בס"ד. ש"פ וירא, תער"ג

קעה

והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו, ואי' בגמ' קדושין דל"ב ע"ב מעשה בר"א ור"י ור"צ שהיו מסובין במשתה בנו של רבן גמליאל והי' ר"ג עומד ומשקה כו', אר"א לר"י מה לך יהושע שאנחנו יושבים ור"ג עומד, והשיב לו ממ"ש גבי אאע"ה והוא עומד עליהם כו', משמע מזה שהעמידה מה שעומד ומשמש הוא ענין בפ"ע לבד מה שמאכיל ומשקה, וא"כ בהחסד שעשה אברהם עם המלאכים הי' ב' ענינים דלבד מה שהאכילם הי' עוד מה שעמד עליהם שזהו דבר בפ"ע, וצ"ל מהו ב' ענינים אלו. גם צ"ל דמ"ש תחת העץ הוא לכאו' מיותר שהרי כבר נא' והשענו תחת העץ, והול"ל כאן והוא עומד עליהם ויאכלו, ולמה נא' עוד הפעם תחת העץ. ולהבין כ"ז ילה"ק משנת"ל דשם ספירה הוא ל' מספר, ונת' שהוא בבחי' הכלים דמספר הוא הגבלה דשייך בבחי' הכלים, ולהיות דמספר אינו התחדשות כ"א גילוי ההעלם הוא בכלים דאצי' שהן בבחי' גילוי ההעלם כו', ונת' דעיקר ענין המספר שהוא הגבלת דבר הוא בבחי' מל', ולמעלה מהמל' אינו שייך מספר שהוא הגבלה כ"א מספר האורות שהוא בחי' מספר אשר לא יספר כו'. ונת' שזה ענין

את שדרכו למנות וכל שדרכו למנות שזהו מספר האורות ומספר הכלים כו', ושע"י תורה ותשובה ממשיכים בחי' לא מספר במספר דהיינו שגם המספר דעוה"ז יהי' בבחי' אשר לא יספר כו'.

צא) והפי' הב' בספירות הוא ל' סיפור והגדה וכמ"ש הפרד"ס שם בשם הרש"ט וזה לשונו בבהיר מצאתי אמאי אקרי ספירות משום השמים מספרים כבוד אל, והכוונה כמו שהדבור והמכתב יבאר בהגבלתו להיות מורגש הדברים הנעלמים בתוך מחשבת החכם כן השמים מורים על השי"ת, שכן הספירות הם מגלות המחשבות הנעלמות כו', וכ' הפרד"ס ע"ז שהספירות מספרות ומגבילות את הבלתי מוגבל כו'. והענין הוא דכמו שהדבור הוא גילוי המח' שהמח' היא בהעלם דכשאדם חושב אינו יודעים מה הוא חושב והדבור מגלה העלם המח' כו', וכידוע בענין ולכבודי בראתיו יצרתיו דבריאה הוא בחי' חשך והעלם, ויצי' הוא בחי' גילוי ההעלם דבריאה כו', שהמח' שהיא בחי' בריאה היא בבחי' העלם עדיין ונק' בורא חשך, וסיבת ההעלם דמח' הוא מפני שהאותיות דשם אינם בבחי' מציאות עדיין, עם היות שיש שם אותיות אינן בבחי' מציאות עדיין להיות בבחי' גילוי אל הזולת, ובדבור האותיות הן בבחי' מציאות עד שמורגשים אל הזולת כו', והרי העלם המחשבה מתגלה ממש ע"י הדבור כו', כן הע"ס דאצי' שהן בחי' הכלים הם

מגלים העלם האורות עליונים שבלתי הכלים הרי האורות מצ"ע לא יהיו בבחי' המשכה ולא בבחי' התגלות כו', וע"י הכלים נמשכים ומתגלים למטה כו'. והענין דהנה ידוע דטבע האורות הוא להיות בבחי' הסתלקות למעלה כו', וכמו עד"מ בכחות הנפש אנו רואים שכל כח ואור שהוא עליון במדרי' ה"ה בבחינת התעלמות ועלי', וכל כח שלמטה במדרי' ה"ה בבחי' התגלות והמשכה. וכמו בשכל ומדות הרי המדות הן בבחי' יציאה והתגלות, שא"א להיות מדות בהתעלמות שהרי הם התעוררות והתפעלות באיזה דבר, וא"כ ה"ה בבחי' יציאה והתגלות כו', ולכן נמשלים המדות באברים חיצונים כמו חסד דרועא ימינא כו', שהן איברים הבולטים ויוצאים מהגוף

