ספריית חב"ד ליובאוויטש
תחלת תרפ"ח1
זה2 כמה שנים אַז דער ענין פון מעמד איז אָפּגעלאָזן, היינו שנעלם תוכנו הפנימי, ונשאר כי היא רק ענין הספקת ההצטרכות, וממילא האָט מען ניט געטראַכט ווי און באַ וועמען כו'.
באמת הענין הפנימי בזה היא יסוד ההתקשרות של אנ"ש, ואשר ע"כ כל אחד מהמקושרים צריך לידע חובתו בתשלום מעמד חדשי דווקא3, שצריך לידע חוב חדשי. ואני מצדי צריך לדעת מי המה המשלמים, וכמה. וצריך אני לדעת אותם ואת ביתם וזרעם יחיו בפרטיות4.
— און בכלל ווי דער ענין דאַרף זיין, אַז עס ווערט געבאָרן אַ קינד דאַרף מען מיר געבן אַ ידיעה, וכן ח"ו כו' —
וכשאדע כמה כל אחד משלם לחודש, אם יוסיף הרי יוסיפו לו מלמעלה בהשפעה, ואם ח"ו יהי' גירעון בתשלומו אשר ח"ו ניכר שחסר לו בההשפעה מלמעלה בפרנסתו, דאַרף איך דאָס וויסן.
א. [שאל אחד: להיות כי בדרך כלל כעת הסדר הוא בשפלות, אם מוכרח שתהי' העבודה בשפלות, אָדער עס קען זיין בשמחה.
והשיב כ"ק אדמו"ר:]
העבודה צריך להיות בשמחה דוקא, כי השפלות אינה מצד העבודה, די שפלות איז מצד דעם קוועטש, וויילע מען קוועטשט אים, וואָרום ער איז דאָך ניט אויס געטאָן פון זיך (ווי מען האָט גערעדט בדרוש של ש"ת1 שיש אופן בעבודה אַז ער איז ניטאָ נאָר דער ענין) —
הערט ער דעם קוועטש, איז ער פון דעם בשפלות, און ער איז דאָך אַ עובד, ער דאַוונט און לערנט דאָך, איז ער אַ עובד אַ שפל בשפלות. אבל לא שהשפלות הוא מצד העבודה שאז צ"ל התבוננות בזמנים קבועים, אבל השפלות שאינה מצד העבודה אָן התבוננות הוא על דרך המבואר בס' דרך החיים2 בענין העני שבלי שום התבוננות, הנה מיד בזכרו על מצבו איז ער צובראָכן. וענין זה אין צריך שיהי' כלל בגבול ישראל.
[ושאל הנ"ל: אם אפשר שוין אָנהויבן העבודה בשמחה, מצד ההסכם אַז עס וועט זיין גוט, אָדער עס איז שוין גוט.
והשיב כ"ק אדמו"ר:]
ודאי כן הוא, אַז מען טראַכט גוט וועט זיין גוט. כידוע המעשה3 שאצל אחד הי' חולה בביתו ונתייאשו הרופאים ונסע לאדמו"ר הצ"צ, ואמר לו: טראַכט גוט וועט זיין גוט. וכן הי' אצל אדמו"ר מהר"ש שפעם בא אליו אחד בכעין זה, וסיפר לו המעשה הנ"ל עם אדמו"ר הצ"צ.
וכן צריך להיות העבודה רק בשמחה כי שעת צלותא שעת קרבא4 ונהמא אפום חרבא ליכול5, שכן הוא העבודה בתחילת העבודה, והמלחמה הוא בקול רינה וברוממות, מיט אַ געזאַנג.
ב. (אח"כ נהי' בלתי סדר מחמת צפיפות העומדים), ואמר: זמן בכלל הוא מוגבל ובפרט זמן כזה הוא מוגבל, וכשיהי' סדר וועט מען קענען אויסניצן דעם זמן אויף וואָס מען דאַרף אויסניצן.
