בס"ד. ש"פ וירא, תער"ג

קעו

שכן ענין המדות שהן בבחי' בליטה והתגלות כו', וענין המדות הוא שנמשך לדבר שלמטה ממנו, דבד"כ המדות הן בחי' שפלות בנפש דהיינו שמשפילים אותו ממהות העצמי כו', ופעולת המדות א"א בלי זולת, והיינו שפעולתם הוא בהתגלות ובהמשכה לאיזה דבר כו', משא"כ המוחין אינם בבחי' התגלות היינו שאינם בבחי' יציאה והתגלות כ"א בבחי' העלם בעצמו כו', ואדרבה המוחין פועלים התעלמות גם בשארי הכחות, וכמו כל רוחו יוציא כסיל והחכם בכחו לעצור בעצמו ולהסתיר עניניו כו', וענין המוחין הוא שמקשר א"ע לדבר שלמעלה ממנו שז"ע המוחין להבין מה שלמעלה ולקשר ולדבק עצמו לזה כו', ופעולת המוחין אינו לזולתו כ"א לעצמו כנודע, ומוחין דגדלות טבעם בבחי' הבדלה דוקא כידוע ומבו' במ"א, הרי כל כח שהוא אור עליון יותר טבעו הוא בבחי' התעלמות ועלי' כו'. וכמו"כ טבע האור למעלה הוא בבחי' עלי' והסתלקות כו' (ויצדק המשל דמוחין ומדות על האורות וכלים לפי מה שפי' בע"ח דחיוהי הוא בחי' המוחין וגרמוהי בחי' הכלים, ומבו' במ"א דגם מה שפי' רבינו ז"ל דחיוהי הן האורות וגרמוהי

כלים ה"ז מתאים עם מ"ש בע"ח, כי המוחין עיקרן בחי' אור, ומדות עיקרם בחי' כלים כו'). וז"ש כי ה' אלקיך אש אוכלה כמו טבע האש לעלות למעלה להכלל באש היסודי שזהו מצד הדקות שבו לכן יש בו טבע העלי' כו', דכל היסודות הם חומריים ומשו"ז יש בהם טבע הירידה למטה כו', משא"כ האש הוא מציאות דק ורוחני והוא בבחי' קירוב הערך אל מקורו וכאלו נא' שנרגש בו מקורו כו', ע"כ יש בו טבע העלי' לעלות וליכלל בשרשו ומקורו, רק כשיש דבר הנאחז כמו שמן ופתילה ה"ה נאחז בהם למטה כו', דהיינו כשיש דבר המקבל את האש ומתפעל ממנו להיות נשרף ונכלה בהאש ה"ה יורד ונמשך למטה כו', וגם אז אינו נח בהפתילה כ"א מתנענע תמיד למעלה, שאור האש חפץ בטבע ליפרד מהפתילה ולידבק בשרשו למעלה ביסוד האש הכללי כו' וכמ"ש בסש"ב פי"ט. וכמו"כ הוא הדוגמא בבחי' האור למעלה להיות שהוא בחי' הארה לבד שהרי אין העצמי נמשך ומתפשט כ"א הארתו לבד כו', ולהיות שהוא בבחי' דביקות במקורו (שזהו כל ענין האור שהוא דבוק במקורו כנודע) ונרגש בו מקורו, לכן הוא בבחי' עלי' והסתלקות

במקורו, ולא להיות בבחי' ירידה והמשכה למטה שבזה הוא מתרחק ממקורו, כ"א כל תשוקתו הוא להיות כלול במקורו כו' (וכמשית"ל באורך), ורק ע"י הכלים שהן דבר שנאחז בהם האור עי"ז דוקא בא האור בבחי' ירידה והמשכה להיות למטה כו'.

קיצור. פי' הב' בספי' מהרש"ט ל' סיפור שהן מגלות המחשבות הנעלמות, וכ' הפרדס שהן מספרות ומגבילות הבלתי מוגבל, וכמו הדבור שמגלה המח', כן הכלים מגלים האור, כי לולא הכלי הרי טבע האור לעלות דכל כח ואור עליון הוא בבחי' עלי', וכמו שכל ומדות, המדות הן התגלות והמשכה לדבר שלמטה ממנו, והשכל הוא בבחי' עלי' ודביקות בדבר שלמעלה ממנו, וכמו טבע האש לעלות מפני הקירוב למקורו, כמו"כ האור להיותו הארה הדבוקה במקורה, ה"ה בבחי' עלי' והסתלקות, וע"י הכלים הוא בבחי' ירידה והמשכה.

צב) וראי' לזה שהרי בעולם התהו שהי' מיעוט הכלים, והיינו שלא היו כלים ראוים שיאחז ויתיישב בהם האור כו', הרי הי' השבירה מצד זה