדברים כאלו נמצא שינוים גם בסידור הנ"ל. וע' מ"ש לעיל שער כ"ז סי' ד'98. וע"ש בהסידור הנ"ל. ואף שהרב המו"ל99 את הסידור הזה בכמה מקומות אף שפרט הדברים מכל מקום נשמר שלא לשנות לשון רבינו ז"ל, וכמו באשרי ובא לציון קודם מנחה דשבת100 וכדומה יעו"ש, מכל מקום לבד מה שבכמה מקומות לא נשמר מזה וכמ"ש בשער הנ"ל, הרי לא ראה את הסדור הראשון101, ואפשר בהדפוסים שאחר כך נעשה השינוי. ונאמן עלי עדותו של ר"ש הנ"ל, ומעשה רב.

ברכה מעין שלש:

צ"ע102. וצ"ל דנגד ברכה שני' הוא מ"ש ועל ארץ חמדה כו' והנחלת כו', ורחם ובנה ירושלים הוא נגד ברכה שלישית, וכל זה טופס הברכה דמעין ג'103.

הלל:

בסידור (אור המאיר ד'ווילנא104) שהתפלל כ"ק אאמו"ר נ"ע זצוקללה"ה זי"ע קודם הסתלקותו נרשם על זה105 בכי"ק וז"ל, שמעתי מכ"ק אאמו"ר נ"ע106 זצלה"ה זיע"א, שכמדומה לו שכוונת המדפיס על דודינו מהרי"ל נ"ע מיאנאוויטש107. ומתחת הגליון בסי' הנ"ל נרשם בכי"ק108, נדפס פעם ראשונה בווארשא כמדומה על ידי ר"ז בר"י זעלווער109 ע"ה עכ"ל. ואני שאלתי מכ"ק אאמו"ר זצוקללה"ה אם לברך תחלה וסוף ביחיד, ואמר לי ששאל זאת מכ"ק אאזמו"ר זצוקללה"ה, והשיב לו שיכולים לעשות כמו שרוצים.

אמילם בפתח הלמ"ד110, כן הוא ע"פ מסורה, וע' במכלול יופי במקומו, ובעט סופר לרד"ק בכינוי אפקדם111. ובס' השרשים לרד"ק112, ובקונק' כתב אמילם בקמץ הלמ"ד, והאבן עזרא כתב הלמ"ד קמוצה, אך כמ"ש במסורה הוא העיקר.

קראתי י"ה וכן יסרני י"ה, ע"פ המסורה היודי"ן דגושים, וצ"ע שכאן הן רפוים.

תשליך:

כתוב בפרי עץ חיים שער השופר פ"ה, וינער שולי הבגדים כשאומרים ותשליך במצולות ים כו'. ובסדור האריז"ל מהר' שבתי ז"ל כתב, דדוקא בגד ציצית כי היא בגד השכינה, וכן בסי' שער השמים מהשל"ה כתב דדוקא בגד ציצית, וכן מנהגינו לנער את הטלית קטן, אך אחר שגומרים את סדר התשליך, וכן נראה מסדור השל"ה ז"ל.

קידוש לשלש רגלים:

בסוכות113 כו', לכאורה מדלא מחלק בין ליל א' לליל ב' יש ללמוד שגם בליל ב' מברך לישב בסוכה תחלה ואחר כך שהחיינו. אך שמעתי דבר ברור דכ"ק אאמו"ר זצוקללה"ה הי' מברך שהחיינו תחלה ליל ב'. וכן שמעתי בשם כ"ק אאזמו"ר זצוקללה"ה. וכן משמע מלשון השו"ע אדמו"ר סי' תרמ"ג ס"א, שהוסיף תיבת בליל א', מה שלא נמצא בשו"ע של הב"י. והלבוש כתב הלשון כמו בשו"ע, ולשון שו"ע אדמו"ר הוא כלשון הלבוש, והוסיף תיבה הנ"ל.

