ספריית חב"ד ליובאוויטש
מצות קרבן פסח
לשחוט קרבן פסח בין הערבים (ה') לאכול אותו בליל ט"ו בניסן צלי אש (ו') שלא לאכול אותו נא ומבושל (ז') ומצות צלייתו הוא ראשו על כרעיו ועל קרבו כידוע. ושרש המצוה כתב בטעמי מצות להרח"ו פ' בא וז"ל כבר הודעתיך כי ביציאת מצרים היה הז"א ג' גו ג' בגו בטנא דאימא עילאה כמבואר אצלינו ואמנם כבר נודע מ"ש בגמ' (נדה ל' ב') התינוק במעי אמו ראשו בין ברכיו [ולכן היה צלוי ראשו על כרעיו] להורות שהי' מקופל במעי אמו ג' גו ג' ועתה הוא בסוד גדול עכ"ל ור"ל שמורים בקרבן פסח הטובה הגדולה אשר נעשה בגאולת מצרים
שהוא ענין לידת הז"א והמשכת מוחי' דגדלות כמ"ש במצות מצה שהרי תחלה בגלות הי' בעיבור תלת דכלילן כו'. ובזה יובן ג"כ מה שאנו אומרים בהגדה עבדים היינו לפרעה במצרים (דברים ו' כ"א) כדפי' במ"ח אנו בני ז"א העומד בעיבור בבטן המלאה בינה היינו עבדים לפרעה העומד בעורף א"א שהי' מעכב שלא יצא ז"א ממצרים שהוא מצר מי הנק' בינה והי' הז"א בצער וגלות גדול כולד המעובר במעי אמו ויוציאנו הוי' אלקינו או"א שהלבישו לזרועות דא"א, וזהו ביד חזקה ובזרוע נטויה כו': להבין ענין העיבור והלידה והכתיב אני הוי' לא שניתי (מלאכי ג' ו'), אך הענין כי באמת עצמותו ית' מרומם ומתנשא למעלה מעלה מן הי"ס שהם רק בחי' כלים לאורו וזיוו ית' ובבחי' הכלים הוא שנמצא השינויים שפעמים הם בבחי' קטנות ואז מאיר האור בהם ג"כ בקטנות כפי אשר יוכלון שאת ופעמים הם בגדלות ואז מאיר האור בהם בגדלות והנה במצרים הוכרח להיות המדות עליונות שהם בחי' הכלים הנק' ז"א בעיבור שהוא תכלית הקטנות כו' מטעם המבואר בפע"ח, ולסיבה זו הי' הגלות כי מבחי' קטנות יונקים החיצונים וניתנה שליטה לפרעה ואנו היינו עבדים לו וטפלים אליו משא"כ מבחי' גדלות, והנה קודם שנבא אל הביאור יש להקדים ביאור מ"ש בע"ח שמעמד הקליפות בין המקיפים לפנימי' אחוריהם אל המקיף ופניהם אל הפנימי ור"ל מקיף ופנימי עגולים ויושר:
א) ולהבין זה הנה ענין עגולים ויושר יובן עד"מ מנפש האדם המתלבשת בגוף שמתחלקים כחותיה לחלקים פרטיים באברי הגוף לפי מזג תכונת כלי הגוף כמ"ש בזהר שבמוח נמצא תלת חללי' דגלגלתא שנים לצד הפנים וא' לאחוריים ובתלת חללין אלו מלובשים ג' מוחי' חב"ד שבשני החדרים אשר לצד פניו מלובשים שני מוחי' חו"ב ובחדר שאחורי כתפין מלובש מוח הדעת וכמ"ש ובדעת חדרים ימלאו (משלי כ"ד ד') ואח"כ מתחלקת לכחות פרטיים יותר המה החושים ראיה שמיעה ריח דיבור שהם כחות פרטיים נמשכים מהמוח שבראש שממנו מתפשט כח בעין לראות ובאוזן לשמוע כו' שכל כח פרטי יש לו מדור בפ"ע לפעול בו פעולתו ולפי מזג הכלי כך תכונת הכחות הנמשך ומתלבש בה, ואח"כ נמשך ומתפשט החיות מן הראש לכל הגוף ושם מתחלקים הכחות בהתחלקות פרטית יותר דהיינו כח המעשה מתלבש בידים וכח ההילוך ברגלים שאף בכח המעשה יש כמה מדריגות שהגם שבדרך כלל נק' הכח המלובש בידים ורגלים בחי' כח המעשה אעפ"כ יש חלוק והפרש גדול בין כח המעשה דידים לכח המעשה דרגלים שביד יכול לצייר איזו ציור נאה או לכתוב איזו כתב המלובש בו דבר חכמה והיד כותבת דבר חכמה ההיא מוכרח להיות שמלובש