רשימה1

128

מוצאי שבת תצוה, י' אד"ר

שעה חצי השמינית.

בעוד שעה וחצי לערך — בשעה תשיעית ורבע, עם מסע המהיר — עלי בעז"ה לנסוע למאסקווא2. מטרת נסיעתי זו היא להכין את כל הדרוש אל האספה השלש עשרה.

עניני נסיעותי וזמנם ידועים רק לרעיתי הרבנית שליט"א ולאיש סודי האד"ם — הרב אלחנן דוב מאראזאוו3, ולמזכירי מר חיים ליבערמאן4.

בערב שבת בקר הודיעני האד"ם כי באו אורחים — נוסף על אלו שבאו ביום ה' וכבר קבלתים לראיון בערב ובליל ה' — ובידעו כי עלי לנסוע במוצש"ק למאסקווא הציע כי בצהרים — ערב שבת — אקבלם ליחידות והסכמתי לזה.

בין האורחים הבאים הי' כמנין אנשים לומדי חסידות בעיון ועוסקים בעבודה

129

שבלב, ואף כי שנים שלשה מהצעירים עוסקים בחזרת המאמרים, אבל על הרוב הנני צריך לחזור עמהם פעם או שתי פעמים עד אשר יודעים את המאמר. כרגיל הנני חוזר את המאמר חסידות בשבת אחר מנחה, וביום הראשון בקר באים העוסקים בחזרת המאמר וחוזרים המאמר לפני ואני הנני מתקן את טעויו­תיהם, ועלה בדעתי שהפעם אחזור את המאמר5 קודם קבלת שבת ולחזור עם החוזרים בשבת בבקר ולחזור מאמר זה — בזמן הרגיל — פעם שלישי, ואז ב­ודאי יידעו את המאמר, ואמרתי להאד"ם והוא הודיע מזה להאורחים ולעוסקים בחזרה.

נפלאתי על אשר הגאון העילוי — כמו שקרא את עצמו — אברהם מסלוצק, הי' נוכח בכל השלשה פעמים שחזרתי המאמר, דמיתי שכבר נסע ביום ה' בקר.

השבת הזה — אמר האד"ם — הי' שבת ליובאוויטשי אמיתי, א אמת'ער ליובא­וויטשער שבת, אחר חזרת המאמר הלכו כולם — כשלשה מנינים איש — למעונו של החסיד ר' אלי' חיים אלטהויז*5 ו­חזרו המאמר וקדשו ואכלו סעודת שבת. האורחים הלכו לנוח והחוזרים עסקו בחזרת המאמר עד עלות השחר והלכו לבית הטבילה ובאו לעת חזרת המאמר, חזרו את המאמר לעצמם התפללו במתי­נות, קצרו בסעודה ומהרו לבא לעת הרגילה לחזרת המאמר ברבים, ותועלת מרובה היתה — אומר האד"ם — מה שבחרתי לחזור מאמר זה בפעם השלישי אשר גם האורחים יודעים את המאמר, ומה שטוב הי' אם הייתי מסדר כן בכל שבתות השנה לחזור המאמר קודם קבלת שבת, ובשבת בקר להתעסק עם החוזרים ובשעה הקבועה לחזרת מאמר חסידות ברבים לחזור את המאמר פעם שלישי.

האורחים — אומר האד"ם — הם שבעי רצון ורוחם טובה עליהם ומתכוננים להתאסף להתועדות ונחוץ אשר המאמר ואתה תצוה שנאמר בשבת זו יהי' בכתב בהקדם היותר אפשרי.

א. י"א אד"ר, תרפ"ז, מאסקאווא.

שעה חצי אחת עשרה בקר

זה עתה באתי לסטאראווארווארסק גאסטיניצע6. הפקידים קבלוני בסבר פנים — כי זה כארבעה חדשים שלא הייתי אצלם — כי בפעם העבר הוכרחתי — לסבה המבוארת ברשימתי — להת­אכסן בבאלשאיא סיבירסקאיא גאסטי­ניצע, והנני גר בקומה השני' חדר טז.

ידידי מר ג. נ. — גזבר הקופה ה­כללית — מחכה עלי, ולהיות שהנני עיף במאד התדברתי אתו להזדמן במקום הידוע לשנינו בשעה השביעית ובקשתיו להודיע לביתי אשר הזקן יוסף חיים בריא.

שעה שני' אחרי הצהרים

זה עתה קמתי משנתי והנני ממשיך לכתוב ממקום שפסקתי תמול.

חבל שתמול לילה קודם נסיעתי לא הספיקה לי השעה לשוחח עם הישיש החסיד ר' צמח דוד מלוצין, אשר בא ערב שבת בצהרים. הנהו זוכר את אשר

130

ראה בילדותו את כ"ק אאזמו"ר הרה"ק צמח צדק בנסעו מפטרבורג. אביו החסיד ר' טובי' אהרן — מחסידי כ"ק אדמו"ר הזקן — לקחו עמו ללכת אל העירה אשר דרך שם עבר כ"ק אאזמו"ר בחזירתו מפטרבורג — אלול תר"ג — ויתעכב שם לנוח מעת לעת. קהל גדול מהסביבה והגליל התאסף שמה, ואביו הרכיבו על כתפו וזכה לראות את פני קדשו של כ"ק אאזמו"ר. ומשנת תרי"ג והלאה שהשתדך עם החסיד הידוע ר' יעקב זאב המשפיע, הנה בכל שתי שנים הי' הולך לליובאוויטש.

ברשימתי משנת תרפ"ה7 רשום מה שספר לי החסיד הישיש רצ"ד מלוצין את אשר זכה לשמוע ביחידות הראשונה אצל כ"ק אדמו"ר צמח צדק — בשנת תרי"ג — אשר בתוך הדברים אמר לו כ"ק אדמו"ר צמח צדק: "ח"י ח"י יודוך8 ב"פ ח"י עולה ל"ו". למה כוון כ"ק אדמו"ר בדברי קדשו אלה — לא ידע. וכמה שעמל ויגע בעצמו לא יכול להבין והניח הדבר כך, באמרו בדעתו: השי"ת יודע האמת שהוא חפץ מאד לדעת מה שאמר לו כ"ק אדמו"ר, ובטח יסבב השי"ת שכשיבא הזמן הראוי יעמוד על דבר זה.

שבעים שנה עברו מאז — תרי"ג — שמעתי מכ"ק אדמו"ר את דברי קדשו ביחידות הראשונה את המאמר "חי חי יודוך ב"פ ח"י עולה ל"ו", ואני באתי ל­ליובאוויטש בקיץ תרפ"ג לזכות להש­תטח ולבקר בהיכל קדשו של כ"ק אדמו"ר9 ובנו כ"ק אדמו"ר10. והנה בעמדי אצל הציון הקדוש של כ"ק אדמו"ר צמח צדק ושפכתי שיחי לפני אלקי מרום נזכרתי פתאום על היחידות הראשונה ועל המאמר ח"י ח"י יודוך, ונדמה לי שהנני רואה את כ"ק אדמו"ר בחיים כמו שראיתיו אז — בשנת תרי"ג — בבגדי קדש הלבנים כבגדי כה"ג ביום הקדוש עומד — להבדיל — כן אמר החסיד רצ"ד — למולי ואומר: צמח דוד זה לך פעם השלשים וששה שאתה בליובאוויטש חי חי יודוך ב"פ ח"י עולה ל"ו.

כרגע נפלתי על אדמת הקדש ובכיתי בכי תמרורים בצעקה פנימית, רבותי חנוני, אשר באחרית ימי אתקן כל מה אשר עלי לתקן בירידת נשמתי למטה, שבוע שלמה התעכבתי אז בליובאוויטש ובכל יום ויום מאז הבקר עד כי ינטו צללי ערב הייתי בהיכל הקודש ובבית הכנסת של האהל.

כה חזר לפני את ספורו הרצ"ד — תמול — מה שספר לי בשנת תרפ"ה והוסיף לומר כי כוחותיו הולכים ודלים והוא מתכונן לנסוע לרוסטוב ע"נ דאן לקבל ברכת הדרך מאת כ"ק אאמו"ר הרה"ק ומשם לליובאוויטש לקבל ברכת הדרך מאת הרביים ויחזור לביתו להכין עצמו ללכת בדרך כל הארץ, כי כבר נמלאו לו תשעים ושלש שנים.

על פי בקשתי הסכים להתעכב ב­לענינגראד עד אשר אחזור ממסעי, כי הנני רוצה להתועד עמו איזה ימים, כי בהיותו בלענינגראד — ליובאוויטש בנו­סח אנ"ש והתמימים — שמעתי ממנו הרבה ספורים מה שהוא בעצמו הי' נוכח — כרשום ברשימה תרפ"ה — בעל זכרון נפלא הוא הרצ"ד ומסודר, והרבה הרבה יש ללמוד ממנו.

***

131

כמו תמיד כן גם הפעם נסעתי בעגלה מהירה — ליחטאש — אשר הי' נוסע כששה או לכל היותר שמונה מינוטען ממעוני עד בית הנתיבות הניקוליעווי ובשלשה­ארבעה מינוט הנני הולך מן העגלה עד מרכב מרכבת השינה — שלאף וואגאן — ונשארו רק שנים­שלשה מינוט עד צאת המסע לדרכו, כי בלתי נעים לשהות בבית הנתיבות זמן יותר ארוך וגם בהרחבה שלפני המסעות — פלאַטפאָרמע — מפני השגחתם של בעלי שבע עינים המטיילים לאורך המדרכה לפני המרכבה, בוחנים ומסתכלים בכל עובר ושב במבט דקרני.

בכל פעם שהנני נוסע, אחת מבנותי מלווה אותי אל בית הנתיבות, והפעם לותה אותי בתי מרת שיינא11, וכשבאנו אל המרכבה הי' לנו עוד ארבעה רגעים. כנראה רוב הנוסעים כבר היו איש איש על מקומו, זולת אחדים פה ושם מהאוהבים לעלות אחרונים על המרכבה. אצל המרכבה שהי' מקומי שם עמד איש בעל פנים מגושמים, בעל קומה וכרסני עם עינים שחורות וגדולות מטילות אימה.

בתי נכנסה עמי אל התא, וכשלשה רגעים שוחחנו. בתי אמרה לי אשר האיש שעומד אצל המרכבה עושה רושם לא טוב ונדמה לה אשר כשעברנו על פניו הביט עלי בעין בוחנת, ומבקשת היא אשר כשאבוא למאסקווא יודיע מי שהוא בתיליפון אשר הזקן פלוני הוטבה בריאותו ואז תדע פשר דבר.

מאז — קיץ תרפ"ו — שמעתי ממר גארין אשר היעווסעקציא דורשת כי ישלחוני עם ב"ב יחיו מלענינגראד ואשר זה איזה פעמים באו מהמוסד ג. פ. או. לדרוש עלי ועל ב"ב יחיו וענה להם כי הנני שכן טוב, וכן ספרה האשה מארדוכאוויץ — אמו של מר שאראוו הדר לעומתי — בשם בנה אשר היעוו­סעקציא דורשת מאתו — הוא סגנו של מעסינג ביחוד להשגיח על החשודים בהתנגדות בדיעה — לשלחני מלענינ­גראד, שומרים צעדי, אורבים לי פן ימצאו מה להעליל עלי. הנני זהיר מ­להמצא אף רגעים יתרים ברחוב ומה גם בבית נתיבות, אינני ירא מדבר רציני, כ"א מענין של שערורי' כי מאחר שכל חפצה של היעווסעקציא להפחידני עכ"פ, הנה בפעם הזה כמו בכל פעם מכיוון שזז המסע הוקל על לבי.

***

מרכבת השינה בפעם זה היתה כנראה מן המרכבות החדשות, תאי הוא גדול למדי ומסודר בשלחן טוב וכסא לשבת ומנורה על השלחן, והעולה על כולנה שאין המרכבה מתנודדת, ואם כה יהי' גם כאשר המסע ימהר בלכתו אז אכתוב המאמר ואתה תצוה שחזרתי בשבת העבר12 וכן בשעות הפנויות שיהיו לי במאסקווא אי"ה אגמור אותו וכשאחזור צלחה יוכלו להעתיקו ולשלחו אל ה­אורחים ששמעוהו.

כעבור שעה קלה נוכחתי לדעת כי אפשר יהי' לכתוב ואתחיל לכתוב את המאמר ואתה תצוה והתעסקתי בכתיבתו כשתי שעות ויותר.

עודני יושב וכותב והנה דפיקה בדלת פתחי, ולא שמתי לבי לזה, כי רגילים המה משרתי המרכבות לבקר את ה­נוסעים ולשאול אם רוצים המה לשתות

132

חמין וכדומה ולא עניתי. עברה חצי שעה ושוב דפיקה, עניתי להכנס, הדלת נפתחה והמשרת נכנס וראיתי כי האיש שעמד אצל המרכבה מטייל לאורך המסדרון וכשעבר על פתח תאי התעכב רגע והסתכל בי ובכל מה שנמצא בתאי, אף כי רק במעוף עין אבל במבט חודר.

המשרת: סלחו על הפרעת מנוחתכם, האיש הנוסע בתא הסמוך הנה מאז זז המסע דרש ממני להראות לו את כרטיס המסע שלכם — בכרטיס המסע של מרכבת השינה כותבים את שם הנוסע — ולא רציתי להראות לו, אבל מכיון שבא פקיד המסע לבקר את כרטיסי הנוסעים הראה לו האיש את תעודתו והפקיד הראה לו את כל כרטיסי הנוסעים וביניהם גם את כרטיסכם.

האיש ביקר את כל כרטיסי הנוסעים ורשם בספרו וילך לו אל תאו, וכעבור חצי שעה או יותר קרא לי ויצו עלי ללכת אליכם להגיד לכם כי נוסע אחד חפץ לבקר אתכם, והשבתי לו אשר בטח ישנים אתם, אמנם כשעברנו בית הנתיבות וראה דרך מסך החלון אשר אתם יושבים וכותבים צוה עלי במפגיע לדפוק בדלתכם ודפקתי וכבודו לא ענה, כעבור זמן מה קראני שנית ויצו עלי לדפוק בחזקה ולהגיד לכם את חפצו לבקר אתכם לדבר עמכם.

השבתי שיאמר להאיש כי אינני רגיל לעשות היכרות במסעותי וגם שעה מאוחרת כזו איננה מסוגלת לבקורים, הנני מתכונן לישון ובקשתי את המשרת להעירני בשעה ששית בקר.

