מצות תגלחת המצורע

קד, ב

(קע"ד) שיגלח המצורע כל שערו כשיטהר שנאמר והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו את ראשו ואת זקנו ואת גבות עיניו ואת כל שערו יגלח (ויקרא י"ד ט') ואמרו ז"ל שלשה מגלחין ותגלחתן מצוה הנזיר והמצורע והלוים (נגעים פי"ד מ"ד), ואולם שלשה אלו אינן שוים לכל דבריהם שגילוח הלוים היה לשעה במדבר ואינה נוהגת לדורות (ולפיכך לא מנאה בתרי"ג) וגילוח מצורע ונזיר נוהגת לדורות, ולפיכך מנה מצות גילוח הנזיר ג"כ מצוה והוא חלק ממצוה שע"ז שיגלח הנזיר ויביא קרבנותיו ביום מלאת ימי נזרו וכשיטמא שנאמר בסדר נשא וגלח הנזיר וגו' אך זהו דוקא במלאת ימי נזרו או כשנטמא שכשנטמא אפי' באמצע ימי נזירותו מצוה שיגלח ויביא קרבן ואז ישוב ויגדל פרע כבתחלה בקדושה מנין כל ימי הנזירות שאסר על נפשו אבל בימי נזירותו הרי הוא אסור בתגלחת כמ"ש מצוה שע"ג שלא יגלח הנזיר שערו כל ימי נזרו שנאמר תער לא יעבור על ראשו (במדבר ו' ה') ואדרבה מ"ע שיגדיל שערו כמ"ש מצוה שע"ד שיגדיל שערו כל ימי נזרו שנאמר קדש יהי' גדל פרע שער ראשו: להבין זה הנה יש לבאר כ"ז ע"פ מה ששמענו ע"פ וגלחה את ראשה (דברים כ"א י"ב) שנאמר ביפת תאר, כי נתבאר בתורה ע"פ הנ"ל שיפת תואר היא חלק הנשמה שאינה מתלבשת בגוף כ"א עומדת בבחי' מקיף ממעל שנקראת כן על סיבת היותה נמשכת מבחי' כללות כמה בחי' שמזה בא היופי כמו בגשמיות גוון אחד אינו יפה כ"כ אבל כשדבר א' יש בו כמה גוונים יחד הוא יפה ונחמד למראה וכן בחי' תפארת כלולה מחו"ג יחד כנודע לי"ח, ואשת יפ"ת היינו חלק מהנשמה המלובש בגוף שהוא בחי' מקבל מחלק הנשמה הבלתי מתלבש בגוף הנק' יפת תאר, והנה כאשר האשת יפת תואר היא בבחי' גלות בנפש הבהמית ובגוף שהוא משכא דחויא שאז מדות ולבושי נה"ב שולטים על נפש האלהית ע"ד שנתבאר בלק"א ח"א פי"א, זהו ענין מ"ש וראית בשביה אשת יפת תאר (דברים כ"א י"א), וכאשר יתעורר האדם להוציא ממסגר אסיר להוציאה מן הגלות עד שתהא היא המושלת בגוף ע"ד שנת' בלק"א ח"א פ"י ופי"ב, אז נאמר וחשקת בה כו' וגלחה את ראשה, פי' וחשקת בה הוא ענין התהפכות המדות רעות כמש"ש פי' וגלחה את ראשה הוא בחי' העברת הלבושים צואים דנה"ב עכ"פ כמש"ש פי"ב, ופי' וענין הלבושים צואים דנפש הבהמית המה כל המחשבות ודיבורים אשר לא לה' המה ולרצונו ולעבודתו ובכלל זה ההתחכמות היתירה במילי דעלמא אפי' בעסק מו"מ שבזה הוא מטמא בחי' המדות ובחי' חב"ד שבנפשו האלהית בטומאת קליפת נוגה כמו שמשמע בלק"א פ"ח ואע"פ שהמשא ומתן יש בו צורך לעבודת ה' מ"מ כיון שהוא בהתחכמות יתירה שאינו כראוי עפ"י ציווי התורה בהנהגת המו"מ ה"ז בחי' לבושים צואים ממש, ולכן צ"ל העברת לבושים צואים אלו ועז"נ וגלחה את ראשה. אך הטעם שנקראו לבושים צואים אלו בשם שערות, הענין כי הנה מצינו בתורה פעם הגביה מעלת השערות במאד כמו בנזיר קדש יהי' גדל פרע שער ראשו וכמ"ש גבי שמשון (שופטים ט"ז י"ט) שכל כחו הי' בשערות ופעמים מצינו שהשערות השפילה אותם התורה מאד כנ"ל בענין המצורע והלוים, וכן אמרו ז"ל שער באשה ערוה (ברכות כ"ד א'), וכן למעלה בעולמות העליונים יש ג"כ חילוקים כי שערות דע"ק הם מקור חיות כל העולמות כי אבא ראשית האצילות יונק ממזל השמיני כנודע משא"כ שערות דנוק' יש מהם יניקת החיצונים, והענין כי השערות הם מותרי מוחין ולכן ענין מעלתם הוא כפי המקום שמשם הם נמשכים כי בחי' ע"ק שהוא א"ס ממש הנה גם בחי' מותרות שלו הם יש