קעו

שכן ענין המדות שהן בבחי' בליטה והתגלות כו', וענין המדות הוא שנמשך לדבר שלמטה ממנו, דבד"כ המדות הן בחי' שפלות בנפש דהיינו שמשפילים אותו ממהות העצמי כו', ופעולת המדות א"א בלי זולת, והיינו שפעולתם הוא בהתגלות ובהמשכה לאיזה דבר כו', משא"כ המוחין אינם בבחי' התגלות היינו שאינם בבחי' יציאה והתגלות כ"א בבחי' העלם בעצמו כו', ואדרבה המוחין פועלים התעלמות גם בשארי הכחות, וכמו כל רוחו יוציא כסיל והחכם בכחו לעצור בעצמו ולהסתיר עניניו כו', וענין המוחין הוא שמקשר א"ע לדבר שלמעלה ממנו שז"ע המוחין להבין מה שלמעלה ולקשר ולדבק עצמו לזה כו', ופעולת המוחין אינו לזולתו כ"א לעצמו כנודע, ומוחין דגדלות טבעם בבחי' הבדלה דוקא כידוע ומבו' במ"א, הרי כל כח שהוא אור עליון יותר טבעו הוא בבחי' התעלמות ועלי' כו'. וכמו"כ טבע האור למעלה הוא בבחי' עלי' והסתלקות כו' (ויצדק המשל דמוחין ומדות על האורות וכלים לפי מה שפי' בע"ח דחיוהי הוא בחי' המוחין וגרמוהי בחי' הכלים, ומבו' במ"א דגם מה שפי' רבינו ז"ל דחיוהי הן האורות וגרמוהי

כלים ה"ז מתאים עם מ"ש בע"ח, כי המוחין עיקרן בחי' אור, ומדות עיקרם בחי' כלים כו'). וז"ש כי ה' אלקיך אש אוכלה כמו טבע האש לעלות למעלה להכלל באש היסודי שזהו מצד הדקות שבו לכן יש בו טבע העלי' כו', דכל היסודות הם חומריים ומשו"ז יש בהם טבע הירידה למטה כו', משא"כ האש הוא מציאות דק ורוחני והוא בבחי' קירוב הערך אל מקורו וכאלו נא' שנרגש בו מקורו כו', ע"כ יש בו טבע העלי' לעלות וליכלל בשרשו ומקורו, רק כשיש דבר הנאחז כמו שמן ופתילה ה"ה נאחז בהם למטה כו', דהיינו כשיש דבר המקבל את האש ומתפעל ממנו להיות נשרף ונכלה בהאש ה"ה יורד ונמשך למטה כו', וגם אז אינו נח בהפתילה כ"א מתנענע תמיד למעלה, שאור האש חפץ בטבע ליפרד מהפתילה ולידבק בשרשו למעלה ביסוד האש הכללי כו' וכמ"ש בסש"ב פי"ט. וכמו"כ הוא הדוגמא בבחי' האור למעלה להיות שהוא בחי' הארה לבד שהרי אין העצמי נמשך ומתפשט כ"א הארתו לבד כו', ולהיות שהוא בבחי' דביקות במקורו (שזהו כל ענין האור שהוא דבוק במקורו כנודע) ונרגש בו מקורו, לכן הוא בבחי' עלי' והסתלקות

במקורו, ולא להיות בבחי' ירידה והמשכה למטה שבזה הוא מתרחק ממקורו, כ"א כל תשוקתו הוא להיות כלול במקורו כו' (וכמשית"ל באורך), ורק ע"י הכלים שהן דבר שנאחז בהם האור עי"ז דוקא בא האור בבחי' ירידה והמשכה להיות למטה כו'.

קיצור. פי' הב' בספי' מהרש"ט ל' סיפור שהן מגלות המחשבות הנעלמות, וכ' הפרדס שהן מספרות ומגבילות הבלתי מוגבל, וכמו הדבור שמגלה המח', כן הכלים מגלים האור, כי לולא הכלי הרי טבע האור לעלות דכל כח ואור עליון הוא בבחי' עלי', וכמו שכל ומדות, המדות הן התגלות והמשכה לדבר שלמטה ממנו, והשכל הוא בבחי' עלי' ודביקות בדבר שלמעלה ממנו, וכמו טבע האש לעלות מפני הקירוב למקורו, כמו"כ האור להיותו הארה הדבוקה במקורה, ה"ה בבחי' עלי' והסתלקות, וע"י הכלים הוא בבחי' ירידה והמשכה.

צב) וראי' לזה שהרי בעולם התהו שהי' מיעוט הכלים, והיינו שלא היו כלים ראוים שיאחז ויתיישב בהם האור כו', הרי הי' השבירה מצד זה