מחשבות תוגה עולים במחשבתי, וברעיוני עוברים מאורעות שונות של רדיפת הדת, ביטול בתי תפלה, הריסת וסתימת בתי טבילה, מאסרים של רבנים שו"בים ומלמדים ועלילות על סתם יהודים שומרי מצוה, ובמשך כששת שנות העבודה הנה הנסיון הראה לדעת כי בערים אשר המנהלים הם נכרים אין שמים לבם לא אל בתי התפלה ולא, להבדיל, אל בתי הטבילה, ורק באותם הערים אשר המנהלים הם יהודים הם עושים מעשים תעתועים גם נגד חוקי הממשלה ועד מתי יהי' ככה.

הפעם, כמו בכל עת שמזדמן לי מאורע הגורם לי מצב רוח מדוכא, הנני נזכר על דברי הקדש האיומים אשר הגיד כ"ק אאמו"ר הרה"ק על אודות המצב של המשטר החדש ועל אודות שלשה מנהלי המשטר — הדבר הי' כשלשה שבועות לפני הסתלקותו.

"אויף רוסלאנד גייען שווערע וואלקענס, צוויי און צוואנציג יאר א ודאי, דער רבי — אדמו"ר הזקן — האט געזאגט אז א מלוכה וואס איז רודף דת ישראל און איז מבטל תלמוד תורה מוז חרוב ווערן, אזוי איז געווען אין די לעצטע יארן פון ניקאָלאַיען וועלכער האט יארן גערודפט דת און תורה האט מען אויף אים אראפגעשיקט א מלחמה און האט אים מיט זיינע יועצים צוברא­כען, לבסוף וועט דער אויבערשטער צוברעכן אויך די אידישע יונגע חברה רודפי הדת אבער ביז דאן וועט מען א סאך אויסשטיין פון זייערע רשעות און עלילות, די דריי מנהלים, איז ל. וועט שטאַרבען אין א משוגעת צושטאנד, ט. וועט מען פארטרייבן און פטר'ן, ס. וועט גיין נאך דער רוח היום אז מען וועט דאַרפען וועט ער אנטאן פאליעטן".

רעד אחזני בשמעי דברי קדשו אלה אז, שתים ועשרים שנה עלינו לסבול מהעננים השחורים — אי שמים, מה שעבר על היהדות והתורה והיהודים שומרי הדת והתורה במשך שבע שנים

133

אלו, רעד עובר בכל גוי בזכרי את המצב אשר ח"ו יוכלו להביא חמש עשרה השנים הבאות, ואבכה במר נפשי.

במחשבתי מצטייר אותו המחזה של יום הששי ח' אדר תר"פ בקר באמור הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק דברי קדש האיומים הנ"ל ואת דברי קדשו באמרו: "יוסף יצחק אויף הרבצת תורה ביראת שמים און החזקת היהדות זאלסטו האבען מסירת נפש בפועל ניט נאר בכח".

ואישן ואראה את הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק במחזה כאלו הוא יושב בחדרו אצל שלחן אשר בין שני החלונות בכותל המערבי, בבגדי יום טוב, המנורה באמצע החדר, דולקת עם עיטור נרות ועל השלחן עומדים שני נרות וספר פרי עץ חיים פתוח, וכשנכנסתי הניח את המטפחת האדומה של משי על הספר הפתוח — שער הפורים פרק ו' סוד מרדכי ואסתר להרח"ו ז"ל — ויואיל לאמר ופני קדשו רצינים מאד: "מפני מה אתה בוכה הלא משנכנס אדר מרבים בשמחה13, ואם עבודתך תכבד עליך ביותר תזכור את הזהרתי לך למסור נפשך על הרבצת תורה ביראת שמים ועל החזקת היהדות בפועל ולא רק בכח". ואיקץ, ואביט על השעון והנה שעה השלישית ואישן שנית ושנתי ערבה לי ואנפש היטב.

המשרת עוררני בשעה הששית, התרחצתי ולבשתי את בגדי, עשיתי הכנות לתפלה והתפללתי ואשתה כוס חמין ובשעה השמינית ישבתי לכתוב את המאמר ואתה תצוה, כי עוד שעה עלינו עד בואינו למאסקווא. המשרת מודיעני כי המסע יתאחר על חצי שעה לפי שבאחת התחנות עמדו כשעה — לסבת חיפוש גדול שנעשה בחמש מרכבות ושנים עשר איש נאסרו — ותמורת שעה תשיעית נבא למאסקווא לא קודם חצי העשירית.

כשעה ורבע כתבתי את המאמר ואתה תצוה והמשרת בא בשליחותו של שכני בבקשת רשיון הכניסה להתודע — בעקאנען זיך — ואף כי מאד מאד לא רציתי להתודע, אבל לא יכולתי להשיב פניו ואמרתי כי אחבוש את חפצי ואסדרם ואז אודיע שיוכל להכנס.

האיש נכנס, מארק סעמיאנאווישט באשקאוו שמי, פרעדסעדאטעל טשעלי­אבינסקי סאוונארקאם טאווארישטש אגפאו14 — כלומר הכללית — מה ש­הפליאני שנכנס בראש מכוסה בכובע.

אני: שמי יוסף יצחק שניאורסאן.

הוא: והטיטול שלכם?

אני: איד.

הוא: כל ישראל אידען המה, ואיזה טיטול הוא.

אני: כן הדבר, כל ישראל אידען המה, וזה עצמו הוא הטיטול האמיתי שלהם שאינו עובר ואינו מתחלף כי כל הטיטולים אם בעליהם חוטאים מאבדים את הטיטול, והטיטול איד הנה גם החוטא אינו מאבדו כמאמר15 ישראל אף על פי שחטא ישראל הוא, להיות נקודת היהדות — פינטעלע איד — נשארת לעד, אלא שיש בזה דרגות שונות, יש מי שהוא רק אוהב עמו, מכבד חכמת

134

ישראל, מכבד תורת ישראל, מייקר מצוות השם, מחבב מנהגי ישראל, ויש גם מי שעלול ומוכן למסור נפשו בפועל על קיומו של אחד ממנהגי ישראל ומה גם בשביל קיום אחת המצות עשה או שלא לעבור על אחת המצות לא תעשה, אשר כל זה הוא פעולתה של נקודת היהדות, אבל התגלותה תלוי' על פי רוב באופן החינוך והמאורעות השונות ב­דרכי החיים.

המשרת מכריז אשר בעוד רגעים אחדים יבא המסע לתחנת מאסקווא.

הוא: יליד ארשא — פלך מאהליב — אנכי ומאד חפצי להתודע עמכם בקירוב יותר, שנים שלשה ימים יהי' עסוק ביותר וביום השלישי יפנה מעבודתו, ואם עדיין אהי' במאסקאווא הוא חפץ לבקרני, ואם אסע לביתי ללענינגראד יבא ביחוד להתראות אתי, כי הנהו מכבד את זכרון הוריו ואביו הזקן אשר הם וכל משפחתם היו חסידי ליובא­וויטש, שמות הרבי מליובאוויטש לא סרו מעל פיהם וזקניו, אבי אביו ואבי אמו היו עוד אבותיהם הולכים לליו­באוויטש לפני כמאה שנה, הגידו לי — סיים דבריו — באיזה גאסטיניצע16 תתאכסנו במאסקווא.

אני: בסטארא ווארווארסקאיא.

הוא: תודה, היו בריאים והצליחו, בודטע זדאראווי אי טסשאסטליווי.

***

א. י"א אד"ר, תרפ"ז, מאסקווא.

שעה שני' אחרי הצהריים.

המסע התאחר חמשה ושלשים מינוט, ואני הנני עוד מושפע מההזדמנות עם היו"ר של הסאוונארקאם הטשעלאבינס­קי וביותר חבר אגפאו המטלת חרדתה על כל יושבי המדינה בלי פדות, אם איש פשוט או פקיד, כי ראש כל הראשים הוא מעדזשינסקי הנודע לאיש רציני מאד ודורש אמת, ובעצמו יליד ארשא ממשפחת חסידים אשר שם הרבי מליובאוויטש לא יסור מעל פיהם, ואבות אבותיו, שהלכו לליובאוויטש עוד כמאה שנים מלפנים, יתכבד.

הזדמנות זו עם באשקאוו איננה רק הזדמנות ארעית, כי הלא גם קש בודד המתגולל בככר השוק אומר מורנו הבעש"ט נ"ע17 כי זהו בהשגחה פרטית אשר הקב"ה מוציא רוח מאוצרותיו בשביל להפך את הקש מצד אל צד או לטלטלו ממקום למקום, ואשר כל זה הוא טבעת בכל עניני השלשלת שעלה ברצונו יתברך ומה גם הזדמנות כזו.

עני' היא דעתי להבין את תוכן ההוראה אשר בהשגחה פרטית זו, אבל כללות ההזדמנות מאמתת את דעתי אשר הגדתי כי הפרעת עניני הדת ומהרסי מוסדות הדת הם רק חברת הצעירים יעווסעקציא ואך מהם באה עלינו כל הרעה.

מתעמק במחשבותי הנני הולך לאט לאט והסבל נושא את חפצי, וכשיצאתי מבית הנתיבות כבר נסעו להם העגלונים המהירים — ליחאטשי — שהנני רגיל

135

לנסוע עמהם ומכיון שאחד העגלונים אמר — בבקשה — גאסטיניצע, עליתי על עגלתו ושלמתי להסבל ואמרתי אל ה­עגלון לנסוע לסטאראווארווארסקיאי גאסטיניצא.

גוט — השיב העגלון באידיש — ברגע הראשון חשבתי אשר בטח נדמה לי כי ענה באידיש, אבל כעבור רגעים ואנחנו נוסעים בסמטא קצרה, הפנה העגלון את פניו אלי וידרוש בשלומי באידיש, ויאמר: זה שנים רבות אשר לא ראה אותי, הנהו יליד העיר וועליקי לוקי, אביו הי' נוסע לליובאוויטש, כי הי' לומד עם שאר הבע"ב שהיו לומדים בכל יום בין מנחה למעריב עם ר' וועלוויל גיטעלס — זה הי' אחד המלמדים שהכרתיו ועתה הוא זקן וחלש ודר אצל בנו ר' שרגא מלמד בהראדאק פלך וויטעבסק. ר' זאב נרשם אצלי בין מקבלי תמיכה בסעיף תמיכת זקנים, ור"ש מלמד נרשם בסעיף המלמדים הנתמכים מהקופה — ואחר מעריב עם הרב, ואני לא חפצתי ללמוד ועד הפריזיוו18 עסקתי במסחר און געווארען גרינג אין לייגען תפילין, אין וועג געחאפט ניט קיין כשר'ן ביסען. והוא נשתחרר בגורל גדול — א גרויסן נומער — וכשרווח לו הוסיף לחלל את השבת וכו' וכשפרצה המלחמה ולקחו את הצעירים הי' הוא מן הראשונים פון די מאביליזירטע19. אביו הגיד לו אשר יסע לכ"ק אאמו"ר לליובאוויטש לקבל ברכה, ויעשה כן, ובא לליובאוויטש בחדש אלול תרע"ד — כחדש אחר שהוכרזה המלחמה, וכשנכנס ליחידות אמר לו כ"ק אאמו"ר: "תזהר מלאכול טריפה ותניח תפילין בכל יום מימות החול, אך תקבל עליך לשמור את השבת, כי כשמחללים את השבת בשעת המלחמה אין זה נקרא מחלל שבת, המחלל שבת נקרא העושה מלאכות ברצון, וכשתקיים שלשה דברים אלו וועט השי"ת דיך היטען אז קיין קויל וועט דיר ניט טרעפען און וועט דיך בריינגען א געזונטען א היים".

שנה שלמה — מספר מר יעקב ליפשיץ — הי' במערכות המלחמה, כ­דורי מות עפו מכל צד ופינה ואף פעם לא נפצע, ואח"כ נתנו לו חופשה לנוח כשני חדשים וקודם שחזר למערכות המלחמה נסע לליובאוויטש, וכשבא לבית הנתיבות ברודניא — מסה"ב20 אריאל ריגא — ראה אשר כ"ק אאמו"ר מתכונן לנסוע במסע זה שבא מ­וויטעבסק לסמאלענסק ויסע גם הוא, וכ"ק אאמו"ר ברכו שנית וכשפסקה ה­מלחמה והמשטר החדש שרר בארץ בחר לו פרנסה שיוכל לשמור את השבת ומתפלל בכל יום ויום והוא ואשתו שומרים שבת וכשרות ומדריכים את ילדיהם בדרכי היהדות.

הנני גר — אמר לי — בדירה טובה, כי לרגל עסקי הנני נחשב בין המיו­חסים, ויש לי שלשה חדרים ויכול הוא להעמיד לרשותי חדר גדול ואשתו תבשל עבורי ולמה לי להתאכסן בגאסטיניצא אשר מביטים עתה בשבע עינים על כל איש.

הודיתי לו על הצעתו ואמרתי כי נהניתי לשמוע את ספורו ובודאי אשר אם ישמור לקיים ככל אשר צוה לו כ"ק אאמו"ר יתקיימו ברכותיו ובקשתיו ל­

136

מהר נסיעתו, כי כבר עברה כחצי שעה בנסיעה מתונה מן התחנה והזמן יקר לי.

כשבאתי לגאסטיניצא לא רצה לקבל דמי הנסיעה ולא הועילו דברי אתו, ומכיון שירדתי מעל העגלה וחפצתי לדבר עמו אמר: חיו בטוב, ויסע.

בקרתי את חשבונות המרכזים וקרא­תי את הרצאותיהם המפורטות. כולם מבקשים להוסיף להם על התקציב ומקוים שיעלה בידם להרחיב את פעו­לותיהם. וכפי שהנני רואה אשר התקציב דמחצה זו — אדר שני­תשרי — יעלה כארבעים אלף, המחסור — דעפיציט — בהקופה להתקציב דמחצה ראשונה מר"ה­אד"ר, כחמשה אלפים.

את התקציב דמלאכת יד בהכרח להרחיב פי שנים ויותר, וירא הנני מתרעומותיהם של הרב מ. ומר א.ה. המקנאים לי במאד על אשר התעמולה בדבר מלאכת יד הצליחה במאד מאד, ובטח ישתדלו בכל כוחם לדרוש אשר הנהלת התעמולה עם התמיכה במלאכת יד ימסר אל המרכזים לכל אחד במקומו בכדי להוציאם מן המרכז הכללי אשר תחת הנהלתי, ובטח יעזור השי"ת ויורני את דרך האמת והישר.

ב. י"ב אד"ר. שעה חצי התשיעית בקר,

באלשאיא מאסקאווסקאיא גאסטיניצע, חדר 16

כן הדבר: מתן אדם ירחיב לו*20, מאז התחלתי לנסוע בעניני הכלל — קיץ תרנ"ה21 — ובקביעות תרנ"ח, עשיתי לי לחק, א) להשתדל לנסוע בתא — קופע — מיוחד. ב) להתאכסן בהאטעל מסחרי גדול. ג) להנות את משרתי ההאטעל ופקידי המשרד, ומה גם בערי מאסקווא ופעטערבורג אשר זכות המושב של אחב"י שם מוגבלת היא.

גם כהיום אשר בטלו התחומין ש­הגביל המשטר הישן ביחוד עבור ה­יהודים, ובן ישראל רשאי לגור בכל מרחבי המדינה באין מפריע, הנה גם היום הנני נהנה מהשלח לחמך על פני המים*21 — כמו שאספר להלן.

אמת הדבר, כי נתחלפו המשטרות, תמורת המשטר הישן בא משטר חדש, אבל בהנוגע אלינו היהודים אין כל חדש זולת אשר בהמשטר הישן הכו אותנו ביד ימין — כלומר הימניים חברי המאה השחורה — ובהמשטר החדש מכים אותנו ביד שמאל — כלומר השמאליים, היא היעווסעקציא, ולפעמים הנה השמאליים — די געלינקטע — כוחם רב, והכאתם מסבבת כאב יותר חזק מהכאת הימניים.

תמול בשעה התשיעית בשובי מה­התועדות כתבתי את המאמר ואתה תצוה עד שעה ראשונה אחר חצות לילה ואפסיק כתיבתי להכין עצמי לשינת הלילה.

קראתי את שמע ואפשוט את בגדי והתרחצתי ואשכב על מטתי והנה קול דפיקה בדלת חדרי ולא שמתי לבי לזה בחשבי אשר בטח מי שהוא טעה בדלת שרצה להכנס לחדר שכני — שבחזירתי

137

שמעתי מתועדים שמה — כביתי את הנר והתכוננתי לישון.

כעבור רגעים אחדים נשמע פעמון התיליפון ואשמע את קול הפקיד קוזנעצאוו מבקש סליחה ואשר אפתח לו את דלת חדרי כי דבר נחוץ לו אלי, ואפתח את דלתי.

הפקיד ספר לי כי כרבע שעה מקודם בא איש אחד אל לשכת משרד ההאטעל — כי בלילה זו הוא המשמר שלו הוא — וישאל אם הרב שניאורסאהן כבר בא ללון, כי הוא מחברי כת היהודים מפירי דת — יעווסעקציא — וחבריהם מלענינ­גראד הודיעום אשר הרב שניאורסאהן נסע תמול למאסקווא, בטח בעניני חיזוק הדת שהוא עוסק עם חבריו הרבנים, שמרו את צעדיו, וכל היום חפשנוהו ולא מצאנוהו, ובמרכז של חברינו החלטנו להפחידו, לבוא עם פקידי המשטרה לקחת אותו ללון באחד מחדרי בית פקידות מרכז חברתנו, ובמשך הלילה נדע מאתו לאיזה מטרה בא ומה מעשהו פה.

עניתי — מספר הפקיד — כי האורח שניאורסאהן טרם בא ללון, וכפי שמסר לי הפקיד שהוא ממלא מקומו אשר האזרח שניאורסאהן אמר — בצאתו מה­האטעל — כי אם ישאלו עליו יאמרו שיבוא לא קודם משעה השני' בלילה. כשמוע הצעיר את המענה כתב ומסר על ידי פתקא זו עם מספר התיליפון ויאמר אשר כשיבא הרב שניאורסאהן אודיע לו.

ועכשו — ממשיך הפקיד — עליכם לעזוב את ההאטעל ואנכי אסע עמכם להאטעל באלשאי מאסקאווסקי ואחד מפקידי המשרד הוא ממכרי — והוא עתה על משמרתו במשמר הלילה — וכבר דברתי עמו בזה ושם תלינו לילה זה.

כעבור רבע שעה עזבתי את ההאטעל ואצא דרך מבוא בית המבשלות, כפי אשר הורני הפקיד — ביראו פן שומרים אותי, וכרבע שעה באנו לבאלשאי מאסקאווסקי האטעל ולהיות כי כל החדרים מלאים מאפס מקום נתן לי חדר הקבוע למשמרת הגאסטיניצע עד אשר יתפנה אחד החדרים.

כשעה חצי השלישית שכבתי לנוח וכשעה השביעית בקר עמדתי משנתי, התפללתי ושתיתי כוס חמין, הפקיד הבטיחני לתת לי את החדר ל"ג אשר יתפנה בשעה שתים עשרה בסך ששה טשערוואנצעס22 בעד מעת לעת, שלמתי בעד שני מעת לעת ואתן מתנה טובה להפקיד ואודה לו על החסד אשר עשה עמדי.

הפקיד ממשרד באלשאיא מאסקאוו­סקאיא גאסטיניצע בידעו את אשר ספר לו מכרו ממשרד באלשאיא סיבירסקיא גאסטיניצא כי הנני מסתתר להתחמק משלוחי היעווסעקציא העוקבים אותי, הורה לי דרך לצאת מהגאסטיניצא שלא דרך אולם הכניסה וישאלני באיזה שעה בלילה בדעתי לבוא ללון, אם אחרי שעה אחת עשרה אזי יהי' על משמרתו — כי מכהן הוא במשמרת הלילה — ויפתח לי דרך ומבוא אשר איש לא יראני.

כנראה כנים הדברים אשר סיפר לי הגזבר מר ג. כי ראש הגפאו מעדזשינ­סקי הוא נגד היעווסעקציא ודוחה את הצעותיו של ליטוואקאוו על אודות רדיפת הדת. גם הועד המיוחד מפירי הדת, והוא קבוצת צעירים שעליהם לחפש אחרי שומרי דת ישראל להעליל

138

עליהם לרדפם ולכלותם — היל"ת — הנה מעדזשינסקי אין נותן להם שום יפוי כח מצד הגפאו, וכפי שמספרים הנה פעמיים התאונן ליטוואקאוו על מע­דזשינסקי בועד המרכזי ויצא בפחי נפש. אמנם באחת הועידות באספה שנתקיימה לפני חדש ימים שבה השתתפו מעסינג — ראש הגפאו בלנינגרד — וסגנו ראפא­פארט הצליח ליטוואקאוו לקנות את לב מעסינג והביע דעתו לטובת עצת ליט­וואקאוו לחזק את היעווסעקציא בכלל ואת הועד המיוחד של מפירי הדת בפרט לתת להם כל יפוי כח של הגפאו. הסגן הראשון ראפאפארט התנגד לזה והסגן השני רובין הסכים, אמנם מעדזשינסקי התנגד בכל תוקף והועידה החליטה לתת רשות לכל אחד ממנהלי הגפאו להתנהג בדבר הזה כפי אשר ימצא לטוב מבלי לדרוש רשות והסכם מרכז המרכזים של משרד גפאו. מעדזשינסקי נתן צו למשרד גפאו המאסקוואי אשר כל חברי היעווסעקציא שיש להם איזה משרה באיזה מחלקה שתהי' במשרד גפא"ו יודחו ממשרמתם ולעומת זה נתן מעסינג כח רב להיעווסעקציא ויסדר במשרד גפאו הלענינגראדי ועד מיוחד של היעווסעקציא על יד הגפאו.

שעה חצי השתים עשרה בלילה

בבואי פגשני פקיד משרד הגאסטי­ניצא וימסור על ידי את המפתח דחדר ל"ג בקומה השני'.

בבקר כשבאתי לסטארא ווארוואר­סקאיא גאסטיניצא ונכנסתי להמשרד לקחת את מפתח חדרי, שם אחד ה­פקידים את עיניו בי ויאמר: אי' איפה הייתם לילה זו, ובאיזה שעה עזבתם את הגאסטיניצא?

הפקיד הזה חדש הוא אשר אינני מכירו, ודבורו כדרך הצעירים בימים האלו, והנני חושד כי עברי הוא ואף שעצר כעסו אבל לחייו בערו ועיניו הפיקו זעם ושני הפקידים שהנני מכירם זה שנים רבות ישבו כפופים וכתבו, והנני רואה אשר חמתם בוערת על הצעיר הדובר אלי.

אנכי אף כי יראתי במאד אבל עשיתי פנים מאירות ושחוק קל על שפתי ועוד טרם הספקתי להגיד דבר שוב התחיל הצעיר לדבר.

הפקיד: בבואי בבקר נודעתי כי פעמיים באו מהמשטרה לשאול על האורח הזה אצלנו בחדר ס"ז בקומה ה­שני', והמפתח הי' בלשכת המשרד ואקח את המפתח ואבקר את החדר וארא כי המטה פתוחה כאלו קמו באמצע הלילה ואיש אין, ואחקור ואדרוש ממשרתי החדרים ויאמרו לי כי הדר בחדר ס"ז ראוהו שהלך בשעה שמינית ערב. ובכן איפה הייתם כל הלילה?

אני: זה לי כעשרים וחמש שנים ש­הנני נוסע מזמן לזמן לערים שונות ומתאכסן בגאסטיניצעס שונות וזה לי פעם הראשון אשר במשרד הגאסטיניצא ישאלו אותי, ומה גם יחקרו וידרשו לענות אי' איפה הייתי ביום או בלילה ואינני מוצא שום טעם אף גם לענות, ואפן ללכת.

גייט ניט אַוועק — אמר לי הפקיד יהודית — עס וועט אייך ניט העלפען אַייער גמרא קעפּל, מיר — די אידישע חברים — ווייסען ווער איר זייט, פון אונזערע הענט וועט איר זיך ניט אויס­דרייען, מיר וועלן שוין אייך אַריינ­קריגן.

אני: ווער איך בין ווייס גאַנץ רוס­לאַנד און ווער זיינען מיינע עלטערן

139

ווייס גאַנץ רוסלאַנד און די גאַנצע וועלט אָבער ווער זייט איר ווייס קיי­נער ניט.

הפקיד (בקצף גדול): אם אנכי אצל­צל להמשטרה שישלחו אנשים ויאסרוכם — יקיימו כרגע.

אני (במתינות): עוד לא שמעתי אשר המשטרה תאסור אדם על לא דבר.

הפקיד: אנחנו היהודים הצעירים — יעווסעקציא — נדרוש זאת מאת ה­משטרה וגם הבולשת תתערב בזה.

כשבאתי לחדרי סדרתי את חפצי לקחתי את הטו"ת בתרמיל הקטן והלכתי דרך מבוא בית המבשלות ועזבתי את חדרי ואת המפתח לקחתי עמי.

ב. י"ב אד"ר. שעה חצי השתים עשרה בלילה.

באלאשיא מאסקאווסקאיא גאסטיניצע חדר 16

הועידה התחילה רבע שעה הראשונה אחר חצות היום ונמשכה עד שעה חצי החמישית, בועידה זו בדקו את החש­בונות ודנו על ההרצאות, דברו והתוכחו על אודות אירגון עבודת מלאכת יד, הרבנים ג. ק. מ. הכריעו נגד הרב מ. ומר א. ה., אשר הנהלת האירגון והתמיכה במלאכת יד תתנהל — כמו עד עתה — רק תחת הנהלת המרכז הכללי. שעה ארוכה דנו: א) אם כולם יסעו להד"ר23 או רק אני לבדי. ב) כמות דרישת התמיכה. והחליטו אשר: א) אסע אני. ב) כמה שאמצא לנכון לפי מצב השעה.

התפללנו מנחה בצבור והתדברנו להפגש מחר שעה רביעית אחר חצות היום, בבית דירתו של רש"י*23, בהזדמ­נות סעודת מצוה של קשורי תנאים.

***

אנכי והגזבר מר ג. נסענו להד"ר ובאנו למועד הקבוע בשעה ששית. הד"ר יצא לקבל פנינו וראיתי כי רוחו טובה עליו, והבינותי אשר בטח הוא לרגלי איזה עבודה ציבורית שעלתה ליפה ואז רוחו טובה עליו כי אוהב הוא עבודה ציבורית פוריה באיזה מקצוע שיהי'.

הד"ר הכניסנו לחדר משכיתו ויאמר — בעליצות נפש —: "תמול בבקרי בבית הבאנק והיום במשרדי שמעתי אודותיכם ואודות עבודתכם הכבירה בכמה חלקי המדינה בעניני הדת ובעניני מחיה וכלכלה.

בישבי תמול בבאנק העברי ספרו לי מר פוכס א.ל. ומר אורנסאן מהתוצאות הטובות של עבודתכם בתעמולה גדולה למלאכות יד, ואשר חוץ מעזרתכם ל­עשרות משפחות לקנות מכונות שונות לאריגה, תפירה ותעשיה של נחושת הכפתורים ושרוכי נעלים וכדומה — הנה התעמולה עוררה מאות משפחות להתעניין במלאכות יד.

כן בקרו אותי תמול והיום אנשים שונים מפלכי קיוב, פאלטאווא, זיטאמיר, מינסק וויטעבסק, ומכולם שמעתי אשר בעריהם בקרו צעירים שונים — בסוד הגידו כי הם שלוחי הרבי שניאורסאהן — לעורר אודות עבודה במלאכת יד ולאחדים הבטיחו עזרה ותמיכה לקנות מכונות לעבודה, מה שעשה רושם גדול.

140

העבודה הלזו לוקחת את לבבי והנני מוכן לעזור לכם בזה בכל יכלתי כי הנני רואה בזה ענף גדול של פרנסה לאלפי נפשות".

***

בה בשעה ראיתי כי השי"ת נתן לי דיעה ישרה והצעתי, אשר הגדתי לה­גזבר מר ג. נכונה היא.

אחרי שעזבנו את הועידה נסענו אני ומר ג. לידידי החסיד ר' ברוך שלום כהן24 בזאראדיע לאכול את סעודת הצהרים.

מר ג. סיפר לי את השיחה שהיתה לחברי הועידה אחרי עזבי אותם לבדם להחליט על אודות שני הדברים ששאלתים, "כי כולם פה אחד דיברו על אודות חריצות עבודתי והדגישו ביותר על הישרנות מבלי לעשות פדות בין מפלגת החסידים ומפלגת האשכנזים, ובמשך כחמש שנים לא קרה אף פעם שיהיה איזה ויתור לצד החסידים, ומה גם בשעה אשר כל העובדים בעבודת התעמולה הכרוכה בסכנת נפשות הם רק תלמידי ישיבת "תומכי תמימים". הרי"ק הדגיש אשר לולא התעמולה שעשיתם במדינה ובחו"ל לא היו מקבלים אף עשרה אחוזים ממה שמקבלים עתה והחליטו כי תסעו לבדכם ותדברו מה שתמצאו לנכון ומה דעתכם להציע להד"ר".

