פב, א (הגהה)  

הג"ה

*) מכאן נתברר ענין הידיעה שיש בזה כמה שיטות הרמב"ם כ' שהוא היודע והדיעה והידוע ובידיעת עצמו יודע כל הנבראים לפי שמאמתת מציאותו נמצאו כולם. ומהר"ל מפראג בהקדמתו לס' גבורות ה' נחלק עליו משני טעמים א' שעצמותו אינו גדר מיוחד כמו שהזכרתי למעלה ב' איך בידיעת עצמו ידע דברים שאינו סיבה להם כמו מעשה העבירות שהם נגד רצונו כו' לפיכך כ' שעצמותו אינו בגדר שכל כנ"ל והשכל והידיעה הם נפעלים ר"ל מ"ש וידע אלקים (שמות ב' כ"ה) שפעל וברא הידיעה כמו שאמר ויברא אלקים (בראשית א' כ"א) זוהי שיטה ב'. ובמ"ש שעצמותו אינו שכל דבריו צודקים כנ"ל אך מ"ש שהידיעה היא בריאה זה אינו אב"א קרא אב"א סברא, אב"א קרא שמלשונות הפסוקים נראה שהידיעה מתייחסת לו לתואר אמיתי כמ"ש ולתבונתו אין מספר (תלים קמ"ז ה') בדעתו תהומות נבקעו (משלי ג' כ'), אב"א סברא דא"כ אתה מסלק