קעז

שהאור נסתלק למעלה והכלים נשברו ונפלו למטה כו'. והגם דהאור דתהו הי' בבחי' ריבוי שלא הי' באפשרי להתיישב בכלי כו' כנודע, הנה זהו ג"כ מצד הכלי דלהיות דהמשכת האור הוא ע"י הכלי, שאין האור יורד ונמשך מצ"ע כ"א ע"י הכלי דוקא, ממילא נמשך האור כפי אופן הכלי, והכלים דתהו להיותם בבחי' כלים עכ"פ המשיכו ג"כ את האור, רק להיותם כלים קטנים שאינם ראוים לקבל אור שיהי' בבחי' התיישבות המשיכו את האור באופן כזה שא"א להתיישב כו', ולהיות הכוונה היא להיות המשכת האור וכמ"ש לא לתהו בראה אלא לשבת יצרה כו', לזאת נתחדש בתיקון להיות ריבוי הכלים היינו שיהיו הכלים באופן כזה שיהיו ראוים שיאחז ויתיישב בהם האור כו' (וכידוע דריבוי הכלים דתיקון הוא מצד הביטול דוקא, שז"ע מה שכל מדה נחלקת לכמה פרטים, וכמו שהחסד יהי' בו גם בחי' הגבו', וכן הגבו' יהי' בה בחי' החסד, שיש בזה ריבוי התחלקות פרטים, ועי"ז יהי' התאחדות דחו"ג כו', שכ"ז הוא מצד הביטול שלא להיות בבחי' מדה וקו א' כ"א יהי' כלול גם מהמדה ההפכית כו', והביטול הזה במדות הוא

מהמוחין שהם בבחי' ביטול שזהו כל ענין המוחין להיות בבחי' הביטול דוקא, דענין הישות הוא היפך המוחין האמיתים וכמא' כל גיא שוטה, ואמיתית המוחין הוא להיות בבחי' ביטול דוקא, וזהו לפי שענין המוחין הוא שמבין ומשיג מה שלמעלה ממנו ה"ז פועל בחי' ביטול בנפש כו' (והמוחין דסט"א הן בבחי' ישות וכמ"ש ראיתי איש חכם בעיניו כו', וכידוע בענין כהן און כו', אבל בקדושה ענין המוחין הן בחי' ביטול דוקא כו', וי"ל לפי שהמוחין דקדושה הן כלים להענין המובן המושג שנרגש הענין המושג וע"כ הם בבחי' ביטול, דהרי הביטול הוא מהענין המושג במוחו (שזהו למעלה ממנו ופועל הביטול) לא ההשגה עצמה, והמוחין דסט"א אינם כלים ראוים לקבל אור וע"כ אין הדבר המושג נרגש בהם לכן הן בבחי' יש כו', וזהו שהגם שמבינים ענינים באלקות כמו בריאה יש מאין וכה"ג, ומ"מ אינם מתבטלים בזה, מפני שאצלם הוא רק ההשגה לבד ועצם הענין אין להם שום שייכות כלל כו', אבל מוחין דקדושה ה"ה כלים הראוים להאור דבהשגת ענין אלקי נרגש הענין המושג שזה פועל הביטול כו'). וזהו הסיבה מה

שכל ענין שכלי בא בריבוי פרטים שבזה יש פרטים שונים והפכים זה מזה כו', שזהו ג"כ מצד הביטול, וכמו מי שהוא בישות ביותר הוא מחזיק בדעתו ואינו נותן מקום לסברת חבירו לחשוב בה אולי ימצאה לנכון, ומי שהוא בטל ה"ה חושב בסברת חבירו גם שהיא היפך סברתו ומקבלה אם מוצאה לנכון כו', וכמו"כ כללות הענין מה שכל אור שכל מתחלק לכמה פרטים וגם פרטים הפכים, שזה ענין ההשגה להיות בהתחלקות פרטים דוקא, דבידיעה שטחיות אינו רואה פרטים כלל בהענין, וכשמשיג את הענין ה"ה בא על הפרטים שבזה, והשגה טובה היא כשבא הענין בפרטים הפכים ואיך ששניהם אמת כו', ונודע ג"כ דכל שבא לעומק השכל יותר ה"ה בא בריבוי פרטים ביותר כו' דכ"ז הוא מצד הביטול דוקא כו', ומהביטול דמוחין נמשך הביטול במדות להיות בהם ריבוי הפרטים כנ"ל, ונמצא דריבוי הכלים הוא מצד הביטול שעי"ז הם כלים ראוים אל האור כו'), וברבות הכלים יתרבה האור וההמשכה ביותר כו' וכמ"ש אין עוד כלי ויעמוד השמן, ואלו היו עוד כלים הי' עוד ריבוי המשכת האורות כו'. וזהו ג"כ ענין הגדלת הז"א שנעשה

ע"י המצות דרמ"ח פקודין רמ"ח אברין דמלכא, דבחי' אברין דמלכא היינו בחי' הכלים דז"א, וע"י מצות מעשיות שהוא עשיית ריבוי הכלים, דהיינו טפ"ט ובכל א' יש ראש תוך וסוף

