קעז

שהאור נסתלק למעלה והכלים נשברו ונפלו למטה כו'. והגם דהאור דתהו הי' בבחי' ריבוי שלא הי' באפשרי להתיישב בכלי כו' כנודע, הנה זהו ג"כ מצד הכלי דלהיות דהמשכת האור הוא ע"י הכלי, שאין האור יורד ונמשך מצ"ע כ"א ע"י הכלי דוקא, ממילא נמשך האור כפי אופן הכלי, והכלים דתהו להיותם בבחי' כלים עכ"פ המשיכו ג"כ את האור, רק להיותם כלים קטנים שאינם ראוים לקבל אור שיהי' בבחי' התיישבות המשיכו את האור באופן כזה שא"א להתיישב כו', ולהיות הכוונה היא להיות המשכת האור וכמ"ש לא לתהו בראה אלא לשבת יצרה כו', לזאת נתחדש בתיקון להיות ריבוי הכלים היינו שיהיו הכלים באופן כזה שיהיו ראוים שיאחז ויתיישב בהם האור כו' (וכידוע דריבוי הכלים דתיקון הוא מצד הביטול דוקא, שז"ע מה שכל מדה נחלקת לכמה פרטים, וכמו שהחסד יהי' בו גם בחי' הגבו', וכן הגבו' יהי' בה בחי' החסד, שיש בזה ריבוי התחלקות פרטים, ועי"ז יהי' התאחדות דחו"ג כו', שכ"ז הוא מצד הביטול שלא להיות בבחי' מדה וקו א' כ"א יהי' כלול גם מהמדה ההפכית כו', והביטול הזה במדות הוא

מהמוחין שהם בבחי' ביטול שזהו כל ענין המוחין להיות בבחי' הביטול דוקא, דענין הישות הוא היפך המוחין האמיתים וכמא' כל גיא שוטה, ואמיתית המוחין הוא להיות בבחי' ביטול דוקא, וזהו לפי שענין המוחין הוא שמבין ומשיג מה שלמעלה ממנו ה"ז פועל בחי' ביטול בנפש כו' (והמוחין דסט"א הן בבחי' ישות וכמ"ש ראיתי איש חכם בעיניו כו', וכידוע בענין כהן און כו', אבל בקדושה ענין המוחין הן בחי' ביטול דוקא כו', וי"ל לפי שהמוחין דקדושה הן כלים להענין המובן המושג שנרגש הענין המושג וע"כ הם בבחי' ביטול, דהרי הביטול הוא מהענין המושג במוחו (שזהו למעלה ממנו ופועל הביטול) לא ההשגה עצמה, והמוחין דסט"א אינם כלים ראוים לקבל אור וע"כ אין הדבר המושג נרגש בהם לכן הן בבחי' יש כו', וזהו שהגם שמבינים ענינים באלקות כמו בריאה יש מאין וכה"ג, ומ"מ אינם מתבטלים בזה, מפני שאצלם הוא רק ההשגה לבד ועצם הענין אין להם שום שייכות כלל כו', אבל מוחין דקדושה ה"ה כלים הראוים להאור דבהשגת ענין אלקי נרגש הענין המושג שזה פועל הביטול כו'). וזהו הסיבה מה

שכל ענין שכלי בא בריבוי פרטים שבזה יש פרטים שונים והפכים זה מזה כו', שזהו ג"כ מצד הביטול, וכמו מי שהוא בישות ביותר הוא מחזיק בדעתו ואינו נותן מקום לסברת חבירו לחשוב בה אולי ימצאה לנכון, ומי שהוא בטל ה"ה חושב בסברת חבירו גם שהיא היפך סברתו ומקבלה אם מוצאה לנכון כו', וכמו"כ כללות הענין מה שכל אור שכל מתחלק לכמה פרטים וגם פרטים הפכים, שזה ענין ההשגה להיות בהתחלקות פרטים דוקא, דבידיעה שטחיות אינו רואה פרטים כלל בהענין, וכשמשיג את הענין ה"ה בא על הפרטים שבזה, והשגה טובה היא כשבא הענין בפרטים הפכים ואיך ששניהם אמת כו', ונודע ג"כ דכל שבא לעומק השכל יותר ה"ה בא בריבוי פרטים ביותר כו' דכ"ז הוא מצד הביטול דוקא כו', ומהביטול דמוחין נמשך הביטול במדות להיות בהם ריבוי הפרטים כנ"ל, ונמצא דריבוי הכלים הוא מצד הביטול שעי"ז הם כלים ראוים אל האור כו'), וברבות הכלים יתרבה האור וההמשכה ביותר כו' וכמ"ש אין עוד כלי ויעמוד השמן, ואלו היו עוד כלים הי' עוד ריבוי המשכת האורות כו'. וזהו ג"כ ענין הגדלת הז"א שנעשה

ע"י המצות דרמ"ח פקודין רמ"ח אברין דמלכא, דבחי' אברין דמלכא היינו בחי' הכלים דז"א, וע"י מצות מעשיות שהוא עשיית ריבוי הכלים, דהיינו טפ"ט ובכל א' יש ראש תוך וסוף