בגמרא פרק חלק כו' בלעם בלא עם

תתצט

בגמרא פרק חלק דק"ה ע"א בלעם בלא עם. והענין דכתיב ברוב עם הדרת מלך, וקאי ג"כ אלמעלה שכדי להיות הדרת מלך, היינו מ"ש וכבוד הדר מלכותו הוד והדר לבשת זהו ע"י ברוב עם, ולכן הי' מ"ת כשהיו ששים ריבוא המכוונים נגד ד' דגלים דמחנות שכינה כו' ועמ"ש בענין ד' דגלים בד"ה שאו כו' לגלגלתם ומ"ש מענין ברוב עם בד"ה ועתה יגדל נא דתקס"ג שלא נדפס, והנה בלעם רצה להרוס גילוי מ' שמים ולהגביר מ' דק"נ וזהו ע"י בלא עם שרצה הי' לא תהי' להרוס בחי' עם, היינו מ"ש והייתם לי סגולה מכל העמים וכתיב למען הקים אותך היום לו לעם כו' ובחי' זו שייך בר"ה ולכן המקטרגי' בר"ה נק' בחי' בלעם שזה מגמתם לקטרג על בחי' למען הקים כו' לו לעם כו'.

עו"ש בגמרא ד"א בלעם שבלה עם. ופרש"י שבלבל ישראל בעצתו שהשיאו לבלק כו'. הנה ענין מבול הוא לשון שבלה ובלבל והמבול הוא ע"ד שבה"כ דעולם התהו עמ"ש בזה בת"א פ' נח בביאור ע"פ מים רבים וכך הוא ענין בלעם שרצה להרוס התיקון דקדושה ולהמשיך לבושים דתהו ע"ד שנת' בביאור שני ע"פ יונתי בחגוי פ"ב. אך יש דוגמא זו גם אחר עולם התיקון ע"ד קוב"ה בגלותא סליק לעילא לעילא כו' ואזי נמשך לבושים דקדרות כו' ע"ש וזהו ענין שבלה עם כו'. ואפ"ל פי' בלעם ל' בלע, דהנה כתיב ולא יבואו לראות כבלע את הקדש וז"ל הבחיי ס"פ במדבר לשון כבלע הסרת דבר ובטולו, וכן ודרך אורחותיך בלעו בישעי' סי' ג' י"ב (ות"י ואורח שבילך קלקלו, ואפ"ל בלעו לשון בליעה כי אורחותיך היינו תרי"ג ארחין דאורייתא שנק' אורח שבהם נמשך גילוי שם הוי' וז"ס אורחות הוי' וכמ"ש ושמרו דרך הוי' כו' כמ"ש ע"פ אשירה להוי' כי גאה גאה ובלק"ת בשה"ש ע"פ מי יתנך, והם בלעו שיסתלק האור לשרשו וישאר למטה חושך והעלם כו') וע"ד הקבלה ולא יבואו לראות כבלע כשהכבוד מתבלע וחוזר אל מקומו הראשון אל הקדש למעלה עכ"ל, נמצא שזהו הסתלקות האור והגילוי מלמטה, וזה הי' עיקר רצון בלעם שיהי' כבוד הוי' נבלע ונכלל בשרשו למעלה ולא יהי' הגילוי למטה כלל, וכענין הצמצום שנכלל האור במאור, ושלא יומשך אח"כ הקו מאוא"ס בחי' והנורא אל עליון כו' כ"א שיתנהג העולם ח"ו הי' לא תהי' באפילה כו', וכ"ז ע"י בלא עם כו', וז"ש ויגר מואב מפני העם מאד כי רב הוא, היינו ע"י שישראל הם בחי' לו לעם, וגם כי רב הוא בחי' ברוב עם הדרת מלך, וידוע כי אמלאה החרבה כאשר יש גילוי מ' שמים ממילא נופל ק"נ כו' וע"כ נתייעץ לשלוח אל בלעם כו'. בפיו פום ממלל רברבן כו'. הנה מל' פה נק' כי פי הוי' דבר, הבה נלבנה לבנים אותיות ע"ד מקיףדלבונה, והנה אתוון זעירין זו"נ חיות העולמות