בה אז כח החכמה והשכל שלו איך יצייר הציור ויכתוב הכתב אבל בכח המעשה דרגלים אין נמצא התלבשות השכל עד"ז אלא מעשה בעלמא להלוך או לעמוד והיינו מפני שנמצא ע"ס בעשי' עצמה והן הן המדריגות שונות הנמצא בכח העשי' עצמו שבידים מלובש החכמה דעשי' משא"כ ברגלים שמלובש בחי' עשי' דעשי', וכ"ז הוא בחי' התחלקות כחות הנפש לפרטים בכלים פרטיים כנ"ל וכל כחות אלו נמשכים ובאים מהנפש, וא"א לומר שגם קודם התמשכותן לכלי הגוף בעודן כלולים בנפש היו ג"כ בבחי' התחלקות עד"ז שא"כ אתה אומר נמצאת מחלק הנפש לחלקים רבים לפי תכונת איברי הגוף ובאמת שהנפש היא עצם פשוט א', ועוד שהרי אנו רואים שיש כחות הנפש בגוף המתנגדים זל"ז כמו בלב כח החמימות ובמוח הקרירות וכמ"ש בת"ז חכמה מוחא בינה ליבא וחכמה מקור החסדים הנמשכים כמים ובינה מקור הגבורות הנמשלים לאש ואחר התלבשותן בגוף יש להם כלים ומדורות מיוחדים ואין זה מכבה זה אבל אם אתה אומר שכמ"כ נמצאו וכמ"כ היו בשרשן בנפש ושם אין להם
מדורות מיוחדים שהנפש רוחנית היא וא"כ היו זה מכבים זה, אלא ודאי מזה מופת ברור שבעוד הכחות בנפש היו בסגנון אחר מכמו שנעשי' אח"כ בהתלבשותן בכלי הגוף כי אז הם נעלים הרבה ודקים ביותר מן התואר שמקבלים אח"כ ע"י התלבשותן בכלים עד שבשרשן אינן מנגדים כלל זה לזה וגם אז הם כלולים כולם יחד בהתכללות בנפש בלתי התחלקות פרטי' כמו שנעשו אח"כ בכלים אלא הנפש שהיא עצם א' היא הכוללת כולם יחד בסקירה א', ועתה שים אל לבך המשל הזה איך מהנפש שהיא עצם פשוט וכוללת כחותיה כא' מתחלקים אח"כ לכחות פרטיי' שונים ע"י הגעתן בכלי הגוף המחולקים כנ"ל והבן מזה בנמשל למעלה ענין עגולים ויושר כי הנה נז' בע"ח שמקור העיגולים הוא העיגול הגדול שלפני הקו המקיף את הכל ומקור היושר הוא מהקו שנמשך מאא"ס אל תוך החלל, והענין שבחי' העגולים יש בהם ג"כ י"ס אלא שהן בחי' התכללות כחות הספי' כמו שהן בשרשן טרם התמשכותן בכלים דיושר להיות כאו"א במדור בפ"ע אלא כמו שהן כלולים יחד עדיין ולכן הם כגלדי בצלים זת"ז כי נכללין כא' כנ"ל במשל מכחות הנפש כמו שהן כלולים בנפש שהם נעלים מכמו שהם אח"כ בכלים שלהם וזהו בחי' משכיל מקור החכמה דאצי', אבל בחי' היושר הוא בחי' האורות המתלבשים בכלים שאז הם כל אור בכלי מיוחד בתלת מוחין מלובש חב"ד כנ"ל וכן חו"ג דרועא ימינא ושמאלא ת"ת גופא נו"ה תרין שוקין כו' ואז החכמה מובדלת מהבינה זה מקור החסדים וזה מקור הגבורות זה עומד לפעול פעולה זו וזה פעולה אחרת וכנ"ל וכן מתחלקים עוד שי"ס יש בהם ל' כלים י' פנימי' מתלבשים בבריאה וי' תיכונים ביצי' וי' חיצוני' בעשי' לפעול השפעת גשמיים וגם בהם י' בחי' כנ"ל במשל כח המעשה שבידים לגבי כח ההילוך שברגלים וזהו הנק' השתלשלות העולמות כשלשלת זו טבעת תחתון אדוק בטבעת עליון ועליון בעליון הימנו וכנ"ל עד שבאו מהם השפעות גשמיים להוות העוה"ז וכל אשר בו כמ"ש ואתה מחי' את כולם (נחמי' ט' ו') שזהו ע"י היושר כמשל כחות הנפש כשהם בגוף פועלים פעולתן משא"כ בעודם כלולים בנפש כו': והנה תכלית הכוונה של המאציל ב"ה שהאציל וברא ויצר ועשה סדר ההשתלשלות עולמות אבי"ע ידוע שהוא ירידה