קעח

וה"ח המגדילים כו', שע"י ריבוי הכלים נמשך ריבוי האור כו'. שזהו מארז"ל ועשיתם אותם מעלה אני עליכם כאלו עשוני, דלכאורה מהו כאלו עשוני והלא רמ"ח פקודין הן רמ"ח אברין כו'. אך הענין הוא לפי שע"י המצות נעשה ריבוי הכלים, ומעלה אני עליכם כאלו עשוני שהכלים ממשיכים את האור, וכמו האברים שממשיכים את החיות שצריכים רק לתקן את האבר וממילא נמשך החיות כו', ופי' עשוני היינו מפני שבלעדי הכלים לא הי' האור נמשך ואדרבה הי' בבחי' הסתלקות למעלה, וע"י הכלים נמשך האור היפך טבעו, וזהו שע"י המצות דוקא עשוני בבחי' המשכת האור כו' (והמא' כאלו עשוני הוא מא' הז"א כו'. וי"ל ג"כ עשוני ל' הכרח והיינו כבי' הכריחוני להיות בבחי' ירידה בבחי' ציור אדם היפך טבע האור כו', וה"ז ע"ד ישראל מפרנסין כו' להיות בבחי' ציור אדם כו' וכמ"ש במ"א, ומ"מ אין זה הכרח ממש ח"ו וכמשי"ת בסמוך). וכן בעבודה להיות התגלות אור האהבה בנפש הוא ע"י הכלים דתורה ומצות דוקא, דואהבת בגימ' ב"פ אור וכל אור צריך לכלי שיתפעל מהאור והיינו שיהי' בבחי' ביטול ובבחי'

קירוב ודביקות באלקות וזה דוקא ע"י תורה ומצות כו', ולכן כשלא יש כלים דתורה ומצות א"א להיות נמשך בו אור האהבה כו'. דהנה האהבה העליונה ודאי המשכתה הוא ע"י המצות דוקא, וכמ"ש ויצוינו את כל החוקים האלה ליראה כו', וידוע דקאי על בחי' יר"ע וכן האהבה העליונה כו', וגם האהוי"ר שע"פ טו"ד הוא דוקא כשיש כלים דתורה ומצות, וכמארז"ל ולא ע"ה חסיד דחסיד הוא בחי' חסד ואהבה ולא ע"ה כו', דתורה ומצות הן כלים שע"י יומשך בחי' אור האהבה כו', דגבי מצות כתי' אשר אנכי מצוך היום על לבבך שע"י המצוה יתעורר רצון הנפש אליו ית' כו', וז"ע כי נר מצוה שעי"ז נמשך בחי' נר והארה בנפש היא הארת הרצון והאהבה שבלב כו'.

קיצור. והראי' מתהו שהכלים לא היו ראוים להתיישבות האור, ומשו"ז ג"כ הי' בתהו אורות הבלתי מתיישבים מפני שהכלי ממשכת האור וכפי אופן מהותה, משו"ז הי' הסתלקות האורות, ובתיקון נעשו כלים הראוים לקבל האור, והו"ע ריבוי הכלים שזהו מצד הביטול, וכמו התחלקות המדות שהוא ע"י שהמוחין עושים ביטול בהמדות, וכן המוחין דהשגה אמיתית הוא בריבוי פרטים דוקא וגם באופנים שונים והפכים, הוא מפני שהמוחין להיותם השגה במה שלמעלה ה"ה בבחי' ביטול (ומוחין דסט"א הן יש מפני שאינו נרגש הענין המושג ובקדושה העיקר הוא להיות נרגש הענין המושג), וכמו"כ הוא בכלים, ובהם נאחז האור, וברבות הכלים יתרבה האור, והו"ע כאלו עשוני שעושין הכלים ונמשך האור, וכן בעבודה לא ע"ה חסיד דאהוי"ר שע"פ טו"ד ושלמעלה מטו"ד הוא ע"י הכלים דתומ"צ.

צג) וטעם הדבר מה שהכלים ממשיכים את האור היפך טבעו הוא לפי ששרש הכלים הוא למעלה מהאור ושרשם מהאור מקיף, לכך כמו שהאור חושק לעלות אל המקיף כך חושק לירד ולהתאחז בהכלי כו', ולגבי האור ה"ז מאיר בגילוי, דהנה בהכלים גופא כח שרשם ומקורם הוא בהם בהעלם מפני שהכלים בעצם הם בחי' העלם, אבל האור הוא בחי' גילוי ע"כ בחי' שרש ומקור הכלי מאיר בהאור בגילוי, ומשו"ז יש חשק בהאור לירד ולהאיר את הכלי, כי כל השפעה צ"ל