דעתי חזקה — אמרתי למר ג. — לבקש מהד"ר כי יכפיל את תמיכתו על התקציב למלאכת יד, אבל עדיין לא אדע איך לדבר בזה, אבל בטח יעזור השי"ת גם בזה כאמור: "לאדם מערכי לב" — מען בעדאַרף אַז די האַרץ זאָל זיין ערוך להשי"ת און יעמאָלט קען מען זיין זיכער אַז "ומה' מענה לשון"*24.

כשנסענו להד"ר שוחחנו בינינו אודות הצעה להכפיל התקציב של מלאכת יד, כאמור, אבל לא ידענו איך להציע הדבר, אבל מכיון שהד"ר בעצמו התחיל לדבר בשבח התעמולה למלאכות יד ראיתי בזה רמז ההשגחה העליונה לתת לי פתחון פה להביע את הצעתי ואמרתי:

כן הדבר, דבר מלאכות יד שהתחלתי להתעסק בתעמולה זו זה שלש שנים הנה בשתי שנים הראשונות לא עשה הדבר פרי רב, זולת בעיר רוסטוב בעבודת פאפירוסים ובאריגה, ובפלכי טשערניגוב ומאהליב. אמנם בשנה זו הצליחה התעמולה ונתרבו החפצים במלאכת יד ובאתי להציע אשר הד"ר יביא מחו"ל מכונות ומכשיריהם, סכום ידוע יחלקו חנם וסכום ידוע לתשלומים קמעא קמעא.

הד"ר: ההובאה מחו"ל סבוכה ב­קשיים רבים, אבל לעזור לקנות במדינה גופא הוא מוכן והוא מתענין לשמוע הצעה מסודרת.

אני: תכנית העבודה שמציע ארגון מפיצי מלאכת יד בקרב היהודים, היא אשר במשך איזה חדשים יחלקו מכונות שונות למלאכות יד על סכום כששים אלף ויותר, ואפשר לקנותם במדינה.

הד"ר: במשך איזה זמן דרוש סכום האמור?

אני: כעת יספיק חמשים אחוזים וכעבור חדש או חמשה שבועות דרוש עוד עשרים אחוזים והשאר במשך כשני חדשים או עשרה שבועות.

141

הד"ר התעמק במחשבתו ובעפרון שבידו רשם על פסת ניר, ואני לבי למרום ומתפלל לה' כי יתעוררו רחמי שמים בזכות הוד כ"ק אבותי רבותינו הק' ויתן דיעה ישרה להד"ר אשר ימלא את התקציב.

הד"ר: כן, הנני נותן לכם את התקציב האמור בזמנים הקבועים, חמשים אחוזים עתה, עשרים אחוזים בעוד חודש ימים ושלשים אחוזים בעוד שני חדשים. ויפנה אל מר ג. שיבוא מחר צהרים ויקבל את התשלום הראשון וימסור לסגנו ולהסוכן אודות שני התשלומין כי הוא בעצמו מתכונן בעוד שבועים לנסוע לחו"ל.

אני: עתה בחפצי להרציא על אודות העבודה בהחזקת מוסדות הדת ומוסדות התורה בישיבות וחדרים והחזקת הרבנים והשו"בים.

הד"ר: כן הדבר, שמעתי על דבר העבודה במושבות קרים שקבעתם רבנים, שו"בים ומלמדים. בשבוע העברה בקרני הפראפ' חאווקין — שהנכם מכירים אותו משנה העברה25 — בחזרתו ממסעיו לבקר את המושבות. בכל מקום התענין גם בעניני מוסדות הדת ויתפלא על סדרי מוסדות הדת, רבנים שו"בים מלמדים ובתי תפלה בצבור, ונודע לו כי כל אלה עשה הרבי שניאורסאהן ויביע את חפצו להפגש אתכם, אבל כעת נסע לביקור מחקרי במחלת הקדחת — שעוסק בזה כארבעים שנה — לערי קאווקאז ויתמהמה שמה כשני חדשים, וראוי הדבר אשר בחזירתו למאסקווא תתראו עמו ויביא תועלת מרובה בעניני הכלל.

***

אתמול ביקרני אחד הצעירים מ­קרוביי — בן אחותי — והוא חבר אגודת היהודים הצעירים מנגדי הדת והשתתף באסיפת ועד מפירי הדת, יו"ר היעוו­סעקציא ליטוואקאוו נאם נאום תעמולה נגד הרבנים עוברי שיטתם בתעמולה גדולה וביחוד הרבי שניאורסאהן אשר סידר אירגון חזק בכל מרחבי המדינה, מחזיק בתי לימוד, בתי מדרש, רבנים ושוחטים, הדפיס סדורי תפלה, מחזיק בתי טבילה וגם בונה בתי טבילה חדשים ושולח צירים מתלמידיו לחזק את לב הזקנים ויש לו השפעה מרובה גם על הבינונים בשנים ועובד בחריצות גדולה ובהתחכמות.

שמעו את אשר נודעתי — ממשיך ליטוואקאוו וקורא מתוך הרצאה כתובה — בבואי לעיר קולאש — פלך טיפליס — נתאספו הסאוונארקאם26 ונאמתי לפני­הם, וכשכליתי לנאום עמד היו"ר ויודה לי עבור נאומי ויהלל את עבודת המרכז הראשי אשר במאסקווא אשר שלח אותי אליהם לבקרם ולעודדם, ועוד עלי — אומר היו"ר — להודות בשם כל החברים האזרחים היהודים להמרכז הראשי ב­מאסקווא עבור השליח אשר שלחו לב­נות בית טבילה לנשינו, אשר זה כעשרה חדשים שנגמר בית הטבילה על יד בית המרחץ ואני — אומר היו"ר — הנני מת­כבד לבקש את הציר הנכבד של המרכז הראשי במאסקווא ללכת עמנו לראות את בית הטבילה בעיניו למען אשר יוכל להרציא לחברי המרכז הראשי ולמסור להם את תודתנו העמוקה.

142

אנכי הבנתי — אומר ליטוואקאוו — על יסוד ספורים שונים בכמה עיירות במסעי זה, אשר ידי שניאורסאהן בזה והוכרחתי להבליג על כעסי ולהראות פנים, ודמי רתח בקרבי. היו"ר סיפר לתומו, כי כשני שבועות אחר ביקורו של החבר שעוועליאוו שהתעכב אצלם כשבוע ובעמל רב עלה בידו לפעול לסגור את בית הכנסת ולעשות שם קלוב, ולסתום את בית הטבילה — אשר הנשים עמדו בכל תוקף נגד ביטול בית הטבילה — בא ציר מיוחד צעיר בעל שפת חלקות בשפה הרוסית ועמו חברו מדבר גרוזינית ואמרו כי המה באים מהאגודה המרכזית על אודות הקמת בית הטבילה כבראשונה ויציעו לנו שתי מאות טשערוואנצעס22 על הוצאות תיקונה, אבל אנחנו לא לקחנו וכעבור איזה ימים תקנו את בית הטבילה. ושלחנו אחרי הרב סלאווין27 — הוא תלמיד ישיבת שניאורסאהן — להכשירה, ולשמחת צעירינו אין קץ.

אנכי הלכתי עמהם לראות את בית הטבילה ובראותי את גודל שמחתם על דבר בית הטבילה יראתי להגיד להם האמת, גם ידעתי שלא יועיל.

כשבאתי לועידת הפרידה הגיש לי היו"ר בקשה חתומה ממאה עשרים ו­תשעה חברים בחותם הסאוונארקאם המקומי להוציא את הקלוב ולהחזיר את בית הכנסת להתפלל שם כבתחלה, כי הצירים שבקרו אותנו הגידו לנו אשר אם חמשים אנשים יחתמו על בקשה להחזיר להם את בית הכנסת יחזירו להם, כי כן הוא החוק, ועל בקשתם חתמו מאה עשרים ותשעה חברים.

והנני שולח להם את הבקשה — והיו"ר ליטוואקאוו קורא לפניהם את בקשת חברי הסאוונארקאם דקולאש.

***

כשבאתי לאָני28 הנה גם שם אחר אשר עזב החבר שעוועלאוו את אָני ויסגור את בית הכנסת ויסתום את בית הטבילה, באו הצעירים וידברו אליהם בשם אגודה מרכזית ויתנו להם שלש מאות טשערוואנצעס, פתחו ותקנו את בית הטבילה וקראו את הרב פערלאוו29 — הוא מתלמידי ישיבת שניאורסאהן — להכשירה ובעצמם העתיקו את הקלוב מבית הכנסת ויתקנוהו ומתפללים בו.

בושה וחרפה היא — קורא היו"ר ליטוואקאוו את ההרצאה — להנהלת חברת היהודים הצעירים מנגדי הדת אשר אין להם הכח לסתום פיו ולאסור ידיו של איש אחד השובר את כל עבוד­תנו.

ובאמת — פונה היו"ר ליטוואקאוו אל הנאספים — צדקו דברי דעמיטרי חברנו — הוא בעל ההרצאה — האם אין בכוחנו לסתום פי שניאורסאהן ולאסור

143

ידיו, הבה נקח כולנו כאחד להוריד את שניאורסאהן לכלא עולמית ואז הנה במשך זמן מועט ישבר כל האירגון שלו.

חברינו — ממשיך ליטוואקאוו — מ­לענינגראד הודיעו אשר תמול לילה נסע שניאורסאהן למאסקווא והנני מציע לבחור ועד של שלשה מחברי הצעירים מפירי הדת אשר המה יקחו דבר העברת שניאורסאהן ושבירת האירגון שלו על אחריותם.

כל הנאספים הסכימו פה אחד.

***

אני: עתה אחרי החלטה של הנהלת וחברי היעווסעקציא לשבור את האירגון ולהעבירני, הלא דרוש לחזק ולבצר את האירגון ביתר עז ועל זה דרושים סכומים גדולים.

הד"ר: הלא זה כשבועים שנתתי עשרים אלף.

אני: כן הדבר, העשרים אלף היה תשלום הוצאות התקציב של חצי שנה, מר"ה­אדר, העברה, ועתה עלינו לסדר את תקציב חצי שנה השניה, אדר שני­אלול, חלק ידוע אקח על עצמי ואת אשר יחסר ימלא לנו.

הד"ר: כמה?

אני: לא יותר מארבעים אלף.

הד"ר: ולא פחות. . .

אני: מארבעים.

הד"ר: טוב, בשתי פעמים, ודעתי — ממשיך הד"ר — כי עליכם להזהר, כי חברי היעווסעקציא הם אבירי לב ועלולים על הכל.

הד"ר ומר ג. הלכו אל משרדו לסדר את עניני הכספים ואנכי נשארתי לבדי, וכשחזרו קבלתי ברכת הפרידה והד"ר הולך לשלחני. כשיצאנו החוצה היתה שעה השמינית בערב, ובידעי כי רק משעה אחת עשרה לילה אוכל להכנס לחדרי בבאלשאיא מאסקאווסקאיא נסענו לבקר את מר אסטראווסקי ומר שניאוראוו.

***

כשהייתי אצל שניאוראוו עלה בדעתי לבקר את מר אורינסאן ולספר לו את המצב באשר הוא, לדעת מאתו איך להתנהג. נודעתי ע"י התיליפון כי הוא בביתו והנני נוסע אליו.

מר ג. חפץ לנסוע אתי, אמרתי שאין כדאי ובקשתיו כי בל ידרוש אותי אל התיליפון ואשר אי"ה מחר בשעה שתים עשרה בצהרים נפגש אצל רב"ש כהן.

מר אורינסאן קבלני בסבר פנים יפות ושמע בהקשבה מיוחדת כל מה שספרתי לו ואמר לי כי בפה — מאסקווא — אין להיעווסעקציא שום יפוי כח בכלל, גם מהמשטרה הנורמלית, ומה גם מהגפא"ו, אשר לזרה לה כל מעשי היעווסעקציא, וכבר נתפרסם פתגמו של ליעשצינסקי "יעווסעקציא בעלמיא סעויעטסקי גלאז" — היעווסעקציא היא כיסוי על עין הממשלה. הם — אומר אורינסאן — יכולים רק להפחיד ולא יותר. אם יבוא מי שיהיה גם עם פקיד המשטרה לא אפחוד כלל, אדרבה: להיות חזק, לדרוש מאת פקידי המשטרה את תעודתו ולשאול במרכז המשטרה — מר אורינסאן מסר לי את מספר הטעלעפאן — שאיננו בספר — של המחלקה המיוחדת במרכז המשטרה — אם יש פקיד כזה, ואח"כ לדרוש מאתו יפוי כח להלאותני בשאלותיו.

144

מר אורינסאן מספר לי על אודות הועידה החשאית שהיתה לראשי הקהלה בבאנק העברי, בהשתתפות מר ר. ואשר שוחחו על אודות חריצות העבודה הנעשית בכל מרחבי המדינה. מר פוכס ומר מענדיל ספרו על אודות הצלחתי בעבודת מלאכת יד וחוו דעתם כי גם הבאנק העברי צריך לייחד פעולת עבודתו במלאכת היד.

הפעם הראה לי מר אורינסאן קירוב פנימי יותר מעד עתה. וכשעמדתי לצאת אמר לי שיש לו מודע שמכירו זה רבות בשנים והוא אחד מהיושבים ראשונה במרכז המרכזים החשאי והיום ביקר אותו במעונו ובעת שדברתי עמו — מדי­רתו של שניאוראוו — ישב אצלו ויספר לו על אודות גזעו ואודות עבודתו ומה מאד התפעל לשמוע מאתו כי הנהו מגזע ליובינסקי מסאסניצא — פלך טשערניגאוו — אשר התיחסו ביחס משפחה עם שניאורסאהן וחפץ הוא להכירני פנים, ויבטיח לו — מר אורינסאן — אשר כשאהי' עמו במאסקווא בפעם השני יסדר דבר ההתראות בהזדמנות בביתו.

***

בהלכי מאת מר אורינסאן פגשתי אצל שער ווארווארסקי את ר' מענדיל עלקינד*29, ויאמר לי כי הולך הוא מהא­טעל סט. ווארווארסקי כי חפץ לראותי ולהציע לי לנסוע אל אחוזתו להנפש יום או יומים. הודיתי לו על הצעתו הכי טובה, אבל הפעם לא אוכל למלא הצעתו כי ימי עבודה תכופה לי הימים האלו.