צורך עלי' שיהיו אח"כ ביטול היש לאין ולכן סוף מעשה והתהוות הנפרדים הוא עיקר המכוין כי אין מלך בלא עם ל' עוממות ר"ל נפרדים דוקא וכשהם בטילים כמ"ש וצבא השמים לך משתחוים זהו כבוד מלכותו ב"ה וריבוי המחנות של המלאכים היינו ריבוי התחלקות באיכות הביטול כמו מחנה מיכאל ביטולם אל ה' הוא בבחי' אהבה ותשוקה נפלאה לצאת מן הכלים המגבילים ומחנה גבריאל ביטולו בבחי' יראה ופחד כו' וכעד"ז ימצא חלוקי' רבים ג"כ בביטול הנשמות למעלה, אך דרך כלל כולם כאחד הן נשמות הן מלאכים עולים ממטה למעלה בבחי' ביטול אליו ב"ה וזהו תכלית כוונתו ית' שזהו העלי' שבשבילה הי' ירידת החיות ממנו ב"ה להוות העולמות כנ"ל אמנם הקליפות וסט"א שאין בהם בחי' הביטול הרי מובן שא"א להם לקבל החיות והשפע מבחי' היושר שהוא בחי' התלבשות האורות בכלים להיות השתלשלות עולמות אבי"ע מאחר שהשפע עליונה זו היורדת להתלבש בכלים אינה אלא צורך עלי' להיות ביטול היש לאין כנ"ל א"כ אינה מתלבשת אלא בכלים שיש בהם בחי' הביטול והן נשמות ומלאכים ובהגיע השפע לתוך הכלים הנה הכלים מגבילים אותה בלי תומשך להלאה להתלבש בכלים בלתי ראוים הם כלים הטמאים דקליפות שאין בהם בחי' ביטול כנ"ל שאין ראוים לקבלה לקבל בתוכן את האור מא"ס ב"ה ולכן מבחי' אור המתלבש בבחי' יושר הי' נמנע השפע לחיצונים. אכן מה שיכולים לקבל חיות הוא מבחי' העגולים דוקא שהוא למעלה מהתלבשות בכלים וחופף עליהם
בהיות שלעוצם רוממותו ועוצם גדולתו אין יכול להיות נגבל בכלים אפי' דקדושה ושם אין מעשה התחתונים תופס מקום כ"כ כמ"ש אם צדקת מה תתן לו (איוב ל"ה ז') ורבו פשעיך מה תעשה לו (איוב ל"ה ו') ולכן יוכל להטיב גם למי שאינו ראוי עד גם שממית בידים תתפש והיא בהיכלי מלך (משלי ל' כ"ח) ר"ל שגם להחיצונים יוכל להגיע חיות משם אע"פ שהם אין בהם בחי' הביטול כלל רק דקרו לי' אלקא דאלקא כמאמר בלעם לא אוכל לעבור את פי ה' (במדבר כ"ב י"ח) שזהו מעט בחי' הביטול ולגבי ביטול דקדושה הוא בחי' יש ממש יחשב אך לעוצם רוממות האור המאיר בבחי' מקיף כלא חשיבי' השפע מלדקדק שלא יגיע אליהם ולכן משם יוכלו לקבל יניקה, וזהו שאמר האריז"ל שמעמד הקליפות אחוריהם אל המקיף שמ"מ מעט יניקה מגיע להם מאור המקיף וכמשל החבית המליאה על כל גדותיה נשפך ממנה מים לכל צד משא"כ כשנמשכים דרך צנור וברזא לא יושפך לצדדים רק להכלי הראוי' שהעמידו תחתיה כו' אך מ"מ גם משם מגיע להם יניקה מבחי' חיצוני' לבד וכמאן דשדי בתר כתפין כמו שית' עד שלכן אחוריהם לבד אל המקיף ולא פניהם כי בפניהם אין יכולים להסתכל לאור המקיף שאין רצויים כלל לפניו ב"ה וכמשל השממית שעם היותה בהיכלי מלך לא שהיא רצויה אצלו עד שכדאי שתרקד בהיכלו אלא שלעוצם רוממותו אינו נותן לב להקפיד לגרשה כו': ועוד זאת יש דרך אחרת ליניקת החיצוני' היינו מ"ש בע"ח ופניהם לפנימי כו' ור"ל גם מבחי' היושר והיינו כאשר יורדת השפע עליונה להתלבש בכלים דבי"ע בצמצומים רבים וגדולים ע"י כלים מכלים שונים שאז היא בבחי' קטנות מאד אז יוכלו גם החיצונים לינק דרך שערות דנוקבא כדאי' בע"ח רק בהיות השפע לא נתצמצמה בלבושים רבים כ"כ כ"א מלובשת