קעט

בתשוקה דוקא לא בהכרח, ומשום מה שנתוסף בהאור ע"י הכלי ההמשכה היא ברצון וחשק כו', וזהו שהכלי ממשיך את האור בכח שרשה ומקורה והוא בבחי' רצון בהאור כו'. וזהו הטעם מה שהוסד בסדר השתל' להיות נעוץ תחלתן בסופן דוקא, בכדי שיהי' משפיע ומקבל, דהרי המשפיע לא הי' רוצה להשפיע מפני שזהו ירידה לגבי', רק משום שע"י ההשפעה נתוסף אור במשפיע עי"ז יש רצון בהמשפיע להשפיע אל המקבל כו', וכמ"ש בסדור בהדרוש שאחר עלינו. וכן הוא באורות וכלים דנעוץ תחלתן בסופן דוקא, והיינו שבהכלים שהן למטה במדרי' מהאורות יש בהם דוקא כח התחלה, דהיינו דהכח דאוא"ס שלמעלה מן האורות הוא בהכלים דוקא, בכדי שיהי' ירידת והמשכת האור להאיר את הכלי, וההמשכה היא ברצון וחשק, מפני שעי"ז נתוסף בו אור כו' וכמ"ש במ"א. ונמצא דלולא הכלים הי' האור בבחי' הסתלקות למעלה והכלים ממשיכים את האור להיות למטה כו'. וכמו"כ ע"י הכלים הוא התגלות האור והיינו שנעשה בבחי' אור המאיר, דלולא הכלים לא הי' בבחי' אור המאיר כלל כו'. וכמו עד"מ באור האש מה שהוא מאיר זהו ע"י דבר

הנאחז דוקא, שהרי כשהאש מסתלק מהפתילה אינו מאיר כלל כו', דהדבר הנאחז ממשיך את הארת האש מהאש היסודי וע"י נעשה בבחי' אור להאיר כו'. והענין הוא דהנה האש היסודי ידוע שהוא עצם חשוך ר"ל שאינו אור, שאם הי' כאש שלנו המאיר לא הי' חשך כלל בלילה כו', אלא שאין יסוד האש כאש שלנו כי הוא רוחני מאד ולא ממהות אש שלנו ולמע' מבחי' אור עדיין, ולכך גם הארת האש הנמשך ממנו ג"כ אינו מאיר אא"כ יש לו כלי כו', לפי שהמשכתו ממקורו הוא בבחי' קירוב ע"כ הוא כמו מקורו העצמי שאינו בבחי' אור עדיין, כ"א ע"י הכלי שנאחז בו והוא הפתילה להיותה מציאות אחר מהאש ה"ז מסתיר קצת על האור ועי"ז נעשה בבחי' אור המאיר כו'. וכמו"כ יובן למע' דבחי' עצמות המאציל הרי אינו בגדר אור כלל וכמ"ש ישת חשך סתרו שהוא בבחי' חשך והעלם שאינו בגדר אור כלל כו', וכמו"כ בחי' הגילוי מן העצמות להיות שהגילוי הוא בבחי' קירוב ודביקות במקורו ה"ה ג"כ אינו בבחי' אור להאיר עדיין כו', דלבד בחי' הדביקות וההסתלקות שלו לגבי מקורו, דמשו"ז אינו בבחי' גילוי עדיין וע"ד איידי

דטריד למיבלע כו' וכנ"ל שבהאור הוא טבע העלי' כו', הנה מצד עצם מהותו להיותו בבחי' גילוי הדבוק במקורו אינו בבחי' אור עדיין כו', כ"א ע"י הכלים דוקא יהי' בבחי' אור המאיר לפי שהכלים הן בבחי' לבוש שמעלים קצת על האור, ועי"ז הוא בבחי' אור להאיר כו'. וכמו עד"מ אותיות המח' והדיבור שע"י הוא גילוי אור השכל שהרי א"א להיות שום גילוי אור שכל לעצמו בלי אותיות המח', והגילוי אל הזולת ע"י אותיות הדבור, והיינו ע"י שהאותיות מלבישים את האור שמתעלם בהאותיות, שהרי האותיות בעצם הם בחי' העלם, שהרי מי שאינו בר שכל בעצם אינו מבין מהאותיות מאומה, הרי שהן העלם בעצם, ובהתלבשות השכל בהם ה"ה מתעלם בהאותיות ועי"ז הוא הגילוי כו' (ומ"מ ההעלם אינו כמו ע"י המסך וכמו אותיות בלתי מסודרים שמעלימים לגמרי כו', משא"כ אותיות מסודרים הרי האור מתלבש בהם, היינו שמתגלה בהם, ובהתלבשות זאת ה"ה מלבישים ומכסים שמעלימים על האור ועי"ז הוא הגילוי כו', דבכ"מ שאינו בבחי' התלבשות אין זה גילוי לגבי האותיות אבל אין האותיות מעלימים כו', וההתלבשות

הוא התגלות האור בהאותיות, אך בההתלבשות ה"ה מעלימים כו'. וכמו"כ הוא בהנמשל ענין התלבשות אור בכלי הוא שהאור

