ביאור הדברים ע"פ ויקח קרח

עדרת

ביאור הדברים ע"פ ויקח קרח כו'. הנה צ"ל תחלה ענין או"פ ואו"מ ובחי' עיגולים ויושר. והענין הוא כי א"פ היינו מה שנכנס ומתיישב בהכלי בבחי' יושר והדרגה מעלה ומטה חב"ד חג"ת נה"י ובחי' א"מ הוא מה שלא הי' יכול ליכנס בהכלי כלל מפני גודל אורו ונשאר למעלה מן הכלי בבחי' מקיף וגם הוא בבחי' עיגול שהרי מקיף הראש והרגל כא' (והיינו בחי' מקיף הישר שמעולם לא נכנס בהכלי) והנה ידוע בע"ח ענין הקו וחוט שנמשך מן אור א"ס ב"ה שהוא כדי להיות נמשך ומאיר בבחי' א"פ וראשית הגילוי בחכ' ונק' ממכ"ע שמאיר בכל עולם לפי ערכו כו', אמנם בחי' סוכ"ע הוא אור א"ס המקיף לכל העולמות בשוה מראש דא"ק עד רגלי העשי' וגם מקיף את הקו כו' (ועמ"ש מזה בביאור שע"פ יביאו לבוש מל' בד"ה להבין ההפרש), והנה שורש המקיפי' נמשך מבחי' עיגולים ואף שהן נמשכים מבחי' הקו"ח שממנו נמשכים גם המקיפים שבכל העולמות, אעפי"כ שרש המקיפי' נמשך מבחי' העיגול הגדול המקיף את הקו"ח (וצ"ל שהוא ע"ד מ"ש במ"א גבי בחי' כתר נוק' דאע"פ שת"ת דז"א הוא שנעשה כתר לנוק' זה אינו כ"א שההשפעה עובר דרך הימנו כו' אבל בשרשה היא נלקחת משורש אחר והז"א משורש אחר כמבואר בשער אח"פ ולכן יש עת שאפי' היא יותר גבוה הימנו כמו בתפילת נעילה שהיא מתעלה מעלה מעלה עד יותר ממנו והיא נקראת אז עטרת בעלה עכ"ל, ואפשר עד"ז י"ל כאן דאף שהמקיפים נמשכים מהקו מ"מ שרשן מהעיגול הגדול בחי' סוכ"ע, ועמ"ש* מזה ג"כ בביאור ע"פ את שבתותי תשמרו דשורש המקיפי' הוא מהאור שלמעלה מהקו כו') אבל האו"פ שרשם נמשך מבחי' היושר כו'.

ובהקדמה זו יובן ענין נו"ן אלפים יובלות שהוא עליות העולמות הוא הכל בא"פ כו' (משא"כ במקיף העליון שמקיף לכל העולמות בשוה א"כ גם אחר עליות העולמות שיתעלה העשי' להיות כבחי' אצי' ממש, מ"מ כיון שמקיף לאצי' ועשי' בשוה ממש א"כ הרי אינו מושג באצי' כמו בעשי', ולכן גילוי בחי' סוכ"ע ממש הוא למעלה מכל בחי' עליות שבא"פ כו', מיהו בא"מ שבאצי' שייך ג"כ עלייה כמ"ש בפע"ח גבי שבת שהמקיפים נכנסו בבחי' פנימיים ונמשכים מקיפי' עליונים יותר דאעפ"י שהמקיפים שרשן מבחי' סוכ"ע המקיף הגדול כנ"ל אשר שם אין שייך עלי' היינו רק ששרשן משם, אבל הן עצמן נמשכו מהקו ולפיכך שייך בהם עלייה כו') שיתגלו אורות עליונים יותר בהכלים ע"י עליות והזדככות הכלים, כמו געה"ת הוא בחי' כלי לגילוי אור וזיו מא"ס ב"ה, וגעה"ע הוא כלי לגילוי אור ותענוג גדול ונעלה יותר לאין שיעור על האור שבגעה"ת, והנה כתיב באדה"ר ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה פי' שהג"ע שהוא עתה אצלינו קבלת שכר על המצות היה אז אצל אדה"ר בחי' מקום עבודה כמו שאצלינו עתה העוה"ז וקבלת השכר הי' למעלה מן הג"ע, ולא הי' הג"ע נחשב אצלו לבחי' קבלת שכר כ"א הי' אצלו בחי' מדור כמו עתה אצלינו העוה"ז, והוא מפני שהי' אז בחי' עולם העשי' ע"ד שעתה הוא בחי' הג"ע וז"ש ויטע ה' אלקים גן כו' ויטע היינו בחי' עשי' כו'. ומזה יובן ענין עליות העולמות שיתגלו אורות עליוני' יותר בהכלים עד שמה שעתה הוא בחי' אצי' יהי' לע"ל בחי' עשיה דהיינו שעולם