בהכלים בבחי' גדלות אז אין באפשרי להם לינק מטעם שנתבאר לעיל וביאור ענין הצמצומים הגדולים האלו יש להבין עפמ"ש במ"א במ"ש האריז"ל שא"ל אדנ"י בגימ' צ"ו וידוע דאין צו אלא ע"ז והענין לפי שאל אד' הוא השם השולט בעשי' ומכללו העוה"ז וכל השפעה הנמשכת בעוה"ז נמשכת ע"י לבוש עב וגס שהוא לבוש הטבע עד שיוכל האדם לומר כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה (דברים ח' י"ז) ובאמת ברכת ה' היא תעשיר אלא שהברכה נמשכת ע"י לבוש עב המסתיר אותה, ומי החכם ויבין את זאת והצדיק הצדיק והרשיע הרשע ויאמר אני ואפסי עוד ולזאת ניתנה הבחירה, והנה לכן אל אד' שעל ידם נשפע השפע בעשי' בגימ' צ"ו ואין צ"ו אלא ע"ז הוא לבוש עב המלביש שפע זו עד שיכול להיות בחי' יש וזהו מ"ש אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם (ישעי' נ' ג') שהוא לבוש שק המעלים כנ"ל ובהיות השפע נמשכת ע"י לבוש שק הנ"ל אין מדקדקים בה כ"כ וגם החיצוני' שהם יש יוכלו לקבל יניקה שהרי אמרנו ששפע זו נמשכת בהעלם גדול עד שיוכל לומר כחי כו' וא"כ גם כשהם בחי' יש יוכלו לינק ומדרך זה יניקתם ביותר מיניקתם מאור המקיף שאחוריהם לבד אל המקיף משא"כ דרך צמצומים האלו הנה פניהם אל הפנימי, נמצא העולה מזה שיש שני אופנים ליניקת החיצוני' הא' מבחי' המקיף כנ"ל, הב' מבחי' קטנות וצמצום השפע דיושר כשמתצמצם בכלים מכלים שונים אז יונקים דרך שערות דנוק' כנ"ל, זולתי מבחי' הממוצעת דהיינו כאשר השפע מלובשת בתוך הכלים רק היא שם בבחי' גדלות עדיין והוא עצמיות היושר אז אינן יכולים לקבל יניקה משם כלל כנ"ל:
ב) ועפ"ז יובן ענין הגלות מצרים שהיו עכומ"ז מושלים על ישראל מפני שהע' שרים עליונים יונקים יותר מדאי והיינו מפני שהגלות הוא בחי' עיבור כמ"ש בפע"ח שבגלות מצרים הי' ז"א דאצי' בבחי' עיבור בבטן אימא וידוע שבהיותו
בבחי' עיבור הוא בבחי' קטנות מאד תלת כלילן גו תלת וכמארז"ל שהולד ראשו מקופל בין ברכיו, והענין כי ביארנו במצוה ג' שיש בז"א ג' בחי' חב"ד חג"ת נה"י ע"ש היטב ענינם, והנה הבחי' הג' הנקראת נה"י היא שרש הוויית הז"א בתחלתו דהיינו שרשו כמו שנמשך מהכתר שהרי שרשו מהכתר ולא מאו"א לבד אע"פ שהוא בעיבור אח"כ באו"א וכמ"ש רישא דז"א בעתיקא אחיד ותליא אמנם שרש התהוותו מהכתר הוא בחי' הג' שבו הנק' נה"י לפי שהן עצמיותו לפי מה שנת' ענינם שם במצוה הנ"ל שהם בחי' עצם המדות שבלי טעם ודעת כי במדות יש מושכל מורגש מוטבע והן ג' בחי' שבהם שנת' שם ובחי' מוטבע שבהם הוא כמו שאנו רואים באדם התחתון שיש לו מדות טבעיי' דהיינו שיחפוץ ויאהב דבר המתוק לחיך וישנא דבר המר והמאוס לחיך וזה יש גם בתינוק בן יומו ולא מפני איזה טעם ושכל כלל שהרי התינוק אין לו שכל כלל וגם בבהמה שאין לה דעת כלל יש מדות אלו שהרי תאהוב עשבים טובים ותרוץ אל השוקת אשר אובסים אותה בה ותברח מדברים הרעים והמרים או מן האש וכיוצא, ושרש הוויית מדות אלו שאינן מהשכל היינו שזהו עצמיותן כפי שנמשכו מן הרצון שלמעלה מן השכל ולכן המדות אלו חזקים ביותר לסיבת שרשן שהוא למעלה מהשכל ונעלה מכח השכל וכמ"כ מובן למעלה ששרש הוויית הז"א מהכתר הוא