הגדה של פסח:

וכ"ק אאמו"ר114 זצוקללה"ה הי' מגביה בידו את הכוס מן השלחן ואמר לפיכך, והי' אוחזו בידו עד ונאמר לפניו הללוי' ומעמידו, ולברכת בפה"ג הי' נוטלו על ידו ובירך115 כו'.


1) נדפסו לראשונה כנספח לסדור תורה אור תש"א, בכותרת: "הגהות הוד כ"ק אדמו"ר הגאון האלקי, חסידא ופרישא, כקש"ת מרנא ורבנא שלום דובער זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, אשר הואיל לרשום בעצם כתב יד קדשו על גליונות סדור תורה אור ושער הכולל דפוס ווילנא תרמ"ז ותרמ"ט".

הסדור תורה בשתי הוצאות הנ"ל נדפס עם "שערי תפלה", אחר כך בשנת תרנ"ו נדפסה מהדורה חדשה של חיבורו, בשם "שער הכולל".

כפי הנראה נכתבו הגהות אלו בשנת תר"נ, ולא הגיעו לידי מוה"ר אברהם דוד לאוואוט (שנפטר בח"י אדר תר"נ), ולכן לא נכנסו הוספות ותיקונים אלו לספרו שער הכולל, שערך לפני כן.

בשוה"ג שם נוספו איזה הערות על ידי כ"ק אדמו"ר זי"ע, ומועתקים לקמן.

2) הח לתקן: גם יכוין בח"י ברכות השחר אלו שהם מן הנותן לשכוי כו' עד סוף ברכת התורה לתקן כלים ואורות דאור ישר וחוזר כו'.

3) ובענין הכריכות של התש"י: ראה ס' המנהגים חב"ד ע' 4.

4) כאאמו"ר זצוקללה"ה: הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע: כ"ק אדמו"ר מהר"ש.

5) שראיתי שכרך תחלה: למרות האמור בפסקי הסדור (הלכות תפלין): יכרוך ג' כריכות על אצבע האמצעי, בתחלה כריכה אחת על פרק האמצעי ואחר כך שתי כריכות על הפרק התחתון (וכורך המותר על כף היד), ובסוף הכריכות יקשור.

6) שכל זה: הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע: בסש"ב מדבר שם בענין המרירות.

7) שמחת הנפש בה' עושה: שישמח ישראל בעושיו (תהלים קמט, ב).

8) ואז בנקל לו: כמבואר בתניא פל"ב.

9) ובד"ה והחרים (רל"א): תורת שמואל תרל"א ע' רפד.

10) קבלת מצות ואהבת לרעך כמוך: קדושים יט, יח. שמבואר בסדור רבינו: נכון לומר קודם התפלה הריני מקבל כו'.

11) הלא אח עשו ליעקב: מלאכי א, ב.

12) בדרוש לרוקע הארץ: ראה ד"ה זה בדרך מצותיך קסא, א.

13) בד"ה וידבר כו' אחרי מות: הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע: נאמר בשנת תרמ"ט [ס' המאמרים תרמ"ט ע' רלג ואילך].

14) שאין צריך לקום . . נשאר מעומד: כדעה הא' שבשוע"ר סי' נו ס"ה.

15) ובפרי עץ חיים כתב הלשון: שער הקדישים סוף פ"ד.

16) ובשל תתקבל ושל החזרת הספר תורה: והיינו לפי הנוהגים להחזיר הספר תורה להיכל לפני אשרי ובא לציון (ראה שוע"ר סי' כה סל"ט. שער הכולל פי"א סכ"ב). והכוונה כאן – לחצי קדיש שאחרי קריאת התורה.

17) ולעמוד בעת הקדיש: ולכן הנוסח הנכון הוא "הי' עונה מעומד" (ולא "נשאר מעומד").

18) דרוש הספר תורה דרוש א: ויושב שם מיושב עד סיום קריאת הפרשה, לא כאותם הנוהגים לעמוד.