קפ

מתגלה בהכלי, ולהיות שהוא בבחי' התלבשות ה"ה מעלים על האור שיהי' בבחי' אור וגילוי כו', וה"ז כענין שע"י הכלי נעשה האור כמהות הכלי להיות בבחי' מציאות אור שזהו ע"י ההתלבשות שהאור מתלבש ונתפס בהכלי כו' וכמשנת"ל. ובד"פ י"ל דהתגלות האור בהכלים הוא בבחי' פנימיות הכלים, דפנימית הכלי אינה מסתיר על האור להיות שאין זה מהות אחר עדיין כו', ומה שמעלים ומגלה זהו בחי' חיצוניות הכלים כו', ולהיות דגם פנימיות הכלים הוא בבחי' התלבשות ע"כ ביכולת חיצוניות הכלים להעלים שיהי' בבחי' גילוי כו' (ובענין ים וארץ מבו' שבחי' הפנימית מעלים ומכסה כו', ומבו' במ"א שזהו ע"י הרוממות דמל' שהו"ע הבדלה כו', א"כ ההעלם הוא באופן אחר ממה שנת' כאן שההעלם הוא בבחי' כיסוי והסתר כו'). ומ"מ צ"ל דבד"כ המשכת האור הוא באופן כזה שיתלבש בהכלי ויתגלה על ידה כו', והיינו מה שהמשכת האור הוא במדה ומשקל כו', וזהו ע"י הקדמת הצמצום שהוא ג"כ כדוגמת הכלי כו' וכמשי"ת). והדוגמא מזה למעלה דלולא הכלים לא הי' בבחי' אור וגילוי וע"י הכלים דוקא הוא בבחי' אור

להאיר כו', והגם שהכוונה בהמשכת והתגלות האור מן העצמות הוא להאיר כו' (ונת"ל דהאו"פ אינו בבחי' גילוי העצם כ"א להאיר כו'), ומפני מה האור מצ"ע אינו בבחי' אור המאיר כו'. הענין הוא דעם היות שהכוונה היא להאיר, מ"מ הרי הכוונה היא שיהי' בבחי' אור דוקא שזהו ע"י שיהי' בבחי' דביקות בהעצם כו', לכן גם בבחי' ההמשכה והתגלות לא הי' בבחי' אור להאיר כ"א ע"י הכלים דוקא כו'.

קיצור. והטעם הוא משום דשרש הכלים למעלה משרש האור, ובהאור להיותו גילוי נרגש שרש הכלים, וע"כ הוא נמשך ברצון וחשק להאיר הכלים. ומשו"ז הוסד להיות נתב"ס דוקא, וזהו שהכלים ממשיכים את האור, ועוד שע"י הוא בבחי' אור המאיר, כי העצמות אינו בבחי' אור, וכמו"כ האור הנמשך מן העצמות, מצד מעלתו ומצד דביקותו בהעצם, אינו בבחי' אור, וע"י הכלים שמעלימים על האור ה"ה בבחי' אור המאיר, וכמו אותיות מחו"ד שמלבישים השכל ומעלימים עליו, ועי"ז הוא ההתגלות (והתלבשות הוא התגלות בהמלביש וכמו"כ האור מתגלה בהכלים ומתעלם ע"י וי"ל שההתגלות בפנימיות הכלים וההתעלמות בחיצוניות הכלים), וכמו"כ האור ע"י שמתעלם בהכלים ה"ה בבחי' אור המאיר.

צד) וזהו דאי' במד"ר פ' ויקהל פ"נ מהיכן האורה נבראת א"ל נתעטף הקב"ה בשלמה והבהיק זיו הדרו כו', דלכאו' מה יפלא בריאת האור יותר מכל מה שנתהווה בשימ"ב. אך הענין הוא דלהיות שהאור הוא בבחי' דביקות במקורו דמשו"ז הוא כמו המקור שאינו בבחי' מציאות אור עדיין כו', וע"ז שאל מהיכן האורה נבראת להיות בבחי' אור וגילוי כו'. ואינו מתמי' על כל הנבראים שנתהוו בבחי' מציאות, להיות שהתהוותם הוא בבחי' ריחוק כו', רק על התהוות האור הוא מתמיה איך הוא בבחי' אור המאיר מאחר שהוא בבחי' קירוב ודביקות כו'. והשיב שנתעטף הקב"ה בשלמה כו', דבאמת בכדי להיות בבחי' מציאות אור זהו ע"י שלמה ולבוש שבזה נאחז האור כו', ובשרש שרשו בחי' השלמה כמו שהיא באוא"ס שלפה"צ היא בחי' המח' דאנא אמלוך, שזהו עד"מ כמו המח' באדם שבה נאחז אור

