ל

המוח, ובבחי' ביטול ממש, והאהוי"ר המגולים דהיינו בהתגלות הלב הוא שהמדות הן נפרדים מההשגה שבמוחין, והיינו כאשר ההשגה היא בבחי' חיצוניות המוחין, שהאור האלקי הוא נתפס בלבושי השגה, וכנ"ל דהאור האלקי מתלבש בשכל האלקי אבל מתעלם ונתפס בו, ועם היות שגם בזה יש ההרגש מהאור האלקי, אמנם זהו רק שנרגש אצלו בבחי' מקיף שמשיג אלקות, והיינו כנ"ל דשכל אלקי ה"ה מצטייר בהגדרה דשכל והגדרת השכל הוא הבנת דבר מה ממש בהבנה מסודרה, וא"כ כשמבין הענין האלקי שעוסק בהשכלתו, ה"ה השגת שכל מופלא ואלקות במוחש ממש, דמצד עריבות נעימות המושכלות דשכל אלקי הרי אינו מרגיש בהאור אלקי שמעולה ממנו, וכמו שאנו רואין במוחש, דכאשר האדם רואה או שומע דבר נפלא ונעלה, הנה מצד גודל ההתקשרות בעריבות נעימו' הדבר ההוא אינו יכול לנתק עצמו, אָפּרייסין זיך, ממנו, אפילו לענין וחידוש נעלה ממנו, וכן הוא בשכל אלקי והאור האלקי שבו, דבאמת הנה בעת השגתו הי' צ"ל נרגש אצלו שמשיג אלקות וכל הענינים שמשיג הכל הוא באלקו', אבל מפני מעלת נעימות השכל אלקי, הנה בלתי נרגש כ"כ האור האלקי, דזהו הסיבה מה שכמה מעובדי הוי', הגם שמתבוננים היטיב באיזה ענין אלקי, ומ"מ אין להם חיות בזה ואינם מתפעלים ע"ז, וסיבת הדבר הוא מפני שבעת ההתבוננו' אינו נרגש הענין אלקי, והיינו שנרגש אצלו רק השכלי ולא האלקות, ומה שנרגש אצלו הוא רק זה מה שמתבונן ומשיג השגה אלקית, ולהיות שההתעסקות שלו וטרדת שכלו הוא בההשגה האלקי' לא בעצם אור האלקי, וכן התקשרות נפשו הוא בההשגה ומזה הוא שמתפעל, לזאת הנה השגה כזאת אינה מאירה בגילוי בלב, רק שההתפעלות שכלי מה שמתפעל במוחו על הטוב דאלקות, הנה זה נעשה מקור להתפעלות המדות, דהתפעלות זאת היא בחיצוניות הלב ובבחי' מורגש ממש, וזהו האהוי"ר המגולים שבהתגלות הלב שבאה במורגש בחיצוניות הלב, וכך היא המדה בירידת הנשמה למטה שצ"ל ההתפעלות באופן כזה דוקא לפי שההתפעלות הזאת נרגשת גם בהנה"ט, והיינו דלאחר שגם הוא יבין כל מה שאפשר לו להבין מההשגה האלקית, הרי גם הוא מתפעל מזה, וגם דאופן התפעלות זאת פועל יותר אח"כ בההנהגה דכל היום, להיות כל מעשיו לש"ש דוקא, דהאהוי"ר בהתגלות הלב דוקא הן בבחי' גדפין157 למעשה המצות, היינו שנותנים חיות בהמצוה ולהיות סו"מ וע"ט בבחי' אור וחיות פנימי, וכמ"ש בסש"ב פט"ז158 כי דו"ר שבהתגלות לבו הם המתלבשים במעשה המצות להחיותם לפרחא לעילא|157. ונמצא דהעבודה צ"ל בבחי' אהוי"ר שבהתגלות הלב, אבל מ"מ הרי גוף ועצם ההתפעלות היא בבחי' יש ובבחי' מורגש, דבהנשמה מצ"ע אינו שייך התפעלות כזאת ולא ההשגה באופן כזה, הרי שהכחות הרוחנים מתפעלים ומשתנים ע"י כחות הטבעים, וטעם הדבר הוא מפני שהן בבחי' התלבשות והתאחדות ממש בהכחות הטבעים, ממילא ה"ה מתגשמים בערך הכחות הטבעים להיות בבחי' חיי בשר.


157) ראה תקו"ז ת"י (כה, ב).

158) כב, סע"א.

157) ראה תקו"ז ת"י (כה, ב).

158) כב, סע"א.