בס"ד. ש"פ משפטים, פ"ש, העת"ר

תתסג

זה יתנו כל העובר על הפקודים מחצית השקל כו' עשרים גרה השקל מחצית השקל תרומה לה', וצ"ל מהו אומרו זה יתנו והול"ל ונתנו כל העובר כו'. גם מהו שאומר זה יתנו כו' מחצית השקל קודם שהודיע כמה הוא השקל, דאח"כ אומר עשרים גרה וקודם אין יודעים כמה הוא השקל, וא"כ מהו אומר סתם מחצית השקל והול"ל שיתנו עשר גרה כו'. גם אחר שמודיע כמה הוא השקל אומר עוד מחצית השקל תרומה לה' הלא כבר אמר שיתנו מחצית השקל כו'. ולהבין זה ילה"ק משנת"ל ההפרש בין כלים ולבושים דכלים הוא שמקבלים את האור ומתאחדים עם האור וע"כ עושים ציור ותמונה בהאור דהתגלות האור הוא לפי אופן הכלי כו', וכמו בחומר וצורה דמוח החכ' קר ולח ומוח הבינה חם ויבש דלפי אופן זה הוא כח החכ' והבינה זה בבחי' נקודה כללית וזה בבחי' התפשטות כו', וכן בבחי' חו"ג שבהם הכל הוא לפי אופן הכלי מפני שהכלי מקבלת ומתאחדת בו כו', אבל לבושים הם נפרדים מן העצם וכמו אותיות המח' ואותי' הדבור שהן נפרדים מן האור וביכולת להחליפם דכלבוש תחליפם כו' וע"כ הם מעלימים על האור כו'.

ונת' דבכללות זהו באצי' ובבי"ע דבאצי' הוא בחי' הכלים בבחי' אחדות ובי"ע הם לבושים נפרדים דומשם יפרד כו', אך בבי"ע יש ג"כ הפרש בין לבושי הברי' ולבושי היצי' שזהו עד"מ לבוש המח' ולבוש הדבור דלבוש המח' הוא לבוש המיוחד ואינו מעלים על האור, דהתגלות השכל מאיר בגילוי במח' כו', ולבוש ביכולתו להעלים על השכל וא"כ גם מה שמגלה זהו ע"י ההעלם כו', ולבושי העשי' הם עד"מ לבוש המנעל העשוי מעור גס של בהמה שמסתיר לגמרי, כמו לבושי העשי' הם פרסאות ומסכים המעלימים ומסתירים לגמרי כו'.

תיז) וביאור הענין הנה לפעמים נק' אותיות בשם כלים ולפעמים בשם לבושים, דהנה בזהר פ' תרומה דקס"ז ע"ב בענין התהוות כלים דאו"א אומר אינון אתוון אגלימו גו משחתא, ופי' המק"מ שהן האותיות שמהם נתהוו פרצוף או"א, אוכ"ל מספר"ת פנים דאו"א בד"ק חי"ה אחור דאו"א, וכן הוא בע"ח שער הנקודים פ"ו דאותיות אלו הן כלים דאו"א, ואותי' שעטנז גץ הן כלים

תתסד

דתהו כו', ואומר שם דהאותי' לעולם הם בחי' כלים כו', אמנם לפעמים הרי האותי' הם בבחי' לבושים וכמו אותי' המח' ואותי' הדבור שהן לבושים כו'. אך הנה כללו' ההפרש בזה הוא בין אותי' עצמי' ואותי' הנבדלים מן העצם כו', דאותי' עצמי' הם שמיוחדים עם העצם וכמו אותי' החקוקים על האבן טוב הרי הם בגוף ועצם האב"ט ומיוחדים בו, אבל כשחותמין על השעוה ה"ה נבדלים מן האב"ט כו', וכמו"כ יש בנפש אותיות המיוחדים בהאור עד שא"א להחליפם, וכמו האותי' דבריקת וסקירת השכל הרי אותי' אלו א"א להחליף דכמו שמתגלה ההשכלה ממקור השכל ה"ה באותו האותי' שמתגלה בהם ואינו שייך להחליפם, דבהשגת הענין אפשר לפשוט אותי' אלו ולהלביש אותי' אחרים אבל בהתגלות ההשכלה ממקורה א"א להחליף האותי' כו', ובהשגה ג"כ הרי גם במחשבת שכל שזהו מח' שבמח' שיכולים להחליף את האותי' כמשנת"ל (ד"ה וישמע יתרו), הנה עי"ז מתמעט האור, וכמו שאנו רואים בחוש במחשבת שכל כשחושב הענין שכלי ואינו מכוון בהאותי' דהיינו שהאותי' באים ממילא, מאיר אור השכל בגילוי, וכשמכוון בהאותי'

היינו להחליף האותי' הרי מתמעט האור שאינו מאיר כ"כ, ועיקר ענין החליפים של האותי' שייך בדבור שבמח' וכ"ש בדבור והיינו דשם גם כשמחליף את האותי' אין זה עושה מיעוט בהאור כו' (וכמו שני חכמים זה מגלה את השכל באותי' אלו וזה באותי' אלו הרי אין בזה שום מיעוט בהאור השכל כו'), ונמצא דבמחשבת שכל וכ"ש בנקודת ההשכלה האותי' מיוחדים שאינם יכולים להחליפם כו', והיינו דבאור פנימי ואותי' בבחי' בלתי מציאות ה"ה בבחי' התאחדות, וחיצוני' האור ואותי' שהן בבחי' מציאות ה"ה בבחי' נבדל כו'. וי"ל שזהו ההפרש בד"כ בין האותי' דש' הוי' והאותי' דשארי השמות כמו אד' ואלקים כו', והן אותי' דמ"ה ואותי' דב"ן כו', דאותי' דמ"ה שהן אותי' דהוי' הם בבחי' כלים ואותי' דב"ן שזהו האותי' דשארי השמות הן בבחי' לבושים כו'. ויובן זה מענין תושב"כ ותושבע"פ, דתושב"כ הרי יסודתה הם אותיות התורה, ולכן מדקדקים באותיותי' בחסר ויתיר, ושיהיו בתמונתן ובצלמן דוקא, ושיהיו גולם אחד שלא יהי' בהם הפסק, ואם יש הפסק באות א' הס"ת פסולה, ואסור להוסיף בה אותי' שגם

אם מבין בתבונתו יותר ממה שבהאותיות בהדיא אינו רשאי להוסיף אפי' אות א', כי האותי' הם מורים על אופן המשכת האור, וכמו אות א' הוא יו"ד בראשו ויו"ד בסופו וקו באמצע והן בחי' ח"ע וח"ת, ולפעמים עושים היו"ד שבסופו כעין דלי"ת והוא רומז על בחי' מל' שנק' דלה, והקו שבאמצע הוא ת"ת המחבר חכ' ומל', והו"ע בריח התיכון המבריח חכ' ומל' כמ"ש בזהר. והבי"ת הוא קו למעלה וקו למטה וקו באמצע לצד ימין דקו העליון הוא בינה וקו התחתון מל' וקו שבאמצע ת"ת המחבר בינה ומל' כמ"ש בזהר ר"פ שמיני דל"ו רע"א ובמק"מ שם, ובס' התמונה אי' דציור הב' הוא ו' ד' והן דו פרצופין דז"א ומל' כמו שכלולים בחכ' כו'. ואות ג' הוא וא"ו ויו"ד בסופו והוא בחי' יסוד שמשפיע במל', וזהו גימ"ל גומל דלים כו', ואות וא"ו הוא ג"כ יו"ד וא"ו אלא שהיו"ד בראשו והוא בחי' נקודת החכ' כמו שנמשך בוא"ו, ובגימ"ל היו"ד בסופו דהיינו בחי' גמר השפע דיסוד במל' כו', וכן כל האותי' מורים על אופן המשכת האור כו', ולכן צריך להיות דוקא אותי' אלו שהאותי' הן לפי אופן האור והמשכת האור הוא דוקא באותי' וצירופים אלו כו'. וזהו שמצינו כמה ענינים שנאמרו ונשנו

תתסה

בתורה דלכאו' הוא מיותר, כמו קרבנות הנשיאים שנא' בכל נשיא ונשיא קרבנו בפרט ולכאו' הול"ל וכן הקריב נשיא פלוני כו', וכמו"כ במספר השבטים שנא' בכל א' במספר שמות כל זכר לגולגלותם כו', וזהו מפני שצריך להיות ההמשכה בכאו"א בפרט ע"י האותי' והצירופים וע"כ אינו מספיק מה שיאמר וכן הקריב כו', כי לא תהי' בזה ההמשכה כ"א ע"י האותי' והצירופים שבהם וע"י הוא המשכת האור כו', והגם שאותן האותי' והצירופים ממש נאמרו בכאו"א, הנה בהאותי' שהן לפי אופן האור עם היות שהאותיות אחת הן ההמשכות הן מיוחדות בהם, וכמ"ש הפרד"ס שער האותיות פ"ב, כי בציור האותי' בכל אות יש כמה חילוקי' באופן הציור, וכמשנת"ל באות ב' שהוא ג' קוין או דו פרצופין הרי בציור האות ב' גופא יש ב' אופנים, וכן בכל אות ואות יש כמה חילוקים באופן הציור שלו, והחילוק הוא באיזה מדרי' הוא האות והצירוף דבמדרי' זו ביאור האות והצירוף הוא באופן כך ובמדרי' אחרת באופן אחר (וכמו באות אל"ף בציורו יש שמתבאר יו"י ויש יו"ד ויש י"ו ו"י וכן עוד כמה אופנים וכ"ז הוא החילוק באיזה

מדרי' הוא) וכמבו' בס' הקבלה, וזהו שנא' ונשנו הדברים בכל נשיא ושבט כי כאו"א הוא במדרי' מיוחדת וצ"ל ההמשכה לכאו"א בפרט לפי האותי' והצירופים שבמדרי' ההיא כו'. וכ"ז הוא בתושב"כ (ועמשנת"ל ד"ה ואתחנן הא'), אבל בתושבע"פ אינו נוגע האותי' דהעיקר הוא השכל והאותי' אינו נוגע כלל דזה אומר באותי' אלו וזה באותי' אחרים, וזה מפני שבתושבע"פ אין האותי' מורים על המשכת האור, והיינו שאין המשכת האור ע"י האותי', רק שהן לבושים לבד, ויכול להיות לבוש זה או לבוש אחר דכלבוש תחליפם כו', והגם דגילוי אור השכל הוא בתושבע"פ יותר מבתושב"כ שהרי בתושב"כ אין אנו יודעים ההשכלה שבהאותי', דיש בתורה כמה סיפורי מעשיות שגנוז בהם סודות ורזין דאורייתא ואין אנו יודעים מה הוא, וגם הדינים שבתורה הנה לבד זאת שהתורה היא לא כמו ספר הדינים והמשפטים כ"א כמו סיפור דבר מה שא' הקב"ה למשה לאמר לישראל, הרי כל המצות נאמרו בה רק ברמז, ומתושב"כ עצמה לא היינו יודעים שום מצוה איך ומה היא, ובתושבע"פ הרי יש בה גילוי השכלה, ובה אנו יודעים כל מצוה איך

לעשותה כו', והרי הכלים מגלים אור ולבוש מעלים על האור, וכאן הוא להיפך לכאו'. הענין הוא דהאור דתושב"כ הוא אור עצמי וע"כ הוא אור כללי, דעם היות שהוא ריבוי אור הרבה יותר מבתושבע"פ אינו בבחי' התפשטות כמו תושבע"פ שהוא בחי' התפשטות אור, משא"כ תושב"כ להיותו אור עצמי ההתגלות שלו אינו בבחי' התפשטות כו'. וכמו שידוע דבכל מדרי' הגבוה יותר שם מספר המרובה יותר, וכמו יחידות עשירות מאות אלפים ורבבות הרי א' בזהר בענין מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים דשבע בז"א ועשרים בחו"ב ומאה בכתר קוב"ה דאתכליל מאתר עילאה סתימין דכ"ס כו', ואלפים ורבבות ג"כ בכתר, ומאה הוא בבחי' חיצוני' הכתר בחי' אריך, ואלפים בבחי' המשכה מפנימי' הכתר וכמ"ש ונוצר חסד לאלפים דיגת"ד הן המשכות ממו"ס ופנימי' הכתר כנודע, ובפנימי' הכתר בחי' רבבה כו', והרי נמצא להיפך דבמדרי' הגבוה שם בחי' האחדות יותר וכמו אנת הוא חד ולא בחושבן דבחי' עתיק הוא בחי' חד כו', וכל שלמטה יותר המספר מרובה יותר כו'. וידוע שזהו ההפרש בין בחי' האורות לבחי' הכלים, דהאורות כל שלמעלה המספר

תתסו

מרובה, וכל מה שיורד למטה המספר מתמעט, ובבחי' הכלים כל מה שלמעלה יותר המספר מועט יותר וכל שלמטה יותר מתרבה המספר כו', וידוע החילוק בזה דבכלים המספר המרובה הוא בבחי' התחלקות המספר ממש, ובאורות מה שלמעלה הוא מספר המרובה אין זה בבחי' מספר רק בחי' ריבוי האור כו', כי באורות אינו שייך ענין המספר כו' (ועמשנת"ל ד"ה ביום השמע"צ הא'). ומה שאומרים אלפים ורבבות הוא לפי שאנחנו יודעים ענין הריבוי רק במספר אבל באמת אין זה במספר כלל, או ענין המספר בזה הוא שאם יתגלה יהי' במספר כזה, וכמ"ש במ"א על מ"ש הזהר בגולגלתא יתבין תליסר אלפין עלמין דהכוונה בזה שאם יתגלה למטה יהי' מספר כזה כו', וזהו בחי' ריבוי האור שההתגלות אינו בבחי' מספר והתפשטות כו', וכמו עד"מ שכל עמוק שבא במיעוט דברים דכל שהשכל עמוק ביותר ה"ה בא במיעוט דברים יותר, והרי ריבוי האור בו הוא הרבה יותר מחיצוני' השכל הבא בריבוי דברים כו'. וכמו"כ יובן דבתושב"כ הוא אור נעלה וריבוי האור יותר הרבה מבתושבע"פ רק שבא בבחי' כללות כו', ועוד זאת מה שהוא רק ברמז

זהו לגבינו שאין אנו יכולים לקבל אור שלא ע"י לבושים, וכמ"ש הפרד"ס שער אבי"ע ספ"א דלבושי הבריאה המה מוכרחים דא"א להיות שום השפעת אור בלא לבושי הבריאה, דנשמה בגוף אינה יכולה לקבל האור מכלים דאצי' כ"א ע"י לבושי הברי' כו', וע"כ אין אנו רואין האור והגילוי בתושב"כ רק בתושבע"פ, אבל אם יהי' הגילוי ע"י האותי' דתושב"כ הן בבחי' ריבוי האור יותר מבתושבע"פ כו', והיינו לפי שהאותי' דתושב"כ הן לפי אופן האור ועל ידן הוא המשכת האור כו'.

קיצור. ובה"ע דהנה בע"ח אי' שאותיות הן כלים, והרי ידוע שאותיות הן לבושים, אך יש אותיות עצמיים כמו בחקיקה, ויש אותיות הנבדלים, וכמו אותיות שבנקודה השכלה, גם אותיות שבמחשבת שכל א"א להחליף, ואם יחליף יהי' מיעוט האור, להיות פנימיים ומתאחדים, רק בדבור שהן חיצוניים יכולים להחליף, וי"ל שזהו אותיות דהוי' בחי' מ"ה, ואותיות דשארי שמות בחי' ב"ן, וכמו בתושב"כ הדקדוק באותיות מפני שהן לפי אופן האור ומגלים את האור, וזהו שנא' בכל נשיא קרבנו בפ"ע מפני שההמשכה היא ע"י האותיות, ובאותיות אלו באות א' יש כמה כוונות לפי אופן אור ההמשכה, וזהו בחי' כלים, ובתושבע"פ אינו נוגע האותיות להיותם בחי' לבושים לבד, והרי כלים מגלים ולבוש מעלים ומפני מה תושב"כ ברמז ותושבע"פ גילוי, זהו מפני שתושב"כ הוא אור עצמי וע"כ ע"ה ריבוי אור ה"ה בבחי' כללי, וכמו מספר המרובה שבמדרי' העליונה שזהו ריבוי האור ולא במספר, וגם מפני שהגילוי אלינו הוא ע"י לבושים דוקא, וכמ"ש הפרדס דלבושי הברי' הן מוכרחים.

תיח) ועד"ז הוא באותי' הוי' כאשר ידוע דהד' אותי' הוי' שהן צמצום והתפשטות והמשכה והתפשטות שזה מורה על הבאת והמשכת האור, הן בכללות האור והגילוי בעולמות והן בע"ס דאצי' הכל הוא ע"י ד' אותי' הנ"ל, דיו"ד הוא בבחי' נקודה והיא הנקודה הכוללת כל האור שיתגלה ובאה ע"י צמצום אור העצמות, וכידוע המשל בזה מהשפעת השכל מהמשפיע אל המקבל

תתסז

דבכדי שימצא האור שכל השייך אל המקבל זהו ע"י שהמשפיע מעלים את אור שכל עצמו, דכאשר מאיר אור שכל העצמי אינו בערך שייכות אל המקבל וגם חיצוני' האור אינו ניכר כלל, רק כאשר מעלים האור השכל בעצמו אז נמצא חיצוני' האור השייך אל המקבל, והוא נמצא בבחי' נקודה הכוללת כל מה שיתגלה אל המקבל וגם נמצא בה בהעלם מעצמות שכל המשפיע שלמעלה מהמקבל, וזהו דלא קאים אינש אדעתי' דרבי' עד ארבעין שנין ואחר ארבעין שנין ה"ה קאים כו', ודעתי' דרבי' זהו עומק חכמתו כו', והיינו לפי שנמצא גם מעומק חכמתו כו', רק זהו בהעלם ביותר בהנקודה ומה שהוא בגילוי יותר בהנקודה גופא הוא מה שכוללת כל הגילוי כו'. ואח"כ צ"ל ההתפשטות היינו מה שהמשפיע מפרט הפרטי' של הנקודה מה שיגלה לו מהנקודה ובאיזה אופן יגלה לו, שבזה צ"ל ההשערה בחושי המקבל כמה שכל יכול לקבל ובאיזה אופן ביכולתו לקבל דלפי אופן זה הוא מפרט הפרטי' והענינים המביאים ומגלים את השכל כו', וכ"ז הוא הצמצום וההתפשטות בהמשפיע עצמו כו'. ואח"כ באה ההשפעה והגילוי אל המקבל כו', וקודם לזה צ"ל

ג"כ צמצום דגם כאשר מפרט פרטי הנקודה יש בזה ריבוי אור משכל הרב (עם היות שזהו חיצוני' האור) שלמעלה מהמקבל וע"כ צ"ל עוד צמצום להעלים האור כו', רק שאינו כמו צמצום הקודם שהוא בבחי' התעלמות האור לגמרי ונמצא עי"ז אור שבאין ערוך לגבי אור הקודם, וכאן הרי כ"ז הוא בחיצוני' האור אין הצמצום באופן כזה רק העלם ריבוי האור כו', אמנם ההמשכה אל המקבל תחלה היא בבחי' כללי' ואח"כ בא בפרטי' וכמו משנה וגמ' כו', וזהו בחי' המשכה והתפשטות שהוא בחי' השטח הנתפס בהמקבל כו'. וכמו"כ הוא בהמשכת האור בעולמות דתחלה הוא בבחי' נקודה הבאה ע"י הצמצום דאוא"ס ב"ה, שהרי האוא"ס שלפני הצמצום אינו בערך העולמות כלל, ובכדי שיהי' אור השייך אל העולמות ה"ז ע"י הצמצום שסילק אור הראשון עי"ז נמצא בחי' חיצוני' האור השייך אל העולמות ונכלל בבחי' נקודת הרשימו הכוללת כל האור שיתגלה בעולמות מרוכ"ד עד סוכ"ד כו', וגם כוללת בחי' עצמות האור שלמעלה מבחי' שייכות אל העולמות כו', והוא שממשיכים ע"י תומ"צ שהכוונה בזה הוא להמשיך תוס' אורות דכמו שהי' אוא"ס

ממלא כל מקום החלל קודם הצמצום כך יהי' גם לאחר הצמצום ועוד מדרי' עליונו' יותר כו' וכמ"ש במ"א, וג"ז נמצא כלול בהנקודה כו', ואח"כ ההתפשטות זהו בחי' הקו כמו שבא בבחי' מחה"ק דא"ק שאמרו ע"ז צופה ומביט עד סוף כל הדורות כו', וידוע דדורות הוא מל' דרי דרי והן שורות הע"ס דעקודים נקודים ברודים ובי"ע כו', דהכל כאשר לכל הוא שעלה במחה"ק דא"ק כו', וידוע דא"ק הוא בבחי' שטח דעם היות שאין שם בחי' מציאות כלל ומ"מ הוא בבחי' שטח וכמא' צופה ומביט עד סוכה"ד וכולם נסקרים בסקירה א' כו', הרי אף שהוא בסקירה א' ה"ה צופה ומביט עד סוכה"ד כ"א בפרט כו', וזהו בחי' הה' שהוא בחי' התפשטות ושטח כו'. ובפרטי' בהקו גופא היו"ד הוא ראשית הקו טרם שמתלבש בא"ק כו', ומבו' במ"א שזהו מ"ש בע"ח שיש כדוגמת עתיק לעילא מגולגלתא דא"ק כו', והה"א הוא בחי' מחה"ק דא"ק כו', וכ"ז הוא עדיין בעצמו כו', ואח"כ הוא הגילוי דבחי' עקודים נקודים ועתיק ואריך כו', שזהו אות וא"ו שהוא ההמשכה וגילוי מבחי' א"ק כו', והוא"ו בראשו יו"ד הוא בחי' הצמצום דא"ק כו', ואין זה כמו הצמצום דא"ס

תתסח

שהי' בבחי' סילוק לגמרי משא"כ הצמצום דא"ק אינו בבחי' סילוק לגמרי כו', והמשכת הוא"ו הוא בבחי' כללות עדיין כו', והה"א הוא בחי' השטח הנתפס בהמקבל והן הע"ס דאצי' כו', או שהשטח זהו בחי' הצנורות הנמשכים מהקו כו', וכידוע דהקו הוא הצינור הגדול הנמשך מאוא"ס ב"ה ויש צנורות פרטי' לכל ספי' בפרט וזהו בחי' השטח דה' אחרונה כו' וכמ"ש כ"ז במ"א באורך. וכ"ז הוא בכללות הגילוים, וכמו"כ בע"ס דאצי' בפרט דהיו"ד הוא בחי' נקודת החכ', דחכ' הוא ראשית ההשתל' כו', והוא ג"כ נקודה הבאה אחר הצמצום דאור הכתר (עמ"ש בתו"א ד"ה פתח אלי'), דכתר הוא שלמע' מהשתל' וכמא' אנת הוא עילאה על כל עילאין סתימא על כל סתימין כו', וצ"ל צמצום בבחי' הכתר ונשארה הנקודה דחכ' שהיא כוללת כל מה שיתגלה בסדר השתל' דע"ס דאצי' כו', וגם כלול בהנקודה מה שלמעלה מהשתל' והוא בחי' הקוצו של יו"ד והיו"ד הוא מה שכולל כל מה שיתגלה כו', ולכן היו"ד עם היותו נקודה ה"ה בציור אות אבל הקוצו ש"י אינו בציור אות כו', ואח"כ הה"א הוא בחי' בינה שהוא בחי' התפשטות והתגלות

הפרטי' שבהנקודה דחכ' כו' דבינה ציירא ציורים כו', וכמ"ש אפריון עשה כו' מעצי הלבנון דלבנון הוא בחי' הלובן דחכ' והוא בחי' הנייר שנושא עליו הציור כו', והציור הוא מבחי' בינה כו', וכ"ז הוא בהעלם עדיין וכמ"ש הנסתרות להוי' לאלקינו כו', ואותי' ו"ה הן הנגלות לנו כו', דוא"ו הוא בחי' המשכה כללי' עדיין וה"א הוא בחי' מל' שזהו בחי' שטח שנתפס בהמקבל כו', הרי דהד' אותי' הוי' הוא שע"י הוא המשכת האור כו'.

קיצור. ועד"ז אותיות הוי' הן באופן הבאת האור, ועד"מ בצמצום אור המשפיע שלעצמו נמצא האור השייך להמקבל בבחי' נקודה הכוללת הכל ויש בה גם מעצמות שכלו, ואח"ז מפרט הפרטים בעצמו, וצ"ל עוד צמצום בבחי' מיעוט ונמשך השכל אל המקבל בבחי' כללות ואח"כ בפרטיות וכמו"כ לאחר צמצום הראשון נשאר נקודת הרשימו הכוללת כל האור שיתגלה וגם בחי' עצמות האור שנמשך ע"י תומ"צ, גם ראשית הקו היא בחי' נקודה יו"ד ומחה"ק דא"ק ה' בחי' שטח, עקודים נקודים וכן עתיק ואריך המשכה בבחי' כללית ו', וע"ס דאצי' שטח ה'. ובע"ס יו"ד חכ' הכולל הכל וגם עצמות האור הקוש"י, בינה הוא ציירא ציורים ה' וכ"ז נסתר, ו' בחי' ז"א ה' אחרונה בחי' מל'.

תיט) ועוד יש המילוים דש' הוי' והן הד' שמות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן שזהו בחי' ההתגלות פרטי' בכל ספי', והיינו כל ספי' דחו"ב ז"א ומל' מה שכוללת בעצמה ה"ז בא בבחי' התגלות יותר בהספי' עצמה כו', ואותי' המילוי הוא שכח ההתגלות שיש בכל אות דש' הוי' בא בהמילוי בבחי' התגלות הפרטי' יותר כו', והכל הוא בהספי' עצמן לא בבחי' השפעה והתגלות חוץ להספי' כו'. דהנה הד' שמות עסמ"ב ש' ע"ב בחכ' וש' ס"ג בבינה וש' מ"ה בז"א וש' ב"ן במל', והוא דאות י' דש' הוי' נעשה ש' הוי' שלם בד' אותי' י"ה ו"ה וגם במילואו האותיות שביו"ד יש ו"ד ובה' יו"ד ובו' י"ו ובה' אחרונה יו"ד, וכן ש' ס"ג הוא במילוי יודי"ן רק הוא"ו הוא במילוי אלף, דש' ע"ב שבחכ' היו"ד הוא חכ' שבחכ' והה"י הוא בינה והוי"ו מדות שבחכ' והה"י מל' שבחכ', ושם ס"ג בבינה

תתסט

היו"ד הוא חכ' שבבינה והה"י בינה שבבינה והוא"ו מדות שבבינה והה"י מל' שבבינה, וכן בכל השמות כו', שזהו התגלות הפרטי' שבכל הספי' והכל הוא במהות הספי' עצמה כו', ולכן ש' ע"ב הוא במילוי יודי"ן דהיינו שכל המדרי' הן בבחי' מהות החכ' כו', וזהו שהה"י הוא במילוי יו"ד דהה"י הוא בחי' הבן בחכ' שזהו כמו שהחכ' כוללת כח הבינה שגם זה הוא בבחי' חכ' בבחי' נקודה כו', וכן הוי"ו שהן מדות שבחכ' הן במדרי' החכ', וכידוע שיש הפרש גדול בין המדות כמו שכלולים בבינה לכמו שכלולים בחכ' דבבינה הן בבחי' מציאות דבר ובחכ' אינן בבחי' מציאות ניכרת כלל כו', וכמ"ש בבה"ז פ' בלק עמאה"ז דר"ג ב' ע"פ כי מראש צורים אראנו (ועמשנת"ל ד"ה ואשים דברי בפיך), ולכן בינה מקור קרוב למדות וחכ' בחי' מקור רחוק כמ"ש בלק"ת ד"ה ביום השמע"צ כנישין תהי, עם היות דחכ' היא עיקר המקור אך בחכ' א"ז בבחי' המציאות כו', וידוע דנקודת יו"ד מורה על הביטול וזהו שהחכ' היא יו"ד שהיא בבחי' ביטול בתכלית כו', ולכן השראת אוא"ס הוא בחכ' דוקא דאין אוא"ס שורה אלא במה שבטל

