הנסיעה לארץ הקודש

18

בקיץ תרפ"ט ערך רבינו את מסעו המפורסם לארצנו הקדושה. וכה כותב במכתבו מיום ב' אדר"ח תמוז תרפ"ט20:

20

"רגיל הייתי בהיותי בארץ מולדתי, לבקר מזמן לזמן בהיכלי קדש ציוני אבות קדושים, הוד כ"ק אבותינו רבותינו הק' זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, לשאת רינה ותפלה בהתעוררות רחמים רבים בעדנו ובעד כל תלמידינו ואנ"ש בתוך כלל אחב"י שי'.

בזמן הזה הנני מושלל היכלת לנסע לארץ מולדתי, והחלטתי בעזרתו ית' לעשות מסעי זה לאה"ק תובב"א, לבקר במקומות הקדש, אמנם עד היום לא יכלתי לדעת ברור מועד נסיעתי צלחה, עד אשר לא נודעתי דבר השגת התעודות והרשיונות לנסיעה כחק.

21

כהיום הגעתני ידיעה בכל הרשיונות הדרושים, והנני בזה להודיעם אשר בעזרתו ית' אעשה מסעי עם חתני הרב הר"ש שי' גורארי' ביום ג' כ"ב תמוז דרך על הספינה ההולכת ביום א' לאלכסנדריא".

ובמכתב שני21 מפרט יותר:

"הננו נוסעים בעזה"י ביום ג' כ"ב תמוז לבראנדיזי (דרך ברלין). בבראנדיזי (איטאליע) נהי' ש"ק פ' מטו"מ, וביום א' ז"ך תמוז נסע אי"ה עם הספינה ההולכת לאלכסנדריאה, וביום ג' אי"ה נבא לשם צלחה, ביום ד' — ליפו, ביום ה' — לעיר הקדש ירושלים תובב"א".

יום ג' כ"ב תמוז נסע רבינו מריגא, וכו"כ מלווים אותו עד הגבול. ביום ד' כ"ג תמוז — כותב רבינו ביומנו — "בתנו מ' חי' מושקא עם בעלה חתני רמ"מ שי' פוגשים אותנו על התחנה ברלין". בערב בשעה 50.10 נסע רבינו — בליווי חתנו כ"ק אדמו"ר והרבנית הצדקנית מרת חי' מושקא נ"ע זי"ע, ועוד — לוויען. ביום ה', כ"ד תמוז הגיע לפראג ובשעה 1 בצהרים לוויען. בשעה 9 המשיך בנסיעה. ביום ו', כ"ה תמוז עלה על הספינה בטריסט, בליווי חתנו כ"ק אדמו"ר. ביום א', כ"ז תמוז הגיע לבראנדיזי, וכאן נפרד ממנו חתנו כ"ק אדמו"ר.

יום ג' כ"ט תמוז — בשעה ארבע אחרי הצהרים, הגיע רבינו לאלכסנדריא שבמצרים. בהשתדלותו של הסנטור השר יוסף די פיג'וטו ביי, נשלחה פקודה טלגרפית לשלטונות החוף להרשות את כניסת רבינו ובני לויתו למצרים. לפני שהגיעה האני' אל החוף עלה על האני' בסירה ממשלתית הרב דניאל גאון, ממלא מקום הרב הראשי, לברך את בואו של רבינו בשם הקהלה היהודית ומשרד הרבנות באלכסנדריא. מירושלים הגיעה משלחת מיוחדת בשם ישיבת "תורת­אמת" ו"כולל חב"ד" לקבל את פני רבינו.

רבינו התאכסן בבית המלון "ריג'ינה פלאס" חדר כט. ואוכל נשלח לו מביתו של ש"ב הרב צבי ארי' שניאורסאהן.

אור ליום ה' ב' מנחם­אב — בשעה עשר וחצי בלילה הגיע רבינו ובני לויתו, לקנטרה. על פי פקודת מר חיימסון פקיד העלי', העביר

22

המפקד הממשלתי שעל הגבול את רבינו מגבול המצרי לגבול אה"ק בלי שום דרישה וחקירה וחיפוש, והתיחס אליו ולבני לויתו בנימוס ובכבוד גדול.

יום ה' ב' מנ"א — מן הבוקר נהר קהל רב מכל ערי ומושבות ארץ ישראל לתחנת הרכבת בלוד. סודרה קבלת פנים רשמית22 על ידי בא­כח הרבנות הראשית דאה"ק, הרבנות הראשית בתל אביב, ראשי ונכבדי מוסדות שונים, מנהלי ישיבות, מנהלי ישיבת "תורת­אמת" וכל התלמידים התמימים, זקני אנ"ש, ב"כ מרכז "אגודת ישראל" באה"ק ומוסדות של חסד בירושלים.

בשעה 5 הגיעה הרכבת לתחנת רחובות וכשלשה מנינים מקבלים שם את פני רבינו. בתחנת באר יעקב באו שוב כמה מנינים לקבל את פני רבינו וכולם הצטרפו לנסיעה ללוד. בשעה 40.6 בבוקר הגיעה הרכבת לתחנת לוד ובתרועות ששון וגיל קבל המון הנאספים את רבינו שהופיע על הרציף בדרכו לרכבת ההולכת ירושלימה. הצפיפות היתה גדולה מאד — כ­500 איש — ומשום כך הקיפו את רבינו בשרשרת ידים עגולה, למנוע כל פרעות מצד הקהל הגדול ויחד עם רבינו נסעה כל הכבודה לעיר הקודש, ויש גם כאלה שזכו להיכנס לקרון בו ישב רבינו לקבל את פניו באופן פרטי.


20) אגרות­קודש חלק ב ע' קפה ואילך. ובשיחת ש"פ ויקהל, כה אדר א' תשנ"ב* אמר כ"ק אדמו"ר, דרבותינו נשיאינו — הבעש"ט, הרב המגיד, אדמו"ר הזקן, אדמו"ר האמצעי, אדמו"ר הצ"צ, אדמו"ר מהר"ש, אדמו"ר מהורש"ב וכ"ק מו"ח אדמו"ר — לא עלו לארץ ישראל, גם לא לביקור בלבד. ונסיעתו של כ"ק מו"ח אדמו"ר לארץ ישראל לא היתה לשם ביקור בארץ ישראל, אלא, כפי שהסביר בעצמו, שביציאתו ממדינה ההיא ניטלה ממנו האפשרות לבקר בהיכלי קודש ציוני הוד כבוד אבותיו נשיאי החסידות (בליובאוויטש וברוסטוב), ולכן ברצונו לבקר במקומות הקודש באה"ק. וראה שיחת יו"ד שבט תשל"ד שהנסיעה לאה"ק וארה"ב היתה גם לתור את הארץ, לבחון האפשרויות השונות היכן לקבוע את מקום מגוריו.

*) השיחה האחרונה שזכינו לשמוע מכ"ק אדמו"ר.

21) אגרות­קודש שם ע' קצד.

22) ראה עוד ע"ד הקבלת פנים במכתב רבינו לבתו הרבנית מרת שיינא הי"ד — אגרות­קודש ח"ב ס"ע רג ואילך.