נז

בה לתקנה צ"ל שיחשוב בזה בעת ההתבוננות, ואז הנה יהי' זה נוגע אל הפועל ממש בהעבודה דכל היום, ולולי זאת הרי יכול276 כי גם הנה"ט יתפעל באהבה בעת ההתבוננות ואחר התפלה בבואו בעניני עולם הרי נשכח ממנו כל הענין בהנוגע לעבודה, וזהו ב' הענינים בפעולת ההתבוננות הנ"ל, ומ"מ הרי כללות אהבה זו היא האהבה דנה"א בכדי להאיר חשכת הנה"ב בלבד, אבל האהבה והרצוא שבנה"א מצ"ע היא בחי' פנימיות הלב. והנה בהעבודה דפנימיות הלב הרי יש בזה כמה מדריגות זו למעלה מזו, דכל אחת מהם כלולה ממדריגו' שונות, והיינו דלבד זאת שנת"ל277 דענין פנימיות הלב הוא מה שהמדות נמשכין ממילא אחר כוונת המוח, הרי יש בזה עוד בחינות ומדריגות, דבאמת הנה בזה גופא מה שבפנימיות הלב הרי המדות נמשכים אחר המוח הנה גם בזה גופא יש ב' מדריגות, הא' מה שהמדות נמשכים אחר המוח בכלל, והיינו דהגם דמוחין ומדות הם חלוקים בעצם טבעם, דטבע המוחין הם בהתיישבות ובמנוחה דוקא, וטבע המדות בהתפעלות והתרגשות ושלא בהתיישבות, פי' במה שבעצם ענינו אינו מתיישב אצלו, ומ"מ להיות זה בפנימיות הלב הרי המדות דשם הוא278 הגם שהם מוגבלים ומוגדרים בהגבלה והגדרה של מדות, מ"מ הנה זה ענינם שהם נמשכים אחר המוח, והיינו שהם בעצמם נשארים בטבע מהותם כמו שהם רק שנמשכים אחרי המוח, דההתפעלות שלהם היא בלתי מורגשת כ"כ כמו שהוא בטבע המדות מצ"ע, ונמשכים אחר המדה בכלל. ויש עוד מדרי' נעלית בסוג זה בכלל והוא זה, דמה שהמדות נמשכים אחר המוח אין זה שנמשכים אחר המוח בכלל, אלא שנרגש בהם גם כוונת המוח. דהנה ההפרש הכללי בין חיצוניות הלב ופנימיות הלב הוא מה שבחיצוניות הלב הרי המדות הם בצלמם ודמותם העצמי שהם התפעלות והתרגשות, דזה מה שמוחין ומדות הם בגדרים מיוחדי' ה"ה הפכים זה מזה, דבמוחין שהוא התיישבות ומנוחה הוא הא בהא תליא, שהמנוחה הוא כלי אל ההתיישבות, דכל מה שהמנוחה יותר, ההתיישבות בפנימיות, וישוב גדול ביותר, צריך מנוחה יותר, וכן זה מה שהתפעלות הוא בהתרגשות ורעש הוא ג"כ הא בהא תליא, שההתרגשות הוא כלי אל ההתפעלות, דכל מה שההתפעלות ביותר ההתרגשות הוא ביותר, וכל שההתרגשות יותר מרגיש טוב טעם בהתפעלות יותר, וכללות ענינו של המדות הוא בהב' קוין דדוקא באופן כך ולא באופן אחר כלל, והיינו דאינו נותן מקום כלל לזולתו, ופנימיות הלב הוא מה שהמדות נמשכים אחר המוח, הרי בהמשכה זו מה שהמדות נמשכים אחר המוח הוא כעין ביטול מהותם, דמהותם העצמי הוא שלא לתת מקום כלל לזולתם, וכאן כשנמשכים אחר המוח ה"ה נותנים מקום ולא לבד לזולתם אלא גם להפכם. דכ"ז הוא במדרי' הא', ובמדרי' הב' הרי הם מרגישים גם הכוונה שבמוח, שזהו עוד נעלה יותר, ועם זה ה"ה נשארים במהותם העצמי שהם מדות, רק שההתפעלות הוא כמו שבעל השגה מתפעל, וכמו שאנו רואין במוחש בטבעי בנ"א, יש שהוא שכלי, ויש


276) כ"ה בכתי"ק ובהעתקה. בספר המאמרים ה'שי"ת שם: יכול להיות.

277) פרק יד (לעיל ע' כט).

278) בספר המאמרים ה'שי"ת שם - ליתא תיבה זו.

276) כ"ה בכתי"ק ובהעתקה. בספר המאמרים ה'שי"ת שם: יכול להיות.

277) פרק יד (לעיל ע' כט).

278) בספר המאמרים ה'שי"ת שם - ליתא תיבה זו.