ה'קלו

[ח' שבט תרפ"ב]

הרצאה כללית עפ"י בקשת-פקודת בן רבינו שליט"א

שלום וברכה.

חיי כ"ק אדמו"ר הרה"ק זצוקללה"ה נ"ע זי"ע הוא השתלשלות פעולות, דרישות והתענינות בהנוגע לקהל עדתינו עדת חסידי חב"ד שי' הן בחיינו הפרטיים, שיהיו כפי רצון ה' וצור מחצבתינו והן בהשתתפותינו לעזור בחיי כלל שיחי' מכוון אל הרצון פנימי של רבותינו הקדושים זי"ע.

בשנת תרנ"ז יסד כ"ק אדמו"ר, את הישיבה "תומכי תמימים" ויקבץ נערים בעלי כשרון ויודעים פרק בסוגיא עמוקה. ויתנם על יד רועה נאמן, אשר קיבל חינוכו מזקני החסידים ואנשי מעשה.

עברו כחמשה שנים ובשנת תרס"ג נשתכללה ישיבת תומכי תמימים, בהאולם הגדול אשר בליובאוויטש (שהיא לב הישיבה) נמצאים כששים שבעים תלמידים, ובהסניפים בשני עיירות הסמוכות כארבעים תלמידים, ובחדר ושיעור המכין תלמידים כשלשים תלמידים ובית ד' משגשג מזמן לזמן.

עברו עוד חמשה שנים, ונתוספו ספסלים בביהמ"ד, גם סניפים נתוספו, ומבלי להתחשב עם המעצורים השונים ובלבולים כלליים ופרטיים. ועד ההנהגה של הישיבה תחת בן רבינו שליט"א, נותן לבו וכל כחו על התפתחות הישיבה, וכבר הועמדו תלמידים רבנים, שו"בים, סוחרים וכו' בעלי הנהגה ישרה וקנו להם שם לתפארה.

מספר התלמידים והסניפים התרבו ת"ל, באולם הגדול כמאה איש, בשלשת הסנפים כששים וחמשה, במפלגת המכנים הנחלקה לשלשה חדרים ושני שיעורים (תחת הנהגת פלוגת מורים, שלשה מלמדים שני ראשי ישיבה, משגיח על ההנהגה בתפלה ודרך ארץ ושמירת הזמן ומנהל המפלגה) כתשעים נערים.

אז יעמוס אדמו"ר זצוקללה"ה נ"ע על בנו הרב שליט"א, כי ישים לב, איך לגשת לבנות ישיבה, ברוח תומכי תמימים, בארצנו הקדושה.

כעבור זמן החקירה והדרישה בבחירת המקום והמנהל הראוי לזה, ויסדר בן רבינו הצעתו לפני כ"ק אדמו"ר זצוקללה"ה נ"ע, ויחליט לקנות בית ונחלה בחברון ת"ו (ע"ח פרטי) על שמו, ואשר שם יחזיק את הישיבה, עד זמן שיחפוץ (כלומר אינו מקדיש את הבית כ"א יתנה על זמן, ושלו היא, וכחפצו יוכל עשות בה בכל זמן), ויוקנה חצר רומאני בחברון ת"ו ויסודר, כי יסע מנהל עם פלוגת ששה תלמידים מישיבת תומכי תמימים מאשר כבר רכשו ידיעה נכונה בלימוד וברוח.

ויהי כן. ויסע הרב ר' ש"ז שי' האוולין (אחד מתלמידי הישיבה הראשונים, ואשר נהל תחלה אחד הסניפים של המרכז), ובכל מקום עברם, לנסוע אל הקדש, עורכים להם פגישות נהדרות, ומקבלים פניהם בשמחה. ויבואו חברונה וישבו בבית רומאני, וביום בהיר נפתחה ישיבת "תורת אמת" בעיר חברון ת"ו, עם תלמידים אברכים מצויינים יחיו, וכעבור זמן, מתארגן סניף בירושלים ת"ו.

