ספריית חב"ד ליובאוויטש
יום שמחת תורה, תרפ"ז
א. [אחד המסובים נתן לר' זאב מבאצייקוב1 משקה, ואמר: נעוולער נעם משקה. ואמר כ"ק אדמו"ר:] ער איז נאָך ניט קיין נעוולער. נעוול קען מען נעמען אין דער אַרבעט. נעוול פעלט נאָך אייך. אַ נעוולער גבאי פרעגט צי זאל ער לאָזן לערנען אין שול (והשבתי לו מהשעיר המשתלח, שהכהנים לא היו מניחים לישראל כו' — כידוע שהאיש ששלח את השעיר לא הי' מוציא שנתו, והשילוח כשר בישראל, ואעפ"כ לא היו הכהנים מניחים כו'2).
ב. [אמר לר' זאב הנ"ל:] אני רוצה לעשות עמך כריתת ברית. [ואמר לו כ"ק אדמו"ר:] דו ביסט דאָך אַ קרעמער, וואָס איז פאַראַן באַ דיר אין קראָם? אַ תניא איז פאַראַן באַ דיר? איך מיין ניט אַז דער תניא זאָל ליגן אין קראָם און שימלען, נאָר אַז מען גייט און מען קומט דאַרף מען אַוועק גיין פון ספר, דעמאָלט נעמט מען מיט זיך דעם ספר.
לא הודיע הקב"ה מתן שכרן של מצוות*2. אילו היו באים ויוצאים מתוך הספר לא הי' הפינא"ס מעיין בהספר שלו.
חנוני הוא ביצירה, ובבריאה ג"כ (באצילות אינו שייך), צריך לחשוב מהו עבודתו בבריאה, כמו כשבא לעיר גדולה. . . [חסר]
צריכים לקום לא יאוחר משעה השישית. וראשית עריסותיכם תתנו לה' תרומה3, איני רוצה להטיל שיהי' דוקא במקום אחד, רק יתפללו תפלה בציבור.
וסיים: ושלא לילך לישון בלא תורה.
ג. כ"ק אדמו"ר הרבה לבקש את אנ"ש כי יקבלו עליהם בל"נ לאמר בכל יום שיעור תהלים כמו שנחלק לימי החודש*3, ולאמר השיעור בכל המנינים אחר תפלת שחרית, ולאמר קדיש אחריו. ויהיו זהירים שלא יעמוד החזן אצל עמוד התפלה4, שלא יהי' כהוספה על נוסח התפלה, ויותר נכון שיעמוד החזן אצל שולחן הקריאה — חיבור תורה ותפלה.
ושאל רא"ח אלטהויז5 האם יוצא ידי חובתו באמירת התהלים שאומר בכל יום קודם התפלה?
והשיב כ"ק אדמו"ר: דער תהלים וואָס מען זאָגט פאַרן דאַוונען איז שייך צו תיקון חצות (הוא ענין התשובה). ולאחר התפלה הוא סגולה לחיבוט הקבר, און האָבן אַ עסק מיטן מלאך הדומה אינו ענין כלל.
ד. יש מרגליות טובה ורצוני לגלותה:
ז' הקפות הם ז' תחתונות דעתיק, עתיק איז קיינעם ניט מחוייב, אלא הוא בדרך מתנה, אך אי לאו דעביד לי' נייחא
לנפשי' לא הוה יהיב לי' מתנתא6. והנייחא לנפשי' הוא בהשמחה והריקודים דשמחת תורה.
(ובהמשך לזה סיפר כ"ק אדמו"ר:) חסיד אחד בא אצל הרבי
— ואמר כ"ק אדמו"ר: לא אגלה מי הי' הרבי ומי הי' החסיד —
וסיפר להרבי שבא אליו רבו בחלום, ואמר לו שיהי' נעדר אצלו אחד מילדיו, וכשסיפר זאת להרבי נאנח הרבי, ואח"כ נשאר (החסיד) עד אחר החג, ובפ' לך כשהי' צריך ליסע לביתו נכנס להרבי לבקש אודות זה, ואמר לו הרבי: עס וועט זיין רעכט. וביקש לו שוב שיבטיח, והבטיח לו שיחי', ורצה לצאת וקרא לו הרבי ואמר לו מה הי' עמך בשמח"ת? וענה שבעת שרקדו בהקפות עמד אצל הכיור ובכה, ואח"כ נזכר הלא שמח"ת היום, ורחץ פניו והלך לרקוד בהתורה, ואמר לו הרבי שבזה פעל זה שנשתנה הכל לטוב כו'.
ה. אדמו"ר האמצעי אמר "הללוהו בנבל"7 — "הללוהו בנעוול"8.
