בס"ד. יום א' דר"ה תרצ"ב, אָטואָצק.

ב

בשבת, דיו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת הנה במדינה אין תוקעין, א"ר חמא בר חנינא כתוב אחד אומר (ויקרא4 ) שבתון זכרון תרועה (ולא תרועה ממש אלא מקראות של תרועה יאמרו, רש"י) וכתוב אחד אומר5 יום תרועה יהי' לכם, לא קשיא כאן ביו"ט שחל להיות בשבת, כאן ביו"ט שחל להיות בחול, ורבנן הוא דגזור בי', (ביו"ט שחל להיות בשבת שלא יתקעו בשופר, וטעמי') כדרבה, דאמר רבה הכל חייבין בתקיעת שופר ואין הכל בקיאין בתקיעת שופר גזירה שמא יטלנו בידו וילך אצל הבקי ללמוד ויעבירנו ד' אמות בר"ה. ולכאו' א"מ6 מה ראו חז"ל לעקור מ"ע דאורייתא משום חשש גזירה בעלמא, והלא החשש הוא להדיוטים7 וקלי הדעת8 ואיך מנעו המצוה לגמרי מכמה צדיקים גדולים וטובים, וידוע דמצות שופר היא מצוה רמה ונשאה מאד9, דהנה כל המצות שבחודש זה הם מצות כללות10, וכדאי' במד"ר (ויקרא פכ"ט11 ) בחודש השביעי|4 ומפרשים שביעי ל' שובע זאַט, בחודש השביעי אַ זאַטער חודש, שהוא משובע בכל, גתות בתוכו, דגתות הם אוצרי תבואות ופירות, דאז הוא זמן אוסף התבואה והפירות, וישראל שרוים בנחת ברוב טוב, ואז מקבלין עליהם עול מל' שמים12 מקרב ולב עמוק, דזהו"ע העבודה בר"ה לקבל עלינו עול מלכותו ית' בלימוד התורה ובעבודה שבלב זו תפלה13, ובקיום המצות במסירה ונתינה ובחיות רב, וקבלה זו היא בשמחה פנימיות, דענין הבכי' בר"ה הוא התשובה על העדר העבודה כדבעי למהוי בשנה העברה, והקבלה על להבא היא בשמחה, אמנם להיותו יום דין הנה השמחה היא מכוסה ובהעלם*, ומה שבגילוי הוא הקבלת עול, וקבלת עול זה הוא ברצון פנימי, וזהו דזמן ר"ה הוא בזמן אוסף התבואה והפירות להורות על קבלת עומ"ש מתוך הרחבה, דאינו דומה הקבלת עול דעבד אם הוא מתוך הדוחק וההכרח, או שהוא מתוך ההרחבה והקירוב, והוא בחי' יש בן


4) אמור כג, כד.

5) פינחס כט, א.

6) ראה לקו"ת דרושים לר"ה ד"ה להבין המשנה (נו, א ואילך). ד"ה הנ"ל בסידור שער התקיעות (רמ, ג ואילך). ועוד.

7) כ"ה ("והלא החשש הוא כו'") בלקו"ת שם ובהמשך תרס"ו שבהערה 1. וברד"ה יו"ט של ר"ה תש"ג: "ועוד זאת שהחשש הוא להדיוטים כו'". - ראה לקוטי שיחות ח"ז ע' 52 ובהערה 25 שם.

8) ויש לומר: הדיוטים - שאין יודעים דיני תק"ש, וקלי הדעת - שלכן יש לחשוש שיעבירו ד"א ברה"ר (ד"ה יו"ט של ר"ה דער"ה תשל"ג (ספר המאמרים מלוקט ח"ג ע' רצג הערה 7. בהוצאה החדשה - ח"א ע' יז)).

9) ראה לקו"ת שם: "ובפרט מצות שופר ולולב כו' שנוגעים עד רום המעלות".

10) בספר המאמרים ה'שי"ת שבהערה :1 כללו'.

11) פיסקא ח.

12) ראה ראש השנה טז, א. לד, ב. לקו"ת שם נו, ב ואילך. אוה"ת דרושים לר"ה ס"ע א'שנא ואילך. ובכ"מ.

13) תענית ב, א.

*) מכוסה ובהעלם: ראה לקו"ת ד"ה שוש אשיש [מז, א. מח, ד] ובכ"מ בפירוש וגילו ברעדה.

4) אמור כג, כד.

5) פינחס כט, א.

6) ראה לקו"ת דרושים לר"ה ד"ה להבין המשנה (נו, א ואילך). ד"ה הנ"ל בסידור שער התקיעות (רמ, ג ואילך). ועוד.

7) כ"ה ("והלא החשש הוא כו'") בלקו"ת שם ובהמשך תרס"ו שבהערה 1. וברד"ה יו"ט של ר"ה תש"ג: "ועוד זאת שהחשש הוא להדיוטים כו'". - ראה לקוטי שיחות ח"ז ע' 52 ובהערה 25 שם.

8) ויש לומר: הדיוטים - שאין יודעים דיני תק"ש, וקלי הדעת - שלכן יש לחשוש שיעבירו ד"א ברה"ר (ד"ה יו"ט של ר"ה דער"ה תשל"ג (ספר המאמרים מלוקט ח"ג ע' רצג הערה 7. בהוצאה החדשה - ח"א ע' יז)).

9) ראה לקו"ת שם: "ובפרט מצות שופר ולולב כו' שנוגעים עד רום המעלות".

10) בספר המאמרים ה'שי"ת שבהערה :1 כללו'.

11) פיסקא ח.

12) ראה ראש השנה טז, א. לד, ב. לקו"ת שם נו, ב ואילך. אוה"ת דרושים לר"ה ס"ע א'שנא ואילך. ובכ"מ.

13) תענית ב, א.


*) מכוסה ובהעלם: ראה לקו"ת ד"ה שוש אשיש [מז, א. מח, ד] ובכ"מ בפירוש וגילו ברעדה.