ספריית חב"ד ליובאוויטש
אחרי ה"א תלכו
אחרי ה' אלקיכם תלכו ואותו תיראו וגו' עד ובו תדבקון. פרט הכתוב ששה דברים בעבודת ה' תלכו תיראו תשמרו וגו', הנה מה כתיב לעיל מיני' כי מנסה ה' אלקיכם אתכם לדעת וגו', ולהבין מהו כי מנסה כו' (וכבר עמדו בזה רבותינו ז"ל מפרשי התורה הלא הש"י יודע בראש מה שיהי' בסוף וא"כ איך שייך לומר שצריך לנסות בפועל לידע אם יעמוד בנסיון כו' הלא בלא"ה הכל גלוי וידוע לפניו כנ"ל, ואע"פ שהבחירה והרשות נתונה ביד האדם אם ירצה יעשה ואם ירצה לא יעשה מ"מ אעפ"כ הש"י ידע מקודם מה שיבחור כמבואר בספרים, ולמה צריך לנסותו. והתירוץ המבואר ע"ז בהרמב"ן ס"פ וירא שהוא כדי שיצא המעשה מכח אל הפועל להיות לאדם שכר מעשה טוב ולא שכר לב טוב לבד, אך לכאורה דחוק בכאן ל' הפסוק דכאן כי מנסה כו' לדעת כו' דא"כ מהו פי' לדעת). הענין כי הנשמה קודם ירידתה בעה"ז היתה עומדת בעולם העליון וכמ"ש חי ה' אשר עמדתי לפניו ושם היה לה גילוי אלקותו ית' ואח"כ ירדה בסתר המדרגות בעה"ז השפל להיות בהסתר פנים וריחוק מקום מאור ה', ותכלית ירידתה הוא בשביל הנסיונות שבאין לאדם שהן מהסתר פנים והסתלקות חיות השפע במניעות בריאות הגוף (כמו באיוב שנק' נסיון כמ"ש באיוב ד' ב' הנסה דבר אליך תלאה) ובמניעות ממון כדי להסתיר על אור וחיות ה' וקדושתו ית' ולהיות מונע מבית ומבחוץ לאדם שבא להתקרב לה' ולעבודתו ית' כי דרך רשעים צלחה וזהו ובא האות והמופת לאמר נלכה
וכו' כלומר ששם גילוי האות והמופת הגבהת קרנם בהגדלה וריבוי החיות ולכן אומרים ידינו דוקא רמה כו' ומגביהין כנשר קרנם, וצריך האדם התגברות יתירה לעמוד בנסיון שלא לחוש לשום מניעה ח"ו, ובשביל כך באין לו הנסיונות כדי שיתגבר עליהם (כמ"ש הרמב"ן שם דה' צדיק יבחן צדיק דוקא כשהוא יודע בצדיק שיעשה רצונו כו' יצוה אותו בנסיון כו'), כדי שעל ידי כן יבא למעלת ומדרגת לדעת, דהיינו שיהי' אצלו בחי' דעת והרגשה בו ית' בבחי' ראיה והשגה שהדעת הוא נמשך מבחי' ראיה כדכתיב אתה הראת לדעת שהוא בחי' מבשרי אחזה אחזה ממש (ובזה מובן פי' כי מנסה כו' אתכם לדעת כו' דאין הפי' לדעת הישכם אוהבים כו' שיהי' הקב"ה יודע כו' שאיך יתכן שלנסיון הוא צריך כדי לדעת והלא הכל גלוי לפניו ית' וכנ"ל אלא הפי' כי מנסה כו' לדעת ר"ל שעי"ז יבואו ישראל למעלת ומדרגת לדעת) דהיינו כמו שמרגיש את נפשו כאלו רואה שהיא היא המחיה את הגוף ובלעדה אין לגוף קיום וחיות כו' כך יהא מורגש אצלו כי הוא ית' חיי החיים כאלו רואה כו':
ב. והטעם שהנסיונות מביאין את האדם לידי דעת, כי הנה הנסיונות הגם שירדו בהסתר פנים להיות מסתירים על חיות ה' וקדושתו ית' הנה מוסתר בהם חיות אלקי כענין ה' אמר לו קלל, וכמארז"ל גלו לבבל שכינה עמהם, שהיא היא המסתתרת ומתלבשת בשר של בבל להיות הוא המושל ולהיות נתונים תחתיו בגלות, והנה החיות אלקי שירד מטה מטה בהעלם והסתר פנים יסודתו בהררי קדש ממקום גבוה מאד נעלה ממדרגות עליונות דקדושה כנודע ממשל נפילת החומה כו', אלא שנפל וירד מטה מטה בסתר המדרגות וכשעומד האדם בנסיון ומתגבר נגד כל מונע אזי קורע כל המסכים המסתירים ומעלימי' אור וחיות ה' ונמצא שיוצא אור וחיות ה' מהעלם אל הגלוי ונמשך