כו', וזהו ג"כ שבכל האותי' המילוי הוא יו"ד שהביטול דחכ' הוא בכל המדרי' הכלולים בחכ' כו', ומזה יובן דבכללות אצי' הוא הביטול דחכ', שהרי אצי' בכלל הוא בחי' חכ' וכמ"ש בע"ח בפי' כולם בחכ' עשית והו"ע אבא עילאה מקננא באצי' כו', וא"כ כמו שהבחי' דאצי' כשהן כלולין בחכ' הן בבחי' הביטול כמו"כ באצי' בכלל הוא בחי' הביטול דחכ' כו'. גם ידוע דחכ' הוא מקור החסדים כו', וזהו ג"כ שהמילוי יו"ד דבחי' החסדים הוא בכל המדרי' שבחכ' כו', גם אצי' בכלל הוא בחי' רחמים וחסדים כו'. וש' ס"ג הוא ג"כ במילוי יודי"ן דהרי היו"ד דש' ס"ג הוא בחי' חכ' שבבינה (בחי' וחכם בבינה) ה"ה בחי' יו"ד, וגם אות ה"י הוא במילוי יו"ד להיות דחו"ב הן תרין ריעין דלא מתפרשין כו', והענין הוא דה"י הוא בחי' בינה שבבינה דבזה הוא יחוד חו"ב, דאוא"ס שורה ביחודם וע"כ הוא מילוי יו"ד דאין אוא"ס שורה אלא ביו"ד שהוא בחי' הביטול שבבינה כו' ואות וא"ו הוא מילוי אלף, הענין הוא דהנה ציור אות א' הוא יו"ד בראש ויו"ד בסוף וקו באמצע, והקו הולך באלכסון מהגבוה אל הנמוך

והוא מהגבו' אל הנצח, הרי קצהו העליון בחי' גבו' וקצה התחתון בחי' חסד, ונמצא כלול מחו"ג כו', והיודי"ן שבו הנה היו"ד שבראשו מחובר בקצהו התחתון שהוא בקו הימין והיינו להיותו בחי' חכ' מקור החסדים, והיו"ד שבסופו נמשך מקצהו העליון שהוא בחי' גבו' והיינו מפני שהמל' בנינה מן הגבורות כו', הרי שהאלף כלול מחו"ג כו', וז"ע מילוי א' דש' ס"ג דבינה לפי שבינה מינה דינין מתערין כו', דחכ' הוא בחי' חסדים כולה ובינה דינין מתערין כו' רק זהו בסופה כי הבינה עצמה היא בחי' דרור עלמא דחירא בחי' יובלא עילאה כו', ולכן הבינה היא בחי' שמחה וכמ"ש אם הבנים שמחה כו', רק בסופה מתערין דינין כו', ועד"מ היין משמח לב האדם דבשעת השמחה יכול לקבל כל הנגדיים וימחול גם לשונאו כו', ומ"מ יכול להיות הסתעפות דינין ורוגז והוא יין המשכר שגורם חמימות וכעס כו', וכמו"כ בחי' הבינה שהיא בחי' שמחה מ"מ בסופה יכול להיות דינין וגבו' כו', וזהו שהמילוי א' הוא באות ו' דוקא, שהוא"ו מורה על המשכה והיינו שהגבורות הן בסופה היינו כשנמשך בבחי' המדות כו',

ומ"מ הגבו' שבה כלולים ג"כ בחסדים שז"ע אלף שכלול מחו"ג כו'. וש' מ"ה הוא במילוי אלפין דעיקר ענין חו"ג הוא בז"א

תתע

כו', וש' ב"ן במילוי ההי"ן והיינו שהמילוי הוא כמו עצם האות וזה מורה על בחי' צמצום ומיעוט האור בבחי' מל' כו', וכמו עד"מ מי שמקבל איזה שכל וסברה מן הרב אם משיג עומק השכל ביכולתו להרחיב הענין ולהשפיע יותר ממה שקבל אבל אם אינו משיג עומק הענין אינו יכול להשפיע רק כמו שקבל מן הרב כו', כמו"כ בחי' המל' מפני צמצום האור הרי המילוי הוא כמו עצם האות כו', וכ"ז הוא בש' הוי' שהאותי' ה"ה מורים על אופן המשכת האור שהוא באותי' אלו דוקא כו', אבל אותי' דב"ן שהן שארי שמות ה"ה בבחי' לבושים וכמו האותי' דתושבע"פ אין נוגע האותי' לפי שהן לבושי' לבד כנ"ל, כמו"כ האותי' דב"ן הן בבחי' לבושי' לבד כו', שהרי הכלים דברי' וגם האורות נ"ר הן בחי' נברא וע"כ הן בחי' לבושים לבד כו'.

קיצור. והמילוים דש' הוי' עסמ"ב הוא ההתגלות פרטיות דכל ספי' בעצמה וכפי מהותה, בש' ע"ב אות יו"ד בכל האותיות דגם בינה ומדות ומל' הכל בבחי' נקודה ובבחי' ביטול ובבחי' חסדים וכן אצי' ביטול וחסד דאבא עילאה באצי', וש' ס"ג ג"כ במילוי יודי"ן דחו"ב תרדל"מ רק הוא"ו במילוי אלף, שכולל חו"ג להיות דבינה בסופה היינו בהמדות דינין מתערין והו"ע יין המשכר ועצם הבינה יין המשמח, וש' מ"ה במילוי אלפין מפני שבז"א עיקר בחי' חו"ג, וש' ב"ן במילוי ההי"ן שמפני צמצום ומיעוט האור במל' הגילוי הוא כמו העצם, וכ"ז בש' הוי' ואותיות דשארי שמות הן בחי' לבושים.

תכ) אמנם צ"ל והלא ש' אלקים הוא בחי' הכלים וכידוע דהוי' אלקי' הן בחי' אורות וכלים כו', וידוע שהז' שמות שאינם נמחקים (ובפרטי' הן י' שמות) ה"ה בכלים דע"ס ש' אל בחסד וש' אלקי' בגבו' כו', אך הענין דזהו כמו שהן באצי' דבאצי' הכל הוא בבחי' הכלים שגם השארי שמות הן בבחי' כלים כו', ומ"מ י"ל דגם באצי' הנה שארי שמות הן בחי' חיצוני' הכלים, דש' ע"ב שהוא כלי החכ' וש' ס"ג כלי הבינה כו' הן בחי' פנימי' הכלים, אבל שארי שמות הן בחי' חיצוני' הכלים להיותן בחי' ש' ב"ן, שהרי בכללות ש' הוי' הוא בחי' ש' מ"ה ושארי השמות הן ש' ב"ן, וע"כ הד' שמות עסמ"ב שהן שמות הוי' ה"ה בחי' פנימי' הכלים ושארי השמות שהן ש' ב"ן ה"ה בחי' חיצוני' הכלים כו', ועם היות דבפרטי' יש בחי' צלם אלקי' ודמות אלקי' כו' כמ"ש במ"א, מ"מ בכללות ה"ה בחי' חיצוני' הכלים כו'. וההפרש ביניהם ידוע ונת"ל באורך דפנימי' הכלים הוא עצמות הכלי מה שהיא כלי לקבל והוא לקבל לעצמה לא בבחי' השפעה וגילוי כו', וחיצוני' הכלי הוא בחי' ההשפעה וגילוי חוץ לעצם

הספי' וע"כ היא בבחי' נבדל מן העצם כו', וכמשנת"ל בענין בצלמנו כדמותנו דבצלמנו הוא בחי' צורה עצמי' דבכלים הוא בחי' הצורה החקוקה בהעצם שמיוחדת בהעצם כו', וכדמותנו הוא בבחי' נבדל מן העצם כו', ולכן מה שהכלי עושה ציור ותמונה בהאור היינו שהאור יהי' בבחי' אור החכ' כו', ה"ז דוקא בחי' פנימי' הכלי כו', שהרי האור לכל השיטות ה"ה בבחי' פשיטות לגבי הכלי והכלים ה"ה העושים ציור בהאור להיות בבחי' אור החכ' והחסד כו', והיינו פנימי' הכלי דוקא שמקבלת האור בתוכה ומתאחדת בהאור עד שעושה בו ציור ותמונה כו', אבל

תתעא

בחי' חיצוני' הכלי אינה עושה ציור בהאור כי ענינה אינה לקבל את האור כ"א לפעול בכח האור וכמו איהו וגרמוהי חד לברוא בהם וע"י מאין ליש כו', או לפעול פעולת הגילוי כו', שזהו רק שהאור מתלבש בהכלי ופועל על ידה מפני שהאור מתעלם בה לפעול פעולה שחוץ לעצמו כו', ומה שמתלבש בחיצוני' הכלי הוא בחי' חיצוני' האור ופנימי' הכלי מתאחדת בפנימי' האור כו', דבכלל מה שבא בבחי' התלבשות והתעלמות הוא בחי' חיצוני' האור דפנימי' האור אינו בא בהתלבשות (ומ"מ גם פנימי' הכלי הוא שפנימי' האור הוא בבחי' התלבשות רק שההתלבשות היא באופן אחר כו' וכמ"ש במ"א). וכמו עד"מ מה שהמשפיע מלביש את השכל בעניני' והסברים ה"ז חיצוני' השכל, דפנימי' השכל כמו שהוא לעצמו אינו מלבישו בענינים כי אינו צריך להם שמבין עצם הענין כמו שהוא, רק חיצוני' השכל להיות שהמקבל לא יבין אותו כך ה"ה מלבישו בעניני' והסברי' הרי שההתלבשות היא בחיצוני' האור, ובהתלבשות זאת מתעלם האור שהרי כמו שהוא לא יבין אותו המקבל מפני שהוא בבחי' ריבוי אור לגבי' וע"י ההתלבשות מתעלם

האור כו'. וכמו"כ הוא בחי' חיצוני' הכלים שבהם מתלבש ומתעלם האור כו', ובודאי הוא שגם חיצוני' הכלים מקבלים את האור אמנם עיקרם הוא בחי' התלבשות שמלבישים ומעלימים על האור כו', דבחי' פנימי' הכלים הוא שעושה תואר ותמונה בהאור וגם מתאר ומגלה את האור כו', שז"ע ש' התואר שמתארת ג"כ את האור כו' וכמשנת"ל, וזהו ע"י שמקבלת את האור ומתאחדת בהאור כו', אבל חיצוני' הכלי אינה עושה תואר בהאור ואינו מתאר ומגלה את האור, כי ענינה הוא רק שהאור מתלבש בתוכה ומתעלם על ידה לפעול פעולה שחוץ לעצמותו כו'. וי"ל דבחי' השתל' הספי' זמ"ז וכן בהתלבשות הפרצופים זב"ז ה"ז ע"י בחי' חיצוני' הכלים שהוא בחי' השפעה וגילוי חוץ לעצמות של הספי' כו', שהרי ההמשכה מן הספי' העליונה אל התחתונה הוא שרק בחי' החיצוני' שבעליון נמשך ומתלבש בהתחתון וההתלבשות הוא שהעליון מתעלם בהתחתון כו', וכמו כאשר נמשך מחכ' לבינה ה"ז רק בחי' חיצוני' החכ' וכמו נקודת ההשכלה (שזהו השכלי דחכ' שאין זה עצמי' החכ' כו' וכמשנת"ל), ונקודת ההשכלה הרי מתעלם בבינה וכידוע

שההשגה מעלמת על הנקודה כו', ומה שבא ההתגלות הוא ההשגה לא הנקודה, הגם שא"א להיות השגה בלי נקודת השכלה, הרי לא הנקודה היא המתגלית כ"א ההשגה רק שזה שמבינים את הנקודה אבל ההתגלות היא ההשגה כו', וזהו שהעליון מתעלם בהתחתון שההתגלות היא מדרי' התחתון כו', והיינו מפני שהמדרי' מתעלמת בעצמה בהתלבשותה בהמדריגה התחתונה, וזהו שההתלבשות היא ע"י בחי' חיצוניות הכלים דחיצוניות האור מתעלם בה כו' כנ"ל, וכמו"כ הוא בשכל ומדות הרי מה שנמשך מן השכל אל המדות הוא רק חיצוני' השכל וזה מתעלם בהמדה, דמה שבא בהתגלות בלבו ולזולתו הוא התפעלות המדות, רק שהמדות הן שכליי' לא טבעיי' אבל ההתגלות הוא מדות כו' (ועם היות שההנהגה היא מהעליון כמשנת"ל ד"ה וישמע יתרו, מ"מ ה"ה מתעלם שההתגלות הוא המלביש כו'). והמשכה זאת הוא מבחי' חיצוני' שמלבישים ומעלימים על האור כו', באופן שי"ל דבחי' חיצוני' הכלים זהו בחי' לבושין כו', ועם היות שהן מקבלי' והיינו שהן בחי' כלים כו', מ"מ י"ל דבד"פ באצי' גופא זהו בחי' לבושין כו', וזהו דהז' שמות הן בבחי' ז"א דבבינה הרי השם

תתעב

הוא הוי' רק בניקוד אלקי' כו', ושארי השמות אל אלקים כו' הן במדות דז"א שזהו בחי' לבושין כו'.

קיצור. וצ"ל והלא ש' אלקים וכל השמות שאינן נמחקים הן בכלים, י"ל דשמות עסמ"ב הן בפנימיות הכלים שמיוחדים בהאור וענינם לצייר ולתאר האור ולקבל לעצמן וגם לתאר ולגלות את פנימיות האור, ושארי השמות הן בחיצוניות הכלים דחיצוניות האור מתלבש ומתעלם בהם, ועד"מ התלבשות השכל בלבושי' והסברים בכדי שיתקבל להמקבל, וענינם הוא לפעול חוץ לעצם, וי"ל שהו"ע השתל' הספי' זמ"ז והתלבשות הפרצופים זב"ז שרק חיצוניות העליון הוא שמתלבש ומתעלם בההתלבשות, וכמו בחו"ב שההתגלות הוא רק ההשגה ובמוחין ומדות ההתגלות הוא המדה, וע"ס הן בחי' לבושין במדרי' דאצי' ולכן הן בז"א.

תכא) וכ"ז הוא באצי' דבד"כ הכל הוא בבחי' כלים כו' דאצי' בכלל הוא בחי' אחדות כו', אך בי"ע בד"כ הן בחי' לבושים דומשם יפרד כו', אמנם יש בזה הפרש בין לבושי הברי' ולבושי היצי' שהן עד"מ מח' ודבור כו', וי"ל דכמו שבאצי' יש הפרש בין פנימי' הכלים וחיצוני' הכלים דפנימי' הכלים מקבלים את האור ואינם מעלימים על האור אדרבה מתארים ומגלים את האור כו', וחיצוני' הכלים מלבישים ומעלימים את האור כו', כמו"כ לבושי הבריאה מגלים את האור שהרי אור השכל כמו שהוא מתגלה במח' שאין המח' מעלמת על השכל כו' כמשנת"ל ד"ה וישמע יתרו (ובכללות גם לבושי הבריאה הן בחי' לבושי' ומ"מ ה"ה כמו בחי' הכלים, וכמשנת"ל דאותי' עצמי' כאותי' דברק המבריק ואותיות דמחשבת השכל ה"ה מיוחדים עם האור שא"א להחליפם כו', וזהו דבאצי' בכללות הן בחי' כלים ובד"פ בחי' חיצוני' הכלים זהו כמו לבושים, ובבי"ע בכללות הן בחי' לבושים ובד"פ הברי' היא כמו בחי' כלים כו'). ובזה יובן שהרי לפי משנ"ת הרי יש יתרון בלבושי הברי' שהן כמו לבוש המח' עד"מ על ענין

דהתלבשות הפרצופים כו', דהרי בהתלבשות הפרצופים המלובש מתעלם בההתלבשות ומה שמתגלה הוא המלביש ובהתלבשות במח' הרי המלובש הוא המתגלה כו', ובאמת התלבשות הפרצופים הוא למעלה במדרי' שזהו באצי' שהכל הוא בבחי' כלים כו', ומ"מ יש יתרון בלבושי הברי' מפני שהן בדוגמת בחי' פנימי' הכלים שמגלים את האור כו', אבל לבושי היצי' הן בדוגמת בחי' חיצוני' הכלים שמעלימים את האור לפי שזהו לבוש הנבדל מן העצם (כמו האותיות שהן בבחי' מציאות כו' כנ"ל) ומעלים על האור כו', ועם היות שהן ג"כ מגלים ה"ז גילוי שע"י ההעלם כו'. וי"ל שזהו ע"ד שמבואר במ"א שיש המשכה שבבחי' אותי' והמשכה שבבחי' שערות כו', עד"ז הוא ההפרש בין לבוש המח' ולבוש הדבור (עמ"ש בלק"ת ד"ה והניף ידו ובתו"א ד"ה ועשית בגדי קדש דאותי' הדבור הן כדוגמת השערות כו'), דשערות הן ע"י הפסק האור כו', והפרש ביניהם ידוע דבבחי' דצח"מ שבאדם האותי' הן בחי' חי ושערות בחי' צומח (ועמשנת"ל מזה בד"ה זאת חקת התורה הב' ושם נת' דחכמת הדבור הוא בחי' חי כו'), דצומח הוא דומם בעצם מהותו רק

שיש בו התפשטות חיות כו', וחי הוא שיש בו נפש החיונית כו', וכמו"כ הוא בחי' ברי' ויצי' דברי' הוא בחי' חי כו' (ואי' במק"מ

תתעג

דלבושי שבת ויו"ט יהיו של משי שהן מדרי' חי שזהו לבושי הברי' כו'), דעולם הברי' הוא היש הראשון שנברא מהאין האלקי ומאיר שם האין האלקי בגילוי כו', ויצי' הוא בבחי' צומח דשערות דיצי' בחי' יש ומאיר שם רק בחי' התפשטות ההארה האלקי' כו', ומ"מ בעולם היצי' מאיר ג"כ גילוי אלקו' וכמו ע"י אותי' הדבור מאיר עכ"פ גילוי אור השכל כו', והגם דהגילוי ביצי' הוא כמו ע"י הפסק העור כו', ה"ז כמו עור האדם שהוא עור דק שאינו מפסיק ומעלים כ"כ כו'. אבל ענין ההיכלות שהן לבושי העשי' ה"ה עד"מ עור הבהמה שהוא עור גס המעלים ומסתיר לגמרי, דעם היות שגם בעור הבהמה יש נקבים שצומחים מהם שערות הבהמה ה"ז בבחי' צמצום היותר אפשרי עד שיונקים מהם הע"ש דנוגה כו', וכמ"ש כרחל לפני גוזזי' נאלמה שיונקים מבחי' השערות כו', וה"ז עד"מ כמו חכם המעתיק איזה שכל וסברה מלה"ק לל' אחר שהוא ל' הסכמי דהרי לה"ק אינו הסכמי כ"א יסודתו במדרי' גבוהות דקדושה כו', וע"כ באיזה אותי' שמלבישים אין זה העלם לגמרי כו', אבל כשמלבישים הענין בל' אחר ה"ז העלם גמור כו', או

כמו קטן המדבר באיזה שכל עמוק ששמע או ראה באיזה ספר, הגם שמבינים קצת מן השכל ה"ז באין ערוך לגמרי כמו שהשכל הוא באמת כו', ויותר מזה הוא הסתר החידה כו', ובדוגמא כזאת הו"ע צירופי החלומות דעם היותם מהרהורי דיומא וכמו רעיונך על משכבך סליקו כו' ה"ז בא בענינים ובצירופים אחרים לגמרי כו', ועד"ז הוא לבושי העשי' שמעלימים לגמרי כו'. והענין הוא דהנה אי' בפע"ח שער עולם העשי' פ"ג בכוונת צו את בנ"י דשם דעשי' הוא אל אד' בגימט' צו ואין צו אלא ע"ז כו', ולכאו' תמוה שהרי השם הנ"ל הוא במדרי' הקדושה ואיך הוא בגימט' צו דאין צו כו', אך זהו מפני ההתלבשות בלבושי העשי' שהאור מתעלם ביותר עד שנמשך יניקה גם לסט"א כו', וזהו שארז"ל ישראל שבחו"ל עובדי ע"ז בטהרה, והלא רוב ישראל הם בחו"ל, אך הענין הוא לפי שמקבלים השפעתם ע"י לבושי העשי' והוא ההתעסקות בענינים גשמי' כמו במו"מ שיכול להיות שיחשוב אותם לדבר מה כו', וכן במה שמקבל חיותו מאכו"ש גשמי שמתאווה אל הגשמי ומתענג בו בתענוגי בנ"א כו', שזהו מחמת ההעלם דהאור האלקי, שבאם הי'

מאיר אלקו' בעולם לא הי' לזה מקום כלל, וכמו קודם החטא שהי' נראה ונגלה אלקו' בעולם כמשנת"ל (ד"ה בא אל פרעה) לא הי' תאוה גשמי' כלל כו', וכמו"כ בעסק מו"מ כשמחשב את הגשמי למקור פרנסתו ומעמיק שכלו בזה, דבאמת הרי ברכת ה' היא תעשיר כו', ורק בחסד ה' עלינו בכדי שיהי' חיות גשמי ה"ז בא בלבושי עשי' כו' כנודע, ובאופן כזה לא הי' מחשב את הגשמי והי' בטל לאלקו' אשר הוא הנותן לו כח כו', ומכ"ש שלא הי' שום נדנוד איסור בהעסק כו', אבל כשמחשב את הגשמי ומעמיק ומטריד שכלו בזה ה"ז השתחוואה לע"ז ברוחני' כו', וכ"ז שייך בעשי' מחמת העלם והסתר האור ביותר כו'. ומ"מ כתי' מה יפו פעמיך בנעלים דהעיקר הוא בירור ותיקון העשי' ועי"ז נעשה יתרון האור כו', וע"ז הוא ירידת הנשמה למטה שנתלבש בגוף ונה"ב בכדי לתקן את הנה"ב וכל הדברים התחתונים כו', דהנה הנשמה שרשה מבחי' פנימי' הכלים וכמא' נשמה שנתת בי טהורה היא דכל הנשמות שרשן באצי' בבחי' פנימי' הכלים דאצי' כו', וגם כמו שהן בבי"ע שרשן בעולם הברי' שז"ע לבושין תקינת לון דמנייהו פרחין נשמתין כו', וכמא' ישראל עלו במח' כו',

תתעד

וההפרש הוא דהנשמה כמו שהיא באצי' ה"ה למע' מהתלבשות בנה"ב וכמו שהיא מעולם הברי' ה"ה בחי' התלבשות בנה"ב כו' וכמשי"ת, והנה"ב הוא מנוגה שזהו ע"י המסכים ופרסאות המבדילים כו', וירדה הנשמה להתלבש בגוף ונה"ב לתקנו ולבררו שיהי' ג"כ בטל לאלקות כו', ועי"ז הוא דוקא יתרון האור כו'.

ועפ"ז יובן מ"ש זה יתנו כו' מחצית השקל עשרים גרה השקל כו', הנה עשרים גרה הן העשר כחות דנה"א ועשר כחות דנה"ב, ובפרטי' בנה"א הן עשר כחות דשרש הנשמה כמו שהיא באצי' ועשר כחות דנשמה דברי' כו', וכמשנת"ל בענין רוח רעש ואש דבי"ע ודאצי' שזהו בעשר כחות הנפש דמוחין ומדות כו', ועז"א זה יתנו מחצית השקל מה שהשקל שלם הוא עשרים גרה יתנו מחצית השקל, והן העשר כחות דנה"ב שזהו תכלית הכוונה בירור ותיקון הנה"ב דוקא וכן בנה"א הכוונה הוא דוקא העבודה דנה"א המלובש בנה"ב כו', דירידת הנשמה למטה אינו בשביל עצמה, וע"כ אין הכוונה בעבודתה מצ"ע כ"א שתעבוד לברר ולתקן את הנה"ב, והוא שתהי' ההתבוננות בענינים השייכים לנה"ב ודוקא בהתלבשות בשכל הטבעי שגם השכל הטבעי יבין את הענין האלקי ואת הטוב דאלקות כו' והתעוררות יהי' דוקא בהתגלות הלב כו', והא בהא תלי' דכאשר ההתבוננות היא באופן הנ"ל ממילא האהוי"ר היא בהתגלות הלב כו', ואז בהתפעלות זאת גם הנה"ב מתפעל באה' לאלקו' כו', וזהו תכלית הכוונה בעבודתו, ועי"ז נותנים לו מלמע'

גילוי שרש הנשמה כמו שהיא באצי' כו', שעז"א מחצית השקל קודם שאומר עשרים גרה כו', דהנה הרמ"ז ר"פ כי תשא מבאר שם מא' הרע"מ שיש ב' מדרי' מחצית השקל הא' סתמית מבלי נודע כמה הוא שקל שלם והב' שהוא עשר גרה כו', והמדרי' הא' היא הנשמה כמו שהיא במדרי' האצי' שלמע' מבחי' המספר כו', וזהו שנותנים לו מלמעלה כו' (וענין שהוא מחצית השקל היינו בחי' המוחין ומדות, וכמשנת"ל בענין התחברות שרש הנשמה עם כחות הנפש שאז נעשים הכחות באופן נעלה ביותר כו' וזהו מדרי' האצי' שהן ע"ס כו'). וזהו זה יתנו היינו חלק הגלוי והן הכחות דנה"ב וגם הכחות דנה"א המתלבשים בנה"ב לבררו ולתקנו כו', דכשהוא מבקש אינו מבקש אלא לפי כחן כו' ועי"ז נותנים מלמעלה מחצית השקל שלא נודע מספרו כו'. גם י"ל זה יתנו ע"ד זה אלי דקרי"ס שהי' גילוי עצמות אוא"ס למטה, ומחצית השקל שייך לקי"ס כדאי' בירושלמי דכל העובר על הפקודים מאן דעבר על ימא כו', והוא יתרון האור הנעשה ע"י בירור החשך כו', וזהו זה יתנו שיתנו חלק הגלוי והוא המחצית השקל שאומר אחר אומרו עשרים גרה כו', ועי"ז נותנים מלמע' בחי' זה גילוי עצמות אוא"ס דבנשמה הוא גילוי שרש ומקור הנשמה כו'.

קיצור. וכ"ז באצי' דבד"כ הוא בחי' כלים ובי"ע בד"כ בחי' לבושים, אך ברי' הוא לבוש המח' שמגלה את אור השכל ה"ז בדוגמת בחי' פנימיות הכלים, וזהו שיש יתרון מעלה במח' על ענין התלבשות הפרצופים שהמתגלה הוא המלביש, מפני שמח' היא בדוגמת בחי' פנימיות הכלים, ולבושים דיצי' הוא כדוגמת בחי' חיצוניות הכלים, וי"ל לבושי ברי' ויצי' הו"ע אותיות ושערות, חי וצומח, ולבושי העשי' הן כמו שערות שמעור הבהמה, וכמו אותיות דלשונות

תתעה

שלבד לה"ק, וכמו חידה ואותיות דחלומות, וזהו ש' דעשי' אל אד' בגימ' צו, עוע"ז בטהרה, ומ"מ מה יפו פעמיך בנעלים, דירידת הנשמה הוא לברר הנה"ב ומזה דוקא יתרון אור. ובזה יובן מ"ש זה יתנו מחצית השקל עשרים גרה השקל והן עשר כחות דנה"א ודנה"ב, ובנשמה עשר דאצי' ועשר דברי', וזה יתנו מחצית השקל בירור דנה"ב שזהו ע"י הנשמה בבחי' עשר כוחות דברי'.