בחי' נה"י שבו שהן עצמיות המדות עליונות והן שרשן למעלה מאו"א וכמשנ"ת במצות תפילין (תכ"א תכ"ב) פ"ב בענין הרצועות ע"ש ואח"כ המדות אלו הם בעיבור במעי אי' ואז ע"י יחוד דאו"א מיתוספים להם מוחי' דיניקה ומוחי' דגדלות שהם ב' בחי' העליונות שבמדות הנ"ל ואע"פ שהמוחי' נמשכים ע"י או"א ובחי' נה"י נמשכו מהכתר מ"מ מעלת המוחי' גדולה מאד נעלה כי כשהמדות מתנהגים ע"י המוחי' היינו עד"מ שהמדה מתנהגת לפי השכל והטעם שהוא חכמתו ית' שהוא היודע והוא המדע וע"פ חכמתו מתנהגים מדותיו להשפיע כראוי לפי חכמתו ואז הם מושבחים מאד ביותר מכפי שאין המוחי' מאירים בהם שאין בהם פנימי' כ"כ כי החכ' תחי' את בעליה וכמ"ש במצות תפילין פ"א ר"ל שהרצון הוא בעליה דחכמה ונעלה ממנה ואעפ"כ החכמה תחי' אותו לפי שבאחת יש בה מעלה יתירה והוא היותה בחי' פנימי' ויש בה טוב טעם משא"כ הרצון הוא בחי' חיצונית וכאשר החכמה תלביש את הרצון שיתנהג כפי הראוי ע"פ החכמה אז יהי' תכלית השלימות והענין ע"ד משנת"ל בענין העגולים שמשם יוכל להגיע חיות גם לחיצוני' מחמת רוממות אור המקיף שאין מדקדק מלהטיב גם למי שאינו ראוי וכמ"כ בחי' הרצון כשאינו מתנהג ע"פ החכמה הי' מטיב גם לרשעים כמ"ש ארך אפיים וגדל חסד (תלים קמ"ה ח') שמחמת אריכות אורו ית' לאין סוף הוא גדל חסד לזרוק עצמות גם לכלבים כו' וגם הפרורים הפקר שלו גדולים במאד אבל ע"י החכמה יהי' מדה נכונה שלא להטיב אלא למי שראוי ע"פ התורה כידוע שמצד זה נק' החכמה דין אמנם דין זה הוא דין ממותק לפי שעל ידו הוא קיום העולם ושכר לצדיקים ועונש לרשעים, וכמ"כ מובן בענין עיבור הז"א במעי אי' להמשיך לו מוחי' שכפי שהוא תלת גו תלת כמו שנמשך מהכתר בחי' המדות שבלי שכל אע"פ ששרשן מאד נעלה מ"מ הוא בחי' קטנות מאד ובחי' חיצוני' אבל כשהמוחי' נמשכים לו אח"כ ע"י או"א אזי הוא בבחי' גדלות ופנימית: ולזאת סיבת הגלות הי' עיבור הז"א בבטן אי' שאזי הוא בקטנות מאד, וכבר נת"ל שכשאור היושר מתצמצם בכלים מכלים שונים אזי מגיע יניקה להחיצוני' וא"כ כשהיו המדות עליונות בקטנות בלתי מוחי' הרי השפע שהי' על ידם היתה בקטנות מאד בצמצומים שונים ואז הי' מגיע להחיצונים יניקה ביותר והוא ע"פ דרך הב' שנת"ל פ"א ביניקת החיצונים כמ"ש בע"ח ופניהם לפנימי כו',
ועוד זאת שעיבור הז"א בבטן אי' הוא הגורם ג"כ יניקתם ע"פ הדרך הא' כי מאחר שהמוחין מסתלקין מלהאיר בו בבחי' פנימי' ונכללי' בבחי' מקיפים שזהו ענין העיבור בבטן אימא שבינה מקור המקיפים ואז מבחי' המקיפים מגיע ג"כ יניקה לחיצוני' כנ"ל שאחוריהם אל המקיף, משא"כ כשהמוחי' דאו"א מאירים בז"א בגלוי אז הוא בחי' גדלות דיושר להיות ההשפעה מן המדות כפי הראוי ע"י החכמה שלכבודי בראתיו כו' ואז אין יניקה לחיצוני' כנ"ל, אבל העיבור הוא הגורם שני הבחי' שמהם מגיע יניקה לחיצונים המדות* נעשו בקטנות מאד וההנהגה ע"י המקיפים בחי' הרצון שבלי החכמה כי הא בהא תליא ששרש עצמיות נה"י שבמדות הוא מהרצון שלמעלה מהחכמה כנ"ל וכשהחכמה מלבישתו ומשפעת מוחי' בהמדות אזי נמנע יניקתם כנ"ל:
