איסור לא תבערו אש

פח, ב

מבחי' יחידה שבנפש והוא למעלה מהשכל והטעם לגמרי והיינו בחי' אהבה רבה שלא נולדה ע"י התבוננות כלל אלא היא באה בבחי' מתנה מלמעלה למטה בנפש האלהית וזהו בחי' רצון העליון בחי' הרצון שלמעלה מן השכל וההתבוננות של הנפש בק"ש כנ"ל, אך אין דרך אה"ר זו לבוא כ"א אחר שיש כלי למטה שתאחז בה והכלי היא האהבה והרצון שנולד ע"י ההתבוננות שאז ע"י העלאה מרצון התחתון לרצון העליון הנ"ל יבא בגילוי להאיר ברצה"ת עד שיהי' למעלה מהשכל והטעם כנ"ל. והמחברם יחד הוא הדעת כי ידוע בכהאריז"ל ומבואר במ"ח מסכת ב' מסדר זרעים שהדעת לקח חיצוני' הכתר הראוי לו מבחי' היותו במנין ספירות, ור"ל כי פנימי' הכתר הוא הרצון שענינו התקשרות לדבר הרצוי וחיצוניותו הוא הדעת שענינו ההכרה בזולתו ואז יתקשר אליו והנה בחי' הדעת באלהות הוא המחבר רצה"ע ברצה"ת להיות גילוי האה"ר בלב, וכן יובן למעלה אית רצון ואית רצון כביכול בו ית' אנו מתארים ב' מיני רצון א' הנק' כתר דז"א כי מדותיו ית' חסדו וגבורתו ורחמנותו וכו' הנק' ז"א הם המאירים בששת ימי המעשה להחיות העולמות יום ראשון מאיר מדת חסדו ושארי מדות כלולים בה ויום שני מדת הגבורה ושאר מדות כלולים בה וכו' כדאי' בלק"א ח"ב (פ"י) וגם נמשכים מוחי' במדות אלו מחכמתו ובינתו ודעתו של א"ס ב"ה להיות המדות מתנהגים ע"י החכמה והוא ענין נה"י דאו"א שנעשו מוחי' לז"א שהיא בחי' אחרונה שבחב"ד דא"ס ב"ה הוא שנמשך להיות מוחי' למדות אמנם בחי' הכתר דז"א ר"ל הרצון שבמדותיו הללו שהוא הרצון להתחסד וכו' עדמ"ש כל אשר חפץ ה' עשה (תלים קל"ה ו') שבכל השפעה ועשי' שממדותיו ב"ה יש לזה חפץ ורצון והוא הנק' כתר דז"א שמאיר ג"כ בכל ששת ימי המעשה להחיות העולמות כשם שהמדות עצמן מאירים כנ"ל הנה הוא נמשך מת"ת דאימא שהת"ת הוא גבוה מבחי' נה"י כי נה"י הם לבר מגופא ות"ת גופא כידוע ור"ל שנמשך מבחי' גבוה שבחב"ד שלו ב"ה מבחי' המוחי' של המדות וע"כ הוא כתר ועטרה להם ועכ"ז נק' רצון התחתון מאחר שהוא רצון הנולד ע"פ החכמה והשכל. אמנם אית רצון העליון כתר הכללי הנק' אריך שהוא למעלה מעלה מחב"ד כי הוא ית' למעלה ממהות חכמה ושכל אפי' מחכמ' דאצי' כידוע ובחי' מהות הרצון עליון דאריך הוא למעלה ממהות החכמה ואצ"ל שהוא למעלה מרצון התחתון הנמשך מהחכמה: והנה בשבת הוא עליות העולמות כנ"ל הענין הוא שהרצון התחתון הנק' כתר דז"א להיותו יורד כ"כ בששת ימי המעשה להחיות העולמות עד תחתית עולם העשי' הי' נחסר ונתמעט מאורו ע"י סיבת ריבוי הלבושים והעלמים ברוב ההשתלשלות וגם הי' יורד מאד למטה יותר מדאי ע"כ צריך הוא לעלות בכל שבת ולקבל מבחי' כתר הכללי כדי שיתחזק כחו ואורו כמבראשונה והוא ענין חיבור רצה"ע ברצה"ת, וזהו שבת שבתון לה' (שמות ל"ה ב') פי' רצה"ע נק' שבת שבתון והוא מתגלה בהוי' דז"א והמחברם הוא בחי' הדעת עליון שהוא חיצוני' הכתר וז"ס מארז"ל מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה לך והודיעם (שבת י' ב') וכמ"ש במ"א, והנה ע"י גילוי רצה"ע בז"א לשכון בבחי' אור בכלי אז מיתוסף בו אור גדול כמשל אדם כשאין מתגלה בלבו האה"ר שלמעלה מהשכל הרי נשאר בטבעו כמו שהי' בתחלה במדותיו כי בחי' האה"ר היא מסותרת ובבחי' מקיף בלבד היא עליו ונשאר המקיף למעלה והאדם שהוא הלב נשאר למטה והן מובדלים ומרוחקים זה מזה אך כשהאה"ר מתגלה בלבו ממש אזי הלב מקבל ההארה ג"כ ונתהפך למהות רצון, והוא כדוגמת הפתילה כשמקבלת אור השלהבת תדלק ותאיר גם היא, וע"כ נקראת הארה זו דהתגלות הכתר בכתר דז"א בשם אש כמשי"ת בע"ה, וזהו ג"כ ענין הדלקת המנורה כי במנורה כתיב אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות (במדבר ח' ב') ופרש"י שששה קני המנורה יהיו פונים אל נר האמצעי והענין כי ו' קנים הם ו"ק דז"א וקנה