אך בגורל יחלק הארץ

א'נט

אך בגורל תחלק* הארץ. ע' רבות בשלח פכ"ה ע"פ כי הוי' אלקיך מביאך אל ארץ טובה ורחבה לראות שולחן שהוא ערוך בג"ע ונת' במ"א כי הנה הארץ היינו עוה"ב כמ"ש ועמך ישראל כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ, ופי' בגורל תחלק הארץ תחלק היינו כמארז"ל כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב, והיינו בגורל כמ"ש בסוף דניאל ותעמוד לגורלך לקץ הימין. ולהבין איך שייך לומר בגורל תחלק. אך יש להקדים מ"ש רבינו נ"ע וז"ל דבריו, ענין ריב"ז שאמר איני יודע באיזה דרך מוליכין אותו בפ"ד דברכות והוא תמוה שלמד שמונים שנה תורה ולא הלך ד' אמות בלא תורה ובלא תפילין כו' ספ"ב דסוכה דכ"ח ע"א והי' חסיד גדול ומופלג איך אמר איני יודע כו'. והענין הוא כי הנה הנשמה לא כמו שסוברים העולם שהוא שכל כענין ראשית חכ' כו' שהרי אומרים על אדם שהוא בר שכל מוכרח שיש מי שנאמר עליו שיש לו שכל והשכל הוא זיו והארה מן עיקר הדבר שהוא הנשמה יחידה כו' והיא מתלבשת באור השכל והיא נק' ספירת הכתר שכלולין בו ע"ס כו' (ועמ"ש בד"ה יונתי בחגוי בענין ישראל עבמ"ח ובד"ה שאו כו' לגלגלתם, ובד"ה אלה מסעי גבי ואלה מסעיהם למוצאיהם ובד"ה האזינו השמים בענין והרוח תשוב כו', ובד"ה ראה אנכי נותן בענין משכיל לאיתן) וא"כ מוכרח שאין להשיג מהות הנשמה מאחר שהוא למעלה מהדעת (ועמ"ש בביאור עלי באר בענין לא ידעתי נפשי, וזהו פי' אדם אדמה לעליון וזהו בחי' מצחא שעז"נ לא ישב אדם שם כמ"ש שם), וזהו שאמר ריב"ז איני יודע כו' שאע"פ שעסק בתורה הרבה והתבונן רב חכמתו בחכמת ה' היתה בדיבוק גדולה אעפי"כ נסתפק שמא בבחי' נשמה שלמעלה מן הדעת אפשר לא הי' בעבודת ה' כי את זה לעו"ז כו' ויש נשמות גבוהות שאף שהשכל שלו בקליפות תמיד נקל לו לבא לידי תשובה מחמת נשמתו שהוא מעולם העליון (וע' ברבות פ' תולדות ע"פ וירח את ריח בגדיו ריח בוגדיו כו') ויש להיפך אפי' הצדיקים ששכלם תמיד בעבודת ה' אפשר שיש להם נשמה נמוכה והיא בקליפות ואינה בעבודת ה' ובהמשך הזמן יתהפך גם היא (וכמארז"ל אל תאמין בעצמך עד יום מותך כו'), וזה שאמר ריב"ז איני יודע כי הוא למעלה מן הדעת, וזהו שמשביעין את האדם הי' בעיניך כרשע אפילו אם צדיק אתה, ויש שאין להם נשמה כלל כ"א נפש והנשמה והרוח נכללין בנפש ונק' נשמה שבנפש דעשי' כמו נגר מופלג ששכלו בעשי' כו' ויש ששכלו בדבור כמו בדקדוק ויש בדבור שבשכל שהוא אדם קשי ההבנה והרחבת הדיבור ורוחב שכלו ונק' דבור שבשכל ויש שכל שבשכל כמ"ש בע"ח כמה פעמים, ע"כ ההקדמה הכתובה בשם רבינו נ"ע.

