ויקח קרח

קכד

הנחה

ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי פרש"י לקח אנשים והלבישן בטליתות שכולה תכלת והביאן אצל משרע"ה ושאל מאתו טלית שכולה תכלת חייב בציצית או פטורה אמר לו חייב, שחקו עלי' ומה חוט א' של תכלת פוטר את הטלית כמ"ש הכנף פתיל תכלת ואיך טלית שכולה תכלת חייבת בציצית. והנה במ"מ להב"י וז"ל איתא שם בשם מדרש ששאלו ממשה ג"כ בית שכולו מלא ספרים חייב במזוזה או לא ואמר חייב התחילו לשחוק אפשר שני פרשיות שבתורה פוטרים וספר כולו שיש בו ער"ה פרשיות אינו פוטר ופי' שם המגיד דבירושלמי איתא ששאל מאתו שאלה שלישית והיא על מה שמבואר בתורה לענין הנגעים אם כלו הפך לבן טהור הוא והלא הנגע רק מקום אחד שהוא לבן והרי הוא טמא וכשהפך כולו לבן טהור כו' ולכאורה צ"ל הלא עיקר מחלוקת קרח הי' על כהונת אהרן שקנא את אהרן ע"ז שאהרן הי' לו שערות כמ"ש זקן אהרן שיורד על פי מדותיו ובלוים לא הי' שערות וכמ"ש והעבירו תער על כל בשרם כו' וא"כ מה שייך השאלות הנ"ל לאהרן כה"ג. ולהבין זה הנה יובן בהקדם תחלה ענין הציצית הנה כתיב ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת שיהי' ג' חוטי ציצית וחוט א' של תכלת ובחוט זה של תכלת היו כורכין החוטי צמר. והנה כתיב וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות הוי' ולכאורה צ"ל איך יזכור ממצות ציצית את כל מצות הוי', ובגמ' אמרו ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת התלויה בה ואיזהו מצות ק"ש שתלוי במצות ציצית שזמן ק"ש משיכיר בין תכלת ללבן וא"כ לפ"ז עדיין צ"ל הלא ק"ש היא רק מצוה אחת ומהו וזכרתם את כל מצות הוי'. אך הענין הוא דהנה איתא בזוהר פ' בלק שאמר הינוקא ברי' דרב המנונא סבא לר"י ור"י חמינא בריחא דלבושייכו דלא קריתן ק"ש השיבו לו שהיו עוסקים במצות הכנסת כלה וכל העוסק במצוה פטור כו' לכן הי' פטורים מק"ש, וא"כ צ"ל אף שהיו פטורים מק"ש אעפ"כ ניכר שלא קראו ק"ש שלא השלימו כ"כ במצוה אחרת שעשו כמו בק"ש, ולהבין זה הנה כתיב זאת המצוה ואח"כ כתיב פרשה ק"ש ולכאורה משמע מלשון זאת המצוה שרצונו לחשוב כל המצות ולא קחשיב כ"א פ' ק"ש א"כ צ"ל שמצוה ק"ש היא כללות כל המצות וצ"ל הלא ק"ש היא רק פרט מצוה כו', אך הענין הוא דהנה ענין ק"ש היא למסור נפשו באחד ובא מחמת התבוננות בתיבת הוי' אלקינו הוי' אחד איך שאני הוי' לא שניתי ואתה הוא קודם שנברא העולם ואתה הוא אחר שנבה"ע, וכל המדות בטילים לך כמ"ש לך הוי' הגדולה והיינו מפני כי בי"ה הוי' צור העולמים בשני אותיו' נבראו כל הנבראים ומהו ענין תפיסת ב' אותיות נגד כל דיבור האדם וכ"ש לגבו ית' הלא אינם תופסים שום מקום כלל אי לזאת לא יחפוץ כלל בהבלי