ר"ד מסעודת מוצאי יוהכ"פ, תרפ"ט

25

א. פעם1 נכנסתי ביום מחרת יוהכ"פ בהשכמה לכ"ק אאמו"ר הרה"ק זי"ע, ושאלתי און וואָס איז איצטער? והשיב: ווייטער תשובה. כי הד' ימים דבין יוהכ"פ לסוכות הם נגד ד' אותיות הוי'2, והוא שם הוי' שבעצמות, כי ביוהכ"פ הוא ההמשכה דשם הוי' דלעילא שלמעלה מהשתלשלות, והוא מה שאומרים בנעילה ה' הוא האלקים3 שהוא בחי' החותם הגילוי דהוי' בשם אלקים כו' והוא שם הוי' שלמעלה מהשתלשלות, ובד' ימים אלו הוא בחי' שם הוי' שבעצמות, והוא הכנה להיום ראשון ולקחתם לכם ביום הראשון4, והוא שיהי' ממני פריך נמצא5, הנתינת מקום בהעצמות על ענין תורה ומצוות.

(באותו יוה"כ שהוא שנת תרנ"א (והי' המאמר תקעו הב'6 שהוא שייך לתקעו תר"ן7) הי' ביוהכ"פ מרה שחורה'דיק והוא א' משני יוה"כ שצוה אאמו"ר שיאמר מנין חשאי תהלים כל הלילה, וכן למחר ביום לפי הפנאי, וכן הי' בא' מהשנים האחרונות. אבל במוצאי יוה"כ איז ער געווען זייער אויפגעלייגט און איך בין אויך געווען אויפגעלייגט, כן הי' ביום המחרת ג"כ אויפגעלייגט, ונכנסתי כנ"ל ושאלתי כנ"ל והשיב כנ"ל).

ושאל אחד מפני מה הוא אָן אַ פּאַראַד? והשיב: מפני שזהו רק ליחידי סגולה, למי ששייך לזה, דאינו כיוה"כ שהוא לכל.

על ענין ממני פריך נמצא, יש אצלי הנחה בארוכה8.

ב. ר' זלמן שצערבינער9 חותנו של ר' מיכל10

— ר' מיכל בעצמו הי' איש פשוט אַ אויסגעגאָסענער, האַרט אויסגעגאָסן,

26

זיין הערן חסידות איז געווען שלאָפן אין ג"ע, אבל חותנו ר"ז הי' באיזה ציור —

ר"ז הי' פון דעם זיידנס11 אידן, ער איז געווען באַ דעם עלטער זיידן12 אויך אָבער נאָך אַ יונגערמאַן און דער זיידע האָט עם אַריין גענומען, ואצל אאזמו"ר נ"ע11 הי' כדת לעשות הבע"ב בישוב און ער פלעגט זאָגן: אויב איר ווילט ברויט און אריכות ימים גיב איך אייך ותדורו בישוב (וואָס דאָרט איז ניטאָ אַזאַ טאַראַראַם) בכדי שיהי' פנאי ללמוד (הי' כאלו שאדרבה ציוום להתעסק באופן רחב וכו'), ואחד מהם הי' ר"ז שצערבינער, וואָס דער טאַטע פלעגט האָבן אַ געשמאַק אין זיידנס אידן.

ואמר הר"ז לפני אאמו"ר דבר פשוט אבל טוב, וואָס דעם וואָרט פלעגט מען איבער חזר'ן א פּאָר יאָר נאָכדעם: לאחר שהר"ז נכנס אצל אמי זקנתי הרבנית13 עיוה"כ שחרית לבקש אצלה לעקאַח*13 ואח"כ נכנס לכ"ק אאמו"ר נ"ע בחדר היחידות והוא לא הי' מחלק לעקאַח רק עמד על השולחן בקבוק יי"ש ולעקאַח וכ"א טעם, ואמר לפני אאמו"ר: אַ איד איז ווי אַ סאָלדאַט, וואָס מען הייסט עם טוט ער, אז מען הייסט עם פריילעך זיין — איז ער פריילעך, אַז מען הייסט עם וויינען — וויינט ער. אָט איצט איז יו"ט מען נעמט אַ ביסל משקה, און אין 4­3 שעה אַרום וועט זיין מנחה איז ר"ל עולם חשך בעדו כו'14.

ג. ושאל אחד שפעם הי' דיבור כזה בענין עצמי (והיינו בצדיקים שהם בדוגמא של מעלה).