א'ס

והנה בחי' זו שלמעלה מן השכל הוא הנק' גורל כמ"ש בת"א במגלת אסתר סד"ה כי אברהם, וענין הגורל במקדש כו' ששם אין עוונות מבדילין כו' ולכן הגורל לפני הוי' דייקא עכ"ל. ור"ל למעלה משם הוי' כי שם הוי' יו"ד חכמה כו' אבל הגורל הוא בבחי' שלמעלה מהחכמה וע"ד שמבואר במ"א ע"פ המאמר בבראשית רבה האור זה מעשה הצדיקים כו' ועדיין איני יודע באיזה מהן חפץ כו', וזהו ענין גורל א' להוי' וגורל אחד כו' הוי' אצילות דקדושה, ונותנין גורל גם להסט"א שענינם הגסות אם תגביהי כנשר לבחי' שלמעלה מהשתלשלות אשר שם כחשיכה כאורה ושממית בידים תתפש כו' ועמ"ש בד"ה ויאבק איש, ומ"מ משם אורידך נאום הוי' כי גם לעתיד שיהי' התגלות עצמותו נא' והי' הוי' לי לאלקים ששם הוי' הוא לגבי העצמות בבחי' שם אלקים שעל ידו נמשך שפע העצמות, וזהו בחיק יוטל הגורל ומה' כל משפטו ע' בב"ר פצ"ח כי ענין הגורל היינו שהוא למעלה מבחי' טו"ד המושג שמבחי' חו"ב כ"א ע"ד שתוק כך עבמ"ח שמ"מ אינו עקשות ח"ו כ"א בחי' מו"ס אלא שלמטה זהו למעלה מן החכמה לגמרי וכ"כ באגה"ק ססי' ז' אינו בבחי' טו"ד מושג אלא למעלה מבחי' הדעת שכך עבמ"ח לפניו ית' ודוגמתו למטה הוא בחי' הגורל ממש עכ"ל. וכמ"כ בחי' זו באדם הוא ענין יחידה שבהנשמה שלמעלה מהשכל בחי' כתר. וענין בחי' זו בעבודת ה' יש לבאר בכמה בחי' הא' שזהו בחי' אמונה במה שאין השכל והדעת משיג וכמ"ש צדיק באמונתו יחי' וכתיב ויאמינו בה', וכן מבואר בדרוש מרבינו נ"ע בד"ה ע"כ קראו לימים האלה פורים ע"ש הפור וז"ל אך הנה האמת שיש שני גורלות כי ענין הגורל מה שאי אפשר לאדם להשיג בשכלו לבחור בדבר הוא סומך על הגורל איך יפול וכמ"כ צריך כל אדם להפיל גורלות דהיינו שידע בנפשו שאי אפשר להשיג בשכלו ואח"כ לסמוך על הגורל דהיינו על אמונה עכ"ל וזהו ענין אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו, גורלנו דוקא שבחי' אמונה זו הירושה לנו מאבותינו היא נק' גורל כמ"ש תלים י"ו אתה תומיך גורלי, לפי שהיא למעלה מהשכל, וביאור הדברים הוא כמ"ש בד"ה וידעת היום, במה שלפעמים נאמר דע את אלקי אביך שצ"ל בחי' דעת דוקא ולפעמים נאמר באמונתו יחי' כנ"ל. דהענין שלהאמין שהקב"ה ברא את העולם מאין ליש ומחי' ומהוה אותו ע"ז א"צ אמונה שע"ז נאמר אתה הראת לדעת, שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, אך דעת זה מגיע רק בבחי' ממכ"ע אבל בבחי' סוכ"ע דהיינו מ"ש אני הוי' לא שניתי והתהוות כל העולמות רק מבחי' שמו ית' כו', זה אינו מושג בדעת כ"א בחי' אמונה להאמין בה' שהוא ית' אינו בגדר עלמין כו' ואין שום שינוי אצלו ית' בין קודם שנבה"ע ובין אחר שנברא, ואמונה זו שהיא למעלה מהשכל נק' עטרה שהוא בחי' כתר וזהו ענין הגורל תומיך גורלי, ומה נעים גורלנו כנ"ל, הבחי' הב' בענין פי' גורל בעבודה הוא ע"ד משנ"ת בד"ה ראה אנכי נותן שהוא בחי' הביטול אליו ית' שלמעלה מדעת והשכלה המושג ונק' בחי' משכיל על דבר וכתיב משכיל לאיתן האזרחי כו' רצון פשוט בלי שום טעם ושכל מושג כו' ונמשך מבחי' ישראל עבמ"ח כו' ע"ש והיינו בחי' הגורל כנ"ל בשם אגה"ק ססי' ז', וע' בד"ה ולא אבה כו' ויהפוך כו' בענין קוצו של יו"ד