עברו כשבע עשרה שנה, והנה כרוח אחרת לבשו פני הענינים הרוחנים במדינתינו. פה ושם אנו פוגשים תלמידי המוסד תומכי תמימים מכהנים פאר בתור רבנים, שו"בים, מלמדים, סוחרים, עוזרי בתי מסחר, ורוח טהרה ילבבם, איש איש כמו קנין בנפשו, עבוד ועשה בהחזקת עניני הדת, והתורה, ומבלי התחשב עם מעמדו, יוצא ראשונה לעבוד ולפעול לטובת הרחבת והגדלת המוסדות הרוחניים, חדרי תלמוד-תורה, קביעות שיעור גמרא, משניות ואגדה, התוועדות אנ"ש שי' בקביעות שיעורי לימוד דא"ח, בפנים ובע"פ בש"ק במועד ובחול כפי האפשר, דבר המביא תועלת בלתי מוגבלת בכל מקום מושב מחונך תומכי תמימים, ורוכש לו עזרת אנ"ש שי' ועזרת לבות טהורות, אשר רוח ישראל סבא בהם ינשב, בהדרת גאון יעקב.

הרוח, אשר העמיד ועד ההנהגה של הישיבה תומכי תמימים, מיום הראשון, לאמר: ידע ידע כל תלמיד, אשר הבא בהיכל ד', וכותלי ביהמ"ד יסוככו עליו, עליו להתמסר בכל כחו ואונו אל מטרת המוסד: לימוד התורה, קנין המדות המעולות, הרחק כל דאגה ומחסור, התרועע את חביריו באהבת אחים, אהוב וירא את פלוגת המורים והמנהל. הם בניו, והוא אביהם. ואל ידמו בנפשם כי לחם מתנה הם אוכלים, ובעבור הכלכלה עליהם להיות כפופי ראש.

בנים אנחנו כלנו לד' אלקינו, וההולכים בחוקותיו ית' בהתמסרות האמיתי לתורה ותעודת האדם עלי אדמות, ככל אשר ציוה ד', כלכלתם נתונה מאת ד', ע"י אמצעות אנשים, הדורשים מהם (מאת התלמידים יחיו) אשר פניהם לא יחנפו, בעבור חסדם וטובם, או מדויק יותר בעבור אשר ימלאו חובתם לאלקים ותורתו.

אחת דורשת ועד ההנהגה, "ההתמסרות הפנימי". ושתים תעשה, בכל כחם משתדלי' לתת לכל תלמיד ותלמיד היכולת, בעזה"י, רכוש לו הידיעות הנחוצות, ע"י מורים ומלמדים להועיל, ובכל אונם יתנו דעתם הלוך שלוב זרוע עם התלמיד, גם בבואו לסדר חייו הפרטים, ולהיות בעזרו ברוח ובחומר, גם לבנות בית בישראל, להרחיק הפתגם המקובל בעם הארץ, בטלן, חובש ספסלי ביהמ"ד, נזירים וכו', וירוממו קרן הלומדים, ויעריצו כל הולך תום, וידרשו כבוד יודעי התורה והולכי ישר, ועם זה לא נשאו פני התלמיד, ועיניהם פקוחות על מהלך נפשו ושאיפתו.

במשך העת, כתב כ"ק אדמו"ר זצוקללה"ה נ"ע זי"ע, קונטרסים, אגרות, בסדר הלימוד, ואופני העבודה לאנ"ש שי' ולהתלמידים התמימים יחיו, הלומדים בביהמ"ד, ואשר יצאו על פני תבל לעבדה ולשמרה, ברוח התורה והיראה, ערוכים בדברים מעוררי הלב ומראים לדעת ארחות חיים, ותעודת האדם בכוונת בריאתו על פני האדמה, באשר הוא אדם, בכלל, ובהדרת גאון יעקב תורתו וחכמתו האלקית בפרט, ובהם ידובר, בחסרוני אנוש, ותיקונם בארחי יושר.

כל אלה, בעזה"י האירו לב ומוח ידידינו אנ"ש שי', הרים רוחם, רמם נפשם, ואיש איש מצא חוב מוסרי, מבלי לישב בחבוק ידים, בעבודתו או השתתפותו בכל מפעל טוב בעירו ומקום מגורו, או גם ליסד מוסד חדש.