בבואי לסט. ווארווארסקאיא גאסטי­ניצא ונכנסתי לחדרי נכנס פקיד המשרד קוזניעצאוו ויספר לי, אשר במשך היום היו ארבעה פעמים לדרוש עלי. הדור­שים היו צעירים ופעם הביאו עמהם גם פקיד המשטרה, וכפי שהגיד לי חברי פקיד המשרד הנה פקיד המשטרה אינו ממחוז זה ואינם מכירים אותו, והפקיד קראטאוו — הוא אשר הפחידני בבקר ועשה מריבה עמדי — הניח פקודה נמרצה אשר בבוא האורח שניאורסאהן הגר בחדר ס"ז יודיעו תיכף ע"י התיליפון ע"פ המספר אשר כתב.

חשבתי — אומר קוזנעצאוו — כי הנני מחויב לספר לכם כל אשר שמעתי בזה, ואשר כל היום רגז וכעס הפקיד קרא­טאוו באמרו כי עליו להתנקם משניאור­סאהן הבורזוי התקיף.

עודנו בבית הוריו בעיר אמציסלאוו — פלך מאהליב — שמע על אודות משפחת שניאורסאהן מליובאוויטש ובימי החשך דשנה החמישית — תרס"ה, 1905 למספרם — והוא בן ט"ו שנה הוכרח לעזוב את עיר מולדתו אמציסלאוו ויסע לדודו — אחי אביו — שהיה מורה באחד החדרים של הרבי שניאורסאהן בליובאוויטש. והארבעה חדשים שהת­עכבתי אצל דודי המלמד לא נתן לי המנהל — כן קראו את בן הרבי שניאורסאהן, אשר כל עניני הישיבה והחדרים מתנהלים על ידו — מנוח וצוה כי ישגיחו עלי בשבע עינים ועתה אנקמה ממנו.

ועלי להגיד — ממשיך קוזנעצאוו את דבורו, כי במשך כשלשה חדשים שהפקיד קראטאוו הופקד על הנהלת הגאסטיניציא הנה לרגלי עריצותו ואכזריותו נפלה אימתו על כל פקידי המשרד ומשרתי הגאסטיניציא, ונוסף על כל מדותיו הרעות הנהו גם בעל עלילות נורא.

אמרתי לקוזנעצאוו, כי בעוד רבע

145

שעה אחליט אם אלין פה או אלך, ואם אשאר ללון פה אז ימלאו פקודת קרא­טאוו.

***

ק. הלך לו ואנכי ישבתי להתבונן. יש פנים לכאן ולכאן: אנכי אינני ירא כלל, אבל בין כה וכה יהי' סער ואפשר הדבר כי יעלילו עלי ויוליכוני לבית פקידות המשטרה לברר וימצאו דרכים לעכבני יום או יומים וזה יעשה רושם רע על כל מהלכי הענינים, ואחליט לעזוב את הגאסטיניציא ואקח את תרמילי ומקלי ללכת.

כשיצאתי ראיתי את ק. הולך לקרא­תי, עיניו טרוטות, פניו לבנים כסיד וקולו רועד לאמר: זה עתה שאלו ב­תיליפון אם האזרח שניאורסאהן בחדרו, והנער — עוזר הטעלעפאניסט — השיב כי הוא בחדרו מספר ס"ז ודרך המבוא אי אפשר ללכת, ומה לעשות?

אני: הרגעו, אין אני ירא, ואלך דרך המבוא הרגיל. הננו הולכים והנער — עוזר הטעלעפאניסט — רץ לקראתנו ואומר להפקיד כי קוראים אותו אל התיליפון, הנער חוזר על עקביו והפקיד ממהר ללכת אחריו ואנכי הנני הולך לאטי לרגל מחשבותי הנוגות, ובעברי דרך משרד הגאסטיניציא מסר לי הפקיד בלחישה אשר הפקיד מבאלשאיא מאסקאווסקיא דבר עמו למסור לי כי מחכה הוא עלי אצל פתח מבוא בית המבשלות. אמרתי לו כי יגיד לו את תודתי ואל יחכה עלי כי אבוא דרך המבוא הרגיל.

בירדי לחדר הכניסה ראיתי והנה הרב"ש כהן עומד. שאלתיו למה בא בשעה מאוחרת כזו. אנכי באתי — עונה רב"ש — להגיד כי באו התמימים בנציון ואברם יוסף. ואמרתי לו להגיד להם אשר מחר בשעה עשירית בקר נתראה בביתו.

הרב"ש הלך לו ואנכי נסעתי לב. מאסקאווסקאיא גאסטיניצא ואלך דרך המבוא הרגיל והפקיד קבלני בסבר פנים.

ג. י"ג אד"ר. שעה שני' לילה.

שנתי ערבה לי ביותר מהמחזה אשר ראיתי בחלום הלילה, ובה בשעה ידעתי כי חלום הוא, והעמדתי על עצמי לזכור את המחזה אשר ראיתי ולזכור את השיחות בדברי קדש אשר שמעתי; ה­פסוקים והאגדות במאמרי חז"ל, ושלשת הספורים, ות"ל עלה בידי לזכור הכל, דבר דבר על אופנו. ובקומי, בשעה ששית, הנה אחר ברכות השחר רשמתי הכל בקצרה, ראשי פרקים, ובעזה"י כשאבוא לביתי אכתוב בארוכה כפי ששמעתי, ורוחי עלי טובה במאד.

רחצתי, התפללתי ובחצי התשיעית קראתי את פקיד משרד הגאסטיניצא לשלם לו בעד החדר.

הפקיד: עד שעה שביעית כבודו יכול להשתמש בחדר.

אני שילמתי והודיתי לו על התענינותו, ואמרתי כי אשתמש בזכותי, והחדר ברשותי עד שעה שביעית ואסע לסט. ווארווארסקאיא גאסטיניצא ואשת כוס חמין.

***

בשעה העשירית נפגשתי עם יקירי צמודי לבבי, המוסרים נפשם ממש בעבודת הקדש, מר בנציון ומר אברהם יוסף, ובמשך כשלש שעות ארכו הרצאותיהם מכל פרטי העבודה.

146

הגזבר מר ג. ביקר את כל חברי הועידה, את כל אחד ביחוד, כי עליו הי' למסור להם — לכל אחד ביחוד — את סכום הכסף — כפי התקציב — לצרכי העבודה, למחצה השנה השני', אד"ש­תשרי, ואגב הודיעם כי הועידה תתקיים בשעה השלישית — ולא בחמישית — וב­משך שתי שעות אלו ישמעו הרצאה של ראש ועד התעמולה וראש ועד הבקורת, ואשר אני אבוא בשעה החמישית.

אכלתי את סעודת הצהרים וחזרתי לחדרי בגאסטיניצא סט. וו. ועסקתי ב­כתיבת המאמר "ואתה תצוה", אשר עד עתה הספקתי לכתוב רק מחציתו לערך30.

***

כשהגיעה חצי החמישית הוכרחתי להפסיק. התפללתי מנחה והלכתי מחדרי לנסוע להועידה. בפרוזדור ראיתי את הנער — סגן הטעלעפאניסט — רץ לקראתי ואומר כי קוראים אותי לתילפון במשרד הגאסטיניצא.

אני: מי הקורא?

הנער: אינני יודע.

כשנכנסתי להמשרד אמר לי הפקיד קראטאוו: דברו בתיליפון שעל הקיר ואנכי אשמע בתיליפון אשר על שלחני, כי חפצי לשמוע מי מדבר עמכם ומה הוא נושא הדבורים.

אנכי פניתי להטעלעפאניסט ואומר: "הגידו למי שחפץ לדבר עמדי שיגיד את מספר התיליפון שלו ואת מי לדרוש וכי בעוד רבע שעה אקראנו, כי מה­תיליפון של הגאסטיניצא לא אדבר".

הפקיד קראטאוו נבהל ולא יכול להוציא הגה. הטעלעפאניסט עשה את שלו וחוזר וקורא בקול רם: "אגפא"ו חדר מ"ז".

קראטאוו: "הנני מצוה לכם לדבר, ובאם לאו, תתחרטו ולא יועיל".

אני לקחתי את הפתקא של הטעלע­פאניסט עם מספר התיליפון והחדר ופניתי ללכת.

קראטאוו צועק: "אזרח שניאורסאהן, דעו כי התריתי בכם בפני עדים".

***

כרגע נזכרתי על ההזדמנות עם מר באשקאוו ובטח ידבר עמי על אודות קביעת זמן התראות, וכשיצאתי מהגאס­טיניצא הנה בחנות ראשונה שנזדמנה לי נכנסתי ובקשתי רשות ההשתמשות ב­תיליפון וקראתי את המספר והחדר. הגדתי את שמי, וענו לי לחכות רגע כי החבר באשקאוו חפץ לדבר עמדי, וחכיתי רגעים אחדים.

באשקאוו: האפשר להתראות עמכם בשעה ששית בערב?

אני: אלו ידעתי קודם הייתי מסדר עתותי באופן אחר, אבל עתה אשר כבר סדרתי עתותי הנה אשתדל לחזור למעוני סט. וו. חדר סז בשעה השביעית.

באשקאוו: טוב, אבוא חצי השמינית.

***

מהרתי לנסוע אל הועידה ואחרתי כעשרים וחמשה מינוט ובקשתי סליחת החברים. בדברים קצרים מסר לי הרב ז. את תכן הויכוחים ואשר כל החברים שבעי רצון מהרצאותיהם של הצעירים חברי התעמולה והבקרת.

147

הרב מ.: לא חשבתי כי מר ג. יבקרני היום עם המתנה טובה — כלומר חלק התקציב במזומן.

דנו עוד על איזה ענינים וכבר הגיעה חצי השביעית ואמרתי לחברי כי עלי להיות בשעה שביעית בגאסטיניצא, ונתדבר להפגש בשעה אחת עשרה לילה במעונו של א. ר.

מר ג. חפץ לנסוע אתי ואמרתי לו כי נזדמן בשעה אחת עשרה כאמור.

***

יצאתי בהחבא ואסע עד נאווי ראדי, אשר על ככר הקרעמל, וקניתי פירות והלכתי לגאסטיניצא וצויתי להביא מיחם עם טיי ונופת, וחכיתי לקבל את פני הבן ונכד של החסידים: מארק סעמיאנאוויטש באשקאוו — יושב ראש הסאוונארקאם הטשעליאבינסקי וחבר הגפא"ו לשוחח על אודות זכרונותיו.

רגעים אחדים אחרי חצי השמינית נכנס מ.ס. וכובעו בידו, ואבקשנו לשבת וידרוש בשלומי ואם יש לי די זמן וכי הוא פנוי עד שעה חצי העשירית ואז עליו ללכת אל ועידה שתתקיים בשעה העשירית, ומחר לילה הוא נוסע לטשעליאבינסק.

אני: סדרתי עניני שיהי' לי די זמן, ויקר לי במאד לשמוע סיפורי זכרונותיו מימי קדם, שבהם קשור גם זכרונות חיי אבותי, ומנהגי הימים ההם אשר לאט לאט נעקרים משרשם על לא דבר.

ב: אבי הי' מלמד ושמו שמעון באשקעס, כי אמו היתה מסדרת חתונות הבע"ב וגבירי ארשא, ושמה הי' ידוע גם מחוץ לעיר ארשא, ואביו המלמד נקרא על שמה ודודו אחי אמו, מנחם שמואל ראגאלין — עסקו עושה יין צמוקים — הוא מהבע"ב הגבוהים בארשא.

זקניו, אבי אביו ואבי אמו — אביו של מנחם שמואל — היו מגדולי החסידים אצל אדמו"ר הזקן דליובאוויטש. את שמו איני זוכר והנני זוכר רק את אשר ספרו כי ניקאָלאַי הראשון הזמינו ל­פטרבורג ובקש אותו לסדר את האיטשי­לישטשעס31 עבור ילדי ישראל והרבי מיאן בזה והושיבו ניקאָלאַי בתפיסה32.

אני: זה הי' אדמו"ר צמח צדק, זקנו של אבי.

ב: הרבה סיפורים שמעתי על אודות רבי זה, כן על אודות בנו הרבי מליובאוויטש שהי' מבקר את אלכסנדר השלישי והרבה השתדל אודות השקטת הפרעות שהשתערו בחבל קיוב33.

אני: זה הי' זקני, אבי אבי, הרבי ר' שמואל.

ב: תלמיד טוב הייתי, ועד י"ד שנה למדתי בהתמדה ועלה בדעתי לנסוע לאחת הישיבות במינסק ושם התעכבתי כשלש שנים ונתפקרתי וחזרתי לביתי, אבל לא יכולתי לנשוא את הנהגת ביתנו ואברח מביתי ואכנס בתור חבר הסוציא­ליסטים בווארשא ומשם נסעתי לאנגליא ולמדתי מלאכות שונות.

אח"כ חזרתי למולדתי ובמשך כשלש­ארבע שנה עבדתי בבתי חרושת שונים

148

ועשיתי נפשות להסוציאליזמוס. וירבה לספר כשעה ארוכה על אודות מאסרו ובריחתו לחו"ל וחזירתו בימי המהפכה ומחריצות עבודתו, דברים שאינם מ­ענינים אותי.

***

ביחס מיוחד סיפר על אודות הוריו: כעשרים שנה לא ראה אותם והוא כבר חבר הצ"ק במאסקווא ויסע ביחוד לארשא לבקר את הוריו, ויתודע כי זה כשנתים אשר מתה אמו — לזכרונה החליט לשנות את הכינוי שלו על שם באשקאוו — ואת אביו כמעט שלא הכיר: זקן, כפוף וצנום ודל פנים, וכשנכנס לחדרו, בדירתו של זלמן יעקב ליפקין — אחד מנכבדי ארשא וחסיד גדול — מצאוהו שוכב וגונח. וכשראהו אביו לא הכירו ויגער בו לאמר: "האם לאסרני באת שנית, תנו לי זמן להתרפאות מתחלואי" ויבכה.

שעה ארוכה עברה עד אשר הרגעתיו והתודעתי אליו שהנני בנו מאיר, ויבט עלי במבט קר ולא אמר מאומה, ועל מרבית דברי, אשר יסע למאסקווא ולא יחסר לו שם מאומה, ענה לי: "א מאל האט מען געדארפט זיין א מלמד, איצטער זעצט מען פאר מלמדות אריין אין טורמע און מען שלאגט, מוז מען זיין א מלמד איינשטעלען דעם לעבען און לערנען מיט קינדער אין באהעלטעניש".