א'סא

שבנפש, וע' סד"ה כי קרוב אליך הדבר בענין עבודה בבחי' סובב שבנפש שלמעלה מהשכל הוא ענין המסירת נפש שאין השכל מחייב למס"נ כו' ע"ש כ"א בחי' זו הוא מבחי' יחידה שבנפש שלמעלה מהשכל ועמ"ש בד"ה ומשה נגש אל הערפל שם נת' עוד ענין זה בעומק יותר.

והנה ארץ היא בחי' אמונה שהיא בחי' מל' וכמ"ש שכן ארץ ורעה אמונה וכמ"ש בד"ה וידעת היום הנ"ל, והעוה"ב הוא בינה שבה התגלות עתיק, וזהו עיקר ענין העוה"ב שהוא התגלות סוכ"ע בחי' כתר וכמ"ש באגה"ק סי' י"ז ד"ה נודע דבאתעדל"ת, שלעתיד יאיר ויתגלה בעוה"ז לכל הצדיקים שיקומו בתחייה, והיינו שלע"ל יהי' עליית המל' בכתר גם למעלה מבחי' אימא כמ"ש סד"ה רני ושמחי בת וכמ"ש ע"פ המאמר והי' ביום ההוא יצאו מ"ח מירושלים כו' בפ' שלח קעא"א, וזהו ומלאה הארץ דיעה שבבחי' אמונה יהי' התגלות הדעת בבחי' סוכ"ע והיינו ע"י המצות וזהו ורעה אמונה, וזהו כי תהיו אתם ארץ חפץ, וע"כ בגורל דוקא תחלק הארץ שהוא ע"י בחי' העבודה בבחי' סובב שבנפש בחי' יחידה שהוא הנק' גורל כנ"ל והיינו שנא' שכן ארץ ורעה אמונה כי בחי' ארץ חפץ התגלות סוכ"ע זהו דוקא ע"י העבודה ג"כ בבחי' סובב שבנפש כנ"ל, וזהו שאמר ריב"ז איני יודע באיזה דרך כו' אף שעסק כל ימיו בתומ"צ כי עיקר התגלות העוה"ב בחי' סוכ"ע זהו ע"י בכל מאדך בחי' יחידה וזהו כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים כו' הרי דרך חיים שהוא העוה"ב זהו למעלה מבחי' נר מצוה ותורה אור אלא זהו נמשך ע"י תוכחות מוסר להיות גילוי יחידה שבנפש כו', ועמ"ש בד"ה ת"ר נר חנוכה בש"א יום ראשון, מענין בכל מאדך שהוא למעלה מבחי' המצות, וכענין במקום שבע"ת עומדין כו', וזהו שמצינו בגמ' פ"ג דתענית דכ"ב ע"א איכא בהאי שוקא בר עלמא דאתי כו' ע"ש שהוא ע"ד בגורל תחלק כו'.