תרעה

העשי' דלע"ל יהי' בו הגילוי שעכשיו באצילות (ועמ"ש במ"א ע"פ והיה אור הלבנה כו' ואפשר לכן נק' אדם דאצילות בשם אדם דעשייה) ובחי' האצי' דלע"ל יהי' יותר גבוה לאין קץ מפני שיתגלו אורות גדולים יותר בהכלים (ועמ"ש ע"פ כי כאשר השמים החדשים וע' בס'* הגלגולים פי"ז ופי"ט ועמ"ש בביאור ע"פ אלה מסעי גבי עתידה א"י שתתפשט כו') וזהו הכל גילוי אורות פנימיים בהכלים שיתגלה יותר עד אין קץ נו"ן אלפים יובלות, אבל לגבי הא"מ שלמעלה מהקו המקיף מראש א"ק עד רגלי העשי' בשוה שם אין שינוי כלל, (ועמ"ש ע"פ וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך), וזהו"ע ב' הפסוקים דכתי' את השמים ואת הארץ אני מלא, אני ממש, וכתי' מלא כל הארץ כבודו, וכבודו היינו רק בחי' לבוש כמו דרבי יוחנן קארי למאנא מכבדותא, ולא אני ממש, והענין כי מ"ש אני מלא זהו בחי' אור א"ס ב"ה הסובב ומקיף להקו ולכל העולמות בשוה, כי סובב ומקיף אין הפי' שמקיף מלמעלה כי אדרבה לית אתר פנוי מיני' ממש וזהו אני מלא, וגם את השמים ואת הארץ בשוה, רק שנק' סובב לפי שהוא אינו מושג בשום עולם ואינו מלובש בהשגה, ומלא כל הארץ כבודו, כבודו הוא לבוש כנ"ל והיינו הא"פ שנמשך ומתלבש בתוך העולמות ומתגלה בהם ע"י עליות העולמות בנ' אלפים יובלות שמתגלים יותר האורות בהכלים כנ"ל (ובענין נ' אלפים יובלות י"ל שזהו מ"ש ושם אחיו יובל ולכן הי' אבי כל תופש כינור כו' כי כל עליות העולמות הוא ע"י שיר כו' וכבר נת' שכל העליות נ' אלפים יובלות זהו עדיין בהא"פ אכן על גילוי בחי' המקיף נא' יובל הוא אבי כל יושב אוהל כו', ונק' הא"פ אחיו להא"מ שהרי מהמקיף הגדול נמשך הא"פ והם דבוקים זב"ז והוא לשון אחוה וחיבור).והנה המשל לענין א"פ וא"מ יובן עד"מ באדם דהנה המח' פועלת תיומ"י בכל האברים, כנראה בחוש שכשעולה במחשבתו ורצונו לעשות איזה תנועה בידו או לילך ברגלו אזי תיומ"י ממש תתנענע הרגל או היד ממש לפעול מה שעלה במחשבתו בלתי שיהוי כלל, א"כ עכצ"ל שזהו מפני שהמח' א"צ לימשך מהמוח לרגל כסדר המדריגות דא"כ היתה התנועה מתעכבת איזה רגע מעלות המחשבה עד כדי הובאה מהמוח לרגל כסדר מדרגא לדרגא, אלא ודאי שהמחשבה* נמצאת ג"כ ברגל, אך מ"מ בודאי עיקר עלות המחשבה לנענע רגלו הוא רק במוח, אלא הענין שענין מציאותה בכל האיברים היינו שהיא שם בבחי' מקיף שפועלת בהם אבל גילוי מהותה הוא רק במוח אשר שם היא מתלבשת בבחי' א"פ משא"כ בהרגל הוא רק בבחי' מקיף ולכן אע"פ שיכהו על ידו או רגלו לא תתבלבל המחשבה מחמת זה משא"כ אם יחלה או יכאב לו הראש תתבלבל המחשבה מפני ששם היא מלובשת בדרך בחי' א"פ כו' (ולכן אע"פ שענין מה שעלה במחשבתו לנענע רגלו הרי עלייה זו הוא במוח ולא ברגל שהרי גילוי המח' דהיינו להרגיש ולידע מה שחושב הוא במוח ולא ברגל אעפ"כ פועלת המח' ברגל תיכף וא"צ שיהוי כדי שיבוא ההמשכה מהמוח להרגל כסדר המדריגות

תרעו

אלא נמשך בלא הדרגה כיון שזו המחשבה המתגלית במוח ישנה* ג"כ בהרגל ממש בבחי' מקיף ע"כ תיומ"י שעולה במחשבתו במוח לילך ברגלו תפעול המחשבה כן בהרגל שהרי זו* המחשבה נמצאת ג"כ ברגל ואע"פ שהוא שם רק בבחי' מקיף מ"מ המקיף פועל ומחיה, וכמו שמהות הנשמה אינו מושג גם במוח ואעפ"כ פועלת הכל) וממשל זה יובן קצת ענין א"פ וא"מ איך שבאמת המקיף פועל ומהוה ומחי' אף שאינו מושג כלל בהעולמות וכמו עד"מ שהמח' פועל ברגל תיומ"י להיותה בבחי' מקיף שם ואעפ"י שאין הרגל משיג כלל את המח' כנ"ל (ועמ"ש בביאור* ע"פ יונתי גבי כי לא מחשבותי מחשבותיכם.

