ספריית חב"ד ליובאוויטש
למען תזכרו
למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי כו' (ועשיתם אותם כו'). ויש להבין שהרי כבר אמר וראיתם אותו וזכרתם כו', וב' זכירות הללו למה. וגם להבין מ"ש ב"פ אני הוי' אלקיכם אני ה' כו' אשר הוצאתי כו' אני ה' כו'. אך הנה יש להבין ענין זכירת כל המצות ע"י ראיה זאת בחוטי הציצית התלוין בד' כנפות
כמ"ש וראיתם אותו וזכרתם כו' דלכאורה אינו שייכות כלל לזכור על המצות בראי' זו כו' (ועמ"ש מזה בלק"ת סד"ה והי' לכם לציצית הראשון). ויובן זה בהקדים ענין הידוע דיש ב' בחי' המשכות החיות והשפע מאור א"ס הא' בחי' ממכ"ע והב' בחי' סוכ"ע. וביאור ענינם מבואר בכמה מקומות. ועמ"ש בלק"ת בד"ה וידבר אלקים כו' אנכי הוי' אלקיך כו' משל ע"ז מכחות הנפש המלובשים בגוף וראשיתן כח השכל שבמוח ומהתכללות כחות אלו בעצם הנפש יעו"ש. אך לתוספת ביאור הנה בחי' ממכ"ע הוא בחי' הגילוי עד"מ גילוי אור השכל שבאדם שנתגלה אורו בבחי' כלי המוח מההעלם, וכמו התינוק שמתחילת תולדתו דעתו קצרה מאד מחמת קוטן הכלי אין אור השכל מלובש בו בגילוי ונשאר בהעלם עדיין בעצם הנפש, ולכן ימים ידברו ורוב שנים יודיעו חכמה שע"י שהכלי המוח הולך ומתרחב ומתגדל עי"ז ניתוסף בו בחי' הגילוי של השכל יותר, כי הרי נראה ונגלה בו בחוש כח השכל להשכיל כל דבר יותר כל מה שיגדיל יותר כידוע. ונמצא יש בחי' גילוי בחלק המדבר, וכמו"כ יש בחי' גילוי בחלק הצומח ובחלק החי כמו הבהמה למינה ועץ השדה למינהו, והנה בחי' אור החיות שבהם בא מלמעלה בבחי' הגילוי מן ההעלם ע"ד הנ"ל במדבר עד שגם בבחי' חיות המצומצם ביותר כמו בחלקי הדומם ג"כ האור והחיות בא מבחי' ההעלם לגילוי. והנה ודאי אין גילוי אור וחיות חלק המדבר ערך אחד עם חיות החי. וזהו שאמרו חביב אדם שנברא בצלם כו' שנאמר כי בצלם אלקים עשה את האדם משא"כ בבהמה וחיה, וזהו לפי שהמדבר לגבי חי הוא כערך אצילות אצל הבריאה וכדלקמן ואצילות הוא אלהות ממש, משא"כ הבריאה יש מאין ואין ערוך זל"ז ולכן ג"כ מדבר לגבי חי הוא הגבה מאד נעלה שנברא בצלם אלקים שהוא בחי' אצילות (ז"ל המד"ש. והחסיד ז"ל פי' כי השי"ת ברא את האדם והשליטו על בעלי חיים בכח השכל אשר בו, ולזה האדם נצב הקומה להורות כי שרשו ועיקרו למעלה ואין כן שאר הבעלי חיים, אבל הם כפופים להורות כי שרשם למטה בארץ, וזהו הצלם אשר בו נברא האדם נושא לכל החכמות, כי בו אפשר להשיגם כולם עכ"ל. ומ"ש ולזה האדם נצב הקומה זהו ע"ד רוח האדם העולה היא למעלה כי שרשו שם מ"ה בחי' רצוא, ורוח הבהמה שם ב"ן היא היורדת למטה לבי"ע, ומזה נתהוו פני אריה פני שור כו', עכ"פ מזה יובן ענין אדם ובהמה שהוא משל ודוגמא לאצי' ובריאה, וזהו הכל בבחי' ממכ"ע, ולכן נק' בצלם אלקים וכתיב ודמות כמראה אדם כו'. ועיין במד"ר פ' עכ"ה) וכן החי עם הצומח כי יש לכאו"א מדריגה בפ"ע, עד שחיות ואור זה מתלבש בבחי' מדבר וחיות ואור זה מתלבש בבחי' בהמה וזה מתלבש בבחי' צומח וזה בבחי' דומם כאו"א לפי מזגו ותכונתו נמשך מן ההעלם לגילוי, וגם בפרט הנה בכל חלק מדצח"מ אין כל א' דומה לחבירו כי במדברים אין שכל זה דומה לשל חבירו כו' כידוע בפי' תוכן רוחות ה', וכמו"כ אין כל חי דומה לחבירו, וכן בצומח ודומם, כי בכל או"א נמשך המשכה מיוחדת בבחי' הגילוי מן ההעלם כו', וא"כ נמצא שבבחי' הגילוי מן ההעלם נמשך האור בהתחלקות רבות מדריגה אחר מדריגה בכמה אופנים שונים, וכך יובן למעלה בבחי' גילוי הכללי מאלקים חיים להחיות ולהוות מאין ליש, הנה ג' עולמות בי"ע הן לנגד דצ"ח כמ"ש בע"ח (וזהו ג"כ ענין הסנה בוער באש שראה משה כו' שהוא שרש ד' יסודות ארמ"ע שהן דצח"מ והן ד' עולמות אבי"ע
כמ"ש בע"ח) כי ערך עולם העשיה לגבי עולם היצירה כערך הדומם לגבי הצומח, וכן ערך היצירה לגבי הבריאה כערך הצומח לגבי החי שהרי על המלאכים דיצירה נאמר אז ירננו כל עצי היער כו' (הג"ה וזשארז"ל בחולין פא"ט ד"ס סע"א בשעה שאמר הקב"ה למינהו באילנות נשאו דשאים ק"ו בעצמם כו' דתמוה הרי הצומח אין לו דעת ללמוד ק"ו. ופי' מהרש"א בח"א שם דקאי על שורש הדשאים כי אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה וגבוה מעל גבוה שומר והם הנקראים ג"כ דשאים. וכן פי' בזוהר ע"פ תדשא הארץ דשא שהם המלאכים הנקראים יוצר משרתים ועשב הם הנקראים ואשר משרתיו כו' ועל דרך זה נאמר ויטע הוי' אלקים גן כו' ישבעו עצי ה', דאינן עצים גשמיים ח"ו, אלא שורש שרשן, וגם נקרא עצים לשון עצה, אלא שמ"מ הן נקראים רק בחי' צומח לפי שהם מבחי' מדות חג"ת והמדות נק' צומח לגבי השכל שנק' חי, ונמצא היותן בחי' צומח אין הכוונה אלא שהם מבחי' מדות כו', ועד"ז מה שעשי' הוא דומם היינו בחי' אותיות שנק' דומם, ואעפ"כ ידוע אשר אותיות שבעולם העליון נעשו מקור השכל לעולם התחתון כמו ממאמר נעשה אדם נברא אדה"ר, לכן מאותיות דע"ס דעשי' נמשך שורש הנפש השכלית שבאדם אעפ"י שהוא בחי' מדבר שבעוה"ז שהוא דוגמא לבחי' אצי' כו', ומזה יובן ענין אז ירננו עצי היער כו' עכ"ה) והחיות והשרפים אשר בעולם הבריאה לגבי האצילות כערך החי לגבי המדבר כו' (ועמ"ש בביאור ע"פ ואלה המשפטים מענין אדם ובהמה) וכולן בחי' גילוי אור אלקי יש בהן להחיותן מאין ליש, אך האור האלקי מאיר בכל עולם כפי שהוא במעלה ומדריגה, שיש עולמות עליונים שמקבלים חיות עליון רוחני יותר ויש עולם שמקבלים בהגשמה יותר כערך גילוי חיות הצומח לגבי גילוי חיות החי כו', וכמו שרפים בבריאה וחיות ביצירה ואופנים בעשי', והם בחי' נר"נ, שהאופנים ברעש גדול שהמה מרחוק אומרים ברוך פי' שיתגלה מן ההעלם והשרפים שעומדים מקרוב בהשגה קרובה יותר או' קדוש, ובהם נאמר שרפים עומדים ממעל לו ואמר בזוה"ק ממעל לשכינתא, פי' שכינתא הוא בחי' כח הפועל אלקי שבנבראים כידוע, ולהיותו מלובש ונתפס ממש תוך כל עלמין ונק' ממכ"ע ע"כ השרפים ממעל לשכינתא, כי תשוקתם בבחי' סוכ"ע, וכמ"ש מזה בלק"ת בד"ה ונקדשתי בתוך בני ישראל ובהביאור שם ועמ"ש מזה ג"כ בד"ה רפאני ה' וארפא, ושם פי' ממעל לו שמשיגים ההארה בבחי' שם אד' המאיר בבריאה כמו עד"מ שהתלמיד מקיף וסובב בהשגתו לשכל הרב בשעה ששומע השכל ותשוקתם לבחי' קדוש הוא בחי' סוכ"ע, ואמנם כל מה שיורד האור האלקי מטה מטה מתמעטת האור מיעוט אחר מיעוט עד חלק הדומם דעשי' שאין לו ערך עם השרפים דבריאה שזה היותר עליון, וזה היותר תחתון וה"ז כדמיון שכל שבמוח האדם שאין לציפורן הרגל ערוך אליו וכיוצא בזה. ואמנם ראשית הגילוי היותר עליון הוא בחכמה המאיר בעולם האצילות שנק' אדם בחי' מדבר בכלל והיינו בחי' אצילות שנק' חכ' בכללות אבי"ע, וכמשל שראשית הגילוי הנפש הוא בחי' השכל שבמוח, וכמ"ש בלק"ת בד"ה וידבר הנ"ל. וכל זה בא בבחי' גילוי דממכ"ע, וראשית הגילוי הוא בבחי' החכמה כמ"ש כולם בחכ' עשית, וכתיב ראשית חכמה, והיינו בראשית ברא כו' כידוע.