19) לקמן שער כ"ב: היינו לקמן בהערות רבינו לקריאת התורה בשבת, שהם שייכות לשערי תפלה שער כב (ושער הכולל פרק כב), אשר שם יתבארו מנהגי העמידה בעת קריאת התורה.

20) וע' בשו"ע או"ח סי' נ"ו: ברמ"א שם ס"א (שיש לעמוד כשעונים קדיש), ובשוע"ר שם ס"ה (שמביא ב' הדעות בזה).

21) וכ"כ בפרי עץ חיים . . יש שינוי קצת: לכאורה הוא הפרי עץ חיים המועתק במוסגר הקודם, ומבואר שם שבשמונה שערים הוא טעות דמוכח (ואפשר שבתחלה נכתב המוסגר שלפנינו, ואחר כך חזר בו וכתב המוסגר הקודם).

22) שער הכוונות: ענין תפלת השחר דרוש א.

23) וסידור הרש"[ר]: סדור האריז"ל למוה"ר שבתי מרשקוב (קאריץ תקנ"ד).

24) בעמק המלך ש"ו פע"ב: ד"ה וטעם השני.

25) לאומרם בנשימה אחת: וכ"ה במ"א רס"י נג, בשם השל"ה.

26) כמבשו"ע: ראה שוע"ר סי' נא ס"ד וסי' נד ס"א.

27) עד מעתה ועד עולם: היינו לפי הנוסח שלו. ובנוסח שלנו הוא "ומעולם עד עולם".

28) בהנוסח: בביאורו לנוסח התפלה.

29) ובכתבים איתא: נדפס באור התורה סידור (תפלה) ע' קט, וש"נ.

30) דאת ה' האמרת: תבוא כו, יז.

31) ביום ההוא יהי' הוי' אחד: זכרי' יד, ט.

32) דבהבראם: בראשית ב, ד.

33) כרחל לפני גוזזי': ישעי' נג, ז.

34) יובל עלמא דחירו: ראה זהר תצוה קפג, א. תקו"ז תל"ב. פרדס שער (כג) ערכי הכינויים מערכת יובל. רמ"ז (במקדש מלך קלו, ב) ר"פ וארא.

35) ע' במקדש מלך: קאי על מ"ש בשערי תפלה שער כ (ובשער הכולל פ"כ) אות ח: ואדמו"ר כתב בסדור שרפים וחיות ואופני הקודש ... שהם ג' עולמות בריאה שרפים, יצירה חיות, אופנים עשיה.

36) במקדש מלך בראשית ד"ב ע"ב: וזה טעם הקדמונים שתקנו ביוצר שרפים תחלה כנגד בריאה ... להיותם מלובשים תוך העשייה והמלבוש המגולה נראה תחלה.

37) ובשבת אומרים: בפזמון אל אדון (ודלא כבנוסח קריאת שמע שאומרים "והאופנים וחיות").

38) וכמ"ש במ"א ההפרש: ראה דרך מצותיך (כא, א).

39) וכן בהסידור: קאי על מ"ש בשערי תפלה שער ז אות ח (ושער הכולל פ"ז ס"ט): לאל ברוך, הלמדין של לאל ושל למלך צריכים להיות קמוצים.

40) בתורה אור פ' כי תשא בד"ה שמאלו: פו, א.

41) וקרא זה אל זה ואמר קדוש: ישעי' ו, ג.

42) בכתבי כ"ק אדמו"ר: קאי על מ"ש בשערי תפלה שער יז אות ה (ובשער הכולל פי"ז אות ז): הזמר לכה דודי בואי כלה נתיסד עפ"י הגמרא שבת קיט ע"א ב"ק ל"ב ע"ב.

43) בד"ה לכה דודי: מאמרי אדמו"ר הזקן על מארז"ל (ע' תנו), מכתי"ק אדמו"ר האמצעי. וראה גם לעיל תחלת האגרת הקודמת.

44) והטעם שנקראו שערים ידוע: ראה אור התורה בראשית ח"ג ע' 1172.

45) וכידוע בענין נודע בשערים בעלה: ראה לקו"ת נשא, כד, ב.