תרעז

בהר סיני, וזהו קול דודי כו' מדלג שע"פ סדר ההשתלשלות הי' צריך לגילוי זה נ' אלפים יובלות אלא שבא הגילוי ע"י דילוג שלא כפי סדר ההשתלשלות (וגם מובן כי ערך העשי' לגבי אצי' כמו דומם לגבי מדבר ולכן מל' מקננא בעשי' וחכ' באצי' ועמש"ל פ' בראשית ע"פ וייצר כו' וכשיהי' ח"ע המאיר באצי' נמשך ומתגלה בעשייה ה"ז דילוג גדול ועצום כו') וזהו מלא כל הארץ כבודו, הארץ דוקא שבמ"ת נתגלה בעה"ז בחי' ח"ע ממש למעלה מעלה מבעולמות עליוני' כו' כנ"ל, ולכן כדי להיות גילוי זה שבבחי' דילוג זהו"ע ל"ב נתיבות החכמה וזהו"ע ל"ב חוטי הציצית, כי הנה ציצית הוא מלשון ויקחני בציצית ראשי שהוא בחי' שערות ציצית ראשו דז"א המאירים במל', וצ"ל כי הרי עיקר ההשתל' הוא שנה"י דאימא נעשי' מוחין לז"א ונה"י דז"א נעשו מוחין לנוק', ואם כן המל' מקבלת מבחי' נה"י דז"א שהן מהותו ממש ומהו"ע הארה זו דציצית שהוא בחי' שערות לבד אשר השערות אין עצמיות ומהות האדם כלל כנראה למטה באדם, אך הענין כי אדרבה המשכה זו שע"י השערות שהן הציצית הוא מה שנמשך מלמעלה מסדר ההשתלשלות עילה ועלול ולכן א"א לימשך רק ע"י בחי' שערות והיינו שההמשכה שנמשך ע"י הציצית במל' הוא ממוחין דאו"א עצמן משא"כ סדר ההשתלשלות הוא שנה"י דתבונה מתלבשין בז"א ואז מנה"י דז"א נמשך ומתלבש בנוק', והוא מפני שההארה היא קטנה שהוא בחי' נה"י דז"א לבד לכן יכולים להתלבש בעצמן ומהותן להיות מוחי' לנוק', אבל כשצריכין להמשיך במל' ממוחין דאו"א עצמן שלא ע"י התלבשות ממש בז"א בדרך וסדר ההשתלשלות לכן מפני שהאור שלהם גדול א"א להיות נמשך למוחין דנוק' כ"א ע"י דרך בחי' שערות לבד כו'.

(הג"ה ואין לתמוה שזה שהאור מאיר מחכ' שלא ע"י התלבשות בז"א נק' למעלה מסדר ההשתלשלות דהא מבואר לעיל בשם הע"ח דעיקר ההפרש והשינוי הגדול שבין בריאה לאצי' הוא שבאצי' מאיר אור החכ' בעצמה אבל בבריאה אינו מאיר אלא ע"י התלבשות גמור תחלה בבינה, ויצירה היינו מה שאין מאיר בו הבינה אלא על ידי התלבשות תחלה בז"א כו' ע"ש, וכך עד"ז יובן ג"כ באצי' שכשנמשך אור החכ' במל' ע"י ז"א נק' כסדר ההשתלשלות אבל כשמאיר אור החכ' בעצמו במל' זהו"ע למעלה מסדר ההשתלשלות ממש ולכן נמשך דוקא ע"י בחי' שערות והו"ע הציצית כו'. אך יש להקשות דהא אמר בפע"ח שהציצית הן שערות ראשו דז"א וי"ל דהא ל"ב חוטי ציצית הם ל"ב נתיבות חכ' לכן י"ל שעוברים ונמשכים דרך הז"א אבל עיקר המשכה זו* הוא ממוחי' דאו"א, וכן משמע בפע"ח שער הציצית פ"ה בדרוש החברים שציץ וציצית הן מה שיוצא ממוחי' דאו"א ממש שברישא דז"א ע"י הכאת קוצי דשערי דא"א ברישא דז"א כו' ושעיקר הארה זו דציצית הוא אל הנוק' הנק' מצוה ע"ש ובעמה"מ שער י"ד פרק מ' דפ"ט ע"ד כ' בענין הציצית שהם בחי' שערות שהשערות נכנסי' בתוך זעיר או בתוך נוק' מאו"א כו' והאריך עוד בזה שער עשירי פ"ט דנ"ד והוא קרוב למ"ש בע"ח שער או"א פ"ג בהג"ה ממהדורא קמא המתחלת כבר ביארנו ע"ש. ועוד דהא איתא בפע"ח שם ספ"ה ובפ"ג דעם היות שבשערות דז"א נא' שחורות כעורב עכ"ז