הקיצור. יקשה ענין כפל הזכירות וזכרתם תזכרו וענין ב"פ אני הוי'. ויקדים ענין ממכ"ע וסוכ"ע, ממכ"ע גילוי, וד' עולמות אבי"ע כמו מדבר חי צומח דומם, ובמדבר גילוי השכל, ויש בזה קטנות וגדלות, שרפים אומרים קדוש ואופנים אומרים ברוך, וראשית הגילוי בחכמה, ובהג"ה זהו ענין חביב אדם שנברא בצלם אלקים, לפי שהמדבר נגד האצילות נצב הקומה רוח האדם העולה היא למעלה, ופי' צומח ע"ד שהמלאכים יוצר משרתים נקראו דשא נשאו דשאים ק"ו בעצמם כו' ישבעו עצי ה', והם בכלל בחי' מדות חג"ת, ועשי' דומם המכוון דוגמת בחי' אותיות, ומאותיות דעולם העליון נעשה מקור השכל לעולם התחתון, ומ"מ בכללות העולמות נקראו אף י"ס דעשי' בשם בחי' דומם, ועמ"ש בת"א בד"ה ויגש אליו יהודה, וכ"ז הוא בחי' ממכ"ע.
ב) אך הנה בחי' סוכ"ע הוא בחי' ההעלם שלמעלה מעלה מבחי' הגילוי הנ"ל. ומה שנק' סובב אין הכוונה שהוא סובב ומקיף מלמעלה בלבד ואינו נמצא למטה כלל, שהרי נאמר את השמים ואת הארץ אני מלא, אני ממש דהיינו מבחי' סובב כו', וכמ"ש בזוהר דלית אתר פנוי מיני' כו', אך פי' סובב הוא בחי' ההעלם. והענין הוא עד"מ בחי' הארת הנפש שעל האדם מלמעלה שאינה באה כלל בבחי' גילוי כמו בשכל וכל האברים שנמצאת הארה הזאת בהשוואה אחת על הראש והרגל יחד ואין בה חילוק מדריגות כלל כו' (הג"ה, לפמש"כ פי' סובב אין ר"ל סובב מלמעלה כ"א סובב הוא ההעלם, א"כ א"צ לומר המשל מבחי' הנשמה שלמעלה מהגוף שהוא בחי' מזלי', כ"א גם הנפש שבתוך הגוף הנה הנפש עצמה אין לה בחי' התחלקות לכמה כחות פרטיים אלא שכל הכחות כלולים ומתאחדים בה ואין עולים בשם כח פרטי כלל כמ"ש בד"ה וידבר הנ"ל פ"א זהו משל לבחי' סובב שהוא ההעלם, ועיין בד"ה ואלה המשפטים בהביאור עכ"ה) גם בחי' סובב למעלה היינו בחי' אור א"ס שאינו בא לבחי' גילוי כו' כי הוא למעלה מגדר בחי' השתל' לבוא בסדר המדריגות במיעוט אחר מיעוט כנ"ל, אלא שוה ומשוה כו' נמצא הוא בעולמות היותר תחתונים בהשוואה אחת כמו בעולמות עליונים בלי שום שינוי כלל כמ"ש אני ה' לא שניתי כו', וזהו פי' והקדוש בשמים ובארץ קדוש לשון הבדלה בבחי' ההעלם, אבל הוא נמצא בבחי' ההעלם למטה כמו למעלה ממש, לכן הוא בשמים ובארץ בהשוואה א', וכמ"ש הלא את השמים ואת הארץ אני מלא בהשוואה א' כו' כחשיכה כאורה כו', וזהו עיקר ההפרש בין בחי' סובב לבחי' ממלא הנ"ל דרך כלל.
והנה דרך פרט הנה בחי' ממכ"ע מבואר למעלה שהוא בחי' גילוי אשר הוא הולך ומתמעט כו' עד"מ גילוי השכל שבמוח וכח הראי' בעין כו' עד כח ההילוך ברגל עד שנמצא שיש חילוק רב בין ראש לרגל ע"י חיות מצומצם בציפורן הרגל וכיוצא. וכמו"כ עד"מ למעלה הנה געה"ע דבריאה שם הנשמות נהנין מזיו האלקי בעונג נפלא עד אין קץ ושיעור להיותו עונג אלקי ממש שהוא בחי' א"ס כו', והארה זאת מתמעטת ויורדת בירידת המדריגות מעילה לעילה עד ג"ע התחתון דיצירה ועשי' שאין שם גילוי אור כ"כ ומשם יורד האור ומתמעט יותר ויותר עד ע' שרים דעשי' שמשפיעים בעוה"ז תענוגים גשמיים וההשפעה לע' שרים נמשך משמרי האופנים, כי אופן המקבל עונג האלקי בעשייה הוא פנימי' עולם עדיין וחיצוניות שלו נמשך בהשרים שמקבלים מהאופנים פסולת העונג ומהם שורש תענוגים הגשמיים דעוה"ז כידוע במשל המאכל הגשמי שמתברר בקיבה ונדחה פסולת שלו לחוץ, והמובחר שבו נעשה חיות בדם הוא הנפש. כך יש למעלה מלאכים עליונים בעולם העשי' שנק' קרביים ואצטומכא כמ"ש בר"מ וכמ"ש וכל קרביי את שם קדשו שהן המבררים אור השפע האלקי הנשפע מיצי' לעשי', ומן המובחר נעשה חיות ואור עליון בהשגות המלאכים דעשי' והפסולת נדחה לחוץ ונק' שמרים, והוא פסולת השפע עונג העליון הנמשך להשרים להיות משפיעים למטה תענוגים גשמיים וכמו טעמים מתיקות שבמאכלים וכיוצא ששרשם מפסולת עונג העליון כידוע, אך לכאורה יפלא שהרי בע"מ נברא העולם וידוע דכל מאמר ומאמר הוא המקור והמחי' מהנברא ההוא שנברא מאותו המאמר כמו מאמר יהי אור כו' ממנו נתהווה האור ואין להאור מציאות וקיום בלעדי אותיות יהי אור, ויהי אור משמע פשוטו של דבר שמאמר זה סיבת קיומו של אור תמיד, וכן עד"ז כל המאמרות, וכמ"ש בסש"ב ח"ב פ"א בפי' לעולם ה' דברך נצב בשמים, וכן מאמר תדשא הארץ שורש מציאות כל זרע הארץ ופרי העץ להוציא צמחים תמיד מאין ליש בלי הפסק כו', והרי אמרו דאין לך עשב מלמטה שאין לו מזל כו' והמזלות מקבלים רק הפסולת משמרי האופנים כנ"ל, והאיך יתכן לומר שבחי' הפסולת והשמרים נמשך במאמר תדשא הארץ וכיוצא אחרי אשר המאמרות נקראים בשם מוצא פי ה' כו'. אך הענין הוא מפני שיש חילוקי מדריגות רבות מאד ביו"ד מאמרות, ע"י ריבוי ירידות המדריגות אשר בבחי' ממכ"ע כנ"ל, וכמשל גילוי השכל שבמוח עד כח ההילוך אשר ברגל כנ"ל, והגם שיש חילוקי מדריגות כ"כ עד שאין ערוך כלל לרגל עם הראש מ"מ כולם מתאחדים והיו לאחדים כי הרי משתלשל זה מזה כו'. וכמו"כ יובן למעלה ביו"ד מאמרות שנתגלו בירידות המדריגות מאד עד שמאמר תדשא הארץ דשא נמשך ג"כ בעשי' להתלבש בבחי' צומח עשב ותבואות כו', וה"ז כדמיון כח ההילוך אשר ברגל, וכמ"ש והארץ הדום רגלי, והגם שאין להם ערך לגבי חיות היותר עליון כמו הנשמות שנהנין מזיו כו' מ"מ כולם מתאחדים זה עם זה כמו שיש גידי המוח גם ברגל להרגיש גם הכאב שבציפורן הרגל כו' (הג"ה ור"ל כי מאמר תדשא הארץ דשא יש בו ג"כ כמו ציור אדם עד"מ שהרי ממאמר נעשה
אדם נתהווה אדה"ר כמו מדבור מ' דאצי' נעשה כח"ב לבריאה, ולכן בעולמות עליונים נמשך ממאמר תדשא המלאכים שנקראים דשא, והן בחי' יוצר משרתים, ובחי' עשב נקרא ואשר משרתיו כולם עומדים כו', וכן עשב הוא בחי' ע"ב שין היינו הדעת הנמשך בג' בחי' חג"ת כמ"ש במ"א ע"פ ונתתי עשב בשדך לבהמתך, וכן הרועה בשושנים הם יג"מ הרחמים שהם ג"כ ממאמר תדשא כו', ועמ"ש במ"א ע"פ בנאות דשא ירביצני כו', אך למטה נמשך מזה ג"כ גידול וצמיחת דשא ועשב גשמי ממש וכל פירות שבעולם, ונמצא ממאמר תדשא נמשך ונתהווה ענינים נפלאים וגבוהים וגבוה מעל גבוה, וגם כל הצומח ותענוגים הגשמיים, וזהו כמו ציור אדם שיש בו דברים גבוהים כמו חב"ד שבמוחו ומדות עליונות אהוי"ר כו', וגם יוצא ממנו פרש ופסולת גשמיים שהוא צואה ממש היוצא מנקב האחור אחר בירור הקרביים, וכן מי רגלים כו'. כמו"כ עד"מ מאמר תדשא הוא ציור אדם וקומה שלימה ונתהווה ממנה עליונים וגם ענינים גשמיים שנחשבים עד"מ פסולת לגבי ענינים העליונים כערך פרש היוצא מהאדם לגבי חב"ד שלו כו'. וכ"כ בע"ח שער ל"א שער הארת המוחין זו"נ פ"ה, ואמנם מצד האחור דז"א כו' מחציו ולמטה יש בו נקודה ג' באחור אשר משם יוצא פסולת ושמרי המאכל, ומכאן יוצא הארה אל החיצונים, וז"ש שהקליפות ועבודת כוכבים נק' צואה בלי מקום וכמ"ש צא תאמר לו וכו' עכ"ל. ולכן ארז"ל שלשה שאכלו על שולחן אחד ולא אמרו עליו דברי תורה כו' נאמר ע"ז כי כל שולחנות מלאו קיא צואה בלי מקום, ונק' זבחי מתים שהוא ענין מה שנפל בשבה"כ, ועיין בהרמ"ז פ' תצוה דקפ"ד מענין נקב האחור, ועמ"ש ע"פ ונשב בגיא מול בית פעור שזה הי' ענין פעור. ועפ"ז יש לפרש מארז"ל פ"ק דברכות דט"ו א' הרוצה שיקבל עליו עול מלכות שמים שלימה יפנה ויטול ידיו ויניח ציצית ותפילין כו' ופי' בת"א סד"ה בשלח פרעה שמתחלה יפנה ויסיר הצואה מקרבו שהוא בחי' הרע שבקרבו כו' כי שורש בחי' ק"נ ותאוות גשמיים הוא מקבל מבחי' פסולת הנ"ל, וכיון שעיקר קבלת עול מלכות שמים הוא להיות ועמך לא חפצתי שיהי' התענוג רק בו ית', אז תתענג על ה', א"כ א"א אא"כ יפנה ממנו הצואה והפסולת הנ"ל, שזהו כמו ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם כמו הזונה שלהוטה לקבל תענוג מאיש זר כו', וזהו יפנה היינו בחי' ולא תתורו כו', ועמ"ש בזוהר ר"פ נח ע"פ אלה תולדות נח אלה פסל את הראשונים ר"ל פסל את בחי' שפע הפסולת כו'.