ג. הנני מודיע ומבקש להודיע לכולם: א) שלא להאמין למה שאומרים סיבות שונות לנסיעתי6, סיבות וענינים המנגדים לשכל הישר. נסיעתי מכאן אינה מצד ההכרח והפחדים, אלא סדר מסודר ישנו כאן7. ב) נסיעתי אינה אלא העתקה ממקום למקום במקום.
מען דאַרף זיך זען, מען מוז זיך זען, מען וועט זיך זען. ויתן השי"ת שבמשך הזמן עד שנתראה, יעזור השי"ת ונתראה ברוב טובה ובהצלחה מרובה, בעלי
עסקים בענינם, בעלי בתים בענינם, יושבי אהל בענינם כו'.
אך מ"מ ה"ז העתקה ויכולה להיות העתקה באופן אחר, ולכן צריך להיות תוקף ההתקשרות צו וואָס מען דאַרף זיין מקושר, וואָרום מען דאַרף דאָך זיין מקושר וויילע דאָס איז איין קו וואָס איז בשוה מראשית המשכתו עד סוף סיומו. וההתקשרות היא אל עצם הענין בלימוד החסידות — ווי די רביים האָבן אונז געלערנט — כל אחד כפי ענינו, דער וואָס קען אַלע טאָג כפי הזמן אַ האַלבע שעה, אָדער צוויי מאָל אין וואָך. והלימוד אינו ההשכלה כ"א בהנוגע להעבודה בפועל כנ"ל. דאָ איז ניט נוגע קיין אגודות, כי אם כל א' בעצמו אחראי ע"ז, און עס איז נוגע ביותר, וצ"ל ההתקשרות ביותר — אַ התקשרות פנימי', וידע כי עתה בנפשו הוא, און איך וויל אַז איר זאָלט מיר דאָס מבטיח זיין, וכשתקיימו מה שאני שליח לומר לכם, אז יקויים גם מה שאני מובטח — להתראות אתכם בקרוב ברוב טובה (וענו אמן).
ד. אח"כ אמר להמשגיחים דתומכי תמימים שיעמדו לפניו, ואמר: באריכות א"א לדבר, ואדבר בקצרה:
דעו, מה שאומרים שע"פ החוק אסור ללמוד, ידעו כולם — רבנים, שוחטים, לומדים, בע"ב, בעלי עסקים, עד נשים בשוק, שיש להם בנים ללמוד — שזהו שקר גמור8, עס איז ניטאָ קיין חוק אַז מען טאָר ניט לערנען, יעדער טאַטע האָט פּראַווע9 אָפּגעבן זיין אינגל לערנען ולהשתדל להשיג מלמד לבנו, רק שיש בזה סדר בכמות10. אך מ"מ בלימוד בקיבוץ כו'.
ומוכרח לדבר בקצרה בהלבשה.
יעזור השי"ת שיוסרו כל המניעות על לימוד התורה.
"תומכיתמימים" האָט מייסד געווען דער טאַטע11, דעם נאָמען פון דעם טאַטן ווייסט איר דאָך, ער איז געווען קו האמצעי12. פאַר אַ מנהל פועל האָט ער מיך געמאַכט, דעם כח גיב איך קיינעם ניט אָפּ13, עס איז דאָך מזרעא דיוסף קאתינא וואָס לא שלטא בי' עינא14, דאַרפן זיי (התמימים) פאַר קיינעם ניט מורא האָבן. ווער עס וועט אָנקומען אין "תומכיתמימים" וועט זיין גליקלעך, אָך און וויי צו דעם וואָס וועט זיך מיט זיי אָנהויבן.
איר משגיחים! דער שלום וואָס איז געווען צווישן אייך די לעצטע צייט איז מיר געווען ניט גאָר געפעלן, כ"א כל אחד צריך לעמוד חזק על שלו, ניט אַריבערלאָזן זיינער אַ האָר.