ו. [אמר לר' יצחק מתמיד9:] מ'דאַרף מאַכן אַ טאָלק בכל המקומות. [ושאל ר' יצחק מתמיד: איזה טאָלק? ואמר כ"ק אדמו"ר:] דאָס וועל איך דיר זאָגן אַ אנדערש מאָל. מקום איז דער ענין פון אחד, פאַר משכילים איז דאָס אַ עסק, צי מלמעלה למטה צי מלמטה למעלה, בכלל, משכילים ה' ירחם עליהם, אַ טאָלק דאַרף מען מאַכן. ההתחלה צריך להיות מעצמו, המברר צריך להתלבש בלבוש המתברר.
ז. [אמר לר' יצחק מתמיד:] ההפרש בין קבלת עול לאהבה, אהבה באה מהתבוננות בדרך ממילא, קבלת עול באה גם כן מצד ההתבוננות, אבל ההתבוננות אי"ז מתייחס אלי', באהבה יש התבוננות פרטית השייכה לאהבה זו, ויש התבוננות פרטית השייכה לאהבה אחרת, ועל ידי שמתבונן בזה באה אח"כ ממילא ללב. אבל אין התבוננות ששייך בפרטיות לקב"ע שיהי' בדרך ממילא, כי אם כמ"ש*9 והוא גם הוא מקבל עליו כו' (כאן ביאר ההפרש שבין קב"ע שמצד החכמה לקב"ע שמצד המלכות).
ח. הרשב"ץ10 כשהי' צריך לשאול איזה דבר על יחידות אצל הצמח צדק, הי' הצמח צדק מספר עמו בדברים גשמיים, ועי"ז היו מתורצים אצלו כל שאלותיו. פעם אחת ישב כל הלילה (ליל ו') ובבקר השכם הלך לבית הצ"צ, והי' חפץ לשאול איזה דבר, ומצא שהצ"צ מדבר עם הבלן11, ושאל הצ"צ הבלן ווינטער טראָגסטו אַ פוטער? והשיב: אַודאי, רבי. ושאל הצ"צ עוד: צוליב וואַס טראָגסטו אַ פוטער? והשיב: עס זאָל מיר זיין וואַרעם. ושאל עוד הצ"צ: ווי אַזוי טראָגסטו דעם פוטער, מיט די האָר אַרויף צי מיט האָר אַראָפּ? והשיב: מיט די האָר אַראָפּ. ואמר הצ"צ: אַ פוטער טראָגסטו עס זאָל דיר זיין וואַרעם, איז כדי עס זאָל דיר זיין וואַרעם טראָגסטו אַ פוטער, און טראָגסט דעם
פוטער מיט די האָר אַראָפּ, היינט צוליב וואָס (פאַרוואָס?) האָט דער אויבערשטער באַשאַפן די שאָף מיט די האָר אַרויף. ובזה הונח אצל הרשב"ץ הענין שרצה לשאול.
ט. על שאלת ר' יצחק מתמיד אודות קבלת עול שצריך להיות בשמחה, סיפר כ"ק אדמו"ר בתוך הדברים: המשל בזה הוא12 הדרך על חתונה הוא שבאים הקלעזמער ובהפסק שבין ניגון לניגון הם משתדלים לאכול, כך שכשיהיו צריכים לנגן יוכלו תיכף לנגן. והי' עמהם נער שהי' מסייעם בנגנו על תוף, והוא לא הי' בקי עדיין בתהלוכותם, והלך להשיג אוכל שלא בעתו, והי' קצת מניעה להניגון, וכשחזר אצל המנגנים הכה אותו אביו על לחייו אחת ושתים, והתחיל לבכות בקול מר, ובתוך הדברים נשמע הקול מן המסובים אל המנגנים: פריילעכער, פריילעכער. והמנגנים משיבים בקול וצועקים ג"כ פריילעכער, פריילעכער (כי כן הוא הדרך על החתונות), וכאשר כל המנגנים צועקים פריילעכער, פריילעכער, הנה אותו הנער גם כן בוכה וצועק פריילעכער, פריילעכער.
י. היינט אַז מ'דערהערט רבי ווערט מען ניט נתעורר, אַמאָל היו מספרים מעשיות מחסידים ולבסוף מרביים, ועכשיו גם ע"י סיפורים מרביים אינם מתעוררים.
יא. כל דבר שעושים צריכים לידע אם הוא ע"פ רשות התורה. אאמו"ר נבג"מ הי' פעם בחו"ל על אסיפה מרבנים ממדינת אשכנז אודות ענין מסוים, והיו שם הרבה רבני אשכנז
— כ"ק אדמו"ר קראם בשמותם, ואמר לאחד המסובים: גם כהן, הרבי שלך, הי' שם. והתחיל הלה לבכות (על שקרא לכהן הרבי שלו), ואמר כ"ק אדמו"ר: מעגסט וויינען, איך האָב גאָרניט געמיינט, נאָר וויבאַלד עס האָט זיך אַזוי אויסגערעדט מעגסטו וויינען אויף דעם, והתחיל הלה לבכות עוד יותר —
ועל האסיפה אמר אאמו"ר להרבנים האשכנזים: הלא רבנים אתם, באי כח התורה, האם זה שאתם רוצים לעשות הוא על פי רשות התורה? ונסתתמו טענותיהם (אם כי הי' להם עדיין מה להשיב).
זה שאומרים שאסור ללמוד הוא שקר גמור, כיון שע"פ תורה מותר13.
יב. [אמר לאחד:] גאזעטסקער תמימים דאַרף מען אויסריידן, זיי זיינען זייער גרויסע טרודים, בלילי החורף הארוכים ג"כ אין להם זמן ללמוד.
יג. [מצד גודל הלחץ לחצו התמימים לאחד האורחים, ואמר האורח: מ'קען פון זיי גאָרניט אַריבערטראָגן. ואמר כ"ק אדמו"ר:] דער טאַטע האָט אויף זיי געזאָגט "זרע ברך ה'", אַזוי ווי זריעה פון איין גרעין ווערט אַ אילן אַזוי בכל מקום שיש תמים צריך לעשות רושם לטוב, אחד בניו יארק ואחד כו'.
יד. [חתן כ"ק אדמו"ר בקש מכ"ק אדמו"ר שלא יהי' בעה"ב, והתחיל כ"ק אדמו"ר לדבר אודות יי"ש, ואמר:] נעמען משקה איז אַ איסור גמור, נאָר לצורך העבודה מותר14. [ואמר הרמ"ש שמטעים א"ע, ואמר כ"ק אדמו"ר:] מקודם הי' ההתחלה יי"ש ואח"כ עבודה,
עכשיו צ"ל ההתחלה מעבודה ואח"כ כו'.
טו. אַז מען גייט אין גאַס דאַרף זיין כאילו חושב ענין, לחשוב ענין בעומק א"צ, שלא יסתכן, אבל צריך לחשוב כו'.
על כל תנועה שעושים צריכים לחשוב מקודם אם צריך לעשותה כו'15.
טז. [ר' יצחק מתמיד אמר שאַלטער16 כתב שיזכרהו בשמחת תורה, ואמר כ"ק אדמו"ר:] על מי ששייך אלי אינני שוכח ח"ו17.
יז. [אמר לאחד:] התפשטות המדות הייסט אַז מען לאָזט עס זאָל זיין התפשטות המדות, ובפרט כשיוצא לחוץ, דער טאַטע האָט געקוקט אויף דיר, און ראי' של צדיק עושה רושם18, אם לא שהוא בדרך עקשות, וואָס הייסט עס זאָל זיין פּירוד הלבבות, ביי חסידים און בפרט ביי אנ"ש טאָר ניט זיין קיין פּירוד הלבבות, יבדלו מתוך העדה, בעלמא דין ובעלמא דאתי, איך וויל ניט זאָגן ווי דאָס הייסט בלשון הנגלה, אם הי' יד ישראל תקיפה לא היו מצרפים אותם למנין, עס קען זיין אַז ער איז ווערט נאָר דו טאָרסט דאָס ניט טאָן, ביי חסידים איז די גרעסטע זאַך אַז מען זאָגט אַז ער איז ווערט דאָס וואָס ער איז ווערט.
יח. [אמר לר"ש:] דאָס איז טאַקע ניט דיין פּריץ אָבער אַ פּריץ ווער רעדט ער (כוונתו לאחד המסובים) — דאָס איז דאָך זיין פּריץ.
יט. [אחד המסובים אמר לחיים לר"ש, ובקש ברכה. כ"ק אדמו"ר בירך אותם לקרב זרים, ואמר:] זיי זיך וועמענס דו ביסט, אָבער פּירוד הלבבות וכו'.
כ. חסידים דאַרפן וויסן אַז זיי זיינען חסידים.
[ושאל אחד איזה שאלה, ואמר כ"ק אדמו"ר:] יש חזן מרוצה לקהל ויש שמרוצה לקהל הוא החזן, שרוח הבריות נוחה הימנו.
כא. ההפרש בין חב"ד לפּולין: חב"ד איז מוח און פּולין איז לב. כשיש קלקול בלב אז המוח מתקן, אבל כשהקלקול הוא במוח (אינני רוצה ליקח מציור אחר) אז מי יתקן.
כב. ההפרש בין הקדוש (ר' אברהם המלאך) לרבינו הזקן הוא, שהקדוש הי' מופשט מן הגשמיות, ואצל רבינו הזקן הי' הכל אלקות19.
כג. אצל צדיק כל עניניו הגשמיים הם כמו מצוה, ואצל כו' הלואי שיהי' כדבר הרשות. צדיק הוא אדם כגוונא דעלמא עלאה, בוחר הטוב והמעולה לעשות כלי לאלקות.
אַז מ'פאָרט אין וועג איז אין אַ חדר מיוחד איז גרינגער צו אויספירן מה שצריך, נעמט מען אַ חדר מיוחד.
כד. [בהחדר שבו התקיים ההתוועדות הי' חם מאוד, ונכנסה אמו הרבנית
הזקנה20 ואמרה: מיין זון, אפשר וואָלסטו אַרויסגעגאַנגען אויף אַ וויילע, זע ווי דו ביסט פאַרגאַנגען. וענה לה: מאַמע, ווען דו וואָלסט מיך זען באַ מיר אין קאַבינעט ווי איך בין פאַרגאַנגען! דאָ איז אדרבא — איך גיי אָפּ. [כ"ק אדמו"ר שליט"א לא יצא, והוסיף לדבר בקול רם].
כה. [אמר לרמ"ש:] מ'האָט אויך דעם זאַך אָפּגעבונדן כו', הלואי שאזכה שיאיר אור התורה בכל מקום, שלא יהיו העלמות והסתרים.
כו. ההפרש בין מה שאומרים "לחיים טובים ולשלום" למה שאומרים "לחיים ולברכה"21: "לחיים טובים ולשלום" הוא כשישנו תערובות טוב ורע, והברכה היא שיהי' לחיים טובים (טוב); ועפ"י הקבלה משקה הוא נעלה יותר, וזהו לחיים ולברכה, שיהי' בהמשכה בפנימיות כו'.
1) הרה"ת ר' זאב וואלף שטיינגארט. חתן ר' מאיר שמחה חן מנעוול. ישב כ"ב שנה במאסר. נולד בשנת תרמ"ט. נפטר כ"א שבט תשכ"ז במאסקווא.
2) רמב"ם הל' עבודת יום הכפורים פ"ג ה"ז.
*2) ראה אבות רפ"ב.
3) ע"פ שלח טו, כ. וראה אגרותקודש ח"ב ע' תקמח.
*3) ראה אגרותקודש ח"א ע' תקצט. ח"ב ע' פא ואילך. ספר השיחות תרצ"ו — חורף ה'ש"ת ע' 18. לקמן ע' 171. 179.
4) לאח"ז התחילו לנהוג שהחזן אומר השיעור תהלים אצל עמוד התפלה.
5) ראה גם לקמן ע' 171.
6) מובא בכ"מ (המשך וככה תרל"ז פס"ח. סה"מ תר"ל ע' פט. תרל"ה ח"א ע' קב. ועוד). וראה גיטין נ, ב. ב"ב קנו, א. ועוד.
7) תהלים קנ, ג.
8) ראה גם ספר השיחות תש"א ע' 141. תש"ב ע' 12.
9) הרה"ח ר' יצחק הלוי הורביץ. — ראה אודותו לעיל ע' 37 הערה 1.
*9) תניא רפמ"א.
10) ר' שמואל בצלאל בר' שלום שבתי שעפטל. ראה אודותו לעיל ע' 29 הערה 9.
11) {6} בעדער.
12) איני זוכר אם אמר שאדמו"ר מהר"ש סיפר זה להרשב"ץ או להיפך. — הכותב.
13) ראה לעיל ע' 101 ובהערה 33. וש"נ.
14) ראה לעיל ע' 28.
15) ראה גם סה"מ תרפ"ח ע' נג.
16) הרה"ח ר' אלטער שימחוביץ. — ראה אודותו לעיל ע' 24 הערה 3.
17) ראה גם אגרותקודש ח"ד ע' תלא (הועתק ב"היום יום" יד שבט). ספר השיחות תרפ"ט ע' 58.
18) ראה גם אגרותקודש ו"היום יום" שם. לקמן ע' 127. 159. ספר השיחות תרצ"א ע' 154.
19) ראה ספר השיחות תרפ"ח ע' 20. וראה המשך תרס"ו (קה"ת, תנש"א) ע' תקסח. ספר השיחות תורת שלום ס"ע 63 ואילך.
20) הרבנית הצדקנית מרת שטערנא שרה. — ראה אודותה לעיל ע' 13 הערה 12.
21) ראה גם ספר השיחות תרצ"ו — חורף ה'ש"ת ע' 230 (הועתק בקיצור לשון ב"היום יום" כט אדר א).