להבין מצות אהבה

קצט, א

להבין מצות אהבה, הנה יש לדקדק למה לא נזכרה מ"ע דאהבה בכל התורה כ"א במשנה תורה בלבד ולמה תגרע כחה משאר מ"ע שנאמרה פ' שלימה בציווי ה' אל משה כו'. וגם יש להבין בגופה של מצוה זו מה היא הלא באהבת איש לרעהו לא יתכן הציווי או שלא יועיל או שלא צריך כי האהבה ממילא היא באה מצד איזה סיבה כו'. וגם יש לדקדק בענין ההתאמצות וההשתדלות לבקש האהבה הלא באמת אולי לא ישיגנה מפני שאינו ראוי לה כמו שלא ישיג כל אשר יחפוץ בדבר טוב מפני שאינו ראוי לכך, וכענין הרודף אחר הכבוד הכבוד בורח ממנו כו'. ועכ"ז אמרו רחמנא ליבא בעי כו'. כי הנה ידוע דהאמונה היא בחי' מקיף כי היא למעלה מן השכל והטעם כו'. ולכך נק' המלכות שהי' נק' אמונה בשם עטרת (כי היא בחי' עטרת היסוד כו' כידוע) לפי שהוא עד"מ העטרת המקפת ע"ג הראש. והנה להיות כן אין המדות מתפעלים בשינויים כלל מחמתה כ"א מחמת השכל דוקא. כמו כאשר יתבונן באוצר יתפעל באהבה ואם לא יתבונן לא יתפעל כלל כידוע. וכן בפחד אם לא יתבונן בחץ ההכאה וכדומה לא יפחד בהליכתו כלל. וכידוע דבינה דוקא היא אם הבנים שהם המדות שמתפעלים רק מן השכל, אבל האמונה שבבחי' מקיף שלמעלה מן השכל לא יתפעלו ממנה המדות כלל ואין לה שייכות עמהם כלל. כנראה בחוש דגנבא אפום מחתרתא רחמנא קרי' והגם שעומד במדת הרציחה בודאי אעפ"כ אמונתו בה' קימת לקרוא לה' שיושיענו כו'. ואם הי' שייכות להתפעלות המדות מן האמונה לא הי' גונב ורוצח כו' אלא שאין להם התחברות כלל זע"ז דהאמונה בו דבר בפ"ע מובדל מן המדות עד שישכנו בב' היפוכים כמו שיאמין לעזר ה' בדבר עבירה כו'. ועד"ז יובן ג"כ למעלה דבחי' כתר עליון דמל' הנק' עטרת מובדלת בערך המדות שבה עד שנאמר עלי' המתנשא מימות עולם וד"ל. ולהיות כן עיקר כוונת הצווי במצות האהבה הוא על החכ' דוקא כאמרו דע את אלקי אביך כו' וזכרת כו' שעל ידי הזכרון של השכל וההתבוננות יתפעלו המדות באהבה ממילא. וזהו ואהבת לשון עתיד ולשון ציווי שלאחר ההתבוננות ממילא תבוא האהבה ואין צריך לרדוף אחרי' אדרבה כל הרודף כו'. והציווי הוא על ההתבוננות והיגיעה במוח בלבד וכמאמר אוי לבשר שלא נתיגע ביראה כו' וד"ל. ואמנם על האמונה אין צריך ציווי כלל כי ישראל מאמינים כו' מצד טבע תולדתם כידוע, אבל אין התפעלות האהבה כ"א מצד השכל ולא מצד האמונה. וזהו אהבה לשון אבה שהוא הרצון כי יש אהבה מסותרת בכל או"א מישראל מצד שרש נשמתם והיא האמונה הנק' עטרת. ולהביאה לידי גילוי בהתפעלות הלב הוא ענין הה"א דאהבה המורה על בינה ה' עילאה אם הבנים כו'. והנה עד"מ כשאדם רואה איזה ציור נאה או רואה כסף וזהב הגם שבודאי יתפעל קצת דהיינו שיתענג בדבר נאה וכדומה אין זה עדיין התפעלות אהבה כלל מאחר שאינו חפץ להשיג אותו דבר שיהי' שלו דוקא, וענין החמדה והתאוה הוא דוקא שיהי' הדבר שלו אבל מה שימצא הדבר חן בעלמא בעיניו מפני הנוי בלבד ולא יחפוץ בו כלל אין זה תאוה וחמדה כלל כי עיקר האהבה אינו אלא כשמשיג אותו הדבר, וראי' לזה שבכסף וזהב של חברו לא יתפעל כלל כו'. והטעם לזה לפי