קפא

הנפש ומתגלה עי"ז כו'. כמו"כ כבי' למעלה המח' דאנא אמלוך הוא בחי' הלבוש שבזה נאחז האור להיות בעצמותו כבי' בבחי' אור השייך אל העולמות כו' וכמ"ש במ"א, ואח"כ כשהי' הצמצום ונשאר רשימו ה"ז בחי' כלי המקבל אור הקו כו' (עמ"ש בזהר"ק על מאה"ז בראשית דט"ו), שבזה נאחז האור להיות אור הקו בבחי' מציאות אור כו' (ולהיות בא במדה ומשקל כו') (ועמ"ש בד"ה להבין ענין אוא"ס, א"ס ולא אין לו תחלה, דע"י הרשימו בא האור בבחי' כח גבולי, והיינו להשיטה שהאורות הן פשוטים לגמרי מצ"ע להיותם מבחי' אוא"ס הבל"ג, ה"ה באים בבחי' מדה וגבול ע"י הרשימו שהיא בחי' כח הגבול שבא"ס כו', ולפי המבו' בדרוש זה ע"פ השטה שהאורות יש בהם ג"כ ע"ס, מ"מ הרי האורות הן מבחי' אוא"ס הבל"ג, רק שזהו מה שהאוא"ס שיער בעצמו להאיר בבחי' מדה וגבול כמשנת"ל פכ"ז, ולכן הן בבחי' פשיטות לגבי הכלים כמשנת"ל פי"ד, ובכדי שיהיו בערך להתלבש בבחי' כלים זהו ע"י נקודת הרשימו כו'). והעיקר הוא בבחי' כלים דאצי' שבהם נאחז הארת אור המאציל להיות בבחי' אור וגילוי כו', ולכן

במדרי' שהכלים הן בבחי' מיעוט אין האור בבחי' גילוי ממש כו', וכמו החכ' שהיא בבחי' נקודה שאינו בבחי' גילוי ממש עדיין משום מיעוט הכלים כו', ובבינה ששם ריבוי הכלים יותר ה"ז בחי' גילוי כו' (ובאמת הרי האור הוא בבחי' ריבוי בחכ' דוקא דגם בבחי' נקודת השכלה דחכ' האור בבחי' גילוי רב ובבינה מתעלם האור כו', והיינו כנ"ל שהגילוי שע"י הכלים הוא ע"י שהכלים מלבישים ומעלימים על האור כו', ומ"מ גם החכ' היא בחי' גילוי לפי שמ"מ יש בחי' הכלים גם בחכ' כו', והגילוי הוא בבחי' ריבוי אור כו'). וכן החו"ב בכלל נק' נסתרות מפני מיעוט הכלים שהרי נק' חיוהי כו', ועיקר הגילוי במדות שנק' אלה כו'. ובכללות הרי הע"ס דאצי' הן בחי' ע"ס הגלויות שזהו ע"י הכלים שעי"ז דוקא הן בבחי' אור וגילוי כו', וכמו"כ מה שהן בבחי' חו"ב וחו"ג כו' כ"ז הוא ע"י הכלים דוקא, דהאור מצ"ע אינו בגדר חו"ב עדיין כו', והגם שבאורות יש ג"כ ע"ס וכמשנת"ל, מ"מ ה"ה בבחי' פשיטות עדיין, ודוקא ע"י הכלים ה"ה בבחי' מציאות חו"ב וחו"ג כו'. וכמ"ש הפרד"ס שע"ד פ"ד וז"ל ולפי

האמת לא יקרא החכ' הכלי כו' כי התכונה (היינו בחי' העצמות המתלבש בהכלי) הוא אשר יקרא חכ' באמיתית וזו (היינו הכלי) לבוש אלי' להראות העמים והשרים את יופי נשמתה הפועלת בה כו' עכ"ל, והיינו שהכלי מראה ומגלה את האור כו', דעם היות שהאור הוא בחי' החכ', מ"מ ה"ה בבחי' פשיטות ואינו נראה ונגלה בבחי' מציאות חכ' כ"א ע"י הכלי כו' (ומ"ש להראות כו' את יופי נשמתה י"ל שזהו כענין המאמר אנת הוא דאפיקת עשר תיקונין שנק' הע"ס תיקונין שהם תיקון המאציל כבי' וכמ"ש הפרד"ס שם פ"ה מטעם שבהם מגלה הקב"ה כחו וגבורתו כו', וגם שבזה נשלם תכלית הכוונה כו' וכמ"ש במ"א). וזהו שהספירות הן ל' ספור והגדה דכמו שהדיבור מגלה את הדבר הנעלם כמו"כ הספי' מגלים את ההעלם דהיינו מה שהכלים ממשיכים ומגלים את האור כו', דלולא הכלים לא הי' המשכת האור כלל אלא הי' כלול בעצמות המאציל, וגם לא הי' בבחי' אור המאיר כו', והכלים ממשיכים את האור ומגלים אותו להיות בבחי' אור להאיר ובבחי' חכ' וחסד כו'. וז"ע מה שהכלים הן גווני האור דהיינו שע"י הכלי הוא בחי'

מציאות אור ובגדר מיוחד כו', דהאור בעצם אינו בבחי' גוון וציור עדיין שאינו עדיין בבחי' מציאות אור ומכ"ש שאינו בגדר וגוון מיוחד כו', וכמו המים שהם בגוון פשוט כו'

