י"ט כסלו, תרפ"ז

120

— הנחה א' —

א. מן הראוי ונכון לספר בליל זה המעשה של אדמו"ר הזקן על הסדר, אך דא עקא שאין אנו יודעים, והרבה אבדנו מזה.

מההקטנה נעשה הגדלה, ר"ל הרבה חסידים מצד קטנות המוחין וההתפעלות, מוסיפים מגזימים ומגדילים, בשעה שמספרים איזה מעשה, ולכה"פ הי' ראוי לספר עכ"פ כדי שנדע מה שלא נדע.

אדמו"ר הזקן הי' בדוגמא שלמעלה1, ואם הניע ידו ממקום למקום, זה הי' מפני כי למעלה הוא כן.

קודם משפטו בקרו אותו ועד של רופאים, ומצאו כי יש בלבו תשוקה גדו­לה געגועים עצומים וצמאון גדול, שאין ביכלתו לרוות אותו, ולא ידעו על מה ירמוז דבר זה, והחליטו כי מגמתו למלוכה, וגם זה הי' אחד העלילות שהאשימו אותו2.

ואמר זקן אחד — גינזבורג שמו — הלא דבר זה מספרים על אדמו"ר האמצעי. והשיב כ"ק אדמו"ר שליט"א שאין זה סתירה. והזכיר כ"ק אדמו"ר שליט"א מה שהצ"צ אמר על אדמו"ר האמצעי3: "אם הי' נוקף אצבעו לא הי' שותת דם רק חסידות".

ב. מלמדים בדורנו גבוהים מרבנים, כי פעולתם ניכר, מה שפועלים בחינוכם על הדור הבא.

כבר הגיע העת לעזוב ולהניח את הספּיקולאַציעס4, כי עד עתה עזבו הרבנים את עבודתם, עבודת המוח והלב, והעסיקו מוחם ולבם בהתעוררות לייסד ת"ת, ישיבות, מקוואות, מאכל כשר ועוד. עד עתה הי' הדבר מוכרח, וכעת כבר עבר הזמן של ההתעוררות וצריך כל אחד להיות מה שהוא.

הזמן של מסירת נפש עובר וחולף, כי בקרוב ילמדו נערי ישראל בריש גלי.


1) ראה ספר השיחות תורת שלום ס"ע 12 ואילך.

2) ראה גם לעיל ע' 111.

3) ראה גם ספר השיחות תש"ד ע' 79. בית רבי חלק ב פרק א (ב, א [צב, א]) הערה ה.

4) {6} ספסרות.