יב

ונפש רמי' תרעב, וחשיב במד"ר הנ"ל כמה מיני תרדמה, תרדמת שינה, תרדמת מרמיטה, רש"י פי' ל' בהלות ובערוך פי' ל' דומם, ותרדמה של שטות, דמהעצלות והעדר העבודה שהו"ע השינה באים לידי תרדמה של שינה, דשינה הוא מה שהשקר נדמה לאמת, הרי יודע שישנו מציאות האמת רק שהוא מדמה על השקר שהוא אמת, ותרדמה הוא ששוכחי' לגמרי על האמת, וזהו שמהשינה באים לתרדמה של מרמיטה שהוא בבהלה ר"ל כל ימיו ואינו עוסק בתורה ועבודה עד שנעשה כדומם והיינו שאין לו מושג בעניני תורה, עד כי בא ר"ל לתרדמה של שטות המכסה על האמת, וזהו עצלה תפיל תרדמה ההתחלה היא מהעצלות, והעצלות מביאו לידי שינה, והשינה לידי תרדמה וסוף דבר הנה נפש רמי' תרעב, דהנה ענין הרמאות הוא מה שמטעה בדברים אשר לעצמם אינם שקר, כי רמי' הוא הנק' בלשון העולם פאַלש און נאַרין, ואינו ענין השקר אלא הוא מרמה כמו לשון רמי' מה שדוחה בטענות ומענות של דברי אונאה, ונפש רמי' בכללות ענינו הוא מה שמרמים את עצמם, דאָס ואָס מיא נאַרט זיך אַליין, ודוחים עניני עסק התורה ועניני עבודה מזמן לזמן, האַיינט איז ער טרוד אין דעם ענין של עסק או דברים בעלמא, ומחר נמצא ענין אחר מה שמטרידו באמת, או חפץ בו, ומניח עניני תורה ועבודה לזמן אחר, וכמאמר58 לכשאפנה אשנה וכו', מיא נאַרט זיך אַליין אָפּ און מי שמוסט59 זיך אַיין אַז מי האָט קיין צייט ניט וכו', וסוף כל סוף הנה נפש רמי' תרעב, דכאשר בא מועד הוא רואה אשר איבד ימיו ושנותיו בהבל וריק, והחכם עיניו בראשו60 לקבוע עתים לתורה ולשמרם ולהתפלל בציבור ולקיים מצות ד' בקבעומ"ש בכל תוקף עוז.

קיצור. יבאר לשון הרמב"ם בהרמזים דת"ק61, דשינה ניכר בסגירת העינים, וענין החלום שהשקר נדמה לאמת ותחלת מפלה שינה, ועצלות תפיל תרדמה שינה חזקה ששוכחים על האמת, ונפש רמי' מה שהאדם מרמה ומטעה א"ע בטענות של מה בכך, ירעב דמאבד ימיו בהבל62.

ענינים. ז שינה מביא לידי תרדמה.

ו) וזהו עורו ישינים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם, דהגם דשינה ותרדמה הרי כללות ענינם הוא אחד שהוא ענין השינה, הנה בכ"ז אינם דומים זל"ז, כי התרדמה היא שינה חזקה ביותר, דהשינה היא שעיניו סגורות ואינו שם אל לבו עניני השגחה פרטית וגם חושב את השקר לאמת, כי חושב שבשביל חכמתו וטוב הנהגתו ד' מצליח לו בעניניו, א"כ הלא חושב בהאמת אלא דזה שחושב שהטוב מגיע לו הוא שקר, וחושב את השקר לאמת, ותרדמה היא מה ששוכחים על האמת לגמרי, והוא כאשר מרוב השינה היינו פון אַפולע שקרים ואָס ער מאַכט זיי פאַר אמת, וכמו החולם חלום שמאמת את השקר, שוכחים על האמת ובאים לתרדמה של שינה, אַז ער פאַרגעסט ח"ו אייף דעם אמת ה' לעולם63 און ברכת ד' תעשיר64 און ער וערט ר"ל אַ יורד מדחי אל דחי, מתרדמה של שינה לתרדמה של מרמיטה בבהלות שונות אַז אַלץ דאַרף ער, אַלץ איז אים נייטיג, אייף אַלץ איז דאָ צאַייט, נאָר אייף תפלה בציבור ולקבוע עתים לתורה אייף דעם איז קיין צאַייט ניטאָ, עד שר"ל נתטמטם לבו ומוחו כדומם ובא לתרדמה של שטות. וזהו וזכרו את בוראכם אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן שהם ר"ל בעלי התרדמה למיניהם כנ"ל, והסיבה לזה הוא זה, ושונים|54 כל שנתם בהבל וריק, אָט דאָס ואָס מיא שלאָפט ואינם עוסקים בלימוד התורה ובעבודה שבלב זו תפלה. ואומר ע"ז עורו ישינים משינתכם|55, דלהשינה מספיק התעוררות, אבל הנרדמים צריכים הקיצה ואינו מספיק ההתעוררות בלבד, וצריכים התעסקות גדולה ברפואתו, וכידוע דר"ל מחלת השינה ח"ו דזהו תרדמה ר"ל הרי כל גופו נעשה חולה ר"ל וצריכים התעסקות גדולה ברפואתו, דכן הוא גם ברוחניות דלתרדמה צריכים הקיצה, והוא ע"י סדר מסודר בדרכי התשובה, ואינו מספיק ההתעוררות לבד. ואומר הביטו לנפשותיכם והטיבו דרכיכם ומעלליכם וכו', דסיבת הדרכים והמעללים הלא טובים היא בסיבת המדות רעות שהם מקור המעשים הלא טובים, והיינו דלבד זאת דמדות רעות הם לעצמן רע, והם חטאים ועוונות שצריכי' לעשות תשובה עליהם כמו על עבירה ר"ל בפועל ועוד יותר, וכמ"ש הרמב"ם (שם פ"ז ה"ג) אל תאמר שאין תשובה אלא מעבירות שיש בהן מעשה וכו', אלא כשם שצריך אדם לשוב מאלו כך הוא צריך לחפש בדעות רעות שיש לו, ולשוב מן הכעס ומן האיבה ומן הקנאה ומן ההתול וכו', ואלו העוונות קשים מאותן שיש בהם מעשה, שבזמן שאדם נשקע באלו, קשה הוא לפרוש מהם, הרי דהם לעצמן


58) אבות פ"ב מ"ד.

59) כ"ה בכתי"ק. ובספר המאמרים ה'שי"ת שם: שמועסט.

60) קהלת ב, יד.

61) כ"ה בכתי"ק. ואוצ"ל: דתק"ש [ דתקיעת שופר].

62) הקיצור דשנת ה'שי"ת: לשון הרמב"ם ברמז התק"ש. שינה ענינה חלישות הכחות ועיקרה בכח הראי'. בשינה יודע ממציאות האמת, בתרדמה שוכח על האמת, תרדמת שטות שמכסה על האמת. נפש רמי' שמרמה את עצמו.

63) תהלים קיז, ב.

64) משלי י, כב (ושם "היא תעשיר". וכ"ה בספר המאמרים ה'שי"ת שבהערה 1).

58) אבות פ"ב מ"ד.

59) כ"ה בכתי"ק. ובספר המאמרים ה'שי"ת שם: שמועסט.

60) קהלת ב, יד.

61) כ"ה בכתי"ק. ואוצ"ל: דתק"ש [ דתקיעת שופר].

62) הקיצור דשנת ה'שי"ת: לשון הרמב"ם ברמז התק"ש. שינה ענינה חלישות הכחות ועיקרה בכח הראי'. בשינה יודע ממציאות האמת, בתרדמה שוכח על האמת, תרדמת שטות שמכסה על האמת. נפש רמי' שמרמה את עצמו.

63) תהלים קיז, ב.

64) משלי י, כב (ושם "היא תעשיר". וכ"ה בספר המאמרים ה'שי"ת שבהערה 1).