והשיב כ"ק אדמו"ר: גם בזה הוא כן, לפי שהעצמי הוא בכאו"א היינו

27

בהמדרי' דראשיכם כו' עד חוטב עציך ושואב מימיך, דכאן הכוונה בהמדרי' דחוטב כו' אשר אנשים כאלו מאחר שאינם בציור שכל ומדות איז וואָס איז ער, רק העצמי שבו, וואָרום אַז ניט דאָס וואָס איז ער, דמי שהוא בציור שכל ומדות הוא בציור איזה דבר ולבוש, אבל אנשים פשוטים זיי האָבן ניט קיין דבר המלביש והעבודה הוא מצד העצמי, וכמא' בדרוש אין הקב"ה בא בטרוניא15 דהעקב בנקל יותר להושיט למים חמים מצד שאין שם גילוי השכל ומצד העלם השכל הוא בביטול יותר אל הרצון, רק באנשים גדולים אצלם הוא שהם בעלים על העצמי שבהם וואָס ער קען טאָן מיט דעם עצמי וואָס ער וויל, ובאנשים פשוטים אינו כן נאָר אַזוי איז ער.

וכענין בעל שם16, דבשנת תרס"ג בש"ק חזון ערב ת"ב (בעת סעודת המפסקת) שאל ר' יצחק גרשון17 מהו השם שקורין בעל שם מאחר שהבעש"ט הי' כ"כ מופלא מהו התואר דבעל שם18. והשיב כ"ק אאמו"ר נ"ע הפי' בעל על השם שיכול לעשות בהשם כרצונו, כי יש פרטי ענינים בענין השמות וכמו לכוון בשם שהוא בפרטי מדרי' הספי' כי לכל ברכה יש שם פרטי וע"י הכוונה שמכוון בשם ממשיך המדרי' פרטי' ההיא, וכאן הכוונה בעל על השם כנ"ל (מאותו ש"ק יש אצלי הנחה על ב' ענינים על ענין הנ"ל19 ועל ענין בריך שמי'). ואמר אאמו"ר נ"ע אַז מיט סמעטענע20 קען מען דאָס ניט פאַרשטיין.

ד. אח"כ אמר אחד לחיים פאַר אַלע אידן שברוסלאנד. ובירך כ"ק אדמו"ר שיעזור ד' שנהי' בקרוב כולנו יחד.

ה. הזכיר אחד שבשנה העברה בלענינגראד לא הי' עלעקטרי בהחדר ועכ"ז הי' אור ליכטיק. ואמר כ"ק אדמו"ר: אז הי' אַזאַ ליכטיקייט וואָס דער העלם האָט געלייכט, שהענין עצמו איז געווען גאָר ניט אַזוי ליכטיק נאָר דאָס איז צוליב עס זאָל ווערן ליכטיק כי כל העלמות הוא בכדי שיאיר וכענין הגלות שהוא בשביל שיהי' הגאולה. יתן ד' שיהי' אור עס זאָל ווערן ליכטיק, אַז עס זאָל מאיר זיין עצם האור, ואז לא יהי' נצרך לשום פירושים, דעכשיו צריכים לפירושים אַזאַ אור צי אַזאַ אור, אָבער אַז עס וועט מאיר זיין עצם האור וועט זיין ליכטיק ולא יהי' נצרך לשום פירושים.

ו. כ"ק אדמו"ר האמצעי מדבר21 בענין גלה כבוד מלכותך עלינו22 דמלכותך העצמי יתגלה עלינו, דלזה

28

אין שייך העלאת מ"ן, כ"א שנמשך ער ווערט נמשך ווייל מען דאַרף דאָך נמשך ווערן, עס איז דאָך פאַראַן אַ רצון אויף דעם און מען איז מחכה אויף דעם אַז ס'זאָל נמשך ווערן.

ושאל אחד: צי מ'דאַרף ניט, אָדער העלאת מ"ן דערלאַנגט ניט.