46) ובענין לך ה' הגדולה: ראה פרדס שם ספ"ו. שער כג (שער ערכי הכינויים) מערכת כל כלה ומערכת לך. ס' מאמרי אדמו"ר הזקן תקס"ו ח"ב ע' תסו (לך וכל הם חמשים שערי בינה).

47) יונק ממזל ונקה: ע"ח שער הכללים רפ"ה, ובכ"מ.

48) בעץ חיים בתחלתו . . נפקין: שער הכללים פ"ב.

49) בגוף כ"י הק': הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע: קאי על מ"ש בשער הכולל [פי"ז אות כא, ובשערי תפלה תרמ"ט – בהשלמות לפי"ז אות א] דכתי"ק של אדמו"ר מהר"ש ז"ל בזה"ל, צ"ל (ופרוש) שי"ן שמאלית, כן ראיתי שתקן להיות שי"ן בגוף כי"ק של אדמו"ר הזקן וע' כו'. וכ"ק אדמו"ר מהרש"ב הקיף תיבות "כי"ק של אדמו"ר הזקן" והגיה כנ"ל.

וראה לעיל סימן הקודם, שרבינו העתיק הגהה זו, ושלחה אל מוהרא"ד לאוואוט – בשנת תרמ"ח, והעתיקה בהשלמות לשערי תפלה שבהוצאת תרמ"ט, והוסיף בהעתקה זו את שמו של אדמו"ר הזקן. ועל זה כותב כאן רבינו, שבכתי"ק לא נזכר בפירוש אדמו"ר הזקן, אבל לפי הנראה הכוונה עליו. וראה ס' המנהגים חב"ד ע' 27.

50) שם: הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע: בסידור ר' עמרם גאון [וקאי על מ"ש בשערי תפלה שער יח אות ג: מה שבנוסח אדמו"ר נמצא בקידוש מ"ב תיבות, וכן הוא גם כן הנוסח בסדור רב עמרם גאון].

51) כי בנו בחרת: קאי על מ"ש בשערי תפלה (שער יח אות ג): "הטעם שאין אומרים בשבת אשר בחר בנו (כמו ביום טוב) לפי ששבת ניתן במרה ועדיין לא בחר בנו לגמרי עד אחר נתינת התורה" (ובשער הכולל פי"ח אות ד, דן בארוכה בטעם שמכל מקום אומרים בקידוש שבת כי בנו בחרת).

52) כאאזמו"ר זצוקללה"ה: הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע: כ"ק אדמו"ר בעל הצ"צ [נדפס באור התורה בראשית ח"ו ע' 2192. ביאור לקטע הבא – ראה "הסידור" ע' תכז ואילך].

53) מפה: הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע: מפי השמועה.

54) אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלקים: ישעי' מד, ו.

55) אשר אותיות ראש: ראה זח"א טו, סע"א. תורה אור יתרו ע, רע"ב.

56) הקב"ה מניח תפילין הקב"ה מתעטף בצצית: ברכות ו, א. זח"א קמז, א.

57) מיקדשי וקיימא: ביצה יז, א.

58) דבו שבת: בראשית ב, ג.

59) ולכן חותמין מקדש השבת: ביצה שם. שוע"ר סי' תפז ס"ג.

60) דקאי על מתן תורה: שוע"ר סי' ס ס"ד.

61) במצות השם במצות עשה דרבנן: בסופו: "שנקרא מצוה בשם מוחלט, הוא מה שאנו רואים שחז״ל תקנו לברך עליו אשר קדשנו במצותיו, זה הנוסח מורה שנקרא בשם מצוה". וראה שוע"ר סי' קנח סט"ז.

62) אשר בחר בנו תחלה: ראה אבודרהם קידוש ליל שבת.

63) דמ מה רבו מעשי"ך: תהלים קד, כד.

64) בדבר הוי' שמים נעשו: תהלים לג, ו.

65) ודבורו של הקב"ה חשיב מעשה: ראה ב"ר פמ"ד, כב. רש"י לך טו, יח.