קפב

וכמ"ש במ"א, והכלים שמגלים את האור ובגדר מיוחד ה"ז גווני האור כו', והו"ע שם התואר שמתארים ומגלים את האור כו', ועש"ז נק' ספירות ל' סיפור והגדה שמגלים את האור כו' (ועמשית"ל בענין שהאורות והכלים הן בחי' אין ויש כו'). ולפ"ז יובן דענין הספור שייך בספי' גם בהמדרי' שאינו שייך שם ענין המספר, דהרי נת"ל פרק פ"ה, דענין המספר עיקרו בבחי' מל' ולמעלה מבחי' המל' הוא בחי' מספר אשר לא יספר כו', אבל ענין הספור והגדה שייך גם בהמדרי' שלמעלה מהמל' להיותם בחי' הגילוי שמגלים את האור שזה שייך בכללות הע"ס, דגם חו"ב שנק' נסתרות מ"מ בכללות הן בחי' ע"ס הגלויות כנ"ל ושייך בהם ענין הסיפור והגדה כו', וכמ"ש אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה שהן ד' מדרי' חו"ב וזו"נ, אז ראה בחי' חכ' ויספרה בינה או בחי' חב"ד בכלל כו' וכמ"ש במ"א, הרי שגם במדרי' דולתבונתו אין מספר שייך ענין סיפור שהוא בחי' התגלו' האור כו'. וז"ע השמים מספרים כבוד אל שמים הן בחי' ע"ס דז"א גם שמים שם מים בחי' חכ' כו' מספרים כבוד אל שהן מגלים את האור וכמ"ש אל ה' ויאר לנו כו'.

ועפ"ז יובן מ"ש והוא עומד עליהם, דהנה נת"ל פרק פ"ד בענין זכר רב טובך יביעו שזהו בחי' מספר דמל', דהמלאכים אינם יכולים לקבל מבחי' האורות דאצי', רק בנש"י כתיב ורב טוב לבית ישראל, אבל המלאכים מקבלים רק הארת בחי' המל' לבד כו', ואברהם עשה חסד עם המלאכים שהמשיך להם מבחי' אורות דאצי' וז"ע והשענו תחת העץ בחי' אילנא דחי' כו', והיינו להיות שאצי' הוא בחי' גילוי עכ"פ ע"כ הי' ביכולתו להמשיך גילוי זה גם במלאכים כו', והוא ע"ד מהלכים בין העומדים כו'. אך בהע"ס דאצי' גופא הרי חו"ב הן בחי' נסתרות כו', ועיקר הגילוי בחי' ז"א כנ"ל, ע"כ בהמשכת האור שהמשיך אל המלאכים הי' בזה ב' ענינים, דהאור מבחי' ז"א המשיך להם בבחי' או"פ וז"ע ויאכלו דאכילה הוא בחי' או"פ, וידוע דמזון המלאכים הוא ההשגה שלהם, וז"ע האכילה שהמשיך להם האור שיהי' בהם בבחי' השגה כו', ומבחי' חו"ב המשיך להם בחי' או"מ לבד ועז"א והוא עומד עליהם דהעמידה הו"ע בחי' מקיף כו'. וזהו והוא עומד כו' כמו כי הוא עשנו וכמו ועבד הלוי הוא בחי' בינה שנסתר

ונעלם עדיין דעש"ז נק' הוא כו', וכמ"ש בהגהות לד"ה לך לך בתו"א והוספות, דבחי' זו המשיך עליהם בבחי' מקיף לבד כו'. וזהו שאו' תחת העץ הגם שכבר נא' והשענו תחת העץ, אך לפי שאומר והוא עומד עליהם חוזר ואומר דמה שהמשיך להם בבחי' או"פ הוא מבחי' העץ בחי' אילנא דחיי כו', וזהו והוא עומד עליהם בחי' או"מ שהמשיך להם מבחי' חו"ב כו', ותחת העץ בחי' ז"א ויאכלו בבחי' אור פנימי כו'.

קיצור. וזהו דאי' במד"ר מהיכן האורה נבראת מתמי' על האור להיותו בבחי' דביקות במקורו איך הוא בבחי' אור המאיר, ואו' שנתעטף בשלמה ולבוש המעלים, ולפני הצמצום הוא בחי' המח' דאנא אמלוך, ואח"כ בחי' הרשימו היא כדוגמת כלי, והעיקר בחי' כלים דאצי', ולכן חכ' ששם מיעוט הכלים ה"ז למעלה מהגילוי, גם הע"ס שבהאור להיות בבחי' גדר מיוחד הוא ע"י הכלים, וז"ע ספירות ל' ספור שמגלים ומתארים את האור, וענין ספור שייך גם במדרי' שאינו שייך ענין המספר. ובזה יובן מ"ש והוא עומד עליהם, דמלאכים יכולים לקבל רק מבחי' מספר

קפג

שזהו בחי' הכלים דמל', ואברהם המשיך להם מבחי' האורות, ומבחי' ז"א המשיך בבחי' פנימיות שז"ע האכילה, ומחו"ב בחי' מקיף שז"ע והוא עומד עליהם.