והנה מ"ש ותעמוד לגורלך לקץ הימין איתא ברבות באיכה ס"פ גדע בחרי אף איכה סי' ב' דף ע"ב ד' לגורלך עם הצדיקים אמר לו באחרית הימים או באחרית הימין א"ל לקץ הימין אותה ימין שהיא משועבדת קץ נתתי לימיני, גאלתי את בני גאלתי את ימיני, והוא שאמר דוד למען יחלצון ידידיך הושיעה ימינך וענני עכ"ל. והמ"כ במדרש שם כ' דענין הימים או הימין הוא כמ"ש בזהר פ' בראשית דנ"ד סע"א ע"פ ויהי מקץ ימים ויבא קין מפרי האדמה, לקץ הימים או לקץ הימין ור"פ ויהי מקץ וע' ג"כ בפ' נח דס"ב סע"א ודס"ג ע"א ובפ' בא דל"ג סע"א ובפ' תצוה דקפ"א ב'. וביאור ענין אותה ימין שהיא משועבדת יובן עפ"י מ"ש רבינו בענין תשובה דמשכי לי' להקב"ה עלייהו בחילא סגי לאתקרבא כו', וזהו השיב אחור ימינו מפני אויב כי להיות דרישת האהבה מתוך החשך ע"י שרואה בנפשו כי נדחת לחוץ, הוא שלא בענין וסדר שארז"ל שמאל דוחה וימין מקרבת, שאהבה שהוא בחי' ימין הוא מחמת התקרבות אלא היינו דוקא כשישראל הם בגדלות השכל משא"כ כשהם בבחי' נער הם בבחי' קטנות כו' והנה אמרו רז"ל שלא נתמלאה צור כו' כי גלו לאדום שכינה עמהם ותרד פלאים להחיות נפשות אדום עובדי כוכבים להגביה כנשר קינם, כי יעקב חבל

א'סב

נחלתו וכאשר עוסק בעניני גשמיות ותאוות העולם הזה מוריד הארת ניצוץ אלקות להתלבש ולתת חיות לעובדי כוכבים שהם מבחי' זו ולכן נקראים אוה"ע שהעוכומ"ז הן אמות ומקור לכל תאוות העה"ז, וזהו כי הגדיל אויב דהיינו שהאויב שהוא ענין צרכי הגוף ותאוות עוה"ז נעשה גדול ובעל שכל ויש לו מוחי' דגדלות, והיינו ע"י שמעמיק דעתו ומחשבתו בעסקי מו"מ אז מוריד חב"ד שלו ונעשה בחי' מוחין דגדלות לבחי' אויב הנ"ל להיות ח"ו הגדיל אויב, ואי לזאת השיב אחור ימינו שהוא בחי' אהבה עכ"ד. ועמ"ש ע"פ יהודה אתה שפי' ע"ז בזח"א ויחי דרל"ו סע"ב ענין עשה ירח למועדים כי יהודה מקור מל' בית דוד הוא בחי' ירח מל', והנה שמש ידע מבואו ירח לא ידע מבואו פי' לא ידע היינו בחי' אמונה שלמעלה מהדעת וזהו ענין גורל שזהו ענין לא ידע למעלה מהדעת כי שרש המל' בא"א כתר מל', ועמ"ש בלק"ת פ' חקת בביאור עלי באר בענין ממטה למעלה לא ידענו, לא ידעתי נפשי.