וזהו עבדים היינו לפרעה במצרים וכדפי' במ"ח הובא לעיל פ"א שאנו בני ז"א היינו עבדים לפרעה העומד בעורף ומעכב שלא יהי' המשכת השפע בבחי' פנימי' אלא לו והיינו כנ"ל שמבחי' הרצון כשאינו מתלבש בהחכמה יוכל להיות נמשך יניקה גם לחיצונים כי שממית בידים תתפש כו' ומ"מ גם משם יניקתם רק בבחי' אחוריים ולא מבחי' פנים ח"ו שהרי אינן רצויים כלל כדכתיב ואת עשו שנאתי (מלאכי א' ג') וכמ"ש פ"א גם בענין העיגולי' שאחוריהם אל המקיף כו', והענין כי הנה שם הוי' רומז על השפעת האלהות להוות העולמות, והנה יו"ד ה"א שהם חו"ב הם בחי' צמצום והתפשטות שיש בכל השפעה וקוצו של יו"ד בכתר והוא בחי' הרצון שלמעלה מחו"ב ומקור להם כי כל המשכה ושפע תלוי ברצון המשפיע והרצון יש בו ג"כ פנימי' וחיצוני' והוא הנק' בע"ח פנים ועורף דא"א ובלשון פסוק הוא חפץ ורצון שהחפץ הוא פנימית הרצון והוא כי הדבר שמתענג בו א"כ רצונו בו אמיתי ונק' חפץ כמו חפץ בבת יעקב (בראשית ל"ד י"ט) אבל דבר שאינו מתענג בו ואיננו תכלית אצלו אלא שצריך לכך מחמת איזה דבר המכריחו ולולי שהי' אותו הדבר לא הי' רוצה בו כלל ואדרבה רצונו יותר שלא הי' הדבר ולא הי' מצטרך להדבר שרוצה בו עתה זהו הנק' רצון שהרי אי' במשנה ספ"ה דעירובין (דף כ"א א') כופין אותו עד שיאמר רוצה אני הרי גם מה שאומר ומסכים ליתן הגט על כרחו מחמת הכפי' נק' רוצה לפי שמתרצה עכ"פ עתה עם כי אינו חפץ בו באמת וכמ"כ למעלה השפעת אלהותו ית' שהוא משפיע בתענוג וחפץ בה באמת היא הנמשכת מבחי' פנימיות וזהו ענין פנים דא"א אבל מה שהוא משפיע בלי חפץ ותענוג רק דרך אגב לעוצם רוממותו שאינו מדקדק מלהטיב אפי' למי שאינו ראוי כנ"ל זהו בחי' חיצוני' ונק' עורף דא"א או רצון. והענין כי התורה שהיא רצונו וחכמתו ית' היא בחי' פנימי' רצונו ית' כי כל ענין חכמת התורה הוא ההתחכמות בהמשכות דאא"ס איך ומה שיומשך ושלא יהי' מונע מבית ומבחוץ שזהו כללות העשין ול"ת כי רמ"ח מ"ע הם רמ"ח המשכות אורות בכלים ע"י הסוכה נמשך גילוי אור בבחי' חסד וע"י האתרוג במל' וכיוצא והחכמה שבהם היינו איך ומה שתהי' ההמשכה ואיך שיהי' תמונת הכלי לפי מזג ההמשכה של האור שזהו ג"כ עיקר התורה הנגלות לנו הלכות סוכה איך ומה תעשה הסוכה וכן האתרוג הכל לפי תמונת האור הנמשך על ידם שיהי' ראוי להתמשך ע"י מצוה זו כשנעשית כהלכתה, ומל"ת ענינם לצורך הפרדת הרע להפרידו מסט' דקדושה שלא תומשך שפע אלהות למקום שאינו ראוי וזהו כל האזהרות לא תאכל חלב לא תאכל דם כי ע"י שהאדם מפריד א"ע מסט"א ומקדש א"ע מדברים האסורים במאסר הקליפות שאין להם עלייה הוא גורם ג"כ ככה למעלה וע"כ יש בתורה מבחי' ע"י שהוא פנימיות דא"א דהיינו שיש לו ית' חפץ ורצון פנימי בהמשכה והשפעה זאת ורצויה היא לו ומתענג ממנו שזהו הנק' עתיק יומין כידוע שהוא בחי' עולם התענוג וז"ש בישראל יאר הוי' פניו אליך