גלוי זה בנפשו להמשיך לה בחי' דעת והתגלות אלקותו ית' וכמו מוצא פי ה' שבמאכל שמחיה את האדם לפי ששרשו מאד נעלה כו' כמ"ש במ"א. (אלא שזה הניצוץ המלובש בבחי' הסתר פנים בהנסיון גדול ורם מהניצוץ שבמאכל שהרי נפל למטה יותר כו' והמ"י. והנה כמה מיני בחי' נסיון נזכרו בתורה הא' והאלקים נסה את אברהם (דפ' וירא) והוא למסור נפשו על ציווי השם, הב' ושם נסהו (שמות ט"ו כ"ה) והוא ענין אם יקבלו היסורים ברצון דהיינו שלא יתלוננו על העדר המים, וכן מענין זה נסיון דאיוב הנז"ל, הג' כי לבעבור נסות אתכם בא האלקי' דגבי מ"ת (שמות כ' כ') ופי' הרמב"ן שזהו נסיון ממש אם יוסיפו עבודה על גמולת הטובה, הד' ענין נסיון דדהע"ה אם ישבור תאוות היצר כשיבא מעשה לידו שנק' ג"כ נסיון כמ"ש בחנני ונסני כו', הה' ענין נסיון הנז' כאן ובא האות והמופת כו' כי מנסה כו' והוא ענין הנסיון שיגביר האמונה בה' ולא יתנענע מאות ומופת דע"ז כו'. ונסיון דגבי מן הגם שלכאורה הוא ע"ד נסיון הב' כמ"ש לענתך לנסתך כו' אך א"א לומר כלל כן שהכתוב משבח המן וטעמו כצפיחית בדבש אלא הנסיון הי' שלא ישאירו ממנו עד בקר ולא יהיו מקטני אמנה כו' לפ"ז הוא ג"כ ע"ד נסיון דכאן כו'. והנה ע"י הנסיון נתברר ויוצא הטוב המוסתר שנפל מעולם התהו שנפל למטה בהדבר המסתיר שממנו בא הנסיון כמו נ"נ * לחמו"ע וזהו א"כ בירור ג"ק שלמטה מנוגה לפ"ז יובן מארז"ל גבי הרוגי לוד אין כל ברי' יכולה לעמוד במחיצתן משמע שגבוהים מבע"ת אע"ג דבע"ת גדולים מצ"ג לפי שמבררי' מג"ק וצ"ג מבררי' רק נוגה אך ע"י הנסיון מתברר ג"כ מג"ק הנ"ל, וצ"ל מהו ההפרש בין קיום ל"ת לקיום נסיון דדבר ערוה, וי"ל הנה ע"י ל"ת נדחה ג"ק
הטמאות ולא אתהפכא ממש וא"כ בע"ת שהוא אתהפכא גבוה יותר. אך היינו בסתם ל"ת כשאינו בגדר נסיון אבל כשהיא בגדר נסיון שמצטער בנפשו ועכ"ז דוחה, הנה ע"י זה הצער שהקליפה מצערת אותו וסובל צערה בזה י"ל שמוציא הטוב שבה ונהפך לטוב ממש וכעין מ"ש האוה"ח פ' שמות ע"פ וכאשר יענו אותו כו' ומל' עינוי דעבודת פרך או עינוי דקמצטער בנפשי' וסובל ומדחה כו' וחילוק זה מצאנו ג"כ במשנה סוף מכות בין לאוין דדם ללאו דגזל ועריות כו' אך גבי נסיון דאברהם צ"ל שם לא הי' הצער ע"ד נ"נ לחמו"ע רק הש"י ציוהו שימסור נפשו א"כ איך עי"ז נתברר מג"ק ואפ"ל ע"ד מ"ש בזהר ויהי אחר הדברים האלה והאלקי' נסה, דבחי' אחר הדברים הוא היצה"ר דאתיא לקטרגא ומזה נמשך הנסיון א"כ נתברר מבחי' זו כו'. והנה יובן למשכיל דמבחי' תהו נפלו זמ"ל והם ז' בחי' דעת חג"ת כו' א"כ הגם שע"י כל הנסיונות מתגדל הדעת כו' מ"מ נ' דעיקר גידול המדה הוא שאם הנסיון בבחי' אהבה רעה והוא עומד בנסיון נגדל עי"ז האהבה אלקית וכמ"ש במ"א בענין ודא הוא רזא וע"פ המשל הנז' בר"ח באחד שחמד בת מלך כו' ונתהפך האהבה לה' רק מ"מ נגדל הדעת ג"כ שהוא פנימי' כל המדות. אכן אם הנסיון ג"כ בבחי' דעת וכמו במש"כ ובא האות והמופת כו' כי מנסה עי"ז ודאי עיקר הבירור בבחי' דעת דתהו שנפל בג"ק וז"ש כאן כי מנסה לדעת דוקא וכן במן כתיב לנסתך לדעת א"ש לפמ"ש דנסיון דמן הוא ג"כ בענין זה כו'. ובזה ית' מה דקשיא טובא מדוע יחס הכתוב נסיון דעקידה לאברהם הלא יותר היה נסיון ליצחק וכדאי' קושיא זו בזהר שהרי יצחק הי' אז בן ל"ז שנה, ואילו לא רצה כו'. ותירץ הה"ק ר' מענדל מהרדאק ז"ל דעיקר הנסיון בעקדה אינו ענין המס"נ דלגבי אבותינו הקדושים שהן הן המרכבה מילתא זוטרתא היא אע"ג דדבר גדול הוא בישראל, אלא עיקר הנסיון הי' שלא הרהר אברהם אחר מדותיו ית' אתמול אמרת כי ביצחק יקרא לך זרע ועכשיו אומר קח נא כו' וה"ז יכול לחשוב שזהו שינוי רצון וכתיב לא שניתי כו' ואברהם נתחזק ולא הרהר כלל. א"כ זהו ג"כ נסיון בבחי' דעת ואמונה ולכן א"ש מ"ש אח"כ עתה ידעתי כי ירא כו' שנתברר מבחי' דעת דתהו ונכלל בתיקון ע"י נסיון זה):
ג. (אך הנה ארז"ל אם אין בינה אין דעת ור"ל דהגם שע"י שעומד בנסיון בא לידי בחי' דעת את ה' אך היינו כשיתאמץ בזה להגיע לבחי' זו ע"י התבוננות בה') והיינו כאשר תתבונן נפש המשכלת בגדולת א"ס ב"ה כל חד לפום שיעורא דילי' וכמארז"ל אם אין בינה אין דעת (שע"י ההתבוננות דוקא הוא הכלי להגיע לבחי' הדעת והרגשה בה' והלכך אע"פ שע"י הנסיון נתברר בחי' החיות אלקות שהוא בחי' הדעת מ"מ לא יוכל להמשיכו בנפשו רק ע"י הבינה שהיא הכלי לזה וכמו עד"מ במו"מ גשמי כתיב וברכך בכל אשר תעשה דוקא הרי שאע"פ שנקצב לו פרנסה מ"מ צריך לעשות כלי לזה שבזה יומשך הברכה כך צריך להתבונן כדי שעי"ז יתרבה הדעת כו' ואם אין בינה לא יומשך הדעת בנפשו אע"פ שבירר החיות אלקי ע"י הנסיון ישאר למעלה בבחי' מקיף כי כדי שיומשך בגלוי הוא ע"י הבינה דוקא) שע"י ההתבוננות נעשה הרחבת הדעת להגדיל האהבה המסותרת בלב שהיא בהעלם בבחי' נקודה חדא וע"י ההתבוננות נגדלת ונתרבה האהבה ויוצאת מהעלם אל הגלוי כו'. וענין התבוננות זו שגורמת הגדלת האהבה זו היא מבואר בפסוק אחרי ה' אלקיכם תלכו כי הנה ביאור ענין אחרי וביאור ענין תלכו, הוא ע"פ מה שנודע מאמר המחדש בטובו בכל יום מע"ב שבכל יום מתחדש חידוש הבריאה מאין ליש וכמו שהיתה תחלת הבריאה בששת
ימי בראשית מאין ליש ממש כמ"כ עתה מתחדשת הבריאה יש מאין ממש, ולהבין ענין יש מאין והלא כתיב כי ממך הכל (א"כ ר"ל איך שייך לומר מאין והלא חיות אלקות מתלבשת בתוכיות הנברא ומזה נתהוה כו' וא"כ אינו מאין ממש), ועוד דהכתי' וכולא קמי' כלא כו' שכל מה שלמטה מטה הוא קמי' כלא ואין כו' ולמה נק' הבריאה יש מאין והרי נהפוך הוא (שלמעלה היש ולמטה הוא אין), אך ע"ז אמר דהע"ה כי עמך מקור חיים באורך נראה אור שהאמת הוא שמקור חיים הוא עמך כי ממך הכל ומ"מ נק' יש מאין כי באורך נראה אור פי' באור וזיו בעלמא כמשל זיו השמש מהשמש שאינו מערך מהותו כלל, כך השתלשלות והתהוות כל העולמות הם רק בחי' הארה והארה דהארה בעלמא, באורך הם עולמות עליונים, נראה אור, הם עולמות תחתונים שהם הארה דהארה כו', וכולם נשתלשלו מבחי' זיו והארה בלבד ולכן אמר כי עמך ולא אמר כי אתה, דהוה משמע שאתה בעצמך כביכול הוא המתלבש כו' אבל כי עמך פי' שמקור החיים הוא טפל ובטל עמך שנמשך מבחי' זיו בלבד כי מהותו ועצמותו כביכול אינו בגדר השתלשלות והתלבשות כלל, ולכן נק' הבריאה יש מאין דהיינו מבחי' שהוא כאין ואפס וכלא נחשב שאינה מבחי' עצמותו ומהותו ית' כלל רק זיו והארה ממנו ית' והיא בחי' ומדת מלכותו ית' וכמ"ש מלכותך מל' כ"ע שע"י שעלה במחשבתו אנא אמלוך כו' שבחי' מלוכה היא רק בחי' שם שהיא התפשטות לזולתו להיות שמו נק' מלך עליהם שאין זה אלא זיו כו'. (אך עדיין אין מיושב ענין בריא' יש מאין דפירש מאין היינו שנתהוה היש ודבר הנברא מאפס המוחלט ממש, וזהו גודל החידוש וגדולת א"ס ב"ה שהוא לבדו שבכחו לברוא יש מאין ואפס המוחלט, ולפי הנ"ל קשה איך נק' זה יש מאין כיון שיש חיות אלהות המתלבש בהנברא א"כ אינו מאין ואפס כו', והענין כי הנה ענין עלה ועלול הוא שהעלול יש לו ערך לעילתו כמו המדות לגבי השכל אבל התהוות הגשמיות מן הרוחניות כיון שאין הגשם מערך וסוג מהות הרוחני' שאינו בגדר מקום ומדה ודמות גוף כו' א"כ אפילו רבוא רבבות השתלשלות לא יועילו להיות התהוות גוף גשמי מן הרוחנית, רק הוא ית' לבדו הכל יכול, וא"כ אף שהחיות רוחני מתלבשת בהגשם להחיותו ה"ז נקרא יש מאין ממש כיון שאין ערוך זל"ז כלל ויש מיש אינו רק בבחי' עלה ועלול שהעלה הוא ממהות וסוג העלול א"כ התהוות העלול אינו חידוש מאין ממש שכבר הי' לעולמים בבחי' העלה וזה כמו התהוות המדות מהשכל כנ"ל או גשמיות מגשמיות כמו הוצאת הכסף וזהב מעפר הארץ כו' משא"כ גשמיות מרוחני' ה"ז יש מאין אע"פ שהחיות הרוחני מתלבשת בגשמי וכמו שאין ערוך גשמיות לרוחניות כך ממש אין ערוך אפילו נשמות ומלאכים לגבי חיות אלהות המהוה אותן ואפילו בחי' ח"ע היא כעשייה גופנית לגבי א"ס ב"ה עד שעם היות מתלבש בהן חיות אלהות מ"מ נק' יש מאין מטעם הנ"ל בגשמיות לגבי רוחניות שזה נרגש ונראה איך שהוא יש מאין ממש אע"פ שהרוחני' מתלבשת בגשמיות וכך הוא ממש אפילו בחי' ח"ע לגבי הארת א"ס ב"ה דלאו מכל אינון מדות איהו כלל וכנודע שאדם דאצי' נק' אדם דעשי' הלכך הוא בחי' יש מאין ממש וכמ"ש והחכמה מאין תמצא, ועוד יובן בטוב טעם איך שהוא מאין ואפס המוחלט ממש ע"פ המבואר במ"א שכל נברא יש בו שני מיני חיות הא' המתלבש בפנימיותו ונמשך מבחי' ממכ"ע והב' הוא החיות שאינו מתלבש בו והוא בחי' סכ"ע וכמ"ש כי הוא צוה ונבראו כו' נז' לשון נבראו כאילו הוא ממילא להיות עיקר החיות מבחי' סכ"ע דוקא שהוא בחי' א"ס שממנו דוקא נמשך התהוות היש מאין משא"כ מבחי' ממכ"ע שהוא בחי' הארה מוגבלת כיון שמתלבש בהנברא ובעל גבול כו' וכיון שסכ"ע רק מקיף ממעל ובבחי' למעלה
מהשגת כל העולמות ולית מחשבה דילהון תפיסא בי' ע"כ נאמר ונבראו מצד הריחוק שאין ערוך אליו כלל, ועד"ז נת' ג"כ במ"א פי' וענין החכמה מאין תמצא כו', ולהיות כן שעיקר החיות והתהוות היש הוא דוקא מבחי' סכ"ע שאינו מתלבש כלל בהעולמות א"כ ה"ז מאין ואפס המוחלט ממש שהרי אין החיות המהוה אותו מתלבשת בו כלל רק כי הוא צוה ונבראו כו' וכל אשר חפץ עשה ורצון וחפץ זה הוא בבחי' מקיף על הנברא כו', ואף שמלובש בהנברא חיות מבחי' ממכ"ע שמתלבשת בתוכיותו ממש מ"מ הרי עיקר התהוות הנברא דוקא מבחי' סכ"ע כנ"ל שאינו מתלבש בו כלל, ועוד זאת ג"כ אמת שאפילו לגבי חיות זה דממכ"ע המתלבשת בו שייך לומר יש מאין ממש כנ"ל, שהרי התהוות גשמיות הנברא מרוחניות החיות המתלבשת בו אין לך יש מאין גדול מזה, מאחר שהגשמיות אינו ממהות וסוג הרוחניות כלל ועד"ז אפי' בעליונים המלאך אינו בערך החיות אלקות עד דשייך לומר ע"ז יש מאין, כמו ששייך בגשמיות לגבי רוחני' וכנ"ל באריכות. נמצא יש ג' ענינים בפי' יש מאין הא' שאפי' מצד החיות המתלבש בהנברא שייך לומר יש מאין ולא יש מיש כיון שאינו בערך כנ"ל, אך עכ"ז החיות מתלבש בו מבחי' ממכ"ע, אך להיות דעיקר התהוות העולמות הוא דוקא מבחי' סכ"ע כמבואר במ"א בארוכה, וכמבואר הטיב בס' מבוא שערים בתחלתו שהי' יכול להיות התהוות העולמות ע"י בחי' זו בלבד ולא הי' התלבשות החיות רק כדי שיהי' בחי' ראש וסוף כו' ע"ש, אבל עכ"פ עיקר ההתהוות הוא מבחי' זו לבד האינה מתלבשת א"כ ה"ז מאין ואפס המוחלט ממש, ועוד זאת פי' ג' בענין יש מאין דגם בחי' החיות המהוה העולמות, הנה היא רק בחי' אור וזיו לגבי מהו"ע ית' וכלא חשיבא קמי' ונק' אין ואפס וז"ש כי עמך מקור חיים שבחי' המקור חיים שממנו נמשך החיות בכל נברא הוא רק עמך טפל ובטל למהו"ע ית' שאינו בגדר עלמין כלל, וענין באורך נראה אור ג' לשונות אלו ה"ע הארה והארה דהארה והארה דהארה דהארה הנז' באגה"ק ד"ה איהו וגרמוהי חד כו' ע"ש שזהו בחי' ממכ"ע והבן). וזהו ענין ג"פ קדוש א' נגד יש מאין דממכ"ע ב' סוכ"ע ג' אפילו סוכ"ע אין לגבי עצמותו שאינו בגדר עלמין:
ד. וזהו אחרי ה' בחי' אחוריים ומזה נמשך תלכו היא בחי' אהבה שנק' בשם הליכה כמ"ש הלוך ונסוע שכאשר יתבונן ויעמיק בשכלו ותבונתו מקרב איש ולב עמוק שכל השתלשלות העולמות (והתהוותם מאין ליש) אינן אלא מבחי' זיו כו' וכנ"ל (שאפי' מקור חיים בחי' סכ"ע שמזה הוא התהוות העולמות מאין ואפס המוחלט ממש, הוא רק בחי' זיו ואין ממש לגבי מהו"ע ית' ונק' עמך), ממילא יומשך לאהבת ה' לבדו וכמ"ש מי לי בשמים ועמך לא חפצתי כו' (ומבואר הפי' במ"א שאינו חפץ בבחי' עמך מקור חיים רק למהו"ע ית' ממש, א"כ לפ"ז הפי' כאן בענין אחרי ה' תלכו דבחי' אחרי הוא בחי' עמך מקור חיים הנ"ל ומזה נתעורר ההליכה והאהבה ע"י התבוננות זו איך שמקור חיים נק' עמך ונק' אחרי ה' כו' אבל האהבה היא למהו"ע ית' ממש) ולהיות בחי' הליכה באהבה זו ממדרגה למדרגה שכמה דרגין על דרגין עד אין חקר לאהבה זו גדולה ונפלאה לאין קץ ותכלית להתענג על ה' ממש תענוג נפלא ועצום מאחר שבאמת כל העולמות אינן אלא זיו כו' וכתי' הודו על ארץ ושמים וירם קרן לעמו לבנ"י עם קרובו שהם קרוביו ממש כי חלק ה' ממש עמו
לזאת מה מאד תהי' שמחת הנפש גדולה לאלקים ואהבה בתענוגים וע"ז נאמר עבדו את ה' בשמחה היא שמחת הנפש המשכלת ומתבוננת בה' חיי החיים ב"ה וארז"ל יפה שעה א' בתומע"ט בעה"ז מכל חיי העה"ב לפי שחיי העה"ב אינן אלא זיו ממנו ית' משא"כ תשובה ומע"ט שענין תשובה הוא להשיב את הנפש ולדבקה בו ית' מקורא ושרשא דכולא (וכמ"ש במ"א ע"פ ובבואה לפני המלך כו' בענין שמות בארץ) וזהו ג"כ בשמחה ובטוב לבב מרוב כל דהיינו יותר מהעה"ב שנק' כל, יום שכולו ארוך כו' (וזהו ענין קשר הפסוק כי מנסה לדעת כו' אחרי ה' אלקיכם תלכו שע"י שעומד בנסיון יתגלה הדעת את ה' בנפש אך אם אין בינה אין דעת וההתבוננות הוא בענין אחרי ה' כנ"ל ולפי האמת ענין הבירורים שע"י הנסיונות יש להם שייכות לבחי' אחרי ה' דוקא כי הבירורים הוא ממה שנפל בשבה"כ וידוע ע"פ שמע שם ע' דרפ"ח עם ב"ן גימ' שם לפי ששבה"כ הוא רק בבחי' שמות בלבד שאין שייך לא"ס ב"ה ממש כמשל השם שאינו נוגע לעצם האדם כו' ע"כ ע"י בירור שע"י הנסיון עולים הניצוצות ונכללי' בשרשן וזהו בבחי' אחרי ה', וענין תלכו כי הבירורי' שמלמטה למעלה יש בהם עליות רבות כו' כמ"ש במ"א, וענין אם אין דעת [אין] בינה היינו כי יש ד"ע המקשר חו"ב וע"ז נאמר אם אין דעת אין בינה ובחי' ד"ת הוא התקשרות הבינה במדות והוא הדעת המתפשט במדות וע"ז נאמר אם אין בינה אין דעת): ואותו תיראו, היא בחי' שוב כי תלכו הוא בחי' רצוא הלוך ונסוע ממדרגה למדרגה באהבה כנ"ל, והשוב הוא להיות תיראו יראה בושת היא יראה פנימית מפני גדולת א"ס ב"ה בעצמו ובכבודו דלית מחשבה תפיסא בי' וכל נהוראן מתחשכאן כו' כי אית יראה ואית יראה, יראה חיצונית היא מפני התפשטות גדולת מלכותו ית' כמורא מלך ב"ו מפני התפשטות גדולת מלכותו על ריבוי עם ומדינות כו' וכך כתי' אלף אלפין כו', ועד"ז תקנו ברכת יוצר אור ששם נאמרה ונשנית יראה זו יוצר משרתים ואשר משרתיו עומדים ומשמיעים ביראה כו' כולם כאחד עונים באימה ואומרים ביראה כו' והאופנים וחיות הקדש ברעש גדול כו', שמזה מקבלים ישראל ג"כ בחי' יראה זו כמשל הרואה שרים משתחוים לפני המלך כו' וכמ"ש במ"א, והנה יראה זו קודמת לבחי' אהבה שעי"ז שמקבלין יראה זו נמשך מדרגת האהבה האמורה באהבת עולם אהבתנו כו' ויחד לבבינו לאהבה כו' הבוחר בעמו ישראל באהבה עד שבק"ש נמשכה מדת האהבה העליונה לקיים ואהבת את ה' אלקיך כו', ועל בחי' יראה ואהבה זו נאמר אכלתי יערי עם דבשי יער הוא שבו כל עץ ועצי שטים עומדים הם המלאכים, שרפים עומדים, וזהו בברכת יוצר אור ששם נאמר ענין המלאכים שעומדים ומשמיעים ביראה והאופנים ברעש גדול כו', ודבשי היינו מתיקות ותענוג היא האהבה בתענוגים שנמשכה בק"ש ואהבת בכל לבבך שגם תוכיות הלב שהוא בהעלם והסתר האהבה המסותרת יהי' גם תוכו רצוף אהבה בהתגלות ובכל נפשך מחשבה במחשבה כו' ובכל מאדך בלי שיעור והפסק שהאהבה בתענוגים אין לה קץ וסוף שיש להתענג מרוב כל כנ"ל (וכמ"ש עיני האדם לא תשבענה כו' דקאי על אהבה בתענוגים דבחי' לאסתכלא ביקרא דמלכא הנק' דבשי וכמו שיש אהבה מאדך בלי שיעור בבחי' צעק לבם אל ה' כך יש ג"כ בלי שיעור בבחי' האהבה בתענוגים וכמ"ש בכל יום יהיו בעיניך כחדשים, בעיניך היינו בחי' לאסתכלא הנ"ל שהוא כחדשים בכל יום כו'), ומבחי' אהבה זו יבא ויגיע למדרגת יראה פנימית בחי' ביטול במציאות ממש, והיינו בחי' השתחוואה שבתפלת י"ח כי בחי' יוצר אור היא מדרגת המלאכים ויראתם והשתחואתם שהיא בבחי' חיצוני' משא"כ תפלת י"ח היא בחי' ביטול והשתחוואות הנשמות שהם בבחי' פנימית דהיינו להיות בחי' ביטול במציאות
ממש מפני אור א"ס ב"ה בעצמו ובכבודו דלמת"ב בחי' סכ"ע והקדוש בשמים ובארץ שאין לפניו ית' בחי' שמים ולא בחי' ארץ שמעלה ומטה שוין אצלו ואין תופס מקום לפניו ית' גשמיות כמו רוחניות ממש ולכן יכול להיות נמשך בחי' ביטול גם בגשמיות כי הכל רק בבחי' באורך נראה אור באורך ג"ע העליון ונראה אור ג"ע התחתון וכולם אינם רק אור וזיו כו' וכנ"ל:
ה. ואת מצותיו תשמרו ובקולו תשמעו. הנה במצות כתיב אשר אנכי מצוך היום על לבבך פי' כדי להמשיך לבבך אליו ית' כמים הפנים כו' שע"י המצות שהן רצונו ית' אשר קדשנו במצותיו שנמשכו למטה על נפש האדם יתעורר רצון הנפש ג"כ אליו ית' כמים הפנים וזהו עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו פי' שימשיך רצונו ית' שהן המצות למטה כדי שיומשך רצון הנפש אליו ית' וזהו ענין נר מצוה דהיינו שמהמצוה נמשך נר והארה בנפש היא הארת הרצון והאהבה שבלב (ולכן ארז"ל ר"א יהיב פרוטה לעני והדר מצלי וכמ"ש בסידור ע"פ הקל קול יעקב) (ודרך כלל נחלקי' המצות לג' דברים שהעולם עומד עליהם תורה ועבודה וגמ"ח שע"י גמ"ח ממשיך בבחי' חסד דרועא ימינא וע"י עבודה בבחי' דרועא שמאלא ותורה היא קו האמצעי וזהו ועל הכסא דמות כמראה אדם כו' וג' קוין אלו נחלקים דרך פרט לרמ"ח איברים וזהו ענין נר מצוה, וכמבואר בפע"ח בענין נר שבת שהוא בחי' רמ"ח איברים עם תרין דרועין כו' והיינו בחי' אהוי"ר הנמשכי' מלמעלה ע"י קיום המצות שזהו בחי' תרין דרועין ימין ושמאל תפרצי וזהו ענין על לבבך כו', וזהו מ"ש אשר אנכי מצוה אתכם היום לאהבה את ה' וכתיב ג"כ ויצונו ה' את כל החוקים ליראה את ה' היינו שע"י קיום המצות יומשך מלמעלה בחי' אהוי"ר להנפש, אך בחי' התורה אור הוא בחי' קו האמצעי שלמעלה מב' קוין הנ"ל וכדלקמן), אך הנה המצות צריכות שמירה דהיינו הנר שנמשך מהן וכענין לא כאברהם שיצא ממנו ישמעאל כו' וארז"ל עבירה מכבה מצוה דהיינו מכבה את הנר ונשקע אש האהבה (אבל אינה מכבה גוף המצוה עצמה ח"ו לומר כי לא תזכרנה לו המצות בחשבון ח"ו שהרי מי שיש בידו מחצה זכיות ומחצה עוונות ה"ז מנוחלי העה"ב אלא שנפרעין ממנו על עונותיו ואינו מאבד זכיותיו ח"ו רק דהכוונה שמכבה הנר וההתפעלות הנמשך בהנפש ע"י קיום המצוה) וצריך שמירה שלא יבא לידי איבוד ח"ו, והיינו ע"י כי ובקולו תשמעו כו' היא קול התורה כי עבירה מכבה מצוה ואין עבירה מכבה תורה והטעם שעם היות שהמצות הם הארת רצון העליון ב"ה עכ"פ הרי ירדה למטה בנפש ונגבלה בבחי' כלי והרי יש בחי' זלע"ז שכשם שע"י המצוה הוא מקיים הרצון כך הנה בעבירה הוא עובר הרצון ולכן עבירה מכבה הארת המצוה, אבל התורה היא אלפים שנה כו' אורייתא מחכמה נפקת כו' היא המאירה את הנר מצוה וכמ"ש כי נר מצוה ותורה אור (אח"כ מצאתי להרמ"ז ר"פ בהעלותך פי' ג"כ טעם לזה) שהתורה היא האור להנר של המצוה כי מקור התורה ושרשה היא הגבה למעלה מקורא ושרשא דכולא מבחי' י"ג מדה"ר הנמשכי' בחדש אלול (כמבואר במ"א בפי' הרועה בשושנים א"ת שושנים אלא ששונים ונודע דשושנה אית בה תליסר עלין שהם בחי' יגמה"ר)* כי אז
הוא זמן ועת רצון למעלה ובכל שנה ממשיכים י"ג מדה"ר ע"י התורה כי מקור תרי"ג מצות דאורייתא וז' דרבנן בגימ' תר"ך הם תר"ך עמודי אור מקורות הרחמים והסליחות ושם נושא עון ופשע ולכן אין עבירה מכבה תורה לפי שנמשך בחי' נושא עון כו' (וכמ"ש במ"א ע"פ ואתחנן חנם בלא מצות שהיא בחי' אתעדל"ע שבלא אתעדל"ת שמשם שרש התורה יעו"ש באריכות). וזהו ובקולו תשמעו כי כל קול הוא בחי' המשכה מלמעלה למטה כך התורה היא נמשכה מלמעלה ממקום גבוה מאד ע"י תנאים ואמוראים מארי מתני' וגמ' והלכה זו שנאמרה מפי ב"ש וב"ה היא דבר ה' עצמו וכמ"ש ודברי אשר שמתי בפיך ודברי ממש וזהו ובקולו תשמעו כי כל הקורא ושונה הקב"ה יושב ושונה כנגדו רק אתם תשמעו כענין שמע השמע לאזנך מה שאתה מוצא מפיך פי' שאתה היא בחי' תשבע"פ שהיא דבר ה' המדברת בפיך (וז"ש אזכיר את שמי שהוא ית' עצמו המדבר בפיו להיות התורה בחי' אתעדל"ע שבלי אתעדל"ת א"כ אני עצמי המזכיר את שמי בפיך כו'):
ואותו תעבודו ובו תדבקון. פי' תעבודו להיות בחי' עבד וכמ"ש עבדו את ה' בשמחה כי צ"ל בב' בחי', בחי' בן ובחי' עבד. בן היא האהבה ושמחת הנפש להיות תלכו ממדרגה למדרגה ובחי' עבד לעבוד כמו העבד שעובד את אדונו שאין כוונתו רק לעבוד את אדונו למלאות רצונו הגם שלא יהי' לו שום טעם והשגה בעבודתו וגם אינו יודע טיב העבודה ומהותה שיהי' לו חפץ ותשוקה מצד העבודה עצמה אעפ"כ הרי הוא עובד בלב שלם מחמת שמקבל עול רבו לעבדו בכל כחו כך צריך כל האדם לקבל עול מלכות שמים ולקיים מצותיו ית' מחמת שכן צוה לו המלך כו' הגם כי מצות צריכות כוונה וכוונת' היא השמחה באהבת ה' כמים הפנים מפני שבה ועל ידה נמשך רצון העליון ב"ה אשר קדשנו במצותיו מ"מ צ"ל ג"כ בחי' עבודה, כי הגם שעבודה זו היא מדרגה התחתונה שבנפש נגד השמחה באהבת ה' מ"מ הרי יש בה מעלה אחרת מצד ההכנעה והביטול כו' וכמ"ש במ"א שזהו שהוכיח שמואל את שאול הלא שמוע מזבח טוב כו', וגם הנה עי"ז ובו תדבקון ל' רבים כי יש בנפש ג' בחי' נר"נ שהם מחשבה דבור ומעשה, ומעשה היא בחי' עבד עשייה וצריך האדם לאכללא דבור בדבור ומחשבה במחשבה כו', והנה התקשרות המחשבה היא בדביקות הנפש ושמחתה באלקים חיים אך המעשה שהיא מדרגה האחרונה וצריכה ג"כ להעלות ולקשר בה' אין התקשרותה אלא ע"י בחי' עבד שהוא בחי' עשי', וגם למי שאין יד שכלו ותבונתו מגעת להוליד מהן אהבה עזה בבחי' תלכו תהי' זאת עבודתו תמה לעבוד עבודת עבד ועי"ז ובו תדבקון בתוספת נו"ן פשוטה שהנו"ן פשוטה יש לה רגל ארוכה ומשוכה למטה ורמז שתתפשט ותומשך הארת גלוי אלקותו ית' למטה מטה עד שאפילו בחי' עשיה יהיה כולו קדש לה' שאז לא יהי' יניקה לסט"א וחיצוני' כלל כמ"ש ואת רוח הטומאה אעביר כו':
הנה ירידת הנשמה הוא בשביל הנסיונות שבאין לאדם כדי שיתחזק לעמוד בנסיון ועי"ז יבוא למעלת ומדרגת לדעת את ה' בבחי' הרגשה וזהו כי מנסה
לדעת: והטעם כי ע"י שעומד בנסיון מתברר חיות אלקי שנפל בשבה"כ בהדבר המסתיר שזהו גוף הנסיון כו' ומזה נמשך בחי' הדעת: אך אם אין בינה אין דעת וההתבוננות הוא מ"ש אחרי ה' תלכו ענין יש מאין הגם כי ממך הכל אך הוא רק מבחי' זיו והארה בעלמא כי עמך מקור חיים כו' המקור חיים טפל ובטל אצלך וזהו בחי' אחרי ה': ומהתבוננות זו נמשך להיות תלכו באה"ר ושמחה טוב לב כי וירם קרן לעמו למעלה מבחי' הזיו כו' וזהו בחי' רצוא ואח"כ השוב ואותו תיראו יראה עילאה מצד עצמותו ית' כי יש יראה תתאה ביוצר אור בחי' יערי ואח"כ דבשי מתיקות האהבה בק"ש בחי' תלכו ואח"כ שמנה עשרה בחי' ואותו תיראו יר"ע: ואח"כ ואת מצותיו תשמרו אנכי מצוך להיות עי"ז על לבבך כמאמר עשה רצונו כו' כדי שיעשה להיות רצונך כרצונו וזהו הנר הנמשך מן המצוה אך עבירה מכבה נר זה ולכן צ"ל תשמרו ע"י התורה ובקולו תשמעו שאין עבירה מכבה תורה בחי' נושא עון י"ג מדה"ר דאלול רק צ"ל השמע לאזנך כו' ואח"כ ואותו תעבודו: