איסור אונאה

לז, ב

אל תונו איש את אחיו (ויקרא כ"ה י"ד) זו מל"ת שלא להונות חבירו בממון (של"ז): ענין האונאה מבואר באוצ"ח באורך וגם בטעמי מצות פ' לך לך במצות מילה כמש"ש ג"כ וקיצור הענין שהחסד הג' (מן הה"ח שהם פנימי' הז"א ואורו) המלובש בת"ת שליש ממנו מכוסה ביסוד אי' וב' שלישי' מגולים וכל חסד הוא כ"ו אורות כמנין הוי' ולזאת התחלקות גילוי אורות האלו פעמים מתגלים ח"י למטה ונתאנה שליש העליון ופעמים י' נשאר למעלה ומתאנה ב' שלישי' התחתונים אך כ"ז נק' אונאה פחות משתות ומתקיים המקח כי כן הוא ההשתלשלו' אמנם פעמים יהי' אונאה יתר משתות והוא כי יאיר כל השליש עליון למטה וזהו תוס' הארה עצומה רק שזהו ביטול מקח כי אינו מתקיים כן לעולם אלא ג' זמנים יש שמאיר כן לפי שעה והוא ע"י פריעה ובעת חזרת הש"ץ התפלה משום שמסתלק יסוד אי' המכסה אותו לב"פ קדמאי' דנו"ה דאי' שבחו"ב דז"א ובעת תוס' שבת שעולים נה"י דז"א בחג"ת ומרבוי האור נבקע יסוד אי' כו' (ונ"ל לבאר בזה ג"כ מ"ש במשנה פ"ד דב"מ דנ"ב בכפרים עד ערבי שבתות כי אז הוא זמן הגילוי הגדול ומכיון ששתק אז שוב א"י לחזור בו ומש"ש דמ"ט ב' עד כדי שיראה לתגר או לקרובו י"ל שהם המל' הנק'