בעת ההיא, כאשר התרכז ועד ההנהגה של הישיבה, באנשים אשר כח בהם עמוד איש איש על משמרתו, אחד המיוחד בכשרונו הנפלא, הרב ר' משה שי' ראזענבלום הורם והועמד על משמרת נכונה, בוא בכתובים עם התמימי' המחונכים בהמוסד (אשר לרגלי עניניהם הפרטים, כבר עזבו את בית הישיבה, זה רב וזה שו"ב כו' וכנ"ל), במכתבים פרטיים, בדיבור של אהבה בהחזקת רוחם, לדעת משלום איש איש, מטרתו, עבודתו ושאיפתו, וגם עזור לו בפתרון שאלות יומי מקומיים, איך להביאם לתוצאות נכונות בדרכי יושר. ובעבור זמן מה יצא לאור מכ"ע "האח" ערוך ברוח המעורר אהבה, לתורה, וחום ישראל, הדרת ישרון, עם אלקי אברהם מאמרים מלהיבי לב אבות ובנים גם יחדיו לתורה ותעודה.

העבודה הגדולה הלזו, נתנה יבולה, בהחדרים, תלמוד תורה והישיבות, להרים רוח הלומדים, המלמדים, ומחבבי התורה, וירים נס בין ילדי ישראל, לאמר "תורה היא הדרת אלקים בקרב ישראל, וללמוד אני צריך", וכארבעת אלפים אכסמפליארים "האח" נשלחים שבוע בשבוע, ומספר הקוראי' יש לחשוב עדי עשרים אלף מנערי וילדי בנ"י, כי חדר שלם, ותלמוד-תורה שלמה, יקחו רק אכסמפליאר אחד או שנים.

ויהי בחדש העשירי בתשיעי לחדש, בשנת תרע"ד רעדה אחזה מדינתינו, לקול רעם המלחמה, ותביא משבר ר"ל גם בהמוסד הגדול ישיבת תומכי תמימים. מקורי ההכנסה מתמעטים, הבלבול מקריאה לצבא כו' וכו', העבודה בועד ההנהגה מתנהלת בחריצות וכח עז, אבל בשארית כחו יעבוד.

וכה עבר שנה תמימה, הרבה מהתלמידים יחיו, הוכרחו לרגלי ענינים שונים עזוב את ביהמ"ד, ולהיות במקומות פרטיים, על עבודות אמיתית ומלאכותים, וגם בשם הושט להם יד עזרה מאת ועד ההנהגה, והכחות מתמעטים מיום אל יום.

מהלכי הענינים בהמדינה, מכריחים אשר כ"ק אדמו"ר זצוקללה"ה נ"ע זי"ע, ובני ביתו שליט"א לעזוב את מגורם בליובאוויטש, ללכת אל ארץ בלתי נודע. ולרגלי בריאות כ"ק אדמו"ר החלושה, ובסיבת המלחמה ושבר המדינה בכללות בגוף ועסקים, רבו הבאים לדרוש בעצתו, זה בכה וזה בכה, גם התעסקותו הצבורית לתמוך עניני' הכוללי' בחומר וברוח, וכולם יחד פעלו על מצב בריאותו החלושה, ואשר בכל שנה (בשנים האחרונות) בימי החורף הי' נוסע למדינת צרפת ואיטאליע, אשר בדרך הטבע זה החזיק את בריאותו, וכאשר גבולי הארץ הוסגרו, מצא כי מתאים יותר עיר הקרובה לקאווקאז, ויסעו וילכו לעיר רוסטוב, ויבואו בסוף מ"ח תרע"ו.

כעבור ירחים אחדים, התחיל הוד כ"ק אדמו"ר הרה"ק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע השתדלותו ע"ד חפש הרבנים השו"בים ועוד, מעבודת הצבא, ואחרי יגיעה רבה, ונסיעה פעמיים לפטראגראד, פעל זאת בעזרתו ית'. וגבולי חו"ל סגורים ומסוגרים. הישיבה היתה במקומה, והם מפה שלחו התמיכה שהתקבצה, ועמדו על משמרתם לדאוג בכל המצטרך לה, ואחת תקותם היתה כי ישובו לליובאוויטש.

