מצות טומאת המצורע

ק, א

פ' תזריע: (קס"ט) מצות ענין טומאת המצורע שנאמר אדם כי יהי' בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת והיה בעור בשרו לנגע צרעת והובא אל אהרן הכהן וגו' (ויקרא י"ג ב'), וז"ל החינוך כלומר שמצוה היא עלינו שכל מי שיהיה מצורע שיבא אל הכהן לשאול על צרעתו והכהן יטמאנו או יטהרנו והוא יתנהג עפ"י התורה הכתובה כאשר יצונו הכהן, וענין הצרעת הוא שילבין מקום אחד או הרבה מקומות בעור בשר האדם ויהיו אותם המקומות לבנים הרבה עד שידמה הלובן שלהם ללובן קרום ביצה ולמעלה ממנו בלבנינות אבל כל זמן שיהיה כהה למטה ממראה קרום ביצה אין זה צרעת אלא בוהק הוא כלומר חולי אחר שאינו ממין הצרעת כלל אלא כמיני הגרב ושאר מיני נגעים, ואין המראה לבן לבד מטמא עד שיולד סימני טומאה וג' סימני טומאה הן שיער לבן ומחית בשר חי ופשיון, כיצד מי שנולד בו שאת או ספחת או בהרת ובה שער לבן או מחיה כשיראנו הכהן יאמר לו מיד שטמא מוחלט הוא, וכ' הרמב"ם פ"ב מהט"צ הלכה ו' שאין שיער לבן סימן טומאה עד שתקדם הבהרת את השיער הלבן שנאמר והיא הפכה שיער לבן שתהפך אותו הבהרת אבל אם קדם שיער לבן את הבהרת הרי היא כבהרת שאין בה סי' טומאה ויסגיר: והנה שרש ענין הנגעים מבואר באוצ"ח דף פ"ז פ"ח עפ"י ביאורו ל' הזהר בסדר תזריע דף מ"ט ע"ב א"ר יצחק הכי תנינן נגע צרעת נגע הוא דינא תקיפא דשריא בעלמא צרעת כתרגומו סגירו דנהורא עילאה סגירו דטיבו עילאה דלא נחית לעלמא כי תהי' באדם באדם סתם (הוא פרצוף ז"א הרמ"ז) והובא אל אהרן הכהן דא כהן דלתתא דהוא אתתקן למפתח ההוא סגירו ולאדלקא בוצינין דישתכח על ידוי ברכאן לעילא ותתא ויתעבר ויסתלק ההוא נגע וישרי נהירו דרחמי על כולא וכוונת דבריו הוא כי נגע הזה הוא קדוש אלא שהוא דין והוא דוחה את רוח הטומאה אשר באדם או בבית המנוגעת והגורם לנגע הזה הוא הצרעת אשר תרגומו סגירו פי' כי סגיר נהורא עילאה שהם המוחי' דזעיר מצד אבא חכמה עילאה שלא נגלו בזעיר הוא גרמת הצרעת שהיא אחיזת החיצונים, דהנה כאשר יש סגירו דנהורא עילאה שהם מוחי' מצד אבא ואין שם מוחי' רק מצד אימא אז נק' נגע, והוא מ"ש בזהר שהוא כח דדינא קשיא דקדושה עילאה המגרשת את החיצונים והקליפות כנודע כי בינה דוחה את החיצונים בסוד התכלת אלא שאין כח זה בבינה רק בהיותה יחד עם החכמה אבל עתה שהיא לבדה בלתי החכמה אינה כך, לכן והובא אל אהרן הכהן שהוא יגלה אותה סגירו דנהורא עילאה וימשיכם למעלה בז"א כי הנה הכהן הוא מצד אבא ובבא המוחי' מצד אבא אשר בזעיר אז יאירו בחסדים של מוחי' אי' ויסתלק הצרעת שהוא אחיזת החיצונים בהם כי שם הוא כל אחיזתם להיות כי בחי' בינה דינין מתערין בינה בפרט בהיותה נפרדת