תרעח

הציצית הם לבן כי הם מתלבנים ע"י יסוד אבא המתגלה שם גם כמ"ש שם בפע"ח ובמ"ח במס' ציצית פ"ג אות ה' ו' שהציצית הם מבינה דאו"א כו', ולפי מה שכ' בפע"ח פ"ג בענין ציץ וציצית שציץ הוא קוצי דשערי דא"א המתפשט ונתלה עד רישא דז"א והציצית הוא קוצי דשערי דז"א המתפשט ונתלה עד רישא דנוקבא, אם כן מובן ששורש הציצית הוא ממש מהארת שערות דא"א בשערות דז"א וכמ"ש בע"ה שם שאנו ממשיכין הציצית מאורו של שערות אריך למטה ועל ידם מתלבנים השערות דז"א שהם הציצית וכן הנוק' כו'. ועד"ז נת' ג"כ בביאור ע"פ והי' לכם לציצית דהציצית שרשן משערות דא"א שע"ז נאמר ושער רישי' כעמר נקא, ועיין באדרא דנשא דק"מ ע"א, ובשעתא דאתמשכן שערי חיוורי דע"י לשערי דז"א כתיב חכמות בחוץ תרונה כו' ועיין שם דקל"א ע"ב וע' בע"ח שער א"א פ"ו ששערות רישא דדיקנא דא"א מלבישי' לאו"א ועמ"ש מזה בביאור ע"פ כי ביום הזה יכפר שהם ג"כ לבוש ממש לשפע דאו"א, ומכ"ז יובן איך שהציצית הם מא"א וגם ממוחי' דאו"א כו' וכמשי"ת לקמן ג"כ שהציצית הוא ענין א' עם בחי' זקן אהרן שהוא מבחי' שערות דא"א וגם אהרן אותיות נראה הוא בחי' חכ' וכן ציץ וציצית לשון הסתכלות וראי' וכמ"ש מזה במ"א. ועכ"פ הוא המשכה עליונה יותר ממה שנה"י דז"א הם נעשי' מוחי' לנוק' אעפ"י שנה"י הם אברים ממש דז"א והציצית הם בחי' שערות, ומטעם הנ"ל, ותדע דכה"ג איתא דהא דאו"א יונקים ממזלות דאריך הוא גבוה מהלבשתם לחו"ג דאריך אעפ"י שחו"ג הן אברים והמזלות הם בחי' שערות דתיקוני דיקנא אלא דהיא הנותנת לפי שהוא המשכה מבחי' ח"ע סתימאה לכך א"א להיות נמשך רק בבחי' שערות וכמ"ש לקמן בשם המבו"ש שער ג' ח"ב ספ"ה ולכן בחי' ההמשכה שעל ידי שערות אלו הוא גבוה הרבה יותר ממה שמלבישי' ומקבלים מעצמיות חו"ג דאריך אף שהן בחי' אברים ממש, ועד"ז יובן ג"כ כאן בענין הציצית שנמשך לנוק' משערות דז"א שהוא גבוה יותר ממה שמקבלת מנה"י דז"א, והיינו לפי שהמשכה זו באה משערות דא"א וממוחי' דאו"א ממש לכך א"א להיות נמשך ומתגלה כ"א ע"י בחי' שערות דז"א כו' ועמ"ש במ"א בביאור ע"פ שחורה אני ונאוה שבשערות דז"א תלוי' מצות ל"ת נמצא עי"ז נמשך המשכה עליונה במאוד שהל"ת גבוהים ממ"ע כנודע ומבואר שם, אך שם נת' שהמשכה זו אינה מתגלית עתה כלל, והיינו התם דמדבר בשערות דז"א כשהן בבחי' שחורות כעורב, אך כאן במצות ציצית שהשערות דז"א מתלבנים זהו"ע שנמשך הארת שערות דא"א בבחי' גילוי למטה ממש, בשערות דז"א כו').וכמשל שערות האדם שאינן מתאחדים עם האדם כמו האיברים שהרי יכול לחתוך השערה ולא יכאב לו משא"כ באבר כו' אך אעפ"כ הם מחוברים בשרשם אל המוח ומשם יונקים ונתצמצמו כ"כ עד שנעשו כמו דבר נפרד כו' כך להיות המשכה וגילוי מלמעלה מסדר השתלשלות א"א ע"י בחי' התלבשות בחי' נה"י שיהיו נעשי' מוחין כ"א ע"י שערות כו' ומ"מ אף שנמשך רק בבחי' שערות הוא גבוה לאין קץ מן ההמשכה שבדרך ההשתל' אף שהוא מבחי' עצמיות שנה"י שבעליון נעשו ממש מוחין לתחתון, וז"ש במ"ת ה' בצאתך משעיר כו' שהי' הגילוי ע"י בחי' שערות כי לפי שהי' ההמשכה שלא בדרך השתל' כנ"ל שמה שצריך נ' אלפים יובלות עד שיתגלה אור א"ס ב"ה נתגלה בשעת מ"ת

תרעט

בעוה"ז והוא ע"י ל"ב נתיבות שהם ל"ב חוטי הציצית שהם בחי' שערות דהיינו כמו בהשערה יש יניקה מהמוח ממש רק שנתגשם ונתלבש בבחי' שערה כמו כן הוא ענין נובלות חכמה שלמעלה תורה שהיא חכמתו ית' חכים ולא בחכ' ידיעה רק שנתלבשה בענינים גשמיים שזהו כמו ההמשכה ע"י בחי' שערות שאין ערוך כלל מהות חכמה זו אל מהות ח"ע כמו שהיא למעלה, ומ"מ הרי בתוכה ממש ממהות ח"ע שלמעלה מההשתל' כמו שבתוך השערה יש יניקה מהמוחין ממש, וזהו"ע ל"ב נתיבות החכמה הנתיב הוא קצר ונמשך הרבה להלאה בריחוק מקום שהולכין בו מעיר לעיר כך הוא ענין מלא כל הארץ כבודו ואין כבוד אלא תורה ל"ב נתיבות חכמה (ועיין מ"ש מענין נתיבות על פסוק וכל גבולך לאבני חפץ) וזהו ענין הציצית וכמ"ש ושער רישי' כעמר נקא והוא המשכת החסדים שערות לבנים הנמשכים מלמעלה למטה בל"ב נתיבות החכמה (כי יש ג"כ שערות דז"א שהם דינים וכמ"ש בזהר פ' תזריע דמ"ח ע"ב בענין ואיש כי ימרט ראשו כו' אבל שערות אלו דציצי' הם חסדי' והיינו לפי שמקור ההמשכה משערות דא"א) וענין זקן אהרן דיקנא דכה"ר הוא המשכת והשפעת אה"ר לכנס"י כו' (ועמש"ל ע"פ בהעלותך וע"פ ועשית בגדי קודש) וזהו"ע הלבן שבציצית שגוון הלבן הוא מבחי' ורב חסד להיות השפעת החכמה והשפעת אה"ר.

(מכה"כ אין כבוד אלא תורה שמה שע"י נ' אלפים יובלות יהי' גילוי חכ' דא"ק שאינו מאיר רק באצי' משא"כ בבריאה כו' הי' מתגלה בשעת מ"ת בעוה"ז והוא דילוג עצום כמו גילוי מדבר בדומם וזהו"ע הציצית שהן בחי' שערות והוא כשנמשך לנוק' מחו"ב עצמן כו' וכך גילוי ח"ע בעוה"ז בהלכות התורה זהו כמו המשכת המוח בהשערה כו', וזהו"ע הלבן שבציצית ששרשו מבחי' ושער רישי' כעמר נקא, וזהו ג"כ ענין זקן אהרן להיות השפעת אה"ר, ועכ"פ החוטין והשערות הם המשכת הא"פ רק שהוא מבחי' ח"ע ממש, שבה שורה אוא"ס התאחדות והתקשרות הא"פ בהא"מ, וזהו הכנף מין כנף כו').

ג) וענין חוטי התכלת שבציצית כי הנה תכלת הוא לשון כליון והנה ארז"ל תכלת דומה לים הוא בחי' מל' דאצי' שנק' ים, וים דומה לרקיע שהוא בחי' מקיף וכמ"ש בזוהר ר"פ חיי שרה, כי גבי ים כתיב ג"כ והים עומד עליהם מלמעלה, וכמ"ש במ"א (ע' בפ' בלק בד"ה מי מנה) והנה כתיב ובנסוע המחנה כו' ופרשו בגד כליל תכלת מלמעלה דהיינו בנסוע המשכן במדבר ששם מדור החיצוני' היו מכסים כלי המשכן בבגדי תכלת שהוא בחי' מקיף דמל' והוא מקיף הקשה ומסמא עיני החיצונים והענין כמבואר למעלה ענין המקיף שהוא מה שאינו נמשך ומתלבש בהכלי מפני שאורו גדול עד שאין הכלי יכולה להכילו כלל, ולכן הוא מקיף ראש ורגל כאחד, וגם נת"ל דשורש כל המקיפים הוא מהמקיף הגדול שמקיף כל העולמות בשוה כו' ולכן המקיף דוחה ומסמא עיני החיצונים שיניקת החיצונים הוא דוקא מחמת ההשתלשלות בכלים מכלים שונים שעי"ז גם היש יכול לקבל יניקה משא"כ ע"י אור המקיף הם נדחים מפניו אך המקיף האחרון דמל' הוא בחי' תכלת שהוא קשה מכולן שמפני שהמל' היא יורדת בבי"ע ששם יניקת החיצוני' הי' יכולים לשלוט בהשפע ע"כ צ"ל במל' דוקא מקיף דתכלת שהוא קשה ומסמא עיני החיצונים ביותר וזהו"ע תכלת דאכיל

תרפ

ושצי מלך במשפט יעמיד ארץ וז"ש בזוהר פ' קרח ורוב כסויא דמאני מקדשא תכלת איהו בגין דתכלת הא אוקמוה כו' ע"ש דקע"ז ב', אמנם ענין חוטי התכלת דציצית הם המשכת בבחי' פנימי מבחי' תכלת הנ"ל והוא המשכת בחי' יראה כי הטלית הוא פרישו דמלכא קבלת עומ"ש שום תשים עליך מלך, וחוטי התכלת דציצית הם המשכת בחי' יראה הנמשך בנפש שזהו ע"י בחי' שערות, (ובמ"א נת' דתכלת הוא בחי' גבורות דאבא ולבן הוא מבחי' אימא, גם נת' דתכלת ולבן הם גילוי ממקיפים דאו"א, והענין כנודע שיש ד' בחי' דחילו ורחימו ואח"כ רחימו ודחילו נמצא בחי' אה"ר זהו בבחי' בינה וזהו"ע חוטי הלבן, אמנם בחי' יר"ע זהו תכלת בחי' גבורה דאבא שלמעלה גם מאה"ר ונק' ג"כ גילוי מקיפי' דאבא כי יר"ע זו הוא כענין אבל חרדה גדולה נפלה עליהם משום דמזלייהו חזי כו' ומ"מ התכלת הוא במל' שהוא יר"ת כי כן יראה תתאה שרשה מחכמה ויראה עילאה נעוץ סופן בתחלתן), וזהו ענין מצות ארבע ציצית להיות מסובב במצות שני ציצית לפניו ושני ציצית לאחריו השנים שלאחריו א' כנגד שמאלו תחת לראשי והב' בחי' וימינו תחבקני והיינו כנגד בחי' ב' מדרגות דתכלת ולבן שהתכלת הוא מבחי' גבורה ונק' שמאלו ונק' שמאל דוחה ע"ד ותתצב אחותו מרחוק ואינה דחייה אמיתית וכמ"ש במ"א ע"פ ואימתך לא תבעתני כו' וכדכתי' מרחוק הוי' נראה לי שבחי' חכ' הוא בחי' רחוק, אך נמשך ממנו ג"כ דחי' ממש לסט"א שהמקיף דתכלת דוחה ומסמא עיני החיצוני' וזהו מ"ש ולא תתורו כו' אשר אתם זונים כו' שלא להיות בבחי' זונה ח"ו, והיינו ע"י המשכת היראה ופחד הוי', ובחי' וימינו תחבקני הוא בחי' אהבה והשני ציצית שלפניו הם נגד הלב להמשיך אורות עליונים אל הלב כו' (פי' כמ"ש במ"א שיש שני מיני אהבה האהבה הבאה מהשגה מהתבוננות בגדולת ה' ויש אהבה התלהבות למעלה מהשגתו והנה האהבה ע"פ השגה נק' פב"פ כי בפנים יש הכל שכל ראי' ושמיעה משא"כ אהבה שלא ע"פ השגה נק' בחי' אחור כו' כמו באחור רק עצמות לבד ועורף וכמו שאחד דוחפו מעורף ואינו יודע מאין היתה לו זאת כו', והנה לבוא להשגה יותר גדולה שהוא פב"פ צריך תחלה להיות אב"א היינו להתלהב לבו למעלה מכפי ערך השגתו כו', ועד"ז י"ל ענין הב' ציצית שלאחוריו וזהו בחי' קוצי דשערי שמכה מאחוריו כו' שהאוי"ר למעלה מהשגתו ומזה יבא להשגה יותר גדולה ואוי"ר והן הב' ציצית שלפניו כו'), והנה מעלת אהוי"ר שנמשך ע"י הציצית הוא שיש אהוי"ר שע"פ השתלשלות שהמדות נמשכים מהשכל אמנם יש אהוי"ר שלמעלה מסדר ההשתל', מבחי' ורב חסד כו' ויר"ע, וזה נמשך ע"י הציצית ולכן הם בחי' חוטין שנק' שערות וכמש"ל שלהיות גילוי בפנימי' מלמעלה מסדר ההשתל' הוא ע"י בחי' שערות דוקא וזהו"ע חוטי הציצית כנ"ל ועמ"ש ע"פ ועשית ציץ כו'.

(תכלת דומה לים מל' דאצי' וים דומה לרקיע מקיף ותכלת מקיף דמל' דוחה ומסמא עיני החיצונים ולכן במסע כלי המשכן כתיב ופרשו בגד כו' תכלת כו' וחוטי תכלת דציצית המשכת יראה, וענין ב' ציצית לאחריו שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני וב' ציצית לפניו כו', ודרך כלל אהוי"ר הנמשך ע"י הציצית מבחי' אהוי"ר עילאין שלמעלה מסדר ההשתל', ולכן נמשך ע"י חוטי הציצית דוקא ושער רישי' כעמר נקא).

תרפא

ד) ועתה יובן ענין מחלוקת קרח וטעותו אמר קרח טלית שכולה תכלת כו' ובכתבי האריז"ל מבואר דנתקנא קרח על זקן אהרן כו' והכל ענין אחד כו'. כי הנה ענין כה"ג נק' שושבינא דמטרוניתא שהוא המעלה נש"י במקורם באור א"ס ב"ה והיינו ע"י שממשיך להם אהבה רבה וזהו ענין דיקנא דכהנא רבא וכמ"ש כשמן הטוב כו' זקן אהרן שיורד ע"פ מדותיו דהיינו שנמשך ויורד על ידו מבחי' מדותיו של הקב"ה שהוא אהבה רבה מבחי' ורב חסד ולפיכך נמשך דוקא ע"י זקן אהרן בחי' שערות שלהיותו מלמעלה מסדר ההשתלשלות ע"כ א"א להיות נמשך כ"א ע"י בחי' שערות דוקא עד"מ משא"כ האהבה הנולדת ונמשכת רק מהשכל שהוא בבחי' השתלשלות, והוא ע"ד שנתבאר למעלה שבהשתלשלות הוא ענין נה"י שבעליון נעשה מוחין לתחתון שבחי' נה"י דתבונה נעשה מוחין לז"א שמבחי' האחרונה שבשכל נעשה מקור להמדות וכן נה"י דז"א מוחין לנוק' שמפני שנמשך מעילה לעלול בהדרגה ע"כ נה"י עצמן שהוא הבחי' האחרונה שבעילה נעשה מוחין ובחי' ראשונה להעלול, אבל כשנמשך אורות שלא בהדרגה מעילה לעלול כ"א מלמעלה מעלה כו' אזי א"א להיות נמשך כ"א בבחי' שערות דוקא, וכך הוא בענין האהוי"ר שהמדות שעיקר תולדתן והמשכתן הוא מהשכל זהו נק' דרך השתל' עו"ע, אבל יש בחי' מדות שנמשכין מלמעלה מהחכ' מבחי' ורב חסד, שהוא חסד דלגאו והוא למעלה מההשתל' ולכן א"א להיות נמשך כ"א ע"י בחי' שערות וזהו"ע זקן אהרן שיורד ע"פ מדותיו כו' ר"ל המדות שלמעלה מההשגה כו', וזהו ג"כ ענין חוטי הציצית תכלת ולבן דו"ר עילאין כו' (ובב' ציצית שלפניו שהאהוי"ר נמשך דרך בחי' פנים שהוא בחי' השגה, היינו שנמשך מלמעלה מהחכמה בחו"ב כו'), אך בלוים נאמר והעבירו תער כי מפני שהלוים הם מסטרא דשמאלא מבחי' גבורות ע"כ אדרבה צריך שלא יצא מהם ההמשכה עוד בבחי' שערות וצמצומי' (שא"כ הי' זה ריבוי כחות הדין ולכן ע"ז נאמר ואיש כי ימרט ראשו קרח הוא טהור הוא ודוקא בכהנים ששרשם מבחי' ורב חסד אז השערות הם המשכות עליונות ואדרבה דוקא בבחי' שערות לבד יכול להיות הגילוי וההמשכה מבחי' זו שאל"כ לא יוכלו להכיל משא"כ בלוים א"צ להיות שערות כו', וכעין זה נת' למעלה פ' אמור ע"פ ונקדשתי בתוך בנ"י בענין מ"ש בנזיר קדש יהי' גדל פרע כו' ע"ש, ואע"ג דתכלת הוא ג"כ גבורה ואעפי"כ אדרבה חוטי תכלת דציצית הוא המשכת קדושה עליונה, לא דמי דהא תכלת עמרא הוא צמר לבן שהוא מבחי' שער רישי' כעמר נקא, שהוא אדרבה אמיתית החסד רק שנצבע בגוון תכלת והיינו ג"כ גבורות דאבא שהם גבורות ממותקות יראת ה' לחיים, וגם אור אבא דוחה החיצונים כמ"ש בע"ח בדרוש הנגעים, משא"כ הלוים הם בעצם בחי' גבורה, והיינו ג"כ גבורות דאימא אשר מבינה דינין מתערין מינה ואע"פ שהם ג"כ גבורות עליונות דקדושה לעורר הרינה והתשוקה כו', מ"מ כיון דמשם דינין מתערין צ"ל והעבירו תער כו' ועמ"ש לעיל בד"ה בהעלותך את הנרות בענין קרבנות הנשיאים והעלאת הנרות דאהרן שארז"ל שלך גדול משלהם כו' ע"ש), וזה הי' קנאתו על אהרן שהוא בחי' שושבינא דמטרוניתא שמבחי' זקן אהרן ושערות דכהנים נמשך קדושה עליונה המשכת אהוי"ר לנש"י, ובלוים אדרבה והעבירו תער כו' שאין מהם המשכת בחי' זו, ומפני שלא הי' אצלו בחי' המשכה זו ע"כ חלק ע"ז ואמר שאין נצרך כלל לבחי' שערות וחוטי דציצית

תרפב

שהשערות והחוטין הוא ההמשכה בבחי' צמצום, ולכן שאל טלית שכולה תכלת כו' פי' שהוא אמר שהעיקר הוא התכלת כי תכלת הוא ג"כ בחי' גבורות כנ"ל אכיל ושצי כו' ואמר שהעיקר הוא הטלית שכולה תכלת דהיינו המקיף שהוא המסמא עיני החיצוני' כנ"ל ושהוא פטור מן הציצית שהם החוטין והשערות הממשיכים האורות בבחי' פנימיים ואמר שא"צ כלל להמשכה זו כי הרי המקיף עצמו גבוה יותר מהחוטין וא"פ הנמשכים ממנו (וגם כמש"ל דשורש כל המקיפי' הוא מבחי' המקיף הגדול שלמעלה מהקו"ח כו') ואיך יתכן שבהטלית עצמו והמקיף עצמו לא יהי' המצוה כ"א רק כאשר נמשך ממנו חוטין שהם רק המשכה מצומצמת לגבי המקיף עצמו כו', והיתה כוונתו שבזה יחלוק ג"כ על כהונת אהרן דכשא"צ לחוטי הציצית כמו כן א"צ לבחי' ההמשכה שנמשך דוקא ע"י השערות ולכן יוכל הוא ג"כ להיות כה"ג אע"פ שבלוים א"א להיות המשכת קדושה עליונה מבחי' שערות מטעם הנ"ל הרי אמר טלית שכולה תכלת א"צ כלל לחוטין כו'.והשיב לו מרבע"ה כי אפי' טלית שכולה תכלת צריך וחייב דוקא לעשות חוטין יען כי עיקר יסוד התומ"צ הוא להמשיך גילוי אור א"ס ב"ה למטה וכמאמר אם רץ לבך שוב לאחד ולא די בבחי' רצוא לבד שזהו בחי' לוים כו' וכדי להיות ההמשכה והגילוי למטה בבחי' א"פ מלמעלה מהשתל' הוא דוקא ע"י החוטין שהם המשכת אורות אל הלב בבחי' פנימיים ואע"פ שהחוטין הם בחי' צמצומים הרי כך היא המדה שלהיות המשכה עליונה מלמעלה מסדר השתלשלות בבחי' פנימיות א"א כ"א ע"י שערות וחוטין כנ"ל ואם לאו לא יומשך כלל בבחי' המשכה וגילוי למטה כו' (כ"א בחי' העלאה מלמטה למעלה יוכל להיות והרי תכלית הבריאה הוא לשבת יצרה להיות לו דירה בתחתונים שיהי' הגילוי מלמעלה למטה) וישאר בבחי' העלם ובבחי' מקיף לבד והעיקר הוא שיומשך בבחי' גילוי והיינו ע"י חוטי הציצית דוקא, ולכן אין בהטלית שום קדושה כלל ומותר להשתמש בו דברי חול, משא"כ בציצית, אף שהטלית רומז להמקיף שגדלה מעלתו במאד מאד כו' על קדושת ציצית שהם נימין וא"פ הנמשכים ממנו, מ"מ היא הנותנת שמפני גודל מעלתו שהוא אור גדול לאין קץ ממש ע"כ אין יכולה המשכה זו להתגלות למטה כלל להתלבש בטלית הגשמי' אבל הציצית לפי שהם מבחי' נימין וא"פ הנמשכים ממנו ע"י צמצום בבחי' שערות לכן יוכלו להתלבש ממש בציצית הגשמיים, ולכן אפי' טלית שכולה תכלת ותכלת דומה לים וים דומה לרקיע שהוא בחי' מקיף אעפ"כ חייב בחוטי ציצית דתכלת שהם נימין וא"פ שנמשך משם שיאירו ללב בבחי' פנימי' כי האומר אין לי אלא תורה אפילו תורה אין לו, וצריך להמשיך יראה ואהבה מלמעלה ע"י הציצית שהם השערות כו' וגם פי' אפילו תורה אין לו אלא שצ"ל תורה וגמילת חסדים שהוא כדי להיות המשכה מלמעלה למטה בבחי' שוב לאחד ולא די בהעלאה לבד שהיא בחי' לוים כו' והמשכה זו ע"י מעשה המצות וגמ"ח שהם נימין והמשכות מבחי' שער רישי' כעמר נקי כו' (ולכן גם בתחלת אצי' העולמות הי' צמצום ונמשך האור בבחי' קו"ח דוקא כדי שעי"ז יוכל להיות המשכת אור א"ס ב"ה בבחי' גילוי בפנימי' כו' משא"כ אם לא הי' נמשך בבחי' קו לא הי' יכול להיות שום גילוי למטה, וגם כל העיגולים והמקיפים אינן נמשכים מאור א"ס אלא ע"י הקו וחוט שהוא א"פ ונמשך

תרפג

ע"י צמצום ומקום פנוי כו' ואח"כ נמשך בחי' הקו ואז ממנו דייקא מתעגלים העגולים והמקיפים כו' ואם לא כן לא הי' יכול להיות שום המשכה ועמ"ש במ"א בענין הרועה בשושנים א"ת שושנים אלא ששונים כו').