ג) והנה בחי' סוכ"ע נק' בחי' לבוש כמ"ש ה' מלך גיאות לבש כו', וזהו לבושי' כתלג חיוור כו' (הג"ה בילקוט בתילים במקומו שלימות
המשיח יהי' הלבוש לבושי' כתלג חיוור, ועמ"ש מענין גיאות לבש בת"א בד"ה יביאו לבוש מלכות שנתלבש במדת גיאות והתנשאות להיות בבחי' מלך על העולם, ובהביאור שם שהוא מל' דא"ס, וזהו ג"כ פי' ברוך כבוד ה' ממקומו כי כבוד הוא לבוש, ממקומו היינו מקור ושורש הלבוש, וכמ"ש מזה בד"ה ואולם חי אני וימלא כבוד ה', ובקי"ס נאמר כי גאה גאה, היינו לפי ששם נאמר ה' ימלוך לעולם ועד כי בא סוס פרעה ובחי' מלוכה נק' ה' מלך גיאות לבש, וכן איתא בילקוט בתילים שבשעת קי"ס נתלבש הקב"ה בלבוש גיאות כו', ובמ"ת לבש ה' עוז כדי שיהי' ה' עוז לעמו יתן, ובמד"ר ס"פ ואתחנן עשרה לבושים, ופי' בשל"ה ס"פ בראשית דף רע"ב ע"ב שהם התגלות ע"ס משרשן הנעלם, ולכאורה לפמש"כ דבחי' לבוש זהו סוכ"ע א"כ קשה איך שייך עשרה לבושים, ובילקוט שם ז' לבושים שזהו הכל ענין עשר ספירות, ועשר ספירות הם בחי' ממכ"ע כמו השכל שורה במוח כו', אך הענין יש לפרש עפמ"ש המשל לענין סוכ"ע שאין הפירוש סובב מלמעלה אלא פירוש שהוא בבחי' העלם ומבואר המשל הזה מכחות הנפש שיש בהן העלם וגילוי שבחי' הגילוי זהו כמו שמאירים באברי הגוף וההעלם הוא כמו שהם כלולים בעצם הנפש, והרי כשהם כלולים בעצם הנפש יש שם ג"כ התכללות עשר בחי' ג' שכליים חב"ד וז' מדות אלא ששם הם במדריגות גבוהות יותר וגם כלולים יחד, והנמשל שיש ע"ס שבבחי' גילוי זהו ענין ממכ"ע ויש כמו שהן כלולים עדיין בשרשן הנעלם בחי' כתר זהו סוכ"ע ונק' ע"ס דעקודים, לכן שייך שפיר עשרה לבושים, כי גם בהארה זו המאיר בבחי' סובב ומקיף ע"ד יסובבנהו כו' לפעמים מאיר המקיף בבחי' חסד שבו ולפעמים מאיר בבחי' חכמה שבו וכמו במ"ת ה' עוז לעמו יתן.
קיצור מההג"ה. ענין ברוך כבוד, כי גאה ע"י ה' ימלוך, וענין עשרה
לבושים ע"ס דעקודים ע"כ הגה"ה).
כי הנה למעלה בבחי' ממכ"ע הנמשך ובא בסדר מדריגות מעילה לעילה כו', וראשית הגילוי בג"ע העליון שהוא גילוי עונג האלקי שהנשמות נהנין כו', הרי בחי' התענוג האלקי הזה אינו אלא בחי' הגילוי מההעלם דהיינו רק בחי' אור וזיו הארה בעלמא בלבד מעצמות העלם עונג העליון שבאוא"ס ב"ה בעצמו ובכבודו שנק' בחי' מקור התענוגים, כי בחי' העונג הנגלה בג"ע יש לו שיעור למטה בכל עולם לפי מדריגתו בצמצום עד צמצום היותר אחרון כו', אבל עונג הנעלם בעצמות אוא"ס אין לו סוף ושיעור ויש תענוג למעלה מתענוג עד רום המעלות בעילוי אחר עילוי לאין קץ ומספר כמאמר ירוממוך סלה, פי' סלה בלי הפסק ושיעור לרוממות למעלה מרוממות כו' כי אוא"ס למעלה עד אין שיעור כו', וכל בחי' הרוממות הללו היינו ג"כ הנק' עונג ושעשועי המלך בעצמותו דוקא שאין להם שיעור כנ"ל, כי בחי' עונג זה הנעלם בעצמות הוא נבדל ומרומם לגמרי מבחי' ההשתל' עד שאין יכול להתלבש ולהאיר בג"ע העליון בבחי' גילוי כלל, ולכך נקרא בחי' סובב כנ"ל, וכמארז"ל ביו"ד נברא העוה"ב, הרי כל תענוג העוה"ב אינו ערוך לגבי מקור התענוג שבעצמות אור א"ס מאחר שלא נברא
תענוג העוה"ב רק באות יו"ד בלבד, ועד"מ היו"ד שהוא רק אות אחת מצומצמת שבכל האותיות ואין לה ערך לגבי כל האותיות והדבורים שיכול איש לדבר ומכש"כ לגבי השכל ומהות האדם בעצמו, ומאחר שנתבאר שכל בחי' סוכ"ע הוא בחי' אור העונג הנעלם בעצמות אוא"ס שנק' בחי' רוממות והתנשאות על כל ההשתל' כנ"ל בפי' הכל ירוממוך סלה כו' ע"כ נק' סוכ"ע בשם לבוש כמ"ש ה' מלך גיאות לבש דקאי בבחי' לבוש מלכות שהוא בחי' מקיף והעלם לכל העולמות, ולכך נק' גיאות בבחי' התנשאות כמ"ש המלך המרומם המתנשא כו', ועד"מ הלבוש למטה שהוא חופף על האדם מלמעלה ואינו נכנס ונקלט בתוך האדם כמו המזון שנכנס בקרב האדם ומחי' אותו בבחי' א"פ אבל הלבוש מלבישו בחוץ בבחי' מקיף והעלם (הג"ה ועיין מענין הלבושים הנעשים לאדם ממעשה המצות בת"א מקץ בד"ה ת"ר נר חנוכה שעל ידם תוכל ליהנות מזיו השכינה, ובפ' חיי בד"ה יפה שעה אחת בתשו' ומעשים טובים שהלבוש גבוה מהזיו כו', ועד"ז יובן ענין הלבוש למעלה שבו ועל ידו מאיר הארת אוא"ס ב"ה בבחי' ממכ"ע, ועמ"ש בד"ה יונתי בחגוי בפירוש יפתי, ובמ"ש בת"א בד"ה ועשו להם ציצית, ובענין נתעטף בטלית לבנה ובענין לבוש הבדים כהדין קמצא דלבושא מיני' ובי', ובעמה"מ בענין עולם המלבוש, ומש"ע מענין הלבושים בד"ה תורה צוה. ועוד י"ל ע"ד מ"ש ורוח לבשה את עמשי בדברי הימים א' סי' י"ב וארז"ל פ"ק דמגילה דט"ו ע"א ע"פ ותלבש אסתר מלכות שלבשה רוח הקודש כמ"ש ורוחו לבשה את עמשי כו' והרי ענין רוח הקודש זהו הארה בבחי' פנימית, והבחיי פ' הברכה הביא בשם הרמב"ן רוח הקודש היא החכמה שהיא רוח הנמשך מן הקודש שהוא המקור העליון היינו כתר, וכן כתיב וימלא אותו רוח אלקים בחכמה עכ"ל. וכיון שכן שמאיר בבחי' אור פנימי איך נקרא זה לבוש ותלבש אסתר, וצ"ל כמו שהחכמה נק' כבוד היינו ל"ב נתיבות חכמה גימט' כבוד, וכבוד הוא לבוש, והיינו לפי שבחכמה מלובש אוא"ס, וע"י ל"ב נתיבות חכמה שבתורה נמשך אור א"ס הסוכ"ע להאיר בממכ"ע כמ"ש בת"א פ' בשלח בד"ה לסוסתי, נמצא לפ"ז רוח הקדש נק' לבוש שהוא המקיף שמבחי' חכמה ובו ועל ידו מאיר בבחי' פנימיות שיאיר הרוח חכ' בו, ועד"ז ע"י שהכה"ג לבש החושן, שבו האורים ותומים עי"ז האיר בו רוח הקודש, וכמו שהביא הבחיי פ' הברכה ע"פ תומיך ואוריך דתרגם אונקלס תומייא ואורייא אלבשתא, והוא כענין ורוח לבשה את עמשי יעו"ש, ועד"ז יובן בענין הלבושים הנעשים ממעשה המצות אשר בהם ועל ידם מאיר האור בפנימיות כו', וא"כ עד"ז יובן להפך ענין סוכ"ע שנק' ה' מלך גיאות לבש, וכן לבש ה' עוז שהוא לבוש, ובו ועל ידו נמשך הארה בבחי' פנימיות בעולמות כו', ועוד יובן זה מענין מ"ש ע"פ ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך בת"א פ' תצוה והם ג"כ כענין הלבושים הנעשים ממעשה המצות וגם אהרן הוא אה"ר אהבתי אתכם אמר ה', והלבושים לאה"ר זו נק' בגדי אהרן המצנפת דוגמת וכובע ישועה בראשו כו' והם בד קודש מעולם האחדות, כמ"ש בלק"ת פ' אחרי בביאור ע"פ כי ביום הזה יכפר דרוש השני בהביאור השני, והנה יש כה"ג משוח בשמן המשחה ויש מרובה בבגדים, שע"י לבישת הבגדים נעשה כה"ג, הרי יש כח בהלבושים והבגדים שיהי' נעשה בהם ועל ידם כהן גדול, וכמו"כ בעבודה ע"י הלבושים של התומ"צ יומשך בנפש
בפנימיות בחי' אה"ר שזהו ענין בחי' ומדריגת כה"ג כו', וזהו כענין שע"י שלובש האורים והתומים מאיר בו רוח הקודש כו', וי"ל שלכן נק' בגדי קדש שבהם ועל ידם נמשך קודש העליון, וכמו שהשמן נק' ג"כ שמן משחת קדש כו'.
ד) והנה מטעם זה יש גבול ושיעור לאכילה כי אין האדם יכול לאכול רק כפי שיעור שהאצטומכא מחזקת ולא יותר מדאי כידוע, אבל הלבושים הרי אדם יכול ללבוש כמה לבושים זע"ז כו', והיינו לפי שהא"פ אינו אלא לפי הכלי המחזיקו, אבל בחי' המקיף אחרי היותו למעלה ע"ג הכלי ואינו מוגבל בכלי כלל, הנה הארתו בלתי מוגבלת בכלי כלל ואין לה שיעור, והיינו ההפרש בין המזון ללבוש כי המזון בחי' א"פ והלבוש בחי' או"מ כנ"ל (ובזה יובן ענין ג' אלפים משלי שלמה כי שורש המשלים מבחי' מקיף דהיינו להלביש לאור השכל במשל מידה כו' ואין קץ להלבשתו ויוכל להלביש לאור השכל בלבוש היותר עליון מבלי שיעור, משא"כ אור השכל עצמו כו') וזהו הטעם ג"כ שנק' סוכ"ע בשם לבוש דוקא להיותו בלתי מאיר בבחי' א"פ גם בג"ע כנ"ל להיות העונג הנעלם בבחי' הרוממות שבלתי מאיר בעולמות ואינו נקלט ונתפס בגדר השגה שמקבלים בג"ע וכיוצא משום דלית מחשבה תפיסא בעצמות אוא"ס כלל כידוע, וז"ש עין לא ראתה כו' (ועיין באגה"ק סי' כ"ט בד"ה אשת חיל עטרת בעלה מענין לבושים אלו), משא"כ בחי' ממכ"ע שהוא בא בבחי' גילוי אור למקבלים לכל אחד ואחד במדריגתו כנ"ל ה"ז כמו בחי' המזון שהוא בחי' א"פ המוגבל בשיעור ומדה, וכמו הנשמות שנהנין מזיו בג"ע העליון ותחתון כו' שיש גבול לתענוג זה והולך ומתמעט כו' למטה כנ"ל, וזהו ג"כ ההפרש בין תורה למצות, כי הנה מבואר בע"ח שהתורה היא בחי' מזון לנפש האלקי' והמצות נעשי' בחי' לבושים בג"ע (ועמ"ש מזה בד"ה מזמור שיר חנוכת הבית, ומ"ש בד"ה אוסרי לגפן עירה בפי' כבס ביין לבושו שיש לפרש שע"י יינה של תורה הוא כיבוס הלבוש שממעשה המצות ע"ד והחכ' תחי' בעליה בד"ה מנורת זהב כולה), ושורש הלבוש הוא בבחי' א"מ שהיא בחי' סוכ"ע כנ"ל, וע"כ שורש המצות ג"כ בבחי' סובב ושורש התורה שנק' מזון הוא בבחי' א"פ שהוא בחי' ממכ"ע כנ"ל.
וביאור הדברים הנה התורה היא ביאור ופירוש על כל המצות דהיינו מה שנתפס ומושג בהשגה וטעם במוח האדם להבין ולהשכיל מעשה המצוה וטעמה ואיך לעשותה בפועל, משא"כ המצות עצמן בשרשם אין להם טעם כלל (הג"ה עמ"ש בלק"ת בד"ה ועתה יגדל נא כח אד' ובהביאור שם בסופו עכ"ה) כי הרי מצות נקראו בשם פנימיות הרצון העליון ב"ה וידוע דכל בחי' רצון בפנימיותו הוא למעלה מן הטעם והשכל לגמרי אך הנה בחי' העונג והשעשועים
אשר הוא סיבה לרצון הנה הוא גנוז ונעלם ברצון ונק' הוא בשם פנימיות שברצון כידוע (הג"ה עמ"ש בד"ה ואהי' אצלו אמון בפירוש אחור וקדם צרתני עכ"ה) וזהו ממש ענין הנ"ל בבחי' סוכ"ע שהוא בחי' אור עונג העליון שבהעלם בעצמות המאציל שהוא למעלה גם מן החכמה כו' ושוה ומשוה לקטן כגדול כו' בבחי' העלם ומקיף כו' ולא כמו מן החכמה ולמטה שנמשך משם כסדר ירידת המדריגות עד הילוך שברגל כו', והגם שהמצות נקראים בשם רצון אין מזה הכרח לומר שהן חיצוני' עונג העליון שהרי אנו רואים שהתענוג והרצון ענין א' ממש עד שמתחלפים לפעמים שהרצון יהי' בבחי' הפנימי' והתענוג מלבישו לרצון בבחי' החיצוניות (הג"ה ע' בד"ה ובבואה לפני המלך אמר עם הספר, ועיין בד"ה למנצח על השמינית פי' רעוא דכל רעוין, ועמ"ש סד"ה ועשית ציץ זהב טהור עכ"ה) שהרי ידוע דכל דבר שיש בו תענוג ונחת רוח לאדם שלא יבוא אור אותו התענוג ונח"ר כ"א מפני שכך הוא רצונו דוקא ואם אין רצונו מתלבש באור אותו העונג גם שיהי' עונג נפלא כמו מתיקות וטוב טעם הפירות או מציור בנין הנחמד למראה וכיוצא לא יקבל עונג כלל ממנו, וא"כ אנו רואים שהתענוג והרצון ענין א' הוא, ומזה יובן למשכיל על דבר למעלה בבחי' רצון ותענוג העליון שהן ענין א' ממש ג"כ, והמצות שנק' רצון העליון הוא ממש בחי' תענוג העליון שהוא בחי' סובב הנ"ל וראיה לדבר זה ממארז"ל שאמרו בלשון ריח ניחוח אמר הקב"ה נח"ר לפני שאמרתי ונעשה רצוני, הרי בקיום הרצון העליון תלויה עצמות התענוג הפשוט שנק' נחת רוח לפני דוקא כי המה ענין אחד (הג"ה והנה נח"ר הוא ענין א' עם ריח ניחוח, וכן המצות נק' ריח וירח את ריח בגדיו ובזוהר בלק קפ"ו א' בריחא דלבושייכו, וכן וריח שלמותייך כריח הלבנון קאי על טלית וציצית, ועמ"ש מזה בלק"ת ס"פ שלח ע"פ וישלח יהושע בענין יריחו ובד"ה אלה מסעי השני בענין ירדן יריחו שריח זהו אור מקיף והתורה שנק' לחם ויין הוא בחי' טעם ומ' שהוא א"פ, וכן מבואר במד"ר פ' אמור ספ"ל דטעם וריח זהו התורה ומצות כמש"ש מה אתרוג יש בו טעם וריח כך ישראל כו' ע"ש עכ"ה), ובזה יובן הטעם שאמר שהמצות הן בחי' לבושים לנפש בג"ע והתורה הוא בחי' מזון כנ"ל, כי הנה שורש הלבושים הן בבחי' אור מקיף כנ"ל עד"מ הלבוש שמלביש אדם על הגוף מבחוץ ואין שיעור להן כו' כנ"ל, וע"כ מן המצות דוקא נעשה בחי' לבושים להלביש לנפש בבחי' מקיף כי שרשם בבחי' רצון ותענוג העליון שנק' בחי' כתר שהן בחי' תר"ך כו' וכמ"ש כצינה רצון תעטרנו בבחי' כתר ומקיף כו', אבל התורה היא בבחי' מזון כמו המזון שנכנס לתוך הגוף ומחי' לכל האברים בבחי' א"פ כנ"ל, כך התורה הוא בחי' א"פ לנפש דהיינו מה שמשיג בתורה בטוב טעם ודעת כל ביאורו ופירוש המצות האיך הוא ובאיזה אופן ומאי טעמא כו' (הג"ה ממו"ח ז"ל וידוע דאורייתא סתים וגליא, וכמו שבנגלה התורה פי' וביאור למצות גם בבחי' הנסתר שבה אינה אלא פי' וביאור למצות כמו כל סודות התורה שקצתם מבואר בזוהר וכתבי האריז"ל אינם אלא הקדמות להבין ולהשכיל על ידם סודות וטעמי המצות ע"פ הסוד של הקבלה, וגם שהוא בחי' סוד נעלם מ"מ הרי בחי' סוד זה הוא טעם וחכמה למעשה המצות אלא שנק' תעלומות חכמה שהוא בחי' ח"ס דא"א, אבל שרש המצוה הוא למעלה מן הסוד והטעם הנעלם ג"כ
כי אין טעם לרצון העליון כלל, והיינו בחי' תרי"ג ארחין דגלגלתא שחופף על בחי' ח"ס דא"א וכמ"ש במ"א, ולזה הטעם נמשל התורה לבחי' מזון כמו עד"מ שנקלט בקרב איש כו' כך ההשגה שבתורה נתפסת ונקלטת במוח האדם כו' עכ"ה ממו"ח ז"ל), ונמצא מובן מכל זה שההפרש אשר בין תורה למצות היינו ממש ההפרש אשר בין בחי' ממכ"ע לבחי' סוכ"ע שהרי מבואר למעלה שבחי' סובב הוא בחי' הלבוש ובחי' ממלא הנה בא בבחי' גילוי למקבלים כדמיון המזון שהוא בבחי' או"פ כו', וכך המצות שרשם בבחי' לבוש סובב כו' שהוא העונג הנעלם כנ"ל, והתורה בבחי' מזון בבחי' או"פ.
ה) ובכל הנ"ל יובן שורש ענין מצות ציצית. דהנה כתיב לבושי' כתלג חיוור ושער רישי' כעמר נקא פי' לבושי' היינו כמו עד"מ הטלית שאדם לובש ומתעטף, וכענין מארז"ל פ"ק דר"ה די"ז ע"ב מלמד שנתעטף הקב"ה, וזהו ענין עוטה אור כשלמה, וזהו ענין לבושי' כתלג חיוור כמו הטלית באדם שהוא לבן, והוא בחי' לבוש להלביש ולהקיף אותו ותלוין בו ל"ב חוטין דציצית בד' כנפות, כך בטלית שיתעטף בו הקב"ה שהוא עצמות המאציל נא' לבושי' כתלג חיוור כמראה לבן דוקא והוא בחי' לבוש ומקיף של אבי"ע דהיינו בחי' סוכ"ע (ועמ"ש מזה בת"א בביאור ע"פ יביאו לבוש מל') שהוא בחי' העונג והרצון הנעלם בעצמות המאציל שא"א לבוא לידי גילוי גם בנשמות בג"ע העליון כו', ול"ב חוטין דציצית הקשורין בטלית היינו בחי' ל"ב נתיבות חכמה שנמשכים מהרצון בבחי' ממלא כנ"ל שהוא בא בבחי' א"פ דוקא כנ"ל, והיינו בחי' חכמ' שבתורה שנותנת השגה וטעם לכל המצות כנ"ל באריכות, וזהו ושער רישי' כעמר נקא פי' עד"מ השערות שרשם הן בחי' יניק' והמשכ' חיצוניות ממותרי המוחין שהן הארות מצומצמות מאד שנמשך דרך חלל השערה וכמ"ש במ"א באריכות וכמו"כ הוא ענין ובחי' ל"ב נתיבות חכמה כי הנה עד"מ הנתיב שהוא שביל קצר מאד להילוך אדם יחידי ואמנם תועלת הוא כדי שיבא מעיר לעיר או משדה לשדה וכיוצא, כך בחי' הילוך אור והמשכה שנמשך מעצמות אור א"ס בבחי' צמצום מן העצמות הוא שנק' ל"ב נתיבות של חכמה דהיינו שיהא נמצא בחי' החכמה שבתורה ליתן טעם לכל מצוה ולפרשה ולבארה בין בנגלה בין בנסתר כנ"ל, והכל רק בחי' המשכות מצומצמות מן העצמות כדמיון הנתיב שהולך מעיר לעיר כו', ואמנם כמו שהנתיב מביא את האדם מגבוה לנמוך עד מטה מטה כו', כך בחי' החכמה שבתורה נמשכת למטה מטה להתלבש בכל עולם ועולם כפי מה שהוא עד עולם השפל הזה שנתלבשה התורה בענינים גשמיים כמו בתרומות ומעשרות וכיוצא, וכמו"כ בכל עולם מתלבש כמו ערך מדריגות עולם ההוא מאחר שהחכ' באה בבחי' השתל' א"פ כמו המזון כנ"ל וע"כ היא באה בבחי' א"פ
לכל עולם כפי מה שהוא דוקא (וכידוע בע"ח שיש תורה דאצילות ויש תורה דבריאה), וא"כ פי' ל"ב נתיבות היינו נתיבות היוצאות מן החכמה להתמשך מטה מטה בכל העולמות עד עוה"ז השפל (וגם פירוש הראשון אמת דל"ב נתיבות יש עד שנמצאת החכמה מאין ליש והן בחי' ושער רישי' כעמר נקא כידוע דאור אבא יונק ממזל הח' כו', והיינו מ"ש והחכמה מאין תמצא מבחי' אין דכתר וכמ"ש במ"א). והנה הטעם שנחלקו לל"ב נתיבות דוקא, הנה מבואר בכהאריז"ל שזהו ענין ל"ב חוטין דציצית כי ח' החוטין שבכל כנף היינו ב' שמות דהוי' אד' שהן ח' אותיות וד"פ ח' ל"ב (לנגד ד' מוחין חב"ד כמ"ש בשער הציצית), וזהו לבושי' כתלג חיוור ושער רישי' כעמר נקא פי' שורש המצות נק' בשם לבושי' שהוא הטלית בחי' או"מ, והיינו בחי' עצמות התענוג והרצון העליון שבעצמות אוא"ס כנ"ל, להיותו למעלה מן הטעם והשגה לגמרי כנ"ל, ושער רישי' כו' היינו בחי' ל"ב נתיבות חכמה שנמשכים בבחי' צמצומים כדי להתצמצם ולהתלבש עד למטה מטה בכל עולם לפי מדריגתו שיוכל לקבל בבחי' גילוי וכמ"ש וזרח משעיר למו כו', והן בחי' שערות שהמה בחי' הארות מצומצמות כנ"ל משא"כ בחי' הלבושים שהן בחי' א"מ החופף על האדם מלמעלה ויכול להיות לבוש ע"ג לבוש עד אין שיעור למעלה דהיינו תענוג למעלה מתענוג כנ"ל בפי' הכל ירוממוך כו', וכל זה שורש ענין הציצית דרך כלל בטלית וחוטין של ציצית שקשורין ותלוין בו שהוא כמ"ש לבושי' כתלג חיוור ושער רישי' כו'.
ו) ועתה יש להבין בדרך פרט בענין חוטי הציצית מה טעם אינן נמשכות ויוצאות מגופו של טלית אחר שהן ג"כ חוטי הצמר כבשים כמו
הטלית אלא מביאין חוטין של צמר מבחוץ שלא מן הטלית ונותנין בכנפות הטלית וקושרין אותן שם, וכמ"ש ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם שצריך להיות הציצית נקשרים על כנפי הטלית כמו דבר זר הנקשר ומתאחד, וזהו תעשה ולא מן העשוי. אך הענין יובן ע"פ מ"ש בזוהר פ' אחרי דע"ג ע"א ג' אינון מתקשראן דא בדא קוב"ה אורייתא וישראל וכל חד דרגא על דרגא סתים וגליא. והנה מן הקשר הזה שישראל מתקשראן באורייתא יובן בחי' הקשר השני שהתורה מתקשרת בקוב"ה, ומתוך קשר זה השני דאורייתא בקוב"ה יובן ענין הקשר הציצית בטלית. דהנה לכאורה אינו מובן ענין התקשרות של ישראל בתורה האיך יש באפשר לבע"ג נפרדים יש מאין להתדבק ולהתקשר ממש בתורה שהוא חכמה אלקי' והוא המדע כו'. אך ענין קשר זה היינו כמו שאנו רואים בנפש האדם העוסק בתורה שמשים כל שכלו ורוח בינתו בעסק זה הרי כל כחות נפשו מתאחדת ומתכללים באותו דבר הלכה שעוסק והגם שנפשו היתה בחי' יש נפרד לעצמה קודם עסקה בתורה, אך בעסקו בד"ת מתקשרת ומתאחדת בד"ת והרי זה כמו שצוררין דבר בדבר וקושרין אותן יחד עד שמתאחדין יחד כו', כך הנפש צרורה בצרור החיים ומתאחדת בד"ת שעוסק בכל כח שכלו ורוח בינתו, וזהו הנק' קשר ויחוד שמחברין דבר נפרד כמו הנפש שמתאחדת בתורה (הג"ה וכמ"ש קשרם על לוח לבך, והנה בכל קשר צ"ל שני קשרים זעג"ז ואם לאו אינו קשר של קיימא, וזהו ע"ד הנ"ל שבכל דרגא יש סתים וגליא בישראל סתים וגליא הוא בחי' ישראל ובחי' יעקב וכן בתורה יש סתים וגליא, וצ"ל התקשרות ב' המדריגות שבישראל בב' המדריגות שבתורה, והיינו ע"י לימוד הנגלות שבתורה, וגם לימוד האגדות שהם פנימי' התורה, וכמ"ש באדר"ן פכ"ט כל מי שלמד הלכות ולא למד אגדות טעם טעם חכמה ולא טעם טעם של יראת חטא כו', והרי אם אין יראה אין חכמה, וכמו"כ אם אין חכ' אין יראה, לכן צ"ל ב' קשרים שעי"ז יתקשר באמת בהתורה, וזהו מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל.
קיצור. שצ"ל ב' קשרים בכל קשר בחי' סתים וגליא שבנפש יתקשר בסתים
וגליא שבתורה עכ"ה).
וככה יובן בחי' קשר השני דאורייתא בקוב"ה, דכמו שאין ערוך לנפש בע"ג עם התורה בחי' חכמה האלקי' כך יותר אין ערוך לתורה עם עצמות אלקות, כי עצמות אוא"ס חכים ולא בחכמה ידיעא ונבדל בערך מן החכמה עד שהחכ' נק' לגבי' בחי' עשייה ויש נפרד מבחי' אין, וכמ"ש והחכ' מאין תמצא, וכנ"ל בפי' ל"ב נתיבות חכמה כו', אך כמו שהנפש מתקשרת ומתאחדת בתורה כנ"ל כך התורה אע"פ שהוא בחי' יש נפרד מן העצמות מ"מ נכללת ומתאחדת בעצמות כמו שצוררין דבר בדבר כו' כדמיון קשר הנפש בתורה כנ"ל (הג"ה ואפ"ל שקשר זה שיהי' התקשרות התורה בהקב"ה ממש זהו הנמשך ע"י שישראל מתקשראן באורייתא כי כל הקורא ושונה הקב"ה קורא ושונה כנגדו נמצא עי"ז ממשיך גילוי אור א"ס בחכמה, וז"ש בזח"ג פ' פנחס דרכ"ב ע"ב דהמע"ה הי' מחבר תורה שלמעלה עם הקב"ה ועמ"ש בלק"ת בד"ה שה"ש בפי' ב"פ חתן כו', ומ"ש בתו"א פ'
יתרו בד"ה זכור את יום השבת לקדשו בפי' חכמות בחוץ תרונה שע"י שנמשכה חכמה עילאה בחוץ היינו המשכות התורה למטה עי"ז דוקא תרונה היינו שעי"ז יהי' גילוי אור א"ס שלמעלה מח"ע יעו"ש, ואפ"ל פי' תרונה ע"ד ובלילה שירה עמי שירו קרי דהיינו שעשועים של הקב"ה בת"א סד"ה ויהי מקץ דרוש השני, ועמ"ש מזה בלק"ת פ' אמור בד"ה והניף הכהן אותם פ"ב יעו"ש, י"ל שזהו הקשר דאורייתא מתקשראה בקוב"ה.
קיצור. שי"ל שע"י שישראל מתקשראן באורייתא עי"ז דוקא גורמים דאורייתא
מתקשראה בקוב"ה, וזהו תרונה, שירה עמי עכ"ה).
והנה מבחי' קשר זה דאורייתא בקוב"ה יובן ג"כ בחי' קשר הציצית בטלית דמטעם זה שהחכ' ג"כ כבר יצאת בבחי' נבדל ונפרדת מן העצמות בבחי' יש מאין כנ"ל בתורה ע"כ החוטין של ציצית שהן ג"כ בחי' ל"ב נתיבות חכמה כנ"ל, אינן יוצאות ונמשכות מגופו של טלית שהוא בחי' לבוש עליון לבושי' כתלג חיוור דהיינו בחי' סוכ"ע כנ"ל, אלא שהחוטין נקשרין עם הטלית ומתאחדים עמה יחד כמו שצוררין דבר הזר להיות מתאחד כנ"ל בקשר דישראל באורייתא ואורייתא בקוב"ה (הג"ה ועמ"ש כה"ג ע"פ זאת חוקת התורה שיש אותיות החקיקה שהן מיני' ובי' ויש אותיות הכתב דיו ע"ג קלף שהדיו מצד עצם הוא דבר זר רק שנתחבר ע"ג הקלף והיו לאחדים, וכך הוא ענין תורה שבכתב דאורייתא מחכמה נפקת שאינה ערוך לאא"ס ממש כו' וע"ש דיו הוא אותיות יו"ד כו', וצ"ע דהא השער רישי' עד"מ שהוא שורש הציצית כמ"ש ויקחני בציצית ראשי הרי הם דבוקים בעצם הגלגלת ולא כקשר דבר זר ונפרד, י"ל זהו שורש ומקור של ל"ב נתיבות, וכמו אותיות החקיקה שהם מיני' ובי' והם שורש לאותיות הכתב, אבל ל"ב נתיבות עצמן שהם בחכ' דאצי' הרי נמשכים כמו שקושר דבר בדבר כו'. ואפ"ל בענין אחר כי אדרבה ע"י הקשר נעשה קשר וחיבור יותר מדבוק השערות מצד עצם ויש להקדים כי יסוד נק' קשר שקושר ומחבר דו"נ כי כל בשמים ובארץ, וכ"כ ביאיר נתיב באות ק' ססעי' ה' וז"ל ומ"כ שיסוד נק' קשר שבו מתייחדים עכ"ל, וכ"כ ברע"מ פ' פנחס דרכ"ח סע"א קשר דטלית ח"י עלמין דקטיר קוב"ה ושכינתי' בכל סטרין בארבע כנפות הטלית, והובא בר"ח שעה"ק פ"ו ד"ה ובענין כריכות הציצית, וזהו ע"ד בן פורת יוסף אותיות תופר כמו שתופר ב' יריעות יחד שיהיו לאחדים ממש כך הוא מחבר בחי' ב' דיעות שמלמטה למעלה להיות כמו שמלמעלה למטה כנודע בפירוש כי אל דיעות כו' בד"ה משה ידבר, וזהו ג"כ ענין הקשר של קיימא שקושר ומחבר ב' דברים שיהיו אחד כי יסוד הוא התקשרות המשפיע עם המקבל, וכמ"ש גבי יהונתן ודוד בשמואל א' רסי' י"ח, ונפש יהונתן נקשרה בנפש דוד דהיינו לפי שהם יסוד ומל', וכן נאמר ביעקב ובנימין ונפשו קשורה בנפשו כי בנימין הוא יסוד כו' קשר של קיימא אהבת יונתן ודוד אינה בטילה, ועד"ז אמרו הנבעלת לעובדי כוכבים קשורה בו כו' ועמ"ש ע"פ המאמר פ' וישב דקפ"א סע"א לקשרא קשרין כו', ועד"ז הוא ענין והקשורים ליעקב, עיין בביאור ע"פ נשא ובד"ה ואשה כי תדור, וזהו
ג"כ ענין קטורת לשון קשר, וקשר תש"י ותש"ר י"ל יחוד שכינתא תתאה ויחוד שכינתא עילאה. והפרדס והמ"א פירשו קשר חג"ת או נה"י וגם זה אמת. והנה לפי"ז ענין ישראל מתקשראן באורייתא י"ל תורה נק' חתן ונש"י נק' כלה, א"כ הוא יחוד חתן וכלה שנש"י מקבלים טיפת חכמה כו', והנה כל קשר צ"ל ב' קשרים היינו מ"ן ומ"ד שמתקשרים יחד, וגם להעיר מענין מאלמים אלומים שהם ג"כ כמו אגודות וקשרים היינו שמאספי' המ"ן ומקשרים אותם יחד להיות אגודה א', ואז אח"כ ותשתחוין לאלומתי שהוא בחי' יוסף הממשיך מ"ד כו' ועיין בד"ה שחורה אני, הנשמה כמו שהיתה למעלה טהורה היא, ואח"כ נעשית דבר נפרד בראת כו', ואעפי"כ נאוה שעי"ז נעשית כלה, והוא התקשרות יותר מבתחילה, א"כ זה שנפרדה גורם הקשר, ולולי שנפרדה לא באה לקשר זה א"כ הקשר בחי' גבוה יותר ממה שהיתה תחלה דבוקה בשרשה בחי' בנות ירושלים שהרי עי"ז שנעשית בחי' כלה עי"ז והי' לבשר אחד ממש, וגבוה גם מבחי' אחותי וזהו אחותי כלה אחותי רעייתי, ועד"ז ממש יובן ג"כ בקשר דתורה דהנה נובלות חכמה שלמעלה תורה, וזהו ענין השערות כשהם מחוברים למוח שעכ"ז אף שהם מחוברים הם רק מותרי מוחין וכמ"ש בביאור ע"פ תורה צוה אכן ע"י נש"י שיקבלו התורה ממשיכים בהתורה מעצמיות חכ' שלמעלה כמש"ש ובד"ה זכור את יום השבת בענין חכמות בפ' יתרו כנ"ל, וזהו לעשות את התורה בד"ה השמים כסאי, עוסק בתורה לשמה לשם התורה עצמה, והוא ענין המשכת כשמן הטוב כו' על השערות, וזהו תעשה דוקא ולא מן העשוי, וזהו ענין הקשרים, וענין ה' קשרים ה' יסודות דה' פרצופים, וכמו ה' קולות דתורה, וקשר זה דוקא אחר שירדה התורה למטה ולא בשמים היא כו', ונפרדה עד"מ מחש"מ או כי כולם בחכמה עשית עשייה נפרד הכח כנזכר בד"ה מי יתנך אזי דוקא מקשרים אותם בהקב"ה ממש, ועיין בד"ה זכור ושמור העלאת אדם שהוא תורה לבחי' כי לא אדם הוא, וכנגד ב' קשרים הנ"ל הם ב' זכירות הא' וזכרתם שהתומ"צ נק' זכר ונש"י כלה זהו קשר דישראל מתקשראן באורייתא, ואח"כ למען תזכרו שתהי' אתם זכרים ומשפיעים בהתורה להמשיך בה בחי' עצמיות חש"מ כו', ועמ"ש סד"ה ביום השמיני עצרת בענין שמחת תורה שהתורה שמחה ע"י עוטה אור כשלמה כו', ואפ"ל ג"כ דהתקשרות נש"י באורייתא היינו התקשרות בריאה באצילות וקשר השני דאורייתא בקוב"ה היינו אצילות בא"ס, וזהו ענין שם מ"ה דאיהו אורח אצילות אורח הממשיך א"ס באצילות וכענין ושמרו דרך הוי' כו', וי"ל ב' קשרים הנ"ל היינו ב' בחי' חתן בד"ה שיר השירים.
ובכל זה יובן טעם מצות ציצית שא' בפ' זו וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' כו' שע"י ראיית החוטין התלוים בד' הכנפות יזכור אדם על כל המצות ולהיות עוד התועלת מזה ממילא שלא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם כו' ולכאורה אין טעם לזכירת המצות בהסתכלות זאת, ומה גם שממילא עי"ז ולא תתורו כו'. אך הענין הוא דמ"ש אשר אתם זונים אחריהם הענין הוא כי הנה בחי' משפיע ומקבל עילה ועלול ברוחניות המשילו המקובלים לבחי' זכר ונקבה, בחי' משפיע לזכר ובחי' מקבל לנקבה, וידוע דכנס"י נק' כלה בחי' מקבל וכמ"ש אתי מלבנון כלה ונק' ג"כ ארוסה כמ"ש וארשתיך לי לעולם כו'. והענין הוא שכנס"י מקודשת להקב"ה להיות לו דוקא בחי' מקבל דהיינו שתקבל המשכת תענוג מהמשכת אוא"ס דוקא, והוא שתקבל המשכת תענוג ורצון העליון אשר במצות כנ"ל, וז"ש וארשתיך לי בצדק ומשפט דוקא ולא תקבל תענוג ורצון זר זולת זה העונג העליון כמ"ש ועמך לא חפצתי כו', אבל מי שממשיך את לבו אחר תענוגים זרים מתענוגי עוה"ז זולת זה הרצון והעונג העליון אשר חלק ה' אותן והפרידן מיחודו כו' ה"ז כמו אשה מנאפת תחת אישה שמקבלת המשכת תענוג מבעל אחר זולת בעלה שנק' זונה כידוע, וז"ש ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם להיות בחי' זונה לקבל תענוג ורצון זר בלתי לה' לבדו, ואמנם ע"י הסתכלות העינים בחוטי הציצית כמ"ש וראיתם אותו כו' אזי ממילא ולא תתורו כו' להיות בחי' זונים כו', והטעם הוא כי הנה בהסתכלות האדם בחוטי הציצית הנה יבין וישכיל כי הן הנה ל"ב נתיבות חכמה הנמשכות ומתפשטים מאור א"ס ב"ה בבחי' הארה בעלמא כמו עד"מ השערות הנ"ל, כדי להיות בחי' ח"ע מתלבשת למטה מטה מעולם לעולם כנ"ל עד שתרד ותתפשט גם בעוה"ז השפל בענינים הגשמיים כמו התורה הנגלית לפנינו, ועכ"ז הן מקושרים ומיוחדי' בבחי' הטלית שהוא בחי' סוכ"ע כנ"ל, וקשר זה בחי' יחוד והתכללות הוא כמו שצוררין ומתאחדין דבר בדבר כנ"ל, ובחי' סוכ"ע שנק' לבוש עליון כנ"ל, הרי הוא למעלה רם ונשא מאד עד אין קץ למעלה מעלה ממדריגת החוטין בחי' ח"ע, דלכך בחי' הח"ע שבחוטין אינן נחשבים מגופו של טלית רק קשורין ומיוחדין עמה בלבד כנ"ל, וא"כ בראי' והסתכלות כזאת הרי יזכור האדם על שורש המצות כולן שהם בחי' לבושי' דטלית כנ"ל בחי' מקיף כו' ועי"ז יגיל וישמח לבו ויתענג בראי' זו יותר מרוב כל דהיינו גם מכל חיי העוה"ב שנק' רוב כל כי בג"ע ועוה"ב אין שם רק בחי' הארה וזיו וגילוי העונג בעלמא מעצם התענוג העליון הפשוט כנ"ל, ובחי' חוטי הציצית כאשר מתאחדים בטלית בכנפיו הרי הן מתאחדים וכלולים בעצמות התענוג וברצון הפשוט שנק' לבושי' כתלג חיוור כנ"ל שהוא בחי' סובב כנ"ל, ולזאת ממילא ישליך מלבו כל מיני תענוגים זרים שבעוה"ז שהן רק בחי' פסולת ושמרים היותר אחרונים כנ"ל ולא ימשיך לבו אחריהם להיות מקבל תענוג מהם בבחי' נוק' שנק' זונה כנ"ל, והיינו מ"ש ולא תתורו כו' אשר אתם זונים אחר וראיתם אותו וזכרתם כו', כי ע"י ראייה וזכירה זאת ממילא ולא תתורו אחרי לבבכם להיות זונים כו' (ושורש הטעם מבואר בע"ח שהתכלת בחי' א"מ שמסמא עיני החיצונים כשמסתכלים בו ולהיפוך בקדושה הנה כשמסתכלים בו הוא בחי' שומר מכל רע כו').
וזהו למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי. פי' אחר שבבחי' ראי' וזכירה הנ"ל בחוטי הציצית שיזכור על שורש המצות אשר בטלית כנ"ל, הנה אח"כ יעלה ויבוא האדם למדריגה יותר גבוה והוא מ"ש למען תזכרו כו' פי' שתהי' אתם בבחינת זכרים דהיינו בחינת זכר המשפיע, והיינו ועשיתם את כל מצותי שתהיו אתם המשפיעים והממשיכים את כל המצות ולהיות המצות נמשכים על ידכם דוקא. והטעם כי בראי' זו והסתכלות הנ"ל יתקשר האדם בעצמות סובב כל עלמין כנ"ל, הרי משם יוכל להמשיך בחי' הגילוי מן ההעלם דהיינו שכל בחי' לבושי' שהוא בחי' עונג העליון שבעצמות א"ס בהעלם שיבא לידי גילוי דוקא, שזהו תכלית השלימות כאשר בחי' ההעלם עצמות דסוכ"ע בא לידי גילוי בבחי' ממלא דוקא ולא תהא המשכת בחי' ממכ"ע בבחי' זיו בלבד כמו עכשיו אלא בחי' העלם העצמות דוקא יבא בבחי' גילוי וכידוע. והנה תכלית השלימות הזה שהוא גילוי ההעלם של העצמות לא יהי' רק בזמן תחיית המתים דכתיב אז עין בעין נראה אתה ה' כו', אבל גם בעוה"ב דעכשיו שהוא בחי' הארת הזיו בג"ע לנשמות לא יש בחי' השלימות הזה כי הרי אמרו שביו"ד נברא העוה"ב הרי אינו אלא רק אות א' הבא מן ההעלם כו' משא"כ בתחה"מ שיהא בחי' גילוי אור א"ס ממש מקור המצות הנק' סוכ"ע כנ"ל, ואמנם תכלית השלימות הזה לעתיד גם בזמן תחיית המתים אינו אלא ע"י מעשה המצות בפו"מ כל משך גלותנו עכשיו, ולזה רמזו רז"ל דיפה שעה אחת בתשומע"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב מעשים טובים דוקא, שהן מעשה המצות, לפי שמקורם ושרשם למעלה הוא ממש בחי' עצמות אור א"ס הנק' סוכ"ע שהוא עצמות עונג העליון שלמעלה הרבה מחיי העוה"ב כנ"ל שחיי עוה"ב לא נברא אלא ביו"ד שהוא בחי' צמצום גדול, ולכך ע"י מעשה המצות עכשיו דוקא יבא בחי' גילוי סוכ"ע לעתיד מפני שכל דבר עולה לשרשו דוקא כי רוח אייתי רוח כו', וזהו למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי ע"ד שיהי' לעתיד שיומשך ממקור המצות כנ"ל, והיינו פי' תזכרו לשון עתיד.
אני הוי' אלקיכם אשר הוצאתי כו'. פי' אני ה' אלקיכם הנה כתיב כי שמש ומגן הוי' אלקים פי' כמו עד"מ השמש עם המגן שהמגן הוא המסתיר לעצם השמש, כך שם הוי' נמשל לעצם השמש המאיר לארץ ולדרים, ובחי' אלקים הוא בחי' המגן ונרתק לשם הוי' להעלים ולהסתיר עצם מאורו להיות אור השפע נמשך למקבלים בבחי' הצמצום מאין ליש כו', וביאור הענין ידוע כי שם הוי' כולל כל עולם האצי' דשם איהו וחיוהי כו' דהיינו בחי' יחו"ע שהוא בחי' ביטול ממש באור א"ס ואין עוד מלבדו כו', והיינו בחי' סוכ"ע הנ"ל דקמי' כחשיכה כאורה כו' שוה ומשוה כו' להיותו בבחי' עצמות אלקות שלמעלה מבחי' השפעה חוץ ממנו כמו מאור גופו של שמש בעצמו כו', אבל בחי' ממכ"ע הבא בגילוי אור למטה בסדר המדריגות מעלה ומטה רוחניות וגשמיות כנ"ל באריכות הוא ע"י בחי' שם אלקים המכסה ומסתיר לשם הוי' ונק' יחו"ת כידוע ומבואר בכמה מקומות, וז"ש כי שמש ומגן הוי' אלקים, ולעתיד הקב"ה מוציא חמה מנרתקה דהיינו מ"ש ונגלה כבוד הוי' דוקא כמ"ש במ"א), והנה ידוע דתכלי' השלימות הוא שיהי' הוי' בבחי' אלקי' דהיינו בחי' סוכ"ע עצמו יבא בבחי' גילוי מן ההעלם,
וזהו שאמר יעקב והי' הוי' לי לאלקים כו' הוי' בחי' סובב יהי' בבחי' גילוי דשם אלקים בחי' ממכ"ע כנ"ל. ואמנם מעתה יש להבין לכאורה אם הוי' יורד מן ההעלם לגילוי הרי יתגלה בבחי' גילוי ממש דהיינו בבחי' אלקים ממש א"כ מה יהי' בחי' ההעלם של הגילוי הזה, אך הענין הוא דבאמת יהי' בבחי' עליות המדריגות עד רום המעלות בכל גילוי והעלם כו' וכל העלם שנעשה גילוי הנה יתעלה בחי' העלם הראשון ויבוא במדריגה יותר עליונה וכמ"ש ביום ההוא יהי' הוי' כו' פי' יהיה ב"פ י"ה, כי עכשיו שם הוי' ו"ה ומהוי"ו יהי' יו"ד כו' וכמ"ש במ"א, וז"ש לעתיד הנה אלקינו זה קוינו לו פי' אלקינו הוא בחי' גילוי ההעלם של שם הוי' שיהי' לעתיד כנ"ל, והיינו פי' אלקינו זה לנוכח מפני שבא בבחי' הגילוי כו', קוינו לו פי' שהמשכנו אותו בבחי' קוין עליונים דהיינו בחי' המשכות רצון העליון ותענוג העליון ע"י מעשה המצות כל משך הגלות כנ"ל. וזה הפי' קאי בזמן תחה"מ שיתגלה עצמות סוכ"ע שהוא למעלה מבחי' הזיו שבג"ע כנ"ל, וזהו אני הוי' אלקיכם, אני הוי' סוכ"ע הוא שבא בבחי' הגילוי להיות נק' אלקיכם כנ"ל. אך הנה זה בא ע"י אשר הוצאתיך מארץ מצרים דוקא, פי' מצרים הוא בחי' מיצר וגבול לשון מיצר השדה, דהנה כמו שיש בחי' מצרים בקליפה כך יש בחי' מצרים בקדושה והיינו בחי' אהוי"ר כשהן באין בבחי' מיצר וגבול ע"פ טעם ודעת השכל המוליד אותם שיש גבול להתפשטות האהבה או היראה לפי גבול ושיעור השכל והדעת כנודע, אך בחי' אהוי"ר שלמעלה מן השכל והדעת הוא האהבה שבלתי מוגבלת בשיעור ומדה כלל אחר שאין לה דבר המגביל אותה כלל, והנה ידוע המאמר דרוח אייתי רוח ואמשיך רוח ובאתעדל"ת אתעדל"ע כמים הפנים כו' וע"י אתעדל"ת באוי"ר המוגבלים הנ"ל נמשך אתעדל"ע מלמעלה על הנפש ג"כ בבחי' שיעור וגבול והוא בחי' ממכ"ע הנ"ל המאיר בנפש לפי מדריגתה בלבד דהיינו השגות והתפעלות מוגבלים לפי ערך אשר תוכל הנפש שאת, אבל באתעדל"ת באוי"ר בלתי מוגבלים הנ"ל כאשר תתעורר מלמטה כמו"כ תעורר עליו מלמעלה בחי' אה"ר למעלה מכדי שתוכל הנפש שאת, והיינו מבחי' סוכ"ע שאינו נגבל בכלי כלל כנ"ל, והיינו אהבת בכל מאדך כידוע, ועד"ז תקנו כל סדר התפלה לעורר את אה"ר זו שבלתי מוגבלת ובלתי הפסק, וכמו הכל ירוממוך סלה בלי הפסק, וכן וקדושים יהללוך סלה, וכל החיים יודוך סלה כו', וזהו אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים בחי' מצרים וגבולים דאוי"ר הנ"ל אלא בחי' סוכ"ע מתגלה עליהם בבחי' אוי"ר בלי מצרים וגבולים כנ"ל וע"כ ממילא עי"ז נעשה אני הוי' דבחי' סובב בבחי' אלקים בבחי' ממלא שהוא בחי' הגילוי מן ההעלם העצמות דוקא כנ"ל.
ומעתה יש להבין מ"ש ב"פ אני הוי' אלקיכם כו'. דהנה מה שאמר אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי כו' היינו ע"י בחי' אתעדל"ת שנעשה אתעדל"ע כנ"ל, והיינו בחי' רצוא כמ"ש אם רץ לבך כו' וכמ"ש אם ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסוף, ומטעם הנ"ל בפי' המאמר דרוח אייתי רוח כו'. אך אני ה' אלקיכם אשר אמר פעם ב' היינו בחי' השוב שאחר בחי' הרצוא כמ"ש אם רץ לבך שוב כו' שהוא בחי' המשכה וירידה כו' ועל ידי זה גם כן מלמעלה למטה
נמשך ויורד אני הוי' להיות ממש בבחי' גילוי למטה כמו למעלה להיות לו דירה בתחתונים כמו בעליונים ממש, וזהו פי' קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת דוקא, פי' באמת זה קאי על אמתתו של אור א"ס ב"ה דהיינו שיקראוהו כמו שהוא ית' באמיתית יחודו דהיינו בחינת סובב כל עלמין כנ"ל ואז יהי' קרוב אל קוראיו באמת גם כן דהיינו להיות בחינת גילוי סוכ"ע למטה כמו שהוא למעלה ממש ולא כמו שהוא מתצמצם בשם אלקי' שהוא בחי' ממלא שאינו אמיתית עצמותו ממש כנ"ל. והנה כל מה שאמר בפ' זו הוא כולל לכללות ענין המצות דוקא כמארז"ל הציצית שקולה כנגד כל המצות מאחר שאמר וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' כו', וא"כ מ"ש ב"פ אני ה' אלקיכם בבחי' רו"ש כנ"ל כל זה הוא ענין כללות כל המצות. והענין הוא לפי שכל זה הכח להיות בחי' סובב בבחי' גילוי ממש, מן ההעלם עצמותו וכל בחי' יציאת מצרים הנ"ל, הכל הוא נעשה ע"י מעשה המצות לפי שהן בחי' המשכות עונג ורצון העליון בבחי' לבושי' ומקיפי' כנ"ל. וזהו פי' ברכות המצות אשר קדשנו במצותיו פי' אשר לשון עונג כמו באשרי כו' והוא בחי' עונג העליון הנ"ל, ואשר זה הוא שקדשנו בבחי' קדושין כמ"ש וארשתיך לי כו' כמו טבעת קדושין שהחתן נותן להכלה ואומר הרי את מקודשת לי כך כתיב והייתם קדושים לאלקיכם ע"י מעשה המצות, ואח"כ וציוונו לשון צוותא וחיבור לפי שמתחבר אור עצמות הא"ס להיות בבחי' הגילוי מן ההעלם ממש כנ"ל בפי' אני ה' אלקיכם שהוי' דבחי' סובב נמשך בבחי' הגילוי מן ההעלם עד שיהי' אלקיכם ממש כו', וזהו פי' אשר קדשנו במצותיו מלמטה למעלה וצוונו מלמעלה למטה שהוא בחי' רו"ש הנ"ל שהן ב"פ אני ה' אלקיכם שבפ' זו שכולל לכללות המצות וע"כ נרמז רו"ש זה ג"כ בברכות המצות.