ה. אח"כ אמר: איך וויל ריידן מיט די תמימים אַ פּאָר ווערטער.
אייך תמימים זאָג איך: איר זאָלט היטן די צייט פון נגלה און פון חסידות,
ביז איצטער איז געווען אַ הנהגה ברחמים, אַביסל געריבן די צייט, איצטער דאַרף זיין שמירת הזמן, צריך להיות יקר כל רגע, ורגע לשנה יחשב, ושמירת הזמן צריך להיות במסירה ונתינה בעבודה ויגיעה. וואָס צו לערנען, ווי צו חזר'ן מאמרים, ע"ז יהי' הסדר אַז דאָס דאַרף דורכגיין דורך דעם סגן (הראה בראשו על הרי"פ15) והמשפיעים והמשגיחים, והשי"ת יעזור שיהי' בהצלחה, האחד יהי' לרבבה, להאיר את העולם. דאָס איז צו די תמימים וואָס שטייען איצטער אין דער אַרבעט.
און בכלל פון תמימים מאָן איך: חובתכם — כחובת הבן אל האב, דהרי אלה תולדות אהרן ומשה16, כי כל המלמד את בן חבירו תורה כאילו ילדו17, הנכם בנים, מאָן איך באַ אייך מצד הרגש אהבת אחים, אם כי אין לי הרגש זה (שהריני בן יחיד) אך בהרגש השכל הנני מרגיש דקות ועריבות אהבת אחים, רק שאיני רוצה להשתמש בתיבה כזו שהחיצונים לקחו אותה18, בכלל צריכים לידע שכל דבר שהחיצון גיט אַ קוק, טאָר אַ פּנימי אַהין ניט צו טרעטן, אפילו בענין שיש בזה לכאורה איזו כוונה, כמו החזקת התורה, כשרות הבשר ומקוה ותלמוד תורה, דלא חשיד קוב"ה דעביד דינא כו'19 אַז די השפּעה בענינים אלו יהי' ע"י חיצונים. עס איז ניט געשמאַק וואָס חיצונים האָבן צוגענומען דאָס, כי ענין אחים הוא מדריגה נעלית, כמו אחי ורעי20, שהצדיקים הם אחים ורעים21, והוא מדריגה נעלית.
עכ"פ מצד חובת הבן אל אביו צריך למלא כ"א את חובתו אל האב, כמו רבנים, לבד חובתם בכלל בעניני העיר צריכים הם לפעול בהסביבה שלהם מצד חובת הבן אל האב, וכמו כן שוחטים לבד שעושים מלאכת הוי' שצריכים להיות יראי שמים22, צריכים למלאות חובתם אל האב. שכל אחד צריך לעשות לו סביבה של חמשה ששה אנשים, אפילו הפּשוט בהשגה צ"ל לו סביבה שלו, וכמו"כ בעלי עסקים, בע"ב. איך מאָן ניט קיין מס"נ, כי יקר אצלי אפי' שערה אחת (והראה על שערות זקנו הקדוש) בגשמיות, רק מסירה ונתינה אל הענין.
ו. [אח"כ אמר א' איזה ענין והשיב לו אחד: דאָס האָט איר געדאַרפט זאָגן ניט בפניו [של כ"ק אדמו"ר] נאָר באַ אַ פאַרברענגענעש צווישן זיך, ואמר כ"ק אדמו"ר:]
דאָס וויל איך ניט ליידן, איך בין שטענדיק מיט אייך אין איינעם, דער ענין פון קפּידא, ומעלת אחד ביותר בידיעתו, אינו שייך.
איר דאַרפט וויסן, אַז דער ציור (כוונתו על עצמו) איז דאָס אַ נשמה אין גן עדן וואָס איז אין גוף, וואָס איז ניט שייך צו גשמיות און זעט נאָר טוב, ע"ד
ווי מען האָט גערעדט (בר"ה23) שיוטב לפניו יתברך מעשינו.
ז. [בתוך הדברים לאחד, אמר:] דער טאַטע האָט געזאָגט24 כשם שכאו"א מחויב לידע חסרונות עצמו כך מחויב לידע מעלתו. אַזוי ווי מי שאינו יודע חסרונותיו איז ער דאָך אַ קאַליקער, כך צריך לידע מעלתו.
דיבר1 מענין כוונת החסידות שלא העיקר הוא ההשכלה, כ"א התכלית הוא העבודה. ודיבר מענין ירידת הנשמה בגוף בציור נורא.
* * *
ודיבר2 הרבה מענין החזקת התורה איך שהוא הוא התכלית מבריאת העולמות.
ומענין נסיעתו בריגא אמר בפומבי שכל זמן אַז דער טאַטע האָט מיר ניט געזאָגט האָב איך ניט געטראַכט צו פאָרן, נאָר אַז דער טאַטע האָט מיר געהייסן דאַן האָב איך געמוזט פאָרן3.
דער טאַטע איז ניט נסתלק געוואָרן, וואָרום אַז ער וואָלט נסתלק ווערן וואָלט איך אויך ניט זיין.
ודיבר הרבה מאנ"ש דרוסיא, וגידלם ונישאם למעלה מעלה4.
ולאחד אמר שהעולם מפרשים הפסוק החקר אלקה תמצא5 בלשון תמי', אבל חסידות מפרש הפסוק בניחותא.
ואמר הרבה פעמים: עס ביינקט זיך נאָך חסידים אידן פון רוסלאַנד.
וגם דיבר ממשיח. ואמר: עס איז שוין צייט ער זאָל קומען, ער האָט שוין אויסגעפירט אַלעס6.
.. .
2) ושם לפנ"ז: הנני להעתיק לך דברים אחדים שזכיתי לשמוע מפי קדשו של כ"ק אדמו"ר שליט"א, ואף שכל הזמן לא דיבר בזה, אך קודם נסיעתו ממדינת רוסיא, כפי הנראה לטובת אנ"ש, ועד אהבה דוחקת, דחק את עצמו לדבר מזה, ואמר וזלה"ק: [ההמשך בפנים].
4) ראה גם מכתב הר"י פייגין ט' אייר תרפ"ח להר"י דזייקאבסאן:. . . וכה הי' דבריו הקדושים. . שאמר איך דארף וויסן ווער זיינען די נותנים מיט וועמען איך בין זיך מתקשר. ועוד אמר בהמשך הדברים, דער טאטע האט מיר געזאגט אז דיין רוביל איז א גיוואשענער, דארף איך וויסן וועמעס דאס איז, ואח"כ אמר עוד בהמשך הדיבורים בזה"ל: דער טאטע האט מיר דאך געשריבן ו"ואנ"ש לא יעזבו אותך"*, דארף איך וויסן וואס איבערגעבן דעם טאטן.
1) ראה ד"ה שיר המעלות שנה זו (סה"מ תרפ"ח ע' טז ואילך).
*) משנת תרפ"ז ואילך מזכירו של רבינו. — ראה אודותו: ספר השיחות תר"פתרפ"ז ע' 51 הערה 1.
*) ראה אגרותקודש אדמו"ר מהורש"ב חלק ב ע' תתקז ובשוה"ג שם.
6) ראה לקמן ע' 7. ע' 74. ובשיחת מוצש"ק ויקהל ה'ש"ת — לפני נסיעתו מריגא לארה"ב (לא נדפס לע"ע), אמר רבינו: איך פאָר פון אייך ניט אוועק. איך פאָר נאר ווייל דער אויבערשטער הייסט מיר דארטן אויפטאן, אבער ניט איך פאָר ווייל איך האב מורא פאַר זיך, פאַר מיין גוף, יסורים האבן מיר אזויפיל צובראכן אז איך האב פאַר זיך, פאַר שלעכט זיין דעם גוף האב איך קיין מורא ניט. און אויך — איך פאָר ניט ווייל איך וויל פאָרן, נאר איך פאָר ווייל איך בין א מוכרח. אט אזוי איז געווען מיין גאנצע צייט פון נע ונד — בין איך ניט געפארן ווייל איך האב געוואלט, נאר איך בין געווען א מוכרח.
