קכב

דיחוד העליון שנעשה ע"י לימוד וידיעת התורה, אמרו בזהר10 דאורייתא וקוב"ה כולא חד, ויחוד העליון שנעשה ע"י המצות פירשו בתיקונים11 דרמ"ח פקודין אינון רמ"ח אברין דמלכא, וצ"ל מהו ההפרש ביניהם, הלא האברים הם ג"כ מיוחדים עם האדם ממש, שהדוגמא מזה למעלה הוא בבחי' אברים דמלכא, ספירות העליונות, שהם מיוחדים בתכלית היחוד, וא"כ מהו ההפרש בין היחוד דמעהמ"צ להיחוד דתורה, והיינו במה נראה וניכר כללות ההפרש בהיחוד דתורה לגבי היחוד דמצות, ומאי אולמי' של היחוד דכולא חד לגבי היחוד דרמ"ח אברים, דנאמר דיחוד האברים הרי אינו עדיין יחוד גמור כמו שהוא היחוד דכולא חד. והנה ממ"ש דרמ"ח פקודין אינון רמ"ח אברין דמלכא מובן דקאי על מעשה המצות, היינו מצות מעשיות דוקא, דפקודין הוא ל' ציווי, וענין הציווי שייך בעשי' ופועל, דזהו רק במצות מעשיות, דהיום לעשותם12 היינו המצות כמו שבאו למטה ומלובשים בדברים גשמי', והן המה אברים דמלכא. דלכאו' אינו מובן איך מצות מעשיות דוקא המה אברים דמלכא, דתינח הדבר במצות כמו שהם למעלה בספי' העליונות שהם בחי' אברים דמלכא, אבל מצות שבאים בהלבשה בענינים הגשמי' איך הם נקראים אברים דמלכא. ובאמת הרי עיקרי המצות וכל מהות ענינם הרי הם דוקא כמו שהם למטה, והן הנה בחי' אברים דמלכא. אך הענין הוא דהנה אנו רואים שהאברים שבאדם הם לבושים שמלבישים את חיות הנפש המתלבש בתוכם להחיותם והם מיוחדים ובטלים אליו בתכלית, וכנראה בחוש כאשר עולה ברצון הנפש לפשוט ידו או רגלו, או אחד מאבריו איזה שיהי', ה"ה פושט ידו או רגלו או מנענע ופועל באבר ההוא כפי שעלה ברצון הנפש תומ"י, בלי שום ציווי ואמירה, ובלי שום שהיות זמן כלל13. אשר מזה אנו יודעים ב' ענינים, הא' הוא ביטולם של האברים אל הנפש, אשר תומ"י כשעולה ברצון הנפש איזה דבר מה הנוגע לאברי הגוף באיזה תנועה או איזה פעולה, הרי נעשה התנועה והפעולה בהאברים ממילא, ואופן פעולתם הוא שפועלים כפי רצון הנפש במהירות ובדיוק בלי שום טורח והרגש עצמן בהפעולה ההיא, והב' שרצון הנפש מאיר בגילוי בהאברים, דאל"כ היינו באם שרצון הנפש לא הי' מאיר בגילוי בהאברים, הרי אז הי' צ"ל איזה שהיות זמן עד שיפעול הרצון ביד או ברגל או בהאבר ההוא אשר בו הי' רצון הנפש לפעול איזה תנועה או פעולה, וכידוע בענין השתל' הכחות זמ"ז, דהנה כחות הנפש הם מסודרים בסדר עליון ותחתון, דכשם שאברי הגוף הם מסודרים בסדר עליון ותחתון, ראש גוף ורגל, הנה כמו"כ כחות הנפש שהם אברי הנפש ה"ה ג"כ מסודרים בסדר מעלה ומטה, דכל פועל דבר הרי א"א להיות בלי קדימת הדיבור והמחשבה לעצמו בענין הפועל ההוא, וגילוי המח' לעצמו באה ע"י התעוררות המדה, שהמדה ההיא נולדת מהשכל וההשגה, שמשכיל מבין ומשיג אשר הדבר ההוא טוב לפניו, דהשגתו זאת באה בסיבת הרצון, שזהו


10) ראה זהר ח"א כד, א. ח"ב ס, א. תקו"ז תיקון ו בתחילתו. לקו"ת נצבים מו, א. ועוד.

11) תקו"ז תיקון ל (עד, א).

12) ואתחנן ז, יא ובפרש"י. עירובין כב, א.

13) ראה לקו"ת צו טז, א. קרח נב, ד (קיצורים והערות שם (ע' קח)). וראה לקו"ת שבהערה 19.

10) ראה זהר ח"א כד, א. ח"ב ס, א. תקו"ז תיקון ו בתחילתו. לקו"ת נצבים מו, א. ועוד.

11) תקו"ז תיקון ל (עד, א).

12) ואתחנן ז, יא ובפרש"י. עירובין כב, א.

13) ראה לקו"ת צו טז, א. קרח נב, ד (קיצורים והערות שם (ע' קח)). וראה לקו"ת שבהערה 19.