ארבעים טשערוואנצעס נתן לאביו ולא אבה לקחת, באמרו כי יש לו כפי הדרוש. ואני הנני חושב: לו ידע אשר אביו ר' שמעון ואחיו — דודו — ר' ארי' שלמה, המלמדים החשאים בארשא, ודודו ר' מנחם שמואל מלמד חשאי ביעקאטערינאסלאוו, ומקבלים משכו­רתם מהמרכזים שלנו, מה הי' אומר על זה — ומרבה לספר על אודות מסעו בתור חבר הגפא"ו לבקר בערים שונות עד אשר הופקד ליו"ר הסאוונארקאם בטשעליאבינסק זה שתי שנים ונתעלה להיות חבר אגפא"ו ומבאר לי מעלתה על הגפא"ו המרכזי הפלכי.

***

פתאום נפתחה הדלת והפקיד קרא­טאוו ועוד שלשה צעירים נכנסים לחד­רי, אחד מהם בבגדי שרד של המשטרה, וכולם חוץ מקראטאוו, אקדוחיהם בידיהם.

קראטאוו (בזעם): "אזרח שניאורסאהן, אתה נאסר ואל תזוז ממקומך, כי אם תזוז ממקומך יירו בך ודמך בראשך! ואיפה הם תרמיליך ונבקרם". "גרישקע — פנה לאחד מחבריו — סגור את הדלת".

ב. יושב ומביט, אף כי פניו התאדמו מדם, אבל לא הוציא הגה מפיו.

ואני, אשר כבר הורגלתי בביקורי חיפוש ובמרבית דברי המחפשים ש­דרכם להפחיד, ישבתי לי במנוחה, ואען: "התרמיל הקטן עומד בזה והגדול עומד אצל מטתי אחורי הוילון המפסיק בין חדר המושב לחדר המטות".

ק. מצוה לחבריו לחפש, ובעצמו ישב על אחד הכסאות ויספר איך כי הכה את רבני היהודים ומלמדיהם, הפיל את שיניהם ושיחת עיניהם. בעיר מולדתו אמציסלאוו — פלך מאהליב — היו שני רבנים, אחד זקן כבן שבעים וחמש או שמונים ומשנהו כבן חמשים, את שניהם רתם בעגלה להוביל את הזבל מהאורוה של קוזמא הסנדלר. הרב הישיש לא יכול למשוך, נתקל ונפל לארץ ושבר יד ורגל ובו ביום מת, ומשנהו משך את העגלה ויצאו בני מעיו ונפל לארץ וכבדתיו במתנת רגל בבטנו ויתגלגל

149

בצעקת כאב, וכעבור שני ימים מת גם הוא.

החברים מפזרים את בגדי, בודקים בכיסי הבגדים ומדפדפים את הספרים, את הכתבים הניחו על השולחן וקרא­טאוו צוה לי לעמוד ויבדוק את כיסי בגדי ויניח הכל על השלחן ויאמר: "אנחנו הצעירים הבאזבאזשניקים34 וחב­רינו הקאמסאמאלצעס35 כלה נעשה ב­יהודים הפאנאטיקים, את רבניהם ומלמ­דיהם נעקור מבלי להניח שרש, וגם חלקך האזרח שניאורסאהן יהי' ביניהם, כי שני דרכים לפניכם, האחד אל הכותל, כלומר מיתת ירי' והשני' למדבר סאלאווקי ושם תרקבו".

***

כשכלה ק. את בדיקת כיסי פנה אל ב. לאמר: "ועתה חבר, עמוד ונבדוק גם אותך, ואפשר או ודאי אתה משלוחי האזרח שניאורסאהן לבנות בתי טבילה, לסדר חדרים ולתמוך את הקונטר­רבולוציונרים, הרבנים, המלמדים ועוד הדומה להם, מהמאה השחורה".

ב. (בקור ובמתינות): "חברים, הנה כנראה אשר האזרח שניאורסאהן אינו בקי בחוקי המדינה, אבל אתם בטח יודעים את החוק — ויאמר שם ההלכה סימני הפרק וההלכה — אשר כל הבא לבקר ולעשות חיפוש — בין שלוחי המשטרה ובין שלוחי הגפאו וגם שלוחי אגפאו — צריך להראות את תעודתו עם תמונתו המעידה עליו ונוסף לזה התעו­דה הפרטית — מאנדאט — על מלאכותו לעשות חיפוש במעונו של איש פלוני ואם ימצא כי לרגלי שליחותו עליו לאסור את מי שהוא, הרשות נתונה לו, ותעודה זו צריכה להיות חתומה ב­גושפנקא של המוסד המוסר לו את המלאכות לבקר ולחפש, ובכן — מסיים ב. — הראו לי את תעודתכם ואדעה מי אתם".

ק. התקצף במאד והתחיל לצעוק: "אנכי חבר היעווסעקציא הממונה מאת — קרא בשם אחד המוסדות שאינני זוכרו — להשגיח על מהלכי גאסטיניצא זו, פקידיה, משרתיה ואורחיה, וכל המבקרים אותם, ובא אחד מן השוק כרסן, ראו — מראה באצבעו על השלחן — את הפירות שאכל, זולל בורזשוי", ויזלזל את ב., "והכלב הזה עוד דורש מאתי את תעודותי, עמוד ותן לבדוק את כיסי בגדיך ובאם לאו אתן לך מתנת יד ואטשטש את פניך המזוהמים, חזיר בן הכלב, הבו חברים קרבו אל המלאכה לעשותה, וכנראה דג שמן עלה במצודתנו", ויניח ידו על כתפו של ב. ויאמר: "גם עבורך ימצא מקום באחד ממרתפי בית המרפא ברחוב לוביאנקא".

***

ב.: "את החוק אני דורש".

ק. וחבריו שוחקים מטוב לב ויגשו אל ב. והאחד שם ידו בצלחת ב. לבדקו. כרגע קם ב. בחמתו ויסיר את כובעו מעל ראשו ויאמר בקול רם מלה אחת — שלא ידעתי פירושה — ובידו הוציא את תעודתו ופני ק. נהפכו לסיד ויסוגו אחור עומדים כבולי עץ וכהלומי רעם.

ב. אל ק.: "גש הנה, הראה לי את תעודתך".

ק. בקול רועד: "תעודתי בשלחן אשר במשרד הגאסטיניצא".

ב.: "לך והבא". ויצו את החברים

150

לגשת זה אחר זה ולהראות לו את תעודותיהם, וירשום בספרו וידרוש את תעודת החיפוש ויענו כי אין אצלם שום תעודה ובטח התעודה היא אצל החבר קראטאוו ויאמר להם ב. כי יכולים הם ללכת ומחר בקר יבואו למשרד הגפא"ו אל החוקר החבר יערמאלאוו.

ק. מגיש את תעודתו.

ב. אי' תעודת החיפוש?

ק.: אין לי תעודה כזו ועשיתי על דעת עצמי להיותי אחראי בעד האורחים, ואנכי הנני חושד את האזרח שניאורסאהן שהוא קונטרריבוליוציונר וברשותי לעשות חיפוש.

ב.: טוב, מחר בקר יבוא למשרד גפא"ו אל החוקר יערמאלאוו והוא יסביר לו את חוקי הביקורים והחפושים וגם ילמדו איך לדבר עם אנשים.

ק. עמד להתחנן.

ב.: עלי לסיים דבורי עם האזרח שניאורסאהן ואל תעכבני כי בעוד רגעים אחדים עלי ללכת.

***

ב. מנחמני על המאורע ומסביר לי אשר כל זה בא מהצעירים הבלתי רציניים או גם קלי הדעת, ומובטחני כי יותר לא יזידו עוד לעשות כדבר הזה.

אני: לא בזה יוטב המצב, ידענו כולנו אשר כל הרדיפות הם מהיעווסעקציא אשר רובם ככולם הם צעירים וקלי הדעת.

ב. מבקשני אם יארע לי מאורע כזה עוד הפעם, אודיע לו למקום מגוריו, או על כתובת זו שמסר לי.

ב. הלך לו ואנכי סגרתי את דלת חדרי ואתפלל ערבית והתבוננתי ב­השגחה הפרטית אשר ראיתי בעיני גילוי אלקות ממש ונזכרתי על מחזה החלום שהי' לי בליל מוצאי שבת בנסעי למאסקווא.

פעמיים שמעתי דופקים בדלת חדרי ולא עניתי, כי שערתי אשר קראטאוו או מי מחבריו יבקשוני להשתדל לטובתם ולא חפצתי לראותם. במשך הזמן צלצל הטעלעפאן ולא עניתי ובפעם הרביעית עניתי ושאלתי מי המדבר.

קראטאוו: דפקתי בדלת חדרכם ולא עניתם, חפצי לדבר עמכם רגעים אחדים.

אני: הנני עסוק מאד עכשו ובעוד איזה רגעים עלי ללכת ואחזור בשעה מאוחרת.

ק.: רק לרגעים אחדים.

אני: סלחו, והנחתי את התיליפון. ה­כינותי ויצאתי ללכת אל הועידה ה­מיועדת לשעה הי"א ובפרוזדור פגש בי ק. ויתחנן אלי כי אמליץ טוב עבורו, ואשר מעתה ישתדל בטובתי וכל אשר ידברו במשרד היעווסעקציא יודיעני ל­הזהר מהם ויש לו אחוזת מרעים הסרים למשמעתו, הנה הוא והם ידרשו טובתי, כי עלי לדעת אשר היעווסעקציא משת­רעת עלי ואנשים כמותו וחבריו נחוצים לי עתה, ומבטיחני שאם אמליץ טוב בעדו אזי הוא וחבריו יצילוני מרעות רבות.

אני: אינני יכול להתערב בזה.

ק.: תפלו בפח של צרות שתעשה לכם היעווסעקציא.

אני: מהצרות א"א להמלט, ואם השי"ת ירצה, ימציא לי כמה דרכי הצלה ובכל אופן לא בעבור זה אעשה איזה

151

דבר שהוא נגד האמת, נגד היושר ונגד דעתי.

ק.: אתם שמחים בצרתי.

אני: אינני שמח אבל גם אינני עצב ודואג.

***

מושפע מן המאורע אשר הזמין השי"ת בהשגחתו הפרטית, הלכתי לי עד הככר הקרעמלי, וכשראיתי שנשארו רק כעשרה מינוט למועד הקבוע לקחתי אויטא ובאתי למקום המיועד.

בבואי מצאתי את חברי הועידה והרב ז. — בחריצותו הכי גדולה — כבר כתב הרצאה מפורטת אשר במשך כחצי שעה נתקבלה חברי הועידה מתכוננים לנסוע מחר — ביום הרביעי — הרב ז. בדעתו להתעכב עד יום הראשון, ואני בעזה"י אסע בליל חמישי, ונברך איש את רעהו. הרבנים מ. ק. ג. מ. ז. הלכו כל אחד לבדו, בזה אחר זה, ואני עם נ. ג. יצאנו אחרונים ונברך איש את רעהו ונלך איש איש לבדו.

אף כי השעה מאוחרת, אבל רגשותי גברו וראשי יכאב לי והנני חושב אשר האויר הטוב ואור הלבנה ירגיעוני ואומר לנסוע לטייל, נזדמן לי אויטא טוב ואסע ליער סאקאלניקי וכחצי שעה השני' באתי למעוני בסט. וואר.

י"ד אד"ר — פורים קטן.

שעה אחת עשרה לילה.

כשהקיצותי בבוקר הרגשתי עיפות גדולה וכמעט שלא יכולתי לקום מ­מטתי, ואחר שנחתי עוד כשעה קמתי.

בשעה אחת עשרה בקרני מר ס. ר. ויספר לי כי כחצי שעה אחרי שיצאתי ממעונו בא חבר הדאמקאם36 עם שלושה אנשים ויעשו חיפוש גדול במעונו, חקרו ודרשו מי היו בביתו בערב הזה ומה עשו. הוא ענה אשר אחות אשתו נתארסה ימים אלו, ובאו איזה זקנים ממכריו של חותנו לברך את חותנו, ואשר אני הנני קרובו של חותנו, הנה גם אני באתי לברך את חותנו.

בשעה ראשונה הלכתי לרב"ש לאכול את סעודת הצהרים ולשם באו מלאכות מחברת תפארת בחורים37 — תלמידי הרב ר"י לאנדא38 — מבקשים כי אבוא להתועד עמהם ועם ידידינו אנ"ש וה­תמימים בביהכנ"ס ליובאוויטש לרגלי שמחת היום.

מצאתי לנכון מאוד למלאות את בק­שתם ובשעה השלישית באתי לביהכנ"ס הליובאוויטשי ומצאתי את ידידינו אנ"ש והתמימים ובראשם הרב יצחק הור­וויץ39; את חברי תפארת בחורים ומורם הרב ר"י לאנדא בראשם.

תוכן ההתועדות:

הוכחה והתעודדות לחברי תפארת בחורים להיות חזקים יותר בשמירת שיעורי הלימוד. העיקר אשר כל אחד מהם ישפיע על חבריו ומכריו ויעשה

152

סביבה של לומדי תורה ומקבלי עול מלכות שמים במסירות נפש ולעמוד בכל תוקף עוז נגד היעווסעקציא ומפירי הדת.

ספרתי40 את אשר שמעתי מכ"ק אאמו"ר הרה"ק — קיץ תרנ"ז, אשר ב­אחד הפעמים שכ"ק אדמו"ר הזקן היה אצל כ"ק מורו המגיד במעזריטש והגיע המועד שהיה צריך לנסוע לביתו, הלך המלאך הקדוש ללותו, וכשקרב כ"ק אדמו"ר הזקן לעלות אל העגלה, אמר המלאך הקדוש אל בעל העגלה: "זאלסט שמייסען די פערד ביז וואנען זיי זאלען ווערן אויס פערד".

כשמוע כ"ק אדמו"ר הזקן את דברי המלאך הקדוש: "זאלסט שמייסען די פערד ביז וואנען זיי זאלען ווערן אויס פערד", לקח את תרמילו וחזר להאכסניא שלו ואמר כי המלאך הקדוש עורר אותו לדרך חדשה בדרכי העבודה וצריך הוא להוראה פרטית בעבודה החדשה, כי עד עכשיו ידע רק דרך אחד בעבודה: "מען בעדארף שמייסען די פערד זיי זאלען וויסען אז זיי זיינען פערד". אבער "שמייסען ביז זיי זאלען ווערן אויס פערד" דאס איז גאר א נייער דרך.

הר"י הורעוויץ39: "דער פערד ווייס אַז ער איז אַ פערד און ער שעמט זיך ניט מיט זיין פערדישקייט" ויבך ושיחה חמה מתלקחת בינו ובין הרב ר"י לאנדא שארכה כשעה.