66) שבכל עת . . מאין ליש: ראה תניא שהיחוה"א פ"א.

67) כי בו שבת: בראשית ב, ג.

68) דחכמה הוא בחי' ראשית: ראה שהיחוה"א פ"ח.

69) ראשית חכמה: תהלים קיא, י.

70) ורבינו: הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע: כ"ק אדמו"ר הזקן.

71) גם בחי' חכמה היא כעשי' גופנית: ראה בהנסמן בלקוטי שיחות ח"ה ע' 90 הערה 30.

72) כלם בחכמה עשית: תהלים קד, כד.

73) כתבים: ראה לקו"ת דברים סו, ג. תורת שמואל תרכ"ט ע' שכח.

74) ע' בדרך החיים: נדפס בסוף סדור תורה אור הנ"ל.

75) ובשמונה שערים כו': ראה גם לעיל אצל קדיש.

76) בסדור האריז"ל הרש"[ר]: סדור האריז"ל למוה"ר שבתי מרשקוב (קאריץ תקנ"ד).

77) באשל אברהם בסי' קמ"ט סק"א: שטריחא מלתא לכמה אנשים לעמוד כל כך במקומות שאין להם בימה בבנין.

78) בשם שערי אפרים: שער ד ס"ט.

79) נוכח פני העולה: שאז אם האיש העולה שוחה בשעת הברכה נראה כאלו משתחוה לו (בשם שערי אפרים שם).

80) וכאאמו"ר . . כמנהג ספרדים: ראה גם לעיל סי' ב: "הי' כ"ק אאמו"ר זצוקללה"ה אומר רוב הפטורות על פי נוסח ספרד, וידוע דכל הדברים הי' אצלם בקבלה עד כ"ק אדמו"ר הגדול זצוקללה"ה". מנהג ההפטרות בכתי"ק אדמו"ר הצמח צדק נדפסה ב"מבית הגנזים" ע' רמ. מנהגינו באמירת ההפטרות נדפסה בסדורי תורה אור וסדורי תהלת ה'.

81) פ' ויצא: ראה מבית הגנזים שם.

82) צו: ראה מבית הגנזים שם.

83) שמעתי: קאי על מ"ש בשערי תפלה שער כה (ובשער הכולל פכ"ד) אות ד: ולא כתב שבשבת חוה"מ סוכות יאמרו מקדש השבת וישראל והזמנים, וכן בטופס הברכה לא נמצא ... שלא נזכר בגמרא [שבת כד, א] שבחוה"מ סוכות מחמת שחלוקין בקרבנותיהם [ערכין י, רע"ב. שוע"ר סי' תצ ס"ו] מזכירין מעין המאורע בהפטורה.

84) רצה ומודים וכו' תמצא בשחרית: קאי על מה שבסדור תורה אור הדפיס במוסף לשבת את כל נוסח רצה ומודים, ואילו בסדור אדמו"ר הזקן נדפס: רצה ומודים כו' תמצא בשחרית.

וראה לקמן אצל ברכת המזון, שבכמה מקומות הדפיס בסדור הזה את כל הנוסח, להקל על המתפלל, ומכל מקום השאיר גם את הלשון המקורי שבסדור רבינו הזקן. ועל זה ממליץ רבינו.

85) בהסידור עם ההגהות: הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע: של כ"ק אדמו"ר בעל הצ"צ.

86) צוה לנו שנאמר הפזמונים: ראה הקדמה לפוקח עורים ע' 7 (מאמרי אדמו"ר האמצעי קונטרסים ע' תנג).

87) וכן ראינו מכ"ק אאמו"ר וצוקללה"ה: הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע: שלא היה מקפיד להמתין עד אחר ז' ימים [וקאי על מ"ש בשערי תפלה שער לב אות ו (ובשער הכולל פל"ג אות ב): למעשה ראינו מאדמו"ר בעל צמח צדק ז"ל שבחדשי החורף לא הי' מקפיד להמתין עד אחר ז' ימים].