פון ראסטאוו אין פעטערבורג בין איך געווען א מוכרח. פון פעטערבורג אין ריגא בין איך געפארן ניט וויילע איך האב געוואלט, נאר ווייל איך בין געווען א מוכרח. פון ריגא אין ווארשא בין איך געפארן ניט וויילע איך האב געוואלט, נאר ווייל איך בין געווען א מוכרח. פון ווארשא אין אטוואצק בין איך געפארן ניט וויילע איך האב געוואלט, נאר ווייל איך בין געווען א מוכרח. פון אטוואצק אהער — ווייל איך בין געווען א מוכרח. און אזוי איז איצט מיט דער נסיעה אין אמעריקא — פאָר איך ווייל איך בין א מוכרח. נאר איך פאָר פון אייך ניט אוועק, איך בין מיט אייך אין איינעם, און מיר זאלן זוכה זיין זיך זעהן מיטן גואל צדק.
13) ראה ספר השיחות תורת שלום ע' 73. אגרותקודש ח"א ע' קסא. ספר השיחות תש"ב ע' 137136. לקמן ע' 76. וראה גם ספר השיחות תשמ"ט ח"ב ע' 701.
15) הר"ר יחזקאל פייגין. משנת תרפ"ז ואילך מזכירו של רבינו. — ראה אודותו: ספר השיחות תר"פתרפ"ז ע' 51 הערה 1.
21) ראה שמו"ר פכ"ז, ט. פנ"ב, א. דב"ר פ"ג, יא. מאמרי אדה"ז תקס"ה ח"א ע' תפז. אוה"ת שה"ש ח"ב ס"ע עדרת ואילך. סה"מ תרכ"ו ע' קג.
1) קטע ממכתב אחד מאנ"ש (נדפס ב"המשפיע" — ירושלים, תשמ"ב — ע' שאשב). ושם לפנ"ז: בי"ט כסלו תבע מאתנו מאד מאד על זה שלא עסקנו בפה בחיזוק הדת, ותבע מכאו"א בפרט, וישב עם חסידים בלילה הראשונה לערך ג שעות. [ההמשך בפנים].
2) במכתב הנ"ל: ובלילה השני' לעת הסעודה ישב עם החסידים משעה שבעה עד שעה ארבעה, ומקודם א' דא"ח מאמר קטונתי כו', מא' ארוך ונורא, השכלה ועבודה. ואח"כ דיבר ותבע מכאו"א ובפו"מ ששפך כל הלילה, וכל א' שהי' באותו הלילה הנה אפילו אם לבו כלב האבן המס. [ההמשך בפנים].
4) במכתב הנ"ל: ואמר שיש לו טענות הרבה אצלנו, וואס האבן מיר אויף געטאהן, כי היו אז מכל המינים. [המשך בפנים].
6) בלשמע אזן ע' קלג: יט כסלו תרפ"ח האט אדמו"ר זי"ע געשיקט ר' שמואל מיכל טריינין'ען ז"ל טאנצן מיט די יונגעלייט. פריער איז געווען א טאנץ מיט זקנים באזונדער. האט אדמו"ר זי"ע געטאנצט. דערנאך האט ער געזאגט: איצטער וועלן מיר גיין אויסמישן זיך מיט אלעמען. וואס איז א טאנץ? מען מישט זיך אויס מיט אלעמען. און [אדמו"ר זי"ע] איז אוועק א ריקוד.