ועמ"ש עוד מזה בד"ה ושאבתם מים, ועיין מענין השיב אחור ימינו בפ' ויצא דקס"ג סע"ב שהוא העדר בחי' וימינו תחבקני וכמ"ש ועת לרחק מחבק ועמ"ש בד"ה ואהי' אצלו אמון, ובפ' תרומה קמ"ג ב' שזהו ההפרש בין שה"ש לאיכה, וע"ש בענין כוס של ברכה צ"ל בימין, ובפ' תשא דקפ"ט סע"ב ובפי' הרמ"ז שם ע"ד והוכן בחסד כסאו, והוא ג"כ גלוי בחי' אהבתי אתכם אמר ה' וע"ד הנז' בענין בהעלותך שאהרן כה"ג ורב חסד הי' ממשיך האור במל' מול פני המנורה להיות יאר ה' פניו ושמן ימינו יקרא שעי"ז נמשך הגילוי גם למטה בבי"ע כמו למעלה כו' שיורד ע"פ מדותיו, גם ע"ד אבא שמן מלביש חסד דא"א הנק' ימינו והנה ויוציאנו ה' אלקינו ממצרים או"א שהלבישו לזרועות דא"א נמצא בגלות מצרים השיב אחור ימינו שלא יומשך ע"י חו"ב כו' אלא ע"ד רם על כל כו' ששם אין תופס מקום כנז' בד"ה כי עמך מקו"ח, וזהו שממית בידים תתפש בידים דוקא מחמת שהשיב אחור ימינו, ונמשך ע"י אחוריים פרעה העורף כמה א"א לפניו כו' בד"ה בשלח פרעה, גם פי' השיב אחור ימינו ע"ד מ"ש באד"ר דקל"ז סע"ב מאן גרים כו' והגורם לכ"ז ע"י האדם כי יעקב חבל נחלתו כו' כנ"ל. והנה ארז"ל ע"פ בעתה אחישנה זכו אחישנה לא זכו בעתה, אחישנה היינו ע"י תשובה מעורר גילוי בחי' ימין וכנז' בד"ה ושאבתם מים הנ"ל. והיינו ע"י שיתעורר אה"ר מבחי' זו שהשיב אחור ימינו כדי לרחוץ עוונות בנ"י וכמ"ש באגה"ק סוף סימן כ"ב, גם ושמן ימינו יקרא היינו השמן נמשך מכתיתת הזית עיין ברבות ר"פ ואתה תצוה, ובעתה היינו מ"ש קץ נתתי לימיני והוא בחי' קו המדה. והנה מבואר בד"ה ואהי' אצלו אמון ענין וימינך מקרב חיקך כלה כי תמיד יצוה ה' חסדו וימין ה' נטוייה עלינו רק לפעמים היא רוממה מנפש האדם כו' וזהו וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה הוי' במצרים, שבחי' יד הגדולה הנק' ימין פעל ועשה שם הוי' אפילו בבחי' מצרים שהוא בחי' מיצר וגבול של עוה"ז שע"י קיום התומ"צ נמשך שם הוי' וכ"ז ע"י בחי' יד הגדולה והיינו שגם עכשיו ימין ה' נטוייה

