ה'קלה

ב"ה, ב' ח' שבט תרפ"ב

ראסטאב דאן

כבוד הנכבד ומרומם וו"ח אי"א

מו"ה מנחם מענדיל שי'

שלום וברכה

מכתבו מו' טבת קבלתי ימים אלו, ובדבר הכספים טוב הדבר אשר שלחום לידידינו מר זאלמאנאוו (והפירמע היא גורעויטש, חותנו החסיד ז"ל) נאלעווקא מספר 7, וכן כל משלוח כסף יוכלו לשלוח אליהם.

תודה רבה, אשר קבצו איזה סכום עבור הישיבה, כי הדוחק גדול מאד, וההוצאה מרובה מאד, והשי"ת יחוס וירחם על עמו ונחלתו בכל מקום שהם יאר ד' פניו אליהם בברכה כפולה ומכופלת.

בדבר הרה"ק הר"מ זצ"ל, כן הדבר כאשר יבאר כ' במכתבו.

והנודע לנו, בשנות תקמו-תקמט, אשר כ"ק אדמו"ר הזקן זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע נהג הנשיאות במדינת בעליא רוסיא, ואותו בחרו תלמיד[י] הרב המגיד והרה"ק הרמ"מ מהאראדאק זצ"ל בראשם, שהוא כ"ק אדמו"ר הזקן יהי' האלוף לראשם בכל דבר כללי, ואשר אותו סמך הרב המגיד, כי הוא יעמוד נגד כל הקמים על החסידי' והחסידות (וכידוע בענין שאמר הרב המגיד עליו, שני אור, ויהי' פי שנים כו'), הנה מזמן לעת היו באים איליו צירים מיוחדים, מבני הנביאים ותלמיד[י]הם, להתיישב אתו עמו בכל ענין, ואשר אז היתה ריקום והתרכזות המנגדים, בשקלאוו, מינסק, ועוד, מטעם וילנא, לשום פני הריב רק נגד רבינו הגדול, והוא עסוק כל העת בהתבצרות יסודי החסידות והחסידי', ומזמן לזמן הי' בא במקומות שונים, להשמיעם את דבר ד' בפלפול עצום בנגלה, ובלבת אש תורת החסידות, והי' משיב על מחשבת איש.

ואז נקרא על התוכחות לשקלאוו, ויתקבצו מכמה מקומו', מצאוס, אמט[ש]יסלעוו ועוד מגאוני הזמן, ובשקלאוו היו גבורי כח בתורה, ויעריכו שאלות רבות בסוגיות עמוקות, ויבחרו את אחד הבתי מדרשים הגדולים, אשר לשם התועדו גדולי התורה. ואחרי שנגמרו הדברים, ערך להם רבינו הגדול שאלות באיזה סוגיות, ולא יוכלו עמוד, ויאמר רבינו הגדול:

"ישראל אורייתא וקוב"ה כולא חד. כאשר יודעים הדברים כמו שהם בתורה שלמעלה, אז יודעים הפירוש בתורה הנגלית. בכל יום יהיו בעיניך כחדשה, שהיום נתנה מסיני. הקב"ה, הוא החלק אלוקה ממעל שבכל אחד מישראל, אומר, ומשה בחי' דעת שבכל אחד ואחד מישראל, כותב ומגלה וכמ"ש נשמת שדי תבינם".

וירבו בבקשה כי יגיד להם פירוש המוקשה להם, ולא ענם. וילכו אז אחרי רבינו הגדול כעשרה אברכים, מהמצויינים בתורה, ובתוכם הרב הגאון המפורסם ר' פנחס זצ"ל, דבר שהעלה אף וחרון המנגדים. ויתבצרו ויתרפאו במינסק, ויבוא רבינו הגדול גם לשם, ויעריכו לו גם שם קרב, בשרי תורה יותר נכבדים, ויעש להם כאשר עשה בשקלאוו. אמנם התנכלו אשר לא נתנו לאברכים צעירים לעמוד בהיכל ההתוכחות והפלפול, והבינוני' והבאים בשנים לא מצאו די עוז בנפשם הלוך אחרי רבינו, ושם נדבקו בו כשלשה אברכים אשר נסעו אחרי רבינו הגדול. אבל התוכחות זו נתנה יבולה, מה שהודיעו השלוחים, לאדונם הגאון זצ"ל, כי לא כן הוא כאשר אומרי', כי גאון גדול הוא נשיא החסידים, והתורה שלמה אתו עמו.