אחרי אשר הושקטה המריבה בחלוקי דעות אם עבודת הלב עיקר — דעת ר' יצחק — אם עבודת המוח עיקר — דעת ר' יעקב — ואחרי אשר הנאספים הת­עוררו לרגלי הניגונים, בארתי את ה­ספור הנזכר בשני אופני העבודה על פי נושא זה.

כתיב41: "ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה", הנה על ידי הבירורים של הדברים הגשמיים בקיום התורה ומצוות הנה "והחיות נושאות"42, שנושאות את הכסא עם האדם שעל הכסא באין סוף ברוך הוא כי לא אדם הוא43.

כן מבואר הענין בדא"ח44.

ממוצא דבר אנו יודעים שהתכלית היא העליה בבחינת "כי לא אדם" שלמעלה במדריגה ממדריגת אדם, ועם היות ד"אנכי עשיתי ארץ ואדם עלי' בראתי"45, ופירושו בזה46: מה שאנכי מי שאנכי47 עשיתי ארץ, הוא בשביל האדם, וכתיב48 ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם ואמרו רז"ל49 אתם קרויים אדם, והאדם הלזה הנה תכליתו הוא בראת"י, בגימטריא תרי"ג50 שיקיים את המצות, דזהו דרך אחד בעבודה, והוא להיות

153

במדריגת אדם, והדרך השני בעבודה הוא עליית מדריגת אדם במעלה עליונה יותר והוא מדריגת כי לא אדם הוא.

עם היות אשר עניני העבודה וסדרה הוא בדרך מלמטה למעלה, אבל ה­השפעה בכוחות הנפש באה מלמעלה למטה.

העבודה, היינו ההכשרה והתיקון היא מלמטה למעלה, תחלה צריכים להכשיר ענין המעשה, ולמעלה ממנו הדיבור ולמעלה ממנו המחשבה ולמעלה ממנו המדות ולמעלה ממנו השכל ולמעלה ממנו הרצון ולמעלה ממנו התענוג, כי כל אחד הנה לבד תיקונו והכשרתו הפרטית, הנה הוא בסיס ויסוד מוסד למה שלמעלה ממנו.

אבל ההשפעה ונתינת כוח על העבודה הוא רק בדרך מלמעלה למטה, שהתענוג מעורר את הרצון או הרצון מעורר את התענוג, כי בתענוג ורצון אין לנו הכרח חיובי מי קדום למי51, ושניהם כאחד משפיעים פעם בשכל ופעם במדות ופעם במחשבה.

שלשה אלה: מחשבה, מדות ושכל, הם כוחות מתמידים, דכשם שהמחשבה מרוממת את הדיבור ומשפילתו, לטהרו או לטמאו, לקדשו או לחללו, כן גם השכל מרים את המדות או משפילן ובכוחו לזככן או לעכרן.

וכל זה בא מהשפעת התענוג והרצון, דכל כוחות הנפש תלוים בתענוג ורצון, אין וואָס דער געשמאַק און דער וועלן פון דעם מענטשן איז אַריין געטאָן, אָט אַזוי ווירקן זיי אויף די כחות הנפש.

אמנם כל זה הוא סדר העבודה בדרך הראשון שהיא העבודה דמדריגת אדם, להכשיר ולתקן עצמו להיות אדם, אבל לא זהו עיקר האדם ותכליתו, והיינו דעבודה זו היא רק מבוא להעבודה האמיתית, להעלות עצמו למדריגת "כי לא אדם הוא", והוא מה שהתענוג והרצון שלו הוא התענוג והרצון שלמעלה, אָט דאָס וואָס למעלה איז תענוג ורצון אָט דאָס איז אויך זיין תענוג ורצון אָן אַ אייגענעם דער הער וואָס ער וויל, ווייל ער איז אויס אדם, ער איז כי לא אדם הוא, דאָס הייסט אַז זיין גאַנצער מהות, פון דעם נידע­ריגסטען כח, דעם כח המעשה, ביז דעם העכסטן כח, דעם כח התענוג, איז ער משעבד לאלקות מיט אַ מסירות נפש בפועל.

יש מסירות נפש ויש מסירות נפש. יש מסירות נפש בכח ויש מסירות נפש בפועל. עם היות ששניהם מוסרים נפשם ממש, בכל זה יש הפרש ביניהם: ד­מסירות נפש בכוח הוא מה שבעל המסירות נפש יש לו איזה תקוה בעילה וסיבה שבה ועל ידה ינצל, והגם שאין מונע עצמו מלמסור נפשו, אבל עם זה יש לו זיק תקוה כי ישאר בחיים; אבל מסירות נפש בפועל הוא שאין לו שום זיק תקוה בעילה וסיבה להינצל, ועוד יותר — שאינו חושב אודות זה כלל.

ובעומק הענין, ההפרש ביניהם הוא: דמסירת נפש בכח הוא שמוסר נפשו על הדבר ההוא אבל מחשבתו היא על אודות עצמו, שהוא מוסר נפשו ויש לו תענוג בזה וכמו רבי עקיבא52 שמסר

154

נפשו על קידוש השם בשביל לימוד התורה, הרי מסר נפשו בשביל התורה, אבל עם זה הנה מעצם המסירות נפש התענג. מה שאין כן המסירות נפש דאברהם אבינו ע"ה52 לפרסם אלקותו ית' בעולם, היה לו מסירות נפש בפועל על זה, ולא חשב אודות עצמו כלל. הרי שהמסירות נפש בפועל הוא חלק מה­פעולה עצמה ואין כוונתו בשביל עצמו ולא כלום, אבל מסירות נפש בכח עם היות שהוא מוסר נפשו בפועל אבל המסירות נפש שלו אינו חלק הפעולה עצמה כי אם חלק ממנו מה שהוא מוסר נפשו, ובחינת ומדריגת "כי לא אדם הוא" בעבודה, הוא השעבוד והמסירה לאלקות בכל כוחות נפשו, מהכח היותר תחתון דמעשה עד הכח היותר עליון דתענוג, בדרך מסירות נפש בפועל.

והנה, לעלות ולהגיע לבחינת ומד­ריגת "כי לא אדם הוא" בעבודה, הוא בשתי פנים: בנשמה דאצילות, בין נשמה דאצילות ממש ובין נשמה דאצילות שבבי"ע ומה גם נשמה כללית הוא בדרך מלמעלה למטה: מה שיחידה דנשמה משפעת בפרטי המדרי' דנשמה, ובכל אדם — הנה להגיע ולעלות לבחינת ומדריגת "כי לא אדם הוא" בעבודה, הוא על ידי העבודה בקבלת עול, המגיעה לרום המעלות, אשר ביכולת כל אדם להגיע לזה, וכמו שנראה במוחש ביתרון בעלי העבודה על בעלי ה­השכלה.

בתור הוכחה ביארתי בקצרה ההבדל בין שני ארזי לבנון חסידי חב"ד: הגאון החסיד הר"א מהאמיל53 והגאון החסיד הר"ה מפאריטש54, שניהם משכילים בדא"ח ושניהם בעלי עבודה, אלא ה­הבדל הוא שהר"א עובד ועיקרו משכיל, והר"ה משכיל ועיקרו עובד55, והסברתי ביתרון העובד על המשכיל.

כשראיתי את הקשבתם של הנאספים והתענינותם לשמוע, מצאתי שהזמן וה­מקום מסוגל להתעוררות ברבים על אודות המצב בהווה:

יתרון מעלת העבודה בקבלת עול, נראה במוחש בזמן הזה, שעמדה היעוו­סעקציא לרדוף את מקיימי התורה ו­מצות, הנה על ידי המסירות נפש בקבלת עול, היינו לא רק שלא להתפעל מהם, אלא לעמוד חזק בכל תוקף עוז כנגד המהרסים את כל מוסדות דת ישראל שלא על פי חוק ולפרסם את חוקי הממשלה בהנוגע ללמוד תשב"ר: אשר חמשה ילדים יכולים ללמוד אצל מלמד אחד וכל אב רשאי לשכור מלמד לבניו, כן כל עדה של שלשים יכולים להחזיק בית תפלה ולהבדיל בית טבילה על חשבון עצמם. את החוקים האלה של הממשלה צריכים לפרסם לכל.

כל ישראל, אחינו, אזרחי המדינה, מהדרים לקיים את חוקי הממשלה בדיוק ובזריזות. טוב הדבר, כי כולנו כאחד זוכרים את הצרות אשר סבלנו וכל האכזריות שסבלנו מהמשטר הישן, ו­רז"ל56 מזהירים אותנו להתפלל בשלומה של מלכות — כמובן הבלתי נוגעת בדתנו ותורתנו ומה גם העוזרת.

הרבה, אם לא רוב אחב"י, טועים

155

לחשוב אשר החברה שמכנה עצמה בשם יעווסעקציא, יסדה הממשלה, או גם שיש לה איזה יפוי כח מהממשלה. החברה יעווסעקציא יסדו אנשים אחדים צוררי הדת והיהדות ושונאי ישראל ויאספו אליהם מצעירי אחינו קלי הדעת אוהבי בטלה ורודפים אחרי תענוגות בשריים שבהפקירה ניחא להו, ובחיליהם אלה רודפת היעווסעקציא את שומרי מצוה.

מנהלי היעווסעקציא הם מחלאת מין האנושי, שקרנים, כזבנים ואכזרים, ובלי ספק יתגלה קלונם בגניבות ומעילות ואיש על רעהו יעליל להורידו לשחת למען בצר עמדתו הוא, ויבוא רעהו ויגלה ערמתו ויוריד גם אותו לשאול, אבל עד אז יכולים המה — היל"ת — להרוס את מבצרי הדת.

עלינו כולנו כאחד ללכת שלובי זרוע נגד חברת צוררי תורתנו ודתנו, היעווסעקציא הארורה ימ"ש וזכרה, ועל כל אחד ואחד מאתנו לפרסם את האמת הגמור: א) בחוקי הממשלה בהנוגע ל­לימוד התורה ולשמירת המצות. ב) אשר החברה יעווסעקציא היא חברה פרטית ואין לה שום יפוי כח של מוסד ה­ממשלה. ג) החברה יעווסעקציא נוסדה על יסוד כפי', מה שהוא נגד היסוד העיקרי של החופש. ד) בכל עיר ומו­שבה אשר חברי היעווסעקציא יתערבו בעניני הדת יפנו בדרישת עצה אל הקהלה במאסקווא.

ההתעוררות הלהיבה את הנאספים.

הנאספים דרשו כי אחזור מאמר חסידות והבטחתים לחזור מחר ביום ה' אחר תפלת ערבית57.

***

תמול בהתועדותינו, בדירתו של מר א. ר., בקשני הרב ק. לבקרו במעונו, והבטחתיו לבקרו היום, יום ד' בשעה השמינית בערב, ומבית הכנסת נסעתי ישר להרב ק.

156

ביקורי אצל הרב ק. נשא אופי ידי­דותי. הרב ק. מספר על אודות הזדמנותו עם כ"ק אאמו"ר הרה"ק במאריענבאד אחר האספה הגדולה בוילנה — תרס"ח — קנאתם של המתנגדים וחסידי פולין והודאתם כי האחד הוא הרבי מליובאוויטש העוסק בצרכי הכלל בחריצות ומועצות חכמה.

רגשן נפלא הוא הרב ק. ושיחתו עושה רושם.

בשעה תשיעית בא החסיד רב"ש בשליחותו של מר פוכס א.ל. כי קראוהו לגפא"ו ושאלוהו אודותי, ודעתו כי עלי לעזוב את העיר כי אורבים לי ועוד טרם כלה רב"ש לדבר צלצל התיליפון בידיעה שמלענינגראד חפצים לדבר, ובעוד כרבע שעה יתקיים הדיבור.

הידיעה על אודות הדיבור מלענינ­גראד עשתה עלי רושם עז. איני יודע מפני מה. ואוכל רק לתארו בפתגם הזה: אשר תמורת הרוח הטובה — די גוטע שטימונג — ועליצות נפשי כשתים או שתים וחצי שעה מקודם, בשעת שיחתי בבית הכנסת אודות ההתנגדות להיעוו­סעקציא — הנה תמורת זה, עתה, כרגע שמעי כי רוצים לדבר מלענינגראד, נפלה רוחי בקרבי — א שלעכטע שטי­מונג — בהתרגשות פנימית.

הרב ק. והרב ז. מתפלפלים אודות הדיבור בתיליפון המיועד לבוא בקרוב ובאים לידי מסקנא שהוא שייך אלי, ומר נ.ג. ישוב אצל התיליפון ומחכה.

רגשות עצבי מתגברות מרגע לרגע ובה בשעה הרגשתי את תוכן נושא המשל המבואר בדא"ח58 על רעש ה­אופנים דהנה ההבדל בין שיר האופנים לשיר השרפים הוא, דשיר השרפים הוא בשפה ברורה בנעימה קדושה, ושיר האופנים הוא ברעש, וטעם הדבר הוא דהשרפים עמידתם בעולם הבריאה שהוא עולם ההשגה ולהיות כי השרפים משיגים את האור האלקי בהשגה גמורה לכן הנה השיר שלהם הוא בשפה ברורה, אבל האופנים שומעים השיר של השרפים ורואים שהוא דבר נפלא אבל אינם כלים להשיג לכן הנה השיר שלהם הוא ברעש כמשל האדם השומע איזה דבר ואינו יודע מה הוא, הנה הוא מרעיש כי מי שיודע איזה דבר בבירור בין שהוא דבר טוב ובין שהוא דבר בלתי נעים או גם רע הנה המוח שליט על הלב אבל כאשר יודע ואינו יודע הנה הוא מרעיש, ובכל אופן מתרגש.

פעמון התיליפון השמיע קולו ומר נ. ג. לקח את התליפון לשמוע, בחדר הושלך הס. פני היושבים מוסבים אל התיליפון ומביטים בעינים טרוטות ובפיות פתוחים על מר נ.ג. ואני הנני רואה כי פני נ.ג. מתחלפים מאודם ללובן ומלובן לאודם ואבין כי שמועה רעה היא.

מר נ. ג.: תמול לילה בקרו בבית דירתו של האד"ם וחפשו במשך כל

157

הלילה, ולא מצאו שום דבר, היום צהרים באו שנית ועשו חיפוש במשך חמש שעות ולא מצאו כל מאומה וטרם צאתם לקחו את האד"ם אתם למאסר59. מר ב. ח. כבר נסע ויבוא מחר בוקר, מבקשים להתחשב עם דעתו כי המצב רציני.