(במדבר ו' כ"ה) פי' פנימיותך כי ישראל הם המקיימים רצונו ית' שבתורה ומצות והם ארץ חפץ שבהם נשלם חפץ ה' ועש"ז נקראו ישראל ושמם נאה להם שפירושו לי ראש כלומר אמיתת כוונתו כמו שנת' במצות ציצית (שפ"ו) ריש פ"ב, אבל עכומ"ז ושריהם שלמעלה נק' אלקים אחרים שמקבלים מבחי' אחוריים להיות כי אין לו ית' חפץ כלל בהמשכה שמשפיע אליהם שהרי אינן מקיימים התורה שהיא חפץ ה' כדכתיב ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה (ישעי' מ"ב כ"א), ואע"פ שהם מקבלים שפע ויניקה הוא רק מבחי' אחוריים דהיינו בדרך אגב אחר שכבר נמשך קילוח השפע מאתו ית' בשביל ישראל עם סגולתו אזי מקבלים גם החיצונים מן התמצית הגם שלא נמשכה השפע בשבילם כלל וכמו עד"מ כשעושה המלך סעודה בשביל אנשים מכובדים שמוציא ממון מאוצרו ומפזר בשביל כיבוד זה שמגיע אח"כ גם כן עצמות ושיריים [לפחות ערך] הגם שלא כיון בשבילם כו' כי לעוצם רוממות המלך אינו מקפיד ומדקדק כ"כ והנה גם התמצית והפירורים הפקר שלו יעלו לסך עצום גם בעיני השרים הגדולים כידוע, וזהו מדריגת פרעה שהוא עורף דא"א, פי' כי פרעה אמר לי יאורי כו' (יחזקאל כ"ט ג') מי הוי' אשר אשמע בקולו (שמות ה' ב') שהי' יש ודבר ואעפ"כ קיבל חיות ויניקה מלמעלה והיינו מבחי' אחוריים ושרש השפעה זו היא מבחי' עורף דא"א פי' אחוריים של הרצון ולא פנימיותו כי אין לו חפץ בו כנ"ל וזהו שאמר בע"ח שעומד בעורף דא"א פי' עד"מ העורף גשמי שהוא אחורי הצוואר כי עיקר התפשטות החיות מהראש הוא דרך הצוואר ללב ע"י הוורידי' וזהו תוכן ועיקר הילוך החיות שבגוף ואגב מתפשטים וורידים ג"כ אל העורף ואינו עיקר כ"כ, וכמ"כ פי' עורף דא"א היינו כח ההמשכה הנמשכת בלי חפץ ותענוג אלא דרך טפל שמשם מקום יניקת פרעה, ועם היות בחי' אחוריים הרי רבה היא עד מאד לתת לו ממשלה ושליטה גדולה שהרי הי' מולך בכיפה כנ"ל לפי שגם הפירורים הפקר שלו ית' יעלו מאד להון רב בעולמות המקבלים ממנו כו', ולא עוד אלא שגם אנו בנ"י המקבלים מבחי' פנימיות היינו אז עבדים לפרעה במצרים שהוכרחנו אז לקבל החיות ג"כ בבחי' אחוריים הנק' עורף, והענין כי בחיי האבות שהן הן המרכבה שהיו בביטול תמיד ליוצרם כידוע והיו רצויים לפניו ב"ה וגם השבטים היו ג"כ מעין אבותם כי שבט הוא ל' המשכה שמומשכים משלמעלה מהם הם האבות כו', ע"כ הי' המשכת השפע להם מאתו ית' בחפץ ורצון פנימי והוא פנימי' דא"א כנ"ל בענין יאר ה' פניו אליך אבל לאחר שנאמר במצרים וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא (שמות א' ו') ובנ"י היו בקטנות והי' השפעת השפע להם ג"כ בבחי' אחוריים לבד וזהו שהיו עבדים לפרעה שהוא עיקר המקבל משם והם היו מקבלים דרך השר שלו כו' וכ"ז הוא ענין היניקה ע"ד הא' שנת"ל אחוריהם אל המקיף ר"ל לרוממות הרצון נותן שיריים לכלבים והמה שיריים גדולים ועכ"ז הוא מבחי' אחוריים כנ"ל: ואמר עוד במצרים מצר ים זהו ענין סיבה שני' להגלות והוא ענין עיבור ז"א בבטן אי' הנק' ים או מי שאז הי' בקטנות מאד תלת כלילן גו תלת כנ"ל עצמיות המדות בלי מוחי' ומחמת הקטנות הגיע להם ג"כ יניקה ע"פ דרך השני כנ"ל באריכות: ויוציאנו הוי' אלקינו או"א שהלבישו לזרועות דא"א וזהו ביד חזקה ובזרוע נטויה והיינו שנתפשט וירד מן עצמות בעל הרצון שיהי' הרצון מתלבש בחכמה ויתנהג על ידה ויהי' זרועותיו מתלבשים בחו"ב שיהי' בו חסדים וגבורות ימין ושמאל לקרב או לרחק כפי הראוי עפ"י החו"ב ואז ויוציאנו ממצרים כי ע"פ החכמה אין ראוי להגיע חיות כ"כ לפרעה האומר לי יאורי כ"א לישראל עם קרובו המקבלים תורה שהיא פנימי' רצונו כנ"ל ובזאת יש ג"כ תועלת להתלבשות הרצון