וכארבעה שנים רפו ידם מללחום כנגדו.

בעת הזאת עבד רבינו הגדול עבודה גדולה, עם תלמידיו מכבר, ואת השלש עשרה הבאים. וכנודע אשר הי' מכביד עולו, בלימוד וידיעה ברורה ביותר. לא פעם ושתים הי' בא באמצע הלילה בביהמ"ד לראות מי ומי הישנים ואופן השינה והי' מדקדק בהם ביותר, שהיא מעמלם בעמילא דאורייתא, וגם לא הי' מניחם בעתים קרובות לכנוס פנימה, ואפילו לדא"ח לא הי' להם רשות לילך, כ"א בזמן קבוע.

עוד זאת חזק אז המעמד של הרמב"ן, בשליחת צירים מהנכבדי' ואגרות קדש (מהנדפסים, ויש גם בלתי נדפסים) ויעורר לבות ישראל, והי' מעמס את המנדבי' בברכות כפולות, דברים נפלאים, פרטיים וכלליים, אשר המשיך אחריו לב ישראל, עם קדש, ורבים מבני ישראל, נוהרים איליו (גם אחרי הודיעו כי יותר יכתבו, מאשר יבואו בעצמם) להנות עצה ותושי', בעבודת אלקים.

בעת ההיא שמו המנגדים פניהם לאדמו"רי תלמיד[י] הרב המגיד זצ"ל בואהלין, והיו דוקרים אותם על כל מדרך כף רגלם מאין הפוגות.

ויתקבצו אדמו"רי ואהלין לאסיפה, קודם הפסח, בעת אשר רבינו הגדול, לא יכול להשתתף עמהם, ויחליטו כי יטילו רמ"ח על הרב הגאון זצ"ל וסייעתו. ויבחרו מקרבם בעשרה תלמידים אשר יעיינו בדבר, ויעשו ככל הנדרש עפ"י התורה. והמנין הנבחר עסקו בצום ותפלה בקדושה וטהרה, ובחג השבועות (דשנה ההוא) עשו שאלה מן השמים, האם מסכימים על ההחלטה חלילה להחרים כו', ויענום, כי זה בכח ב"ד, ואשר אחד מהם יהי' גדול בתורה כמו הרב הגאון זצ"ל.

רבינו האמצעי, והרה"ק ר' אהרן מסטארישעליע, היו חברים בלימוד, ומקום לימודם הי' בחדר, שאצל חדר רבינו הגדול, ובאחד הימים, בקיץ אחר חגה"ש, באו שנים אנשים בעגלה פשוטה, האחד נשאר יושב על העגלה, והשני בא הביתה, וישאל האפשר לראות את הרבי, והאיש מראהו איום ונורא, ובתוך כך פתח רבינו הגדול, דלת חדרו, וינשקו איש לרעהו בשמחה גדולה, דבר אשר הפליא את רבינו האמצעי וחבירו הרה"ק הר"א. וכעבור זמן שמעו קול דברים, בדברי רעש, אך לא ידעו מאומה, וגם מהנשמע דברי' מקוטעים לא יכלו דעת פשר דבר. אח"כ נפתחה הדלת והאורח יצא ויאמר, ומה אחרית דבר, האין אתם מסכימים, ויענהו רבינו הגדול, לא אוכל לעבור על דעת חברי, אבל אנכי לא אשתתף בזה, כי עפ"י התורה, כאשר מטילים ר"ל חרם על איש, מכריתים אותו משרשו בעץ החיים, ואז ח"ו חלק הנשמה חלילה כופרת באלקי ישראל, ויבוא מזה ח"ו חילול השם ואסור עפ"י התורה.

ויתקצף האורח, ומה תעשו כי החילול יהי' מקרב ביתו, ויענהו רבינו הגדול "אל אלקים הוי' צבאות הוא יודע תום לבבי, ולפניו עצורים דמעות עיני, אשר בכיתי במר נפשי, לפני מנורת המאור רבינו אדמו"ר, בהתחנני על נפשי, למה זה יעמוס עלי להיות היוצא לפני אבירי הדעה, והמביא עם ד' אל אבינו שבשמים, ויברכני, ויבט[י]חני, ובד' אבטח, ומתורתינו הקדושה לא אסור לעד". ובזה נפרדו.