פני הרבנים ק. וז. ומר נ. ג. ורב"ש קבצו פארור, ובטח גם פני אני כפניהם ואין מראה לנגדי ולא אוכל לדעת ברור. אמנם בהנוגע להתרגשותי הנה אחר הידיעה נרגעתי במדה ידועה והנני מתפלא על עצמי.

מר א. ומר ש. מביטים עלי בעיני חמלה — דבר השנאוי לי במאד — וה­רבנים ק. וז. ונ. ג. יושבים כפופי ראש ונמוכי רוח — נידערשלאגען — ורק האחד שהתעודד הוא רב"ש באמרו אַ חסיד באַדאַרף זיך שטאַרקן אין דרכי העבודה, ומכל שכן רבי בן רבי בן בנו של רבי עד מורנו האדמו"ר הזקן ביחס בשרי וביחס נשמתי עד משה רבנו — דאַרף זיך שטאַרקען אין דרכי העבודה.

אספר לכם מה ששמעתי מכ"ק אדמו"ר נ"ע בי"ט כסלו תרנ"ז בהיותו מתאכסן בחצרה של מרת מרים ובני' האחים מאנעסזאהן בקאלפאטשני פארע­אולאק.

כ"ק אדמו"ר אמר מאמר פדה בשלום נפשי ואחר כך דיבר בענין החסידים ובמעלות החסידים אַז זיי זיינען גאָר אַנדערע מענטשן בטבע תולדותם, אַ חסיד איז בטבע אַ קלוגער, איז בטבע אַ תקיף בדעתו, אַ חסיד האָט אַ ברען, אַ חסיד האָט דעם כח הביטול, אַ חסיד האָט אַ חוש הריח, וואָס די אַלע זאַכן זיינען גרויסע מעלות אויב מען ניצט זיי אויס אין עבודה עפ"י תורת החסידות.

אָט די אַלע מעלות טובות און נאָך ענינים האָט דער רבי געמאַכט באַ חסידים מיט זיין מסירות­נפש'דיקע עבודה, אברהם אבינו מיט זיין מסירות נפש האָט געמאַכט אידען און דער רבי מיט זיין מסירות נפש האָט געמאַכט חסידים.

היינט איז איבער הונדערט און צוואַנציג יאָר זינט דער רבי האָט מגלה געווען דעם דרך חסידות חב"ד — תקל"ד — ברבים און האָט מיט דעם גרעסטען מסירות נפש מחנך ומדריך געווען חסידים ביז ער האָט ב"ה אויס­געשטעלט אַ דור דעה.

אַלע מעלות טובות אין מוחין ומדות, אַלע עבודות טובות אין תורה ומצות, און עבודה שבלב וואָס חסידים האָבען אויפגעטאָן במשך פון די הונדערט דריי און צוואַנציג יאָר, און דאָס וואָס חסידים וועלן אויפטאָן מכאן ולהבא ביז ביאת המשיח צדקנו איז דאָס דעם רבי'נס, קען מען זיך אפילו גאָר ניט משער זיין דעם רבי'נס שכר נאָר אויך דעם רבי'נס זכות, עס איז זיכער אַז אַ חסיד וואָס גייט בדרכי רבינו און בעדאַרף האָבען אַ עוזר אין רוחניות אָדער אין גשמיות לערנט עטלעכע שורות תניא על מנת לעשות ולקיים, און זאָגט: רבי, איך דאַרף האָבן אַ ברכה אָדער אַ ישועה בדבר זה — ער דאַרף מפרט זיין ענינו בקצרה — וועט אים השי"ת זיכער העלפן בזכותו של רבינו.

סיפורו של רב"ש עשה רושם על השומעים שהתעודדו לומר בודאי יעזור

158

השי"ת, ואני אף כי נעים היה לי לשמוע חזרת שיחתו הק' של כ"ק אאמו"ר, אבל עם זה לא עשה עלי שום רושם של חיזוק בזכרי אזהרת כ"ק אאמו"ר הרה"ק במסירות נפש בפועל.

בקשתי את הנאספים אשר הידיעה תשאר בסוד, ומסרתי על ידי נ. ג. לבנציון ולאברהם יוסף להיות מוכנים להתועד מחר בשעה י"א ואקבל ברכת הפרידה ואסע לסט. וואר.


1) קטעים מיומנו של כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ מחודש אדר ראשון תרפ"ז (נדפס ב"כפר חב"ד" גליונות 248­244).

2) ראה גם אגרות­קודש ח"א ע' תרל.

3) ראה אודותו לעיל ע' 28 הערה 1.

4) משנת תרפ"ה ואילך מזכירו של כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע.

5) ד"ה ואתה תצוה (ראה גם לקמן ע' 131. 146). והוא נכלל בד"ה וקבל היהודים (סעיף ג ואילך) תרפ"ז.

*5) נזכר לעיל ע' 30. וש"נ.

6) {6} מלון סטאראווארווארסק.

7) לע"ע אינו תח"י.

8) ע"פ ישעי' לח, יט.

9) הצמח צדק.

10) המהר"ש.

11) ראה אודותה לעיל ע' ע' 23 הערה 26.

12) ראה לעיל ע' 129 ובהערה 5.

13) תענית כו, ב במשנה.

14) {6} יושב ראש מועצת השלטון בעיר טשע­ליאבינסק וחבר הגפא"ו הכללית.

15) סנהדרין מד, רע"א.

16) {6} מלון.

17) ראה לעיל ע' 126 ובהערה 15. וש"נ.

18) {6} הגיוס.

19) {6} מהמגויסים.

20) {6} מסילת הברזל.

*20) משלי יח, טז.

21) בראשי פרקים מתולדות כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ ב"היום יום" בתחילתו: תרנ"ה — נכנס בעבודת הכלל בתור מזכירו הפרטי של הוד כ"ק אביו אדמו"ר ומשתתף באספת עסקני הכלל בקאוונא.

*21) ע"פ קהלת יא, א.

22) {6} שם מטבע לפנים ברוסיא.

23) ד"ר יוסף ראזין, נציג הדזוינט ברוסיא. — ראה אגרות­קודש שבהערה 2.

*23) אולי הכוונה להרה"ג ר' שלמה יוסף זעווין (תר"נ­תשל"ח). — ראה תולדות חב"ד ברוסיא הסובייטית כנסמן במפתח שמות אנשים שם.

24) ראה אודותו אגרות­קודש ח"ד ס"ע תט ואילך.

*24) משלי טז, א.

25) ראה אגרות­קודש ח"א ע' תרכד: בחצי אייר [תרפ"ו] נקראתי לבוא למאסקווא. . שם התראיתי עם הפראפ' חאווקין מפאריז (עסקן ציבורי מפורסם ובא כח האליאנס).

26) {6} מועצת השלטון העירונית.

22) {6} שם מטבע לפנים ברוסיא.

27) הר"ר אברהם לוי סלאווין. למד בתומכי­תמימים בליובאוויטש. רב בבאברויסק, קולאש וכו­תאיס (תרע"א­תרצ"ט). בשלהי שנת תרצ"ט נאסר והוגלה ונפטר בגלות (קאזאכסטאן) ת"ש.

28) גרוזיא.

29) הר"ר חיים מרדכי פערלאוו. מח"ס: גט למעשה; לקוטי סיפורים. נולד בחרסון תרמ"ט­תר"נ (לערך). למד בתומכי­תמימים בליובאוויטש (תרס"ד­תרע"ג). רב בבעריסלאוו פלך חרסון (תרע"ה­תרע"ט). ר"מ בתומכי­תמימים מחלקת חרסון (תרע"ט­תר"פ). רב בוואני (תרפ"ב­תרפ"ח); בשנת תרצ"ג נאסר עד חורף תרצ"ד. והי' בכותאיס עד שנת תרצ"ו שאז נאסר שוב לשש וחצי שנה. מילאנו (תשי"ב­תשי"ט); מעלבורן, אוסטרלי' (תשי"ט ואילך). נפטר במעלבורן יום הכפורים תשל"ח.

*29) אולי הוא הנזכר לעיל ע' 30.

30) ראה לעיל ע' 129. ע' 131.

31) {6} בתי ספר.

32) ראה קונטרס אדמו"ר ה"צמח צדק" ותנועת ה"השכלה" ע' 22 ואילך. "היום יום" כז חשון. ספר השיחות תש"א ע' 57.

33) ראה אגרות קודש­אדמו"ר מהוריי"צ חלק ד ע' מו ואילך. שם ע' תצ ואילך. ספר השיחות קיץ ת"ש ע' 13 ואילך.

34) {6} כופרים.

35) {6} נוער קומוניסטי.

36) {6} ועד הבית.

37) ראה גם לעיל ע' 127 הערה 19.

38) נולד בקורעניץ תרנ"ג. למד בתומכי­תמימים בליובאוויטש (תרס"ח­תרע"ו). שד"ר כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע לייסד מקוואות במקומות הפלטים ורב החצר (תרע"ו­תרע"ט). משנת תרצ"ז ראב"ד בני ברק. נפטר כ"ו שבט תשמ"ו.

39) הרה"ח ר' יצחק הלוי הורביץ. — ראה אודותו לעיל ע' 37 הערה 1.

40) ראה (בשינויים) שיחת ליל יט כסלו תרצ"ג סעיף כה. אגרות­קודש ח"ד ריש ע' תקנז. חי"ד ע' תמ. ספר השיחות תש"ז ע' 116. לקוטי שיחות ח"א ע' 118.

39) הרה"ח ר' יצחק הלוי הורביץ. — ראה אודותו לעיל ע' 37 הערה 1.

41) יחזקאל א, כו.

42) ראה שמו"ר ספכ"ג.

43) שמואל­א טו, כט.

44) ראה תו"א יתרו עא, ב.

45) ישעי' מה, יב.

46) ראה גם סה"מ תרצ"ו ע' 139. תרח"ץ ע' כה. ספר השיחות תרצ"ו — חורף ה'ש"ת ע' 255. אגרות­קודש ח"ד ע' שכא (הועתק ב"היום יום" כב חשון). וראה גם ד"ה וקבל היהודים, פורים קטן, תרפ"ז פרק יא (סה"מ תרפ"ז ע' קכא).

47) ראה לקו"ת פינחס פ, סע"ב. ובכ"מ.

48) יחזקאל לד, לא (ושם: ואתן).

49) יבמות סא, א.

50) מקדש מלך לזהר ח"א רה, ב.

51) ראה מאמרי אדמו"ר האמצעי נ"ך ס"ע תעט ואילך. המשך תרס"ו ע' סג ואילך. ע' סט ואילך. המשך תער"ב ח"א ע' תו­תי. ד"ה ביום השמע"צ דיום שמח"ת תש"כ. ועוד.

52) ראה סה"מ תרח"ץ ע' קע. וש"נ.

52) ראה סה"מ תרח"ץ ע' קע. וש"נ.

53) הרב ר' יצחק אייזיק בר' מרדכי הלוי עפשטיין מהאמיל. — ראה אודותו לעיל ע' 52 הערה 11.

54) ר' הלל מפאריטש. — ראה אודותו לעיל ע' 52 הערה 12. וש"נ.

55) ראה ספר השיחות תרצ"ו — חורף ה'ש"ת ע' 352. וש"נ.

56) אבות פ"ג מ"ב.

57) מועתק בזה מכתב רבינו (אגרות­קודש ח"ד ע' טז­יז) בה הוא כותב עוד פרטים ע"ד פורים קטן תרפ"ז:

בשנת תרפ"ז פורים קטן שחל ביום ד' הייתי במאסקווא, אנ"ש והתמימים שיחיו הכינו התועדות בבית הכנסת דחסידי חב"ד. . ההתועדות היתה באותה שעה הקבועה ואז חזרתי ברבים המאמר וקבל היהודים את אשר החלו*, ובמקומות רבים בהדרוש דובר אודות מסי"נ, על תורה וקיום המצות, הדגשתי הדיבורים בהדגשה מיוחדת, מבלי התחשב אשר אזנים לכותל, ובעת ההתוועדות חזרתי עליהם בהטעמה מכוונת לעורר את הלבבות כפי צורך השעה ההיא.

בין המסובים היו כשלשים — כ"י — צעירים, רובם ככולם מהלומדים בבית ספר גבוה, ועם זה הנה ע"י התעוררותו של הרב ר"י שי' לאנדא. . עשו להם אגודת תפארת בחורים, וקבעו עתים לתורה, גם למדו דברי חסידות.

בעת ההתוועדות, הנה ידידינו הרה"ח ר"י שי' הלוי** שהי' אז נוכח אמר כי צעירים הללו מוסרים נפשם על שמירת השבת וקיום המצות וגם קביעות עתים לתורה צריכים לקרבם.

אחד מזקני אנ"ש שהי' באותה מעמד ויודע בצערן של התלמידים ההם אמר אז כי צעירים הללו צריכים לנשקן.

ואני אם כי כבדתים במאד, וע"י הרב ר"י שי' לנדא עזרתי בחיזוק אגודתם בכל מה דאפשר, הנה עם זה לא כחדתי במה שלבי אמר לי כי צעירים הללו בודאי צריכים לקרבם, כמו שאמר הרה"ח הר"י שי', גם לנשקם כמו שאמר ר' פרץ הזקן, אבל עם זה הנני אומר כי צריכים להלקותם — כדאמרי החסידים געבן קאָרקעס — כי באמת הלא הצעירים הללו היו צריכים ללמוד בישיבה, ואז הנהגתם היתה באופן אחר לגמרי, אלא מאחר שהם הלכו לכרמים אחרים, הנה הנהגתם זו ששומרים השבת מקיימים את המצות וגם קובעים עתים לתורה, משתבחת בכמה שבחים.

עוד ע"ד פורים קטן תרפ"ז — ראה: אגרות­קודש ח"א ע' תרלא. מכתב אחד הרבנים ב"התמים" חוברת ז עה, ב [שנו, ב] ואילך. סה"מ תרפ"ז ע' רפח ואילך.

*) ברשימת רבינו כאן בפנים (וכ"ה ברשימת מאמרי תרפ"ז) שאמר המאמר למחרת, ביום ה'.

**) הר' יצחק הלוי הורוויץ, שהי' נוכח בעת ההתוועדות, כנזכר בפנים הרשימה. או, ר' יעקב הלוי מאסקאליק, שלפי זכרון אחדים, גם הוא הי' נוכח בעת ההתוועדות.

58) ראה סה"מ תרע"ח ע' תיז. תרפ"ו ע' קסא ואילך. סה"מ מלוקט ח"א ע' נח. ועוד.

59) ראה אגרות­קודש ח"א ע' תרלא. ח"ד ע' יז.