א'סג

עלינו. והנה תכלית וסוף ההמשכה הוא בבחי' מדת מל' כמ"ש סד"ה ועשית בגדי קדש וסד"ה שובה ישראל עד ולכן היא הנק' קץ הימין כלומר שבחי' תכלית וסוף ההמשכה מבחי' ימין הנ"ל הוא נמשך בבחי' מל', והרמ"ז פ' תצוה דקפ"א ע"ב פי' דקץ הימין הוא יסוד דנוק' וא"כ היא בחי' ציון והיא בחי' באר מ"ח כו', ונק' קץ ונעוץ תחילתן בסופן וסופן בתחלתן אשר לכן מלמטה למעלה המל' היא כתר וזהו מעלת קץ הימין אשר בבחי' הקץ וסוף נעשה בחי' או"ח ועמ"ש ע"פ הראיני את מראיך, ועמ"ש מענין קץ הימין בביאור מאמר פ' פקודי דרל"ג בענין קנה המדה. והנה במא"א אות קו"ף סי"ג כ' קץ נק' נוק' דקדושה בבחי' הוד שבה ושם יניקת קץ כל בשר ונק' קץ הימין בסוד כלילות עם בעלה י"ס שלו וט"ס שלה כו' עכ"ל, וביאיר נתיב כ' ע' בע"ח דרוש הירח בסוד א"ב דא"ט ב"ח כו' עכ"ל. ויש לבאר דבריו עם מ"ש בדרוש אתה הצבת כל גבולות ארץ בענין הוד דעתיק כו' שהוא גילוי בחי' משיח ע"ש, ושם נת' ג"כ כי בחי' הוד הוא הסיום והסוף ומשם ואילך מתחיל הפרסא ונעוץ סופן כו' ע"ש היטיב לכן א"ש שנק' קץ הימין, וע"ש במא"א אות סמ"ך ס"כ בענין סוף ובענין מ"ש בפ' בשלח דנ"ו ע"א בענין את והב בסופה. וזהו ענין לגורלך לקץ הימין כי המל' שהיא קץ הימין נק' ג"כ גורל כמ"ש בפ' פנחס דרל"ט ע"ב בענין עפ"י הגורל כו' ע"ש וכ"כ במא"א אות ג' סכ"ד גורל נק' הנוק' וכן גורל גימט' רחל ע"ה וב' גורלות הם נוק' דקדושה ונוק' דקליפה עכ"ל, והיינו כנ"ל שהגורל הוא בחי' אמונה שלמעלה מהחכמה וזהו ג"כ ענין איהי בהוד, ועיין בלק"ת ס"פ הברכה בד"ה מזמור שיר חנוכת הבית שיש מצות שבאים עפ"י הרצון אך יש עוד מצות שבאים לאדם שלא מדעתו ורצונו ואילו רצה בהן לא הי' זה מצוה כלל וכמו מצות שכחת העומר ומצות נשיאות כו' ושרשן נמשך מבחי' שלמעלה מהרצון דהיינו כי הרצון הוא א"א ובחי' עתיק הוא הגבה למעלה מבחי' רצון ומשם שרש מצות הנ"ל וי"ל שזהו בחי' רעדכ"ר ע"כ משם נמשכו המצות שאין תלוין ברצון, ובחי' זו נק' גורל שנופלים לאדם שלא ברצונו כו', ואפ"ל עד"ז נק' נוק' גורל דמבואר שם שבחי' עתיק נק' בית מקיף למקיף וכמו"כ משם שרש הזיווג שהאשה נק' בית כו' כי ביתו זו אשתו כו' שבחיבור דו"נ דוקא נמשך מקיף למקיף בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו כו' ועמ"ש בענין פורים ע"ש הפור וא"כ אמאי נק' פורים אלא כי יש עומק טוב ועומק רע והם ב' בחי' נוק' הנ"ל דקדושה וקליפה וע"י התשובה ויאבק איש שהעלו אבק כו' מוציא הניצוצי' מנוק' דקליפה ליכלל בקדושה וזהו ב' גורל פורים ע"ד טוב מאד זה יצה"ר כשנהפך לטוב כו', וביאור הענין י"ל עפ"י מ"ש ע"פ הללו את ה' כל גוים שכמו שבקדושה יש מדות הנמשכים מהשכל ויש י"ג מדה"ר שלמעלה מהשכל וכענין טורי חשוכא כמו"כ בקליפה יש מדות רעות שע"פ השכל עה"ד טו"ר חכמים הם להרע ויש מדות רעות שאינן עפ"י השכל כ"א למטה מהשכל והם לנגד מדות דקדושה שלמעלה מהשכל ונק' מקיפים דקליפה וזהו המן, המן העץ שאינן מבחי' עה"ד טו"ר כ"א מהמקיף של העץ וכן עמלק יודע רבונו ומורד וזהו עומק רע וזהו הגורל של המן מה שלמעלה מהשכל ועה"ד

א'סד

טו"ר. אך ע"י גלוי מדות דקדושה שלמעלה מהשכל עומק טוב נתבטל העומק רע וזהו פורים ב' בחי' פור, ולכן יוכ"פ פי' כמו פורים.


* תחלק: כ"ה בגוכתי"ק, והוא בשינוי מל' הפסוק.