והשיב כ"ק אדמו"ר: דלעצמות אין שייך שיגיע שום העלאת מ"ן, דכל מה שמגיעים בהעלאת מ"ן אי"ז בחי' העצמות עדיין, ולעצמות אין שייך שום העלאת מ"ן, כ"א בעבודה במס"נ בחי' בכל מאדך23 שהוא ביטול הציור שלו שא"ז ענין העלאת מ"ן כ"א דאָס איז אַראָפּ צו נעמען די מניעות ועיכובים שזהו ע"י ביטול הציור שלו כי העצמות הוא היש האמיתי וליש האמיתי אין שייך ענין כלי כ"א דער ניט איך, דער אַרויס פון זיין ציור בכל אופן שהוא גם במדרי' הטוב מ"מ צ"ל היציאה גם מזה שזהו הפי' בכל מאדך מאד שלך23 בכאו"א לפי מדריגתו צ"ל היציאה מזה, כענין צא מאיצטגנינות שלך24 דענין האיצטגנינות של אאע"ה הי' זה ידיעת אלקות במוחש דבן ג' שנה הכיר א"א את בוראו ובן מ"ח שנה הכיר את בוראו אשר זהו תלוי לפי דעת ר"א ור"י25 — מובא ענין זה מכ"ק אדמו"ר הזקן26, מהו בן ג' ובן מ"ח — והי' אצלו ידיעת אלקות במוחש וואָס בא עם איז דאָך געווען דער עולם גאָר אַ אַנדער עולם והי' במדרי' כזו שענין המס"נ, כבשן האש והנסיונות, לא הי' נחשב אצלו לענין, זיין ענין איז געווען גאָר אַ אַנדער ענין. דאצל חנני' מישאל ועזרי' הנה המס"נ שלהם איז געווען ביי זיי אַ ענין, אבל אצל אאע"ה אי"ז נחשב לענין עד שצריכים כמה צמצומים ור"ר להיות נחשב המס"נ והנסיונות שלו, וואָרום עס איז דאָך חשב את הקץ דמצד אוא"ס זענען דאָך אַלע ענינים בבחי' א"ס קען זיין דער גלות אויך בבחי' א"ס נאָר מצד הר"ר נמשך להיות נחשב ענין הנסיונות, ועכ"ז הי' צריך לצאת גם מזה, כמו"כ בענין בכל מאדך היציאה ממה שהוא ניט איך.

וזהו"ע מה שאומרים עשרה פעמים על חטא דלכאו' מאחר שאמר פעם א' דיו, נאָך וואָס דאַרף מען זאָגן צען מאָל על חטא, כ"א הוא היציאה בכל הכחות להיות היציאה ממה שהוא שזהו ביוהכ"פ, דבר"ה דאַרף מען זיך היטן פון הזכרת חטא27, דבזמן קב"ע אין שייך

29

להזכיר חטא כמו אַ סאָלדאַט אַז מען דערמאָנט עפּעס אויף עם לפני המלך, ווערט ער אָפּ געפרעגט, איז דאַרף מען זיך היטן, אבל ביוהכ"פ אומרים על חטא, שאז אין שום העלמות וקטרוגים, והוא העבודה בביטול הציור שלו בכאו"א בגדולים וגם בפשוטים היציאה ממה שהוא פון וואָס ער איז, ניט ווי זיין איך, וכמו"כ בגדולים.

ושאל אחד אם שייך זה לענין מה שהעדר הכלי הוא כלי.

והשיב כ"ק אדמו"ר שבענין ההסבר אומרים זה, וכמו שהרבי הצ"צ דער עלטער זיידע מביא ווי דער ענין איז ע"פ דרוש וע"פ חסידות כו', בהסבר איז מען דאָס מסביר בהענין פון העדר הכלי, פון ל"ת, וואָס ל"ת איז העכער פאַר עשה28, נאָר דער ענין וואָס מיר ריידן הוא כמו שהוא הענין לאמיתתו אין עבודה.

ושאל אחד, גם בר"ה העבודה בקב"ע במס"נ כמבואר בדרושי ר"ה.

ואמר כ"ק אדמו"ר: מ"מ אינו דומה ליוה"כ, ר"ה איז דאָך פאַראַן ווער עס איז עובד בהעבודה דקב"ע וכו' אבל ביוהכ"פ הוא היציאה לגמרי, דער ניט איך, בר"ה וויל מען זיין ווי מען דאַרף און יוהכ"פ איז מען דאָרטן וכו'.


1) הובא ונתבאר באגרות­קודש כ"ק אדמו"ר שליט"א ח"ה ע' ד*. לקוטי שיחות ח"א ע' 13. שיחות: ש"ק חול המועד סוכות תשכ"ד. ש"פ האזינו תשמ"ב. ועוד.

2) ראה סה"מ תרח"ץ ע' סז. אגרות­קודש ח"א ע' קצד. ח"ג ע' תפג ובהערה 8 שם. ספר השיחות תרצ"ו — חורף ה'ש"ת ע' 161. שיחת מוצאי יוהכ"פ ה'שי"ת סעיף ה (סה"מ תשי"א ע' 42. ספר השיחות ה'שי"ת ע' 346).