בחכמה שמונע יניקת החיצוני' כנ"ל ועוד זאת שאז הגם שהוא בדרך צמצום יותר משהי' למעלה מן השכל בתחלה, עכ"ז הנה בחכמה תאיר עתה בחי' הפנימי' שברצון הוא בחי' חפץ העליון הנק' ע"י שהרי החכמה תנהיג הרצון להיות כפי הראוי ע"פ התענוג עליון מה שנתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים וכמ"ש באדר"ז דף רפ"ט (א') ענין חד טורנא דהוה מתתקן לאתנהרא בטש בהאי מוחא כו' שר"ל טורנא ענין שליח והוא בחי' התלבשות אור התענוג מרישא סתימא דעתיקא דלא אתיידע שהוא בחי' ע"י עולם התענוג שמתלבש במוחא דוקא וכנ"ל, וזהו ענין יאר הוי' פניו אליך כו' ואז עי"ז הי' ג"כ לידת הז"א ויציאתו מעיבורו בבטן אי' שזהו יציאת מצרים מן המיצר דמי ואז נמשכו לו מוחי' ע"י או"א הנ"ל ונעשו בבחי' גדלות ואז נמנע היניקה מפרעה גם מדרך השני ממה שפניהם אל הפנימי כנ"ל ונמצא ענין ויוציאנו ה' אלקינו שהוא הלבשת או"א לזרועות דא"א הנ"ל הי' תועלת למנוע היניקה מחיצוני' ע"פ שני הדרכים מבחי' עורף דא"א וגם מן הקטנות דז"א כי הא בהא תליא כנ"ל: ג) ועתה מובן שרש ענין מצות קרבן פסח שנצטוינו לשחוט שה מן הכבשים או מן העזים וצולי' אותו ראשו על כרעיו צלי אש דוקא, והוא להורות הנפלאות שעשה לנו הש"י שפרעה* ביקש להשתעבד בישראל שהוא יקבל כל היניקה מעורף דא"א ע"י שהז"א יהי' בעיבור ג' גו ג' ובקטנות מאד ורצה למנוע הלידה ויקבל יניקה משני האופנים כנ"ל והש"י הפר מחשבותיו והי' לידת הז"א בו בלילה ר"ל גלוי המדות שיהי' בהם התלבשות המוחי' ואז נמנע היניקה מהם ויצאנו ממצרים אנחנו בני ז"א שנפשותינו אצולות משם כנ"ל ולכן אנו שוחטים שה וצולי' אותו ראשו על כרעיו להורות שמה שביקש פרעה לעשות להז"א דאצי' שמשם שרשינו שישאר בבחי' עיבור ראשו מקופל בין ברכיו הפר הש"י עצתו והי' לידת הז"א ונעשה עתה גדול ואנו עושים כן לשה שהוא שרש פרעה כידוע שמצרים עובדים למזל טלה ראשו על כרעיו להורות שאין להם שליטה ובחירה כלל כמי שהוא כפות רק הש"י הוא המנהיג העולם ע"י מדותיו ית' שהם הכלים שהוא ית' מתלבש בהם שהם הנק' ז"א וז"ש (שמות ח' י"ח) למען תסע כי אני ה' בקר הארץ דוקא:
הג"ה
*) ובזה מובן ג"כ פרשה בסדר ואלה שמות בנ"י וגו' בענין שציוה פרעה כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון (שמות א' כ"ב), כי עיקר כוונתו הי' למנוע לידת הז"א והיינו ע"י שכל בן ישראל ששרשו מז"א הילוד היאורה ישליכו אותו ר"ל לבחי' בינה הנק' נהר היוצא מעדן כדי שישאר הז"א בעיבור במעי אימא, כדי שלא תתמנע היניקה ממנו מחמת לידת הבן שהוא בחי' גדלות דיושר כמ"ש זכר חסדו (תלים צ"ח ג') שהזכר בחי' חסד וגלוי אלהו' דלכבודי בראתיו כו' אבל וכל הבת שהנקבה בחי' גבורות וצמצומים וזה לא איכפת לי' כי מריבוי הקטנות יגיע לו ג"כ יניקה לכן אמר וכל הבת תחיון כו' והשי"ת הפר עצתו ע"י משה שמן המים משיתיהו ר"ל מן העיגולים וסובר שממנו יגיע לו יניקה ג"כ כי אחוריהם אל המקיף אך טעה בזה כי משה הי' מן המקיף המאיר בפנימי ולכן על ידו הי' מפלתו. ע"כ ההג"ה: