ושאבתם מים בששון

קצג

ושאבתם מים בששון ממעייני הישועה. ולהבין זה הנה כתי' זורע צדקות מצמיח ישועות וכל המצות כולם נקראי' בשם צדקה וכמ"ש וצדקה תהי' לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה הזאת ונקראו כל המצות בשם [צדקה והצדקה] נקר' בשם זריעה, והזריעה צריך מים וזהו ממעייני הישועה שמהמעין נמשכו המים. והענין הוא כי הנה כתי' שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני, שמאלו תחת לראשי הוא ר"ה ויו"כ וימינו תחבקני הוא סכות, ושמאלו תחת לראשי הוא שמאל דוחה אבל זהו קירוב ג"כ כי בר"ה ע"י תשובה וודוים אשמנו בגדנו שזהו עפ"י א"ב כ"ב אותיות שפגם בכ"ב אותיו' התורה, וגם להיות ממארי דחושבנא איך שהנשמה ירדה ממקום גבוה כזאת למטה בגוף, ובגוף ע"י חטאי' ועונות ירדה עוד ירידה גדולה עד למאוד עד שיהי' אצלו לב נשבר ונדכה, וזהו בחי' חרישה שאפשר להצמיח מזה כמו הארץ שבלא חרישה לא יצמח אפי' כשיזרעו רק ע"י חרישה מרפי ארעא כך כשיהי' לו לב נשבר ונדכה אזי זהו בחי' חרישה, אך יש בחי' חרישה שקודם הזריעה ויש בחי' חרישה שאחר הזריעה וכמשארז"ל הזורע והחורש [דזרעי ברישא והדר כרבי], וזהו הווידוים שמר"ה עד אחר יו"כ כי מתחילה הוא חרישה בכל השנה לב נשבר והזריעה הוא מעשה המצות של כל השנה, אך אחר הזריעה צריך עוד חרישה כדי שיצמח וזהו החרישה שמר"ה עד יו"כ שכל המצות עולים למעלה בבחי' צמיחה ואח"כ צריך למים, וכמ"ש כי כאשר ירד הגשם והשלג והרוה את הארץ והולידה והצמיחה, והגשם הוא וזרקתי עליכם מים טהורים, והשלג הוא אם יהי' חטאיכם כשנים כשלג ילבינו. ואח"כ הוא וימינו תחבקני בסוכות.

כי הנה כתי' הושיעה ימינך וענני כי צריך להושיע לימין וכמ"ש ותושע [לו] ימינו, כי הנה כתי' השיב אחור ימינו, קוב"ה בגלותא סלקא לעילא לעילא, ויש מזה יניקה לחיצוני', וצריך לישועה לימין, והפי' כי כמו שבאדם הוא עיקר הכח ביד ימין יותר מבשמאל וכל המלאכות הוא העושה בימין וכמו"כ למעלה כל השפעות הוא ע"י יד ימין חסד דרועא ימינא, אבל בזמן הגלות הוא גובר יד שמאל וזהו זלע"ז ואלקו' הוא בבחי' הסתר מחמת עונות ופגמי' אזי צריך הימין לישועה מבחי' שאין שם ימין ושמאל כי לית שמאלא בההוא עתיקא ומשם הישועה, וזהו אהבה רבה אהבה עצמי' שלמעלה מהטעם, וכמ"ש אהבת עולם אהבתיך ע"כ משכתיך חסד, מחמת אהבה עצמי' נמשך החסד, וזהו הישועה מאהבה עצמי' להחסד שהוא ימין, וזהו הושיעה ימינך, וזהו וימינו תחבקני בבחי' חיבוק ממש כאדם שחובק את חבירו מחמת אהבה עצמי' ויתירה כך למעלה שזהו מחמת אהבה עצמי' הוא כחיבוק בכנס"י, וזהו ענין שמתחילה שמאל דוחה שזהו בחי' ר"ה וזהו בחי' חרישה ע"י הוידוי' וע"י מארי דחושבנא, ואח"כ

קצד

ביו"כ הוא המים וזרקתי עליכם מים טהורים, וכשלג כמ"ש אם יהי' חטאיכם כשנים כשלג ילבינו, ואח"כ בסכות נמשכו עי"ז מקיפי' עליוני' בסכך דסוכה.

ולהבין ענין ניסוך המים הנה ידוע שבכל השנה הוא ניסוך היין ובסוכות הוא ניסוך המים ג"כ, ובכל השנה מקריבים אילים פרים וכבשי' ע"ג המזבח ואש שלמעלה ארי' דאכיל קורבנין שורף אותם והם עולים למעלה לריח ניחוח להוי', הגם ששורש הבהמה הוא מפני שור אעפ"כ הם נכללי' תחילה בפני ארי' מחמת שפני ארי' אל הימין וכל המשכות והעלאות הוא ע"י ימין וזהו דווקא [ע"י] האש שלמעלה בדמות ארי' דאכיל קורבנין. וכמו"כ תפילה במקום קרבן והיינו כמו שבביהמ"ק יש מזבח החיצון ומזבח הפנימי כך הם שני לבבות לב הפנימי ולב החיצון, וזהו ויחד לבבינו, ואלים ופרים וכבשים הם תאות גשמיות שיש כמה מיני תאות גשמי' והם נשרפי' ע"י אש שלמעלה, והוא אחרי הוי' תלכו, כארי' ישאג, כמו שהמלאך בדמות ארי' כמו פני ארי' אל הימין שואג קדוש איך שהקב"ה הוא מובדל מכל העולמות וכשמשיג זה אזי הוא שואג בשאגה גדולה מחמת התפעלות כך כשמתבונן בזה ג"כ בעת התפילה ע"י ההתבוננו' איך שהוא קדוש ומובדל וכולא קמי' כלא חשיבי אזי יוצא מזה ג"כ שאגה מקירות הלב ברשפי אש ותשוקה לאלקו' ושורף כל התאוות גשמי' וזהו בחי' ארי' דאכיל קורבנין כי ארי' אותי' ראי' וכמ"ש אתה הראת לדעת כי הוי' הוא אלקי' כולא חד ע"י התבוננו', וזהו אש דלמעלה, אך מצוה להביא מן ההדיוט היינו להשפיל א"ע מתחילה ולהכנע בלב נשבר ונדכה, וזהו תפילות במקום קרבן תקנו כמו שלוקחי' הבהמה גשמי' על המזבח ושורפין אותה באש שלמטה ואש שלמעלה כך הוא בתפילה שורפין כל המדות רעות ותאות רעות שבנפש הבהמי' באש שלמטה ובאש שלמעלה היינו ע"י לב נשבר ושפלות ואש שלמעלה בחי' התבוננו' ובחי' ראי' באלקו', וזהו ענין קרבנות בעבודה.

אך צריך להבין מהו ענין נסוך היין שמנסכין ע"ג המזבח מהו בעבודה, אך זהו ענין כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאילו הקריב עולה בלא מנחה וזבח בלא נסכי' ומדמה ק"ש לעולה וזבח ותפילין למנחה ונסכים, והענין הוא כי עולה הוא כליל ונשרף כך הוא בפ' א' של ק"ש שמע ישראל למסור נפשו בא' שזהו ביטול במציאו' ממש, וזבח הוא שלמי' שמקריבי' רק האימורים, וזהו בשכמל"ו ביטול היש, וזהו יחו"ע ובשכמל"ו יחו"ת, וזהו שמדמה עולה וזבח לק"ש ומדמה ג"כ תפילין למנחה ונסכי' כי מנחה הוא סולת ונסכי' הוא יין והוא רק בצומח שלמטה מקרבנות שהם בע"ח והם ממקום גבוה שהעולה והזבח הוא העלאה שמלמטה למעלה ומנחה ונסכי' הוא המשכה שמלמעלה למטה, וזהו שמדמה אותן לתפילין כי תפילין ג"כ הם בדבר גשמי כמו קלף גשמי נכתב עליו ד' פרשיו' שהם ד' מוחין למעלה והם מרמזי' למעלה על תפילין דמארי עלמא מה כתי' בהו ומי כעמך כו', וזהו ג"כ המשכה מלמעלה למטה

קצה

והוקשה כל התורה לתפלין, וזהו תפילין לשון התחברות מלמעלה למטה, ונמצא כל הקורא ק"ש בלא תפילין זהו העלאה בלא המשכה ועיקר העלאה הוא בשביל המשכה, נמצא שהעבודה של ניסוך היין הוא המשכה מלמעלה למטה והעלא' הוא הקרבנות, והענין הוא מהו ניסוך המים.

אך צריך להבין [שבת לאו זמן תפילין, והגם שלחד מ"ד שבת זמן תפילין זהו . . אך הלכה הוא שבת לאו זמן תפילין . . (חסר)] כי ניסוך היין הוא מטעם זה כי הוא כנוס בענבים בהעלם וכשסוחטין את היין אזי יוצא מן ההעלם אל הגילוי, כך הוא נכנס יין יצא סוד מהעלם לגילוי, ולמעלה הוא ג"כ בחי' בינה עלמא דאתכסי' והמשכה מעלמא דאתכסי' שזהו בחי' יין כי יין ג"כ הוא בחי' בינה שמוציא מן ההעלם לגילוי, וזהו סוד הוי' ליריאיו, וזהו שע"י הקרבנות הוא בחי' העלאה מלמטה למעלה וע"י היין הוא המשכה מעלמא דאתכסיא לעלמא דאתגלי', וזהו ג"כ ענין תפילין שהוא התחברות מעלמא דאתכסי' לעלמא דאתגלי' שהוא בחי' בינה הלכך בשבת לאו זמן תפילין כי בשבת הוא בלא תפילין ג"כ הגילוי מעלמא דאתכסי' ואדרבה בשבת הוא ממקום גבוה ביותר וא"צ לתפילין, אבל ניסוך המים הוא למעלה מניסוך היין כי ניסוך היין הוא מעלמא דאתכסי' לעלמא דאתגלי' אבל ניסוך המים הוא המשכה מלמעלה מההשתלשלות להשתלשלות, כי נסוך היין הוא בחי' בינה בחי' נהר, ונהר יוצא מעדן כו', אבל ניסוך המים הוא בחי' מעיין וכמ"ש מי השילוח ההולכי' לאט, ולאט הוא בגימ' מ"ם, וזהו מ"ם סאה שבמקוה כי מעיין הי' וכמ"ש ומעיין יוצא מבית ה' וכו', ומשם הי' שואבין את המים, וזהו למעלה מבחי' נהר וכמ"ש כי אותי עזבו מקור מים חיים, וכמ"ש כי עמך מקור חיים שמקור חיים הוא המעיין שלמעלה מהשתלשלו' וזהו הגילוי מעצמו' אוא"ס, וזהו נסוך המים לאחר יו"כ והוא בסוכות, כי ביו"כ זהו וזרקתי עליכם מים טהורי' לפני הוי' תטהרו, למעלה משם הוי' תטהרו במי מקוה ומי מעין ומשם נתמלאו כל הפגמי' שבשם הוי'.

והנה זהו החילוק שבין מים ליין שיין הוא המשמח שהוא גורם שמחה אבל המים אין בו שום שמחה רק המים הוא מרוה צימאון וכמו מים קרים על נפש עיפה, וזהו ענין ניסוך היין שבכל השנה הוא ענין השמחה של מצוה, וענין שמחה [של מצוה] שבכל השנה הוא ענין המשכה שע"י תו"מ שמעלמא דאתכסי' לעלמא דאתגלי', והיינו מבחי' סובב לבחי' ממלא, אבל ניסוך המים הוא בחי' תשובה שהוא ענין הצימאון שבר"ה ועשי"ת ע"י שמשפיל א"ע ע"י וידוים, וגם מארי דחושבנא מכל המחשבות והדיבורי' והמעשי' אשר לא לה' אזי ממילא ומאליו הצימאון והתשוקה לאלקו' וכמ"ש צמאה לך נפשי בבחי' צימאון ותשוקה בבחי' כלות הנפש לעצמו' אא"ס שלמעלה מהשתלשלות, וזהו

קצו

ענין יו"כ וזרקתי עליכם מים טהורים לרוות הצימאון שע"י תשובה בבחי' גילוי אלקו' ולמלאות כל הפגמים וסליחת עונות, ואח"כ בסוכות הוא ניסוך המים למטה, וזהו שענין ניסוך המים הוא דוקא אחר יו"כ.

וזהו ענין ממעייני הישועה שני מעיינות כי מעין הוא מתחת עפר הארץ ונובע מלמטה למעלה וזהו כמו אברהם אע"ה וכמ"ש ואנכי עפר ואפר שהי' מרכבה למדות דאצי' והי' בבחי' שפלות כמו עפר ואפר וזהו ונפשי כעפר לכל תהי' שזהו בחי' שפלות להשפיל עצמו ע"י וידוים אשמנו בכ"ב אותיו', וגם המעין שמלמעלה מקור מים חיים וכמ"ש אותי עזבו מקור מים חיים, שמקור מים הוא אנכי עצמו' אא"ס, וזהו ע"י המעין שמלמטה למעלה שע"י השפלות אזי נמשך המים מלמעלה, וזהו ממעייני הישועה לשון ישועה וגם לשון וישע אל הבל שהוא פונה ושעה ממקום למקום, וזהו ע"י התשובה מלמטה למעלה שזהו מעין הישועה, וגם המעין מלמעלה ממקור מים חיים שהם שע"ה נהורין עילאין המשכה וגילוי מלמעלה למטה בסוכות, והכל ע"י התו"מ של כל השנה.

וזהו שהי' בסוכות ניסוך היין וגם ניסוך המים שניהם יחד, וגם ושאבתם מים בששון, כי חו"ב תרין ריעין דלא מתפרשין, הגם שבמים אין בו שום שמחה אך מחמת שבא הגילוי למטה ויחוד חו"ב תרין ריעין, וזהו ענין נסוך המים בסוכות ג"כ ע"י שמחה, ואח"כ ביום השמיני עצרת תהי' לכם בבחי' קליטה, וזהו ענין שמחת תורה של כל השנה וכמו דוד מחבר תושמ"ע בהקב"ה וזהו ענין להמשיך עצמו' אא"ס בתורה וזהו שמחת תורה.