תמוז תרפ"ז

171

בעת היותו בעיר מקלטו קאסטראמא

א. פאַר1 תרפ"ז האָב איך זיך שטאַרק געשראָקן*1, אויף זיך האָב איך ניט משער געווען, געטראַכט האָב איך וועגן חסידים.

בגמרו הדברים הללו סיפר כ"ק אדמו"ר, אשר זוכר הוא שנה אחת אשר בסוף ואחרית השנה ההיא אמר לו אביו אשר "בכליון עינים יחכה על כלותה של השנה הזאת".

והוסיף כ"ק אדמו"ר: איידער איך האָב געהייסן אָנהויבן זאָגן תהלים איז מיר אָנגעקומען זייער שווער.

שאלתי אני מתי הי' הציווי? ונענתי: ביום שמחת תורה2.

ב. [כמה ימים לפני י"ב תמוז אמר כ"ק אדמו"ר:]

עס איז שוין באַלד אַ חודש אַז איך האָב ניט געשריבן וועגן תשב"ר, וואָס דאַרף מען האָבן פינגער כו'3.

***

ג. כשהייתי שם (כלומר בג. פ. או.) לא הי' לי שום ספר. והספר הראשון שהביאו לי הי' תנ"ך שמואל וכשפתח נזדמן לי הפסוק4 "לא תצא עוד אתנו למלחמה ולא תכבה את נר ישראל", וכשראיתי שזה נזדמן לי, שמחתי שמחה גדולה, וציינתי זה אצלי.

ד. לפני הבר מצוה שלי נתן לי אאמו"ר לכמה ימים את המאמר המתחיל איתא במדרש תהלים5, ואמר לי שזה המאמר נתן הצ"צ לאביו מהר"ש, ואביו (המהר"ש) נתן לו (לאאמו"ר) את המאמר להבר מצוה שלו כו'.

ובש"ק שקודם הבר מצוה קראני אאמו"ר אליו לחזור בפניו המאמר. כש­סיימתי הרגיש אאמו"ר שברצוני לומר דבר מה, אך באמצע נכנס מישהו לדבר עם אאמו"ר. לאח"ז קראני אאמו"ר ו­שאלני: מה רצית לומר? והתחלתי לומר מאמר יורדי היום באניות6. מיד שהת­חלתי החלו שפתותיו של אאמו"ר לרעוד. ושאלני: מתי ראית את אבא (המהר"ש)? עניתי: בערב שבת קודש בהקיץ. ואמר לי אאמו"ר שאגמור.

172

אח"כ הלכנו אל האוהל, וכשיצאנו משם אמר אאמו"ר:

המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנער ויקרא בו שמי ושם אבותי7. ושאלתי את אאמו"ר, הלא יעקב הי' עניו, מ"מ התחיל ממנו שאמר "שמי" תחילה (ואח"כ "ושם אבותי"), וענה לי: אָנהויבן דאַרף מען וואָס נעענטער ס'איז.

ה. בעת השידוך שלי נדברו ג' שידוכים, שנים עם שני גבירים שנתנו הרבה נדן, וא' זה של הרבנית נחמה דינה, שזה הי' שידוך עני, שגם על צרכי החתונה הי' צריך אאמו"ר נ"ע ליתן, אמי זקנתי הרבנית רבקה נ"ע8 עם החסידים החזיקו אודות שידוך עם הגביר, וכש­נכנסו לשאול פי אאמו"ר, אמר: אברהם הי' לו בן יחיד ורצה להשיאו לבני משפחתו, ואח"כ בעריוה"כ נכנס אאמו"ר לא"ז הרבנית רבקה ע"ה לבקש מחילה עבור זה, וענתה לו: יתן לך השי"ת התעוררות תשובה אמיתית ופתיחת הלב והתגלות הנקודה, אם ימחול לנו השי"ת כמו שאני מוחל לך אז נהי' טהורים ונקיים.


1) סעיף א נעתק מרשימות החסיד רא"ח אלטהויז הי"ד.

*1) ראה לקו"ש ח"ח ע' 149.

2) לעיל ע' 116.

3) ראה שיחת ש"פ שלח, מבה"ח תמוז תשי"ב: דער רבי האָט דאַן געזאָגט. . פאַר די טעג וואָס ער האָט מיטן האַנט ניט געקענט שרייבן אַ אידן אַ בריוו בנוגע. . וואָלט זיין בעסער אַז די האַנט זאָל ח"ו אָפּדאַרן.

הגם אַז ער האָט דאָך געלייגט תפילין. . אויך זייענדיק דאָרטן האָט ער געטאָן מיט אידן. . און נאָכמערער, דער גאַנצער מאסר איז דאָך געווען צוליב הרבצת התורה, פונדעסטוועגן האָט ער געזאָגט אַז פאַר דער צייט וואָס ער האָט ניט גע­קענט שרייבן אַ אידן מיטן האַנט, וואָלט זיין בעסער אַז זי זאָל אָפּדאַרן. וראה גם שיחת י"ג תמוז תשל"ה.

4) שמואל­ב כא, יז.

5) ראה סה"מ תש"ח ע' 271 ובהערה שם. וראה בארוכה קונטרס בר מצוה תרנ"ג (קה"ת, תש"ס).

6) להעיר מתורת הבעש"ט עה"פ יורדי הים באניות — ספר הזכרונות חלק ב ע' 427 (נתבאר בשיחת יו"ד שבט תשכ"ה); מאמר אדמו"ר מהר"ש עה"פ (תוכנו הועתק בספר השיחות תרצ"ו — חורף ה'ש"ת ע' 13). ועוד.

7) ע"פ ויחי מח, טז.

8) אשת כ"ק אדמו"ר מהר"ש. — ראה אודותה ספר התולדות אדמו"ר מהר"ש (קה"ת, תש"ז) ע' 12.