בתחלת שנת תרע"ז הגיד כ"ק אדמו"ר הרה"ק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע אשר למצב הענינים אין לחכות בעתיד קרוב כי יוכל לשוב לליובאוויטש, ותנאי החיים בליובאוויטש היו קשים ורחוק המקום, ע"כ התחילו להתעסק דבר העתקת המוסד תומכי תמימים מליובאוויטש, אשר היו בו אז, כזאת, חדר מיוחד לבני רוסטוב,

(שבאו בשנת תרע"ד כשבעה ילדים מרוסטוב, אשר בקשו הוריהם כי יקבלום באחד החדרים של הישיבה, וכאשר הי' מעמדם בידיעה קלה מאד, שלא ידעו גם קרוא אותיות עבריים, ודיבורם בשפת המדינה, ויקחו להם מלמד מיוחד (ע"ח תו"ת, והוצאותם הפרטי באכו"ש הי' ע"ח עצמם), ובמשך כשתי שנים למדו גמרא, והנהגתם היתה טובה. ואלה ראשונה יצאו מליובאוויטש, ויחפצו להחזיקם באחד העירות שבחרו לטוב להם, אמנם הוריהם, ואשר התראו להם כאוהבים, עמדו לנגד זה, ויביאום הנה, למקום מולדתם, אם כי ידעו מראש, אשר יתקלקלו ח"ו, אבל אחרת לא יכלו לעשות, מפני אבות הילדים כנ"ל),

חדר, ובו שני מלמדים, לכל אחד הי' כחמשה עשר וי"ח תלמידים, שיעור ובו שני ראשי ישיבות, לא' כארבעים תלמידים, ולהשני כשלשים, אולם הגדול (לפני בחורים גדולים יחיו, הנק' זאל הגדול) כשבעים תלמידים, בס"ה קרוב (עם אלו אשר לרגלי עניניהם הפרטים אלו למדו מלאכת השחיטה, ואלו ישבו בבית הרבנים להתלמד להוראה, אשר לכל אלה היתה בית פקידת הישיבה שולחת להם תמיכתם, כפי אשר הוקצב לכל אחד ביחוד) לשני מאות תלמידים יחיו.

וישלחו איש לפלך חערסאן פאלטאווע לתור מקום להישיבה, במקום אשר האכל מצוי, וגם אשר תוכל המקום שאת הוצאתם במקצת, וגם אשר יתאים המקום בהנהגתו בחיבת התורה ויראת שמים.

בעת ההיא, הוד כ"ק אדמו"ר זצוקללה"ה נ"ע קרא לפה את אחד מתלמידינו הנעלים, שהי' רב בעיר ראקשיק, הרב ר' שמואל שי' לעויטין, ויבחר בו לשלחו לערי גרוזיא לסדר שם חדרים ותלמוד תורה, ויבחר עיר כותאיס לשבת ר"ש שי' הנ"ל עם ב"ב שיחיו, ויתן לו משכורתו כפי המצטרך למחיתו (כמובן במדת האפשרי), ויצו לו ליסד חדרים בכל מרחבי המדינה, ויעד לו עזרה מקופת הישיבה תומכי תמימים, ויתן על ידו מכתב גלוי לכל אחינו בני ישראל, ד' עליהם יחיו, במדינת גרוזיא, ויעוררם על התורה והמצוה.

כן קרא את אחד התלמידים המצויינים, שהי' רב בעיר קורעניץ (נוחל כסא אביו, הרב המפורסם חסיד י"ש ולמדן מו"ה משה ליב ז"ל לאנדא) הרב יעקב שי' לאנדא, ויבחר בו לשלחו בכל מרחבי מדינת רוסיא הפנימית, מקום מושב אחינו ישראל, הפליטים והנודדים מפני מצב המלחמה, הנק' בעשענצעס, מפלכי ויטעבסק, מינסק, קאוונא, ואהלין, קיוב, וילנא ועוד, שהתיישבו בפלכי פענזא, ואראניז, טולא, ולאדימער, ועוד, ויצו עליו לחקור בכל מקום מצב אחינו וישלח להם ספרים שקיבץ וקנה, תפילין, מזוזות, גם תמיכות ככל האפשרי. ויעש אגודה לבנות בתי טבילה, כי הרבה התייישבו בכפרים גדולים, או עיירות שלא היתה שם מאום מהנוגע לחיי ישראל. ויבן בכמה מקומות בתי טבילה, וגם נתן עזר לתיקון המקוואות הנהרסות, ויעודד את רוח הנודדים בכל אשר יוכל.