והנה ע"י שנמשך עתה הגילוי בבחי' קו ע"י התומ"צ יהי' אח"כ לע"ל גילוי אור הסוכ"ע שלמעלה מהקו כו' שהמקיף עצמו יתגלה בבחי' פנימי והיינו דוקא ע"י שנמשך תחלה גילוי א"פ מבחי' הקו אזי דוקא יוכל להיות לע"ל ג"כ גילוי המקיף משא"כ אם לא הי' נמשך תחלה גילוי זה כו', וזהו ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה קוינו לו כו' שע"י שהמשכנו אותו בבחי' קוין ע"י ההמשכות שע"י תומ"צ שהם ג' קוין תורה ועבודה וגמ"ח עי"ז יהי' נגלה אח"כ אור המקיף עצמו וכמו"כ בחוטי הציצית עצמן ששרשן מבחי' שער רישי' כעמר נקי, והרי איתא בע"ח שער א"א פ"ה ויש בחי' שערות מעולין מן הלבנונית כו' וכן הוא במבו"ש ש"ג ח"ב ספ"ט לפי שהשערות הם ווי"ן ונמשכים מת"ת דעתיק כו' וגם כי הרי מבואר למעלה שחוטי הציצית הם ענין א' עם זקן אהרן שלכן קרח שחלק על כהונת אהרן חלק ג"כ על מצות ציצית, וזקן אהרן היינו בחי' י"ג ת"ד אשר שם י"ג מדה"ר ומבואר במ"א שבי"ג ת"ד מאיר ונמשך הארה שלמעלה מעלה מהשתלשלות שהרי בחי' י"ג מדה"ר הוא בחי' נושא עון לכפר על פגם וחסרון המשכת המקיפים שנמשכים ע"י המצות כו' וע"כ צ"ל שמאיר בהן הארה שלמעלה מהמקיף וכן הוא במב"ש שער ג' ח"ב ספ"ה בענין רישא תנינא דאריך שמתלבש בי"ג ת"ד ולא באברים לרוב העלמו כו', ועוד זאת כמ"ש בפ' וישלח בד"ה ויקח מן הבא בידו מנחה ויעקב יו"ד עקב כו' הגם שהיו"ד היא הארה מצומצמת כו' ע"ש שצ"ל בחי' זו דייקא, ועד"ז נת' ע"פ טוב לחסות כו' כי העיקר שיהי' הוי' לי כו' ע"ש.

——————ּ——————


* ועמ"ש. . מהקו כו'): ליתא בגוכתי"ק.

* וע' בס'. . כו'): כ"ז ליתא בגוכתי"ק.

* אלא ודאי שהמחשבה. . הוא רק בבחי' מקיף: כן הוא בגוכי"ק 1102. ובגוכי"ק 1122 הוגה: אלא ודאי שהמחשבה מקפת כל האיברים ולכן פועלת גם ברגל ברגע זו ממש שעולה במחשבה לנענע רגלו אך מ"מ בודאי עיקר משכן המחשבה וגילויה הוא במוח, אשר שם מתלבשת בבחי' א"פ אלא שמקפת ג"כ כל האיברים בבחי' מקיף.

* ישנה ג"כ בהרגל ממש: כן הוא בגוכי"ק 1102. ובגוכי"ק 1122 הוגה: מקפת ג"כ הרגל.

* שהרי זו המחשבה. . פועלת הכל): כן הוא בגוכי"ק 1102. ובגוכי"ק 1122 הוגה: ברגע זו מאחר שזו המחשבה מקפת כל האיברים כאחד מבלי נצרך שימשוך כדרך ההשתלשלות כו' ועיין ג"כ קצת ממשל זה נזכר בע"ח שער סדר אבי"ע ספ"ג וז"ל, גם נדקדק הענין בדקות יותר כי הרי המח' עם הפעולה באים ביחד כו' כשהמח' מתפשט באברים עצמן ואז באים המח' והמעשה ביחד כו' ברגע אחד בלתי שיקדים זה לזה. וע"ש שכתוב משל זה לבאר ענין איהו וגרמוהי חד בהון, ולפי מ"ש הוא משל לבחי' האו"מ עם הכלים, ואפשר שכן הכוונה בע"ח כי איהו היינו ודאי ג"כ בחי' אוא"ס מה שלמעלה מההתלבשות בכלים הנק' גרמוהי ואעפי"כ הוא חד בהון, וזהו כמשל המח' שמתאחד עם הרגל כו'. ועמ"ש עוד ממשל זה בד"ה להבין מפני מה יו"ט דפסח הוא ביום שנעשה בו הנס כו').

* ועמ"ש בביאור. . קיצור מהנ"ל: נוסף בגוכי"ק 1122.

* אבל עיקר המשכה זו. . בשערות דז"א כו'): נוסף בגוכי"ק 1102 רלה, א.