והיה* אמונת עתך

סו

והיה* אמונת עתך חוסן ישועות חכמת ודעת יראת ה' היא אוצרו.

א) פירש"י והי' אמונת עתך, את אשר תאמן לבוראך עתים שקבע לך לתרומות ולמעשרות בעת הפרשתן, ללקט שכחה ופאה בעתם, לקיים שמיטין ויובלות בעיתם, חוסן ישועות כו' היינו אמונה הנ"ל יהי' לך לחוסן ישועות ולחכ' ודעת (ועיין ברבות פ' בשלח פכ"ג בענין תשורי מראש אמנה) יראת ה' היא אוצרו פי' ע"י היראה שתירא מלפניו היא אוצר טוב להפתח לך מאתו על ידה. ד"א אמונת עתך את שהאמנת בהקב"ה בעתים שעברו עליך וצפית לישועה תהי' לך לחוסן.

והענין י"ל כי ע"י אמונת עתך גורם למעלה בחי' עת רצון שעי"ז ענני באמת ישעך, וזהו חוסן ישועות, והיינו כמ"ש בילקוט בזכרי' רמז תק"ע בסופו ע"פ ושבעה נרותיה עליה אלו שבע מצות האמורות בתורה תרומות ומעשרות כו' שמיטה ויובלות מילה וכיבוד או"א ות"ת כנגד כולם כו'. וצ"ל משום שזהו מצוה חמורה להפריש מעשר ראשון ומעשר שני או מעשר עני ותרומות, וע' במד"ר פ' תשא רפמ"א שארז"ל גדול כחה של מוציאי מעשרות שהופכין את הקללה לברכה וע' בלק"ת פ' תצא בד"ה ולא אבה כו' ויהפוך ה' לך את הקללה לברכה כמ"ש השקיפה ממעון קדשך מן השמים כו' והטעם י"ל עדמ"ש בלק"ת פ' תצא בד"ה שזה נמשך מבחי' שלמעלה מע"ס דאצילות אלא ע"י המשכה מהמאציל אוא"ס ב"ה בעצמו, ועל מצות שמיטה ארז"ל במד"ר ר"פ ויקרא שעז"נ גיבורי כח עושי דברו. וכן מצות שביעית נק' גבורי כח עושי דברו במד"ר ר"פ ויקרא ות"ת כנגד כולם, ולכן חשוב שבע מצות אלו, וא"כ זהו כענין ערש"מ כמו בכל מאדך וע' בגמ' רפ"ו דברכות וע' בלק"ת בד"ה ושמתי כדכד ספ"ב מענין וצדקה תרומם שעי"ז יבא ממש לבחי' בכל מאדך וע"ש בענין וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה כו', וזהו"ע אמונת עתך, ולכן ע"י ערש"מ ממשיך בחי' עת רצון אלקים ברב חסדך ענני כו' באמת ישעיך, וזהו החוסן ישועות הנמשך ע"י והי' אמונת עתך, ולפי' השני דרש"י את שהאמנת כו' וצפית לישועה, א"כ זהו עדמ"ש השל"ה באות ריש רצון ר"ל שיהי' עולמות מרוצה לא יתקצף ולא יכעוס, ובכלל זה שיבטל רצונו מפני רצה"ע ב"ה כמ"ש באורחות צדיקים שער י"ג הוא שער הרצון, ולכן עי"ז ממשיך מלמעלה ג"כ בחי' עת רצון כו', ועי"ז נמשך חוסן ישועות, כי וישע ה' מתרגם והוה רעוא כו'.

וקיצור ענין ממ"ש על הפסוק ואני תפילתי, ואני היא כנס"י מל' כמ"ש ס"ט, תפלתי ע"ד ואני תפלה, כמ"ש ס"י, דהיינו התחברות המל' בא"ס ב"ה, וזהו לך הוי', שיתחבר בשם הוי' ת"ת שבו מאיר הקו מא"ס, עת רצון זהו היחוד כמ"ש ס"א וס"ד בשם הזהר וירא וזהר ויקהל דקצ"ז ע"ב, עת הוא המ' רצון הוא היסוד שמתחברים יחד ע"ד ונתתי שלום בארץ כמ"ש ס"ו, ועיין מענין רצון במא"א אות ב, ועמ"ש ע"פ ורב שלום ע"י בונייך בד"ה ושבתה הארץ דתקס"ב ונת' בישעי' סי' נ"ד ע"פ וכל בניך, ומקור התחברות זו נמשך מיסוד דעתיק כמ"ש ס"ה, וע' ססי' ז', ואפ"ל ג"כ עת רצון עת לשון עונתה כמ"ש ס"ב, וזהו ההפרש בין רועים ובין דודים עת לעשות לה' והיינו ע"י התורה ולכן נק' בונייך וזהו ג"כ ענין עושין רצונו ש"מ, וכמ"ש ס"ה, אלקים ברב חסדך, פי' ע"ד שם הוי' ז"א בעלותו לגבי עתיקא כאלקים יחשב בד"ה


* המאמר נדפס כאן ע"פ כת"י 1065 שרובו הוא כת"י מעתיק, ועל הגליון ניתוספו שם הוספות והגהות בגוכתי"ק הצ"צ [ההוספות מגוכתי"ק לא היו בהוצאת הקודמות, והוספנו בהוצאה זו כל שורה במקומה