בקיץ תרע"ז העתיקו את המוסד תומכי תמימים לעיר קרעמענטשוג פלך פאלטאווע, וכל בני העיר צהלו לקראתם, ותלמידינו הגביר הנודע ר' יחיאל צבי שי' גורארי' נתן אחת הבתים אשר לו בשביל הישיבה, וכה התנהגה הישיבה שנת תרע"ח תרע"ט, והממשלה ההוית הכירה את בית ספר לימוד התורה, להבדיל כשאר בתי ספר אשר נותנת להם פטור מהתחייבות עבודה. אמנם היוקר עלה מאד, באופן שהכביד מאד עול הישיבה, וכמה מקומות ממדינתנו עניני הפרנסה התמוטטו מאד ר"ל וכמה גבירים גדולים ירדו מעשרותם, ולעומת זה אלו שהתעשרו שכחו ח"ו צור מחצבם בתורה או אנשים פשוטים ביותר, אשר מעולם לא ידעו יוקר התורה.

בתחלת חורף תר"פ הנה מצב המדינה בכללותה היתה רע מאד, וביותר סבלו הישיבות, תלמודי תורה, חדרים, והרבנים (ואז עוד טרם ידענו אשר טוב גם כאשר יש פרוסת לחם פעם בשני ימים ר"ל, ונדמה עוד כי צריכים לאכול בכל יום, אח"כ נשתנו, לא עתה ולא עליכם, הענינים, עוד יותר, ואחרים אוכלים ר"ל מאכלי בהמה, ירחם השי"ת), ויזדמן אחד, רוסי (שמו לא אדע רק ע"י אחד ממכירינו פה נודע) נוסע לנויארק דרך נאוואראסייסק, ויכתוב הוד כ"ק אדמו"ר זצוקללה"ה נ"ע מכתב כללי גלוי לכל אחינו בני ישראל באמעריקא ד' עליהם יחיו, ויתאר מצב המדינה בקצרה, ומצב לומדי תורה והרבנים, ויבקש עזרה בעד כל המדינה, וכי ישתדלו ע"י אופנים שונים שימצאו לנכון, לשלוח עזרה מיוחדת בשביל הסובלים, וכל ידיעה לא ידענו ולא נדע מזה, האם בא הנוסע למקום חפצו, או שנשאר בדרך, לא ידענו כל מאומה.

באמצע חורף תר"פ התחילה לא עתה ולא עליכם מחלאות שונות בכל המדינה, סיפנאיי טיף, ברושנאיי טיף, ועוד ועוד ר"ל. הקור התגבר והרעב התחזק, פה ושם ידיעות שונות, נוסף לזה חיי פחד ומגור מסביב, מכל הבאנדעס השונות, אשר רובם ככולם עושים פרעות בישראל, ירחם ד'.

בזמן ההוא התמוטטה הישיבה לגודל הרעב הקור והמחלה ר"ל, וקשה כח הסבל והדאגה בהכלל והפרט, ובכל יום ויום באו ידיעות מבהילות ע"ד הבאנדעס העושים נקמות ביהודים ר"ל והנופלים ושודדים גם מסעות נוסעים.

בסוף חודש אדר, נחלה הוד כ"ק אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, אשר בריאותו היתה חלושה, וסבל הרבה עגמ"נ מידיעות השונות שהתקבלו מכל המקומות, ובד"כ לא גילה מצב בריאותו גם להמקורבים ביותר, וחזות פניו הקדושים הי' תמיד בסבר פנים לכל אדם, במילא לא הי' ניכר את אשר יסבול פנימה.

בימים הראשונים למחלתו אמרו הרופאים כי אין שום חשש כובד במחלתו, ואשר הוא דבר קל, שאין להסתפק בו, ואין זה מחלה כבדה.

ביום השלישי למחלתו הוגבר החום ביותר, ויאמרו כי מחלתו אנושה, וזה הי' ביום השני (לשבוע), ומיום ליום התחזקה המחלה וכחותיו רפו ולא טעם כל מאום. בכל יום הי' מתפלל בטלית ותפילין, מנחה ומעריב, עד יום ועש"ק (האחרון) שרק הניח תפילין רש"י ר"ת גם ראב"ד וש"ר. בש"ק התפלל, ובמוש"ק דיבר דיבורים אחדים עם בנו הרב שליט"א, ויבקש כי יכניסוהו לחדרו (מחדר השינה לחדר אשר הי' לומד שם ויושב כל היום), ויבקש כי יתנו לו מעט קאפע (בלא חלב) וינענע בשפתיו (כנראה אמר ברכת הבדלה) אמנם, לא דבר כל מאום, רק שכב במנוחה, ואחרי כן דיבר ולא ידענו מה. בשעה שקודם חצות יצאו כל האנשים מן החדר, וישארו רק משפחת כ"ק אדמו"ר, כבוד הרבנית תחי', בנו הרב שליט"א (כלתו תי' שכבה בחולי לא עתה ול"ע), שלש נכדותיו יחיו, ואחרי כן נקרא גם התמים ר' שמרי' שי' ברמ"מ שי' גורארי', אשר הוד כ"ק אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, בחרו לחתן עבור נכדתו, בת בנו הבכירה תי' (שהוא עתה ת"ל חתנו של בן רבינו שליט"א), וכנראה ברכם אז, ואיש זולתם לא הי' שם במעמד ההוא. ואח"כ עברו כמה שעות, פני הקדש האירו כאיש חי, לפי דברי הרופאים כבר הי' בלא דפיקא פנימית, ואח"כ פקח עיניו ויביט על ימין ועל שמאל, ויביט בעין חמלה על בנו, וישחק בשחוק קל מרחף על שפתיו, ויפנה ראשו הקדושה למעלה, ויפשט ידיו ורגליו, ויקמוץ פיו וימסור נשמתו הקדושה ליוצרה. זכותו הקדוש יגן עלינו ועל כל הנלוים לרצונו הקדוש.

בימים האלו התמוטטה עיר קרעמענטשוג ורבים מגבירי העיר נסעו, ותתחיל הישיבה הלוך ודל, והיו ימים אשר לא הי' מה לאכול, וכמובן אשר בן רבינו שליט"א לא עצר מלעשות כל מאומה, מגודל האבילות, שברון רוחו מעמדם ומצבם בהסתלק הוד כ"ק אדמו"ר זצוקללה"ה זי"ע מחמד לב ורוח נשמת כל אנ"ש שי' בכל העולם כולו.

למען החזיק מצב הישיבה הביאו את הישיבה פה רוסטוב, וילוו סכומי כסף באופנים שונים, למען האכילם בהכרחיות, גם (וזה העיקר) כי הגביר הנודע ר' שמואל גורארי' ז"ל שישב פה מאחרי הפסח תרע"ט (באמרו כי איננו יכול להיות מרוחק מאת כ"ק אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, והוא הי' האחד אשר בכל עת מסר נפשו בשביל כ"ק אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, ובשביל רצונותיו הקדושי' אשר הי' נותן ביד רחבה מבלי התחשב כלל, וזכה אשר קבורתו בתוך אהל כ"ק אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע. הוא שירת אותו בחייו (הוא נפטר בחדש אד"ר תרפ"א), וזכה לזה) לקח חלק בהחזקת הישיבה, וכאשר באו התלמידים לפה, גם שהי' דחוק לו לעצמו על הוצאותיו, בכל זה הי' לוה, ומכר כמה חפצים יקרים שעלו לסכומים עצומים, והי' נותן בשביל התלמידים, ובאופן כזה התנהגה חוק הישיבה במספר כששים תלמידים כל הקיץ דשנת תר"פ וחצי חורף תרפ"א.

בסוף מ"ח תרפ"א נחלה ל"ע ול"ע בן רבינו שליט"א במחלת הסיפנאי טיף, ואחרי כן כבוד אמו הרבנית תי' ושלשת בנותיו יחיו, והרבה מתלמידי הישיבה, ומצב בריאות כולם היתה חלושה ביותר, וההוצאה היתה מרובה מאד, ומסוכן יותר מכולם הי' לא עתה ול"ע מצב בן רבינו שליט"א, עד כי הרופאים המומחים אמרו כי אפס כו' ח"ו וח"ו, והאחד לא ידע כי גם השני חולה ר"ל, וזכות כ"ק אבות העולם התעורר וישלח עזרתו מקדש, ובי"ט כסלו התחילה ההטבה והתמשך בערך כשני חדשים עד שת"ל עליון בעד חסדו הטוב שבו לאיתנם, ולבן רבינו שליט"א עשו ניתוח ברגלו הימנית וכעבור חדש ימים הוטב ת"ל.

בחצי חורף תרפ"א מגודל היוקר וריבוי החובות בכלל ובפרט, הוכרח לשלוח כמה תלמידים שי' לביתם, וכמה תלמידים שי' התחילו להתעסק זה בתור מורה, וזה בתור סוחר, ונשאר בערך ארבעים תלמידים שי' והיו חיים חיי דוחק ולחץ, ובן רבינו שליט"א הי' לוה כסף למענם לכלכלם, והי' סובל יסורים גדולים ל"ע, בכ"ז התאמץ בכל כחו להחזיקם וכה התנהג בדוחק עצום.

םידחא ואצי ר"דא שדחב - לארשי עזגמ וניבל ןובאדל - מחפשי הדת לגמרי, ויעריכו משפט על הישיבה, וילשינו אותה לפני הממשלה בעלילות שוא ושקר וידרשו בכח כי יסגרו את הישיבה, ומבלי כל טענה ומענה דין ודברים העידו עדות שקר, ויוחלט מטעם כי הישיבה תסגר והתלמידים שי' יומסרו לצבא העובדים (לא לאנשי חיל, כי אם לעבודה בעיר ובשדה). ובאחד הימים באו למעון בן רבינו שליט"א ויקחו כל אשר לו בבגדים, כל בגדי הוד כ"ק אדמו"ר הרה"ק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, מאשר הי' אתו בבית, כלי כסף שהי' להם בירושה מדור דור, בגדי כבוד הרבנית תי' וכלי הבית וכל ועש של פסח (שהיו מונחים בתיבה מיוחדת) והפאסודע של פסח הכפות והמזלגים, הבגדים של בן רבינו שליט"א של קיץ ושל חורף (לבר דברים אחדים שמסיבה לא הי' בעת ההיא בבית) של כל בני הבית על ג' אוטומאבילין (היינו שבשלשה פעמים באבטאמאביל גדול לקחו כל הרכוש), גם הטאפיאקין מן המטות לקחו, באמרם אשר זה קנס עבור שבן רבינו שליט"א החזיק את הישיבה, ויאסרו שלשה תלמידים, ואת החתן (אז) ר' שמרי' שי' כי הוא הי' מנהל הישיבה, ויושיבום במאסר מקום שם נאסרים גנבים כו', וישבו ל"ע משך חמשה ימים, עד כי הלך בן רבינו שליט"א אל החוקר דין, ויוכיח לו כי שקר ענו בו, ואשר הראה כי יש לו רשיון על החזקת הישיבה, ולאחר ריבוי הדיבורים והטענות והראיות, חופשה ניתן להאסירים, אמנם כל רכוש שנשדד לוקח.

המצב הזה הכריח להעתיק את הישיבה מפה למקום אחר, ויעתיקוה לעיר פאלטאווע, והיוקר עלה פי שלשה מאשר בראשונה, לא אוכל לבאר כל היסורים והעגמ"נ אשר סבל בן רבינו שליט"א מכל אלו הענינים, ונוסף לזה הדוחק והלחץ המשונה, ועלה העתקת הישיבה לסכום גדול, אשר היו צריכים להלוות, וגם מקומי הלואה אפסו.

ביום ועש"ק שאחר חגה"ש י"א סיון העבר, היתה ת"ל חתונת נכדת כ"ק רבינו אדמו"ר, עם ב"ג התמים ר' שמרי' ברמ"מ שי' גורארי', יברכם השי"ת, עיני הוריהם עינינו ועיני כל אוהבינו וידידינו יראו בהם ובכל משפחת בית רבינו רוב נחת וגדולה בגו"ר. חתן בן רבינו שליט"א הוא אברך יקר, בן חסיד וגביר, למד כל העת כמו שאר חברינו התמימים שי', למדן ויודע הרבה דא"ח, בעל חושים טובים, ועתה הוא גם סוחר גדול איש אמונים מתון בכל עניניו, יעזרהו השי"ת.

בתחלת חדש אלול, שלח בן רבינו שליט"א את ידידנו הרב ר' זלמן שי' האוולין לאה"ק על משמרתו לנהל ישיבת תורת אמת אשר יסד הוד כ"ק אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, וכבר זה כחדש ויותר אשר התקבל ידיעה מירושלים ת"ו כי הממשלה המקומית שלחה הרשיון לרשז"ה שי' המחכה בקאנסטאנ', לבוא לארץ הקדש ת"ו.