כעזוב האורח את הבית, חלה רבינו הגדול האמצעי, מרוב עגמ"נ אשר הבין כי דבר גדול הוא, ולא הרהיב עוז בנפשו הק' לשאול את פי אביו רבינו הגדול, וכאשר ביקרו רבינו הגדול, אמר לו בבכי רב כי מני אז שהי' האורח, וידברו הדברים, דברים סתומי', אך לדעתו נוראי' במאד, נחלה מעגמ"נ. ויספר לו רבינו הגדול את כל תמצית הדברים כאמור.

הרה"ק הרר"מ זצ"ל הי' בעל כשרון נפלא במאד אשר גם רבינו הגדול הי' מתפלא עליו, והי' מחבבו מאד, והי' שקדן נפלא, וחכם בכל הידיעות, ודברן נעלה, דרושי רבינו הגדול הי' חוזר כאמירתן ממש, ההנחות שלו יקרים במאד מכוונים אות באות, ורובם מוגהים בהוספות כ"ק אאזמו"ר אדמו"ר הרב צמח צדק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע (היינו בנייר בפ"ע רק סובבי' הולכים על הנחות שלו דוקא), והנהגתו היתה בעשירות, ואהב את התוכחות.

במסעות רבינו הגדול בעת המלחמה לא הי', כי הי' בביתו, ובבוא רבינו האמצעי וישב בליובאויטש, התראו, ובהיות המלך אלכסנדר הראשון בבא[בי]נאויטש (עיר המחוז של ליובאוויטש בעת ההיא), ורבינו האמצעי בא לבאבינאויטש, להתיצב לפני המלך, גם אחיו הרה"ק הרר"מ נסע עמו. ויקנא בו בישאף הויאזמי (שהי' בקי בשפת הקדש ובידיעת ישראל יותר על הסמאלענסקי), ובעזרת שרי פלכי ויטעבסק מאגיליעוו, ערך התוכחות עם הרה"ק הרר"מ. נושא הדיבור על דבר חקירת האמונה, אשר נכלמו דום, וינצח הרה"ק הרר"מ. אמנם נצחון זה הביא, אשר הבישאף התחכם, וע"י השרים נערך עוד התוכחות (אשר הרה"ק הרר"מ הוכרח עפ"י אונס להסכים ע"ז) בויאזמע ושם העלילו עליו, כי נצחוהו, ואשר ע"כ מנוצח ועליו כו' ויאסרוהו, וכל מרבית דבריו לא הועילו, עד כי פתאום מת אחד האסירים בחדרו, והי' רעש, ורגעי בהלה, ויצא הרה"ק הרר"מ את בית האסורים, וילך לאורשע, ושם הודיעוהו כי באו לחפשו, וילך למדינת ואהלין.

בקשתי את ידידי ראד"מ שי' אשר יבאר לכבודו, פקודת קדש הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, בדבר ההתעסקות בעניני הישיבה, והתעוררות אנ"ש שי', בדבר הרבצת התורה והתועדות אנ"ש שי' המביא תועלת רב בעזרתו ית'. וקורא אני ברוח מכתבו, אשר בן יכבד אביו, ואת אביו זקנו יתהדר בעבור עמדו בסוד קדושים רבה, לשמוע שיח שרפי קדש הקדשים, כ"ק אבותינו רבותינו הקדושים זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, וישלח לי כת"ר, כי לא ידעתי את מי אדברה, אבל למראה עין ותוכן לב אשפוט, כי הנהו אחד הענפים מהגפנים הנעימים אשר נטעו אבות העולם. אשר ע"כ יוא[י]ל נא שמח לב ונפש בן ונכד אבות הקדושים, אשר זכרם וזכותם לא יסוף מקרב עם הקדש לעד, בהודעת שלום אנ"ש שי', והאם יש להם איזה התאגדות, בתי תורה, חדרים, תלמוד תורה וישיבה, אשר אור במושבותם, והאם יש אפשרות ליסד כזה, מי ומי הן המה, מאשר אפשר לבוא עמהם בכתובים בכמו אלה, כי עלינו אנ"ש לזכור תמיד, כי זאת היא דרישת עבדי ה' מאתנו כל הימים, להתחזק בהרבצת התורה, והתאגדות אנ"ש שי' אשר כניסתם הנאה להם בגו"ר באהבת רעים והנאה לעולם בנר מצוה ותורה אור.

והי' ברכה ושלום כאו"נ והדו"ש מברכו בכט"ס בן מו"ר.