יום א', ג' תמוז — אחר הצהריים1 — תרפ"ז

168

א. יעצט2 האָב איך געזען במוחש כי אתה ה'.

אַלע3 מעשיות וואָס מען דערציילט פון דעם אלטן רבי'ן האָב איך זיי געזען במוחש, עס איז ניט אַוועק אַ פערטל שעה אַז איך זאָל ניט זען דעם טאַטן.

יעצט4 וועט צוקומען אַ פולע נייע ציורים אין די טיפע געדיכטע ענינים פון חסידות.

[אַז] איך וואָלט וויסן אַז דאָס וועט זיין אַ פעולה ד.ה. אַז דאָס וועט דורכברעכן אַז מען זאָל קענען לערנען תורה אָפען, וואָלט איך מוחל געווען אַלע מיינע יסורים5.

ב. [לפנות ערב כשיצא מביתו לנסוע לבית הנתיבות, אמר ר' בנימין אלטהויז לכ"ק אדמו"ר: עס איז ידוע אַז נאָך פּעטערבורג האָט אדמו"ר הזקן אָנגע­הויבן פירן ביד רמה.

וענה כ"ק אדמו"ר]:

מ'האָט דאָך גערעדט במאמרי שבו­עות6 בענין ג' ידות7, יד הגדולה יד


1) ביום ג' תמוז — אחרי שמונה עשר וחצי יום בבית הכלא "שפאליערקא" — נקרא כ"ק אדמו"ר למשרד הכלא, שם נאמר לו שניתנה לו רשות ללכת לביתו ולשהות שם שש שעות, ולאח"ז בשעה שמונה בערב צריך לנסוע לעיר מקלטו קאסטראמא, על משך שלש שנים (ראה לעיל ב"מבוא" ע' י­יא וש"נ).

2) סעיף א נעתק מרשימות החסיד רא"ח אלטהויז הי"ד. ושם לפנ"ז כ': ואלו הדברים הראשונים אשר דיבר ואשר זכינו לשמוע מפיו הקדוש והטהור: [ההמשך בפנים]

3) הובא בלקו"ש חלק כג ע' 160 הערה 27.

4) הובא בלקו"ש שם ע' 165 הערה 51.

5) בלקו"ש שם ע' 160 הערה 29: היינו (לא שלא הי' איכפת לי' היסורים, אלא) שהי' מוחל העילוים הרוחניים שהגיע אליהם ע"י היסורים.

6) לע"ע אינם תח"י.

7) נתבאר בלקו"ת נשא כא, ב ואילך.