עתה מתקבלים ת"ל ידיעות טובות מהישיבה בפאלט' כי שוקדים ת"ל בלימוד, ההוצאה מרובה מאד, אך בן רבינו שליט"א מקוה כי ידידינו אנ"ש שי' יקיימו רצון ה' הנאמר ע"י עבדו כ"ק אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, ויחזיקו ידו להחזיק את המוסד הקדוש.

מידידינו הרב ר' שמואל שי' לעויטין מגרוזיא מתקבלים ידיעות טובות כי מהלכי הישיבות והתלמוד תורה שיסד בהרבה קהלות הולכים וגדלים ת"ל, ולומדים הרבה הרבה ילדים וצעירים (שיעלה מספרם בכל המדינה יותר ת"ל על אלפים כן ירבו) יהי ד' בעזרם, וכבר ישנם תלמידים כאלו שהם משפיעים מידיעתם לאחרים, והם הראשי ישיבה במקום שציוה להם מורם ומדריכם הרב ר"ש שי' הנ"ל.

בחורף תרפ"א כאשר עמד בן רבינו שליט"א ממחלתו לא עתה ול"ע, יסד אגודה חדשה בשם "קופת רבינו", ומטרתה להביא בפועל את אשר יצוה הוד כ"ק אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע בדבר התרחבות לימוד החסידות, והלימוד בקביעות עתים בכלל, ומקופה זו יוקח על הוצאת משפיעים, הנוסעים לכמה מקומות בפנים המדינה לחזור דא"ח, ועזר תמיכה לכמה אברכים, על שמן למאור ללמוד, והדומה. ובעתיד הקרוב כאשר יהי' השי"ת בעזרי בן רבינו שליט"א ידפיס מאמרים דרושי הוד כ"ק אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, אגרותיו הקדושים והקונטריסים, יעזור השי"ת ויבוא לידי פעילות בקרוב.

עתה כאשר עניני המדינה הותחלו להסתדר במעט לשמחת לבבינו, התלמידים התמימים יחיו, הרב, והבעלי מסחר, וידידינו אנ"ש שי' בעיר זלאבין (פלך האמעל) פתחו ישיבה (ע"ח העיר) בשם מערכת תומכי-תמימים דליובאוויטש אשר בעיר זלאבין, יברכם האלקים.

כן בעיר האמי', התלמידים התמימים יחיו בעלי מסחר וידידינו אנ"ש שי' פתחו ת"ל ישיבה (ע"ח העיר) בשם מערכת תומכי-תמימים דליובאוויטש אשר בעיר האמי', יעזרם השי"ת.

על פי הצעת בן רבינו שליט"א, נפתחה מערכת ישיבת תומכי-תמימים בעיר ווארשא, ויסע לשם אחד המנהלים (אשר נהל סניף ישיבת תומכי תמימים בשצעדרין) הרב ר' אלטער שי' שימחאוויץ, לנהל מערכת ווארשא. עפ"י הידיעות המתקבלים, לומדים שם כעשרים וחמשה תלמידים יחיו בעלי כשרון נעלה, יעזרם האלקים.

בחדש כסלו העבר, שולח אחד התלמידים הראשונים הרב ר' שמרי' שי' סאסנקין, אל היהודים ההררים (גארצי) אשר בקאווקאז ליסד גם אצלם חדרים וישיבות, ובשבוע העברה נתקבלה ממנו הרצאה כללית, באופן יכולת הסתדרות החדרים וישיבות בין היהודים ההרריים יחיו, ואשר למבחן יסד חדר בבאקו, בקרבת המפלגה ההרריית הנמצאת שם, ואשר הוא יוצא בקרב הימים ללכת לפנים המדינה לחקור ולתור מקום מושבם, ואופן ההסתדרות הנחוצה. יעזרהו השי"ת, ויצליח לכל העושים והמעשים בגו"ר לטובת כל אחב"י יחיו.

בזה בארתי מעט דמעט מהרבה דהרבה (כפי היכולת) מאת אשר עבר על כ"ק אדמו"ר הרה"ק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, יבדלו לחיים טובים ארוכים משפחת רבינו, והישיבה הקדושה תומכי תמימים, למן יום צאתם מליובאוויטש עד היום, ונקוה להא-ל הטוב כי הוא ישמח לבבינו, להשמיע איש לרעהו בשורות טובות ומנעימות.

בברכה וכט"ס, ידידם בלתי מכירם, אחד התמימים.

מזכיר אלחנן דוב מרזוב.