3) ואתחנן ד, לט. שם, מ. מלכים­א ח, ס. שם יח, לט. וראה לקו"ת דרושים לשבת שובה סה, סע"ג ואילך. וראה מאמרים שבהערה הבאה.

4) אמור כג, מ. וראה סד"ה ולקחתם לכם תרל"ז (סה"מ תרל"ו ח"ב ע' שסב). ד"ה הנ"ל תרנ"ב (סה"מ תרנ"ב ע' ו).

5) הושע יד, ט.

6) נדפס בסה"מ תרנ"א ע' א ואילך.

7) נדפס בסה"מ תרמ"ח­תר"ן ע' רעט ואילך.

8) ראה גם לקמן ע' 104.

9) בעל מדריגה הן במוחין והן במדות טובות. בקי בש"ס בבלי, בעל ידיעה בירושלמי וד' טורים, בקי בזוהר, כתבי האריז"ל וספרי חסידות הנדפסים. בעל צדקה מפורסם. בשדותיו היו קוצרים חטים למצה שמורה עבור כ"ק אדמו"ר מהורש"ב. — ראה בארוכה: שיחות תשרי תרצ"ג (ברשימות כ"ק אדמו"ר). שיחת חג הפסח תרצ"ד סעיף ו ואילך. ספר השיחות קיץ ה'ש"ת ע' 10 ואילך. תש"ד ע' 119.

10) החסיד ר' יחיאל מיכל וויגאן משצערבינא. ראה אודותו לקמן ע' 166.

*) ושם: "פעם למחרת יוהכ"פ נכנסתי אל הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק ואשאל אותו: ומה עתה? ויענני: עתה ביחוד צריך לעשות תשובה (איצטער ערשט דארפן תשובה טאן)".

11) כ"ק אדמו"ר מהר"ש.

12) כ"ק אדמו"ר הצמח צדק.

11) כ"ק אדמו"ר מהר"ש.

13) הרבנית הצדקנית מרת רבקה בת הרבנית מרת חי' שרה ובת הרה"ג הרה"ח ר' אהרן אלכסנדראוו משקלאוו. אשת כ"ק אדמו"ר מהר"ש. נולדה בשנת תקצ"ג בעיר ליובאוויטש. עודנה קטנה מתו עלי' אבי' ואמה ונתגדלה בבית זקנתה, אשת כ"ק אדמו"ר האמצעי, הרבנית הצדקנית מרת שיינא. לנשואי' עם כ"ק אדמו"ר מהר"ש נתנה לה זקנתה את ה"אשת חבר" שלה. כשנסתלקה חמותה הרבנית הצדקנית מרת חי' מושקא, העמיס כ"ק חותנה אדמו"ר הצ"צ עלי' את כל כלכלת החצר כאשר עשתה כבוד חמותה. מדותי' הכי תרומיות היו לסמל לגדולי החסידים. נסתלקה יו"ד שבט תרע"ד. ומ"כ בעיר ליובאוויטש באוהל מיוחד סמוך להיכלי ציון כ"ק חותנה אדמו"ר הצ"צ וכ"ק אישה אדמו"ר מהר"ש (ראה ספר השיחות תורת שלום ע' 189. ספר התולדות אדמו"ר מהר"ש (קה"ת, תש"ז) ע' 12. "הקריאה והקדושה" שבט תש"ד ע' ה). וראה לקמן ע' 144. ספר השיחות תש"ו ע' 14.

*13) ראה לקמן ע' 140 ובהערה 20.

14) ראה ספר השיחות קיץ ה'ש"ת שם: אין יאר תרמ"ח אדער תרמ"ט, ערב יום כיפור, איז החסיד ר' זלמן הנ"ל אריין צום טאטן באלד נאכן דאוונען מיט א פרייליכן ברייטן גוט יו"ט.

דער טאטע איז געווען זייער ערנסט און זייער פארטיפט אין דעם ספר וואס ער האט דאן געלערנט און האט אים געענטפערט:

יע, עס איז יו"ט, און יו"ט איז מועדים לשמחה, אבער עס איז ערב יום כפור, מען בעדארף שטיין אין א התעוררות תשובה מעומקא דליבא, וואס תשובה איז חרטה על העבר וקבלה טובה על להבא.