88) שאינו יודע אי' נמצא הקבלה: בהוספות לשערי תפלה (פ"כ אות א. ועד"ז בשער הכולל שם): וי"ל הטעם שלא הקפיד אדמו"ר בעל צמח צדק ז"ל להמתין עד אחר ז' ימים ... שאין לזה הכרח מן הגמרא והזוהר וכתבי האריז"ל רק שכן כתבו מקובלים לנהוג.

89) בהביאור לד"ה בחדש השלישי: קט, ג: והנה קידוש הלבנה ידוע שהוא בז' ימים בחודש, והטעם הוא לפי...

90) בפרי עץ חיים . . וצ"ע: ראה בהמובא לקמן מפרי עץ חיים.

91) מרע"מ כי תשא: קפז, ב. וראה דרך מצותיך ע, ב. אוה"ת יתרו ע' תתע.

92) בביאורי הזהר: תשא נה, ג.

93) ובדרוש בחדש השלישי: תורת חיים שמות רנה, ב.

94) בשם פרי עץ חיים: כ"ה בדפוס קאריץ תקמ"ב (סדר מוצאי שבת פי"א [צ, ג]): אחר ערבית אם כבר עברו ז' ימים מהמולד יחדש הלבנה.

95) כי אל מלך חנון כו': בסדור תורה אור נדפס "כי אל חנון", כדעה הא' שבשוע"ר (סי' קפח ס"ג): "וי"א שאין לומר גם כן מלך חנון ורחום בסיום יעלה ויבא. ולא נהגו כן כי לא חששו מלהזכיר מלכות שמים אצל מלכות דוד אלא בסמוך לה ... אבל יעלה ויבא הוא ענין בפני עצמו ואינו מענין זה". ורבינו הגיה שגם ביעלה ויבא שבברכת המזון יאמרו כי אל מלך חנון כו'. וכן הגיה כ"ק אדמו"ר זי"ע בלקוטי טעמים ומנהגים להגדה של פסח (ד"ה ברך): מלך חנון ורחום אתה.

96) אאזמו זצוקללה"ה: בעל הצמח צדק.

97) סי' הר"ל ז"ל: סידור רבינו הזקן שנדפס בקאפוסט תקפ"ג, עם הסכמת הרה"ק מהרי"ל מיאנאוויטש, אחי רבינו הזקן (אודות סדור זה ראה "הסידור" ע' פג וע' שטו).

98) מ לעיל שער כ"ז סי' ד': הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע: היא ההערה בתפלת מוסף הנ"ל.

99) שהרב המו"ל: מוהרא"ד לאוואוט.

100) וכמו באשרי ובא לציון קודם מנחה דשבת: אשר הוסיף את נוסח אשרי ובא לציון, כדי להקל על המתפלל, מכל מקום השאיר גם את הלשון המקורי שבסדור רבינו הזקן: אחרי וידבר וסדר הקטורת אומרים אשרי ובא לציון.

101) לא ראה את הסדור הראשון: כדלעיל סימן הקודם, שביקש מרבינו להשיגו, ורבינו השיבו: "את הסידור דפוס הראשון לא השגתי אף לאחר ריבוי יגיעה". אמנם בהקדמתו לחלק ההשלמות שבהוצאת תרמ"ט, כתב מוהרא"ד לאוואוט: "השגתי עוד סדורים ישנים ובפרט את הסדור הראשון שנדפס בשקלאוו בשנת תקס"ג".

102) צ: הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע: קאי אמ"ש בשער הכולל [פל"ד אות יז, ובשערי תפלה פל"ג אות יא] דטופס ברכת מעין ג' (הוא מעין ג' דברכת המזון) על המחי' כו' רחם נא כו' ובנה ירושלים כו'.

103) וכל זה טופס הברכה דמעין ג': שמטעם זה מזכירין מעין המאורע במעין ג' אחר ובנה ירושלים (ולא לפניו כמו בברכת המזון), כמבואר בשערי תפלה ושער הכולל שם.

