מצוה לדון במקח וממכר

לו, ב

(של"ו) וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך (ויקרא כ"ה י"ד), זו מ"ע לדון במקח וממכר ככתוב דהיינו קנין הכסף או המשיכה שמשמשך הלוקח את החפץ הרי הוא שלו ואח"כ מחוייב ליתן לו הכסף המגיע וכידוע פסק הלכה הערוכה במשנה רפ"ד דב"מ הזהב קונה את הכסף וכדפי' רש"י ובגמ' דמ"ה תני הזהב מחייב לפי שכסף הוא מעות לעולם כו', ור' יוחנן שם ס"ל דד"ת מעות קונות ג"כ שבנתינת הכסף קנה את החפץ אבל מד"ס בעי משיכה והכי קי"ל בחו"מ סי' קצ"ח: וביאור ענין זה למעלה הנה בו ית' כתיב קונה שמים וארץ (בראשית י"ד י"ט) וכן קונה הכל, וכל קניניו הם עפ"י התורה במשיכה ובכסף, והענין יובן עפמ"ש בע"ח דמתחלה כשעלה ברצונו הפשוט להאציל ולברוא העולמות הי' רק מפני שחפץ חסד הוא להטיב עם בריותיו שיכירו גדלו ותפארתו לטוב להם כל הימים ולכן צמצם א"ע והמשיך קו ואח"כ תלוי במעשה התחתונים שהם בעבודתם גורמים המשכת האלהות, והענין כי ידוע דעצמותו ית' רם ונשא רבבות מדריגות עד אין קץ מגדר ובחי' עלמין ממלא וסובב פי' כי הקו שנמשך ומאיר לתוך העולמות נק' ממכ"ע ואור הא"ס המקיף וסובב לו שהוא העיגול הגדול שלמעלה מן המקום פנוי ולמעלה מן הצמצום נק' סוכ"ע שמחי' את העלמין ע"י שהוא מאיר בהם בבחי' מקיף לבד וגם שמאיר לתוך הקו וכמ"ש כ"ז בלק"א פמ"ח הנה באמת עצמותו ית' רם ונשא מעלה מעלה אין קץ מהיות בחי' מקיף וסובב לעולמות