ר' זלמן האט געענטפערט:

רבי, מיר זיינען זעלנער. ערב יום כפור ביז האלבן טאג האט השי"ת געזאגט אז עס איז יו"ט און געהייסן זיין בשמחה, נאך האלבן טאג דארף מען דאוונען מנחה, זאגן על חטא און תשובה טאן. וסיים: רבי גיט מיר לעקאך. דער טאטע איז געווען זייער צופרידן פון ר' זלמנ'ס ענטפער און האט אים געגעבן א שטיקל לעקאך און געזאגט: איך גיב אייך א שטיקל לעקאך און השי"ת זאל אייך געבן א זיסן יאר.

15) סה"מ תרמ"ח ע' קפז ואילך. תרפ"ה ע' רנט ואילך. וראה ספר השיחות תרצ"ו — חורף ה'ש"ת ע' 11.

16) בספר השיחות תרצ"ו — חורף ה'ש"ת ע' 321: החסיד ר' איטשע גרשון הי' רגיל לבוא אל כ"ק אאמו"ר נ"ע על תשעה באב, פעם אחת בא וחל אז ערב ת"ב בשבת, והיתה אז הסעודה שלישית — א מילכיגע סעודה — מצד הבריאות. ושאל אז לכ"ק אאמו"ר נ"ע, הטעם על קריאת בעל שם טוב. [עיי"ש ההמשך].

17) נודע בשם יצחק גרשון דער מלמד (ספר השיחות תורת שלום ע' 2 הערה 5). ראה גם ספר השיחות: תר"פ­תרפ"ז ע' 248 ובהערה 169; תרצ"ו — חורף ה'ש"ת שם.

18) בכ"ז ראה ספר השיחות שבהערה 16. וש"נ.

19) רשימה זו מוזכרת גם בספר השיחות תורת שלום ע' 46. סה"מ תרפ"א ע' קעז. וראה לקמן ע' 270­269.

20) ראה ספר השיחות שבהערה 16.

21) ראה סידור עם דא"ח קסה, א. מאמרי אדמו"ר האמצעי בראשית ע' תכח.

22) תפלת מוסף דיו"ט וימים נוראים.

23) ואתחנן ו, ה. תו"א מקץ לט, ג ואילך. לקו"ת שלח מב, ג. סהמ"צ להצ"צ קס, ב. ובכ"מ.

23) ואתחנן ו, ה. תו"א מקץ לט, ג ואילך. לקו"ת שלח מב, ג. סהמ"צ להצ"צ קס, ב. ובכ"מ.

24) שבת קנו, א. נדרים לב, א. וראה גם סה"מ תרפ"ד ע' קב.

25) ראה נדרים לב, סע"א (אמר רבי אמי בר אבא בן ג' שנים הכיר כו'). ב"ר פ"ל, ח. שם פס"ד, ד (ושם: ר' לוי בשם ריש לקיש אמר בן ג' שנים הכיר כו' ר' חנינא ור' יוחנן תרוויהון אמרין בן ארבעים ושמנה כו').

26) ראה רשימת רבינו משנת תרס"ח (יגדיל תורה ניו יארק שנה ג ע' שכז): "שמעתי מכ"ק אאמו"ר הרה"ק שליט"א* בשם הישיש מראד­מיסעל**, כי הוא הי' בין אלו שהיו מנקים את הספרים והכתבים קודם הפסח אצל כ"ק אאזמו"ר הצ"צ זצוקללה"ה, והי' מונח הרבה כתבים, עלים, ואגרות, בשייד. והי' צעטיל א' ארוך כתי"ק כ"ק אדמו"ר הגדול זצוקללה"ה, וזה הי' נכתב בו ממה שזוכר, יש פלוגתא בין ר"א וחכמים על אברהם אבינו ע"ה, דא' סובר דבן ג' שנים הכיר אברהם את בוראו, וא' סובר בן מ"ח שנה, ועל הבעש"ט הכל מודים דבן ג' שנה הכיר". עיי"ש.

27) ראה שו"ע אדה"ז או"ח סתקפ"ד ס"ב. וראה גם ד"ה אדון עולם תשמ"ג (סה"מ מלוקט ח"א ע' תלד ובהערה 50).

*) כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע.

**) ראה אודותו לקמן ע' 59 הערה 26.

28) ראה לקו"ת פקודי ג, ב ואילך. אוה"ת שה"ש ח"ב ע' תנא ואילך. ד"ה המזבח עץ בהמשך מצה זו תר"ם פ"מ ואילך. ד"ה מאי מברך פר"ת, ה'ש"ת, ותשל"ו (סה"מ תשל"ו ע' 74 ואילך).