104) אור המאיר ד'ווילנא: ראה "הגהות לסדור אדמו"ר הזקן" (קה"ת תשס"ז), שסדור אור המאיר הראשון שהגיע לידינו הוא משנת תרמ"ד (אחרי הסתלקות כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע בשנת תרמ"ג). וכאן מדבר על הדפסה מוקדמת יותר.

105) בסידור . . נרשם על זה: קאי על מ"ש בשערי תפלה (שער לז, ובשער הכולל פל"ז, אות ה): ומה שבסדורים שנדפסו אחר כך הוסיפו מאמר המוסגר (והיחיד אינו מברך לא מתחלה ולא בסוף, כך שמעתי מפיו הק'), הנה מהסכמת אחיו בעל שארית יהודה ז"ל מובן שההוספה הזאת היא מן המדפיס דקאפוסט [היינו שבהסכמת מהרי"ל לסדור קאפוסט תקפ"ב כתב אודות המדפיס החסיד ר' ישראל יפה "כי אתו החכמה והמדע והוא שמע בעצמו מכבוד רבינו נ"ע כמה דברים". וזהו שכותב כאן "שמעתי מפיו הק'"].

106) מכאאמו"ר נ"ע: אדמו"ר הצמח צדק.

107) דודינו מהרי"ל נ"ע מיאנאוויטש: שהמדפיס שמע כן ממהרי"ל מיאנאוויטש.

108) נרשם בכי"ק: אדמו"ר מוהר"ש נ"ע.

109) בווארשא כמדומה על ידי ר"ז בר"י זעלווער: שהגהה זו נדפסה לראשונה בהוצאה זו של סדור אדה"ז, הנזכר בבית רבי (פז, ב): "בשנת ת"ר הדפיסם הרה"ח ר"ז זעלווער זלה"ה גם כן, עם איזה הוספות, ומסתמא שמע זה גם כן מרבותינו".

110) אמילם בפתח הלמ"ד: בהלל (תהלים קיח, יב). וראה גם הגהת כתי"ק אדמו"ר הצמח צדק על הגליון (מבית הגנזים ע' רמא).

111) בכינוי אפקדם: "אפקדם למד הפועל בצירי ... כי אמילם בפתח מקום הצירי, מפני ההפסק".

112) ובס' השרשים לרד"ק: ערך מול.

113) בסוכות: בסדר הגדה שבסדור רבינו הזקן, בא הקידוש לשלש רגלים, ולפני ברכת שהחיינו נאמר: בסוכות ברוך כו' וצונו לישב בסוכה.

114) וכאאמו"ר: קאי על מ"ש בהגדה של רבינו הזקן: יכסה את הפת ויגביה את הכוס [לפני אמירת לפיכך כו'] ואוחזו בידו עד סיום ברכת אשר גאלנו.

ובסדור תורה אור בסופו מעתיק את הגהות אדמו"ר הצמח צדק לסדור הישן, ושם: קודם לפיכך, יכסה את הפת ויגביה את הכוס. נ"ב, ויאחזנו בידו עד שיחתום גאל ישראל.

ובלקוטי טעמים ומנהגים ד"ה יכסה את הפת: מעתיק הגהה הנ"ל, וכותב על זה: מזה מוכח אשר התיבות ואוחזו כו' גאלנו לא הי' בסידורו. וכן אינם בסידור קול יעקב, של"ה, יעב"ץ.

115) ולברכת בפה"ג הי' נוטלו על ידו ובירך: ובלקוטי טעמים ומנהגים שם: מנהג בית הרב (למרות מ"ש בהגהות אדמו"ר נ"ע שבסי' תורה אור ע' רלג) להגבי' הכוס ואוחזו עד שמסיים ונאמר לפניו הללוי' - הובא מנהג זה בהגמ"יי - ומעמידו על השולחן וחוזר ומגבי' לברכת אשר גאלנו (וכ"כ בערוך השולחן).


ד) ; הערות לסדור תורה אור ושערי תפלה – תרמ"ז-ט